Return to Video

על החמלה

  • 0:01 - 0:05
    מרשים אותי עד כמה
    אחד הנושאים המשתמעים מ-TED
  • 0:05 - 0:09
    הוא החמלה.
    הדוגמאות המרגשות שזה עתה ראינו:
  • 0:09 - 0:13
    האיידס באפריקה, הנשיא קלינטון אמש.
  • 0:13 - 0:18
    ואני רוצה להרחיב מעט
    את החשיבה, ברשותכם,
  • 0:18 - 0:23
    על החמלה, ולהעבירה
    מהרמה העולמית לרמה האישית.
  • 0:23 - 0:25
    אני אמנם פסיכולוג,
    אך היו רגועים:
  • 0:25 - 0:27
    זה לא יגיע לדיון באברי המין.
  • 0:27 - 0:31
    [צחוק]
  • 0:32 - 0:35
    לפני זמן-מה נערך מחקר חשוב
  • 0:35 - 0:38
    בסמינר התיאולוגי של פרינסטון,
    שעסק בסוגיה,
  • 0:38 - 0:42
    מדוע, כשיש לכולנו
    הזדמנויות כה רבות לעזור,
  • 0:42 - 0:45
    לפעמים אנו עוזרים, ולפעמים - לא.
  • 0:46 - 0:49
    קבוצת פרחי כמורה
    מהמכללה הדתית של פרינסטון
  • 0:50 - 0:54
    קיבלה כמטלה לשאת דרשת-תירגול,
  • 0:54 - 0:57
    ולכל אחד הוקצה נושא לדרשה.
  • 0:57 - 1:00
    מחצית מהחניכים קיבלו כנושא
  • 1:00 - 1:02
    את משל "השומרוני הטוב":
  • 1:02 - 1:04
    האיש שעצר זר--
  • 1:05 - 1:07
    שעזר לאדם זר הנתון בצרה
    לצד הדרך.
  • 1:07 - 1:10
    מחציתם קיבלו נושאים תנ"כיים אקראיים.
  • 1:10 - 1:14
    אח"כ, בזה אחר זה,
    נאמר להם ללכת לבניין אחר,
  • 1:14 - 1:15
    ולשאת שם את דרשתם.
  • 1:15 - 1:18
    כשעברו מהבניין הראשון אל השני,
  • 1:18 - 1:22
    כל אחד מהם חלף
    על פני איש שחוח ונאנח,
  • 1:22 - 1:23
    ושרוי בבירור במצוקה.
  • 1:23 - 1:26
    השאלה היא,
    האם הם עצרו לעזור לו?
  • 1:26 - 1:28
    השאלה המעניינת יותר היא:
  • 1:28 - 1:29
    האם היתה חשיבות לכך
  • 1:29 - 1:33
    שבאותו רגע הם הגו
    במשל השומרוני הטוב?
  • 1:33 - 1:35
    תשובה: לא.
    בכלל לא.
  • 1:36 - 1:40
    הסתבר שמה שקבע אם מישהו
    מתעכב לסייע לאדם זר בצרה,
  • 1:40 - 1:43
    היה באיזו מידה הוא חשב
    שהוא ממהר:
  • 1:44 - 1:48
    אם חשב שהוא מאחר,
    או היה שקוע
  • 1:48 - 1:49
    בנושא שעמד לדבר עליו.
  • 1:49 - 1:52
    וזו לדעתי הצרה של חיינו:
  • 1:53 - 1:57
    שאיננו מנצלים כל הזדמנות לעזור,
  • 1:57 - 2:00
    כי המיקוד שלנו מופנה
    לכיוון הלא-נכון.
  • 2:00 - 2:04
    יש תחום חדש בחקר המוח:
    מדעי-המוח החברתיים,
  • 2:04 - 2:08
    שחוקר את המעגלים המופעלים
    במוחות שני בני-אדם
  • 2:08 - 2:10
    כשהם יוצרים אינטראקציה.
  • 2:10 - 2:14
    והחשיבה החדשה בנוגע לחמלה
    מההיבט העיצבי-חברתי,
  • 2:14 - 2:18
    היא שכברירת-מחדל,
    אנו מתוכנתים לעזור.
  • 2:18 - 2:23
    כלומר,
    כשאנו מתייחסים לאדם אחר,
  • 2:23 - 2:26
    אנו אוטומטית מזדהים עימו
    ומרגישים אהדה כלפיו.
  • 2:26 - 2:29
    יש נוירונים שזוהו לאחרונה,
    נוירוני-מראה,
  • 2:29 - 2:33
    שפועלים כמו רשת אלחוטית
    ומפעילים במוחנו
  • 2:33 - 2:37
    בדיוק אותם אזורים כבמוח הזולת.
    אנו חשים "עם" באופן אוטומטי.
  • 2:37 - 2:41
    ואם הוא בצרה,
    אם אותו אדם סובל,
  • 2:42 - 2:46
    אנו מוכנים אוטומטית לעזור.
    לפחות זו הטענה.
  • 2:46 - 2:49
    אבל השאלה היא:
    מדוע איננו עושים זאת?
  • 2:49 - 2:52
    וחושבני שזה קשור
    לקשת של גורמים,
  • 2:52 - 2:55
    החל מהתרכזות מוחלטת בעצמי,
  • 2:55 - 2:57
    דרך שימת-לב, הזדהות, וכלה בחמלה.
  • 2:57 - 3:02
    והעובדה הפשוטה היא
    שאם אנו מרוכזים בעצמנו,
  • 3:02 - 3:05
    עסוקים מדי בעצמנו -
    ובד"כ אנו כך במשך רוב היום -
  • 3:05 - 3:08
    איננו באמת שמים לב לזולתנו.
  • 3:08 - 3:11
    והבדל זה בין המיקוד על העצמי
    או על האחר
  • 3:11 - 3:12
    עשוי להיות מעודן מאוד.
  • 3:12 - 3:15
    יום אחד עבדתי
    על דוחות המס שלי,
  • 3:15 - 3:18
    ובשלב מסוים,
    כשרשמתי את כל התרומות שתרמתי,
  • 3:18 - 3:23
    היתה לי התגלות. זה היה--
    הגעתי להמחאה שנתתי למכון "סווה",
  • 3:23 - 3:24
    ושמתי לב שחשבתי:
  • 3:24 - 3:27
    "בחיי, ידידי לארי בריליאנט
    יהיה באמת מאושר
  • 3:27 - 3:28
    "שתרמתי ל'סווה' כסף."
  • 3:28 - 3:31
    ואז הבנתי
    שמה שאני מקבל מהנתינה
  • 3:31 - 3:35
    הוא ריגוש נרקיסיסטי--
    שאני מרגיש טוב עם עצמי.
  • 3:35 - 3:40
    ואז התחלתי לחשוב על האנשים בהימלאיה
  • 3:40 - 3:43
    שזה יסייע למחלות הראייה שלהם, והבנתי
  • 3:43 - 3:47
    שעברתי מהמיקוד הנרקיסיסטי הזה
  • 3:47 - 3:50
    לשמחה אלטרואיסטית, להרגשה טובה
  • 3:50 - 3:54
    ביחס לאנשים שיזכו לעזרה.
    אני רואה בכך מניע.
  • 3:54 - 3:57
    אך הבחנה זו בין התרכזות בעצמנו
  • 3:57 - 3:58
    והתמקדות באחרים
  • 3:58 - 4:01
    היא דבר שאני ממליץ לכולם
    לשים לב אליו.
  • 4:01 - 4:04
    אפשר לראות זאת בגדול
    בתחום הדייטים.
  • 4:05 - 4:08
    לפני זמן-מה
    הייתי במסעדת סושי,
  • 4:08 - 4:11
    ושמעתי שתי נשים משוחחות
    על אחיה של אחת מהן,
  • 4:11 - 4:15
    שפעיל בסצינת הפנויים-פנויות.
    והאישה אמרה:
  • 4:15 - 4:17
    "לאחי יש בעיה למצוא בנות-זוג,
  • 4:17 - 4:19
    "אז הוא מנסה 'ספיד-דייטינג'."
    מכירים את זה?
  • 4:19 - 4:23
    הנשים יושבות בשולחנות
    והגברים עוברים משולחן לשולחן,
  • 4:23 - 4:26
    יש שעון ופעמון,
    וכל חמש דקות - בינגו,
  • 4:27 - 4:29
    השיחה מסתיימת, והאישה יכולה להחליט
  • 4:29 - 4:33
    אם לתת את כרטיס הביקור
    או כתובת הדוא"ל שלה לגבר
  • 4:33 - 4:35
    כדי להמשיך בפגישות.
    והאישה הזו אמרה:
  • 4:35 - 4:39
    "אחי מעולם לא קיבל כרטיס-ביקור,
    ואני יודעת מדוע.
  • 4:39 - 4:44
    "מהרגע שהוא מתיישב,
    הוא מדבר בלי סוף על עצמו,
  • 4:44 - 4:46
    "הוא אף פעם לא מתעניין באישה."
  • 4:46 - 4:51
    עשיתי קצת מחקר
    במדור ה"סנדיי סטיילס"
  • 4:51 - 4:54
    של ה"ניו-יורק טיימס", וחיפשתי סיפורים
    מאחורי-הקלעים של חיי-נישואין -
  • 4:54 - 4:56
    מפני שהם מאוד מעניינים,
  • 4:56 - 5:00
    והגעתי לנישואיה
    של אליס צ'ארני אפשטיין.
  • 5:00 - 5:03
    והיא סיפרה
    שכאשר היתה בסצינת הדייטים,
  • 5:03 - 5:05
    היתה עושה מבחן פשוט לאנשים.
  • 5:06 - 5:08
    המבחן היה: מהרגע שבו נפגשו,
  • 5:08 - 5:11
    כמה זמן עבר עד שהבחור
    שאל אותה שאלה
  • 5:11 - 5:13
    שהמילה "את" כלולה בה.
  • 5:13 - 5:17
    וכנראה שאפשטיין ניצח במבחן,
    ומכאן המאמר.
  • 5:17 - 5:19
    (צחוק)
  • 5:19 - 5:22
    אז זה-- זהו מבחן קטן.
    אני ממליץ לכם לנסותו במסיבה.
  • 5:22 - 5:24
    כאן ב-TED יש הזדמנויות נהדרות לכך.
  • 5:26 - 5:29
    ב"הרוורד ביזנס ריוויו"
    הופיע לאחרונה מאמר
  • 5:29 - 5:31
    בשם "הרגע האנושי",
  • 5:31 - 5:34
    על שיטות ליצור קשר אמיתי
    עם מישהו בעבודה.
  • 5:34 - 5:38
    נכתב שם שהכי חשוב
    לכבות את ה"בלקברי" שלך,
  • 5:39 - 5:42
    לסגור את המחשב הנייד,
    להפסיק את החלום-בהקיץ,
  • 5:43 - 5:46
    ולהקדיש תשומת-לב מלאה לאותו אדם.
  • 5:46 - 5:50
    נטבעה מילה חדשה בשפה,
  • 5:51 - 5:54
    עבור הרגע בו האדם שאיתנו
    שולף את ה"בלקברי" שלו
  • 5:54 - 5:57
    או עונה לטלפון הנייד,
    ולפתע איננו קיימים.
  • 5:58 - 6:02
    המילה היא "מבולאס":
    צירוף של מבולבל ומבואס.
  • 6:02 - 6:05
    (צחוק)
  • 6:05 - 6:09
    לדעתי היא מתאימה מאוד.
  • 6:09 - 6:12
    האמפתיה וההתכווננות שלנו
    הן שמבדילות אותנו
  • 6:12 - 6:15
    מהמקיאווליסטים והסוציופתים.
  • 6:15 - 6:20
    יש לי גיס שמתמחה בפחד ואימה -
  • 6:20 - 6:23
    כתב את "דרקולה המפורש"
    ואת "פרנקנשטיין למתחילים"--
  • 6:23 - 6:24
    התמחה בכתבי צ'וסר,
  • 6:24 - 6:28
    אך הוא נולד בטרנסילבניה
    ואני חושב שזה קצת השפיע עליו.
  • 6:28 - 6:29
    (צחוק)
  • 6:29 - 6:32
    על כל פנים,
    בשלב מסוים גיסי, לאונרד,
  • 6:32 - 6:34
    החליט לכתוב ספר על רוצח סדרתי.
  • 6:34 - 6:38
    אדם שהטיל את חיתיתו
    על האיזור בו אנו נמצאים
  • 6:38 - 6:41
    לפני שנים רבות.
    הוא נודע בשם "החונק מסנטה קרוז".
  • 6:41 - 6:45
    לפני שעצרו אותו
    הוא הספיק לרצוח את סבתו וסבו,
  • 6:45 - 6:49
    את אימו וחמש סטודנטיות
    באוניברסיטת סנטה קרוז.
  • 6:49 - 6:52
    אז גיסי הלך לראיין
    את הרוצח הזה,
  • 6:52 - 6:56
    וכשפגש אותו, תפס
    שהוא טיפוס ממש מפחיד.
  • 6:56 - 6:58
    קודם כל, גובהו מעל שני מטרים.
  • 6:58 - 7:01
    אך לא זה הדבר הכי מפחיד אצלו.
  • 7:01 - 7:05
    הכי מפחיד זה
    שמנת נמשכל שלו היא 160:
  • 7:05 - 7:07
    גאון עם תעודות.
  • 7:07 - 7:11
    אך יש מיתאם אפס בין מנת משכל
    לבין אמפתיה רגשית,
  • 7:11 - 7:13
    ההזדהות עם תחושות הזולת.
  • 7:13 - 7:16
    שני אלה נשלטים
    ע"י אזורים נפרדים במוח.
  • 7:16 - 7:19
    אז בשלב מסוים אזר גיסי אומץ
  • 7:19 - 7:22
    ושאל את השאלה האחת
    עליה באמת רצה תשובה.
  • 7:22 - 7:24
    והיא: איך יכולת לעשות זאת?
  • 7:24 - 7:26
    האם לא חשת רחמים כלשהם
    כלפי קורבנותיך?
  • 7:26 - 7:29
    אלה היו רציחות אינטימיות מאד:
    הוא חנק את קורבנותיו.
  • 7:30 - 7:32
    והחונק ענה בצורה מאוד יבשה,
  • 7:32 - 7:37
    "אה, לא. אילו חשתי במצוקתם
    לא הייתי יכול לעשות זאת.
  • 7:37 - 7:41
    "הייתי מוכרח לכבות אצלי
    את החלק הזה."
  • 7:41 - 7:44
    הייתי מוכרח לכבות אצלי
    את החלק הזה.
  • 7:44 - 7:48
    ולדעתי, זה מטריד מאד.
  • 7:49 - 7:53
    ואיכשהו, הרהרתי על עניין
    כיבוי החלק הזה אצלנו.
  • 7:53 - 7:56
    כשאנו מתמקדים בעצמנו,
    בכל פעילות שהיא,
  • 7:56 - 8:00
    אנו אכן מכבים חלק זה בעצמנו
    בנוכחות אדם נוסף.
  • 8:00 - 8:02
    חישבו על קניות,
  • 8:02 - 8:08
    חישבו על האפשרויות הטמונות
    בצרכנות מתוך חמלה.
  • 8:08 - 8:11
    כרגע, כפי שציין ביל מק'דונו,
  • 8:13 - 8:16
    לחפצים שאנו קונים ומשתמשים בהם
    יש תוצאות סמויות.
  • 8:16 - 8:20
    כולנו בבלי-דעת קורבנות
    של נקודה עיוורת קולקטיבית.
  • 8:20 - 8:23
    איננו שמים לב
    ואיננו שמים לב לכך שאיננו שמים לב
  • 8:23 - 8:30
    למולקולות הרעילות שמשחררים
    שטיח או ריפוד של מושב.
  • 8:30 - 8:35
    או שאיננו יודעים אם אריג זה,
    מבחינת הטכנולוגיה
  • 8:35 - 8:39
    או הייצור, מזין;
    האם הוא ניתן לשימוש חוזר
  • 8:39 - 8:41
    או שהוא סתם מסיים את דרכו באשפה?
    במלים אחרות,
  • 8:41 - 8:47
    אנו מתעלמים מהבריאות האקולוגית והציבורית
  • 8:47 - 8:50
    ומההשלכות מבחינת הצדק החברתי והכלכלי
  • 8:50 - 8:53
    של הדברים שאנו קונים ומשתמשים בהם.
  • 8:54 - 8:58
    במובן מסוים,
    החדר עצמו הוא הפיל שבחדר,
  • 8:58 - 9:02
    אבל איננו רואים אותו.
    והפכנו לקורבנותיה
  • 9:02 - 9:05
    של מערכת שמכוונת אותנו לכיוון אחר.
  • 9:05 - 9:08
    חישבו על זה.
    יש ספר נפלא שנקרא
  • 9:08 - 9:12
    "חפצים: חייהם הנסתרים של חפצי היומיום"
  • 9:13 - 9:16
    והוא מתאר את אחורי-הקלעים
    של דברים כמו חולצות טי.
  • 9:16 - 9:19
    ומספר היכן גידלו את הכותנה
  • 9:19 - 9:21
    ועל הדשן שבו השתמשו,
  • 9:21 - 9:25
    ועל ההשפעה של אותו דשן
    על האדמה, והוא מציין, למשל,
  • 9:25 - 9:28
    שהכותנה עמידה מאד לצבעי טקסטיל;
  • 9:28 - 9:31
    כ-60% אחוז מהצבע נשטפים לביוב.
  • 9:31 - 9:37
    וחוקרי מגפות יודעים היטב
    שבקרב ילדים שחיים ליד מפעלי טקסטיל,
  • 9:37 - 9:40
    יש הרבה מקרים של סרטן-דם.
  • 9:40 - 9:44
    יש חברה בשם "בנט ושות'"
    שמספקת סחורה ל"פולו.קום",
  • 9:45 - 9:50
    ול"ויקטוריה'ס סיקרט"--
    שהודות למנכ"ל שלהם, שמודע לכך,
  • 9:51 - 9:55
    יצרו מיזם משותף בסין,
    יחד עם מפעלי צביעת-הבד שלהם,
  • 9:55 - 9:57
    כדי לוודא שמי-הביוב שלהם
  • 9:57 - 10:01
    מטופלים כיאות
    לפני החזרתם אל מי-התהום.
  • 10:01 - 10:05
    כרגע אין לנו אפשרות
    לבחור בחולצת הטי המוסרית
  • 10:06 - 10:08
    במקום זו הלא-מוסרית.
  • 10:08 - 10:11
    אז מה נדרש
    כדי שנוכל לעשות זאת?
  • 10:13 - 10:16
    חשבתי על זה. לדוגמה,
  • 10:16 - 10:21
    יש טכנולוגיית-תיוג אלקטרונית חדשה
    המאפשרת לכל חנות
  • 10:21 - 10:26
    לדעת את כל ההיסטוריה
    של כל פריט שעל מדפיה.
  • 10:26 - 10:28
    אפשר לעקוב לאחור עד המפעל
  • 10:29 - 10:33
    ואז לבחון את תהליכי הייצור
  • 10:33 - 10:36
    ששימשו לייצורו, ואם הוא מוסרי,
  • 10:36 - 10:40
    ניתן לתייגו ככזה.
    ובמידה ואיננו כל-כך מוסרי,
  • 10:40 - 10:44
    אפשר להיכנס כיום לכל חנות,
  • 10:44 - 10:47
    לסרוק לתוך מחשב כף-היד
    ברקוד כלשהו
  • 10:47 - 10:49
    שיעביר אותך לאתר מסוים.
  • 10:49 - 10:52
    האתר הוקם למען אנשים
    שאלרגיים לבוטנים.
  • 10:52 - 10:55
    אתר זה יכול לספר לכם
    כל מיני דברים על אותו חפץ.
  • 10:55 - 10:56
    במלים אחרות, בנקודת הרכישה,
  • 10:56 - 11:00
    נוכל לבחור מתוך חמלה.
  • 11:00 - 11:06
    יש אימרה בעולם המידענות:
  • 11:06 - 11:09
    "בסוף כולם יידעו הכל."
  • 11:09 - 11:12
    והשאלה היא: האם זה ישנה?
  • 11:13 - 11:16
    לפני זמן-מה,
    כשעבדתי עבור ה"ניו-יורק טיימס",
  • 11:17 - 11:18
    זה היה בשנות ה-80.
  • 11:18 - 11:21
    כתבתי מאמר על מה שהיה אז
    בעיה חדשה בניו-יורק--
  • 11:21 - 11:23
    חסרי-הבית שברחובות.
  • 11:23 - 11:27
    ובמשך שבועיים הסתובבתי
    עם עובדים סוציאליים
  • 11:27 - 11:30
    שטיפלו בחסרי-הבית.
    וכשראיתי את חסרי הבית,
  • 11:30 - 11:35
    הבנתי מהמבט בעיניהם
    שכמעט כולם מקרים פסיכיאטריים,
  • 11:35 - 11:39
    שאין להם לאן לפנות.
    הם אובחנו ככאלה. זה גרם לי--
  • 11:40 - 11:43
    זה טילטל והוציא אותי
    מהטרנס האורבני, שבו,
  • 11:44 - 11:47
    כשאנו עוברים ליד חסר-בית
  • 11:47 - 11:51
    ורואים אותו בזווית העין,
    הוא נותר בזווית העין.
  • 11:52 - 11:55
    אנו לא שמים לב,
    ולפיכך לא עושים דבר.
  • 11:57 - 12:02
    יום אחד, מעט אחר כך--
    זה היה יום ו'-- בסוף היום,
  • 12:02 - 12:05
    ירדתי לרכבת התחתית.
    זו היתה שעת העומס,
  • 12:05 - 12:07
    ואלפי אנשים זרמו במורד המדרגות.
  • 12:07 - 12:09
    ולפתע, כשירדתי במדרגות,
  • 12:09 - 12:12
    שמתי לב שיש שם גבר אחד,
    שמוט על צידו,
  • 12:12 - 12:14
    ללא חולצה, חסר-תנועה,
  • 12:15 - 12:19
    והאנשים פשוט עברו מעליו -
    מאות רבות של אנשים.
  • 12:19 - 12:23
    ומאחר והטרנס האורבני
    שלי נחלש מעט,
  • 12:23 - 12:27
    מצאתי עצמי עוצר
    כדי לראות מה לא בסדר איתו.
  • 12:27 - 12:29
    ברגע שעצרתי,
    חצי-תריסר אנשים אחרים
  • 12:29 - 12:31
    הקיפו מיד את האיש ההוא.
  • 12:32 - 12:34
    גילינו שהוא היספני,
    שאיננו דובר אנגלית,
  • 12:34 - 12:39
    שאין לו כסף, שהוא שוטט
    משך ימים ברחובות, מורעב,
  • 12:39 - 12:40
    ושהוא התעלף מרוב רעב.
  • 12:40 - 12:42
    מיד מישהו הביא לו מיץ תפוזים,
  • 12:42 - 12:45
    מישהו הביא לו 'הוט-דוג',
    אחר הביא שוטר.
  • 12:45 - 12:48
    אותו בחור התאושש מיד.
  • 12:48 - 12:52
    ולשם כך נדרש רק
    האקט הפשוט של שימת-לב.
  • 12:53 - 12:54
    כך שאני אופטימי.
  • 12:55 - 12:56
    תודה רבה לכם.
  • 12:56 - 12:57
    [מחיאות כפיים]
Title:
על החמלה
Speaker:
דניאל גולמן
Description:

דניאל גולמן, הסופר שכתב את "אינטליגנציה רגשית", שואל מדוע איננו מרבים יותר לנהוג בחמלה רבה יותר.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
12:56

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.