על החמלה
-
0:01 - 0:05מרשים אותי עד כמה
אחד הנושאים המשתמעים מ-TED -
0:05 - 0:09הוא החמלה.
הדוגמאות המרגשות שזה עתה ראינו: -
0:09 - 0:13האיידס באפריקה, הנשיא קלינטון אמש.
-
0:13 - 0:18ואני רוצה להרחיב מעט
את החשיבה, ברשותכם, -
0:18 - 0:23על החמלה, ולהעבירה
מהרמה העולמית לרמה האישית. -
0:23 - 0:25אני אמנם פסיכולוג,
אך היו רגועים: -
0:25 - 0:27זה לא יגיע לדיון באברי המין.
-
0:27 - 0:31[צחוק]
-
0:32 - 0:35לפני זמן-מה נערך מחקר חשוב
-
0:35 - 0:38בסמינר התיאולוגי של פרינסטון,
שעסק בסוגיה, -
0:38 - 0:42מדוע, כשיש לכולנו
הזדמנויות כה רבות לעזור, -
0:42 - 0:45לפעמים אנו עוזרים, ולפעמים - לא.
-
0:46 - 0:49קבוצת פרחי כמורה
מהמכללה הדתית של פרינסטון -
0:50 - 0:54קיבלה כמטלה לשאת דרשת-תירגול,
-
0:54 - 0:57ולכל אחד הוקצה נושא לדרשה.
-
0:57 - 1:00מחצית מהחניכים קיבלו כנושא
-
1:00 - 1:02את משל "השומרוני הטוב":
-
1:02 - 1:04האיש שעצר זר--
-
1:05 - 1:07שעזר לאדם זר הנתון בצרה
לצד הדרך. -
1:07 - 1:10מחציתם קיבלו נושאים תנ"כיים אקראיים.
-
1:10 - 1:14אח"כ, בזה אחר זה,
נאמר להם ללכת לבניין אחר, -
1:14 - 1:15ולשאת שם את דרשתם.
-
1:15 - 1:18כשעברו מהבניין הראשון אל השני,
-
1:18 - 1:22כל אחד מהם חלף
על פני איש שחוח ונאנח, -
1:22 - 1:23ושרוי בבירור במצוקה.
-
1:23 - 1:26השאלה היא,
האם הם עצרו לעזור לו? -
1:26 - 1:28השאלה המעניינת יותר היא:
-
1:28 - 1:29האם היתה חשיבות לכך
-
1:29 - 1:33שבאותו רגע הם הגו
במשל השומרוני הטוב? -
1:33 - 1:35תשובה: לא.
בכלל לא. -
1:36 - 1:40הסתבר שמה שקבע אם מישהו
מתעכב לסייע לאדם זר בצרה, -
1:40 - 1:43היה באיזו מידה הוא חשב
שהוא ממהר: -
1:44 - 1:48אם חשב שהוא מאחר,
או היה שקוע -
1:48 - 1:49בנושא שעמד לדבר עליו.
-
1:49 - 1:52וזו לדעתי הצרה של חיינו:
-
1:53 - 1:57שאיננו מנצלים כל הזדמנות לעזור,
-
1:57 - 2:00כי המיקוד שלנו מופנה
לכיוון הלא-נכון. -
2:00 - 2:04יש תחום חדש בחקר המוח:
מדעי-המוח החברתיים, -
2:04 - 2:08שחוקר את המעגלים המופעלים
במוחות שני בני-אדם -
2:08 - 2:10כשהם יוצרים אינטראקציה.
-
2:10 - 2:14והחשיבה החדשה בנוגע לחמלה
מההיבט העיצבי-חברתי, -
2:14 - 2:18היא שכברירת-מחדל,
אנו מתוכנתים לעזור. -
2:18 - 2:23כלומר,
כשאנו מתייחסים לאדם אחר, -
2:23 - 2:26אנו אוטומטית מזדהים עימו
ומרגישים אהדה כלפיו. -
2:26 - 2:29יש נוירונים שזוהו לאחרונה,
נוירוני-מראה, -
2:29 - 2:33שפועלים כמו רשת אלחוטית
ומפעילים במוחנו -
2:33 - 2:37בדיוק אותם אזורים כבמוח הזולת.
אנו חשים "עם" באופן אוטומטי. -
2:37 - 2:41ואם הוא בצרה,
אם אותו אדם סובל, -
2:42 - 2:46אנו מוכנים אוטומטית לעזור.
לפחות זו הטענה. -
2:46 - 2:49אבל השאלה היא:
מדוע איננו עושים זאת? -
2:49 - 2:52וחושבני שזה קשור
לקשת של גורמים, -
2:52 - 2:55החל מהתרכזות מוחלטת בעצמי,
-
2:55 - 2:57דרך שימת-לב, הזדהות, וכלה בחמלה.
-
2:57 - 3:02והעובדה הפשוטה היא
שאם אנו מרוכזים בעצמנו, -
3:02 - 3:05עסוקים מדי בעצמנו -
ובד"כ אנו כך במשך רוב היום - -
3:05 - 3:08איננו באמת שמים לב לזולתנו.
-
3:08 - 3:11והבדל זה בין המיקוד על העצמי
או על האחר -
3:11 - 3:12עשוי להיות מעודן מאוד.
-
3:12 - 3:15יום אחד עבדתי
על דוחות המס שלי, -
3:15 - 3:18ובשלב מסוים,
כשרשמתי את כל התרומות שתרמתי, -
3:18 - 3:23היתה לי התגלות. זה היה--
הגעתי להמחאה שנתתי למכון "סווה", -
3:23 - 3:24ושמתי לב שחשבתי:
-
3:24 - 3:27"בחיי, ידידי לארי בריליאנט
יהיה באמת מאושר -
3:27 - 3:28"שתרמתי ל'סווה' כסף."
-
3:28 - 3:31ואז הבנתי
שמה שאני מקבל מהנתינה -
3:31 - 3:35הוא ריגוש נרקיסיסטי--
שאני מרגיש טוב עם עצמי. -
3:35 - 3:40ואז התחלתי לחשוב על האנשים בהימלאיה
-
3:40 - 3:43שזה יסייע למחלות הראייה שלהם, והבנתי
-
3:43 - 3:47שעברתי מהמיקוד הנרקיסיסטי הזה
-
3:47 - 3:50לשמחה אלטרואיסטית, להרגשה טובה
-
3:50 - 3:54ביחס לאנשים שיזכו לעזרה.
אני רואה בכך מניע. -
3:54 - 3:57אך הבחנה זו בין התרכזות בעצמנו
-
3:57 - 3:58והתמקדות באחרים
-
3:58 - 4:01היא דבר שאני ממליץ לכולם
לשים לב אליו. -
4:01 - 4:04אפשר לראות זאת בגדול
בתחום הדייטים. -
4:05 - 4:08לפני זמן-מה
הייתי במסעדת סושי, -
4:08 - 4:11ושמעתי שתי נשים משוחחות
על אחיה של אחת מהן, -
4:11 - 4:15שפעיל בסצינת הפנויים-פנויות.
והאישה אמרה: -
4:15 - 4:17"לאחי יש בעיה למצוא בנות-זוג,
-
4:17 - 4:19"אז הוא מנסה 'ספיד-דייטינג'."
מכירים את זה? -
4:19 - 4:23הנשים יושבות בשולחנות
והגברים עוברים משולחן לשולחן, -
4:23 - 4:26יש שעון ופעמון,
וכל חמש דקות - בינגו, -
4:27 - 4:29השיחה מסתיימת, והאישה יכולה להחליט
-
4:29 - 4:33אם לתת את כרטיס הביקור
או כתובת הדוא"ל שלה לגבר -
4:33 - 4:35כדי להמשיך בפגישות.
והאישה הזו אמרה: -
4:35 - 4:39"אחי מעולם לא קיבל כרטיס-ביקור,
ואני יודעת מדוע. -
4:39 - 4:44"מהרגע שהוא מתיישב,
הוא מדבר בלי סוף על עצמו, -
4:44 - 4:46"הוא אף פעם לא מתעניין באישה."
-
4:46 - 4:51עשיתי קצת מחקר
במדור ה"סנדיי סטיילס" -
4:51 - 4:54של ה"ניו-יורק טיימס", וחיפשתי סיפורים
מאחורי-הקלעים של חיי-נישואין - -
4:54 - 4:56מפני שהם מאוד מעניינים,
-
4:56 - 5:00והגעתי לנישואיה
של אליס צ'ארני אפשטיין. -
5:00 - 5:03והיא סיפרה
שכאשר היתה בסצינת הדייטים, -
5:03 - 5:05היתה עושה מבחן פשוט לאנשים.
-
5:06 - 5:08המבחן היה: מהרגע שבו נפגשו,
-
5:08 - 5:11כמה זמן עבר עד שהבחור
שאל אותה שאלה -
5:11 - 5:13שהמילה "את" כלולה בה.
-
5:13 - 5:17וכנראה שאפשטיין ניצח במבחן,
ומכאן המאמר. -
5:17 - 5:19(צחוק)
-
5:19 - 5:22אז זה-- זהו מבחן קטן.
אני ממליץ לכם לנסותו במסיבה. -
5:22 - 5:24כאן ב-TED יש הזדמנויות נהדרות לכך.
-
5:26 - 5:29ב"הרוורד ביזנס ריוויו"
הופיע לאחרונה מאמר -
5:29 - 5:31בשם "הרגע האנושי",
-
5:31 - 5:34על שיטות ליצור קשר אמיתי
עם מישהו בעבודה. -
5:34 - 5:38נכתב שם שהכי חשוב
לכבות את ה"בלקברי" שלך, -
5:39 - 5:42לסגור את המחשב הנייד,
להפסיק את החלום-בהקיץ, -
5:43 - 5:46ולהקדיש תשומת-לב מלאה לאותו אדם.
-
5:46 - 5:50נטבעה מילה חדשה בשפה,
-
5:51 - 5:54עבור הרגע בו האדם שאיתנו
שולף את ה"בלקברי" שלו -
5:54 - 5:57או עונה לטלפון הנייד,
ולפתע איננו קיימים. -
5:58 - 6:02המילה היא "מבולאס":
צירוף של מבולבל ומבואס. -
6:02 - 6:05(צחוק)
-
6:05 - 6:09לדעתי היא מתאימה מאוד.
-
6:09 - 6:12האמפתיה וההתכווננות שלנו
הן שמבדילות אותנו -
6:12 - 6:15מהמקיאווליסטים והסוציופתים.
-
6:15 - 6:20יש לי גיס שמתמחה בפחד ואימה -
-
6:20 - 6:23כתב את "דרקולה המפורש"
ואת "פרנקנשטיין למתחילים"-- -
6:23 - 6:24התמחה בכתבי צ'וסר,
-
6:24 - 6:28אך הוא נולד בטרנסילבניה
ואני חושב שזה קצת השפיע עליו. -
6:28 - 6:29(צחוק)
-
6:29 - 6:32על כל פנים,
בשלב מסוים גיסי, לאונרד, -
6:32 - 6:34החליט לכתוב ספר על רוצח סדרתי.
-
6:34 - 6:38אדם שהטיל את חיתיתו
על האיזור בו אנו נמצאים -
6:38 - 6:41לפני שנים רבות.
הוא נודע בשם "החונק מסנטה קרוז". -
6:41 - 6:45לפני שעצרו אותו
הוא הספיק לרצוח את סבתו וסבו, -
6:45 - 6:49את אימו וחמש סטודנטיות
באוניברסיטת סנטה קרוז. -
6:49 - 6:52אז גיסי הלך לראיין
את הרוצח הזה, -
6:52 - 6:56וכשפגש אותו, תפס
שהוא טיפוס ממש מפחיד. -
6:56 - 6:58קודם כל, גובהו מעל שני מטרים.
-
6:58 - 7:01אך לא זה הדבר הכי מפחיד אצלו.
-
7:01 - 7:05הכי מפחיד זה
שמנת נמשכל שלו היא 160: -
7:05 - 7:07גאון עם תעודות.
-
7:07 - 7:11אך יש מיתאם אפס בין מנת משכל
לבין אמפתיה רגשית, -
7:11 - 7:13ההזדהות עם תחושות הזולת.
-
7:13 - 7:16שני אלה נשלטים
ע"י אזורים נפרדים במוח. -
7:16 - 7:19אז בשלב מסוים אזר גיסי אומץ
-
7:19 - 7:22ושאל את השאלה האחת
עליה באמת רצה תשובה. -
7:22 - 7:24והיא: איך יכולת לעשות זאת?
-
7:24 - 7:26האם לא חשת רחמים כלשהם
כלפי קורבנותיך? -
7:26 - 7:29אלה היו רציחות אינטימיות מאד:
הוא חנק את קורבנותיו. -
7:30 - 7:32והחונק ענה בצורה מאוד יבשה,
-
7:32 - 7:37"אה, לא. אילו חשתי במצוקתם
לא הייתי יכול לעשות זאת. -
7:37 - 7:41"הייתי מוכרח לכבות אצלי
את החלק הזה." -
7:41 - 7:44הייתי מוכרח לכבות אצלי
את החלק הזה. -
7:44 - 7:48ולדעתי, זה מטריד מאד.
-
7:49 - 7:53ואיכשהו, הרהרתי על עניין
כיבוי החלק הזה אצלנו. -
7:53 - 7:56כשאנו מתמקדים בעצמנו,
בכל פעילות שהיא, -
7:56 - 8:00אנו אכן מכבים חלק זה בעצמנו
בנוכחות אדם נוסף. -
8:00 - 8:02חישבו על קניות,
-
8:02 - 8:08חישבו על האפשרויות הטמונות
בצרכנות מתוך חמלה. -
8:08 - 8:11כרגע, כפי שציין ביל מק'דונו,
-
8:13 - 8:16לחפצים שאנו קונים ומשתמשים בהם
יש תוצאות סמויות. -
8:16 - 8:20כולנו בבלי-דעת קורבנות
של נקודה עיוורת קולקטיבית. -
8:20 - 8:23איננו שמים לב
ואיננו שמים לב לכך שאיננו שמים לב -
8:23 - 8:30למולקולות הרעילות שמשחררים
שטיח או ריפוד של מושב. -
8:30 - 8:35או שאיננו יודעים אם אריג זה,
מבחינת הטכנולוגיה -
8:35 - 8:39או הייצור, מזין;
האם הוא ניתן לשימוש חוזר -
8:39 - 8:41או שהוא סתם מסיים את דרכו באשפה?
במלים אחרות, -
8:41 - 8:47אנו מתעלמים מהבריאות האקולוגית והציבורית
-
8:47 - 8:50ומההשלכות מבחינת הצדק החברתי והכלכלי
-
8:50 - 8:53של הדברים שאנו קונים ומשתמשים בהם.
-
8:54 - 8:58במובן מסוים,
החדר עצמו הוא הפיל שבחדר, -
8:58 - 9:02אבל איננו רואים אותו.
והפכנו לקורבנותיה -
9:02 - 9:05של מערכת שמכוונת אותנו לכיוון אחר.
-
9:05 - 9:08חישבו על זה.
יש ספר נפלא שנקרא -
9:08 - 9:12"חפצים: חייהם הנסתרים של חפצי היומיום"
-
9:13 - 9:16והוא מתאר את אחורי-הקלעים
של דברים כמו חולצות טי. -
9:16 - 9:19ומספר היכן גידלו את הכותנה
-
9:19 - 9:21ועל הדשן שבו השתמשו,
-
9:21 - 9:25ועל ההשפעה של אותו דשן
על האדמה, והוא מציין, למשל, -
9:25 - 9:28שהכותנה עמידה מאד לצבעי טקסטיל;
-
9:28 - 9:31כ-60% אחוז מהצבע נשטפים לביוב.
-
9:31 - 9:37וחוקרי מגפות יודעים היטב
שבקרב ילדים שחיים ליד מפעלי טקסטיל, -
9:37 - 9:40יש הרבה מקרים של סרטן-דם.
-
9:40 - 9:44יש חברה בשם "בנט ושות'"
שמספקת סחורה ל"פולו.קום", -
9:45 - 9:50ול"ויקטוריה'ס סיקרט"--
שהודות למנכ"ל שלהם, שמודע לכך, -
9:51 - 9:55יצרו מיזם משותף בסין,
יחד עם מפעלי צביעת-הבד שלהם, -
9:55 - 9:57כדי לוודא שמי-הביוב שלהם
-
9:57 - 10:01מטופלים כיאות
לפני החזרתם אל מי-התהום. -
10:01 - 10:05כרגע אין לנו אפשרות
לבחור בחולצת הטי המוסרית -
10:06 - 10:08במקום זו הלא-מוסרית.
-
10:08 - 10:11אז מה נדרש
כדי שנוכל לעשות זאת? -
10:13 - 10:16חשבתי על זה. לדוגמה,
-
10:16 - 10:21יש טכנולוגיית-תיוג אלקטרונית חדשה
המאפשרת לכל חנות -
10:21 - 10:26לדעת את כל ההיסטוריה
של כל פריט שעל מדפיה. -
10:26 - 10:28אפשר לעקוב לאחור עד המפעל
-
10:29 - 10:33ואז לבחון את תהליכי הייצור
-
10:33 - 10:36ששימשו לייצורו, ואם הוא מוסרי,
-
10:36 - 10:40ניתן לתייגו ככזה.
ובמידה ואיננו כל-כך מוסרי, -
10:40 - 10:44אפשר להיכנס כיום לכל חנות,
-
10:44 - 10:47לסרוק לתוך מחשב כף-היד
ברקוד כלשהו -
10:47 - 10:49שיעביר אותך לאתר מסוים.
-
10:49 - 10:52האתר הוקם למען אנשים
שאלרגיים לבוטנים. -
10:52 - 10:55אתר זה יכול לספר לכם
כל מיני דברים על אותו חפץ. -
10:55 - 10:56במלים אחרות, בנקודת הרכישה,
-
10:56 - 11:00נוכל לבחור מתוך חמלה.
-
11:00 - 11:06יש אימרה בעולם המידענות:
-
11:06 - 11:09"בסוף כולם יידעו הכל."
-
11:09 - 11:12והשאלה היא: האם זה ישנה?
-
11:13 - 11:16לפני זמן-מה,
כשעבדתי עבור ה"ניו-יורק טיימס", -
11:17 - 11:18זה היה בשנות ה-80.
-
11:18 - 11:21כתבתי מאמר על מה שהיה אז
בעיה חדשה בניו-יורק-- -
11:21 - 11:23חסרי-הבית שברחובות.
-
11:23 - 11:27ובמשך שבועיים הסתובבתי
עם עובדים סוציאליים -
11:27 - 11:30שטיפלו בחסרי-הבית.
וכשראיתי את חסרי הבית, -
11:30 - 11:35הבנתי מהמבט בעיניהם
שכמעט כולם מקרים פסיכיאטריים, -
11:35 - 11:39שאין להם לאן לפנות.
הם אובחנו ככאלה. זה גרם לי-- -
11:40 - 11:43זה טילטל והוציא אותי
מהטרנס האורבני, שבו, -
11:44 - 11:47כשאנו עוברים ליד חסר-בית
-
11:47 - 11:51ורואים אותו בזווית העין,
הוא נותר בזווית העין. -
11:52 - 11:55אנו לא שמים לב,
ולפיכך לא עושים דבר. -
11:57 - 12:02יום אחד, מעט אחר כך--
זה היה יום ו'-- בסוף היום, -
12:02 - 12:05ירדתי לרכבת התחתית.
זו היתה שעת העומס, -
12:05 - 12:07ואלפי אנשים זרמו במורד המדרגות.
-
12:07 - 12:09ולפתע, כשירדתי במדרגות,
-
12:09 - 12:12שמתי לב שיש שם גבר אחד,
שמוט על צידו, -
12:12 - 12:14ללא חולצה, חסר-תנועה,
-
12:15 - 12:19והאנשים פשוט עברו מעליו -
מאות רבות של אנשים. -
12:19 - 12:23ומאחר והטרנס האורבני
שלי נחלש מעט, -
12:23 - 12:27מצאתי עצמי עוצר
כדי לראות מה לא בסדר איתו. -
12:27 - 12:29ברגע שעצרתי,
חצי-תריסר אנשים אחרים -
12:29 - 12:31הקיפו מיד את האיש ההוא.
-
12:32 - 12:34גילינו שהוא היספני,
שאיננו דובר אנגלית, -
12:34 - 12:39שאין לו כסף, שהוא שוטט
משך ימים ברחובות, מורעב, -
12:39 - 12:40ושהוא התעלף מרוב רעב.
-
12:40 - 12:42מיד מישהו הביא לו מיץ תפוזים,
-
12:42 - 12:45מישהו הביא לו 'הוט-דוג',
אחר הביא שוטר. -
12:45 - 12:48אותו בחור התאושש מיד.
-
12:48 - 12:52ולשם כך נדרש רק
האקט הפשוט של שימת-לב. -
12:53 - 12:54כך שאני אופטימי.
-
12:55 - 12:56תודה רבה לכם.
-
12:56 - 12:57[מחיאות כפיים]
- Title:
- על החמלה
- Speaker:
- דניאל גולמן
- Description:
-
more » « less
דניאל גולמן, הסופר שכתב את "אינטליגנציה רגשית", שואל מדוע איננו מרבים יותר לנהוג בחמלה רבה יותר.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 12:56
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Why aren't we more compassionate? | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Why aren't we more compassionate? | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Why aren't we more compassionate? | |
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for Why aren't we more compassionate? | |
|
|
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for Why aren't we more compassionate? | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Why aren't we more compassionate? | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Why aren't we more compassionate? | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Why aren't we more compassionate? |