על החמלה
-
0:01 - 0:05מרשים אותי עד כמה אחד הנושאים המרומזים ב-TED
-
0:05 - 0:08הוא החמלה. המצגות המרגשות שראינו לאחרונה:
-
0:09 - 0:13האיידס באפריקה, הנשיא קלינטון אמש.
-
0:13 - 0:18והייתי רוצה לעסוק מעט בחשיבה מורחבת, ברשותכם,
-
0:18 - 0:23על החמלה, ולהעבירה מהרמה העולמית לרמה האישית.
-
0:23 - 0:25אני אמנם פסיכולוג, אך היו רגועים:
-
0:25 - 0:26זה לא יגיע לדיון באברי המין.
-
0:27 - 0:31[צחוק]
-
0:32 - 0:34לפני זמן-מה נערך מחקר חשוב
-
0:34 - 0:38בסמינר התיאולוגי של פרינסטון, שעסק בסוגיה,
-
0:39 - 0:42מדוע, כשיש לכולנו הזדמנויות כה רבות לעזור,
-
0:42 - 0:45לפעמים אנו עוזרים, ולפעמים - לא.
-
0:46 - 0:49קבוצת חניכי כמורה מהמכללה הדתית של פרינסטון
-
0:50 - 0:54קיבלו מטלה לשאת דרשת-תירגול
-
0:54 - 0:57ולכל אחד הוקצה נושא לדרשה.
-
0:57 - 1:00מחצית מהחניכים קיבלו כנושא
-
1:00 - 1:02את משל השומרוני הטוב:
-
1:02 - 1:04האיש שעצר זר -
-
1:05 - 1:07שעזר לאדם זר הנתון בצרה לצד הדרך.
-
1:07 - 1:10מחציתם קיבלו נושאים תנ"כיים אקראיים.
-
1:10 - 1:13אח"כ, בזה אחר זה, נאמר להם ללכת לבניין אחר,
-
1:14 - 1:15ולשאת שם את דרשתם.
-
1:15 - 1:18כשעברו מהבניין הראשון אל השני,
-
1:18 - 1:21כל אחד מהם עבר על פני איש שחוח ונאנח,
-
1:22 - 1:26ושרוי בבירור במצוקה. השאלה היא, האם עצרו לעזור לו?
-
1:26 - 1:27השאלה המעניינת יותר היא:
-
1:28 - 1:31האם זה שינה שבאותו רגע הם הגו
-
1:31 - 1:35במשל השומרוני הטוב? תשובה: כלל לא.
-
1:36 - 1:39הסתבר שמה שקבע אם מישהו התעכב
-
1:39 - 1:40לסייע לאדם זר בצרה,
-
1:40 - 1:43היה באיזו מידה הם חשבו שהם ממהרים -
-
1:44 - 1:48אם חשבו שהם מאחרים, או היו שקועים
-
1:48 - 1:49בנושא שעמדו לדבר עליו.
-
1:50 - 1:52וזו לדעתי הצרה של חיינו:
-
1:53 - 1:57שאיננו מנצלים כל הזדמנות לעזור,
-
1:57 - 2:00כי אנו ממוקדים בכיוון הלא-נכון.
-
2:00 - 2:03יש תחום חדש בחקר המוח, מדעי-המוח החברתיים.
-
2:04 - 2:08שחוקר את המעגלים המופעלים במוחות שני בני-אדם
-
2:08 - 2:10כשהם יוצרים אינטראקציה.
-
2:10 - 2:14והתפיסה החדשה בנוגע לחמלה, מההיבט
-
2:14 - 2:18העיצבי-חברתי, היא שברירת-המחדל שלנו היא
-
2:18 - 2:22לעזור, כלומר, אם אנו מתייחסים לאדם אחר,
-
2:23 - 2:26אנו אוטומטית מזדהים עימו ומרגישים אהדה כלפיו.
-
2:27 - 2:29יש נוירונים שזוהו לאחרונה, נוירוני-מראה,
-
2:29 - 2:33שפועלים כמו נוירונים אלחוטיים, ומפעילים במוחנו בדיוק
-
2:33 - 2:37אותם אזורים כבמוח הזולת. אנו חשים "עם" באופן אוטומטי.
-
2:37 - 2:41ואם הוא בצרה, אם אותו אדם סובל,
-
2:42 - 2:46אנו מוכנים אוטומטית לעזור. לפחות זו הטענה.
-
2:46 - 2:49אז השאלה היא: מדוע איננו עושים זאת?
-
2:49 - 2:51וחושבני שזה נובע מסיבות רבות,
-
2:52 - 2:54החל מהתרכזות מוחלטת בעצמי,
-
2:55 - 2:57דרך שימת-לב, הזדהות, וגמור בחמלה.
-
2:57 - 3:01והעובדה הפשוטה היא שאם אנו מרוכזים בעצמנו,
-
3:02 - 3:05עסוקים מדי בעצמנו, וכאלה אנחנו משך רוב היום,
-
3:05 - 3:08איננו באמת שמים לב לזולתנו.
-
3:08 - 3:10והבדל זה בין המיקוד על העצמי או על האחר
-
3:10 - 3:11עשוי להיות מעודן מאוד.
-
3:11 - 3:15יום אחד עבדתי על דוחות המס שלי, ובשלב מסוים,
-
3:15 - 3:17כשרשמתי את כל התרומות שתרמתי,
-
3:18 - 3:21היתה לי התגלות. זה היה - הגעתי לצ'ק שנתתי
-
3:21 - 3:24למכון "סווה", ושמתי לב שחשבתי,
-
3:24 - 3:26בחיי, ידידי לארי בריליאנט יהיה באמת מאושר
-
3:27 - 3:28שנתתי ל-"סווה" כסף.
-
3:28 - 3:31ואז הבנתי שמה שאני מקבל מהנתינה
-
3:31 - 3:35הוא ריגוש נרקיסיסטי-- שאני מרגיש טוב עם עצמי.
-
3:35 - 3:40ואז התחלתי לחשוב על האנשים בהימלאיה
-
3:40 - 3:42שזה יסייע למחלות הראייה שלהם, והבנתי
-
3:43 - 3:46שעברתי מהמיקוד הנרקיסיסטי הזה
-
3:47 - 3:50לשמחה אלטרואיסטית, להרגשה טובה
-
3:50 - 3:54ביחס לאנשים שיזכו לעזרה. אני רואה בכך מניע.
-
3:54 - 3:57אך הבחנה זו בין התרכזות בעצמנו
-
3:57 - 3:58והתמקדות באחרים
-
3:58 - 4:01היא דבר שאני ממליץ לכולם לשים לב אליו.
-
4:01 - 4:04אפשר לראות זאת בגדול בתחום הדייטים.
-
4:05 - 4:08הייתי במסעדת סושי,
-
4:08 - 4:11ושמעתי שתי נשים משוחחות על אחיה של אחת מהן,
-
4:12 - 4:15שנמצא בסצנת הפנויים-פנויות. והאישה אמרה,
-
4:15 - 4:17לאחי יש בעיה למצוא בנות-זוג,
-
4:17 - 4:19אז הוא מנסה 'ספיד-דייטינג'. מכירים את זה?
-
4:19 - 4:23הנשים יושבות בשולחנות והגברים עוברים משולחן לשולחן,
-
4:23 - 4:26יש שעון ופעמון, וכל חמש דקות - בינגו,
-
4:27 - 4:29השיחה מסתיימת, והאישה יכולה להחליט
-
4:29 - 4:33אם לתת את כרטיס הביקור או כתובת הדוא"ל שלה לגבר
-
4:33 - 4:35כדי להמשיך בפגישות. והאישה הזו אמרה,
-
4:35 - 4:39"אחי מעולם לא קיבל כרטיס-ביקור, ואני יודעת מדוע.
-
4:39 - 4:44מהרגע שהוא מתיישב הוא מדבר בלי סוף על עצמו,
-
4:44 - 4:45הוא אף פעם לא מתעניין באישה."
-
4:46 - 4:51עשיתי קצת מחקר במדור ה"סנדיי סטיילס"
-
4:51 - 4:54של ה"ניו-יורק טיימס" וחיפשתי סיפורים מאחורי-הקלעים של חיי-נישואין -
-
4:54 - 4:57מפני שהם מאוד מעניינים, והגעתי לנישואיה
-
4:57 - 5:00של אליס צ'ארני אפשטיין. והיא סיפרה,
-
5:00 - 5:02שכאשר היתה בסצנת הדייטים,
-
5:03 - 5:05היתה עושה מבחן פשוט לאנשים.
-
5:06 - 5:08המבחן היה: מהרגע שבו נפגשו,
-
5:08 - 5:11כמה זמן עבר עד שהבחור שאל אותה שאלה
-
5:11 - 5:13שהמילה "את" כלולה בה.
-
5:13 - 5:17וכנראה שאפשטיין ניצח במבחן, ומכאן המאמר.
-
5:17 - 5:18[צחוק]
-
5:18 - 5:20אז זה - זהו מבחן קטן
-
5:20 - 5:22אני ממליץ לכם לנסותו במסיבה.
-
5:22 - 5:24כאן ב-TED יש הזדמנויות נהדרות לכך.
-
5:26 - 5:29ב-"הרוורד ביזנס ריוויו" הופיע לאחרונה מאמר
-
5:29 - 5:32בשם "הרגע האנושי", על איך ליצור מגע אמיתי
-
5:32 - 5:35עם מישהו בעבודה. הם אמרו,
-
5:35 - 5:38שהכי חשוב לכבות את ה"בלקברי" שלך,
-
5:39 - 5:42לסגור את המחשב הנייד, לסיים את החלום-בהקיץ,
-
5:43 - 5:45ולהקדיש תשומת-לב מלאה לאותו אדם.
-
5:46 - 5:50נטבעה מילה חדשה בשפה,
-
5:51 - 5:54עבור הרגע בו האדם שאיתנו שולף את ה"בלקברי" שלו
-
5:54 - 5:57או עונה לטלפון הנייד, ולפתע איננו קיימים.
-
5:58 - 6:02המילה היא "מבולאס": צירוף של מבולבל ומבואס.
-
6:02 - 6:05[צחוק]
-
6:05 - 6:11לדעתי היא מתאימה מאוד. האמפתיה וההתכווננות שלנו
-
6:12 - 6:15הן שמבדילות אותנו מהמקיאווליסטים והסוציופתים.
-
6:15 - 6:20יש לי גיס שמתמחה בפחד ואימה -
-
6:20 - 6:23כתב את "דרקולה המפורש" ואת "פרנקנשטיין למתחילים" -
-
6:23 - 6:24זכה להכשרה כמלומד של כתבי צ'וסר,
-
6:24 - 6:26אך הוא נולד בטרנסילבניה
-
6:26 - 6:28ואני חושב שזה קצת השפיע עליו.
-
6:28 - 6:32על כל פנים, בשלב מסוים גיסי, לאונרד,
-
6:32 - 6:34החליט לכתוב ספר על רוצח סדרתי.
-
6:34 - 6:37אדם שהטיל את חיתיתו על האיזור בו אנו נמצאים
-
6:38 - 6:40לפני שנים רבות. הוא נודע בשם "החונק מסנטה קרוז".
-
6:41 - 6:45לפני שעצרו אותו הוא הספיק לרצוח את סבתו וסבו,
-
6:45 - 6:48את אימו וחמש סטודנטיות באוניברסיטת סנטה קרוז.
-
6:49 - 6:51אז גיסי הצליח לראיין את הרוצח הזה,
-
6:52 - 6:54וכשפגש אותו, תפס
-
6:54 - 6:55שהוא טיפוס ממש מפחיד.
-
6:56 - 6:58קודם כל, גובהו מעל שני מטרים.
-
6:58 - 7:01אך לא זה הדבר הכי מפחיד אצלו.
-
7:01 - 7:06הכי מפחיד זה שהאיי-קיו שלו 160: גאון עם תעודות.
-
7:07 - 7:11אך יש מיתאם אפסי בין איי-קיו לבין אמפתיה רגשית,
-
7:11 - 7:12ההזדהות עם תחושות הזולת.
-
7:13 - 7:15שני אלה נשלטים ע"י אזורים נפרדים במוח.
-
7:16 - 7:18אז בשלב מסוים אזר גיסי אומץ
-
7:19 - 7:21ושאל את השאלה האחת עליה באמת רצה תשובה.
-
7:21 - 7:24והיא: איך יכולת לעשות זאת?
-
7:24 - 7:26האם לא חשת רחמים כלשהם כלפי קורבנותיך?
-
7:26 - 7:29אלה היו רציחות אינטימיות מאד: הוא חנק את קורבנותיו.
-
7:30 - 7:32והחונק ענה בצורה מאוד יבשה,
-
7:32 - 7:37"לא ולא. אילו חשתי במצוקתם לא הייתי יכול לעשות זאת.
-
7:37 - 7:43היה עלי לכבות אצלי את החלק הזה."
-
7:43 - 7:48אני חושב שזה מטריד מאד.
-
7:49 - 7:53ואיכשהו, הרהרתי על עניין כיבוי החלק הזה אצלנו.
-
7:53 - 7:55כשאנו מתמקדים בעצמנו בכל פעילות שהיא,
-
7:56 - 7:59אנו אכן מכבים חלק זה בעצמנו בנוכחות אדם נוסף.
-
8:00 - 8:05חישבו על קניות, חישבו על האפשרויות הטמונות
-
8:05 - 8:07בצרכנות מתוך חמלה.
-
8:08 - 8:10כרגע, כפי שציין ביל מק'דונו,
-
8:12 - 8:16לחפצים שאנו קונים יש תוצאות סמויות.
-
8:16 - 8:19כולנו מבלי-דעת קורבנות של נקודה עיוורת קולקטיבית.
-
8:20 - 8:22איננו שמים לב ואיננו שמים לב לכך שאיננו שמים לב
-
8:23 - 8:29למולקולות הרעילות שמשחרר שטיח או ריפוד של מושב.
-
8:30 - 8:35או שאיננו יודעים אם אריג זה, מבחינת הטכנולוגיה
-
8:35 - 8:39או הייצור, מזין; האם הוא ניתן לשימוש חוזר
-
8:39 - 8:41או שהוא סתם מסיים את דרכו באשפה? במלים אחרות,
-
8:41 - 8:46אנו מתעלמים מהבריאות האקולוגית והציבורית
-
8:47 - 8:50ומההשלכות מבחינת הצדק החברתי והכלכלי
-
8:50 - 8:52של הדברים שאנו קונים ומשתמשים בהם.
-
8:54 - 8:58במובן מסוים, החדר עצמו הוא הפיל שבחדר,
-
8:58 - 9:02אבל איננו רואים אותו. והפכנו לקורבנותיה
-
9:02 - 9:05של מערכת שמכוונת אותנו לכיוון אחר.
-
9:06 - 9:09חישבו על זה. יש ספר נפלא שנקרא
-
9:10 - 9:12"חפצים: חייהם הנסתרים של חפצי היומיום"
-
9:13 - 9:16והוא מתאר את אחורי-הקלעים של דברים כמו חולצות טי.
-
9:16 - 9:19ומספר היכן גידלו את הכותנה
-
9:19 - 9:21ועל הדשן שבו השתמשו, ועל ההשפעה שיש
-
9:21 - 9:25לאותו דשן על האדמה. והוא מציין, למשל,
-
9:25 - 9:28שהכותנה עמידה מאד לצבעי טקסטיל;
-
9:28 - 9:31כ-60% אחוז מהצבע נשטפים לביוב.
-
9:31 - 9:34וחוקרי מגפות יודעים היטב שבקרב ילדים,
-
9:34 - 9:39שחיים ליד מפעלי טקסטיל, יש הרבה חולים בסרטן-דם.
-
9:40 - 9:44יש חברה בשם "בנט ושות'" שמספקת סחורה לפולו.קום,
-
9:45 - 9:50ו"ויקטוריה'ס סיקרט", שהודות למנכ"ל שלהם, שמודע לכך,
-
9:51 - 9:55יצרו מיזם משותף בסין, יחד עם מפעלי צביעת-הבד שלהם,
-
9:55 - 9:57כדי לוודא שמי-הביוב שלהם
-
9:57 - 10:01יטופלו כיאות לפני החזרתם אל מי-התהום.
-
10:01 - 10:05כרגע אין לנו האפשרות לקנות את חולצת הטי המוסרית
-
10:06 - 10:10במקום הלא-מוסרית. אז מה נדרש כדי שנוכל לעשות זאת?
-
10:13 - 10:16חשבתי על זה. לדוגמה,
-
10:16 - 10:21יש טכנולוגיית-תיוג אלקטרונית חדשה המאפשרת לכל חנות
-
10:21 - 10:25לדעת את כל ההיסטוריה של כל פריט שעל מדפי החנות.
-
10:26 - 10:28אפשר לעקוב לאחור עד המפעל
-
10:28 - 10:32ואז לבחון את תהליכי הייצור
-
10:32 - 10:36ששימשו לייצורו, ואם הוא מוסרי,
-
10:36 - 10:40ניתן לתייגו ככזה. ובמידה ואיננו כל-כך מוסרי,
-
10:40 - 10:44אפשר להיכנס כיום לכל חנות,
-
10:44 - 10:47לסרוק לתוך מחשב כף-היד ברקוד כלשהו
-
10:47 - 10:49שיעביר אותך לאתר מסוים.
-
10:49 - 10:51הקימו אותו למען אלה שאלרגיים לבוטנים.
-
10:52 - 10:54אתר זה יכול לספר לכם כל מיני דברים על אותו חפץ.
-
10:55 - 10:56במלים אחרות, בנקודת הרכישה,
-
10:56 - 11:00נוכל לבחור מתוך חמלה.
-
11:00 - 11:06יש אימרה בעולם המידענות:
-
11:06 - 11:09"בסוף כולם יידעו הכל."
-
11:09 - 11:11והשאלה היא: האם זה ישנה?
-
11:13 - 11:16לפני זמן-מה, כשעבדתי עבור ה"ניו-יורק טיימס",
-
11:17 - 11:19זה היה בשנות ה-80. כתבתי מאמר,
-
11:19 - 11:21על מה שהיה אז בעיה חדשה בניו-יורק -
-
11:21 - 11:23חסרי-הבית שברחובות.
-
11:23 - 11:27ובמשך שבועיים הסתובבתי עם עובדים סוציאליים
-
11:27 - 11:30שטיפלו בחסרי-הבית. וכשראיתי את חסרי הבית,
-
11:30 - 11:35הבנתי מהמבט בעיניהם שכמעט כולם מקרים פסיכיאטריים,
-
11:35 - 11:39שאין להם לאן לפנות. הם אובחנו ככאלה. זה גרם לי--
-
11:40 - 11:43זה טילטל והוציא אותי מהטרנס האורבני,
-
11:44 - 11:47שבו, כשאנו רואים חסר-בית בעוברנו לידו
-
11:47 - 11:50בשולי שדה-הראיה שלנו, הוא נותר בשולי שדה-הראיה.
-
11:52 - 11:54אנו לא שמים לב, ולפיכך לא עושים דבר.
-
11:57 - 12:02יום אחד, מעט אחר כך - זה היה יום ו' - בסוף היום,
-
12:02 - 12:05ירדתי לרכבת התחתית. זה היה בשעת העומס,
-
12:05 - 12:07ואלפי אנשים זרמו במורד המדרגות.
-
12:07 - 12:09ולפתע, כשירדתי במדרגות,
-
12:09 - 12:12שמתי לב לגבר אחד, שמוט על צידו,
-
12:12 - 12:16ללא חולצה ובלי לזוז, והאנשים פשוט עברו מעליו -
-
12:17 - 12:18מאות רבות של אנשים.
-
12:19 - 12:22ומאחר והטרנס האורבני שלי נחלש מעט,
-
12:23 - 12:26מצאתי עצמי עוצר כדי לגלות מה לא בסדר.
-
12:27 - 12:29ברגע שעצרתי, חצי-תריסר אנשים אחרים
-
12:30 - 12:31הקיפו מיד את אותו בחור.
-
12:32 - 12:34וגילינו שהוא היספני, שאיננו דובר אנגלית,
-
12:34 - 12:39שאין לו כסף, שהוא שוטט משך ימים ברחובות, מורעב,
-
12:39 - 12:40ושהוא התעלף מרוב רעב.
-
12:40 - 12:42מישהו הלך מיד להביא לו מיץ תפוזים,
-
12:42 - 12:44מישהו הביא לו 'הוט-דוג', אחר הביא שוטר.
-
12:45 - 12:48אותו בחור חזר מיד לעמוד על רגליו.
-
12:48 - 12:52ולשם כך נדרש רק האקט הפשוט של שימת-לב.
-
12:53 - 12:54כך שאני אופטימי.
-
12:54 - 12:55תודה רבה לכם.
-
12:55 - 12:57[מחיאות כפיים]
- Title:
- על החמלה
- Speaker:
- Daniel Goleman
- Description:
-
more » « less
דניאל גולמן, הסופר שכתב את "אינטליגנציה רגשית", שואל מדוע איננו נוהגים פעמים רבות יותר בחמלה רבה יותר.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 12:56
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Why aren't we more compassionate? | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Why aren't we more compassionate? | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Why aren't we more compassionate? | |
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for Why aren't we more compassionate? | |
|
|
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for Why aren't we more compassionate? | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Why aren't we more compassionate? | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Why aren't we more compassionate? | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Why aren't we more compassionate? |