1
00:00:00,810 --> 00:00:05,000
מרשים אותי עד כמה
אחד הנושאים המשתמעים מ-TED

2
00:00:05,000 --> 00:00:09,020
הוא החמלה.
הדוגמאות המרגשות שזה עתה ראינו:

3
00:00:09,020 --> 00:00:13,000
האיידס באפריקה, הנשיא קלינטון אמש.

4
00:00:13,000 --> 00:00:18,000
ואני רוצה להרחיב מעט
את החשיבה, ברשותכם,

5
00:00:18,000 --> 00:00:23,350
על החמלה, ולהעבירה
מהרמה העולמית לרמה האישית.

6
00:00:23,350 --> 00:00:25,160
אני אמנם פסיכולוג,
אך היו רגועים:

7
00:00:25,160 --> 00:00:27,380
זה לא יגיע לדיון באברי המין.

8
00:00:27,380 --> 00:00:31,000
[צחוק]

9
00:00:31,580 --> 00:00:34,580
לפני זמן-מה נערך מחקר חשוב

10
00:00:34,580 --> 00:00:37,510
בסמינר התיאולוגי של פרינסטון,
שעסק בסוגיה,

11
00:00:37,510 --> 00:00:42,250
מדוע, כשיש לכולנו
הזדמנויות כה רבות לעזור,

12
00:00:42,250 --> 00:00:45,160
לפעמים אנו עוזרים, ולפעמים - לא.

13
00:00:45,670 --> 00:00:49,290
קבוצת פרחי כמורה
מהמכללה הדתית של פרינסטון

14
00:00:50,170 --> 00:00:54,000
קיבלה כמטלה לשאת דרשת-תירגול,

15
00:00:54,440 --> 00:00:57,000
ולכל אחד הוקצה נושא לדרשה.

16
00:00:57,000 --> 00:01:00,000
מחצית מהחניכים קיבלו כנושא

17
00:01:00,000 --> 00:01:02,000
את משל "השומרוני הטוב":

18
00:01:02,000 --> 00:01:04,000
האיש שעצר זר--

19
00:01:04,830 --> 00:01:07,330
שעזר לאדם זר הנתון בצרה
לצד הדרך.

20
00:01:07,330 --> 00:01:10,000
מחציתם קיבלו נושאים תנ"כיים אקראיים.

21
00:01:10,330 --> 00:01:13,790
אח"כ, בזה אחר זה,
נאמר להם ללכת לבניין אחר,

22
00:01:13,790 --> 00:01:15,000
ולשאת שם את דרשתם.

23
00:01:15,340 --> 00:01:18,000
כשעברו מהבניין הראשון אל השני,

24
00:01:18,000 --> 00:01:21,620
כל אחד מהם חלף
על פני איש שחוח ונאנח,

25
00:01:21,620 --> 00:01:23,010
ושרוי בבירור במצוקה.

26
00:01:23,010 --> 00:01:26,340
השאלה היא,
האם הם עצרו לעזור לו?

27
00:01:26,340 --> 00:01:28,010
השאלה המעניינת יותר היא:

28
00:01:28,010 --> 00:01:29,090
האם היתה חשיבות לכך

29
00:01:29,090 --> 00:01:32,620
שבאותו רגע הם הגו
במשל השומרוני הטוב?

30
00:01:32,620 --> 00:01:35,430
תשובה: לא.
בכלל לא.

31
00:01:36,000 --> 00:01:40,310
הסתבר שמה שקבע אם מישהו
מתעכב לסייע לאדם זר בצרה,

32
00:01:40,310 --> 00:01:43,480
היה באיזו מידה הוא חשב
שהוא ממהר:

33
00:01:44,000 --> 00:01:48,000
אם חשב שהוא מאחר,
או היה שקוע

34
00:01:48,000 --> 00:01:49,480
בנושא שעמד לדבר עליו.

35
00:01:49,480 --> 00:01:52,380
וזו לדעתי הצרה של חיינו:

36
00:01:53,000 --> 00:01:57,000
שאיננו מנצלים כל הזדמנות לעזור,

37
00:01:57,000 --> 00:02:00,000
כי המיקוד שלנו מופנה
לכיוון הלא-נכון.

38
00:02:00,000 --> 00:02:03,610
יש תחום חדש בחקר המוח:
מדעי-המוח החברתיים,

39
00:02:04,000 --> 00:02:08,260
שחוקר את המעגלים המופעלים
במוחות שני בני-אדם

40
00:02:08,260 --> 00:02:10,420
כשהם יוצרים אינטראקציה.

41
00:02:10,420 --> 00:02:14,360
והחשיבה החדשה בנוגע לחמלה
מההיבט העיצבי-חברתי,

42
00:02:14,360 --> 00:02:18,480
היא שכברירת-מחדל,
אנו מתוכנתים לעזור.

43
00:02:18,480 --> 00:02:22,710
כלומר,
כשאנו מתייחסים לאדם אחר,

44
00:02:22,710 --> 00:02:26,330
אנו אוטומטית מזדהים עימו
ומרגישים אהדה כלפיו.

45
00:02:26,330 --> 00:02:29,260
יש נוירונים שזוהו לאחרונה,
נוירוני-מראה,

46
00:02:29,260 --> 00:02:33,000
שפועלים כמו רשת אלחוטית
ומפעילים במוחנו

47
00:02:33,000 --> 00:02:37,000
בדיוק אותם אזורים כבמוח הזולת.
אנו חשים "עם" באופן אוטומטי.

48
00:02:37,430 --> 00:02:41,320
ואם הוא בצרה,
אם אותו אדם סובל,

49
00:02:41,780 --> 00:02:46,000
אנו מוכנים אוטומטית לעזור.
לפחות זו הטענה.

50
00:02:46,400 --> 00:02:49,060
אבל השאלה היא:
מדוע איננו עושים זאת?

51
00:02:49,060 --> 00:02:52,180
וחושבני שזה קשור
לקשת של גורמים,

52
00:02:52,180 --> 00:02:54,890
החל מהתרכזות מוחלטת בעצמי,

53
00:02:54,890 --> 00:02:57,330
דרך שימת-לב, הזדהות, וכלה בחמלה.

54
00:02:57,330 --> 00:03:01,880
והעובדה הפשוטה היא
שאם אנו מרוכזים בעצמנו,

55
00:03:01,880 --> 00:03:05,260
עסוקים מדי בעצמנו -
ובד"כ אנו כך במשך רוב היום -

56
00:03:05,260 --> 00:03:08,000
איננו באמת שמים לב לזולתנו.

57
00:03:08,000 --> 00:03:10,670
והבדל זה בין המיקוד על העצמי
או על האחר

58
00:03:10,670 --> 00:03:11,880
עשוי להיות מעודן מאוד.

59
00:03:11,880 --> 00:03:14,570
יום אחד עבדתי
על דוחות המס שלי,

60
00:03:14,570 --> 00:03:17,890
ובשלב מסוים,
כשרשמתי את כל התרומות שתרמתי,

61
00:03:17,900 --> 00:03:22,730
היתה לי התגלות. זה היה--
הגעתי להמחאה שנתתי למכון "סווה",

62
00:03:22,730 --> 00:03:24,000
ושמתי לב שחשבתי:

63
00:03:24,000 --> 00:03:26,680
"בחיי, ידידי לארי בריליאנט
יהיה באמת מאושר

64
00:03:26,680 --> 00:03:28,240
"שתרמתי ל'סווה' כסף."

65
00:03:28,240 --> 00:03:31,000
ואז הבנתי
שמה שאני מקבל מהנתינה

66
00:03:31,000 --> 00:03:35,100
הוא ריגוש נרקיסיסטי--
שאני מרגיש טוב עם עצמי.

67
00:03:35,100 --> 00:03:40,000
ואז התחלתי לחשוב על האנשים בהימלאיה

68
00:03:40,000 --> 00:03:42,670
שזה יסייע למחלות הראייה שלהם, והבנתי

69
00:03:42,670 --> 00:03:46,600
שעברתי מהמיקוד הנרקיסיסטי הזה

70
00:03:46,600 --> 00:03:50,000
לשמחה אלטרואיסטית, להרגשה טובה

71
00:03:50,000 --> 00:03:54,000
ביחס לאנשים שיזכו לעזרה.
אני רואה בכך מניע.

72
00:03:54,000 --> 00:03:57,000
אך הבחנה זו בין התרכזות בעצמנו

73
00:03:57,000 --> 00:03:58,000
והתמקדות באחרים

74
00:03:58,000 --> 00:04:01,000
היא דבר שאני ממליץ לכולם
לשים לב אליו.

75
00:04:01,000 --> 00:04:04,430
אפשר לראות זאת בגדול
בתחום הדייטים.

76
00:04:05,000 --> 00:04:08,000
לפני זמן-מה
הייתי במסעדת סושי,

77
00:04:08,000 --> 00:04:11,300
ושמעתי שתי נשים משוחחות
על אחיה של אחת מהן,

78
00:04:11,300 --> 00:04:14,710
שפעיל בסצינת הפנויים-פנויות.
והאישה אמרה:

79
00:04:14,710 --> 00:04:17,000
"לאחי יש בעיה למצוא בנות-זוג,

80
00:04:17,000 --> 00:04:19,000
"אז הוא מנסה 'ספיד-דייטינג'."
מכירים את זה?

81
00:04:19,000 --> 00:04:23,000
הנשים יושבות בשולחנות
והגברים עוברים משולחן לשולחן,

82
00:04:23,000 --> 00:04:26,000
יש שעון ופעמון,
וכל חמש דקות - בינגו,

83
00:04:27,000 --> 00:04:29,190
השיחה מסתיימת, והאישה יכולה להחליט

84
00:04:29,190 --> 00:04:33,000
אם לתת את כרטיס הביקור
או כתובת הדוא"ל שלה לגבר

85
00:04:33,000 --> 00:04:35,000
כדי להמשיך בפגישות.
והאישה הזו אמרה:

86
00:04:35,000 --> 00:04:39,150
"אחי מעולם לא קיבל כרטיס-ביקור,
ואני יודעת מדוע.

87
00:04:39,150 --> 00:04:44,000
"מהרגע שהוא מתיישב,
הוא מדבר בלי סוף על עצמו,

88
00:04:44,000 --> 00:04:45,620
"הוא אף פעם לא מתעניין באישה."

89
00:04:45,620 --> 00:04:51,000
עשיתי קצת מחקר
במדור ה"סנדיי סטיילס"

90
00:04:51,000 --> 00:04:54,000
של ה"ניו-יורק טיימס", וחיפשתי סיפורים
מאחורי-הקלעים של חיי-נישואין -

91
00:04:54,000 --> 00:04:55,850
מפני שהם מאוד מעניינים,

92
00:04:55,850 --> 00:04:59,590
והגעתי לנישואיה
של אליס צ'ארני אפשטיין.

93
00:04:59,590 --> 00:05:02,610
והיא סיפרה
שכאשר היתה בסצינת הדייטים,

94
00:05:02,610 --> 00:05:05,140
היתה עושה מבחן פשוט לאנשים.

95
00:05:05,670 --> 00:05:08,000
המבחן היה: מהרגע שבו נפגשו,

96
00:05:08,000 --> 00:05:11,000
כמה זמן עבר עד שהבחור
שאל אותה שאלה

97
00:05:11,000 --> 00:05:13,000
שהמילה "את" כלולה בה.

98
00:05:13,000 --> 00:05:17,000
וכנראה שאפשטיין ניצח במבחן,
ומכאן המאמר.

99
00:05:17,000 --> 00:05:18,510
(צחוק)

100
00:05:18,510 --> 00:05:22,010
אז זה-- זהו מבחן קטן.
אני ממליץ לכם לנסותו במסיבה.

101
00:05:22,010 --> 00:05:24,420
כאן ב-TED יש הזדמנויות נהדרות לכך.

102
00:05:26,490 --> 00:05:29,040
ב"הרוורד ביזנס ריוויו"
הופיע לאחרונה מאמר

103
00:05:29,040 --> 00:05:30,660
בשם "הרגע האנושי",

104
00:05:30,660 --> 00:05:33,950
על שיטות ליצור קשר אמיתי
עם מישהו בעבודה.

105
00:05:33,950 --> 00:05:38,400
נכתב שם שהכי חשוב
לכבות את ה"בלקברי" שלך,

106
00:05:39,000 --> 00:05:42,410
לסגור את המחשב הנייד,
להפסיק את החלום-בהקיץ,

107
00:05:42,750 --> 00:05:45,540
ולהקדיש תשומת-לב מלאה לאותו אדם.

108
00:05:45,810 --> 00:05:50,000
נטבעה מילה חדשה בשפה,

109
00:05:50,900 --> 00:05:54,180
עבור הרגע בו האדם שאיתנו
שולף את ה"בלקברי" שלו

110
00:05:54,180 --> 00:05:57,350
או עונה לטלפון הנייד,
ולפתע איננו קיימים.

111
00:05:57,810 --> 00:06:02,100
המילה היא "מבולאס":
צירוף של מבולבל ומבואס.

112
00:06:02,100 --> 00:06:05,000
(צחוק)

113
00:06:05,000 --> 00:06:08,990
לדעתי היא מתאימה מאוד.

114
00:06:08,990 --> 00:06:12,470
האמפתיה וההתכווננות שלנו
הן שמבדילות אותנו

115
00:06:12,470 --> 00:06:14,850
מהמקיאווליסטים והסוציופתים.

116
00:06:14,850 --> 00:06:20,000
יש לי גיס שמתמחה בפחד ואימה -

117
00:06:20,000 --> 00:06:23,000
כתב את "דרקולה המפורש"
ואת "פרנקנשטיין למתחילים"--

118
00:06:23,000 --> 00:06:24,330
התמחה בכתבי צ'וסר,

119
00:06:24,330 --> 00:06:27,590
אך הוא נולד בטרנסילבניה
ואני חושב שזה קצת השפיע עליו.

120
00:06:27,590 --> 00:06:28,890
(צחוק)

121
00:06:28,890 --> 00:06:32,000
על כל פנים,
בשלב מסוים גיסי, לאונרד,

122
00:06:32,000 --> 00:06:34,310
החליט לכתוב ספר על רוצח סדרתי.

123
00:06:34,310 --> 00:06:37,820
אדם שהטיל את חיתיתו
על האיזור בו אנו נמצאים

124
00:06:37,820 --> 00:06:40,690
לפני שנים רבות.
הוא נודע בשם "החונק מסנטה קרוז".

125
00:06:40,690 --> 00:06:45,000
לפני שעצרו אותו
הוא הספיק לרצוח את סבתו וסבו,

126
00:06:45,000 --> 00:06:48,510
את אימו וחמש סטודנטיות
באוניברסיטת סנטה קרוז.

127
00:06:48,510 --> 00:06:52,000
אז גיסי הלך לראיין
את הרוצח הזה,

128
00:06:52,000 --> 00:06:55,840
וכשפגש אותו, תפס
שהוא טיפוס ממש מפחיד.

129
00:06:55,840 --> 00:06:58,340
קודם כל, גובהו מעל שני מטרים.

130
00:06:58,340 --> 00:07:01,240
אך לא זה הדבר הכי מפחיד אצלו.

131
00:07:01,240 --> 00:07:05,180
הכי מפחיד זה
שמנת נמשכל שלו היא 160:

132
00:07:05,180 --> 00:07:07,000
גאון עם תעודות.

133
00:07:07,000 --> 00:07:11,350
אך יש מיתאם אפס בין מנת משכל
לבין אמפתיה רגשית,

134
00:07:11,350 --> 00:07:13,030
ההזדהות עם תחושות הזולת.

135
00:07:13,030 --> 00:07:15,810
שני אלה נשלטים
ע"י אזורים נפרדים במוח.

136
00:07:15,810 --> 00:07:18,760
אז בשלב מסוים אזר גיסי אומץ

137
00:07:18,760 --> 00:07:21,570
ושאל את השאלה האחת
עליה באמת רצה תשובה.

138
00:07:21,570 --> 00:07:24,000
והיא: איך יכולת לעשות זאת?

139
00:07:24,320 --> 00:07:26,200
האם לא חשת רחמים כלשהם
כלפי קורבנותיך?

140
00:07:26,200 --> 00:07:29,360
אלה היו רציחות אינטימיות מאד:
הוא חנק את קורבנותיו.

141
00:07:29,820 --> 00:07:32,000
והחונק ענה בצורה מאוד יבשה,

142
00:07:32,460 --> 00:07:37,400
"אה, לא. אילו חשתי במצוקתם
לא הייתי יכול לעשות זאת.

143
00:07:37,400 --> 00:07:40,920
"הייתי מוכרח לכבות אצלי
את החלק הזה."

144
00:07:41,460 --> 00:07:43,730
הייתי מוכרח לכבות אצלי
את החלק הזה.

145
00:07:43,730 --> 00:07:48,000
ולדעתי, זה מטריד מאד.

146
00:07:49,000 --> 00:07:53,000
ואיכשהו, הרהרתי על עניין
כיבוי החלק הזה אצלנו.

147
00:07:53,000 --> 00:07:55,530
כשאנו מתמקדים בעצמנו,
בכל פעילות שהיא,

148
00:07:55,530 --> 00:07:59,610
אנו אכן מכבים חלק זה בעצמנו
בנוכחות אדם נוסף.

149
00:07:59,610 --> 00:08:01,850
חישבו על קניות,

150
00:08:02,410 --> 00:08:07,500
חישבו על האפשרויות הטמונות
בצרכנות מתוך חמלה.

151
00:08:07,870 --> 00:08:11,020
כרגע, כפי שציין ביל מק'דונו,

152
00:08:12,520 --> 00:08:16,400
לחפצים שאנו קונים ומשתמשים בהם
יש תוצאות סמויות.

153
00:08:16,400 --> 00:08:19,830
כולנו בבלי-דעת קורבנות
של נקודה עיוורת קולקטיבית.

154
00:08:19,830 --> 00:08:23,120
איננו שמים לב
ואיננו שמים לב לכך שאיננו שמים לב

155
00:08:23,120 --> 00:08:29,640
למולקולות הרעילות שמשחררים
שטיח או ריפוד של מושב.

156
00:08:29,640 --> 00:08:35,000
או שאיננו יודעים אם אריג זה,
מבחינת הטכנולוגיה

157
00:08:35,000 --> 00:08:39,000
או הייצור, מזין;
האם הוא ניתן לשימוש חוזר

158
00:08:39,000 --> 00:08:41,280
או שהוא סתם מסיים את דרכו באשפה?
במלים אחרות,

159
00:08:41,280 --> 00:08:46,550
אנו מתעלמים מהבריאות האקולוגית והציבורית

160
00:08:46,550 --> 00:08:50,000
ומההשלכות מבחינת הצדק החברתי והכלכלי

161
00:08:50,000 --> 00:08:52,570
של הדברים שאנו קונים ומשתמשים בהם.

162
00:08:54,000 --> 00:08:58,470
במובן מסוים,
החדר עצמו הוא הפיל שבחדר,

163
00:08:58,470 --> 00:09:02,000
אבל איננו רואים אותו.
והפכנו לקורבנותיה

164
00:09:02,000 --> 00:09:04,990
של מערכת שמכוונת אותנו לכיוון אחר.

165
00:09:04,990 --> 00:09:08,060
חישבו על זה.
יש ספר נפלא שנקרא

166
00:09:08,060 --> 00:09:12,240
"חפצים: חייהם הנסתרים של חפצי היומיום"

167
00:09:12,890 --> 00:09:16,280
והוא מתאר את אחורי-הקלעים
של דברים כמו חולצות טי.

168
00:09:16,280 --> 00:09:19,000
ומספר היכן גידלו את הכותנה

169
00:09:19,000 --> 00:09:21,040
ועל הדשן שבו השתמשו,

170
00:09:21,040 --> 00:09:25,000
ועל ההשפעה של אותו דשן
על האדמה, והוא מציין, למשל,

171
00:09:25,000 --> 00:09:28,140
שהכותנה עמידה מאד לצבעי טקסטיל;

172
00:09:28,140 --> 00:09:31,160
כ-60% אחוז מהצבע נשטפים לביוב.

173
00:09:31,160 --> 00:09:36,700
וחוקרי מגפות יודעים היטב
שבקרב ילדים שחיים ליד מפעלי טקסטיל,

174
00:09:37,200 --> 00:09:40,000
יש הרבה מקרים של סרטן-דם.

175
00:09:40,000 --> 00:09:44,220
יש חברה בשם "בנט ושות'"
שמספקת סחורה ל"פולו.קום",

176
00:09:45,000 --> 00:09:50,190
ול"ויקטוריה'ס סיקרט"--
שהודות למנכ"ל שלהם, שמודע לכך,

177
00:09:51,000 --> 00:09:55,000
יצרו מיזם משותף בסין,
יחד עם מפעלי צביעת-הבד שלהם,

178
00:09:55,000 --> 00:09:57,000
כדי לוודא שמי-הביוב שלהם

179
00:09:57,000 --> 00:10:01,000
מטופלים כיאות
לפני החזרתם אל מי-התהום.

180
00:10:01,000 --> 00:10:05,390
כרגע אין לנו אפשרות
לבחור בחולצת הטי המוסרית

181
00:10:05,600 --> 00:10:07,860
במקום זו הלא-מוסרית.

182
00:10:07,860 --> 00:10:11,380
אז מה נדרש
כדי שנוכל לעשות זאת?

183
00:10:13,000 --> 00:10:16,000
חשבתי על זה. לדוגמה,

184
00:10:16,000 --> 00:10:21,180
יש טכנולוגיית-תיוג אלקטרונית חדשה
המאפשרת לכל חנות

185
00:10:21,180 --> 00:10:25,520
לדעת את כל ההיסטוריה
של כל פריט שעל מדפיה.

186
00:10:25,780 --> 00:10:28,000
אפשר לעקוב לאחור עד המפעל

187
00:10:29,400 --> 00:10:32,650
ואז לבחון את תהליכי הייצור

188
00:10:32,650 --> 00:10:36,000
ששימשו לייצורו, ואם הוא מוסרי,

189
00:10:36,000 --> 00:10:40,000
ניתן לתייגו ככזה.
ובמידה ואיננו כל-כך מוסרי,

190
00:10:40,000 --> 00:10:44,000
אפשר להיכנס כיום לכל חנות,

191
00:10:44,000 --> 00:10:47,180
לסרוק לתוך מחשב כף-היד
ברקוד כלשהו

192
00:10:47,180 --> 00:10:49,000
שיעביר אותך לאתר מסוים.

193
00:10:49,000 --> 00:10:51,620
האתר הוקם למען אנשים
שאלרגיים לבוטנים.

194
00:10:51,630 --> 00:10:54,730
אתר זה יכול לספר לכם
כל מיני דברים על אותו חפץ.

195
00:10:54,730 --> 00:10:56,290
במלים אחרות, בנקודת הרכישה,

196
00:10:56,290 --> 00:11:00,000
נוכל לבחור מתוך חמלה.

197
00:11:00,000 --> 00:11:06,000
יש אימרה בעולם המידענות:

198
00:11:06,200 --> 00:11:09,000
"בסוף כולם יידעו הכל."

199
00:11:09,000 --> 00:11:11,620
והשאלה היא: האם זה ישנה?

200
00:11:13,000 --> 00:11:16,000
לפני זמן-מה,
כשעבדתי עבור ה"ניו-יורק טיימס",

201
00:11:17,000 --> 00:11:18,060
זה היה בשנות ה-80.

202
00:11:18,060 --> 00:11:21,290
כתבתי מאמר על מה שהיה אז
בעיה חדשה בניו-יורק--

203
00:11:21,290 --> 00:11:23,000
חסרי-הבית שברחובות.

204
00:11:23,460 --> 00:11:27,000
ובמשך שבועיים הסתובבתי
עם עובדים סוציאליים

205
00:11:27,000 --> 00:11:30,380
שטיפלו בחסרי-הבית.
וכשראיתי את חסרי הבית,

206
00:11:30,380 --> 00:11:35,000
הבנתי מהמבט בעיניהם
שכמעט כולם מקרים פסיכיאטריים,

207
00:11:35,000 --> 00:11:39,000
שאין להם לאן לפנות.
הם אובחנו ככאלה. זה גרם לי--

208
00:11:39,800 --> 00:11:43,470
זה טילטל והוציא אותי
מהטרנס האורבני, שבו,

209
00:11:44,000 --> 00:11:47,000
כשאנו עוברים ליד חסר-בית

210
00:11:47,000 --> 00:11:50,760
ורואים אותו בזווית העין,
הוא נותר בזווית העין.

211
00:11:52,000 --> 00:11:54,630
אנו לא שמים לב,
ולפיכך לא עושים דבר.

212
00:11:57,000 --> 00:12:02,000
יום אחד, מעט אחר כך--
זה היה יום ו'-- בסוף היום,

213
00:12:02,000 --> 00:12:05,000
ירדתי לרכבת התחתית.
זו היתה שעת העומס,

214
00:12:05,000 --> 00:12:07,000
ואלפי אנשים זרמו במורד המדרגות.

215
00:12:07,000 --> 00:12:09,000
ולפתע, כשירדתי במדרגות,

216
00:12:09,000 --> 00:12:12,000
שמתי לב שיש שם גבר אחד,
שמוט על צידו,

217
00:12:12,000 --> 00:12:14,360
ללא חולצה, חסר-תנועה,

218
00:12:15,000 --> 00:12:18,580
והאנשים פשוט עברו מעליו -
מאות רבות של אנשים.

219
00:12:18,580 --> 00:12:22,540
ומאחר והטרנס האורבני
שלי נחלש מעט,

220
00:12:22,540 --> 00:12:26,760
מצאתי עצמי עוצר
כדי לראות מה לא בסדר איתו.

221
00:12:26,760 --> 00:12:29,410
ברגע שעצרתי,
חצי-תריסר אנשים אחרים

222
00:12:29,410 --> 00:12:31,230
הקיפו מיד את האיש ההוא.

223
00:12:31,760 --> 00:12:34,370
גילינו שהוא היספני,
שאיננו דובר אנגלית,

224
00:12:34,370 --> 00:12:39,000
שאין לו כסף, שהוא שוטט
משך ימים ברחובות, מורעב,

225
00:12:39,000 --> 00:12:40,470
ושהוא התעלף מרוב רעב.

226
00:12:40,470 --> 00:12:42,290
מיד מישהו הביא לו מיץ תפוזים,

227
00:12:42,290 --> 00:12:44,860
מישהו הביא לו 'הוט-דוג',
אחר הביא שוטר.

228
00:12:44,860 --> 00:12:48,000
אותו בחור התאושש מיד.

229
00:12:48,000 --> 00:12:52,000
ולשם כך נדרש רק
האקט הפשוט של שימת-לב.

230
00:12:52,540 --> 00:12:54,200
כך שאני אופטימי.

231
00:12:54,550 --> 00:12:55,560
תודה רבה לכם.

232
00:12:55,560 --> 00:12:57,000
[מחיאות כפיים]