WEBVTT

00:00:00.810 --> 00:00:05.000
מרשים אותי עד כמה
אחד הנושאים המשתמעים מ-TED

00:00:05.000 --> 00:00:09.020
הוא החמלה.
הדוגמאות המרגשות שזה עתה ראינו:

00:00:09.020 --> 00:00:13.000
האיידס באפריקה, הנשיא קלינטון אמש.

00:00:13.000 --> 00:00:18.000
ואני רוצה להרחיב מעט
את החשיבה, ברשותכם,

00:00:18.000 --> 00:00:23.350
על החמלה, ולהעבירה
מהרמה העולמית לרמה האישית.

00:00:23.350 --> 00:00:25.160
אני אמנם פסיכולוג,
אך היו רגועים:

00:00:25.160 --> 00:00:27.380
זה לא יגיע לדיון באברי המין.

NOTE Paragraph

00:00:27.380 --> 00:00:31.000
[צחוק]

NOTE Paragraph

00:00:31.580 --> 00:00:34.580
לפני זמן-מה נערך מחקר חשוב

00:00:34.580 --> 00:00:37.510
בסמינר התיאולוגי של פרינסטון,
שעסק בסוגיה,

00:00:37.510 --> 00:00:42.250
מדוע, כשיש לכולנו
הזדמנויות כה רבות לעזור,

00:00:42.250 --> 00:00:45.160
לפעמים אנו עוזרים, ולפעמים - לא.

00:00:45.670 --> 00:00:49.290
קבוצת פרחי כמורה
מהמכללה הדתית של פרינסטון

00:00:50.170 --> 00:00:54.000
קיבלה כמטלה לשאת דרשת-תירגול,

00:00:54.440 --> 00:00:57.000
ולכל אחד הוקצה נושא לדרשה.

00:00:57.000 --> 00:01:00.000
מחצית מהחניכים קיבלו כנושא

00:01:00.000 --> 00:01:02.000
את משל "השומרוני הטוב":

00:01:02.000 --> 00:01:04.000
האיש שעצר זר--

00:01:04.830 --> 00:01:07.330
שעזר לאדם זר הנתון בצרה
לצד הדרך.

00:01:07.330 --> 00:01:10.000
מחציתם קיבלו נושאים תנ"כיים אקראיים.

00:01:10.330 --> 00:01:13.790
אח"כ, בזה אחר זה,
נאמר להם ללכת לבניין אחר,

00:01:13.790 --> 00:01:15.000
ולשאת שם את דרשתם.

00:01:15.340 --> 00:01:18.000
כשעברו מהבניין הראשון אל השני,

00:01:18.000 --> 00:01:21.620
כל אחד מהם חלף
על פני איש שחוח ונאנח,

00:01:21.620 --> 00:01:23.010
ושרוי בבירור במצוקה.

00:01:23.010 --> 00:01:26.340
השאלה היא,
האם הם עצרו לעזור לו?

NOTE Paragraph

00:01:26.340 --> 00:01:28.010
השאלה המעניינת יותר היא:

00:01:28.010 --> 00:01:29.090
האם היתה חשיבות לכך

00:01:29.090 --> 00:01:32.620
שבאותו רגע הם הגו
במשל השומרוני הטוב?

00:01:32.620 --> 00:01:35.430
תשובה: לא.
בכלל לא.

00:01:36.000 --> 00:01:40.310
הסתבר שמה שקבע אם מישהו
מתעכב לסייע לאדם זר בצרה,

00:01:40.310 --> 00:01:43.480
היה באיזו מידה הוא חשב
שהוא ממהר:

00:01:44.000 --> 00:01:48.000
אם חשב שהוא מאחר,
או היה שקוע

00:01:48.000 --> 00:01:49.480
בנושא שעמד לדבר עליו.

00:01:49.480 --> 00:01:52.380
וזו לדעתי הצרה של חיינו:

00:01:53.000 --> 00:01:57.000
שאיננו מנצלים כל הזדמנות לעזור,

00:01:57.000 --> 00:02:00.000
כי המיקוד שלנו מופנה
לכיוון הלא-נכון.

NOTE Paragraph

00:02:00.000 --> 00:02:03.610
יש תחום חדש בחקר המוח:
מדעי-המוח החברתיים,

00:02:04.000 --> 00:02:08.260
שחוקר את המעגלים המופעלים
במוחות שני בני-אדם

00:02:08.260 --> 00:02:10.420
כשהם יוצרים אינטראקציה.

00:02:10.420 --> 00:02:14.360
והחשיבה החדשה בנוגע לחמלה
מההיבט העיצבי-חברתי,

00:02:14.360 --> 00:02:18.480
היא שכברירת-מחדל,
אנו מתוכנתים לעזור.

00:02:18.480 --> 00:02:22.710
כלומר,
כשאנו מתייחסים לאדם אחר,

00:02:22.710 --> 00:02:26.330
אנו אוטומטית מזדהים עימו
ומרגישים אהדה כלפיו.

00:02:26.330 --> 00:02:29.260
יש נוירונים שזוהו לאחרונה,
נוירוני-מראה,

00:02:29.260 --> 00:02:33.000
שפועלים כמו רשת אלחוטית
ומפעילים במוחנו

00:02:33.000 --> 00:02:37.000
בדיוק אותם אזורים כבמוח הזולת.
אנו חשים "עם" באופן אוטומטי.

00:02:37.430 --> 00:02:41.320
ואם הוא בצרה,
אם אותו אדם סובל,

00:02:41.780 --> 00:02:46.000
אנו מוכנים אוטומטית לעזור.
לפחות זו הטענה.

NOTE Paragraph

00:02:46.400 --> 00:02:49.060
אבל השאלה היא:
מדוע איננו עושים זאת?

00:02:49.060 --> 00:02:52.180
וחושבני שזה קשור
לקשת של גורמים,

00:02:52.180 --> 00:02:54.890
החל מהתרכזות מוחלטת בעצמי,

00:02:54.890 --> 00:02:57.330
דרך שימת-לב, הזדהות, וכלה בחמלה.

00:02:57.330 --> 00:03:01.880
והעובדה הפשוטה היא
שאם אנו מרוכזים בעצמנו,

00:03:01.880 --> 00:03:05.260
עסוקים מדי בעצמנו -
ובד"כ אנו כך במשך רוב היום -

00:03:05.260 --> 00:03:08.000
איננו באמת שמים לב לזולתנו.

00:03:08.000 --> 00:03:10.670
והבדל זה בין המיקוד על העצמי
או על האחר

00:03:10.670 --> 00:03:11.880
עשוי להיות מעודן מאוד.

NOTE Paragraph

00:03:11.880 --> 00:03:14.570
יום אחד עבדתי
על דוחות המס שלי,

00:03:14.570 --> 00:03:17.890
ובשלב מסוים,
כשרשמתי את כל התרומות שתרמתי,

00:03:17.900 --> 00:03:22.730
היתה לי התגלות. זה היה--
הגעתי להמחאה שנתתי למכון "סווה",

00:03:22.730 --> 00:03:24.000
ושמתי לב שחשבתי:

00:03:24.000 --> 00:03:26.680
"בחיי, ידידי לארי בריליאנט
יהיה באמת מאושר

00:03:26.680 --> 00:03:28.240
"שתרמתי ל'סווה' כסף."

00:03:28.240 --> 00:03:31.000
ואז הבנתי
שמה שאני מקבל מהנתינה

00:03:31.000 --> 00:03:35.100
הוא ריגוש נרקיסיסטי--
שאני מרגיש טוב עם עצמי.

00:03:35.100 --> 00:03:40.000
ואז התחלתי לחשוב על האנשים בהימלאיה

00:03:40.000 --> 00:03:42.670
שזה יסייע למחלות הראייה שלהם, והבנתי

00:03:42.670 --> 00:03:46.600
שעברתי מהמיקוד הנרקיסיסטי הזה

00:03:46.600 --> 00:03:50.000
לשמחה אלטרואיסטית, להרגשה טובה

00:03:50.000 --> 00:03:54.000
ביחס לאנשים שיזכו לעזרה.
אני רואה בכך מניע.

NOTE Paragraph

00:03:54.000 --> 00:03:57.000
אך הבחנה זו בין התרכזות בעצמנו

00:03:57.000 --> 00:03:58.000
והתמקדות באחרים

00:03:58.000 --> 00:04:01.000
היא דבר שאני ממליץ לכולם
לשים לב אליו.

00:04:01.000 --> 00:04:04.430
אפשר לראות זאת בגדול
בתחום הדייטים.

00:04:05.000 --> 00:04:08.000
לפני זמן-מה
הייתי במסעדת סושי,

00:04:08.000 --> 00:04:11.300
ושמעתי שתי נשים משוחחות
על אחיה של אחת מהן,

00:04:11.300 --> 00:04:14.710
שפעיל בסצינת הפנויים-פנויות.
והאישה אמרה:

00:04:14.710 --> 00:04:17.000
"לאחי יש בעיה למצוא בנות-זוג,

00:04:17.000 --> 00:04:19.000
"אז הוא מנסה 'ספיד-דייטינג'."
מכירים את זה?

00:04:19.000 --> 00:04:23.000
הנשים יושבות בשולחנות
והגברים עוברים משולחן לשולחן,

00:04:23.000 --> 00:04:26.000
יש שעון ופעמון,
וכל חמש דקות - בינגו,

00:04:27.000 --> 00:04:29.190
השיחה מסתיימת, והאישה יכולה להחליט

00:04:29.190 --> 00:04:33.000
אם לתת את כרטיס הביקור
או כתובת הדוא"ל שלה לגבר

00:04:33.000 --> 00:04:35.000
כדי להמשיך בפגישות.
והאישה הזו אמרה:

00:04:35.000 --> 00:04:39.150
"אחי מעולם לא קיבל כרטיס-ביקור,
ואני יודעת מדוע.

00:04:39.150 --> 00:04:44.000
"מהרגע שהוא מתיישב,
הוא מדבר בלי סוף על עצמו,

00:04:44.000 --> 00:04:45.620
"הוא אף פעם לא מתעניין באישה."

NOTE Paragraph

00:04:45.620 --> 00:04:51.000
עשיתי קצת מחקר
במדור ה"סנדיי סטיילס"

00:04:51.000 --> 00:04:54.000
של ה"ניו-יורק טיימס", וחיפשתי סיפורים
מאחורי-הקלעים של חיי-נישואין -

00:04:54.000 --> 00:04:55.850
מפני שהם מאוד מעניינים,

00:04:55.850 --> 00:04:59.590
והגעתי לנישואיה
של אליס צ'ארני אפשטיין.

00:04:59.590 --> 00:05:02.610
והיא סיפרה
שכאשר היתה בסצינת הדייטים,

00:05:02.610 --> 00:05:05.140
היתה עושה מבחן פשוט לאנשים.

00:05:05.670 --> 00:05:08.000
המבחן היה: מהרגע שבו נפגשו,

00:05:08.000 --> 00:05:11.000
כמה זמן עבר עד שהבחור
שאל אותה שאלה

00:05:11.000 --> 00:05:13.000
שהמילה "את" כלולה בה.

00:05:13.000 --> 00:05:17.000
וכנראה שאפשטיין ניצח במבחן,
ומכאן המאמר.

NOTE Paragraph

00:05:17.000 --> 00:05:18.510
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:05:18.510 --> 00:05:22.010
אז זה-- זהו מבחן קטן.
אני ממליץ לכם לנסותו במסיבה.

00:05:22.010 --> 00:05:24.420
כאן ב-TED יש הזדמנויות נהדרות לכך.

00:05:26.490 --> 00:05:29.040
ב"הרוורד ביזנס ריוויו"
הופיע לאחרונה מאמר

00:05:29.040 --> 00:05:30.660
בשם "הרגע האנושי",

00:05:30.660 --> 00:05:33.950
על שיטות ליצור קשר אמיתי
עם מישהו בעבודה.

00:05:33.950 --> 00:05:38.400
נכתב שם שהכי חשוב
לכבות את ה"בלקברי" שלך,

00:05:39.000 --> 00:05:42.410
לסגור את המחשב הנייד,
להפסיק את החלום-בהקיץ,

00:05:42.750 --> 00:05:45.540
ולהקדיש תשומת-לב מלאה לאותו אדם.

00:05:45.810 --> 00:05:50.000
נטבעה מילה חדשה בשפה,

00:05:50.900 --> 00:05:54.180
עבור הרגע בו האדם שאיתנו
שולף את ה"בלקברי" שלו

00:05:54.180 --> 00:05:57.350
או עונה לטלפון הנייד,
ולפתע איננו קיימים.

00:05:57.810 --> 00:06:02.100
המילה היא "מבולאס":
צירוף של מבולבל ומבואס.

NOTE Paragraph

00:06:02.100 --> 00:06:05.000
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:06:05.000 --> 00:06:08.990
לדעתי היא מתאימה מאוד.

00:06:08.990 --> 00:06:12.470
האמפתיה וההתכווננות שלנו
הן שמבדילות אותנו

00:06:12.470 --> 00:06:14.850
מהמקיאווליסטים והסוציופתים.

00:06:14.850 --> 00:06:20.000
יש לי גיס שמתמחה בפחד ואימה -

00:06:20.000 --> 00:06:23.000
כתב את "דרקולה המפורש"
ואת "פרנקנשטיין למתחילים"--

00:06:23.000 --> 00:06:24.330
התמחה בכתבי צ'וסר,

00:06:24.330 --> 00:06:27.590
אך הוא נולד בטרנסילבניה
ואני חושב שזה קצת השפיע עליו.

00:06:27.590 --> 00:06:28.890
(צחוק)

00:06:28.890 --> 00:06:32.000
על כל פנים,
בשלב מסוים גיסי, לאונרד,

00:06:32.000 --> 00:06:34.310
החליט לכתוב ספר על רוצח סדרתי.

00:06:34.310 --> 00:06:37.820
אדם שהטיל את חיתיתו
על האיזור בו אנו נמצאים

00:06:37.820 --> 00:06:40.690
לפני שנים רבות.
הוא נודע בשם "החונק מסנטה קרוז".

00:06:40.690 --> 00:06:45.000
לפני שעצרו אותו
הוא הספיק לרצוח את סבתו וסבו,

00:06:45.000 --> 00:06:48.510
את אימו וחמש סטודנטיות
באוניברסיטת סנטה קרוז.

NOTE Paragraph

00:06:48.510 --> 00:06:52.000
אז גיסי הלך לראיין
את הרוצח הזה,

00:06:52.000 --> 00:06:55.840
וכשפגש אותו, תפס
שהוא טיפוס ממש מפחיד.

00:06:55.840 --> 00:06:58.340
קודם כל, גובהו מעל שני מטרים.

00:06:58.340 --> 00:07:01.240
אך לא זה הדבר הכי מפחיד אצלו.

00:07:01.240 --> 00:07:05.180
הכי מפחיד זה
שמנת נמשכל שלו היא 160:

00:07:05.180 --> 00:07:07.000
גאון עם תעודות.

00:07:07.000 --> 00:07:11.350
אך יש מיתאם אפס בין מנת משכל
לבין אמפתיה רגשית,

00:07:11.350 --> 00:07:13.030
ההזדהות עם תחושות הזולת.

00:07:13.030 --> 00:07:15.810
שני אלה נשלטים
ע"י אזורים נפרדים במוח.

NOTE Paragraph

00:07:15.810 --> 00:07:18.760
אז בשלב מסוים אזר גיסי אומץ

00:07:18.760 --> 00:07:21.570
ושאל את השאלה האחת
עליה באמת רצה תשובה.

00:07:21.570 --> 00:07:24.000
והיא: איך יכולת לעשות זאת?

00:07:24.320 --> 00:07:26.200
האם לא חשת רחמים כלשהם
כלפי קורבנותיך?

00:07:26.200 --> 00:07:29.360
אלה היו רציחות אינטימיות מאד:
הוא חנק את קורבנותיו.

00:07:29.820 --> 00:07:32.000
והחונק ענה בצורה מאוד יבשה,

00:07:32.460 --> 00:07:37.400
"אה, לא. אילו חשתי במצוקתם
לא הייתי יכול לעשות זאת.

00:07:37.400 --> 00:07:40.920
"הייתי מוכרח לכבות אצלי
את החלק הזה."

00:07:41.460 --> 00:07:43.730
הייתי מוכרח לכבות אצלי
את החלק הזה.

NOTE Paragraph

00:07:43.730 --> 00:07:48.000
ולדעתי, זה מטריד מאד.

00:07:49.000 --> 00:07:53.000
ואיכשהו, הרהרתי על עניין
כיבוי החלק הזה אצלנו.

00:07:53.000 --> 00:07:55.530
כשאנו מתמקדים בעצמנו,
בכל פעילות שהיא,

00:07:55.530 --> 00:07:59.610
אנו אכן מכבים חלק זה בעצמנו
בנוכחות אדם נוסף.

00:07:59.610 --> 00:08:01.850
חישבו על קניות,

00:08:02.410 --> 00:08:07.500
חישבו על האפשרויות הטמונות
בצרכנות מתוך חמלה.

00:08:07.870 --> 00:08:11.020
כרגע, כפי שציין ביל מק'דונו,

00:08:12.520 --> 00:08:16.400
לחפצים שאנו קונים ומשתמשים בהם
יש תוצאות סמויות.

00:08:16.400 --> 00:08:19.830
כולנו בבלי-דעת קורבנות
של נקודה עיוורת קולקטיבית.

00:08:19.830 --> 00:08:23.120
איננו שמים לב
ואיננו שמים לב לכך שאיננו שמים לב

00:08:23.120 --> 00:08:29.640
למולקולות הרעילות שמשחררים
שטיח או ריפוד של מושב.

00:08:29.640 --> 00:08:35.000
או שאיננו יודעים אם אריג זה,
מבחינת הטכנולוגיה

00:08:35.000 --> 00:08:39.000
או הייצור, מזין;
האם הוא ניתן לשימוש חוזר

00:08:39.000 --> 00:08:41.280
או שהוא סתם מסיים את דרכו באשפה?
במלים אחרות,

00:08:41.280 --> 00:08:46.550
אנו מתעלמים מהבריאות האקולוגית והציבורית

00:08:46.550 --> 00:08:50.000
ומההשלכות מבחינת הצדק החברתי והכלכלי

00:08:50.000 --> 00:08:52.570
של הדברים שאנו קונים ומשתמשים בהם.

00:08:54.000 --> 00:08:58.470
במובן מסוים,
החדר עצמו הוא הפיל שבחדר,

00:08:58.470 --> 00:09:02.000
אבל איננו רואים אותו.
והפכנו לקורבנותיה

00:09:02.000 --> 00:09:04.990
של מערכת שמכוונת אותנו לכיוון אחר.

NOTE Paragraph

00:09:04.990 --> 00:09:08.060
חישבו על זה.
יש ספר נפלא שנקרא

00:09:08.060 --> 00:09:12.240
"חפצים: חייהם הנסתרים של חפצי היומיום"

00:09:12.890 --> 00:09:16.280
והוא מתאר את אחורי-הקלעים
של דברים כמו חולצות טי.

00:09:16.280 --> 00:09:19.000
ומספר היכן גידלו את הכותנה

00:09:19.000 --> 00:09:21.040
ועל הדשן שבו השתמשו,

00:09:21.040 --> 00:09:25.000
ועל ההשפעה של אותו דשן
על האדמה, והוא מציין, למשל,

00:09:25.000 --> 00:09:28.140
שהכותנה עמידה מאד לצבעי טקסטיל;

00:09:28.140 --> 00:09:31.160
כ-60% אחוז מהצבע נשטפים לביוב.

00:09:31.160 --> 00:09:36.700
וחוקרי מגפות יודעים היטב
שבקרב ילדים שחיים ליד מפעלי טקסטיל,

00:09:37.200 --> 00:09:40.000
יש הרבה מקרים של סרטן-דם.

00:09:40.000 --> 00:09:44.220
יש חברה בשם "בנט ושות'"
שמספקת סחורה ל"פולו.קום",

00:09:45.000 --> 00:09:50.190
ול"ויקטוריה'ס סיקרט"--
שהודות למנכ"ל שלהם, שמודע לכך,

00:09:51.000 --> 00:09:55.000
יצרו מיזם משותף בסין,
יחד עם מפעלי צביעת-הבד שלהם,

00:09:55.000 --> 00:09:57.000
כדי לוודא שמי-הביוב שלהם

00:09:57.000 --> 00:10:01.000
מטופלים כיאות
לפני החזרתם אל מי-התהום.

00:10:01.000 --> 00:10:05.390
כרגע אין לנו אפשרות
לבחור בחולצת הטי המוסרית

00:10:05.600 --> 00:10:07.860
במקום זו הלא-מוסרית.

00:10:07.860 --> 00:10:11.380
אז מה נדרש
כדי שנוכל לעשות זאת?

NOTE Paragraph

00:10:13.000 --> 00:10:16.000
חשבתי על זה. לדוגמה,

00:10:16.000 --> 00:10:21.180
יש טכנולוגיית-תיוג אלקטרונית חדשה
המאפשרת לכל חנות

00:10:21.180 --> 00:10:25.520
לדעת את כל ההיסטוריה
של כל פריט שעל מדפיה.

00:10:25.780 --> 00:10:28.000
אפשר לעקוב לאחור עד המפעל

00:10:29.400 --> 00:10:32.650
ואז לבחון את תהליכי הייצור

00:10:32.650 --> 00:10:36.000
ששימשו לייצורו, ואם הוא מוסרי,

00:10:36.000 --> 00:10:40.000
ניתן לתייגו ככזה.
ובמידה ואיננו כל-כך מוסרי,

00:10:40.000 --> 00:10:44.000
אפשר להיכנס כיום לכל חנות,

00:10:44.000 --> 00:10:47.180
לסרוק לתוך מחשב כף-היד
ברקוד כלשהו

00:10:47.180 --> 00:10:49.000
שיעביר אותך לאתר מסוים.

00:10:49.000 --> 00:10:51.620
האתר הוקם למען אנשים
שאלרגיים לבוטנים.

00:10:51.630 --> 00:10:54.730
אתר זה יכול לספר לכם
כל מיני דברים על אותו חפץ.

00:10:54.730 --> 00:10:56.290
במלים אחרות, בנקודת הרכישה,

00:10:56.290 --> 00:11:00.000
נוכל לבחור מתוך חמלה.

NOTE Paragraph

00:11:00.000 --> 00:11:06.000
יש אימרה בעולם המידענות:

00:11:06.200 --> 00:11:09.000
"בסוף כולם יידעו הכל."

00:11:09.000 --> 00:11:11.620
והשאלה היא: האם זה ישנה?

00:11:13.000 --> 00:11:16.000
לפני זמן-מה,
כשעבדתי עבור ה"ניו-יורק טיימס",

00:11:17.000 --> 00:11:18.060
זה היה בשנות ה-80.

00:11:18.060 --> 00:11:21.290
כתבתי מאמר על מה שהיה אז
בעיה חדשה בניו-יורק--

00:11:21.290 --> 00:11:23.000
חסרי-הבית שברחובות.

00:11:23.460 --> 00:11:27.000
ובמשך שבועיים הסתובבתי
עם עובדים סוציאליים

00:11:27.000 --> 00:11:30.380
שטיפלו בחסרי-הבית.
וכשראיתי את חסרי הבית,

00:11:30.380 --> 00:11:35.000
הבנתי מהמבט בעיניהם
שכמעט כולם מקרים פסיכיאטריים,

00:11:35.000 --> 00:11:39.000
שאין להם לאן לפנות.
הם אובחנו ככאלה. זה גרם לי--

00:11:39.800 --> 00:11:43.470
זה טילטל והוציא אותי
מהטרנס האורבני, שבו,

00:11:44.000 --> 00:11:47.000
כשאנו עוברים ליד חסר-בית

00:11:47.000 --> 00:11:50.760
ורואים אותו בזווית העין,
הוא נותר בזווית העין.

00:11:52.000 --> 00:11:54.630
אנו לא שמים לב,
ולפיכך לא עושים דבר.

NOTE Paragraph

00:11:57.000 --> 00:12:02.000
יום אחד, מעט אחר כך--
זה היה יום ו'-- בסוף היום,

00:12:02.000 --> 00:12:05.000
ירדתי לרכבת התחתית.
זו היתה שעת העומס,

00:12:05.000 --> 00:12:07.000
ואלפי אנשים זרמו במורד המדרגות.

00:12:07.000 --> 00:12:09.000
ולפתע, כשירדתי במדרגות,

00:12:09.000 --> 00:12:12.000
שמתי לב שיש שם גבר אחד,
שמוט על צידו,

00:12:12.000 --> 00:12:14.360
ללא חולצה, חסר-תנועה,

00:12:15.000 --> 00:12:18.580
והאנשים פשוט עברו מעליו -
מאות רבות של אנשים.

00:12:18.580 --> 00:12:22.540
ומאחר והטרנס האורבני
שלי נחלש מעט,

00:12:22.540 --> 00:12:26.760
מצאתי עצמי עוצר
כדי לראות מה לא בסדר איתו.

00:12:26.760 --> 00:12:29.410
ברגע שעצרתי,
חצי-תריסר אנשים אחרים

00:12:29.410 --> 00:12:31.230
הקיפו מיד את האיש ההוא.

00:12:31.760 --> 00:12:34.370
גילינו שהוא היספני,
שאיננו דובר אנגלית,

00:12:34.370 --> 00:12:39.000
שאין לו כסף, שהוא שוטט
משך ימים ברחובות, מורעב,

00:12:39.000 --> 00:12:40.470
ושהוא התעלף מרוב רעב.

00:12:40.470 --> 00:12:42.290
מיד מישהו הביא לו מיץ תפוזים,

00:12:42.290 --> 00:12:44.860
מישהו הביא לו 'הוט-דוג',
אחר הביא שוטר.

00:12:44.860 --> 00:12:48.000
אותו בחור התאושש מיד.

00:12:48.000 --> 00:12:52.000
ולשם כך נדרש רק
האקט הפשוט של שימת-לב.

00:12:52.540 --> 00:12:54.200
כך שאני אופטימי.

NOTE Paragraph

00:12:54.550 --> 00:12:55.560
תודה רבה לכם.

NOTE Paragraph

00:12:55.560 --> 00:12:57.000
[מחיאות כפיים]