מדוע המסכים שלנו מאמללים אותנו?
-
0:01 - 0:04לפני כמה שנים שמעתי שמועה מעניינת:
-
0:04 - 0:07הנשיא של חברה גדולה
של מזון בעלי-חיים -
0:07 - 0:09נוהג להיכנס לפגישה השנתית
של בעלי המניות -
0:09 - 0:11עם פחית מזון לכלבים.
-
0:11 - 0:13הוא אוכל את כל פחית מזון הכלבים
-
0:13 - 0:15וזו דרכו לשכנע אותם
שאם זה מספיק טוב בשבילו, -
0:15 - 0:18זה מספיק טוב
בשביל חיות המחמד שלהם. -
0:18 - 0:20השיטה הזאת מוכרת כיום
כ"אכילת מזון כלבים," -
0:20 - 0:23וזו שיטה נפוצה בעולם העסקים.
-
0:23 - 0:25זה לא אומר שכולם באים
ואוכלים מזון כלבים, -
0:25 - 0:27אלא שאנשי-עסקים
משתמשים במוצרים שלהם -
0:27 - 0:29כדי להראות שבעיניהם --
-
0:29 - 0:31שהם סומכים עליהם.
-
0:31 - 0:33זהו מנהג נפוץ,
-
0:33 - 0:36אבל לדעתי הכי מעניינים
הם היוצאים מהכלל: -
0:36 - 0:39מקרים של עסקים
או אנשים בעסקים מסוימים -
0:39 - 0:40שאינם משתמשים במוצרים שלהם.
-
0:40 - 0:44מסתבר שיש תעשיה אחת
שבה זה נפוץ, -
0:44 - 0:45שבה זה עניין שגרתי:
-
0:45 - 0:48בתעשיית הטכנולוגיה מבוססת המסכים.
-
0:49 - 0:53ב-2010, כשסטיב ג'ובס
הוציא לשוק את ה"אייפד", -
0:53 - 0:56הוא תיאר אותו כ"בלתי רגיל,"
-
0:56 - 0:59"חוויית הגלישה הכי טובה
שתהיה לכם, -
0:59 - 1:01"טובה בהרבה ממחשב נייד,
טובה בהרבה מטלפון נייד. -
1:01 - 1:03"זאת חוויה מדהימה."
-
1:03 - 1:05כעבור כחודשיים התקשר אליו עיתונאי
-
1:05 - 1:07מה"ניו-יורק טיימס",
-
1:07 - 1:08והם ניהלו שיחת טלפון ממושכת.
-
1:08 - 1:13ובסוף השיחה, העיתונאי זרק שאלה
שנראתה כשאלה מוזמנת. -
1:13 - 1:16הוא אמר,
"הילדים שלך בטח מתים על האייפד." -
1:17 - 1:18התשובה לכך ודאי מובנת מאליה.
-
1:18 - 1:21אבל מה שג'ובס אמר
הדהים את העיתונאי. -
1:21 - 1:22הוא הופתע מאד,
-
1:22 - 1:25כי התשובה היתה,
"הם טרם השתמשו בזה, -
1:25 - 1:28"אנו מגבילים את כמות הטכנולוגיה
שילדינו משתמשים בה בבית." -
1:28 - 1:32זה נפוץ מאד בעולם הטכנולוגיה.
-
1:32 - 1:34למעשה, יש בית-ספר
בשכנות לעמק הסיליקון -
1:34 - 1:36בשם "ביה"ס וולדורף של חצי-האי",
-
1:37 - 1:40ובו לא משתמשים במסכים
לפני כיתה ח'. -
1:40 - 1:41מה שבאמת מעניין בביה"ס הזה,
-
1:41 - 1:43הוא של-75% מהילדים שלומדים בו
-
1:43 - 1:47יש הורים במשרות בכירות
בהנהלות עמק הסיליקון. -
1:47 - 1:51אז כששמעתי על זה,
חשבתי שזה מעניין ומפתיע, -
1:51 - 1:54וזה הביא אותי להתעניין
במה שהמסכים מעוללים לי, -
1:54 - 1:56למשפחתי, לאנשים האהובים עלי,
-
1:56 - 1:57ולאנשים בכלל.
-
1:57 - 1:59אז בחמש השנים האחרונות,
-
1:59 - 2:01כמרצה לעסקים ולפסיכולוגיה,
-
2:01 - 2:04חקרתי את ההשפעה שיש למסכים
על חיינו. -
2:05 - 2:09ואני רוצה להתחיל מכמות הזמן
שהם גוזלים מאיתנו, -
2:09 - 2:11ואח"כ נוכל לבדוק
איך הזמן הזה נראה. -
2:11 - 2:14אני מראה לכם כאן
יום עבודה ממוצע בן 24 שעות -
2:14 - 2:17בשלוש נקודות שונות בהיסטוריה:
-
2:17 - 2:18ב-2007, לפני 10 שנים,
-
2:18 - 2:20ב-2015,
-
2:20 - 2:23ונתונים שאספתי ממש בשבוע שעבר.
-
2:23 - 2:25הרבה דברים לא השתנו הרבה.
-
2:27 - 2:30אנו ישנים בערך שבע וחצי
עד שמונה שעות ביום; -
2:30 - 2:33יש אומרים שזה ירד קצת,
אבל זה לא השתנה הרבה. -
2:33 - 2:37אנו עובדים שמונה וחצי
עד תשע שעות ביום. -
2:37 - 2:38עוסקים בפעילויות של הישרדות --
-
2:38 - 2:41אכילה, רחצה ודאגה לילדים --
-
2:41 - 2:43במשך כשלוש שעות ביום.
-
2:43 - 2:44זה משאיר את החלק הלבן הזה:
-
2:44 - 2:46הזמן האישי שלנו.
-
2:46 - 2:49המרחב הזה חשוב לנו מאד.
-
2:49 - 2:52זהו המרחב שבו אנו
עושים דברים שמייחדים אותנו. -
2:52 - 2:55כאן נכנסים התחביבים,
היחסים האישיים, -
2:55 - 2:58כאן אנו חושבים על חיינו,
כאן אנו יצירתיים, -
2:58 - 3:00לוקחים זמן ומנסים להבין
-
3:00 - 3:02אם עד כה היתה לחיינו משמעות.
-
3:02 - 3:04וזה כמובן קורה גם בעבודה,
-
3:04 - 3:05אבל כשאנשים בוחנים את חייהם
-
3:05 - 3:08ותוהים על חייהם
כשהם קרבים לסופם, -
3:08 - 3:10חישבו על הדברים האחרונים שאמרו --
-
3:10 - 3:14הם מדברים על אותם רגעים
שאירעו במרחב הלבן האישי הזה. -
3:14 - 3:17זה זמן מקודש; זה חשוב לנו.
-
3:17 - 3:19כעת אראה לכם
-
3:19 - 3:22כמה מהמרחב הזה
נתפס במשך הזמן ע"י מסכים. -
3:22 - 3:23ב-2007,
-
3:23 - 3:24כל זה.
-
3:24 - 3:27באותה שנה "אפל" הציגה
את ה"אייפון" הראשון. -
3:27 - 3:29כעבור שמונה שנים,
-
3:29 - 3:30כל זה.
-
3:31 - 3:33ועכשיו - כל זה.
-
3:33 - 3:37את כל זה מזמננו החופשי
אנו מבלים מול מסכים. -
3:37 - 3:40באזור הצהוב, בפס הדק הזה,
כאן קורה הקסם. -
3:40 - 3:41כאן קיימת האנושיות שלנו.
-
3:41 - 3:44וכרגע, זהו חלק קטנטן.
-
3:44 - 3:46אז מה נעשה בקשר לכך?
-
3:46 - 3:47ובכן, השאלה הראשונה היא:
-
3:47 - 3:49איך נראה החלק האדום הזה?
-
3:49 - 3:52נכון, המסכים הם קסומים במובנים רבים.
-
3:52 - 3:54אני גר בניו-יורק,
-
3:54 - 3:56הרבה מבני משפחתי חיים באוסטרליה,
-
3:56 - 3:57ויש לי ילד בן שנה.
-
3:57 - 4:01יכולתי להראות להם אותו
רק הודות למסכים. -
4:01 - 4:03לפני 15 או 20 שנה
לא יכולתי לעשות זאת -
4:03 - 4:04בקלות כזאת.
-
4:04 - 4:07אז יש בהם תועלת רבה.
-
4:07 - 4:09מה שתוכלו לעשות
הוא לשאול את עצמכם: -
4:09 - 4:11מה קורה במשך הזמן הזה?
-
4:11 - 4:13כמה מעשירים אותנו היישומים
שבהם אנו משתמשים? -
4:13 - 4:15חלקם אכן מעשיר אותנו.
-
4:15 - 4:17אם תעצרו אנשים שמשתמשים בהם
ותשאלו אותם, -
4:17 - 4:18"איך אתם מרגישים כרגע?"
-
4:18 - 4:21הם יגידו שהם נהנים מהיישומים האלה --
-
4:21 - 4:24אלה שעוסקים בהרגעה, תרגול,
מזג אוויר, קריאה, -
4:24 - 4:26השכלה ובריאות.
-
4:26 - 4:29הם מקדישים לכל אחד מהם
כתשע דקות ביום. -
4:29 - 4:32היישומים האלה מסבים להם פחות אושר.
-
4:32 - 4:35כחצי מהאנשים שתעצרו ותשאלו,
"איך אתם מרגישים?" -
4:35 - 4:38יענו שאינם נהנים מהשימוש בהם.
-
4:38 - 4:39מה שמעניין ביישומים אלה --
-
4:39 - 4:41היכרויות, רשתות חברתיות, משחקים,
-
4:41 - 4:44בידור, חדשות, גלישה ברשת --
-
4:44 - 4:47אנשים מקדישים 27 דקות ביום
לכל אחד מהם. -
4:47 - 4:50אנו מקדישים פי שלוש יותר זמן
ליישומים שלא משמחים אותנו. -
4:50 - 4:52זה לא נראה נבון במיוחד.
-
4:53 - 4:56אחת הסיבות לזמן הרב שאנו מקדישים
ליישומים שלא משמחים אותנו, -
4:56 - 4:58היא שהם מעלימים מאיתנו
איתותי עצירה. -
4:58 - 5:01איתותי עצירה היו נפוצים
במאה ה-20. -
5:01 - 5:02הם היו בנויים בכל מה שעשינו.
-
5:02 - 5:06איתות עצירה הוא בעקרון סימן
שהגיע הזמן לעבור הלאה, -
5:06 - 5:09לעשות משהו חדש, משהו שונה.
-
5:09 - 5:11חישבו על קריאת עיתון:
בסופו של דבר מגיעים לסוף, -
5:11 - 5:14מקפלים את העיתון ומניחים אותו.
-
5:14 - 5:17כך גם עם כתבי-עת, ספרים --
אתם מגיעים לסוף הפרק, -
5:17 - 5:20זה נותן לכם שהות לחשוב
אם תרצו להמשיך. -
5:21 - 5:23צפיתם בתכנית טלויזיה,
הפרק היה נגמר, -
5:23 - 5:25ואז היה לכם שבוע
עד הפרק הבא. -
5:25 - 5:27בכל מקום היו איתותי עצירה כאלה.
-
5:27 - 5:31אבל בצורה שאנו צורכים מדיה היום
אין שום איתותי עצירה. -
5:32 - 5:33תזרימי החדשות נכנסים ללא הרף,
-
5:33 - 5:37ולשום דבר אין תחתית:
"טוויטר", "פייסבוק", "אינסטגרם", -
5:37 - 5:40דוא"ל, סמסים, חדשות.
-
5:40 - 5:43וכשנכנסים לבדוק
כל מיני מקורות מידע אחרים, -
5:43 - 5:46אפשר להמשיך עוד ועוד ועוד.
-
5:46 - 5:50אנו יכולים לקבל ממערב-אירופה
מושג מה אפשר לעשות: -
5:50 - 5:53נראה שיש שם כמה רעיונות טובים
במקום העבודה. -
5:53 - 5:56הנה דוגמה אחת:
זאת חברת עיצוב הולנדית. -
5:56 - 5:59הם חיברו את השולחנות לתקרה.
-
5:59 - 6:01ובכל יום, בשש בערב,
-
6:01 - 6:03לא משנה אם אתם שולחים דוא"ל
או באמצע משהו אחר, -
6:03 - 6:05השולחנות מתרוממים לתקרה.
-
6:05 - 6:06(צחוק)
-
6:06 - 6:07(מחיאות כפיים)
-
6:07 - 6:12ובמשך ארבעה ימים בשבוע
המקום הופך לאולם יוגה, -
6:12 - 6:13ויום אחד בשבוע - למועדון ריקודים.
-
6:13 - 6:16ואתם יכולים לבחור למה להישאר.
-
6:16 - 6:17אבל זהו כלל עצירה נהדר,
-
6:17 - 6:19כי זה אומר שבסוף היום,
-
6:19 - 6:21הכל נעצר.
אי-אפשר להמשיך לעבוד. -
6:21 - 6:25ב"דיימלר", חברת המכוניות הגרמנית,
יש עוד שיטה מעולה. -
6:25 - 6:26כשאתם יוצאים לחופשה,
-
6:26 - 6:30במקום לומר, "הוא בחופשה,
הוא יחזור אליך," -
6:30 - 6:33אומרים, "הוא בחופשה,
לכן מחקנו את הדוא"ל שלך. -
6:34 - 6:36"הוא לא יראה את הדוא"ל ששלחת."
-
6:36 - 6:37(צחוק)
-
6:37 - 6:40"תוכל לכתוב לו שוב בעוד שבועיים,
-
6:40 - 6:42"או לכתוב למישהו אחר."
-
6:42 - 6:43(צחוק)
-
6:43 - 6:44אם כן --
-
6:44 - 6:48(מחיאות כפיים)
-
6:49 - 6:50אתם יכולים לדמיין איך זה.
-
6:50 - 6:52אתם יוצאים לחופשה -
ואתם באמת בחופשה. -
6:52 - 6:55האנשים שעובדים בחברה הזאת מרגישים
-
6:55 - 6:57שהם באמת בפסק-זמן מהעבודה.
-
6:57 - 6:59אבל זה כמובן לא מלמד אותנו הרבה
-
6:59 - 7:01מה כדאי לנו לעשות
בבית ובחיים הפרטיים, -
7:01 - 7:03ולכן יש לי כמה הצעות.
-
7:03 - 7:08קל לומר, "בין 5 ל-6 אחה"צ
לא אשתמש בנייד שלי." -
7:08 - 7:11הבעיה היא שהשעות 5 ו-6
נראות בכל יום אחרת. -
7:11 - 7:13לדעתי, שיטה טובה בהרבה
היא זו: -
7:13 - 7:15אני עושה בכל יום דברים מסוימים,
-
7:15 - 7:17בכל יום קורים דברים מסוימים,
-
7:17 - 7:19למשל, ארוחת ערב:
-
7:19 - 7:20לפעמים אני אוכל לבד,
-
7:20 - 7:22לפעמים בחברת אנשים,
-
7:22 - 7:23לפעמים במסעדה,
-
7:23 - 7:24לפעמים - בבית,
-
7:24 - 7:28אבל הכלל שאימצתי הוא:
אינני משתמש בטלפון ליד השולחן. -
7:28 - 7:29הוא מונח רחוק,
-
7:29 - 7:31רחוק ככל האפשר,
-
7:31 - 7:33כי קשה לנו מאד לעמוד בפיתויים.
-
7:33 - 7:36אבל כשיש איתות עצירה כמו:
"תמיד כשמתחילה הארוחה, -
7:36 - 7:37"הטלפון שלי מתרחק ממני,"
-
7:37 - 7:39אפשר להימנע מהפיתוי.
-
7:39 - 7:41בהתחלה, זה כואב.
-
7:41 - 7:44סבלתי מפחדי החמצה רציניים.
-
7:44 - 7:45היה לי קשה מאד.
-
7:45 - 7:47אבל מתרגלים לזה.
-
7:47 - 7:50מתגברים על הנפילה
כמו בגמילה מסמים, -
7:50 - 7:53והחיים נעשים לפתע
צבעוניים ועשירים יותר, -
7:53 - 7:54מעניינים יותר --
-
7:54 - 7:56השיחות שלכם משתפרות.
-
7:56 - 7:59אתם יוצרים קשר אמיתי
עם האנשים שאיתכם. -
7:59 - 8:01לדעתי, זאת שיטה נהדרת,
-
8:01 - 8:03וידוע לנו שזה עובד,
כי כשאנשים עושים את זה -- -
8:03 - 8:05ועקבתי אחרי אנשים רבים
שניסו זאת -- -
8:05 - 8:07זה מתרחב.
-
8:07 - 8:08הם מרגישים כל-כך טוב עם זה,
-
8:08 - 8:11שהם מתחילים לעשות זאת
גם בשעה הראשונה בכל בוקר. -
8:11 - 8:15הם מתחילים להעביר את הטלפון
למצב טיסה בסופי שבוע. -
8:15 - 8:18ואז הטלפון נשאר בתור מצלמה
ומפסיק להיות טלפון. -
8:18 - 8:20זה רעיון מעולה,
-
8:20 - 8:23וידוע לנו שאנשים נהנים יותר מחייהם
כשהם עושים את זה. -
8:24 - 8:26אז מה הלקח כאן?
-
8:26 - 8:27מסכים הם קסומים;
כבר אמרתי זאת, -
8:27 - 8:29ואני חושב שזה נכון.
-
8:29 - 8:34אבל אנו משתמשים בהם
כמו בנהיגה בדרך מהירה וארוכה -
8:34 - 8:37כשהדוושה סחוטה עד לרצפה,
-
8:37 - 8:39וקשה לעבור לדוושת הבלם.
-
8:39 - 8:41יש לכם ברירה.
-
8:42 - 8:46לשייט לאורך חופי הים, למשל,
-
8:46 - 8:49לצלם תמונות מבעד לחלון --
זה הכי קל -- -
8:49 - 8:52או לסטות מהדרך, לרדת מהכביש,
-
8:52 - 8:54ללחוץ על דוושת הבלם,
-
8:54 - 8:55לצאת מהרכב,
-
8:55 - 8:57לחלוץ נעליים וגרביים,
-
8:57 - 8:59להתהלך קצת על החול,
-
8:59 - 9:01להרגיש את החול מתחת לכפות הרגליים,
-
9:02 - 9:03לצעוד לכיוון הים,
-
9:03 - 9:05ולתת למים לשטוף את קרסוליכם.
-
9:05 - 9:08חייכם יהיו עשירים ומשמעותיים יותר
-
9:08 - 9:10כי אתם חיים את החוויה עצמה,
-
9:10 - 9:13וכי השארתם את הטלפון במכונית.
-
9:13 - 9:14תודה לכם.
-
9:14 - 9:16(מחיאות כפיים)
- Title:
- מדוע המסכים שלנו מאמללים אותנו?
- Speaker:
- אדם אלטר
- Description:
-
מה מעוללים לנו המסכים והמכשירים שלנו? הפסיכולוג אדם אלטר בדק כמה זמן גוזלים מאיתנו המסכים שלנו מבלי שנרגיש. הוא מספר לנו מדוע ייתכן שכל השעות בהן אנו בוהים בטלפון החכם, בטאבלט או במחשב מאמללות אותנו, ומה אפשר לעשות בנוגע לכך.
- Video Language:
- English
- Team:
- closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 09:29
Shlomo Adam approved Hebrew subtitles for Why our screens make us less happy | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Why our screens make us less happy | ||
Sigal Tifferet accepted Hebrew subtitles for Why our screens make us less happy | ||
Sigal Tifferet edited Hebrew subtitles for Why our screens make us less happy | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Why our screens make us less happy | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Why our screens make us less happy | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Why our screens make us less happy | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Why our screens make us less happy |