< Return to Video

האושר בגלישה על מי קרח

  • 0:01 - 0:07
    אז אם הייתי אומר לכם
    שזה פרצוף של אושר טהור,
  • 0:07 - 0:10
    הייתם קוראים לי משוגע?
  • 0:11 - 0:12
    אני לא מאשים אתכם,
  • 0:12 - 0:16
    מפני שכל פעם שאני מביט
    בסלפי הארקטי הזה, אני רועד קצת.
  • 0:17 - 0:20
    אני רוצה לספר לכם מעט על התמונה הזו.
  • 0:20 - 0:23
    שחיתי באזור איי לופוטן בנורבגיה,
  • 0:23 - 0:25
    ממש בתוך החוג הארקטי,
  • 0:25 - 0:28
    והמים היו ממש באזור הקיפאון.
  • 0:28 - 0:32
    האויר? 10- עם רוחות קפואות,
  • 0:32 - 0:36
    וממש יכולתי להרגיש
    את הדם מנסה לעזוב את ידי,
  • 0:36 - 0:40
    רגלי ופני,
    וממהר להגן על אברי החיוניים.
  • 0:40 - 0:42
    זה היה הכי קר שאי פעם הרגשתי.
  • 0:43 - 0:48
    אבל אפילו עם שפתיים נפוחות,
    עיניים שקועות, ולחיים סמוקות מאדמומיות,
  • 0:48 - 0:54
    גיליתי שבמקום הזה ממש
    אני יכול למצוא אושר.
  • 0:55 - 0:58
    עכשיו, כשזה מגיע לכאב,
    הפסיכולוג ברוק באסטיאן
  • 0:58 - 1:00
    כנראה אמר את זה הכי טוב כשהוא כתב,
  • 1:00 - 1:03
    "כאב הוא סוג של קיצור דרך למודעות.
  • 1:03 - 1:06
    זה גורם לנו פתאום להיות מודעים
    לכל דבר בסביבה.
  • 1:06 - 1:08
    הוא מושך אותנו בברוטליות פנימה
  • 1:08 - 1:13
    למודעות חושית וירטואלית
    של העולם ממש כמו מדיטציה."
  • 1:13 - 1:17
    אם רעד זה סוג של מדיטציה,
    אז אני הייתי מגדיר את עצמי כנזיר.
  • 1:17 - 1:17
    (צחוק)
  • 1:17 - 1:20
    עכשיו, לפני שאכנס ללמה
  • 1:20 - 1:24
    מישהו אי פעם ירצה לגלוש במים קפואים?
  • 1:24 - 1:27
    הייתי שמח לתת לכם מעט פרספקטיבה
  • 1:27 - 1:29
    על איך יום בחיי יכול להראות.
  • 1:30 - 1:36
    (מוזיקה)
  • 2:16 - 2:20
    (סרטון) איש: אני יודע שקיוונו לגלים טובים,
  • 2:20 - 2:22
    אבל אף אחד לא חשב שזה יקרה.
  • 2:22 - 2:24
    אני לא יכול להפסיק לרעוד.
  • 2:24 - 2:26
    כל כך קר לי.
  • 2:28 - 2:31
    (מוזיקה)
  • 2:31 - 2:34
    (מחיאות כפיים)
  • 2:36 - 2:40
    כריס בורקארד: אז, צלם גלישה, נכון?
  • 2:40 - 2:43
    בכנות, אני בכלל לא יודע אם זה מקצוע אמיתי.
  • 2:43 - 2:45
    ההורים של בהחלט לא חשבו כך
  • 2:45 - 2:50
    כשאמרתי להם בגיל 19 שאני פורש מהעבודה שלי
    כדי ללכת אחרי עבודת החלומות שלי
  • 2:50 - 2:54
    שמיים כחולים, חופים טרופיים חמימים,
    ושיזוף שנשאר לכל השנה.
  • 2:54 - 2:58
    בשבילי, זה היה זה.
    החיים לא יכלו להיות טובים יותר.
  • 2:58 - 3:03
    להזיע את זה, לצלם גולשים
    באתרי התיירות האקזוטיים האלה.
  • 3:03 - 3:05
    אבל היתה רק בעיה אחת קטנה.
  • 3:05 - 3:08
    ככל שביליתי יותר זמן
    בנסיעות למקומות האקזוטיים האלה,
  • 3:08 - 3:11
    זה נראה לי פחות מספק.
  • 3:11 - 3:15
    יצאתי לחפש הרפתקה,
    ומה שמצאתי היה שגרה.
  • 3:16 - 3:20
    דברים כמו ויפי, טלוויזיה,
    ארוחות, וחיבור סלולרי קבוע
  • 3:20 - 3:23
    היו בשבילי כל המלכודות
    של מקומות מתויירים בכבדות
  • 3:23 - 3:26
    בתוך ומחוץ למים,
  • 3:26 - 3:29
    ולא לקח הרבה זמן
    עד שהתחלתי להרגיש חנוק.
  • 3:31 - 3:35
    התחלתי להשתוקק למרחבים פראיים ופתוחים,
  • 3:35 - 3:39
    וכך יצאתי למצוא את המקומות
    שאחרים ויתרו עליהם
  • 3:39 - 3:43
    כקרים מדי, רחוקים מדי,
    ומסוכנים מדי לגלישה,
  • 3:43 - 3:45
    והאתגרים האלה עניינו אותי.
  • 3:45 - 3:49
    פתחתי במסע צלב אישי נגד היום יומי,
  • 3:49 - 3:52
    מפני שאם יש דבר אחד שהבנתי,
  • 3:52 - 3:54
    זה שבכל קריירה,
  • 3:54 - 3:58
    אפילו אחת שנראית מלאת זוהר כצילום גלישה,
  • 3:58 - 4:00
    יש סכנה להפוך למונוטונית.
  • 4:01 - 4:04
    אז בחיפוש שלי לשבור
    את המונוטוניות, הבנתי משהו:
  • 4:04 - 4:07
    יש רק בערך שליש מהאוקיינוסים
    של כדור הארץ שחמים,
  • 4:07 - 4:10
    וזו באמת רק רצועה דקה מסביב לקו המשווה.
  • 4:10 - 4:12
    אז אם הייתי הולך למצוא את הגלים המושלמים,
  • 4:12 - 4:15
    זה כנראה היה מתרחש במקום קר,
  • 4:15 - 4:17
    שם הימים ידועים לשמצה בחספוסם,
  • 4:17 - 4:19
    וזה בדיוק המקום להתחיל לחפש בו.
  • 4:19 - 4:22
    ובטיול הראשון שלי לאיסלנד
  • 4:22 - 4:24
    הרגשתי שמצאתי בדיוק מה שחיפשתי.
  • 4:25 - 4:28
    נדהמתי מהיופי הטבעי של הנוף,
  • 4:28 - 4:32
    אבל יותר חשוב, לא יכולתי להאמין
    שמצאנו גלים כאלה מושלמים
  • 4:32 - 4:35
    בחלק כזה מרוחק וקשה של העולם.
  • 4:36 - 4:38
    בנקודה מסויימת, הגענו לחוף
  • 4:38 - 4:41
    ומצאנו גושים מסיביים
    של קרח שהצטברו על החוף.
  • 4:41 - 4:43
    הם יצרו את המחסום הזה בינינו לבין הגלים,
  • 4:43 - 4:46
    והיינו צריכים למצוא דרך כמו במבוך
  • 4:46 - 4:47
    רק כדי לצאת אל הגלים,
  • 4:47 - 4:48
    וברגע שהיינו שם,
  • 4:48 - 4:52
    דחפנו הצידה את חתיכות הקרח
    בנסיון להגיע לגלים.
  • 4:52 - 4:55
    זו היתה חוויה מדהימה,
    כזו שלעולם לא אשכח,
  • 4:55 - 4:58
    מפני שבתוך התנאים הקשים האלה,
  • 4:58 - 5:03
    הרגשתי כאילו נתקלתי
    באחד המקומות השקטים האחרונים,
  • 5:03 - 5:06
    מקום בו מצאתי בהירות וחיבור עם העולם
  • 5:06 - 5:09
    שידעתי שלעולם לא אמצא על חוף צפוף.
  • 5:10 - 5:13
    הייתי מכור. הייתי מכור.(צחוק)
  • 5:13 - 5:16
    כל הזמן חשבתי על מים קרים,
  • 5:16 - 5:17
    ומהנקודה הזו והלאה,
  • 5:17 - 5:21
    הקריירה שלי התמקדה בסוגים אלה
    של סביבות קשות ולא סלחניות,
  • 5:21 - 5:25
    וזה לקח אותי למקומות כמו רוסיה,
    נורווגיה, אלסקה, איסלנד, צ'ילה,
  • 5:25 - 5:28
    איי פרעה, והרבה מקומות בינהם.
  • 5:28 - 5:31
    ואחד הדברים האהובים עלי בנוגע למקומות האלה
  • 5:31 - 5:34
    היה פשוט האתגר והיצירתיות
    שנדרשה רק כדי להגיע לשם:
  • 5:34 - 5:37
    שעות, ימים, שבועות שבילינו ב Google Earth
  • 5:37 - 5:41
    בניסיון למצוא כל חוף מרוחק
    או שונית שיכולנו להגיע אליה.
  • 5:41 - 5:45
    וברגע שהגענו אליהם,
    הרכבים היו יצירתיים באותה מידה:
  • 5:45 - 5:48
    אופנועי שלג, נושאי גייסות רוסיים
    בעלי שישה גלגלים,
  • 5:48 - 5:51
    וכמה טיסות הליקופטר ממש מפוקפקות.
  • 5:51 - 5:53
    (צחוק)
  • 5:53 - 5:56
    הליקופטרים ממש מפחידים אותי, דרך אגב.
  • 5:57 - 5:59
    היה שייט סירה ממש קופצני אחד
  • 5:59 - 6:02
    במעלה החוף מהאי ונקובר
    לנקודת גלישה רחוקה,
  • 6:02 - 6:05
    בה צפינו בחוסר אונים מהמים
  • 6:05 - 6:07
    איך דובים הורסים את המחנה שלנו.
  • 6:07 - 6:10
    הם הלכו עם האוכל שלנו
    וחתיכות של האוהל,
  • 6:10 - 6:13
    והבהירו לנו
    שאנחנו בתחתית שרשרת המזון
  • 6:13 - 6:16
    ושזה האתר שלהם, לא שלנו.
  • 6:16 - 6:17
    אבל בשבילי, הטיול הזה
  • 6:17 - 6:22
    היה עדות לפראות עבורה
    החלפתי את החופים המתויירים.
  • 6:24 - 6:28
    עכשיו, רק כשנסעתי לנורווגיה
    -- (צחוק) --
  • 6:28 - 6:31
    באמת למדתי להעריך את הקור.
  • 6:32 - 6:34
    אז זה המקום
  • 6:34 - 6:38
    בו כמה מהסופות הכי גדולות
    והכי אלימות בעולם
  • 6:38 - 6:41
    שולחות גלים עצומים שמתרסקים לתוך החוף.
  • 6:41 - 6:45
    היינו בפיורד זעיר ומרוחק
    ממש בתוך החוג הארקטי.
  • 6:45 - 6:47
    היתה בו אוכלוסיה גדולה יותר
    של כבשים מאנשים,
  • 6:47 - 6:50
    אז עזרה אם היינו צריכים אותה
    לא היתה בנמצא.
  • 6:51 - 6:53
    הייתי במים וצילמתי תמונות של גולשים,
  • 6:53 - 6:55
    והתחיל לרדת שלג.
  • 6:56 - 7:00
    ואז הטמפרטורה התחילה לצנוח.
  • 7:00 - 7:04
    ואמרתי לעצמי,
    אין סיכוי שתצא מהמים.
  • 7:04 - 7:07
    נסעת כל הדרך לפה,
    וזה בדיוק מה שחיכית לו:
  • 7:07 - 7:10
    תנאים קפואים עם גלים מושלמים.
  • 7:10 - 7:13
    ולמרות שלא יכולתי אפילו להרגיש
    את האצבע שלי כדי ללחוץ על הכפתור,
  • 7:13 - 7:14
    ידעתי שאני לא אצא.
  • 7:14 - 7:17
    אז פשוט עשיתי מה שיכולתי,
    ניערתי את זה, מה שלא יהיה.
  • 7:17 - 7:19
    אבל זו היתה הנקודה בה הרגשתי
  • 7:19 - 7:21
    את הרוח זורמת דרך העמק ומכה בי,
  • 7:21 - 7:26
    ומה שהתחיל כשלג קל הפך במהרה לסופה שלמה,
  • 7:26 - 7:30
    והתחלתי לאבד תפישה של היכן אני.
  • 7:31 - 7:34
    לא ידעתי אם אני נסחף לים או לחוף,
  • 7:34 - 7:38
    וכל מה שיכולתי להבין
    היה את הצליל החלש של השחפים
  • 7:38 - 7:40
    וגלים מתנפצים.
  • 7:41 - 7:46
    עכשיו, ידעתי שלמקום הזה היה מוניטין
    של ספינות טבועות וקרקוע מטוסים,
  • 7:46 - 7:50
    ולמרות שצפתי שם,
    התחלתי קצת להילחץ.
  • 7:51 - 7:53
    למעשה, התחרפנתי לגמרי --
  • 7:53 - 7:56
    (צחוק) -- והייתי על גבול ההיפותרמיה,
  • 7:56 - 8:00
    והחברים שלי בסוף היו צריכים
    לעזור לי לצאת מהמים.
  • 8:00 - 8:03
    ואני לא יודע אם זו היתה תוצאה של הזיה,
  • 8:03 - 8:05
    אבל הם אמרו לי מאוחר יותר
  • 8:05 - 8:09
    שהיה לי חיוך על פני כל הזמן.
  • 8:10 - 8:13
    עכשיו, זה היה המסע הזה
  • 8:13 - 8:16
    וכנראה בדיוק הנסיון הזה
    בו באמת התחלתי להרגיש
  • 8:16 - 8:20
    כאילו כל צילום היה בעל ערך רב,
  • 8:20 - 8:24
    מפני שפתאום באותו רגע,
    זה היה משהו שנאלצתי להרוויח.
  • 8:25 - 8:30
    והבנתי, שכל הרעידות האלה
    לימדו אותי משהו:
  • 8:30 - 8:34
    בחיים, אין קיצורי דרך לאושר.
  • 8:35 - 8:39
    כל מה ששווה לרדוף אחריו
    ידרוש מאיתנו לסבול
  • 8:39 - 8:41
    ממש מעט,
  • 8:41 - 8:45
    והסבל הקטן הזה שעשיתי בשביל הצילום שלי,
  • 8:45 - 8:48
    הוסיף ערך לעבודה שלי
    שהיתה הרבה יותר משמעותית בשבילי
  • 8:48 - 8:50
    מאשר רק לנסות למלא דפים במגזינים.
  • 8:52 - 8:58
    תבינו, אני נתתי פיסה מעצמי במקומות האלה,
  • 8:58 - 9:01
    ומה שהלכתי איתו
  • 9:01 - 9:05
    היתה תחושה של הגשמה שתמיד חיפשתי.
  • 9:06 - 9:09
    אז אני מביט שוב בתמונה הזו.
  • 9:09 - 9:14
    זה קל לראות אצבעות קפואות
    וחליפות צלילה לקור
  • 9:14 - 9:17
    ואפילו את המאבק שנדרש כדי להגיע לשם,
  • 9:17 - 9:21
    אבל יותר מכל, מה שאני רואה הוא את האושר.
  • 9:22 - 9:24
    תודה רבה לכם.
  • 9:24 - 9:29
    (מחיאות כפיים)
Title:
האושר בגלישה על מי קרח
Speaker:
כריס בורקארד
Description:

"כל דבר ששווה לרדוף אחריו ידרוש שנסבול, רק מעט," אומר הגולש הצלם כריס בורקהארד, כשהוא מסביר את האובססיה שלו לחופים הקרים ביותר, המשוננים ביותר והמבודדים ביותר על פני כדור הארץ, עם תמונות מדהימות וסיפורים על מקומות שמעט אנשים אפילו ראו -- שלא לדבר על גלשו -- הוא מושך אותנו לתוך ה"מסע האישי נגד השגרתי."
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
09:42

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.