< Return to Video

למה זה כואב? | לורימר מוסלי | TEDxאדלייד

  • 0:13 - 0:15
    בדיוק כשכולם חושבים,
    "איזה יופי. ננמנם קצת,"
  • 0:16 - 0:17
    לא לנמנם!
  • 0:18 - 0:21
    הרימו יד... לחצו בכל הכוח
    את אוזן שמאל.
  • 0:21 - 0:23
    הרימו יד אם זה כואב.
  • 0:23 - 0:25
    מעולה. תודה שהזמנתם אותי.
  • 0:25 - 0:26
    (צחוק)
  • 0:26 - 0:27
    סתם, סתם.
  • 0:27 - 0:29
    אספר לכם סיפור.
  • 0:29 - 0:31
    אסלק את זה לרגע מהמסך.
  • 0:31 - 0:34
    אני רוצה לספר לכם סיפור
    שיסביר לכם
  • 0:34 - 0:36
    את שלוש השנים הראשונות
    בלימודי הנוירולוגיה של הכאב
  • 0:36 - 0:38
    שלומדים באוניברסיטה.
  • 0:38 - 0:41
    לפני שמונה שנים טיילתי בבוש
    (הערבה האוסטרלית).
  • 0:41 - 0:43
    לבשתי סארונג.
  • 0:43 - 0:45
    (צחוק)
  • 0:45 - 0:48
    מגניב ביותר.
    וזה מה שקרה.
  • 0:51 - 0:52
    ראיתם את זה?
  • 0:52 - 0:54
    רגע.
    זה מה שקרה.
  • 0:57 - 1:00
    אתאר לכם מבחינה ביולוגית
    מה בדיוק קרה אז.
  • 1:00 - 1:03
    משהו נגע בעור
    בחלקה החיצוני של רגלי השמאלית.
  • 1:04 - 1:05
    זה מפעיל קולטנים
  • 1:05 - 1:08
    בקצה של סיבי עצב גדולים,
    שמנים ומצופי-מיאלין,
  • 1:09 - 1:11
    ואלה שולחים זרם במעלה רגלי - וויזז!
  • 1:11 - 1:14
    היישר לחוט השדרה שלי - וויזז!
    - עד לחלק הזה של מוחי,
  • 1:14 - 1:15
    והם אומרים,
  • 1:15 - 1:18
    "משהו נגע לך בעור
    בחלק החיצוני של רגל שמאל."
  • 1:18 - 1:20
    (התנשמות)
    (צחוק)
  • 1:20 - 1:22
    בינתיים, מה שזה לא היה,
  • 1:23 - 1:26
    זה חזק מספיק כדי להפעיל
    קצוות חופשיים של עצבים;
  • 1:26 - 1:28
    אנו מכנים אותם "נוסיספטורים",
    קולטני אזעקה.
  • 1:28 - 1:32
    אלה "לאדה ניבה" דקים, ללא ציפוי מיאלין,
    בעלי מוליכות איטית -
  • 1:34 - 1:36
    אם מישהו יודע מהי לאדה ניבה -
  • 1:36 - 1:37
    (צחוק)
  • 1:37 - 1:38
    והם סיבי עצב.
  • 1:38 - 1:41
    המסר נשלח במעלה חוט השדרה שלי,
  • 1:41 - 1:42
    ושם הוא נעצר.
  • 1:42 - 1:46
    והוא אומר לתא-עצב חדש
    בחוט השדרה שלי,
  • 1:47 - 1:52
    "קרה משהו מסוכן בעור
    בחלק החיצוני של רגלך השמאלית ,
  • 1:53 - 1:54
    "אחי."
  • 1:54 - 1:56
    (צחוק)
  • 1:56 - 1:59
    קולטן האזעקה בחוט השדרה
    מעביר את המסר אל התאלאמוס,
  • 1:59 - 2:00
    שיושב בערך כאן,
  • 2:00 - 2:05
    ואומר, "יש סכנה בעור החלק החיצוני
    של רגלך השמאלית, אחי."
  • 2:05 - 2:06
    (צחוק)
  • 2:06 - 2:10
    כעת המוח צריך להעריך
    מהי מידת הסכנה הממשית.
  • 2:10 - 2:11
    אז הוא בודק הכל.
  • 2:12 - 2:15
    ואיך שאני מבין את זה,
    את מה שקרה לי,
  • 2:15 - 2:19
    היא שהמוח חשב, "אונת המצח,
    האם היינו כבר במצב הזה?"
  • 2:19 - 2:22
    - "חכה רגע, אני אשאל
    את הקליפה הקודקודית האחורית."
  • 2:22 - 2:25
    "תגידי, היינו כבר במצב הזה?"
  • 2:25 - 2:26
    - "כן".
  • 2:26 - 2:28
    - "האם זה קרה בשלב הזה
    של מחזור ההליכה?"
  • 2:28 - 2:30
    - "כן, בהחלט."
  • 2:30 - 2:32
    - "זה מגיע מאותו אזור?"
  • 2:32 - 2:33
    - "כן. מה זה?"
  • 2:33 - 2:37
    - "כל חייך, כשגדלת,
    רגליך היו נשרטות מענפים.
  • 2:38 - 2:40
    "זה לא מסוכן.
  • 2:40 - 2:43
    "אתן לך, לאורגניזם, משהו
  • 2:43 - 2:46
    "כדי לשכך את השריטה
    ותוכל להמשיך בדרכך שמח וטוב-לב."
  • 2:46 - 2:48
    וזה מה שקרה לי.
  • 2:48 - 2:51
    אני לא יכול להדגים לכם,
    אבל פשטתי את הסארונג,
  • 2:51 - 2:53
    נכנסתי לנהר,
    יצאתי מהנהר,
  • 2:53 - 2:55
    וזה הדבר האחרון שאני זוכר,
  • 2:56 - 2:58
    כי הוכשתי ע"י נחש חום מזרחי.
  • 3:00 - 3:01
    "הישרדות".
  • 3:01 - 3:02
    (צחוק)
  • 3:02 - 3:04
    תודה רבה לכם.
  • 3:04 - 3:05
    (מחיאות כפיים)
  • 3:05 - 3:06
    משום-מה,
  • 3:06 - 3:10
    הנחש החום המזרחי נוהג להכיש - ברור,
  • 3:10 - 3:13
    ובין השאר, זה מפעיל סיבי עצב.
  • 3:13 - 3:15
    אז המוח שלי היה אמור
    לקבל מסרים כאלה:
  • 3:15 - 3:18
    "סכנה! סכנה! סכנה! סכנה!"
  • 3:18 - 3:21
    וברוב חוכמתו, הוא אמר,
    "לא, לא, לא."
  • 3:22 - 3:27
    עברו שישה חודשים ואני מטייל בבוש
    עם דברנית משעממת.
  • 3:27 - 3:29
    יודעים מה זה "דברן משעמם"?
  • 3:29 - 3:32
    זה בן-אדם שלא משנה מה הוא אומר,
    זה משעמם.
  • 3:32 - 3:33
    (צחוק)
  • 3:33 - 3:37
    זה לא שייך, אבל נקרא לה נעמי,
  • 3:37 - 3:38
    (צחוק)
  • 3:38 - 3:40
    כי זהו שמה.
  • 3:40 - 3:41
    (צחוק)
  • 3:42 - 3:44
    בכל אופן, זה מה שקרה.
  • 3:45 - 3:47
    אוו! וואה!
  • 3:47 - 3:48
    ואני מתייסר בכאבים.
  • 3:48 - 3:51
    יש לי דקירה מלובנת של כאב
    במעלה הרגל.
  • 3:52 - 3:55
    אגיד לכם מה קרה מבחינה ביולוגית.
  • 3:55 - 3:57
    משהו נגע בעור בחלקה החיצוני
    של רגל שמאל שלי.
  • 3:57 - 4:00
    זה מפעיל סיבי עצב גדולים ושמנים
    מצופי-מיאלין
  • 4:00 - 4:02
    ששולחים מסר - וויזז!
    עד לכאן.
  • 4:02 - 4:05
    "זה עתה משהו נגע בעור שלך
    בחלקה החיצוני של רגל שמאל."
  • 4:06 - 4:09
    זה חזק מספיק כדי להפעיל
    קצוות חופשיים של עצבים.
  • 4:09 - 4:12
    קולטני אזעקה מעבירים את המסר
    אל חוט השדרה שלי:
  • 4:12 - 4:16
    "קרה משהו מסוכן בעור
    בחלקה החיצוני של רגל שמאל."
  • 4:16 - 4:17
    (קהל) "אחי".
  • 4:17 - 4:18
    בדיוק!
  • 4:18 - 4:19
    (צחוק)
  • 4:20 - 4:22
    יפה מאד. לא נרדמתם.
  • 4:22 - 4:25
    זה מגיע לתאלאמוס עם אותו המסר:
  • 4:25 - 4:28
    "משהו מסוכן קרה כרגע בעור
    בחלק החיצוני של רגל שמאל."
  • 4:28 - 4:30
    (קהל) "אחי!"
  • 4:30 - 4:33
    אז המוח אומר, "תודה רבה, תאלאמוס,
    הילדים בסדר? טוב, בכל אופן...
  • 4:33 - 4:34
    (צחוק)
  • 4:34 - 4:37
    "אונת המצח, יש לך משהו
    לדווח לי בקשר לזה?"
  • 4:37 - 4:40
    - "חכה, אשאל את הקליפה הקודקודית האחורית.
    איפה אנחנו?"
  • 4:40 - 4:41
    - "מטיילים בבוש."
  • 4:43 - 4:45
    (צחוק)
  • 4:45 - 4:47
    אתם קצת מתלהבים מדי בעניין ה"אחי".
  • 4:47 - 4:48
    (צחוק)
  • 4:48 - 4:50
    - "בשלב זה של מחזור ההליכה.
    מניין זה בא?"
  • 4:50 - 4:52
    - "היינו פה כבר פעם?"
  • 4:52 - 4:53
    - "כן, בהחלט."
  • 4:54 - 4:56
    - "בפעם האחרונה שהיינו כאן,
    כמעט ומתת.
  • 4:57 - 5:00
    "אני אגרום לזה לכאוב כל-כך,
    שלא תוכל לעשות שום דבר אחר."
  • 5:00 - 5:03
    והתייסרתי בכאבים במשך
    מה שנראה כדקות ארוכות.
  • 5:04 - 5:05
    כאבים איומים ונוראים -
  • 5:06 - 5:10
    עד שחבר שלי מסתכל לי ברגל,
    ויש שם שריטה קטנה מענף.
  • 5:10 - 5:12
    (צחוק)
  • 5:12 - 5:15
    הכאב בשני המצבים האלה
    היה שונה לגמרי
  • 5:15 - 5:17
    בגלל המשמעות.
  • 5:17 - 5:21
    אני רוצה לשכנע אתכם שהכאב
    הוא אשליה ב-100% מהפעמים.
  • 5:21 - 5:22
    הנה אשליה חזותית...
  • 5:22 - 5:24
    תסתכלו בתמונה,
  • 5:24 - 5:27
    בריבוע אחד ישנה האות A
    ובשני - האות B.
  • 5:27 - 5:30
    בהרמת יד:
    מי חושב שהריבוע עם ה-A
  • 5:30 - 5:33
    כהה יותר מהריבוע עם ה-B?
  • 5:34 - 5:36
    תודה לאל.
  • 5:36 - 5:39
    לאיש מכם אין בעיה נויורולוגית
    מביכה מבחינה חברתית.
  • 5:39 - 5:40
    (צחוק)
  • 5:40 - 5:42
    חוץ ממך.
  • 5:42 - 5:43
    (צחוק)
  • 5:43 - 5:44
    סתם.
  • 5:45 - 5:47
    תראו מה קורה
    אם נביט בזה שוב.
  • 5:47 - 5:50
    הנה אותם הריבועים שהוצאו מהתמונה.
  • 5:51 - 5:55
    אני מקווה שאתם רואים שהם זהים,
    וחלק מכם לא מאמינים לי,
  • 5:55 - 5:58
    אז אשים כאן A
    וכאן -B.
  • 5:59 - 6:01
    חלקכם עדיין לא מאמינים לי,
  • 6:01 - 6:07
    אז למה שלא נחליף בין A ל-B
    או להיפך?
  • 6:09 - 6:12
    לא משנה כמה זמן תסתכלו,
    A ייראה כהה יותר מ-B
  • 6:12 - 6:15
    כי המוח שלכם עושה
    משהו ממש מגניב,
  • 6:16 - 6:18
    במהירות רבה ומחוץ למודעותכם.
  • 6:18 - 6:19
    תביטו בזה.
  • 6:19 - 6:22
    הפנו את הראש הצידה
    והביטו באותה התמונה.
  • 6:23 - 6:25
    שום דבר לא משתנה!
  • 6:25 - 6:26
    (צחוק)
  • 6:27 - 6:29
    מעולה. הצלחתי לעבוד עליכם!
  • 6:30 - 6:31
    (צחוק)
  • 6:32 - 6:34
    אז מה בעצם קרה כאן?
  • 6:35 - 6:38
    אותה התדירות בדיוק הגיעה
    לרשתית שלכם,
  • 6:38 - 6:40
    וזה שיגר מסר לאחורי המוח,
  • 6:41 - 6:44
    ואז קרה כל העסק המגניב
    ממש מהר
  • 6:44 - 6:46
    במטרה לשאול,
    "מה זה בעצם אומר?
  • 6:46 - 6:48
    "מה עדיף לי מבחינה ביולוגית"
  • 6:48 - 6:50
    ואז אתם מקבלים דימוי חזותי.
  • 6:51 - 6:54
    זאת אשליה חזותית,
    וראייה אינה עוסקת ברגשות,
  • 6:54 - 6:56
    הראייה אינה בהכרח קשורה להישרדות,
  • 6:56 - 6:58
    אבל הכאב - כן.
  • 6:59 - 7:02
    חלק מכם לא יודעים,
    אם אין לכם הכשרה רפואית,
  • 7:02 - 7:04
    אבל מה שקורה ברגל ימין
    של הבחור הזה...
  • 7:04 - 7:06
    לא זה...
  • 7:06 - 7:07
    (צחוק)
  • 7:07 - 7:08
    הוא מצב מסוכן,
  • 7:08 - 7:11
    הודעת הסכנה מגיעה אל המוח,
  • 7:11 - 7:13
    והמוח צריך לשאול
    בדיוק אותה השאלה.
  • 7:14 - 7:16
    "מה זה אומר?
    מה צריך לעשות כאן?"
  • 7:16 - 7:22
    כשהתקווה היא שהתזמורת
    במוח שלו תגרום לרגל לכאוב.
  • 7:23 - 7:26
    בעבודה שאני עושה זה זמן רב,
  • 7:26 - 7:30
    אנו משתדלים מאד למצוא
    איך לשכנע אנשים שכואב להם
  • 7:31 - 7:33
    שאנו מבינים שכואב להם,
  • 7:33 - 7:35
    אבל שהכאב איננו רק ברקמות הגוף.
  • 7:36 - 7:38
    איך משכנעים אותם בכך?
  • 7:38 - 7:42
    ושינוי תפישתי מרכזי וחשוב לדעתנו,
  • 7:42 - 7:45
    הוא להבין שהכאב
    הוא התוצאה הסופית.
  • 7:45 - 7:48
    הכאב הוא תוצר של המוח,
    שנועד להגן עליכם.
  • 7:50 - 7:53
    זה לא משהו שמגיע
    מרקמות הגוף.
  • 7:55 - 7:56
    שם אין כלום.
  • 7:56 - 7:58
    אנו מראים למטופלים
    סכין חדה ביותר
  • 7:58 - 8:00
    ואומרים, "הסכין חדה, בסדר?"
  • 8:00 - 8:01
    - "כן."
  • 8:02 - 8:03
    "היא אולי קצת קרה,"
    - "כן."
  • 8:03 - 8:05
    - "היא קשה, כל התכונות האלה."
  • 8:05 - 8:07
    הסכין הזאת כואבת
    גם כשהיא מונחת שם.
  • 8:07 - 8:11
    אבל היא לא.
    לסכין אין תכונות של כאב.
  • 8:11 - 8:16
    וכשתוקעים אותה בבטן -
    אנו עושים זאת תמיד, ישר...
  • 8:16 - 8:17
    (צחוק)
  • 8:17 - 8:20
    הבטן לא מאמצת את תכונת הכאב.
  • 8:20 - 8:23
    המוח צריך לעשות כמה דברים
    מהירים ומגניבים מאד
  • 8:24 - 8:26
    כדי להקרין את האשליה
    שהכאב קיים שם.
  • 8:27 - 8:31
    ב-100% מהפעמים,
    הכאב הוא תוצר של המוח.
  • 8:32 - 8:34
    אפשר להתעסק בקלות עם הכאב
    בלי לגעת ברקמות.
  • 8:34 - 8:36
    הנה ניסוי שערכנו
    לפני כמה זמן
  • 8:36 - 8:39
    ובו גייסנו מתנדבים בריאים ו"נורמליים".
  • 8:40 - 8:41
    אלה אינם אנשים נורמליים,
  • 8:41 - 8:43
    כי הם מתנדבים לניסוי בכאבים.
  • 8:43 - 8:44
    (צחוק)
  • 8:44 - 8:47
    אבל הבה נאמר שהם
    נורמליים במידה סבירה,
  • 8:47 - 8:50
    הצמדנו פיסת מתכת קרה מאד
    לגב ידם,
  • 8:51 - 8:53
    והראינו להם אחד משני אורות.
  • 8:53 - 8:56
    אור אחד אדום
    והשני - כחול.
  • 8:56 - 9:00
    לא אמרנו להם כלום בקשר לאורות
    אלא רק הראינו להם את האור.
  • 9:03 - 9:04
    אני רואה את היד הזאת.
  • 9:05 - 9:06
    אנו שואלים אותם,
    "כמה זה כואב?"
  • 9:06 - 9:10
    ומי שרואה את האור האדום, כואב לו
    יותר ממי שרואה את האור הכחול.
  • 9:10 - 9:12
    הגירוי הוא אותו גירוי,
  • 9:12 - 9:15
    ההבדל הוא במשמעות של הגירוי.
  • 9:15 - 9:18
    נוצר רמז שאומר,
    "זה נורא חם."
  • 9:18 - 9:20
    כי אדום פירושו חם.
  • 9:21 - 9:24
    אז המוח ההגיוני, הפיקח, יאמר,
  • 9:24 - 9:29
    "אני לא רוצה שתעשה את זה,
    ולכן אעשה שיכאב לך מאד."
  • 9:31 - 9:34
    יש בארה"ב אנשים שמותר להם
    לגייס את תלמידי הפסיכולוגיה שלהם
  • 9:34 - 9:38
    להשתתף בניסויים בתמורה לנקודות אשראי,
    או סקס, או משהו -
  • 9:38 - 9:40
    (צחוק)
  • 9:40 - 9:44
    בכל אופן, הם מכניסים את הראש
    למשהו שהוא לכאורה מכשיר ממריץ,
  • 9:44 - 9:47
    והם מוודאים שהמשתתף
    יכול לראות את כפתור העוצמה.
  • 9:47 - 9:49
    וכשהם סובבו את כפתור העוצמה,
  • 9:49 - 9:54
    התצוגה הראתה שהעוצמה מתגברת,
  • 9:54 - 9:56
    והם דיווחו על כאב ראש,
  • 9:56 - 9:58
    וזה תאם את העוצמה.
  • 9:58 - 10:00
    אבל המכשיר לא עשה כלום.
  • 10:00 - 10:03
    זה היה סתם מייבש-שיער
    מיושן מפלסטיק שלא עושה כלום.
  • 10:03 - 10:05
    מכירים את אלה?
  • 10:05 - 10:08
    את ודאי משתמשת בכזה, נכון?
  • 10:09 - 10:12
    הסוד היה להראות להם
    את כפתור העוצמה.
  • 10:13 - 10:15
    אני תמיד חושב
    שכיף לעשות ניסוי
  • 10:15 - 10:19
    שמבוסס על הסרט של "ספיינל טאפ"
    שבו כפתור העוצמה מגיע ל-11.
  • 10:19 - 10:21
    זוכרים את הסרט הזה?
  • 10:22 - 10:24
    מה שבאמת חשוב מההיבט הקליני,
  • 10:24 - 10:28
    ואני רופא לנוירולוגיה
    שמטפל בחולים שסובלים מכאבים,
  • 10:28 - 10:32
    כל פיסת הוכחה לכך
    שהם נתונים בסכנה
  • 10:32 - 10:33
    אמורה להשפיע על הכאב שלהם,
  • 10:33 - 10:35
    והם נכנסים למחלקות בתי חולים
  • 10:35 - 10:37
    שיש בהם מודלים כאלה על השולחן.
  • 10:38 - 10:40
    מה אומר לכם המוח
    כשהוא רואה דיסק
  • 10:40 - 10:42
    שנפרץ עד כדי כך
    שהוא יושב לבד בצד?
  • 10:42 - 10:44
    (צחוק)
  • 10:45 - 10:50
    מי שראה דיסק בגווייה יודע
    שאי-אפשר להזיז את החארות האלה.
  • 10:50 - 10:53
    הם מקובעים.
    אי-אפשר לפרוץ דיסק.
  • 10:53 - 10:56
    אבל זה הדיבור שלנו
    וזה עושה בלגן במוח.
  • 10:56 - 10:59
    אסור שזה יעשה לכם בלגן במוח.
  • 10:59 - 11:03
    אנו יכולים אפילו לשלוט
    במיקום הכאב. אנו עושים דברים מגניבים.
  • 11:04 - 11:06
    עובדה מבוססת למדי היא
    שכאב מופנה
  • 11:06 - 11:11
    הוא כאב באזור בגוף
    שעשוי להיות תקין מבחינה פיזיולוגית.
  • 11:11 - 11:13
    רובכם ודאי שמעתם על כאב מופנה.
  • 11:13 - 11:14
    (עיטוש)
  • 11:14 - 11:15
    לבריאות.
  • 11:15 - 11:19
    בניסויים שלנו אנו יוצרים כאב
    בגף מלאכותית -
  • 11:19 - 11:20
    היא אפילו לא שלכם.
  • 11:20 - 11:24
    זהו מנג, פוסט-דוקטורט במעבדה שלי
    באוקספורד שבבריטניה,
  • 11:24 - 11:25
    גנבנו גף מלאכותית,
  • 11:25 - 11:28
    סיפור אחר לגמרי וממש מצחיק -
  • 11:28 - 11:30
    אבל לא אספר אותו -
  • 11:30 - 11:33
    ואנו יכולים לעשות מניפולציה
  • 11:33 - 11:36
    שבה אתם מתחילים להרגיש כאילו
    הגף הפלסטית שלפניכם היא שלכם.
  • 11:37 - 11:39
    אנו יכולים לגרום לכאב
    בכף היד העשויה גומי.
  • 11:39 - 11:45
    אנו מביאים סכין ומעבירים אותה
    על כף היד מגומי,
  • 11:45 - 11:48
    והמוח שלכם מגיב בנסיון להגן
    על היד מגומי.
  • 11:48 - 11:53
    אתם למעשה מרגישים כאב
    בגוש פלסטיק.
  • 11:53 - 11:57
    הנה נסיון מגניב שבו לקחנו
    שניים מצוות של "מיקרוסופט",
  • 11:57 - 12:01
    הרכבנו מצלמת רשת
    על המצח של אחד מהם,
  • 12:01 - 12:05
    ומשקפי מציאות מדומה על השני.
  • 12:06 - 12:08
    כעת אמרנו לנו ללחוץ ידיים.
  • 12:08 - 12:10
    וכשהם לוחצים ידיים,
  • 12:10 - 12:14
    האדם מימין, עם משקפי המציאות המדומה,
  • 12:15 - 12:19
    שדה הראיה שלו הוא
    מהמצח של השני.
  • 12:19 - 12:20
    הבנתם?
  • 12:20 - 12:24
    אז כל אחד מהם מביט בשני
    וחושב שזה הוא,
  • 12:24 - 12:28
    כי הם לוחצים ידיים,
    הפקודות המוטוריות מתאימות, הכל בסדר.
  • 12:28 - 12:33
    ואז יצרנו גירוי של כאב
    בזרועו של האיש,
  • 12:33 - 12:36
    והוא רואה שזה פוגע
    באדם השני
  • 12:36 - 12:41
    שאת ידו הוא לוחץ, ואומר,
    "אוי! זה ממש כואב."
  • 12:41 - 12:42
    ואנו שואלים,
    "איפה זה כואב?"
  • 12:42 - 12:44
    - "בזרוע שלו."
  • 12:44 - 12:46
    (צחוק)
  • 12:46 - 12:49
    הם מצליחים תמיד להצביע
    בדיוק על המקום הנכון,
  • 12:49 - 12:52
    אבל מי שמסתכל מבחוץ
    ומצלם את זה, הם ממש -
  • 12:52 - 12:55
    אנו יוצרים את גירוי הכאב כאן,
    והם אומרים, "זה כואב שם".
  • 12:56 - 13:00
    כך שהמוח לא רק יוצר כאב,
  • 13:00 - 13:03
    אלא גם מקרין אותו
    למקומו באוויר הריק.
  • 13:03 - 13:05
    אנו יודעים לשחק עם זה.
  • 13:05 - 13:07
    כל זה חשוב מאד כשהכאב נמשך.
  • 13:07 - 13:10
    כי כשהכאב נמשך
    קורים שני דברים
  • 13:10 - 13:13
    שמקשים מאד על חייו
    של הסובל מכאבים,
  • 13:13 - 13:16
    ועולים למדינה שלנו
    40 מיליארד דולר בשנה.
  • 13:16 - 13:18
    זה עולה לאוסטרליה יותר מאשר הסרטן,
  • 13:18 - 13:21
    מחלות הלב והסוכרת גם יחד.
  • 13:22 - 13:26
    תודה על הבעות הפנים
    קיוויתי שמישהו יעשה ככה...
  • 13:26 - 13:27
    (צחוק)
  • 13:28 - 13:31
    זאת הבעיה.
    אם ממשיכים להפעיל את תאי העצב,
  • 13:31 - 13:35
    תאי המוח שיוצרים כאב
    הולכים ומשתפרים בכך.
  • 13:35 - 13:37
    הם נעשים יותר ויותר רגישים,
  • 13:37 - 13:39
    לכן דרושה לנו פחות ופחות השפעה.
  • 13:39 - 13:42
    האשליה, אם תרצו,
    של הגברת הרגישות
  • 13:43 - 13:45
    מתחילה להפריע מאד.
  • 13:45 - 13:49
    היא מנסה להגן מפני משהו
    שאינו טעון הגנה.
  • 13:49 - 13:50
    היא אמיתית מאד.
  • 13:51 - 13:53
    הדבר השני שקורה הוא
    שכל הרשתות האלה
  • 13:53 - 13:58
    מאבדות את יכולתן להיות
    ספציפיות ומדויקות, והכאב אז מתפשט.
  • 13:58 - 14:03
    איכות הכאב משתנה
    ומתישהו אפילו לא מספק מידע.
  • 14:03 - 14:06
    גם מפריע, וגם לא מספק מידע.
  • 14:07 - 14:10
    אולי הרצאת TED הבאה
    תתייחס לשאלה החשובה באמת,
  • 14:10 - 14:12
    "מה נעשה בקשר לכך?"
  • 14:13 - 14:15
    מי יודע?
  • 14:15 - 14:16
    לא. אנו יודעים,
  • 14:16 - 14:18
    ולכן אנו עוסקים במחקר,
    אבל כאן תמו 18 הדקות שלי.
  • 14:18 - 14:21
    תודה רבה לכם שהזמנתם אותי.
  • 14:21 - 14:25
    (מחיאות כפיים)
Title:
למה זה כואב? | לורימר מוסלי | TEDxאדלייד
Description:

לשם מה נועד הכאב? מהו מקורו? כמה הוא מועיל? לורימר מוסלי, פרופסור לנוירולוגיה קלינית ויו"ר הפיזיותרפיה באוניברסיטת דרום-אוסטרליה דן בהרצאה מחכימה ומשעשעת בשאלות אלה, כדי להבין מהי המשמעות עבורנו ועבור אלה שסובלים מכאב כרוני.

הרצאה זו ניתנה באירוע TEDx מקומי שהופק בפורמט TED באופן עצמאי ע"י קהילה מקומית. למידע נוסף: http://ted.com/tedx
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
14:33

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.