WEBVTT

00:00:12.987 --> 00:00:15.237
בדיוק כשכולם חושבים,
"איזה יופי. ננמנם קצת,"

00:00:15.881 --> 00:00:17.131
לא לנמנם!

00:00:17.726 --> 00:00:20.926
הרימו יד... לחצו בכל הכוח
את אוזן שמאל.

00:00:21.427 --> 00:00:23.007
הרימו יד אם זה כואב.

00:00:23.245 --> 00:00:25.035
מעולה. תודה שהזמנתם אותי.

00:00:25.035 --> 00:00:25.855
(צחוק)

00:00:25.855 --> 00:00:27.481
סתם, סתם.

00:00:27.481 --> 00:00:28.771
אספר לכם סיפור.

00:00:28.771 --> 00:00:31.351
אסלק את זה לרגע מהמסך.

00:00:31.351 --> 00:00:33.544
אני רוצה לספר לכם סיפור
שיסביר לכם

00:00:33.544 --> 00:00:36.034
את שלוש השנים הראשונות
בלימודי הנוירולוגיה של הכאב

00:00:36.034 --> 00:00:38.242
שלומדים באוניברסיטה.

00:00:38.491 --> 00:00:40.741
לפני שמונה שנים טיילתי בבוש
(הערבה האוסטרלית).

00:00:41.138 --> 00:00:42.621
לבשתי סארונג.

00:00:42.906 --> 00:00:45.226
(צחוק)

00:00:45.369 --> 00:00:47.639
מגניב ביותר.
וזה מה שקרה.

00:00:50.653 --> 00:00:52.033
ראיתם את זה?

00:00:52.384 --> 00:00:54.414
רגע.
זה מה שקרה.

00:00:57.131 --> 00:01:00.051
אתאר לכם מבחינה ביולוגית
מה בדיוק קרה אז.

00:01:00.051 --> 00:01:03.312
משהו נגע בעור
בחלקה החיצוני של רגלי השמאלית.

00:01:03.649 --> 00:01:04.896
זה מפעיל קולטנים

00:01:04.896 --> 00:01:08.236
בקצה של סיבי עצב גדולים,
שמנים ומצופי-מיאלין,

00:01:08.572 --> 00:01:10.626
ואלה שולחים זרם במעלה רגלי - וויזז!

00:01:10.626 --> 00:01:13.781
היישר לחוט השדרה שלי - וויזז!
- עד לחלק הזה של מוחי,

00:01:13.781 --> 00:01:14.881
והם אומרים,

00:01:14.881 --> 00:01:18.301
"משהו נגע לך בעור
בחלק החיצוני של רגל שמאל."

00:01:18.301 --> 00:01:20.291
(התנשמות)
(צחוק)

00:01:20.291 --> 00:01:22.478
בינתיים, מה שזה לא היה,

00:01:22.933 --> 00:01:26.143
זה חזק מספיק כדי להפעיל
קצוות חופשיים של עצבים;

00:01:26.143 --> 00:01:28.197
אנו מכנים אותם "נוסיספטורים",
קולטני אזעקה.

00:01:28.197 --> 00:01:32.357
אלה "לאדה ניבה" דקים, ללא ציפוי מיאלין,
בעלי מוליכות איטית -

00:01:33.515 --> 00:01:35.663
אם מישהו יודע מהי לאדה ניבה -

00:01:35.663 --> 00:01:36.653
(צחוק)

00:01:36.653 --> 00:01:37.663
והם סיבי עצב.

00:01:37.663 --> 00:01:40.515
המסר נשלח במעלה חוט השדרה שלי,

00:01:40.515 --> 00:01:42.439
ושם הוא נעצר.

00:01:42.439 --> 00:01:46.251
והוא אומר לתא-עצב חדש
בחוט השדרה שלי,

00:01:46.810 --> 00:01:51.883
"קרה משהו מסוכן בעור
בחלק החיצוני של רגלך השמאלית ,

00:01:53.403 --> 00:01:54.471
"אחי."

00:01:54.481 --> 00:01:55.660
(צחוק)

00:01:55.660 --> 00:01:58.960
קולטן האזעקה בחוט השדרה
מעביר את המסר אל התאלאמוס,

00:01:58.960 --> 00:02:00.402
שיושב בערך כאן,

00:02:00.402 --> 00:02:05.412
ואומר, "יש סכנה בעור החלק החיצוני
של רגלך השמאלית, אחי."

00:02:05.423 --> 00:02:06.423
(צחוק)

00:02:06.434 --> 00:02:09.506
כעת המוח צריך להעריך
מהי מידת הסכנה הממשית.

00:02:09.821 --> 00:02:11.368
אז הוא בודק הכל.

00:02:11.663 --> 00:02:14.731
ואיך שאני מבין את זה,
את מה שקרה לי,

00:02:14.731 --> 00:02:18.739
היא שהמוח חשב, "אונת המצח,
האם היינו כבר במצב הזה?"

00:02:18.739 --> 00:02:21.795
- "חכה רגע, אני אשאל
את הקליפה הקודקודית האחורית."

00:02:22.490 --> 00:02:24.502
"תגידי, היינו כבר במצב הזה?"

00:02:24.502 --> 00:02:25.552
- "כן".

00:02:26.068 --> 00:02:28.498
- "האם זה קרה בשלב הזה
של מחזור ההליכה?"

00:02:28.498 --> 00:02:29.697
- "כן, בהחלט."

00:02:29.929 --> 00:02:31.570
- "זה מגיע מאותו אזור?"

00:02:31.570 --> 00:02:33.090
- "כן. מה זה?"

00:02:33.304 --> 00:02:37.222
- "כל חייך, כשגדלת,
רגליך היו נשרטות מענפים.

00:02:37.742 --> 00:02:39.508
"זה לא מסוכן.

00:02:40.234 --> 00:02:42.714
"אתן לך, לאורגניזם, משהו

00:02:42.714 --> 00:02:46.126
"כדי לשכך את השריטה
ותוכל להמשיך בדרכך שמח וטוב-לב."

00:02:46.126 --> 00:02:48.023
וזה מה שקרה לי.

00:02:48.396 --> 00:02:50.752
אני לא יכול להדגים לכם,
אבל פשטתי את הסארונג,

00:02:51.135 --> 00:02:53.346
נכנסתי לנהר,
יצאתי מהנהר,

00:02:53.354 --> 00:02:55.472
וזה הדבר האחרון שאני זוכר,

00:02:55.817 --> 00:02:58.107
כי הוכשתי ע"י נחש חום מזרחי.

00:02:59.515 --> 00:03:00.625
"הישרדות".

00:03:00.625 --> 00:03:01.859
(צחוק)

00:03:02.223 --> 00:03:03.873
תודה רבה לכם.

00:03:03.873 --> 00:03:05.163
(מחיאות כפיים)

00:03:05.359 --> 00:03:06.404
משום-מה,

00:03:06.404 --> 00:03:10.008
הנחש החום המזרחי נוהג להכיש - ברור,

00:03:10.391 --> 00:03:12.964
ובין השאר, זה מפעיל סיבי עצב.

00:03:12.964 --> 00:03:15.299
אז המוח שלי היה אמור
לקבל מסרים כאלה:

00:03:15.302 --> 00:03:17.635
"סכנה! סכנה! סכנה! סכנה!"

00:03:17.644 --> 00:03:20.837
וברוב חוכמתו, הוא אמר,
"לא, לא, לא."

00:03:21.927 --> 00:03:27.147
עברו שישה חודשים ואני מטייל בבוש
עם דברנית משעממת.

00:03:27.430 --> 00:03:29.013
יודעים מה זה "דברן משעמם"?

00:03:29.013 --> 00:03:31.520
זה בן-אדם שלא משנה מה הוא אומר,
זה משעמם.

00:03:31.520 --> 00:03:32.770
(צחוק)

00:03:32.770 --> 00:03:36.716
זה לא שייך, אבל נקרא לה נעמי,

00:03:36.716 --> 00:03:38.006
(צחוק)

00:03:38.270 --> 00:03:39.762
כי זהו שמה.

00:03:39.762 --> 00:03:41.340
(צחוק)

00:03:41.696 --> 00:03:43.666
בכל אופן, זה מה שקרה.

00:03:45.400 --> 00:03:46.560
אוו! וואה!

00:03:46.730 --> 00:03:47.949
ואני מתייסר בכאבים.

00:03:47.949 --> 00:03:51.469
יש לי דקירה מלובנת של כאב
במעלה הרגל.

00:03:52.392 --> 00:03:54.768
אגיד לכם מה קרה מבחינה ביולוגית.

00:03:54.772 --> 00:03:57.253
משהו נגע בעור בחלקה החיצוני
של רגל שמאל שלי.

00:03:57.253 --> 00:04:00.016
זה מפעיל סיבי עצב גדולים ושמנים
מצופי-מיאלין

00:04:00.016 --> 00:04:02.416
ששולחים מסר - וויזז!
עד לכאן.

00:04:02.416 --> 00:04:05.415
"זה עתה משהו נגע בעור שלך
בחלקה החיצוני של רגל שמאל."

00:04:05.755 --> 00:04:08.753
זה חזק מספיק כדי להפעיל
קצוות חופשיים של עצבים.

00:04:08.753 --> 00:04:11.915
קולטני אזעקה מעבירים את המסר
אל חוט השדרה שלי:

00:04:11.919 --> 00:04:15.871
"קרה משהו מסוכן בעור
בחלקה החיצוני של רגל שמאל."

00:04:15.871 --> 00:04:16.871
(קהל) "אחי".

00:04:16.871 --> 00:04:18.083
בדיוק!

00:04:18.083 --> 00:04:19.456
(צחוק)

00:04:19.835 --> 00:04:21.745
יפה מאד. לא נרדמתם.

00:04:22.178 --> 00:04:24.582
זה מגיע לתאלאמוס עם אותו המסר:

00:04:24.588 --> 00:04:28.131
"משהו מסוכן קרה כרגע בעור
בחלק החיצוני של רגל שמאל."

00:04:28.131 --> 00:04:29.538
(קהל) "אחי!"

00:04:29.538 --> 00:04:33.286
אז המוח אומר, "תודה רבה, תאלאמוס,
הילדים בסדר? טוב, בכל אופן...

00:04:33.286 --> 00:04:34.335
(צחוק)

00:04:34.335 --> 00:04:36.537
"אונת המצח, יש לך משהו
לדווח לי בקשר לזה?"

00:04:36.537 --> 00:04:39.745
- "חכה, אשאל את הקליפה הקודקודית האחורית.
איפה אנחנו?"

00:04:39.748 --> 00:04:41.326
- "מטיילים בבוש."

00:04:43.454 --> 00:04:44.784
(צחוק)

00:04:44.784 --> 00:04:47.095
אתם קצת מתלהבים מדי בעניין ה"אחי".

00:04:47.095 --> 00:04:48.095
(צחוק)

00:04:48.095 --> 00:04:50.315
- "בשלב זה של מחזור ההליכה.
מניין זה בא?"

00:04:50.315 --> 00:04:51.947
- "היינו פה כבר פעם?"

00:04:51.947 --> 00:04:53.408
- "כן, בהחלט."

00:04:53.807 --> 00:04:56.217
- "בפעם האחרונה שהיינו כאן,
כמעט ומתת.

00:04:56.679 --> 00:05:00.157
"אני אגרום לזה לכאוב כל-כך,
שלא תוכל לעשות שום דבר אחר."

00:05:00.157 --> 00:05:03.360
והתייסרתי בכאבים במשך
מה שנראה כדקות ארוכות.

00:05:03.700 --> 00:05:05.184
כאבים איומים ונוראים -

00:05:06.185 --> 00:05:09.802
עד שחבר שלי מסתכל לי ברגל,
ויש שם שריטה קטנה מענף.

00:05:09.802 --> 00:05:11.648
(צחוק)

00:05:12.284 --> 00:05:14.781
הכאב בשני המצבים האלה
היה שונה לגמרי

00:05:15.462 --> 00:05:16.796
בגלל המשמעות.

00:05:17.466 --> 00:05:20.526
אני רוצה לשכנע אתכם שהכאב
הוא אשליה ב-100% מהפעמים.

00:05:20.526 --> 00:05:22.178
הנה אשליה חזותית...

00:05:22.363 --> 00:05:23.871
תסתכלו בתמונה,

00:05:23.871 --> 00:05:26.961
בריבוע אחד ישנה האות A
ובשני - האות B.

00:05:27.437 --> 00:05:30.389
בהרמת יד:
מי חושב שהריבוע עם ה-A

00:05:30.393 --> 00:05:33.247
כהה יותר מהריבוע עם ה-B?

00:05:34.346 --> 00:05:35.737
תודה לאל.

00:05:35.737 --> 00:05:39.498
לאיש מכם אין בעיה נויורולוגית
מביכה מבחינה חברתית.

00:05:39.498 --> 00:05:40.498
(צחוק)

00:05:40.498 --> 00:05:41.691
חוץ ממך.

00:05:41.691 --> 00:05:42.756
(צחוק)

00:05:42.756 --> 00:05:43.965
סתם.

00:05:44.762 --> 00:05:47.186
תראו מה קורה
אם נביט בזה שוב.

00:05:47.186 --> 00:05:50.226
הנה אותם הריבועים שהוצאו מהתמונה.

00:05:50.831 --> 00:05:54.619
אני מקווה שאתם רואים שהם זהים,
וחלק מכם לא מאמינים לי,

00:05:54.624 --> 00:05:58.019
אז אשים כאן A
וכאן -B.

00:05:59.221 --> 00:06:01.211
חלקכם עדיין לא מאמינים לי,

00:06:01.211 --> 00:06:07.361
אז למה שלא נחליף בין A ל-B
או להיפך?

00:06:08.781 --> 00:06:12.011
לא משנה כמה זמן תסתכלו,
A ייראה כהה יותר מ-B

00:06:12.011 --> 00:06:15.215
כי המוח שלכם עושה
משהו ממש מגניב,

00:06:15.760 --> 00:06:18.056
במהירות רבה ומחוץ למודעותכם.

00:06:18.056 --> 00:06:19.159
תביטו בזה.

00:06:19.159 --> 00:06:22.368
הפנו את הראש הצידה
והביטו באותה התמונה.

00:06:23.140 --> 00:06:24.627
שום דבר לא משתנה!

00:06:24.634 --> 00:06:26.360
(צחוק)

00:06:27.133 --> 00:06:29.427
מעולה. הצלחתי לעבוד עליכם!

00:06:29.707 --> 00:06:31.267
(צחוק)

00:06:32.107 --> 00:06:33.926
אז מה בעצם קרה כאן?

00:06:34.739 --> 00:06:37.675
אותה התדירות בדיוק הגיעה
לרשתית שלכם,

00:06:38.013 --> 00:06:40.438
וזה שיגר מסר לאחורי המוח,

00:06:40.707 --> 00:06:43.549
ואז קרה כל העסק המגניב
ממש מהר

00:06:43.549 --> 00:06:46.113
במטרה לשאול,
"מה זה בעצם אומר?

00:06:46.113 --> 00:06:48.440
"מה עדיף לי מבחינה ביולוגית"

00:06:48.440 --> 00:06:50.267
ואז אתם מקבלים דימוי חזותי.

00:06:50.798 --> 00:06:54.259
זאת אשליה חזותית,
וראייה אינה עוסקת ברגשות,

00:06:54.259 --> 00:06:56.411
הראייה אינה בהכרח קשורה להישרדות,

00:06:56.411 --> 00:06:57.798
אבל הכאב - כן.

00:06:58.517 --> 00:07:01.696
חלק מכם לא יודעים,
אם אין לכם הכשרה רפואית,

00:07:01.696 --> 00:07:03.888
אבל מה שקורה ברגל ימין
של הבחור הזה...

00:07:03.888 --> 00:07:05.558
לא זה...

00:07:05.558 --> 00:07:06.911
(צחוק)

00:07:06.911 --> 00:07:08.382
הוא מצב מסוכן,

00:07:08.382 --> 00:07:10.658
הודעת הסכנה מגיעה אל המוח,

00:07:10.658 --> 00:07:13.368
והמוח צריך לשאול
בדיוק אותה השאלה.

00:07:14.078 --> 00:07:16.292
"מה זה אומר?
מה צריך לעשות כאן?"

00:07:16.295 --> 00:07:22.271
כשהתקווה היא שהתזמורת
במוח שלו תגרום לרגל לכאוב.

00:07:23.143 --> 00:07:25.518
בעבודה שאני עושה זה זמן רב,

00:07:25.518 --> 00:07:30.098
אנו משתדלים מאד למצוא
איך לשכנע אנשים שכואב להם

00:07:30.601 --> 00:07:32.589
שאנו מבינים שכואב להם,

00:07:32.589 --> 00:07:35.247
אבל שהכאב איננו רק ברקמות הגוף.

00:07:36.203 --> 00:07:38.037
איך משכנעים אותם בכך?

00:07:38.037 --> 00:07:42.057
ושינוי תפישתי מרכזי וחשוב לדעתנו,

00:07:42.358 --> 00:07:45.017
הוא להבין שהכאב
הוא התוצאה הסופית.

00:07:45.017 --> 00:07:48.439
הכאב הוא תוצר של המוח,
שנועד להגן עליכם.

00:07:50.121 --> 00:07:53.466
זה לא משהו שמגיע
מרקמות הגוף.

00:07:54.536 --> 00:07:56.075
שם אין כלום.

00:07:56.075 --> 00:07:57.812
אנו מראים למטופלים
סכין חדה ביותר

00:07:57.812 --> 00:08:00.273
ואומרים, "הסכין חדה, בסדר?"

00:08:00.283 --> 00:08:01.223
- "כן."

00:08:01.643 --> 00:08:03.258
"היא אולי קצת קרה,"
- "כן."

00:08:03.258 --> 00:08:04.874
- "היא קשה, כל התכונות האלה."

00:08:04.874 --> 00:08:07.007
הסכין הזאת כואבת
גם כשהיא מונחת שם.

00:08:07.011 --> 00:08:10.862
אבל היא לא.
לסכין אין תכונות של כאב.

00:08:11.462 --> 00:08:15.542
וכשתוקעים אותה בבטן -
אנו עושים זאת תמיד, ישר...

00:08:15.637 --> 00:08:16.637
(צחוק)

00:08:16.732 --> 00:08:19.543
הבטן לא מאמצת את תכונת הכאב.

00:08:19.543 --> 00:08:23.089
המוח צריך לעשות כמה דברים
מהירים ומגניבים מאד

00:08:23.613 --> 00:08:26.223
כדי להקרין את האשליה
שהכאב קיים שם.

00:08:26.572 --> 00:08:30.906
ב-100% מהפעמים,
הכאב הוא תוצר של המוח.

00:08:31.684 --> 00:08:34.454
אפשר להתעסק בקלות עם הכאב
בלי לגעת ברקמות.

00:08:34.454 --> 00:08:36.374
הנה ניסוי שערכנו
לפני כמה זמן

00:08:36.375 --> 00:08:39.396
ובו גייסנו מתנדבים בריאים ו"נורמליים".

00:08:39.619 --> 00:08:40.863
אלה אינם אנשים נורמליים,

00:08:40.863 --> 00:08:43.249
כי הם מתנדבים לניסוי בכאבים.

00:08:43.249 --> 00:08:44.178
(צחוק)

00:08:44.178 --> 00:08:46.898
אבל הבה נאמר שהם
נורמליים במידה סבירה,

00:08:46.898 --> 00:08:50.228
הצמדנו פיסת מתכת קרה מאד
לגב ידם,

00:08:50.954 --> 00:08:52.890
והראינו להם אחד משני אורות.

00:08:52.897 --> 00:08:56.115
אור אחד אדום
והשני - כחול.

00:08:56.115 --> 00:08:59.831
לא אמרנו להם כלום בקשר לאורות
אלא רק הראינו להם את האור.

00:09:02.563 --> 00:09:04.223
אני רואה את היד הזאת.

00:09:04.794 --> 00:09:06.452
אנו שואלים אותם,
"כמה זה כואב?"

00:09:06.452 --> 00:09:10.315
ומי שרואה את האור האדום, כואב לו
יותר ממי שרואה את האור הכחול.

00:09:10.315 --> 00:09:11.890
הגירוי הוא אותו גירוי,

00:09:11.890 --> 00:09:14.975
ההבדל הוא במשמעות של הגירוי.

00:09:14.975 --> 00:09:18.199
נוצר רמז שאומר,
"זה נורא חם."

00:09:18.199 --> 00:09:20.329
כי אדום פירושו חם.

00:09:21.059 --> 00:09:23.689
אז המוח ההגיוני, הפיקח, יאמר,

00:09:23.689 --> 00:09:28.517
"אני לא רוצה שתעשה את זה,
ולכן אעשה שיכאב לך מאד."

00:09:30.680 --> 00:09:34.349
יש בארה"ב אנשים שמותר להם
לגייס את תלמידי הפסיכולוגיה שלהם

00:09:34.349 --> 00:09:38.445
להשתתף בניסויים בתמורה לנקודות אשראי,
או סקס, או משהו -

00:09:38.445 --> 00:09:39.805
(צחוק)

00:09:39.916 --> 00:09:43.775
בכל אופן, הם מכניסים את הראש
למשהו שהוא לכאורה מכשיר ממריץ,

00:09:43.775 --> 00:09:47.096
והם מוודאים שהמשתתף
יכול לראות את כפתור העוצמה.

00:09:47.096 --> 00:09:48.988
וכשהם סובבו את כפתור העוצמה,

00:09:48.988 --> 00:09:53.594
התצוגה הראתה שהעוצמה מתגברת,

00:09:53.594 --> 00:09:55.598
והם דיווחו על כאב ראש,

00:09:55.598 --> 00:09:57.578
וזה תאם את העוצמה.

00:09:57.578 --> 00:09:59.908
אבל המכשיר לא עשה כלום.

00:09:59.908 --> 00:10:03.459
זה היה סתם מייבש-שיער
מיושן מפלסטיק שלא עושה כלום.

00:10:03.459 --> 00:10:05.389
מכירים את אלה?

00:10:05.389 --> 00:10:08.229
את ודאי משתמשת בכזה, נכון?

00:10:08.886 --> 00:10:11.716
הסוד היה להראות להם
את כפתור העוצמה.

00:10:12.960 --> 00:10:14.997
אני תמיד חושב
שכיף לעשות ניסוי

00:10:14.997 --> 00:10:18.886
שמבוסס על הסרט של "ספיינל טאפ"
שבו כפתור העוצמה מגיע ל-11.

00:10:19.381 --> 00:10:21.261
זוכרים את הסרט הזה?

00:10:21.878 --> 00:10:24.305
מה שבאמת חשוב מההיבט הקליני,

00:10:24.305 --> 00:10:28.015
ואני רופא לנוירולוגיה
שמטפל בחולים שסובלים מכאבים,

00:10:28.015 --> 00:10:31.535
כל פיסת הוכחה לכך
שהם נתונים בסכנה

00:10:31.535 --> 00:10:33.055
אמורה להשפיע על הכאב שלהם,

00:10:33.055 --> 00:10:35.181
והם נכנסים למחלקות בתי חולים

00:10:35.181 --> 00:10:37.281
שיש בהם מודלים כאלה על השולחן.

00:10:37.601 --> 00:10:39.643
מה אומר לכם המוח
כשהוא רואה דיסק

00:10:39.643 --> 00:10:42.391
שנפרץ עד כדי כך
שהוא יושב לבד בצד?

00:10:42.391 --> 00:10:44.251
(צחוק)

00:10:44.681 --> 00:10:49.564
מי שראה דיסק בגווייה יודע
שאי-אפשר להזיז את החארות האלה.

00:10:49.950 --> 00:10:52.611
הם מקובעים.
אי-אפשר לפרוץ דיסק.

00:10:52.874 --> 00:10:55.661
אבל זה הדיבור שלנו
וזה עושה בלגן במוח.

00:10:55.661 --> 00:10:58.611
אסור שזה יעשה לכם בלגן במוח.

00:10:59.441 --> 00:11:03.471
אנו יכולים אפילו לשלוט
במיקום הכאב. אנו עושים דברים מגניבים.

00:11:03.894 --> 00:11:06.171
עובדה מבוססת למדי היא
שכאב מופנה

00:11:06.171 --> 00:11:10.800
הוא כאב באזור בגוף
שעשוי להיות תקין מבחינה פיזיולוגית.

00:11:11.080 --> 00:11:13.230
רובכם ודאי שמעתם על כאב מופנה.

00:11:13.230 --> 00:11:14.250
(עיטוש)

00:11:14.250 --> 00:11:15.290
לבריאות.

00:11:15.290 --> 00:11:18.580
בניסויים שלנו אנו יוצרים כאב
בגף מלאכותית -

00:11:18.580 --> 00:11:19.781
היא אפילו לא שלכם.

00:11:19.781 --> 00:11:23.680
זהו מנג, פוסט-דוקטורט במעבדה שלי
באוקספורד שבבריטניה,

00:11:23.680 --> 00:11:25.402
גנבנו גף מלאכותית,

00:11:25.406 --> 00:11:28.168
סיפור אחר לגמרי וממש מצחיק -

00:11:28.168 --> 00:11:29.668
אבל לא אספר אותו -

00:11:29.668 --> 00:11:32.638
ואנו יכולים לעשות מניפולציה

00:11:32.638 --> 00:11:36.368
שבה אתם מתחילים להרגיש כאילו
הגף הפלסטית שלפניכם היא שלכם.

00:11:37.223 --> 00:11:39.423
אנו יכולים לגרום לכאב
בכף היד העשויה גומי.

00:11:39.423 --> 00:11:44.663
אנו מביאים סכין ומעבירים אותה
על כף היד מגומי,

00:11:44.663 --> 00:11:48.133
והמוח שלכם מגיב בנסיון להגן
על היד מגומי.

00:11:48.483 --> 00:11:52.653
אתם למעשה מרגישים כאב
בגוש פלסטיק.

00:11:53.363 --> 00:11:57.438
הנה נסיון מגניב שבו לקחנו
שניים מצוות של "מיקרוסופט",

00:11:57.442 --> 00:12:01.173
הרכבנו מצלמת רשת
על המצח של אחד מהם,

00:12:01.173 --> 00:12:04.893
ומשקפי מציאות מדומה על השני.

00:12:06.153 --> 00:12:08.436
כעת אמרנו לנו ללחוץ ידיים.

00:12:08.436 --> 00:12:10.126
וכשהם לוחצים ידיים,

00:12:10.126 --> 00:12:14.296
האדם מימין, עם משקפי המציאות המדומה,

00:12:15.006 --> 00:12:18.646
שדה הראיה שלו הוא
מהמצח של השני.

00:12:18.646 --> 00:12:19.939
הבנתם?

00:12:20.009 --> 00:12:24.161
אז כל אחד מהם מביט בשני
וחושב שזה הוא,

00:12:24.161 --> 00:12:28.490
כי הם לוחצים ידיים,
הפקודות המוטוריות מתאימות, הכל בסדר.

00:12:28.490 --> 00:12:32.980
ואז יצרנו גירוי של כאב
בזרועו של האיש,

00:12:32.988 --> 00:12:36.310
והוא רואה שזה פוגע
באדם השני

00:12:36.310 --> 00:12:40.550
שאת ידו הוא לוחץ, ואומר,
"אוי! זה ממש כואב."

00:12:40.550 --> 00:12:42.158
ואנו שואלים,
"איפה זה כואב?"

00:12:42.158 --> 00:12:43.701
- "בזרוע שלו."

00:12:43.701 --> 00:12:45.731
(צחוק)

00:12:45.731 --> 00:12:48.511
הם מצליחים תמיד להצביע
בדיוק על המקום הנכון,

00:12:48.511 --> 00:12:51.651
אבל מי שמסתכל מבחוץ
ומצלם את זה, הם ממש -

00:12:51.651 --> 00:12:55.465
אנו יוצרים את גירוי הכאב כאן,
והם אומרים, "זה כואב שם".

00:12:55.880 --> 00:12:59.751
כך שהמוח לא רק יוצר כאב,

00:12:59.751 --> 00:13:02.751
אלא גם מקרין אותו
למקומו באוויר הריק.

00:13:03.211 --> 00:13:04.846
אנו יודעים לשחק עם זה.

00:13:04.846 --> 00:13:07.292
כל זה חשוב מאד כשהכאב נמשך.

00:13:07.297 --> 00:13:09.998
כי כשהכאב נמשך
קורים שני דברים

00:13:09.999 --> 00:13:12.560
שמקשים מאד על חייו
של הסובל מכאבים,

00:13:12.560 --> 00:13:15.525
ועולים למדינה שלנו
40 מיליארד דולר בשנה.

00:13:15.672 --> 00:13:17.645
זה עולה לאוסטרליה יותר מאשר הסרטן,

00:13:17.645 --> 00:13:20.998
מחלות הלב והסוכרת גם יחד.

00:13:21.981 --> 00:13:25.929
תודה על הבעות הפנים
קיוויתי שמישהו יעשה ככה...

00:13:25.929 --> 00:13:27.459
(צחוק)

00:13:27.939 --> 00:13:30.749
זאת הבעיה.
אם ממשיכים להפעיל את תאי העצב,

00:13:30.749 --> 00:13:34.739
תאי המוח שיוצרים כאב
הולכים ומשתפרים בכך.

00:13:35.076 --> 00:13:36.795
הם נעשים יותר ויותר רגישים,

00:13:36.795 --> 00:13:38.896
לכן דרושה לנו פחות ופחות השפעה.

00:13:38.897 --> 00:13:42.244
האשליה, אם תרצו,
של הגברת הרגישות

00:13:43.367 --> 00:13:44.854
מתחילה להפריע מאד.

00:13:44.854 --> 00:13:48.634
היא מנסה להגן מפני משהו
שאינו טעון הגנה.

00:13:49.114 --> 00:13:50.224
היא אמיתית מאד.

00:13:50.734 --> 00:13:53.328
הדבר השני שקורה הוא
שכל הרשתות האלה

00:13:53.328 --> 00:13:57.986
מאבדות את יכולתן להיות
ספציפיות ומדויקות, והכאב אז מתפשט.

00:13:58.296 --> 00:14:02.752
איכות הכאב משתנה
ומתישהו אפילו לא מספק מידע.

00:14:02.752 --> 00:14:05.502
גם מפריע, וגם לא מספק מידע.

00:14:06.678 --> 00:14:10.468
אולי הרצאת TED הבאה
תתייחס לשאלה החשובה באמת,

00:14:10.468 --> 00:14:12.208
"מה נעשה בקשר לכך?"

00:14:13.112 --> 00:14:14.532
מי יודע?

00:14:14.997 --> 00:14:15.997
לא. אנו יודעים,

00:14:15.997 --> 00:14:18.289
ולכן אנו עוסקים במחקר,
אבל כאן תמו 18 הדקות שלי.

00:14:18.289 --> 00:14:20.629
תודה רבה לכם שהזמנתם אותי.

00:14:20.629 --> 00:14:25.129
(מחיאות כפיים)