< Return to Video

מתי ילדים מתחילים לפתח רגישות לדעות של אנשים אחרים?

  • 0:00 - 0:02
    אני רוצה שתעצרו לרגע
  • 0:02 - 0:05
    ותחשבו על מה שאתם לובשים עכשיו.
  • 0:06 - 0:09
    יש לי שאלה פילוסופית עמוקה אליכם.
  • 0:09 - 0:12
    למה אנחנו לא לובשים עכשיו פיג'מה נוחה?
  • 0:12 - 0:13
    (צחוק)
  • 0:13 - 0:15
    ובכן, אני פסיכולוגית ולא קוראת מחשבות,
  • 0:15 - 0:18
    אף שהרבה אנשים חושבים שזה אותו דבר.
  • 0:18 - 0:22
    אני בטוחה שהתגובה שלכם היא פחות או יותר,
  • 0:22 - 0:24
    "מצופה ממני לא ללבוש פיג'מה בציבור"
  • 0:24 - 0:27
    או "אני לא רוצה שיחשבו שאני בטלן."
  • 0:28 - 0:32
    כך או כך, העובדה שכולנו בחרנו ללבוש
    בגדים שמתאימים למקום עבודה,
  • 0:32 - 0:34
    ולא את הטרנינג האהוב עלינו,
  • 0:34 - 0:36
    איננה צירוף מקרים מטופש.
  • 0:36 - 0:40
    במקום זאת, היא חושפת
    שני מאפיינים אנושיים בולטים.
  • 0:41 - 0:44
    הראשון הוא שאנחנו מודעים
    לדעות של אנשים אחרים,
  • 0:44 - 0:47
    כגון מה נחשב למקובל ומה לא,
  • 0:47 - 0:50
    למשל לא ללבוש פיג'מה במקומות מהסוג הזה.
  • 0:50 - 0:54
    והשני הוא שהמידע הזה
    מנחה את ההתנהגות שלנו.
  • 0:55 - 0:57
    בניגוד למינים רבים אחרים,
  • 0:57 - 1:01
    בני אדם נוטים להתאים את התנהגותם
    כשהם בנוכחות אחרים
  • 1:01 - 1:02
    כדי לזכות באישור.
  • 1:03 - 1:05
    אנחנו מקדישים זמן רב כדי להתאפר,
  • 1:05 - 1:08
    לבחור את התמונה הנכונה
    ואת המסנן של אינסטגרם,
  • 1:08 - 1:11
    ולחשוב על רעיונות שישנו את העולם
  • 1:11 - 1:13
    ב-140 תווים או פחות.
  • 1:14 - 1:17
    אין ספק שהחשש שלנו
    ממה שאנשים אחרים חושבים עלינו
  • 1:17 - 1:19
    הוא חלק גדול מהיותנו אנושיים.
  • 1:20 - 1:22
    אולם אף שזוהי תכונה אנושית,
  • 1:22 - 1:25
    אנחנו יודעים יחסית מעט בקשר למתי ואיך
  • 1:25 - 1:27
    התחלנו להתייחס לדעות של אחרים.
  • 1:28 - 1:31
    זוהי שאלה גדולה שדורשת מחקרים רבים.
  • 1:31 - 1:34
    אבל הצעד הראשון בחקר השאלה הזאת
  • 1:34 - 1:36
    הוא לבדוק מתי בזמן ההתפתחות שלנו
  • 1:36 - 1:39
    אנחנו מפתחים רגישות לדעות של אחרים.
  • 1:39 - 1:42
    בארבע השנים האחרונות שלי באוניברסיטת אמורי
  • 1:42 - 1:44
    חקרתי כיצד תינוקת
  • 1:44 - 1:49
    שאין לה שום בעיה
    להסתובב במכולת לבושה בסרבל,
  • 1:49 - 1:51
    הופכת לאדם מבוגר עם פחד מדיבור מול קהל
  • 1:51 - 1:54
    מחשש שישפטו אותה באופן שלילי.
  • 1:54 - 1:56
    (צחוק)
  • 1:56 - 1:58
    זו בדרך כלל הנקודה שבה אנשים שואלים אותי,
  • 1:58 - 2:01
    "איך בדיוק את חוקרת את השאלה הזאת?
  • 2:01 - 2:03
    תינוקות לא יכולים לדבר, נכון?"
  • 2:04 - 2:06
    ובכן, אם בעלי היה פה עכשיו,
  • 2:06 - 2:08
    הוא היה אומר לכם שאני מראיינת תינוקות,
  • 2:08 - 2:13
    כי הוא מעדיף לא לומר
    שאשתו עושה ניסויים על ילדים.
  • 2:13 - 2:15
    (צחוק)
  • 2:15 - 2:19
    במציאות, אני מתכננת ניסויים לילדים,
  • 2:19 - 2:21
    בדרך כלל בצורת משחקים.
  • 2:21 - 2:24
    הפסיכולוג ההתפתחותי ד"ר פיליפ רושט ואני
  • 2:24 - 2:27
    תכננו "משחק" שנקרא "משימת הרובוט"
  • 2:27 - 2:30
    כדי לחקור מתי ילדים מתחילים להיות רגישים
  • 2:30 - 2:32
    לדעות של אחרים.
  • 2:32 - 2:37
    ליתר דיוק, משימת הרובוט בודקת מתי ילדים,
    בדומה למבוגרים,
  • 2:37 - 2:40
    משנים באופן אסטרטגי את התנהגותם
    כשאנשים אחרים מסתכלים עליהם.
  • 2:41 - 2:44
    כדי לעשות זאת,
    הראינו לתינוקות בני 14 עד 24 חודשים
  • 2:44 - 2:46
    איך להפעיל רובוט צעצוע,
  • 2:46 - 2:49
    והעיקר, הענקנו ערך חיובי,
  • 2:49 - 2:51
    כשאמרנו, "וואו, נכון שזה נפלא!"
  • 2:51 - 2:54
    או ערך שלילי,
    כשאמרנו, "או-או. אופס, אוי לא,"
  • 2:54 - 2:56
    אחרי לחיצה על השלט.
  • 2:56 - 2:58
    אחרי ההדגמה של הצעצוע,
  • 2:58 - 3:00
    הזמנו את התינוקות לשחק עם השלט,
  • 3:00 - 3:02
    ואז או שצפינו בהם
  • 3:02 - 3:05
    או שהסתובבנו והעמדנו פנים
    שאנחנו קוראים בכתב עת.
  • 3:05 - 3:08
    הרעיון היה שאם עד גיל 24 חודשים
  • 3:08 - 3:11
    ילדים אכן הופכים להיות רגישים
    לדעות של אחרים,
  • 3:11 - 3:14
    אז ההחלטה שלהם אם ללחוץ על הכפתור
    אמורה להיות מושפעת
  • 3:14 - 3:16
    לא רק מהשאלה האם צופים בהם
  • 3:16 - 3:19
    אלא גם מהערכים שהחוקר ביטא
  • 3:19 - 3:20
    בקשר ללחיצה על השלט.
  • 3:21 - 3:22
    אז לדוגמה,
  • 3:22 - 3:26
    היינו מצפים שילדים ישחקו עם השלט החיובי
    הרבה יותר
  • 3:26 - 3:27
    אם מסתכלים עליהם,
  • 3:27 - 3:30
    אבל יבחרו לחקור את השלט השלילי
  • 3:30 - 3:31
    ברגע שאף אחד לא מסתכל.
  • 3:32 - 3:35
    כדי לתעד את התופעה,
    ביצענו שלוש גרסאות של הניסוי.
  • 3:36 - 3:39
    הניסוי הראשון בחן כיצד תינוקות
    יתייחסו לצעצוע חדש
  • 3:39 - 3:42
    אם לא נתנו להם שום הוראות או ערכים.
  • 3:42 - 3:45
    אז פשוט הראינו לתינוקות
    איך להפעיל את הרובוט,
  • 3:45 - 3:46
    אבל לא ייחסנו שום ערכים,
  • 3:46 - 3:49
    וגם לא אמרנו להם שהם יכולים לשחק עם השלט,
  • 3:49 - 3:52
    כך שהעמדנו אותם במצב ממש מעורפל.
  • 3:52 - 3:53
    בניסוי השני,
  • 3:53 - 3:58
    הוספנו את שני הערכים, החיובי והשלילי.
  • 3:59 - 4:02
    ובניסוי האחרון,
    היו לנו שתי חוקרות ושלט אחד.
  • 4:02 - 4:06
    חוקרת אחת הביעה ערך שלילי
    בקשר ללחיצה על השלט,
  • 4:06 - 4:07
    ואמרה, "איכס, הצעצוע זז,"
  • 4:07 - 4:10
    ואילו החוקרת השנייה הביעה ערך חיובי ואמרה,
  • 4:10 - 4:12
    "יש, הצעצוע זז."
  • 4:12 - 4:15
    וככה הילדים הגיבו
    לשלושת התרחישים השונים הללו.
  • 4:15 - 4:18
    אז בניסוי הראשון, עם המצב המעורפל,
  • 4:18 - 4:21
    אני כרגע צופה בילדה.
  • 4:21 - 4:24
    לא נראה שהיא מתעניינת במיוחד
    בלחיצה על השלט.
  • 4:25 - 4:26
    ברגע שאני מסתובבת --
  • 4:27 - 4:29
    עכשיו היא מוכנה לשחק.
  • 4:29 - 4:30
    (צחוק)
  • 4:32 - 4:34
    עכשיו אני לא מסתכלת על הילדה.
  • 4:34 - 4:35
    היא ממש מרוכזת.
  • 4:35 - 4:36
    אני מסתובבת.
  • 4:38 - 4:39
    (צחוק)
  • 4:39 - 4:41
    היא לא עשתה שום דבר, נכון?
  • 4:44 - 4:45
    בניסוי השני, יש שני שלטים,
  • 4:45 - 4:48
    אחד עם ערך חיובי ואחד עם ערך שלילי.
  • 4:48 - 4:50
    עכשיו אני מסתכלת על הילדה.
  • 4:50 - 4:52
    והשלט הכתום הוא השלט השלילי.
  • 4:53 - 4:56
    היא רק מסתכלת מסביב, מסתכלת עליי.
  • 4:56 - 4:58
    ואז אני מסתובבת...
  • 5:00 - 5:01
    (צחוק)
  • 5:03 - 5:05
    זה מה שהיא רוצה.
  • 5:08 - 5:09
    אני לא מסתכלת על הילד.
  • 5:09 - 5:12
    הוא רוצה שאימא תשחק עם זה, נכון?
  • 5:12 - 5:13
    ללכת בדרך הבטוחה יותר.
  • 5:14 - 5:15
    אני מסתובבת...
  • 5:16 - 5:18
    (צחוק)
  • 5:18 - 5:20
    גם הוא לא עשה שום דבר.
  • 5:24 - 5:26
    כן, הוא מרגיש מוזר.
  • 5:26 - 5:27
    (צחוק)
  • 5:27 - 5:29
    כולם מכירים את המבט מהצד, נכון?
  • 5:30 - 5:32
    הניסוי השלישי, שני חוקרים, שלט אחד.
  • 5:32 - 5:36
    החוקרת שהגיבה באופן שלילי ללחיצה על השלט
  • 5:36 - 5:37
    מסתכלת עכשיו על הילדה.
  • 5:37 - 5:41
    היא מרגישה קצת מוזר, לא יודעת מה לעשות,
    מסתמכת על אימא.
  • 5:44 - 5:47
    ואז, היא הולכת להסתובב
  • 5:47 - 5:50
    כך שהחוקרת שהביעה תגובה חיובית תסתכל.
  • 5:52 - 5:54
    השטח נקי -- עכשיו היא מוכנה לשחק.
  • 5:54 - 5:55
    (צחוק)
  • 5:55 - 5:57
    אז כמו שהנתונים מראים,
  • 5:57 - 6:00
    גילינו שההחלטה של הילדים אם ללחוץ על השלט
  • 6:00 - 6:05
    אכן הושפעה מהערכים וההוראות של החוקרת.
  • 6:05 - 6:07
    מכיוון שבניסוי הראשון הילדים לא ידעו
  • 6:07 - 6:10
    מה ייחשב לחיובי או שלילי,
  • 6:10 - 6:12
    הם נטו לבחור בדרך הבטוחה ביותר
  • 6:12 - 6:15
    ולחכות עד שאסתובב כדי ללחוץ על השלט.
  • 6:15 - 6:16
    בניסוי השני, הילדים
  • 6:16 - 6:20
    בחרו ללחוץ על השלט החיובי הרבה יותר
    בזמן שהסתכלתי,
  • 6:20 - 6:22
    אבל ברגע שהסתובבתי,
  • 6:22 - 6:25
    הם מייד לקחו את השלט השלילי
    והתחילו לשחק איתו.
  • 6:25 - 6:27
    חשוב לציין שבמחקר ביקורת,
  • 6:27 - 6:30
    שבו ביטלנו את הערכים השונים של השלטים --
  • 6:30 - 6:33
    אז פשוט אמרנו, "וואו"
    אחרי לחיצה על כל אחד מהשלטים --
  • 6:33 - 6:37
    ההתנהגות של הילדים לא השתנתה
    עם שינוי התנאים,
  • 6:37 - 6:40
    מה שמראה שהערכים שהענקנו לשני השלטים
  • 6:40 - 6:43
    אכן הניעו את ההתנהגות במחקר הקודם.
  • 6:43 - 6:44
    אחרון חביב,
  • 6:44 - 6:48
    הילדים בניסוי השלישי
    בחרו ללחוץ על השלט הרבה יותר
  • 6:48 - 6:52
    כשהחוקרת שהביעה ערך חיובי הסתכלה,
  • 6:52 - 6:55
    בניגוד לחוקרת שהביעה ערך שלילי.
  • 6:56 - 6:57
    לא במקרה,
  • 6:57 - 7:00
    זה גם בערך הגיל
    שבו ילדים מתחילים להפגין מבוכה
  • 7:01 - 7:04
    במצבים שעלולים לעורר תגובה שלילית,
  • 7:04 - 7:06
    כמו להסתכל על עצמם במראה
  • 7:06 - 7:07
    ולגלות שיש להם כתם על האף.
  • 7:07 - 7:10
    זו המקבילה למציאת תרד בין השיניים
    אצל מבוגרים.
  • 7:10 - 7:11
    (צחוק)
  • 7:11 - 7:14
    אז מה אפשר לומר, על פי הממצאים הללו?
  • 7:14 - 7:18
    חוץ מהעובדה שתינוקות הם ממש ממש ערמומיים.
  • 7:18 - 7:19
    (צחוק)
  • 7:19 - 7:22
    משלב מוקדם מאוד ילדים, בדומה למבוגרים,
  • 7:22 - 7:26
    מפגינים רגישות
    לערכים שאנחנו מייחסים לחפצים והתנהגויות.
  • 7:26 - 7:30
    וחשוב לציין שהערכים האלה
    מנחים את התנהגותם.
  • 7:30 - 7:32
    בין אנחנו מודעים לכך או לא,
  • 7:32 - 7:35
    אנחנו כל הזמן משדרים ערכים לאנשים סביבנו.
  • 7:36 - 7:39
    עכשיו, אני לא מתכוונת לערכים כמו
    "היה אדיב" או "אל תגנוב,"
  • 7:39 - 7:41
    אף שאלה בהחלט ערכים.
  • 7:41 - 7:45
    אני מתכוונת לזה שאנחנו כל הזמן
    מראים לאחרים, בעיקר לילדים שלנו,
  • 7:45 - 7:49
    מה נחשב לאהוב, מוערך וראוי לשבח, ומה לא.
  • 7:49 - 7:50
    והרבה פעמים,
  • 7:51 - 7:53
    אנחנו עושים את זה בלי לשים לב.
  • 7:54 - 7:57
    פסיכולוגים חוקרים התנהגות כדי לגלות
    מה אנחנו חושבים,
  • 7:57 - 8:00
    כי ההתנהגות שלנו משקפת לעיתים קרובות
    את האמונות,
  • 8:00 - 8:03
    הערכים והרצונות שלנו.
  • 8:03 - 8:06
    כאן באטלנטה, כולנו מאמינים באותו דבר.
  • 8:07 - 8:09
    שקוקה קולה טובה יותר מפפסי.
  • 8:09 - 8:11
    (מחיאות כפיים)
  • 8:11 - 8:15
    עכשיו, אולי זה קשור לעובדה
    שקוקה קולה הומצאה באטלנטה.
  • 8:15 - 8:16
    אבל בלי קשר,
  • 8:17 - 8:21
    האמונה הזאת מתבטאת בעובדה
    שרוב האנשים יבחרו לשתות קוקה קולה.
  • 8:21 - 8:23
    באותו אופן,
  • 8:23 - 8:25
    אנחנו משדרים ערך
  • 8:25 - 8:26
    כשאנחנו מחמיאים לבנות
  • 8:26 - 8:29
    בעיקר על השיער היפה או השמלה היפה שלהן,
  • 8:29 - 8:31
    אבל מחמיאים לבנים על החוכמה שלהם.
  • 8:31 - 8:35
    או כשאנחנו בוחרים להציע ממתק
    בניגוד למאכל מזין,
  • 8:35 - 8:37
    בתור תגמול על התנהגות טובה.
  • 8:37 - 8:40
    מבוגרים וילדים מסוגלים לקלוט
    ביעילות מדהימה
  • 8:40 - 8:43
    את הערכים על פי ההתנהגויות המרומזות הללו.
  • 8:43 - 8:47
    ובתגובה, זה מעצב את ההתנהגות שלהם.
  • 8:47 - 8:49
    המחקר שהראיתי לכם היום
  • 8:49 - 8:53
    מצביע על כך שהיכולת הזאת
    מתפתחת בשלב מוקדם מאוד,
  • 8:53 - 8:55
    לפני שאנחנו יכולים אפילו לומר משפט שלם
  • 8:55 - 8:57
    או לפני שנגמלנו מחיתולים.
  • 8:57 - 9:00
    וזה הופך לחלק אינטגרלי מהאדם שנגדל להיות.
  • 9:01 - 9:02
    אז לפני שאלך,
  • 9:03 - 9:05
    אני רוצה להזמין אתכם להרהר בערכים
  • 9:05 - 9:08
    שאנחנו משדרים
    באינטראקציות היומיומיות שלנו,
  • 9:08 - 9:12
    ואיך הערכים האלה עשויים לעצב
    את ההתנהגות של האנשים סביבכם.
  • 9:12 - 9:15
    למשל, איזה ערך אנחנו משדרים
  • 9:15 - 9:18
    כשאנחנו מחייכים אל הטלפון שלנו
    פעמים רבות יותר
  • 9:18 - 9:20
    משאנחנו מחייכים אל אנשים אחרים?
  • 9:21 - 9:25
    באותה מידה, תחשבו איך ההתנהגות שלכם
    הושפעה מהאנשים סביבכם,
  • 9:25 - 9:27
    בדרכים שאולי לא חשבתם עליהן בעבר.
  • 9:28 - 9:30
    אם נחזור לדוגמה הפשוטה שלנו,
  • 9:30 - 9:32
    האם אתם באמת מעדיפים
    קוקה קולה על פני פפסי?
  • 9:32 - 9:36
    או שההעדפה הזו נבעה
    מהדעות של אחרים סביבכם?
  • 9:36 - 9:39
    להורים ומורים בהחלט יש את הזכות
  • 9:39 - 9:41
    לעצב את ההתנהגות של ילדים.
  • 9:42 - 9:44
    אבל חשוב לזכור
  • 9:44 - 9:48
    שדרך הערכים שאנחנו משדרים
    באינטראקציות יומיומיות פשוטות,
  • 9:48 - 9:52
    לכולנו יש את היכולת
    לעצב את ההתנהגות של האנשים סביבנו.
  • 9:52 - 9:54
    תודה.
  • 9:54 - 9:58
    (מחיאות כפיים)
Title:
מתי ילדים מתחילים לפתח רגישות לדעות של אנשים אחרים?
Speaker:
שרה בוטו
Description:

על בסיס מחקרה העוסק בהתפתחות בילדות המוקדמת, הפסיכולוגית שרה ולנסיה בוטו חוקרת מתי (וכיצד) ילדים מתחילים לשנות את התנהגותם בנוכחות אחרים -- ובודקת מה משמעות הדבר בהקשר של הערכים שאנו משדרים באינטרקציות היומיומיות שלנו. (כולל צילומים חמודים של תינוקות ערמומיים).
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
10:11

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.