WEBVTT

00:00:00.262 --> 00:00:01.712
אני רוצה שתעצרו לרגע

00:00:01.736 --> 00:00:04.736
ותחשבו על מה שאתם לובשים עכשיו.

00:00:05.675 --> 00:00:08.547
יש לי שאלה פילוסופית עמוקה אליכם.

00:00:09.079 --> 00:00:11.761
למה אנחנו לא לובשים עכשיו פיג'מה נוחה?

NOTE Paragraph

00:00:11.785 --> 00:00:12.785
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:00:12.809 --> 00:00:15.347
ובכן, אני פסיכולוגית ולא קוראת מחשבות,

00:00:15.371 --> 00:00:17.743
אף שהרבה אנשים חושבים שזה אותו דבר.

00:00:18.069 --> 00:00:21.736
אני בטוחה שהתגובה שלכם היא פחות או יותר,

00:00:21.760 --> 00:00:24.434
"מצופה ממני לא ללבוש פיג'מה בציבור"

00:00:24.458 --> 00:00:27.006
או "אני לא רוצה שיחשבו שאני בטלן."

00:00:27.665 --> 00:00:31.716
כך או כך, העובדה שכולנו בחרנו ללבוש
בגדים שמתאימים למקום עבודה,

00:00:31.740 --> 00:00:33.891
ולא את הטרנינג האהוב עלינו,

00:00:33.915 --> 00:00:35.715
איננה צירוף מקרים מטופש.

00:00:36.311 --> 00:00:40.208
במקום זאת, היא חושפת 
שני מאפיינים אנושיים בולטים.

NOTE Paragraph

00:00:40.704 --> 00:00:44.299
הראשון הוא שאנחנו מודעים
לדעות של אנשים אחרים,

00:00:44.323 --> 00:00:46.950
כגון מה נחשב למקובל ומה לא,

00:00:46.974 --> 00:00:49.990
למשל לא ללבוש פיג'מה במקומות מהסוג הזה.

00:00:50.490 --> 00:00:54.204
והשני הוא שהמידע הזה
מנחה את ההתנהגות שלנו.

00:00:55.149 --> 00:00:56.848
בניגוד למינים רבים אחרים,

00:00:56.872 --> 00:01:00.912
בני אדם נוטים להתאים את התנהגותם
כשהם בנוכחות אחרים

00:01:00.936 --> 00:01:02.315
כדי לזכות באישור.

00:01:02.766 --> 00:01:05.084
אנחנו מקדישים זמן רב כדי להתאפר,

00:01:05.108 --> 00:01:08.012
לבחור את התמונה הנכונה
ואת המסנן של אינסטגרם,

00:01:08.036 --> 00:01:10.798
ולחשוב על רעיונות שישנו את העולם

00:01:10.822 --> 00:01:12.555
ב-140 תווים או פחות.

00:01:13.561 --> 00:01:16.585
אין ספק שהחשש שלנו
ממה שאנשים אחרים חושבים עלינו

00:01:16.609 --> 00:01:18.542
הוא חלק גדול מהיותנו אנושיים.

00:01:19.530 --> 00:01:22.220
אולם אף שזוהי תכונה אנושית,

00:01:22.244 --> 00:01:25.014
אנחנו יודעים יחסית מעט בקשר למתי ואיך

00:01:25.038 --> 00:01:27.268
התחלנו להתייחס לדעות של אחרים.

NOTE Paragraph

00:01:27.649 --> 00:01:30.849
זוהי שאלה גדולה שדורשת מחקרים רבים.

00:01:31.269 --> 00:01:33.570
אבל הצעד הראשון בחקר השאלה הזאת

00:01:33.594 --> 00:01:35.769
הוא לבדוק מתי בזמן ההתפתחות שלנו

00:01:35.793 --> 00:01:38.510
אנחנו מפתחים רגישות לדעות של אחרים.

00:01:39.245 --> 00:01:42.125
בארבע השנים האחרונות שלי באוניברסיטת אמורי

00:01:42.149 --> 00:01:44.236
חקרתי כיצד תינוקת

00:01:44.260 --> 00:01:48.546
שאין לה שום בעיה 
להסתובב במכולת לבושה בסרבל,

00:01:48.570 --> 00:01:51.421
הופכת לאדם מבוגר עם פחד מדיבור מול קהל

00:01:51.445 --> 00:01:53.546
מחשש שישפטו אותה באופן שלילי.

NOTE Paragraph

00:01:54.472 --> 00:01:56.109
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:01:56.133 --> 00:01:58.474
זו בדרך כלל הנקודה שבה אנשים שואלים אותי,

00:01:58.498 --> 00:02:01.077
"איך בדיוק את חוקרת את השאלה הזאת?

00:02:01.101 --> 00:02:02.901
תינוקות לא יכולים לדבר, נכון?"

00:02:03.530 --> 00:02:05.680
ובכן, אם בעלי היה פה עכשיו,

00:02:05.704 --> 00:02:08.371
הוא היה אומר לכם שאני מראיינת תינוקות,

00:02:08.395 --> 00:02:12.827
כי הוא מעדיף לא לומר
שאשתו עושה ניסויים על ילדים.

NOTE Paragraph

00:02:12.851 --> 00:02:15.403
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:02:15.427 --> 00:02:18.658
במציאות, אני מתכננת ניסויים לילדים,

00:02:18.682 --> 00:02:20.616
בדרך כלל בצורת משחקים.

00:02:21.269 --> 00:02:24.014
הפסיכולוג ההתפתחותי ד"ר פיליפ רושט ואני

00:02:24.038 --> 00:02:27.149
תכננו "משחק" שנקרא "משימת הרובוט"

00:02:27.173 --> 00:02:29.816
כדי לחקור מתי ילדים מתחילים להיות רגישים

00:02:29.840 --> 00:02:31.707
לדעות של אחרים.

00:02:32.442 --> 00:02:36.934
ליתר דיוק, משימת הרובוט בודקת מתי ילדים,
בדומה למבוגרים,

00:02:36.958 --> 00:02:40.093
משנים באופן אסטרטגי את התנהגותם 
כשאנשים אחרים מסתכלים עליהם.

00:02:41.030 --> 00:02:44.244
כדי לעשות זאת, 
הראינו לתינוקות בני 14 עד 24 חודשים

00:02:44.268 --> 00:02:46.443
איך להפעיל רובוט צעצוע,

00:02:46.467 --> 00:02:48.950
והעיקר, הענקנו ערך חיובי,

00:02:48.974 --> 00:02:51.220
כשאמרנו, "וואו, נכון שזה נפלא!"

00:02:51.244 --> 00:02:53.918
או ערך שלילי,
כשאמרנו, "או-או. אופס, אוי לא,"

00:02:53.942 --> 00:02:55.676
אחרי לחיצה על השלט.

00:02:56.220 --> 00:02:57.797
אחרי ההדגמה של הצעצוע,

00:02:57.821 --> 00:03:00.369
הזמנו את התינוקות לשחק עם השלט,

00:03:00.393 --> 00:03:01.815
ואז או שצפינו בהם

00:03:01.839 --> 00:03:04.656
או שהסתובבנו והעמדנו פנים
שאנחנו קוראים בכתב עת.

NOTE Paragraph

00:03:05.212 --> 00:03:07.641
הרעיון היה שאם עד גיל 24 חודשים

00:03:07.665 --> 00:03:10.942
ילדים אכן הופכים להיות רגישים
לדעות של אחרים,

00:03:10.966 --> 00:03:13.641
אז ההחלטה שלהם אם ללחוץ על הכפתור
אמורה להיות מושפעת

00:03:13.665 --> 00:03:16.046
לא רק מהשאלה האם צופים בהם

00:03:16.070 --> 00:03:18.760
אלא גם מהערכים שהחוקר ביטא

00:03:18.784 --> 00:03:20.409
בקשר ללחיצה על השלט.

00:03:21.173 --> 00:03:22.379
אז לדוגמה,

00:03:22.403 --> 00:03:26.031
היינו מצפים שילדים ישחקו עם השלט החיובי
הרבה יותר

00:03:26.055 --> 00:03:27.420
אם מסתכלים עליהם,

00:03:27.444 --> 00:03:29.587
אבל יבחרו לחקור את השלט השלילי

00:03:29.611 --> 00:03:31.278
ברגע שאף אחד לא מסתכל.

NOTE Paragraph

00:03:31.952 --> 00:03:35.412
כדי לתעד את התופעה, 
ביצענו שלוש גרסאות של הניסוי.

00:03:35.871 --> 00:03:39.220
הניסוי הראשון בחן כיצד תינוקות 
יתייחסו לצעצוע חדש

00:03:39.244 --> 00:03:41.847
אם לא נתנו להם שום הוראות או ערכים.

00:03:41.871 --> 00:03:44.601
אז פשוט הראינו לתינוקות 
איך להפעיל את הרובוט,

00:03:44.625 --> 00:03:46.212
אבל לא ייחסנו שום ערכים,

00:03:46.236 --> 00:03:49.347
וגם לא אמרנו להם שהם יכולים לשחק עם השלט,

00:03:49.371 --> 00:03:51.934
כך שהעמדנו אותם במצב ממש מעורפל.

NOTE Paragraph

00:03:51.958 --> 00:03:53.141
בניסוי השני,

00:03:53.165 --> 00:03:57.760
הוספנו את שני הערכים, החיובי והשלילי.

00:03:58.609 --> 00:04:01.878
ובניסוי האחרון, 
היו לנו שתי חוקרות ושלט אחד.

00:04:02.196 --> 00:04:05.625
חוקרת אחת הביעה ערך שלילי
בקשר ללחיצה על השלט,

00:04:05.649 --> 00:04:07.156
ואמרה, "איכס, הצעצוע זז,"

00:04:07.180 --> 00:04:09.651
ואילו החוקרת השנייה הביעה ערך חיובי ואמרה,

00:04:09.651 --> 00:04:11.621
"יש, הצעצוע זז."

NOTE Paragraph

00:04:11.927 --> 00:04:15.458
וככה הילדים הגיבו 
לשלושת התרחישים השונים הללו.

00:04:15.482 --> 00:04:18.322
אז בניסוי הראשון, עם המצב המעורפל,

00:04:18.346 --> 00:04:20.757
אני כרגע צופה בילדה.

00:04:20.781 --> 00:04:23.780
לא נראה שהיא מתעניינת במיוחד 
בלחיצה על השלט.

00:04:24.622 --> 00:04:26.291
ברגע שאני מסתובבת --

00:04:27.061 --> 00:04:28.672
עכשיו היא מוכנה לשחק.

NOTE Paragraph

00:04:28.696 --> 00:04:29.846
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:04:31.903 --> 00:04:33.813
עכשיו אני לא מסתכלת על הילדה.

00:04:33.837 --> 00:04:34.988
היא ממש מרוכזת.

00:04:35.012 --> 00:04:36.162
אני מסתובבת.

NOTE Paragraph

00:04:37.588 --> 00:04:38.620
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:04:38.644 --> 00:04:40.844
היא לא עשתה שום דבר, נכון?

NOTE Paragraph

00:04:43.596 --> 00:04:45.347
בניסוי השני, יש שני שלטים,

00:04:45.371 --> 00:04:47.918
אחד עם ערך חיובי ואחד עם ערך שלילי.

00:04:47.942 --> 00:04:49.609
עכשיו אני מסתכלת על הילדה.

00:04:49.633 --> 00:04:52.139
והשלט הכתום הוא השלט השלילי.

00:04:53.259 --> 00:04:56.052
היא רק מסתכלת מסביב, מסתכלת עליי.

00:04:56.494 --> 00:04:57.761
ואז אני מסתובבת...

NOTE Paragraph

00:05:00.081 --> 00:05:01.231
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:05:03.072 --> 00:05:04.939
זה מה שהיא רוצה.

00:05:07.875 --> 00:05:09.412
אני לא מסתכלת על הילד.

00:05:09.436 --> 00:05:11.680
הוא רוצה שאימא תשחק עם זה, נכון?

00:05:11.704 --> 00:05:12.971
ללכת בדרך הבטוחה יותר.

00:05:13.736 --> 00:05:14.886
אני מסתובבת...

NOTE Paragraph

00:05:16.093 --> 00:05:17.760
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:05:17.784 --> 00:05:19.984
גם הוא לא עשה שום דבר.

00:05:24.371 --> 00:05:25.903
כן, הוא מרגיש מוזר.

NOTE Paragraph

00:05:25.927 --> 00:05:26.934
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:05:26.958 --> 00:05:29.077
כולם מכירים את המבט מהצד, נכון?

NOTE Paragraph

00:05:29.807 --> 00:05:32.268
הניסוי השלישי, שני חוקרים, שלט אחד.

00:05:32.292 --> 00:05:35.553
החוקרת שהגיבה באופן שלילי ללחיצה על השלט

00:05:35.577 --> 00:05:37.204
מסתכלת עכשיו על הילדה.

00:05:37.228 --> 00:05:41.402
היא מרגישה קצת מוזר, לא יודעת מה לעשות, 
מסתמכת על אימא.

00:05:44.307 --> 00:05:46.728
ואז, היא הולכת להסתובב

00:05:46.752 --> 00:05:50.219
כך שהחוקרת שהביעה תגובה חיובית תסתכל.

00:05:52.109 --> 00:05:54.339
השטח נקי -- עכשיו היא מוכנה לשחק.

NOTE Paragraph

00:05:54.363 --> 00:05:55.426
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:05:55.450 --> 00:05:57.355
אז כמו שהנתונים מראים,

00:05:57.379 --> 00:05:59.712
גילינו שההחלטה של הילדים אם ללחוץ על השלט

00:05:59.736 --> 00:06:04.545
אכן הושפעה מהערכים וההוראות של החוקרת.

00:06:04.934 --> 00:06:07.475
מכיוון שבניסוי הראשון הילדים לא ידעו

00:06:07.499 --> 00:06:10.387
מה ייחשב לחיובי או שלילי,

00:06:10.411 --> 00:06:12.355
הם נטו לבחור בדרך הבטוחה ביותר

00:06:12.379 --> 00:06:15.059
ולחכות עד שאסתובב כדי ללחוץ על השלט.

NOTE Paragraph

00:06:15.083 --> 00:06:16.471
בניסוי השני, הילדים

00:06:16.495 --> 00:06:20.297
בחרו ללחוץ על השלט החיובי הרבה יותר 
בזמן שהסתכלתי,

00:06:20.321 --> 00:06:21.892
אבל ברגע שהסתובבתי,

00:06:21.916 --> 00:06:25.339
הם מייד לקחו את השלט השלילי
והתחילו לשחק איתו.

NOTE Paragraph

00:06:25.363 --> 00:06:26.953
חשוב לציין שבמחקר ביקורת,

00:06:26.977 --> 00:06:29.918
שבו ביטלנו את הערכים השונים של השלטים --

00:06:29.942 --> 00:06:33.180
אז פשוט אמרנו, "וואו" 
אחרי לחיצה על כל אחד מהשלטים --

00:06:33.204 --> 00:06:36.655
ההתנהגות של הילדים לא השתנתה 
עם שינוי התנאים,

00:06:36.679 --> 00:06:40.410
מה שמראה שהערכים שהענקנו לשני השלטים

00:06:40.434 --> 00:06:43.164
אכן הניעו את ההתנהגות במחקר הקודם.

NOTE Paragraph

00:06:43.188 --> 00:06:44.356
אחרון חביב,

00:06:44.380 --> 00:06:48.180
הילדים בניסוי השלישי
בחרו ללחוץ על השלט הרבה יותר

00:06:48.204 --> 00:06:51.514
כשהחוקרת שהביעה ערך חיובי הסתכלה,

00:06:51.538 --> 00:06:54.805
בניגוד לחוקרת שהביעה ערך שלילי.

00:06:55.553 --> 00:06:56.831
לא במקרה,

00:06:56.855 --> 00:07:00.498
זה גם בערך הגיל 
שבו ילדים מתחילים להפגין מבוכה

00:07:00.522 --> 00:07:03.515
במצבים שעלולים לעורר תגובה שלילית,

00:07:03.539 --> 00:07:05.546
כמו להסתכל על עצמם במראה

00:07:05.570 --> 00:07:07.221
ולגלות שיש להם כתם על האף.

00:07:07.245 --> 00:07:10.055
זו המקבילה למציאת תרד בין השיניים
אצל מבוגרים.

NOTE Paragraph

00:07:10.079 --> 00:07:11.253
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:07:11.277 --> 00:07:14.325
אז מה אפשר לומר, על פי הממצאים הללו?

00:07:14.349 --> 00:07:17.801
חוץ מהעובדה שתינוקות הם ממש ממש ערמומיים.

NOTE Paragraph

00:07:17.825 --> 00:07:18.881
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:07:18.905 --> 00:07:22.198
משלב מוקדם מאוד ילדים, בדומה למבוגרים,

00:07:22.222 --> 00:07:25.949
מפגינים רגישות 
לערכים שאנחנו מייחסים לחפצים והתנהגויות.

00:07:26.354 --> 00:07:29.631
וחשוב לציין שהערכים האלה 
מנחים את התנהגותם.

00:07:30.425 --> 00:07:32.132
בין אנחנו מודעים לכך או לא,

00:07:32.156 --> 00:07:35.166
אנחנו כל הזמן משדרים ערכים לאנשים סביבנו.

00:07:35.522 --> 00:07:39.006
עכשיו, אני לא מתכוונת לערכים כמו
"היה אדיב" או "אל תגנוב,"

00:07:39.030 --> 00:07:41.141
אף שאלה בהחלט ערכים.

00:07:41.450 --> 00:07:45.053
אני מתכוונת לזה שאנחנו כל הזמן 
מראים לאחרים, בעיקר לילדים שלנו,

00:07:45.077 --> 00:07:48.759
מה נחשב לאהוב, מוערך וראוי לשבח, ומה לא.

00:07:49.307 --> 00:07:50.483
והרבה פעמים,

00:07:50.507 --> 00:07:52.943
אנחנו עושים את זה בלי לשים לב.

00:07:53.601 --> 00:07:57.449
פסיכולוגים חוקרים התנהגות כדי לגלות 
מה אנחנו חושבים,

00:07:57.473 --> 00:08:00.403
כי ההתנהגות שלנו משקפת לעיתים קרובות
את האמונות,

00:08:00.427 --> 00:08:02.812
הערכים והרצונות שלנו.

NOTE Paragraph

00:08:03.471 --> 00:08:06.129
כאן באטלנטה, כולנו מאמינים באותו דבר.

00:08:06.963 --> 00:08:08.701
שקוקה קולה טובה יותר מפפסי.

NOTE Paragraph

00:08:08.725 --> 00:08:10.519
(מחיאות כפיים)

NOTE Paragraph

00:08:10.543 --> 00:08:15.283
עכשיו, אולי זה קשור לעובדה 
שקוקה קולה הומצאה באטלנטה.

00:08:15.307 --> 00:08:16.481
אבל בלי קשר,

00:08:16.505 --> 00:08:20.792
האמונה הזאת מתבטאת בעובדה
שרוב האנשים יבחרו לשתות קוקה קולה.

00:08:21.323 --> 00:08:22.695
באותו אופן,

00:08:22.719 --> 00:08:24.587
אנחנו משדרים ערך

00:08:24.611 --> 00:08:26.134
כשאנחנו מחמיאים לבנות

00:08:26.158 --> 00:08:28.664
בעיקר על השיער היפה או השמלה היפה שלהן,

00:08:28.688 --> 00:08:31.077
אבל מחמיאים לבנים על החוכמה שלהם.

00:08:31.101 --> 00:08:34.844
או כשאנחנו בוחרים להציע ממתק 
בניגוד למאכל מזין,

00:08:34.868 --> 00:08:36.898
בתור תגמול על התנהגות טובה.

00:08:37.466 --> 00:08:40.208
מבוגרים וילדים מסוגלים לקלוט 
ביעילות מדהימה

00:08:40.232 --> 00:08:42.727
את הערכים על פי ההתנהגויות המרומזות הללו.

00:08:43.061 --> 00:08:46.566
ובתגובה, זה מעצב את ההתנהגות שלהם.

NOTE Paragraph

00:08:47.196 --> 00:08:49.434
המחקר שהראיתי לכם היום

00:08:49.458 --> 00:08:52.998
מצביע על כך שהיכולת הזאת 
מתפתחת בשלב מוקדם מאוד,

00:08:53.022 --> 00:08:55.077
לפני שאנחנו יכולים אפילו לומר משפט שלם

00:08:55.101 --> 00:08:56.642
או לפני שנגמלנו מחיתולים.

00:08:57.014 --> 00:09:00.299
וזה הופך לחלק אינטגרלי מהאדם שנגדל להיות.

NOTE Paragraph

00:09:00.942 --> 00:09:02.498
אז לפני שאלך,

00:09:02.522 --> 00:09:05.395
אני רוצה להזמין אתכם להרהר בערכים

00:09:05.419 --> 00:09:07.819
שאנחנו משדרים
באינטראקציות היומיומיות שלנו,

00:09:08.125 --> 00:09:11.753
ואיך הערכים האלה עשויים לעצב 
את ההתנהגות של האנשים סביבכם.

00:09:12.222 --> 00:09:15.297
למשל, איזה ערך אנחנו משדרים

00:09:15.321 --> 00:09:18.064
כשאנחנו מחייכים אל הטלפון שלנו 
פעמים רבות יותר

00:09:18.088 --> 00:09:19.744
משאנחנו מחייכים אל אנשים אחרים?

00:09:20.683 --> 00:09:24.638
באותה מידה, תחשבו איך ההתנהגות שלכם
הושפעה מהאנשים סביבכם,

00:09:24.662 --> 00:09:27.060
בדרכים שאולי לא חשבתם עליהן בעבר.

00:09:27.543 --> 00:09:29.630
אם נחזור לדוגמה הפשוטה שלנו,

00:09:29.654 --> 00:09:32.026
האם אתם באמת מעדיפים
קוקה קולה על פני פפסי?

00:09:32.050 --> 00:09:35.516
או שההעדפה הזו נבעה 
מהדעות של אחרים סביבכם?

00:09:36.461 --> 00:09:39.215
להורים ומורים בהחלט יש את הזכות

00:09:39.239 --> 00:09:41.173
לעצב את ההתנהגות של ילדים.

00:09:41.977 --> 00:09:44.168
אבל חשוב לזכור

00:09:44.192 --> 00:09:48.451
שדרך הערכים שאנחנו משדרים 
באינטראקציות יומיומיות פשוטות,

00:09:48.475 --> 00:09:51.879
לכולנו יש את היכולת 
לעצב את ההתנהגות של האנשים סביבנו.

NOTE Paragraph

00:09:52.451 --> 00:09:53.602
תודה.

NOTE Paragraph

00:09:53.626 --> 00:09:57.841
(מחיאות כפיים)