TEDxEast - שרה קיי - כמה חיים אתה יכול לחיות?

Edit subtitles

0:15 - 0:21

(שרה) אני רואה את הירח. הירח רואה אותי.
0:21 - 0:27

הירח רואה מישהו שאני לא רואה.
0:27 - 0:33

אלוהים ברך את הירח, ואלוהים ברך אותי,
0:33 - 0:40

ואלוהים ברך את אותו מישהו שאני לא רואה.
0:40 - 0:46

אם אגיע לגן עדן, לפניך,
0:46 - 0:53

אני אעשה חור ואמשוך אותך אלי.
0:53 - 0:58

ואכתוב את שמך, על כל כוכב,
0:58 - 1:02

וככה העולם,
1:02 - 1:06

לא יראה רחוק כל כך.
1:06 - 1:10

האסטרונאוט לא יבוא לעבודה היום.
1:10 - 1:11

הוא התקשר להודיע שהוא חולה.
1:11 - 1:17

הוא כיבה את הטלפון הנייד, הלפטופ, הביפר, השעון המעורר.
1:17 - 1:20

יש חתול צהוב שמן ישן על הכורסה שלו,
1:20 - 1:22

טיפות גשם על החלון,
1:22 - 1:25

ואף לא רמז לקפה באוויר המטבח.
1:25 - 1:27

כולם נרגשים.
1:27 - 1:31

המהנדסים בקומה ה-15 הפסיקו לעבוד על מכונת החלקיקים שלהם.
1:31 - 1:33

חדר האי-כבידה דולף
1:33 - 1:34

ואפילו הילד המנומש עם המשקפיים,
1:34 - 1:37

שהתפקיד היחיד שלו הוא להוציא את האשפה, עצבני,
1:37 - 1:40

משחק עם השקית, שופך את קליפת הבננה ואת כוס הנייר.
1:40 - 1:41

אף אחד לא שם לב.
1:41 - 1:44

הם עסוקים מדי בחישוב מחדש של מה כל זה אומר לגבי הזמן האבוד.
1:44 - 1:47

כמה גלקסיות אנחנו מאבדים בכל שנייה.
1:47 - 1:49

כמה זמן עד שאפשר לשגר את הרקטה הבאה, איפה שהו.
1:49 - 1:52

אלקטרון מתעופף בענן האנרגיה שלו.
1:52 - 1:53

חור שחור התפרץ.
1:53 - 1:56

אם מסיימת לערוך את השולחן לארוחת הערב.
1:56 - 1:58

מרתון "חוק וסדר" מתחיל.
1:58 - 2:00

האסטרונאוט ישן.
2:00 - 2:02

הוא שכח לכבות את השעון שלו,
2:02 - 2:05

שמתקתק, כמו זרם מטאלי על מפרק ידו.
2:05 - 2:07

הוא לא שומע אותו.
2:07 - 2:10

הוא חולם על שוניות אלמוגים ועל פלנקטון.
2:10 - 2:13

האצבעות שלו מוצאות את הציפה, תורן האנייה שלו.
2:13 - 2:15

הוא מתהפך על צידו. פוקח את עיניו מיד.
2:15 - 2:21

הוא חושב שלצוללנים בטח יש את העבודה הכי נפלאה בעולם.
2:21 - 2:24

כלכך הרבה מים שאפשר לגלוש דרכם!
2:26 - 2:31

(מחיאות כפיים)
2:31 - 2:33

תודה לכם.
2:33 - 2:37

כשהייתי ילדה, לא יכולתי לתפוש את הרעיון
2:37 - 2:40

שאפשר לחיות רק מהלך חיים אחד.
2:40 - 2:42

אני לא מתכוונת לזה כמטפורה.
2:42 - 2:45

אני מתכוונת, ממש חשבתי שתהייה לי הזדמנות לעשות
2:45 - 2:48

כל דבר שיש לעשות
2:48 - 2:50

ולהיות כל דבר שאפשר להיות.
2:50 - 2:52

זה היה רק עניין של זמן בשבילי.
2:52 - 2:55

ולא היתה כל מגבלה של גיל, מגדר,
2:55 - 2:58

או גזע, או אפילו תקופת זמן מתאימה.
2:58 - 3:01

הייתי בטוחה שאני הולכת ממש לחוות
3:01 - 3:06

איך זה מרגיש להיות מנהיגה של תנועת זכויות אזרח,
3:06 - 3:08

או ילד בן עשר בחווה בתקופת סופות החול של שנות ה-30,
3:08 - 3:12

או קיסר משושלת טאנג בסין.
3:12 - 3:15

אמא שלי אומרת שכשאנשים שאלו אותי
3:15 - 3:20

מה אני רוצה להיות כשאגדל, בדר"כ עניתי נסיכה-בלרינה-אסטרונאוטית.
3:20 - 3:25

ומה שהיא לא מבינה זה שלא ניסיתי להמציא איזה תעסוקת-על משולבת.
3:25 - 3:29

אני מניתי דברים שחשבתי שתהיה לי הזדמנות להיות:
3:29 - 3:32

נסיכה, ובלרינה, ואסטרונאוטית.
3:32 - 3:34

ואני די בטוחה שהרשימה נמשכה עוד משם.
3:34 - 3:37

בד"כ פשוט היו קוטעים אותי.
3:37 - 3:42

זו אף פעם לא היתה שאלה של אם אני הולכת לעשות משהו, אלא מתי.
3:42 - 3:45

והייתי בטוחה שאם אני הולכת לעשות את הכל,
3:45 - 3:47

המשמעות היא שאני בטח אצטרך לזוז די מהר,
3:47 - 3:49

בגלל שהיו הרבה דברים שהייתי צריכה לעשות.
3:49 - 3:51

אז החיים שלי היו במצב תמידי של למהר.
3:51 - 3:53

תמיד פחדתי שאני לא מספיקה.
3:53 - 3:57

מכיוון שגדלתי בניו-יורק, עד כמה שיכולתי לראות,
3:57 - 4:00

למהר היה דבר די נורמלי.
4:00 - 4:04

אבל, ככל שהתבגרתי, ספגתי את ההבנה,
4:04 - 4:08

שאני לא הולכת לזכות לחיות יותר ממהלך חיים אחד
4:08 - 4:11

רק ידעתי איך זה מרגיש להיות נערה בגיל ההתבגרות
4:11 - 4:12

בניו-יורק,
4:12 - 4:15

לא ילד בגיל ההתבגרות בניו- זילנד,
4:15 - 4:18

ולא מלכת הכיתה בקנזס.
4:18 - 4:21

יכולתי לראות רק דרך נקודת המבט שלי וזה היה בערך אז
4:21 - 4:23

שהפכתי לאובססיבית לגבי סיפורים,
4:23 - 4:25

בגלל שדרך סיפורים יכולתי לראות
4:25 - 4:30

דרך נקודות מבט של אחרים, גם אם לזמן קצר או באופן לא מושלם.
4:30 - 4:34

והתחלתי להשתוקק לשמוע חוויות של אחרים
4:34 - 4:37

בגלל שכל כך קינאתי שהיו חיים שלמים אחרים
4:37 - 4:39

שאני לעולם לא אוכל לחיות, ורציתי לשמוע
4:39 - 4:41

על כל מה שאני מפספסת.
4:41 - 4:43

ודרך יחס של העברה, הבנתי
4:43 - 4:46

שאנשים מסוימים לעולם לא יזכו לחוות את התחושה
4:46 - 4:49

של להיות נערה בגיל ההתבגרות בעיר ניו-יורק.
4:49 - 4:51

כלומר שהם לעולם לא ידעו
4:51 - 4:54

איך מרגישה נסיעה ברכבת התחתית אחרי הנשיקה הראשונה שלך,
4:54 - 4:57

או איך נהיה שקט כשיורד שלג,
4:57 - 4:59

ורציתי שהם ידעו, רציתי להגיד להם
4:59 - 5:02

וזה הפך להיות מוקד האובססיה שלי.
5:02 - 5:05

העסקתי את עצמי בסיפור סיפורים, בהחלפתם ובאיסופם.
5:05 - 5:08

ורק לאחרונה הבנתי
5:08 - 5:12

שאני לא יכולה תמיד למהר את השירה.
5:12 - 5:16

באפריל לכבוד חודש השירה הלאומי יש אתגר כזה,
5:16 - 5:19

משוררים רבים בקהילת השירה משתתפים בו,
5:19 - 5:21

והוא נקרא אתגר ה 30/30.
5:21 - 5:27

הרעיון הוא שכותבים שיר חדש בכל יום ויום בחודש אפריל.
5:27 - 5:30

בשנה שעברה ניסיתי את זה בפעם הראשונה, והתרגשתי
5:30 - 5:34

מהיעילות שבה הצלחתי להפיק שירה.
5:34 - 5:38

אבל בסוף החודש הסתכלתי אחורה על 30 השירים שכתבתי,
5:38 - 5:42

וגיליתי שכולם ניסו לספר את אותו הסיפור,
5:42 - 5:47

ושלקח לי 30 ניסיונות כדי להבין איך אני רוצה לספר אותו.
5:47 - 5:51

והבנתי שזה כנראה נכון לגבי סיפורים אחרים בקנה מידה גדול יותר.
5:51 - 5:53

יש לי סיפורים שניסיתי לספר במשך שנים,
5:53 - 5:57

משכתבת ומשכתבת ותמיד מחפשת את המילים הנכונות.
5:57 - 6:01

יש משורר צרפתי, מסאי בשם פאול וואלרי
6:01 - 6:05

שאמר ששיר לעולם אינו מסתיים, הוא רק ננטש.
6:05 - 6:07

וזה מפחיד אותי מאד בגלל שהמשמעות היא
6:07 - 6:11

שהייתי יכולה להמשיך לערוך ולשכתב לנצח ושזה תלוי בי להחליט
6:11 - 6:16

מתי שיר גמור ומתי אני יכולה לעזוב אותו.
6:16 - 6:18

וזה עומד בניגוד מוחלט לטבע האובססיבי מאד שלי לנסות
6:18 - 6:22

למצוא את התשובה הנכונה, והמילים המושלמות, והמבנה הנכון.
6:22 - 6:27

ואני משתמשת בשירה בחיי, כאמצעי שעוזר לי לנווט ולעבד דברים.
6:27 - 6:30

אבל רק בגלל שאני מסיימת שיר, זה לא אומר שפתרתי
6:30 - 6:33

את מה שהטריד אותי.
6:33 - 6:35

אני אוהבת לבקר שירים ישנים,
6:35 - 6:39

בגלל שזה מראה לי בדיוק איפה הייתי באותו הרגע.
6:39 - 6:41

ומה היה הדבר שניסיתי לנווט והמילים
6:41 - 6:43

שבחרתי כדי שיעזרו לי.
6:43 - 6:47

עכשיו, יש לי סיפור שאני מסתבכת איתו שנים על גבי שנים
6:47 - 6:50

ואני לא בטוחה אם מצאתי את המבנה המושלם,
6:50 - 6:52

או שזה יהיה עוד ניסיון
6:52 - 6:54

ואני אנסה לשכתב אותו אח"כ
6:54 - 6:56

בחיפוש אחר דרך טובה יותר לספר אותו.
6:56 - 6:59

אבל אני יודעת שבהמשך, כשאסתכל אחורה
6:59 - 7:02

אוכל לדעת שזה המקום שבו הייתי
7:02 - 7:05

ברגע הזה, וזה מה שניסיתי לנווט,
7:05 - 7:10

עם המילים האלו, כאן, בחדר הזה, איתכם.
7:11 - 7:13

אז- חייכו.
7:20 - 7:23

לא תמיד זה עבד ככה.
7:23 - 7:25

היתה תקופה שהיה צריך ללכלך את הידיים.
7:25 - 7:29

כשהיית בחשכה, לרוב, לגשש היה נתון,
7:29 - 7:32

אם היית צריך יותר ניגודיות, יותר רוויה,
7:32 - 7:35

כהים כהים יותר, ובהירים בהירים יותר.
7:35 - 7:38

קראו לזה חשיפה ארוכה. פירושו של דבר שהיית מבלה
7:38 - 7:41

זמן ארוך יותר בשאיפת כימיקלים, יותר זמן עם הידיים במים.
7:41 - 7:42

לא תמיד זה היה קל.
7:42 - 7:45

סבא סטיוארט היה צלם בחיל הים.
7:45 - 7:48

צעיר, סמוק-פנים עם שרוולים מופשלים,
7:48 - 7:51

אגרופי אצבעות כמו שורות של מטבעות,
7:51 - 7:55

הוא נראה כמו פופאיי המלח, שקם לתחייה.
7:55 - 7:56

חיוך עקום, ציצת שער חזה,
7:56 - 8:00

הוא הופיע במלחמת העולם השנייה, עם חיוך טיפשי ותחביב.
8:00 - 8:02

ככשאלו אותו אם הוא ידע הרבה על צילום,
8:02 - 8:06

הוא שיקר, למד לקרוא את אירופה כמו מפה,
8:06 - 8:09

הפוך, מגובה מטוס קרב,
8:09 - 8:12

מצלמה מתקתקת, עפעפיים נפתחות, החושך החשוך ביותר
8:12 - 8:14

והבוהק הבהיר ביותר.
8:14 - 8:17

הוא למד מלחמה כאילו יכל לקרוא את הדרך שלו הביתה.
8:17 - 8:19

כשגברים אחרים חזרו, הם הניחו את הנשקים שלהם להחליד,
8:19 - 8:23

אבל הוא, חזר עם העדשות והמצלמות הביתה.
8:23 - 8:26

פתח חנות, הפך את זה לעסק משפחתי.
8:26 - 8:29

אבא שלי נולד לתוך העולם הזה של שחור ולבן.
8:29 - 8:33

ידי הכדורסל שלו למדו את הקליק וההחלקה
8:33 - 8:35

של עדשה לתוך מסגרת, סרט לתוך מצלמה,
8:35 - 8:37

כימיקל לתוך מיכל פלסטיק.
8:37 - 8:40

אבא שלו הכיר את הציוד אבל לא את האמנות.
8:40 - 8:42

הוא הכיר את הכהים אבל לא את הבהירים.
8:42 - 8:46

אבא שלי למד את הקסם, בילה את הזמן שלו במעקב אחרי אור.
8:46 - 8:49

פעם הוא חצה את המדינה כדי לעקוב אחרי שריפת יער,
8:49 - 8:52

צד אותה עם המצלמה שלו שבוע.
8:52 - 8:54

"עקוב אחרי האור", הוא אמר.
8:54 - 8:56

"עקוב אחרי האור."
8:56 - 8:58

יש חלקים שלי שאני רק מזהה מתמונות.
8:58 - 9:02

הלופט ברח' ווסטר עם המסדרונות החורקים,
9:02 - 9:05

תקרות בגובה 3.6 מ', הקירות הלבנים והרצפות הקרות.
9:05 - 9:07

זה היה הבית של אמא שלי, לפני שהיא היתה אמא.
9:07 - 9:10

לפני שהיתה אישה, היא היתה אמנית.
9:10 - 9:12

ושני החדרים היחידים בבית,
9:12 - 9:14

עם קירות שהגיעו עד התקרה,
9:14 - 9:16

ודלתות שנפתחו ונסגרו,
9:16 - 9:19

היו השירותים וחדר החושך.
9:19 - 9:21

את חדר החושך היא בנתה בעצמה, עם כיורים בהזמנה מיוחדת
9:21 - 9:25

מפלדת אל-חלד, עם מגדיל 20X25
9:25 - 9:27

שעלה וירד עם ארכובת ענק ידנית,
9:27 - 9:29

בנק של אורות מאזני- צבע,
9:29 - 9:31

קיר זכוכית לבן בשביל להסתכל על הדפסים,
9:31 - 9:34

מתלה ליבוש שנכנס ויצא מהקיר.
9:34 - 9:36

אמא שלי בנתה לעצמה חדר חושך.
9:36 - 9:37

ועשתה ממנו בית לעצמה.
9:37 - 9:40

התאהבה בגבר עם ידי כדורסל,
9:40 - 9:42

בצורה שבה הוא התבונן באור.
9:42 - 9:44

הם התחתנו. נולדה להם תינוקת.
9:44 - 9:46

עברו לבית ליד פארק.
9:46 - 9:49

אבל הם שמרו על הלופט ברח' ווסטר
9:49 - 9:51

לימי הולדת וחפש את המטמון.
9:51 - 9:54

התינוקת הטתה את סקלת הצבע.
9:54 - 9:56

מילאה את אלבומי התמונות של ההורים שלה בבלונים אדומים
9:56 - 9:57

וציפוי עוגה צהוב.
9:57 - 10:00

התינוקת גדלה והפכה לילדה בלי נמשים,
10:00 - 10:01

עם חיוך עקום,
10:01 - 10:06

שלא הבינה למה לחברים שלה אין חדרי חושך בבתים שלהם,
10:06 - 10:07

שאף פעם לא ראתה את הוריה מתנשקים,
10:07 - 10:09

שמעולם לא ראתה אותם אוחזים ידיים.
10:09 - 10:11

אבל יום אחד, עוד תינוק הופיע.
10:11 - 10:15

לתינוק הזה היה שיער חלק מושלם ולחיי מסטיק.
10:15 - 10:17

הם קראו לו בטטה מתוקה.
10:17 - 10:18

כשהוא צחק, הוא צחק בקול כה רם,
10:18 - 10:20

הוא הבריח את היונים במדרגות החירום
10:20 - 10:23

וארבעתם גרו בבית הזה ליד הפארק.
10:23 - 10:26

הילדה בלי הנמשים, וילד הבטטה המתוקה,
10:26 - 10:28

אב כדורסל, ואם חדר החושך
10:28 - 10:31

והם הדליקו את הנרות שלהם, ואמרו את התפילות שלהם,
10:31 - 10:34

ופינות התמונות התעגלו.
10:34 - 10:36

יום אחד נפלו כמה מגדלים
10:36 - 10:40

והבית ליד הפארק הפך לבית תחת אפר, אז הם ברחו.
10:40 - 10:45

בתיקי גב, על אופניים לחדרי חושך אבל הלופט ברח' ווסטר
10:45 - 10:49

נבנה עבור אמנית, לא למשפחה של יונים
10:49 - 10:51

וקירות שלא מגיעים עד התקרה
10:51 - 10:52

לא יכולים להחזיק את הצעקות בפנים
10:52 - 10:57

ואיש עם ידי כדורסל הניח את כלי הנשק שלו להחליד.
10:57 - 11:00

הוא לא יכל להלחם במלחמה הזו ואף מפה לא הצביעה הביתה.
11:00 - 11:02

הידיים שלו כבר לא התאימו למצלמה שלו,
11:02 - 11:03

ולא התאימו לאלו של אשתו,
11:03 - 11:06

לא התאימו לגוף שלו.
11:06 - 11:09

ילד הבטטה המתוקה תקע את האגרופים שלו לתוך פיו
11:09 - 11:10

עד שלא היה לו עוד מה לומר.
11:10 - 11:14

אז, הילדה בלי הנמשים הלכה לחפש את המטמון לבד.
11:14 - 11:18

וברח' ווסטר, בבניין עם מסדרונות חורקים,
11:18 - 11:19

והלופט עם תקרת ה3.6 מטר
11:19 - 11:21

וחדר חושך עם יותר מדי כיורים
11:21 - 11:24

מתחת לאור איזון הצבע, היא מצאה פתק,
11:24 - 11:29

מוצמד בנעץ לקיר, שארית של זמן לפני מגדלים,
11:29 - 11:31

מזמן לפני תינוקות.
11:31 - 11:37

ועל הפתק היה כתוב: "בחור ממש אוהב בחורה שעובדת בחדר חושך."
11:37 - 11:41

עברה שנה עד שאבא שלי הרים שוב מצלמה.
11:41 - 11:44

בפעם הראשונה שיצא, עקב אחרי אורות חג המולד,
11:44 - 11:46

שניקדו את דרכם דרך עצי העיר ניו-יורק.
11:46 - 11:51

נקודות קטנטנות של אור, מהבהבות החוצה אליו, מהחושך החשוך ביותר.
11:51 - 11:55

שנה לאחר מכן הוא חצה את המדינה כדי לעקוב אחרי שריפת יער,
11:55 - 11:58

נשאר שבוע כדי לצוד אותה עם המצלמה שלו,
11:58 - 11:59

היא החריבה את החוף המערבי
11:59 - 12:01

אכלה משאיות 18-גלגלים בדרכה.
12:01 - 12:03

בצד השני של המדינה,
12:03 - 12:06

אני הלכתי לכיתה וכתבתי שיר בשולי המחברת שלי.
12:06 - 12:09

שנינו למדנו את אמנות הלכידה.
12:09 - 12:11

אולי אנחנו לומדים את אמנות האימוץ אל הלב.
12:11 - 12:16

אולי אנחנו לומדים את אמנות השחרור.
12:16 - 126:07

תודה לכם. (מחיאות כפיים)

Title:: TEDxEast - שרה קיי - כמה חיים אתה יכול לחיות?
Description:: שרה קיי, מייסדת Project V.O.I.C.E מופיעה ומדברת על לחיות דרך סיפורים ועל ללמוד להפסיק למהר.

more » « less
Video Language:: English
Team:: closed TED
Project:: TEDxTalks
Duration:: 12:24

	Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for TEDxEast - Sarah Kay - How many lives can you live?
	Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for TEDxEast - Sarah Kay - How many lives can you live?
	Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for TEDxEast - Sarah Kay - How many lives can you live?
	Ariella Cwikel added a translation

Hebrew subtitles

Revisions

Revision 2

Ido Dekkers

TEDxEast - שרה קיי - כמה חיים אתה יכול לחיות?

Revisions

Our website uses cookies

Operating cookies (Required)