1
00:00:14,870 --> 00:00:20,788
(שרה) אני רואה את הירח. הירח רואה אותי.

2
00:00:20,788 --> 00:00:26,858
הירח רואה מישהו שאני לא רואה.

3
00:00:26,858 --> 00:00:33,393
אלוהים ברך את הירח, ואלוהים ברך אותי,

4
00:00:33,393 --> 00:00:40,368
ואלוהים ברך את אותו מישהו שאני לא רואה.

5
00:00:40,368 --> 00:00:46,050
אם אגיע לגן עדן, לפניך,

6
00:00:46,050 --> 00:00:52,891
אני אעשה חור ואמשוך אותך אלי.

7
00:00:52,891 --> 00:00:57,782
ואכתוב את שמך, על כל כוכב,

8
00:00:57,782 --> 00:01:02,005
וככה העולם,

9
00:01:02,005 --> 00:01:05,887
לא יראה רחוק כל כך.

10
00:01:05,887 --> 00:01:09,602
האסטרונאוט לא יבוא לעבודה היום.

11
00:01:09,602 --> 00:01:11,497
הוא התקשר להודיע שהוא חולה.

12
00:01:11,497 --> 00:01:16,887
הוא כיבה את הטלפון הנייד, הלפטופ, הביפר, השעון המעורר.

13
00:01:16,887 --> 00:01:19,846
יש חתול צהוב שמן ישן על הכורסה שלו,

14
00:01:19,846 --> 00:01:21,799
טיפות גשם על החלון,

15
00:01:21,799 --> 00:01:25,014
ואף לא רמז לקפה באוויר המטבח.

16
00:01:25,014 --> 00:01:26,768
כולם נרגשים.

17
00:01:26,768 --> 00:01:30,708
המהנדסים בקומה ה-15 הפסיקו לעבוד על מכונת החלקיקים שלהם.

18
00:01:30,708 --> 00:01:32,711
חדר האי-כבידה דולף

19
00:01:32,711 --> 00:01:34,319
ואפילו הילד המנומש עם המשקפיים,

20
00:01:34,319 --> 00:01:36,835
שהתפקיד היחיד שלו הוא להוציא את האשפה, עצבני,

21
00:01:36,835 --> 00:01:39,777
משחק עם השקית, שופך את קליפת הבננה ואת כוס הנייר.

22
00:01:39,777 --> 00:01:41,383
אף אחד לא שם לב.

23
00:01:41,383 --> 00:01:44,299
הם עסוקים מדי בחישוב מחדש של מה כל זה אומר לגבי הזמן האבוד.

24
00:01:44,299 --> 00:01:46,866
כמה גלקסיות אנחנו מאבדים בכל שנייה.

25
00:01:46,866 --> 00:01:49,009
כמה זמן עד שאפשר לשגר את הרקטה הבאה, איפה שהו.

26
00:01:49,009 --> 00:01:51,743
אלקטרון מתעופף בענן האנרגיה שלו.

27
00:01:51,743 --> 00:01:53,024
חור שחור התפרץ.

28
00:01:53,024 --> 00:01:56,216
אם מסיימת לערוך את השולחן לארוחת הערב.

29
00:01:56,216 --> 00:01:57,531
מרתון "חוק וסדר" מתחיל.

30
00:01:57,531 --> 00:02:00,037
האסטרונאוט ישן.

31
00:02:00,037 --> 00:02:01,959
הוא שכח לכבות את השעון שלו,

32
00:02:01,959 --> 00:02:04,759
שמתקתק, כמו זרם מטאלי על מפרק ידו.

33
00:02:04,759 --> 00:02:06,510
הוא לא שומע אותו.

34
00:02:06,510 --> 00:02:09,673
הוא חולם על שוניות אלמוגים ועל פלנקטון.

35
00:02:09,673 --> 00:02:12,675
האצבעות שלו מוצאות את הציפה, תורן האנייה שלו.

36
00:02:12,675 --> 00:02:15,399
הוא מתהפך על צידו. פוקח את עיניו מיד.

37
00:02:15,399 --> 00:02:20,668
הוא חושב שלצוללנים בטח יש את העבודה הכי נפלאה בעולם.

38
00:02:20,668 --> 00:02:24,335
כלכך הרבה מים שאפשר לגלוש דרכם!

39
00:02:26,381 --> 00:02:30,687
(מחיאות כפיים)

40
00:02:30,687 --> 00:02:32,879
תודה לכם.

41
00:02:32,879 --> 00:02:37,004
כשהייתי ילדה, לא יכולתי לתפוש את הרעיון

42
00:02:37,004 --> 00:02:39,771
שאפשר לחיות רק מהלך חיים אחד.

43
00:02:39,771 --> 00:02:41,637
אני לא מתכוונת לזה כמטפורה.

44
00:02:41,637 --> 00:02:44,966
אני מתכוונת, ממש חשבתי שתהייה לי הזדמנות לעשות

45
00:02:44,966 --> 00:02:47,512
כל דבר שיש לעשות

46
00:02:47,512 --> 00:02:50,027
ולהיות כל דבר שאפשר להיות.

47
00:02:50,027 --> 00:02:51,899
זה היה רק עניין של זמן בשבילי.

48
00:02:51,899 --> 00:02:54,709
ולא היתה כל מגבלה של גיל, מגדר,

49
00:02:54,709 --> 00:02:57,659
או גזע, או אפילו תקופת זמן מתאימה.

50
00:02:57,659 --> 00:03:01,009
הייתי בטוחה שאני הולכת ממש לחוות

51
00:03:01,009 --> 00:03:05,523
איך זה מרגיש להיות מנהיגה של תנועת זכויות אזרח,

52
00:03:05,523 --> 00:03:08,441
או ילד בן עשר בחווה בתקופת סופות החול של שנות ה-30,

53
00:03:08,441 --> 00:03:12,086
או קיסר משושלת טאנג בסין.

54
00:03:12,086 --> 00:03:14,739
אמא שלי אומרת שכשאנשים שאלו אותי

55
00:03:14,739 --> 00:03:20,333
מה אני רוצה להיות כשאגדל, בדר"כ עניתי נסיכה-בלרינה-אסטרונאוטית.

56
00:03:20,333 --> 00:03:25,442
ומה שהיא לא מבינה זה שלא ניסיתי להמציא איזה תעסוקת-על משולבת.

57
00:03:25,442 --> 00:03:28,869
אני מניתי דברים שחשבתי שתהיה לי הזדמנות להיות:

58
00:03:28,869 --> 00:03:31,953
נסיכה, ובלרינה, ואסטרונאוטית.

59
00:03:31,953 --> 00:03:34,395
ואני די בטוחה שהרשימה נמשכה עוד משם.

60
00:03:34,395 --> 00:03:36,592
בד"כ פשוט היו קוטעים אותי.

61
00:03:36,592 --> 00:03:41,876
זו אף פעם לא היתה שאלה של אם אני הולכת לעשות משהו, אלא מתי.

62
00:03:41,876 --> 00:03:44,700
והייתי בטוחה שאם אני הולכת לעשות את הכל,

63
00:03:44,700 --> 00:03:46,708
המשמעות היא שאני בטח אצטרך לזוז די מהר,

64
00:03:46,708 --> 00:03:48,658
בגלל שהיו הרבה דברים שהייתי צריכה לעשות.

65
00:03:48,658 --> 00:03:51,008
אז החיים שלי היו במצב תמידי של למהר.

66
00:03:51,008 --> 00:03:53,019
תמיד פחדתי שאני לא מספיקה.

67
00:03:53,019 --> 00:03:56,940
מכיוון שגדלתי בניו-יורק, עד כמה שיכולתי לראות,

68
00:03:56,940 --> 00:04:00,112
למהר היה דבר די נורמלי.

69
00:04:00,112 --> 00:04:03,926
אבל, ככל שהתבגרתי, ספגתי את ההבנה,

70
00:04:03,926 --> 00:04:08,021
שאני לא הולכת לזכות לחיות יותר ממהלך חיים אחד

71
00:04:08,021 --> 00:04:11,016
רק ידעתי איך זה מרגיש להיות נערה בגיל ההתבגרות

72
00:04:11,016 --> 00:04:12,046
בניו-יורק,

73
00:04:12,046 --> 00:04:14,934
לא ילד בגיל ההתבגרות בניו- זילנד,

74
00:04:14,934 --> 00:04:17,821
ולא מלכת הכיתה בקנזס.

75
00:04:17,821 --> 00:04:21,013
יכולתי לראות רק דרך נקודת המבט שלי וזה היה בערך אז

76
00:04:21,013 --> 00:04:23,089
שהפכתי לאובססיבית לגבי סיפורים,

77
00:04:23,089 --> 00:04:25,034
בגלל שדרך סיפורים יכולתי לראות

78
00:04:25,034 --> 00:04:30,021
דרך נקודות מבט של אחרים, גם אם לזמן קצר או באופן לא מושלם.

79
00:04:30,021 --> 00:04:33,849
והתחלתי להשתוקק לשמוע חוויות של אחרים

80
00:04:33,849 --> 00:04:37,052
בגלל שכל כך קינאתי שהיו חיים שלמים אחרים

81
00:04:37,052 --> 00:04:39,006
שאני לעולם לא אוכל לחיות, ורציתי לשמוע

82
00:04:39,006 --> 00:04:41,011
על כל מה שאני מפספסת.

83
00:04:41,011 --> 00:04:43,328
ודרך יחס של העברה, הבנתי

84
00:04:43,328 --> 00:04:46,073
שאנשים מסוימים לעולם לא יזכו לחוות את התחושה

85
00:04:46,073 --> 00:04:49,052
של להיות נערה בגיל ההתבגרות בעיר ניו-יורק.

86
00:04:49,052 --> 00:04:50,698
כלומר שהם לעולם לא ידעו

87
00:04:50,698 --> 00:04:54,180
איך מרגישה נסיעה ברכבת התחתית אחרי הנשיקה הראשונה שלך,

88
00:04:54,180 --> 00:04:57,062
או איך נהיה שקט כשיורד שלג,

89
00:04:57,062 --> 00:04:58,988
ורציתי שהם ידעו, רציתי להגיד להם

90
00:04:58,988 --> 00:05:01,669
וזה הפך להיות מוקד האובססיה שלי.

91
00:05:01,669 --> 00:05:05,464
העסקתי את עצמי בסיפור סיפורים, בהחלפתם ובאיסופם.

92
00:05:05,464 --> 00:05:08,487
ורק לאחרונה הבנתי

93
00:05:08,487 --> 00:05:11,952
שאני לא יכולה תמיד למהר את השירה.

94
00:05:11,952 --> 00:05:16,108
באפריל לכבוד חודש השירה הלאומי יש אתגר כזה,

95
00:05:16,108 --> 00:05:18,669
משוררים רבים בקהילת השירה משתתפים בו,

96
00:05:18,669 --> 00:05:21,057
והוא נקרא אתגר ה 30/30.

97
00:05:21,057 --> 00:05:26,798
הרעיון הוא שכותבים שיר חדש בכל יום ויום בחודש אפריל.

98
00:05:26,798 --> 00:05:30,045
בשנה שעברה ניסיתי את זה בפעם הראשונה, והתרגשתי

99
00:05:30,045 --> 00:05:34,001
מהיעילות שבה הצלחתי להפיק שירה.

100
00:05:34,001 --> 00:05:38,309
אבל בסוף החודש הסתכלתי אחורה על 30 השירים שכתבתי,

101
00:05:38,309 --> 00:05:42,402
וגיליתי שכולם ניסו לספר את אותו הסיפור,

102
00:05:42,402 --> 00:05:46,829
ושלקח לי 30 ניסיונות כדי להבין איך אני רוצה לספר אותו.

103
00:05:46,829 --> 00:05:50,662
והבנתי שזה כנראה נכון לגבי סיפורים אחרים בקנה מידה גדול יותר.

104
00:05:50,662 --> 00:05:53,019
יש לי סיפורים שניסיתי לספר במשך שנים,

105
00:05:53,019 --> 00:05:57,062
משכתבת ומשכתבת ותמיד מחפשת את המילים הנכונות.

106
00:05:57,062 --> 00:06:01,016
יש משורר צרפתי, מסאי בשם פאול וואלרי

107
00:06:01,016 --> 00:06:04,743
שאמר ששיר לעולם אינו מסתיים, הוא רק ננטש.

108
00:06:04,743 --> 00:06:07,263
וזה מפחיד אותי מאד בגלל שהמשמעות היא

109
00:06:07,263 --> 00:06:11,002
שהייתי יכולה להמשיך לערוך ולשכתב לנצח ושזה תלוי בי להחליט

110
00:06:11,002 --> 00:06:15,763
מתי שיר גמור ומתי אני יכולה לעזוב אותו.

111
00:06:15,763 --> 00:06:18,039
וזה עומד בניגוד מוחלט לטבע האובססיבי מאד שלי לנסות

112
00:06:18,039 --> 00:06:22,313
למצוא את התשובה הנכונה, והמילים המושלמות, והמבנה הנכון.

113
00:06:22,313 --> 00:06:27,011
ואני משתמשת בשירה בחיי, כאמצעי שעוזר לי לנווט ולעבד דברים.

114
00:06:27,011 --> 00:06:30,047
אבל רק בגלל שאני מסיימת שיר, זה לא אומר שפתרתי

115
00:06:30,047 --> 00:06:33,144
את מה שהטריד אותי.

116
00:06:33,144 --> 00:06:34,764
אני אוהבת לבקר שירים ישנים,

117
00:06:34,764 --> 00:06:38,611
בגלל שזה מראה לי בדיוק איפה הייתי באותו הרגע.

118
00:06:38,611 --> 00:06:41,197
ומה היה הדבר שניסיתי לנווט והמילים

119
00:06:41,197 --> 00:06:43,090
שבחרתי כדי שיעזרו לי.

120
00:06:43,090 --> 00:06:47,098
עכשיו, יש לי סיפור שאני מסתבכת איתו שנים על גבי שנים

121
00:06:47,098 --> 00:06:50,034
ואני לא בטוחה אם מצאתי את המבנה המושלם,

122
00:06:50,034 --> 00:06:52,064
או שזה יהיה עוד ניסיון

123
00:06:52,064 --> 00:06:53,973
ואני אנסה לשכתב אותו אח"כ

124
00:06:53,973 --> 00:06:55,827
בחיפוש אחר דרך טובה יותר לספר אותו.

125
00:06:55,827 --> 00:06:59,106
אבל אני יודעת שבהמשך, כשאסתכל אחורה

126
00:06:59,106 --> 00:07:01,735
אוכל לדעת שזה המקום שבו הייתי

127
00:07:01,735 --> 00:07:05,009
ברגע הזה, וזה מה שניסיתי לנווט,

128
00:07:05,009 --> 00:07:09,686
עם המילים האלו, כאן, בחדר הזה, איתכם.

129
00:07:10,732 --> 00:07:12,925
אז- חייכו.

130
00:07:19,864 --> 00:07:22,521
לא תמיד זה עבד ככה.

131
00:07:22,521 --> 00:07:25,011
היתה תקופה שהיה צריך ללכלך את הידיים.

132
00:07:25,011 --> 00:07:29,029
כשהיית בחשכה, לרוב, לגשש היה נתון,

133
00:07:29,029 --> 00:07:32,076
אם היית צריך יותר ניגודיות, יותר רוויה,

134
00:07:32,076 --> 00:07:35,004
כהים כהים יותר, ובהירים בהירים יותר.

135
00:07:35,004 --> 00:07:38,049
קראו לזה חשיפה ארוכה. פירושו של דבר שהיית מבלה

136
00:07:38,049 --> 00:07:40,901
זמן ארוך יותר בשאיפת כימיקלים, יותר זמן עם הידיים במים.

137
00:07:40,901 --> 00:07:42,363
לא תמיד זה היה קל.

138
00:07:42,363 --> 00:07:45,041
סבא סטיוארט היה צלם בחיל הים.

139
00:07:45,041 --> 00:07:48,311
צעיר, סמוק-פנים עם שרוולים מופשלים,

140
00:07:48,311 --> 00:07:51,412
אגרופי אצבעות כמו שורות של מטבעות,

141
00:07:51,412 --> 00:07:54,513
הוא נראה כמו פופאיי המלח, שקם לתחייה.

142
00:07:54,513 --> 00:07:56,245
חיוך עקום, ציצת שער חזה,

143
00:07:56,245 --> 00:07:59,771
הוא הופיע במלחמת העולם השנייה, עם חיוך טיפשי ותחביב.

144
00:07:59,771 --> 00:08:02,420
ככשאלו אותו אם הוא ידע הרבה על צילום,

145
00:08:02,420 --> 00:08:06,280
הוא שיקר, למד לקרוא את אירופה כמו מפה,

146
00:08:06,280 --> 00:08:09,018
הפוך, מגובה מטוס קרב,

147
00:08:09,018 --> 00:08:12,086
מצלמה מתקתקת, עפעפיים נפתחות, החושך החשוך ביותר

148
00:08:12,086 --> 00:08:14,009
והבוהק הבהיר ביותר.

149
00:08:14,009 --> 00:08:17,019
הוא למד מלחמה כאילו יכל לקרוא את הדרך שלו הביתה.

150
00:08:17,019 --> 00:08:19,046
כשגברים אחרים חזרו, הם הניחו את הנשקים שלהם להחליד,

151
00:08:19,046 --> 00:08:22,867
אבל הוא, חזר עם העדשות והמצלמות הביתה.

152
00:08:22,867 --> 00:08:25,650
פתח חנות, הפך את זה לעסק משפחתי.

153
00:08:25,650 --> 00:08:29,043
אבא שלי נולד לתוך העולם הזה של שחור ולבן.

154
00:08:29,043 --> 00:08:32,604
ידי הכדורסל שלו למדו את הקליק וההחלקה

155
00:08:32,604 --> 00:08:35,064
של עדשה לתוך מסגרת, סרט לתוך מצלמה,

156
00:08:35,064 --> 00:08:37,000
כימיקל לתוך מיכל פלסטיק.

157
00:08:37,000 --> 00:08:40,014
אבא שלו הכיר את הציוד אבל לא את האמנות.

158
00:08:40,014 --> 00:08:42,001
הוא הכיר את הכהים אבל לא את הבהירים.

159
00:08:42,001 --> 00:08:46,024
אבא שלי למד את הקסם, בילה את הזמן שלו במעקב אחרי אור.

160
00:08:46,024 --> 00:08:48,990
פעם הוא חצה את המדינה כדי לעקוב אחרי שריפת יער,

161
00:08:48,990 --> 00:08:51,968
צד אותה עם המצלמה שלו שבוע.

162
00:08:51,968 --> 00:08:54,299
"עקוב אחרי האור", הוא אמר.

163
00:08:54,299 --> 00:08:55,830
"עקוב אחרי האור."

164
00:08:55,830 --> 00:08:58,293
יש חלקים שלי שאני רק מזהה מתמונות.

165
00:08:58,293 --> 00:09:01,512
הלופט ברח' ווסטר עם המסדרונות החורקים,

166
00:09:01,512 --> 00:09:04,517
תקרות בגובה 3.6 מ', הקירות הלבנים והרצפות הקרות.

167
00:09:04,517 --> 00:09:07,293
זה היה הבית של אמא שלי, לפני שהיא היתה אמא.

168
00:09:07,293 --> 00:09:10,237
לפני שהיתה אישה, היא היתה אמנית.

169
00:09:10,237 --> 00:09:11,960
ושני החדרים היחידים בבית,

170
00:09:11,960 --> 00:09:14,109
עם קירות שהגיעו עד התקרה,

171
00:09:14,109 --> 00:09:15,736
ודלתות שנפתחו ונסגרו,

172
00:09:15,736 --> 00:09:18,711
היו השירותים וחדר החושך.

173
00:09:18,711 --> 00:09:21,036
את חדר החושך היא בנתה בעצמה, עם כיורים בהזמנה מיוחדת

174
00:09:21,036 --> 00:09:25,010
מפלדת אל-חלד, עם מגדיל 20X25

175
00:09:25,010 --> 00:09:27,045
שעלה וירד עם ארכובת ענק ידנית,

176
00:09:27,045 --> 00:09:29,056
בנק של אורות מאזני- צבע,

177
00:09:29,056 --> 00:09:31,408
קיר זכוכית לבן בשביל להסתכל על הדפסים,

178
00:09:31,408 --> 00:09:33,863
מתלה ליבוש שנכנס ויצא מהקיר.

179
00:09:33,863 --> 00:09:35,930
אמא שלי בנתה לעצמה חדר חושך.

180
00:09:35,930 --> 00:09:37,076
ועשתה ממנו בית לעצמה.

181
00:09:37,076 --> 00:09:39,985
התאהבה בגבר עם ידי כדורסל,

182
00:09:39,985 --> 00:09:42,265
בצורה שבה הוא התבונן באור.

183
00:09:42,265 --> 00:09:44,364
הם התחתנו. נולדה להם תינוקת.

184
00:09:44,364 --> 00:09:46,013
עברו לבית ליד פארק.

185
00:09:46,013 --> 00:09:49,008
אבל הם שמרו על הלופט ברח' ווסטר

186
00:09:49,008 --> 00:09:50,867
לימי הולדת וחפש את המטמון.

187
00:09:50,867 --> 00:09:53,611
התינוקת הטתה את סקלת הצבע.

188
00:09:53,611 --> 00:09:56,083
מילאה את אלבומי התמונות של ההורים שלה בבלונים אדומים

189
00:09:56,083 --> 00:09:57,073
וציפוי עוגה צהוב.

190
00:09:57,073 --> 00:09:59,535
התינוקת גדלה והפכה לילדה בלי נמשים,

191
00:09:59,535 --> 00:10:01,002
עם חיוך עקום,

192
00:10:01,002 --> 00:10:05,711
שלא הבינה למה לחברים שלה אין חדרי חושך בבתים שלהם,

193
00:10:05,711 --> 00:10:07,490
שאף פעם לא ראתה את הוריה מתנשקים,

194
00:10:07,490 --> 00:10:09,449
שמעולם לא ראתה אותם אוחזים ידיים.

195
00:10:09,449 --> 00:10:11,035
אבל יום אחד, עוד תינוק הופיע.

196
00:10:11,035 --> 00:10:14,856
לתינוק הזה היה שיער חלק מושלם ולחיי מסטיק.

197
00:10:14,856 --> 00:10:16,570
הם קראו לו בטטה מתוקה.

198
00:10:16,570 --> 00:10:18,023
כשהוא צחק, הוא צחק בקול כה רם,

199
00:10:18,023 --> 00:10:20,061
הוא הבריח את היונים במדרגות החירום

200
00:10:20,061 --> 00:10:23,262
וארבעתם גרו בבית הזה ליד הפארק.

201
00:10:23,262 --> 00:10:25,903
הילדה בלי הנמשים, וילד הבטטה המתוקה,

202
00:10:25,903 --> 00:10:28,030
אב כדורסל, ואם חדר החושך

203
00:10:28,030 --> 00:10:30,872
והם הדליקו את הנרות שלהם, ואמרו את התפילות שלהם,

204
00:10:30,872 --> 00:10:33,698
ופינות התמונות התעגלו.

205
00:10:33,698 --> 00:10:35,750
יום אחד נפלו כמה מגדלים

206
00:10:35,750 --> 00:10:39,853
והבית ליד הפארק הפך לבית תחת אפר, אז הם ברחו.

207
00:10:39,853 --> 00:10:45,008
בתיקי גב, על אופניים לחדרי חושך אבל הלופט ברח' ווסטר

208
00:10:45,008 --> 00:10:48,812
נבנה עבור אמנית, לא למשפחה של יונים

209
00:10:48,812 --> 00:10:50,775
וקירות שלא מגיעים עד התקרה

210
00:10:50,775 --> 00:10:52,090
לא יכולים להחזיק את הצעקות בפנים

211
00:10:52,090 --> 00:10:56,745
ואיש עם ידי כדורסל הניח את כלי הנשק שלו להחליד.

212
00:10:56,745 --> 00:11:00,008
הוא לא יכל להלחם במלחמה הזו ואף מפה לא הצביעה הביתה.

213
00:11:00,008 --> 00:11:01,678
הידיים שלו כבר לא התאימו למצלמה שלו,

214
00:11:01,678 --> 00:11:03,360
ולא התאימו לאלו של אשתו,

215
00:11:03,360 --> 00:11:05,858
לא התאימו לגוף שלו.

216
00:11:05,858 --> 00:11:08,713
ילד הבטטה המתוקה תקע את האגרופים שלו לתוך פיו

217
00:11:08,713 --> 00:11:10,229
עד שלא היה לו עוד מה לומר.

218
00:11:10,229 --> 00:11:14,022
אז, הילדה בלי הנמשים הלכה לחפש את המטמון לבד.

219
00:11:14,022 --> 00:11:17,638
וברח' ווסטר, בבניין עם מסדרונות חורקים,

220
00:11:17,638 --> 00:11:19,490
והלופט עם תקרת ה3.6 מטר

221
00:11:19,490 --> 00:11:21,482
וחדר חושך עם יותר מדי כיורים

222
00:11:21,482 --> 00:11:24,028
מתחת לאור איזון הצבע, היא מצאה פתק,

223
00:11:24,028 --> 00:11:28,941
מוצמד בנעץ לקיר, שארית של זמן לפני מגדלים,

224
00:11:28,941 --> 00:11:31,485
מזמן לפני תינוקות.

225
00:11:31,485 --> 00:11:37,007
ועל הפתק היה כתוב: "בחור ממש אוהב בחורה שעובדת בחדר חושך."

226
00:11:37,007 --> 00:11:40,944
עברה שנה עד שאבא שלי הרים שוב מצלמה.

227
00:11:40,944 --> 00:11:43,578
בפעם הראשונה שיצא, עקב אחרי אורות חג המולד,

228
00:11:43,578 --> 00:11:46,013
שניקדו את דרכם דרך עצי העיר ניו-יורק.

229
00:11:46,013 --> 00:11:50,967
נקודות קטנטנות של אור, מהבהבות החוצה אליו, מהחושך החשוך ביותר.

230
00:11:50,967 --> 00:11:54,873
שנה לאחר מכן הוא חצה את המדינה כדי לעקוב אחרי שריפת יער,

231
00:11:54,873 --> 00:11:57,527
נשאר שבוע כדי לצוד אותה עם המצלמה שלו,

232
00:11:57,527 --> 00:11:59,497
היא החריבה את החוף המערבי

233
00:11:59,497 --> 00:12:01,481
אכלה משאיות 18-גלגלים בדרכה.

234
00:12:01,481 --> 00:12:03,062
בצד השני של המדינה,

235
00:12:03,062 --> 00:12:06,050
אני הלכתי לכיתה וכתבתי שיר בשולי המחברת שלי.

236
00:12:06,050 --> 00:12:08,765
שנינו למדנו את אמנות הלכידה.

237
00:12:08,765 --> 00:12:11,398
אולי אנחנו לומדים את אמנות האימוץ אל הלב.

238
00:12:11,448 --> 00:12:15,755
אולי אנחנו לומדים את אמנות השחרור.

239
00:12:16,005 --> 02:06:07,010
תודה לכם. (מחיאות כפיים)