0:00:14.870,0:00:20.788
(שרה) אני רואה את הירח. הירח רואה אותי.

0:00:20.788,0:00:26.858
הירח רואה מישהו שאני לא רואה.

0:00:26.858,0:00:33.393
אלוהים ברך את הירח, ואלוהים ברך אותי,

0:00:33.393,0:00:40.368
ואלוהים ברך את אותו מישהו שאני לא רואה.

0:00:40.368,0:00:46.050
אם אגיע לגן עדן, לפניך,

0:00:46.050,0:00:52.891
אני אעשה חור ואמשוך אותך אלי.

0:00:52.891,0:00:57.782
ואכתוב את שמך, על כל כוכב,

0:00:57.782,0:01:02.005
וככה העולם,

0:01:02.005,0:01:05.887
לא יראה רחוק כל כך.

0:01:05.887,0:01:09.602
האסטרונאוט לא יבוא לעבודה היום.

0:01:09.602,0:01:11.497
הוא התקשר להודיע שהוא חולה.

0:01:11.497,0:01:16.887
הוא כיבה את הטלפון הנייד, הלפטופ, הביפר, השעון המעורר.

0:01:16.887,0:01:19.846
יש חתול צהוב שמן ישן על הכורסה שלו,

0:01:19.846,0:01:21.799
טיפות גשם על החלון,

0:01:21.799,0:01:25.014
ואף לא רמז לקפה באוויר המטבח.

0:01:25.014,0:01:26.768
כולם נרגשים.

0:01:26.768,0:01:30.708
המהנדסים בקומה ה-15 הפסיקו לעבוד על מכונת החלקיקים שלהם.

0:01:30.708,0:01:32.711
חדר האי-כבידה דולף

0:01:32.711,0:01:34.319
ואפילו הילד המנומש עם המשקפיים,

0:01:34.319,0:01:36.835
שהתפקיד היחיד שלו הוא להוציא את האשפה, עצבני,

0:01:36.835,0:01:39.777
משחק עם השקית, שופך את קליפת הבננה ואת כוס הנייר.

0:01:39.777,0:01:41.383
אף אחד לא שם לב.

0:01:41.383,0:01:44.299
הם עסוקים מדי בחישוב מחדש של מה כל זה אומר לגבי הזמן האבוד.

0:01:44.299,0:01:46.866
כמה גלקסיות אנחנו מאבדים בכל שנייה.

0:01:46.866,0:01:49.009
כמה זמן עד שאפשר לשגר את הרקטה הבאה, איפה שהו.

0:01:49.009,0:01:51.743
אלקטרון מתעופף בענן האנרגיה שלו.

0:01:51.743,0:01:53.024
חור שחור התפרץ.

0:01:53.024,0:01:56.216
אם מסיימת לערוך את השולחן לארוחת הערב.

0:01:56.216,0:01:57.531
מרתון "חוק וסדר" מתחיל.

0:01:57.531,0:02:00.037
האסטרונאוט ישן.

0:02:00.037,0:02:01.959
הוא שכח לכבות את השעון שלו,

0:02:01.959,0:02:04.759
שמתקתק, כמו זרם מטאלי על מפרק ידו.

0:02:04.759,0:02:06.510
הוא לא שומע אותו.

0:02:06.510,0:02:09.673
הוא חולם על שוניות אלמוגים ועל פלנקטון.

0:02:09.673,0:02:12.675
האצבעות שלו מוצאות את הציפה, תורן האנייה שלו.

0:02:12.675,0:02:15.399
הוא מתהפך על צידו. פוקח את עיניו מיד.

0:02:15.399,0:02:20.668
הוא חושב שלצוללנים בטח יש את העבודה הכי נפלאה בעולם.

0:02:20.668,0:02:24.335
כלכך הרבה מים שאפשר לגלוש דרכם!

0:02:26.381,0:02:30.687
(מחיאות כפיים)

0:02:30.687,0:02:32.879
תודה לכם.

0:02:32.879,0:02:37.004
כשהייתי ילדה, לא יכולתי לתפוש את הרעיון

0:02:37.004,0:02:39.771
שאפשר לחיות רק מהלך חיים אחד.

0:02:39.771,0:02:41.637
אני לא מתכוונת לזה כמטפורה.

0:02:41.637,0:02:44.966
אני מתכוונת, ממש חשבתי שתהייה לי הזדמנות לעשות

0:02:44.966,0:02:47.512
כל דבר שיש לעשות

0:02:47.512,0:02:50.027
ולהיות כל דבר שאפשר להיות.

0:02:50.027,0:02:51.899
זה היה רק עניין של זמן בשבילי.

0:02:51.899,0:02:54.709
ולא היתה כל מגבלה של גיל, מגדר,

0:02:54.709,0:02:57.659
או גזע, או אפילו תקופת זמן מתאימה.

0:02:57.659,0:03:01.009
הייתי בטוחה שאני הולכת ממש לחוות

0:03:01.009,0:03:05.523
איך זה מרגיש להיות מנהיגה של תנועת זכויות אזרח,

0:03:05.523,0:03:08.441
או ילד בן עשר בחווה בתקופת סופות החול של שנות ה-30,

0:03:08.441,0:03:12.086
או קיסר משושלת טאנג בסין.

0:03:12.086,0:03:14.739
אמא שלי אומרת שכשאנשים שאלו אותי

0:03:14.739,0:03:20.333
מה אני רוצה להיות כשאגדל, בדר"כ עניתי נסיכה-בלרינה-אסטרונאוטית.

0:03:20.333,0:03:25.442
ומה שהיא לא מבינה זה שלא ניסיתי להמציא איזה תעסוקת-על משולבת.

0:03:25.442,0:03:28.869
אני מניתי דברים שחשבתי שתהיה לי הזדמנות להיות:

0:03:28.869,0:03:31.953
נסיכה, ובלרינה, ואסטרונאוטית.

0:03:31.953,0:03:34.395
ואני די בטוחה שהרשימה נמשכה עוד משם.

0:03:34.395,0:03:36.592
בד"כ פשוט היו קוטעים אותי.

0:03:36.592,0:03:41.876
זו אף פעם לא היתה שאלה של אם אני הולכת לעשות משהו, אלא מתי.

0:03:41.876,0:03:44.700
והייתי בטוחה שאם אני הולכת לעשות את הכל,

0:03:44.700,0:03:46.708
המשמעות היא שאני בטח אצטרך לזוז די מהר,

0:03:46.708,0:03:48.658
בגלל שהיו הרבה דברים שהייתי צריכה לעשות.

0:03:48.658,0:03:51.008
אז החיים שלי היו במצב תמידי של למהר.

0:03:51.008,0:03:53.019
תמיד פחדתי שאני לא מספיקה.

0:03:53.019,0:03:56.940
מכיוון שגדלתי בניו-יורק, עד כמה שיכולתי לראות,

0:03:56.940,0:04:00.112
למהר היה דבר די נורמלי.

0:04:00.112,0:04:03.926
אבל, ככל שהתבגרתי, ספגתי את ההבנה,

0:04:03.926,0:04:08.021
שאני לא הולכת לזכות לחיות יותר ממהלך חיים אחד

0:04:08.021,0:04:11.016
רק ידעתי איך זה מרגיש להיות נערה בגיל ההתבגרות

0:04:11.016,0:04:12.046
בניו-יורק,

0:04:12.046,0:04:14.934
לא ילד בגיל ההתבגרות בניו- זילנד,

0:04:14.934,0:04:17.821
ולא מלכת הכיתה בקנזס.

0:04:17.821,0:04:21.013
יכולתי לראות רק דרך נקודת המבט שלי וזה היה בערך אז

0:04:21.013,0:04:23.089
שהפכתי לאובססיבית לגבי סיפורים,

0:04:23.089,0:04:25.034
בגלל שדרך סיפורים יכולתי לראות

0:04:25.034,0:04:30.021
דרך נקודות מבט של אחרים, גם אם לזמן קצר או באופן לא מושלם.

0:04:30.021,0:04:33.849
והתחלתי להשתוקק לשמוע חוויות של אחרים

0:04:33.849,0:04:37.052
בגלל שכל כך קינאתי שהיו חיים שלמים אחרים

0:04:37.052,0:04:39.006
שאני לעולם לא אוכל לחיות, ורציתי לשמוע

0:04:39.006,0:04:41.011
על כל מה שאני מפספסת.

0:04:41.011,0:04:43.328
ודרך יחס של העברה, הבנתי

0:04:43.328,0:04:46.073
שאנשים מסוימים לעולם לא יזכו לחוות את התחושה

0:04:46.073,0:04:49.052
של להיות נערה בגיל ההתבגרות בעיר ניו-יורק.

0:04:49.052,0:04:50.698
כלומר שהם לעולם לא ידעו

0:04:50.698,0:04:54.180
איך מרגישה נסיעה ברכבת התחתית אחרי הנשיקה הראשונה שלך,

0:04:54.180,0:04:57.062
או איך נהיה שקט כשיורד שלג,

0:04:57.062,0:04:58.988
ורציתי שהם ידעו, רציתי להגיד להם

0:04:58.988,0:05:01.669
וזה הפך להיות מוקד האובססיה שלי.

0:05:01.669,0:05:05.464
העסקתי את עצמי בסיפור סיפורים, בהחלפתם ובאיסופם.

0:05:05.464,0:05:08.487
ורק לאחרונה הבנתי

0:05:08.487,0:05:11.952
שאני לא יכולה תמיד למהר את השירה.

0:05:11.952,0:05:16.108
באפריל לכבוד חודש השירה הלאומי יש אתגר כזה,

0:05:16.108,0:05:18.669
משוררים רבים בקהילת השירה משתתפים בו,

0:05:18.669,0:05:21.057
והוא נקרא אתגר ה 30/30.

0:05:21.057,0:05:26.798
הרעיון הוא שכותבים שיר חדש בכל יום ויום בחודש אפריל.

0:05:26.798,0:05:30.045
בשנה שעברה ניסיתי את זה בפעם הראשונה, והתרגשתי

0:05:30.045,0:05:34.001
מהיעילות שבה הצלחתי להפיק שירה.

0:05:34.001,0:05:38.309
אבל בסוף החודש הסתכלתי אחורה על 30 השירים שכתבתי,

0:05:38.309,0:05:42.402
וגיליתי שכולם ניסו לספר את אותו הסיפור,

0:05:42.402,0:05:46.829
ושלקח לי 30 ניסיונות כדי להבין איך אני רוצה לספר אותו.

0:05:46.829,0:05:50.662
והבנתי שזה כנראה נכון לגבי סיפורים אחרים בקנה מידה גדול יותר.

0:05:50.662,0:05:53.019
יש לי סיפורים שניסיתי לספר במשך שנים,

0:05:53.019,0:05:57.062
משכתבת ומשכתבת ותמיד מחפשת את המילים הנכונות.

0:05:57.062,0:06:01.016
יש משורר צרפתי, מסאי בשם פאול וואלרי

0:06:01.016,0:06:04.743
שאמר ששיר לעולם אינו מסתיים, הוא רק ננטש.

0:06:04.743,0:06:07.263
וזה מפחיד אותי מאד בגלל שהמשמעות היא

0:06:07.263,0:06:11.002
שהייתי יכולה להמשיך לערוך ולשכתב לנצח ושזה תלוי בי להחליט

0:06:11.002,0:06:15.763
מתי שיר גמור ומתי אני יכולה לעזוב אותו.

0:06:15.763,0:06:18.039
וזה עומד בניגוד מוחלט לטבע האובססיבי מאד שלי לנסות

0:06:18.039,0:06:22.313
למצוא את התשובה הנכונה, והמילים המושלמות, והמבנה הנכון.

0:06:22.313,0:06:27.011
ואני משתמשת בשירה בחיי, כאמצעי שעוזר לי לנווט ולעבד דברים.

0:06:27.011,0:06:30.047
אבל רק בגלל שאני מסיימת שיר, זה לא אומר שפתרתי

0:06:30.047,0:06:33.144
את מה שהטריד אותי.

0:06:33.144,0:06:34.764
אני אוהבת לבקר שירים ישנים,

0:06:34.764,0:06:38.611
בגלל שזה מראה לי בדיוק איפה הייתי באותו הרגע.

0:06:38.611,0:06:41.197
ומה היה הדבר שניסיתי לנווט והמילים

0:06:41.197,0:06:43.090
שבחרתי כדי שיעזרו לי.

0:06:43.090,0:06:47.098
עכשיו, יש לי סיפור שאני מסתבכת איתו שנים על גבי שנים

0:06:47.098,0:06:50.034
ואני לא בטוחה אם מצאתי את המבנה המושלם,

0:06:50.034,0:06:52.064
או שזה יהיה עוד ניסיון

0:06:52.064,0:06:53.973
ואני אנסה לשכתב אותו אח"כ

0:06:53.973,0:06:55.827
בחיפוש אחר דרך טובה יותר לספר אותו.

0:06:55.827,0:06:59.106
אבל אני יודעת שבהמשך, כשאסתכל אחורה

0:06:59.106,0:07:01.735
אוכל לדעת שזה המקום שבו הייתי

0:07:01.735,0:07:05.009
ברגע הזה, וזה מה שניסיתי לנווט,

0:07:05.009,0:07:09.686
עם המילים האלו, כאן, בחדר הזה, איתכם.

0:07:10.732,0:07:12.925
אז- חייכו.

0:07:19.864,0:07:22.521
לא תמיד זה עבד ככה.

0:07:22.521,0:07:25.011
היתה תקופה שהיה צריך ללכלך את הידיים.

0:07:25.011,0:07:29.029
כשהיית בחשכה, לרוב, לגשש היה נתון,

0:07:29.029,0:07:32.076
אם היית צריך יותר ניגודיות, יותר רוויה,

0:07:32.076,0:07:35.004
כהים כהים יותר, ובהירים בהירים יותר.

0:07:35.004,0:07:38.049
קראו לזה חשיפה ארוכה. פירושו של דבר שהיית מבלה

0:07:38.049,0:07:40.901
זמן ארוך יותר בשאיפת כימיקלים, יותר זמן עם הידיים במים.

0:07:40.901,0:07:42.363
לא תמיד זה היה קל.

0:07:42.363,0:07:45.041
סבא סטיוארט היה צלם בחיל הים.

0:07:45.041,0:07:48.311
צעיר, סמוק-פנים עם שרוולים מופשלים,

0:07:48.311,0:07:51.412
אגרופי אצבעות כמו שורות של מטבעות,

0:07:51.412,0:07:54.513
הוא נראה כמו פופאיי המלח, שקם לתחייה.

0:07:54.513,0:07:56.245
חיוך עקום, ציצת שער חזה,

0:07:56.245,0:07:59.771
הוא הופיע במלחמת העולם השנייה, עם חיוך טיפשי ותחביב.

0:07:59.771,0:08:02.420
ככשאלו אותו אם הוא ידע הרבה על צילום,

0:08:02.420,0:08:06.280
הוא שיקר, למד לקרוא את אירופה כמו מפה,

0:08:06.280,0:08:09.018
הפוך, מגובה מטוס קרב,

0:08:09.018,0:08:12.086
מצלמה מתקתקת, עפעפיים נפתחות, החושך החשוך ביותר

0:08:12.086,0:08:14.009
והבוהק הבהיר ביותר.

0:08:14.009,0:08:17.019
הוא למד מלחמה כאילו יכל לקרוא את הדרך שלו הביתה.

0:08:17.019,0:08:19.046
כשגברים אחרים חזרו, הם הניחו את הנשקים שלהם להחליד,

0:08:19.046,0:08:22.867
אבל הוא, חזר עם העדשות והמצלמות הביתה.

0:08:22.867,0:08:25.650
פתח חנות, הפך את זה לעסק משפחתי.

0:08:25.650,0:08:29.043
אבא שלי נולד לתוך העולם הזה של שחור ולבן.

0:08:29.043,0:08:32.604
ידי הכדורסל שלו למדו את הקליק וההחלקה

0:08:32.604,0:08:35.064
של עדשה לתוך מסגרת, סרט לתוך מצלמה,

0:08:35.064,0:08:37.000
כימיקל לתוך מיכל פלסטיק.

0:08:37.000,0:08:40.014
אבא שלו הכיר את הציוד אבל לא את האמנות.

0:08:40.014,0:08:42.001
הוא הכיר את הכהים אבל לא את הבהירים.

0:08:42.001,0:08:46.024
אבא שלי למד את הקסם, בילה את הזמן שלו במעקב אחרי אור.

0:08:46.024,0:08:48.990
פעם הוא חצה את המדינה כדי לעקוב אחרי שריפת יער,

0:08:48.990,0:08:51.968
צד אותה עם המצלמה שלו שבוע.

0:08:51.968,0:08:54.299
"עקוב אחרי האור", הוא אמר.

0:08:54.299,0:08:55.830
"עקוב אחרי האור."

0:08:55.830,0:08:58.293
יש חלקים שלי שאני רק מזהה מתמונות.

0:08:58.293,0:09:01.512
הלופט ברח' ווסטר עם המסדרונות החורקים,

0:09:01.512,0:09:04.517
תקרות בגובה 3.6 מ', הקירות הלבנים והרצפות הקרות.

0:09:04.517,0:09:07.293
זה היה הבית של אמא שלי, לפני שהיא היתה אמא.

0:09:07.293,0:09:10.237
לפני שהיתה אישה, היא היתה אמנית.

0:09:10.237,0:09:11.960
ושני החדרים היחידים בבית,

0:09:11.960,0:09:14.109
עם קירות שהגיעו עד התקרה,

0:09:14.109,0:09:15.736
ודלתות שנפתחו ונסגרו,

0:09:15.736,0:09:18.711
היו השירותים וחדר החושך.

0:09:18.711,0:09:21.036
את חדר החושך היא בנתה בעצמה, עם כיורים בהזמנה מיוחדת

0:09:21.036,0:09:25.010
מפלדת אל-חלד, עם מגדיל 20X25

0:09:25.010,0:09:27.045
שעלה וירד עם ארכובת ענק ידנית,

0:09:27.045,0:09:29.056
בנק של אורות מאזני- צבע,

0:09:29.056,0:09:31.408
קיר זכוכית לבן בשביל להסתכל על הדפסים,

0:09:31.408,0:09:33.863
מתלה ליבוש שנכנס ויצא מהקיר.

0:09:33.863,0:09:35.930
אמא שלי בנתה לעצמה חדר חושך.

0:09:35.930,0:09:37.076
ועשתה ממנו בית לעצמה.

0:09:37.076,0:09:39.985
התאהבה בגבר עם ידי כדורסל,

0:09:39.985,0:09:42.265
בצורה שבה הוא התבונן באור.

0:09:42.265,0:09:44.364
הם התחתנו. נולדה להם תינוקת.

0:09:44.364,0:09:46.013
עברו לבית ליד פארק.

0:09:46.013,0:09:49.008
אבל הם שמרו על הלופט ברח' ווסטר

0:09:49.008,0:09:50.867
לימי הולדת וחפש את המטמון.

0:09:50.867,0:09:53.611
התינוקת הטתה את סקלת הצבע.

0:09:53.611,0:09:56.083
מילאה את אלבומי התמונות של ההורים שלה בבלונים אדומים

0:09:56.083,0:09:57.073
וציפוי עוגה צהוב.

0:09:57.073,0:09:59.535
התינוקת גדלה והפכה לילדה בלי נמשים,

0:09:59.535,0:10:01.002
עם חיוך עקום,

0:10:01.002,0:10:05.711
שלא הבינה למה לחברים שלה אין חדרי חושך בבתים שלהם,

0:10:05.711,0:10:07.490
שאף פעם לא ראתה את הוריה מתנשקים,

0:10:07.490,0:10:09.449
שמעולם לא ראתה אותם אוחזים ידיים.

0:10:09.449,0:10:11.035
אבל יום אחד, עוד תינוק הופיע.

0:10:11.035,0:10:14.856
לתינוק הזה היה שיער חלק מושלם ולחיי מסטיק.

0:10:14.856,0:10:16.570
הם קראו לו בטטה מתוקה.

0:10:16.570,0:10:18.023
כשהוא צחק, הוא צחק בקול כה רם,

0:10:18.023,0:10:20.061
הוא הבריח את היונים במדרגות החירום

0:10:20.061,0:10:23.262
וארבעתם גרו בבית הזה ליד הפארק.

0:10:23.262,0:10:25.903
הילדה בלי הנמשים, וילד הבטטה המתוקה,

0:10:25.903,0:10:28.030
אב כדורסל, ואם חדר החושך

0:10:28.030,0:10:30.872
והם הדליקו את הנרות שלהם, ואמרו את התפילות שלהם,

0:10:30.872,0:10:33.698
ופינות התמונות התעגלו.

0:10:33.698,0:10:35.750
יום אחד נפלו כמה מגדלים

0:10:35.750,0:10:39.853
והבית ליד הפארק הפך לבית תחת אפר, אז הם ברחו.

0:10:39.853,0:10:45.008
בתיקי גב, על אופניים לחדרי חושך אבל הלופט ברח' ווסטר

0:10:45.008,0:10:48.812
נבנה עבור אמנית, לא למשפחה של יונים

0:10:48.812,0:10:50.775
וקירות שלא מגיעים עד התקרה

0:10:50.775,0:10:52.090
לא יכולים להחזיק את הצעקות בפנים

0:10:52.090,0:10:56.745
ואיש עם ידי כדורסל הניח את כלי הנשק שלו להחליד.

0:10:56.745,0:11:00.008
הוא לא יכל להלחם במלחמה הזו ואף מפה לא הצביעה הביתה.

0:11:00.008,0:11:01.678
הידיים שלו כבר לא התאימו למצלמה שלו,

0:11:01.678,0:11:03.360
ולא התאימו לאלו של אשתו,

0:11:03.360,0:11:05.858
לא התאימו לגוף שלו.

0:11:05.858,0:11:08.713
ילד הבטטה המתוקה תקע את האגרופים שלו לתוך פיו

0:11:08.713,0:11:10.229
עד שלא היה לו עוד מה לומר.

0:11:10.229,0:11:14.022
אז, הילדה בלי הנמשים הלכה לחפש את המטמון לבד.

0:11:14.022,0:11:17.638
וברח' ווסטר, בבניין עם מסדרונות חורקים,

0:11:17.638,0:11:19.490
והלופט עם תקרת ה3.6 מטר

0:11:19.490,0:11:21.482
וחדר חושך עם יותר מדי כיורים

0:11:21.482,0:11:24.028
מתחת לאור איזון הצבע, היא מצאה פתק,

0:11:24.028,0:11:28.941
מוצמד בנעץ לקיר, שארית של זמן לפני מגדלים,

0:11:28.941,0:11:31.485
מזמן לפני תינוקות.

0:11:31.485,0:11:37.007
ועל הפתק היה כתוב: "בחור ממש אוהב בחורה שעובדת בחדר חושך."

0:11:37.007,0:11:40.944
עברה שנה עד שאבא שלי הרים שוב מצלמה.

0:11:40.944,0:11:43.578
בפעם הראשונה שיצא, עקב אחרי אורות חג המולד,

0:11:43.578,0:11:46.013
שניקדו את דרכם דרך עצי העיר ניו-יורק.

0:11:46.013,0:11:50.967
נקודות קטנטנות של אור, מהבהבות החוצה אליו, מהחושך החשוך ביותר.

0:11:50.967,0:11:54.873
שנה לאחר מכן הוא חצה את המדינה כדי לעקוב אחרי שריפת יער,

0:11:54.873,0:11:57.527
נשאר שבוע כדי לצוד אותה עם המצלמה שלו,

0:11:57.527,0:11:59.497
היא החריבה את החוף המערבי

0:11:59.497,0:12:01.481
אכלה משאיות 18-גלגלים בדרכה.

0:12:01.481,0:12:03.062
בצד השני של המדינה,

0:12:03.062,0:12:06.050
אני הלכתי לכיתה וכתבתי שיר בשולי המחברת שלי.

0:12:06.050,0:12:08.765
שנינו למדנו את אמנות הלכידה.

0:12:08.765,0:12:11.398
אולי אנחנו לומדים את אמנות האימוץ אל הלב.

0:12:11.448,0:12:15.755
אולי אנחנו לומדים את אמנות השחרור.

0:12:16.005,2:06:07.010
תודה לכם. (מחיאות כפיים)