TEDxEast - שרה קיי - כמה חיים אתה יכול לחיות?
-
0:15 - 0:21(שרה) אני רואה את הירח. הירח רואה אותי.
-
0:21 - 0:27הירח רואה מישהו שאני לא רואה.
-
0:27 - 0:33אלוהים ברך את הירח, ואלוהים ברך אותי,
-
0:33 - 0:40ואלוהים ברך את אותו מישהו שאני לא רואה.
-
0:40 - 0:46אם אגיע לגן עדן, לפניך,
-
0:46 - 0:53אני אעשה חור ואמשוך אותך אלי.
-
0:53 - 0:58ואכתוב את שמך, על כל כוכב,
-
0:58 - 1:02וככה העולם,
-
1:02 - 1:06לא יראה רחוק כל כך.
-
1:06 - 1:10האסטרונאוט לא יבוא לעבודה היום.
-
1:10 - 1:11הוא התקשר להודיע שהוא חולה.
-
1:11 - 1:17הוא כיבה את הטלפון הנייד, הלפטופ, הביפר, השעון המעורר.
-
1:17 - 1:20יש חתול צהוב שמן ישן על הכורסה שלו,
-
1:20 - 1:22טיפות גשם על החלון,
-
1:22 - 1:25ואף לא רמז לקפה באוויר המטבח.
-
1:25 - 1:27כולם נרגשים.
-
1:27 - 1:31המהנדסים בקומה ה-15 הפסיקו לעבוד על מכונת החלקיקים שלהם.
-
1:31 - 1:33חדר האי-כבידה דולף
-
1:33 - 1:34ואפילו הילד המנומש עם המשקפיים,
-
1:34 - 1:37שהתפקיד היחיד שלו הוא להוציא את האשפה, עצבני,
-
1:37 - 1:40משחק עם השקית, שופך את קליפת הבננה ואת כוס הנייר.
-
1:40 - 1:41אף אחד לא שם לב.
-
1:41 - 1:44הם עסוקים מדי בחישוב מחדש של מה כל זה אומר לגבי הזמן האבוד.
-
1:44 - 1:47כמה גלקסיות אנחנו מאבדים בכל שנייה.
-
1:47 - 1:49כמה זמן עד שאפשר לשגר את הרקטה הבאה, איפה שהו.
-
1:49 - 1:52אלקטרון מתעופף בענן האנרגיה שלו.
-
1:52 - 1:53חור שחור התפרץ.
-
1:53 - 1:56אם מסיימת לערוך את השולחן לארוחת הערב.
-
1:56 - 1:58מרתון "חוק וסדר" מתחיל.
-
1:58 - 2:00האסטרונאוט ישן.
-
2:00 - 2:02הוא שכח לכבות את השעון שלו,
-
2:02 - 2:05שמתקתק, כמו זרם מטאלי על מפרק ידו.
-
2:05 - 2:07הוא לא שומע אותו.
-
2:07 - 2:10הוא חולם על שוניות אלמוגים ועל פלנקטון.
-
2:10 - 2:13האצבעות שלו מוצאות את הציפה, תורן האנייה שלו.
-
2:13 - 2:15הוא מתהפך על צידו. פוקח את עיניו מיד.
-
2:15 - 2:21הוא חושב שלצוללנים בטח יש את העבודה הכי נפלאה בעולם.
-
2:21 - 2:24כלכך הרבה מים שאפשר לגלוש דרכם!
-
2:26 - 2:31(מחיאות כפיים)
-
2:31 - 2:33תודה לכם.
-
2:33 - 2:37כשהייתי ילדה, לא יכולתי לתפוש את הרעיון
-
2:37 - 2:40שאפשר לחיות רק מהלך חיים אחד.
-
2:40 - 2:42אני לא מתכוונת לזה כמטפורה.
-
2:42 - 2:45אני מתכוונת, ממש חשבתי שתהייה לי הזדמנות לעשות
-
2:45 - 2:48כל דבר שיש לעשות
-
2:48 - 2:50ולהיות כל דבר שאפשר להיות.
-
2:50 - 2:52זה היה רק עניין של זמן בשבילי.
-
2:52 - 2:55ולא היתה כל מגבלה של גיל, מגדר,
-
2:55 - 2:58או גזע, או אפילו תקופת זמן מתאימה.
-
2:58 - 3:01הייתי בטוחה שאני הולכת ממש לחוות
-
3:01 - 3:06איך זה מרגיש להיות מנהיגה של תנועת זכויות אזרח,
-
3:06 - 3:08או ילד בן עשר בחווה בתקופת סופות החול של שנות ה-30,
-
3:08 - 3:12או קיסר משושלת טאנג בסין.
-
3:12 - 3:15אמא שלי אומרת שכשאנשים שאלו אותי
-
3:15 - 3:20מה אני רוצה להיות כשאגדל, בדר"כ עניתי נסיכה-בלרינה-אסטרונאוטית.
-
3:20 - 3:25ומה שהיא לא מבינה זה שלא ניסיתי להמציא איזה תעסוקת-על משולבת.
-
3:25 - 3:29אני מניתי דברים שחשבתי שתהיה לי הזדמנות להיות:
-
3:29 - 3:32נסיכה, ובלרינה, ואסטרונאוטית.
-
3:32 - 3:34ואני די בטוחה שהרשימה נמשכה עוד משם.
-
3:34 - 3:37בד"כ פשוט היו קוטעים אותי.
-
3:37 - 3:42זו אף פעם לא היתה שאלה של אם אני הולכת לעשות משהו, אלא מתי.
-
3:42 - 3:45והייתי בטוחה שאם אני הולכת לעשות את הכל,
-
3:45 - 3:47המשמעות היא שאני בטח אצטרך לזוז די מהר,
-
3:47 - 3:49בגלל שהיו הרבה דברים שהייתי צריכה לעשות.
-
3:49 - 3:51אז החיים שלי היו במצב תמידי של למהר.
-
3:51 - 3:53תמיד פחדתי שאני לא מספיקה.
-
3:53 - 3:57מכיוון שגדלתי בניו-יורק, עד כמה שיכולתי לראות,
-
3:57 - 4:00למהר היה דבר די נורמלי.
-
4:00 - 4:04אבל, ככל שהתבגרתי, ספגתי את ההבנה,
-
4:04 - 4:08שאני לא הולכת לזכות לחיות יותר ממהלך חיים אחד
-
4:08 - 4:11רק ידעתי איך זה מרגיש להיות נערה בגיל ההתבגרות
-
4:11 - 4:12בניו-יורק,
-
4:12 - 4:15לא ילד בגיל ההתבגרות בניו- זילנד,
-
4:15 - 4:18ולא מלכת הכיתה בקנזס.
-
4:18 - 4:21יכולתי לראות רק דרך נקודת המבט שלי וזה היה בערך אז
-
4:21 - 4:23שהפכתי לאובססיבית לגבי סיפורים,
-
4:23 - 4:25בגלל שדרך סיפורים יכולתי לראות
-
4:25 - 4:30דרך נקודות מבט של אחרים, גם אם לזמן קצר או באופן לא מושלם.
-
4:30 - 4:34והתחלתי להשתוקק לשמוע חוויות של אחרים
-
4:34 - 4:37בגלל שכל כך קינאתי שהיו חיים שלמים אחרים
-
4:37 - 4:39שאני לעולם לא אוכל לחיות, ורציתי לשמוע
-
4:39 - 4:41על כל מה שאני מפספסת.
-
4:41 - 4:43ודרך יחס של העברה, הבנתי
-
4:43 - 4:46שאנשים מסוימים לעולם לא יזכו לחוות את התחושה
-
4:46 - 4:49של להיות נערה בגיל ההתבגרות בעיר ניו-יורק.
-
4:49 - 4:51כלומר שהם לעולם לא ידעו
-
4:51 - 4:54איך מרגישה נסיעה ברכבת התחתית אחרי הנשיקה הראשונה שלך,
-
4:54 - 4:57או איך נהיה שקט כשיורד שלג,
-
4:57 - 4:59ורציתי שהם ידעו, רציתי להגיד להם
-
4:59 - 5:02וזה הפך להיות מוקד האובססיה שלי.
-
5:02 - 5:05העסקתי את עצמי בסיפור סיפורים, בהחלפתם ובאיסופם.
-
5:05 - 5:08ורק לאחרונה הבנתי
-
5:08 - 5:12שאני לא יכולה תמיד למהר את השירה.
-
5:12 - 5:16באפריל לכבוד חודש השירה הלאומי יש אתגר כזה,
-
5:16 - 5:19משוררים רבים בקהילת השירה משתתפים בו,
-
5:19 - 5:21והוא נקרא אתגר ה 30/30.
-
5:21 - 5:27הרעיון הוא שכותבים שיר חדש בכל יום ויום בחודש אפריל.
-
5:27 - 5:30בשנה שעברה ניסיתי את זה בפעם הראשונה, והתרגשתי
-
5:30 - 5:34מהיעילות שבה הצלחתי להפיק שירה.
-
5:34 - 5:38אבל בסוף החודש הסתכלתי אחורה על 30 השירים שכתבתי,
-
5:38 - 5:42וגיליתי שכולם ניסו לספר את אותו הסיפור,
-
5:42 - 5:47ושלקח לי 30 ניסיונות כדי להבין איך אני רוצה לספר אותו.
-
5:47 - 5:51והבנתי שזה כנראה נכון לגבי סיפורים אחרים בקנה מידה גדול יותר.
-
5:51 - 5:53יש לי סיפורים שניסיתי לספר במשך שנים,
-
5:53 - 5:57משכתבת ומשכתבת ותמיד מחפשת את המילים הנכונות.
-
5:57 - 6:01יש משורר צרפתי, מסאי בשם פאול וואלרי
-
6:01 - 6:05שאמר ששיר לעולם אינו מסתיים, הוא רק ננטש.
-
6:05 - 6:07וזה מפחיד אותי מאד בגלל שהמשמעות היא
-
6:07 - 6:11שהייתי יכולה להמשיך לערוך ולשכתב לנצח ושזה תלוי בי להחליט
-
6:11 - 6:16מתי שיר גמור ומתי אני יכולה לעזוב אותו.
-
6:16 - 6:18וזה עומד בניגוד מוחלט לטבע האובססיבי מאד שלי לנסות
-
6:18 - 6:22למצוא את התשובה הנכונה, והמילים המושלמות, והמבנה הנכון.
-
6:22 - 6:27ואני משתמשת בשירה בחיי, כאמצעי שעוזר לי לנווט ולעבד דברים.
-
6:27 - 6:30אבל רק בגלל שאני מסיימת שיר, זה לא אומר שפתרתי
-
6:30 - 6:33את מה שהטריד אותי.
-
6:33 - 6:35אני אוהבת לבקר שירים ישנים,
-
6:35 - 6:39בגלל שזה מראה לי בדיוק איפה הייתי באותו הרגע.
-
6:39 - 6:41ומה היה הדבר שניסיתי לנווט והמילים
-
6:41 - 6:43שבחרתי כדי שיעזרו לי.
-
6:43 - 6:47עכשיו, יש לי סיפור שאני מסתבכת איתו שנים על גבי שנים
-
6:47 - 6:50ואני לא בטוחה אם מצאתי את המבנה המושלם,
-
6:50 - 6:52או שזה יהיה עוד ניסיון
-
6:52 - 6:54ואני אנסה לשכתב אותו אח"כ
-
6:54 - 6:56בחיפוש אחר דרך טובה יותר לספר אותו.
-
6:56 - 6:59אבל אני יודעת שבהמשך, כשאסתכל אחורה
-
6:59 - 7:02אוכל לדעת שזה המקום שבו הייתי
-
7:02 - 7:05ברגע הזה, וזה מה שניסיתי לנווט,
-
7:05 - 7:10עם המילים האלו, כאן, בחדר הזה, איתכם.
-
7:11 - 7:13אז- חייכו.
-
7:20 - 7:23לא תמיד זה עבד ככה.
-
7:23 - 7:25היתה תקופה שהיה צריך ללכלך את הידיים.
-
7:25 - 7:29כשהיית בחשכה, לרוב, לגשש היה נתון,
-
7:29 - 7:32אם היית צריך יותר ניגודיות, יותר רוויה,
-
7:32 - 7:35כהים כהים יותר, ובהירים בהירים יותר.
-
7:35 - 7:38קראו לזה חשיפה ארוכה. פירושו של דבר שהיית מבלה
-
7:38 - 7:41זמן ארוך יותר בשאיפת כימיקלים, יותר זמן עם הידיים במים.
-
7:41 - 7:42לא תמיד זה היה קל.
-
7:42 - 7:45סבא סטיוארט היה צלם בחיל הים.
-
7:45 - 7:48צעיר, סמוק-פנים עם שרוולים מופשלים,
-
7:48 - 7:51אגרופי אצבעות כמו שורות של מטבעות,
-
7:51 - 7:55הוא נראה כמו פופאיי המלח, שקם לתחייה.
-
7:55 - 7:56חיוך עקום, ציצת שער חזה,
-
7:56 - 8:00הוא הופיע במלחמת העולם השנייה, עם חיוך טיפשי ותחביב.
-
8:00 - 8:02ככשאלו אותו אם הוא ידע הרבה על צילום,
-
8:02 - 8:06הוא שיקר, למד לקרוא את אירופה כמו מפה,
-
8:06 - 8:09הפוך, מגובה מטוס קרב,
-
8:09 - 8:12מצלמה מתקתקת, עפעפיים נפתחות, החושך החשוך ביותר
-
8:12 - 8:14והבוהק הבהיר ביותר.
-
8:14 - 8:17הוא למד מלחמה כאילו יכל לקרוא את הדרך שלו הביתה.
-
8:17 - 8:19כשגברים אחרים חזרו, הם הניחו את הנשקים שלהם להחליד,
-
8:19 - 8:23אבל הוא, חזר עם העדשות והמצלמות הביתה.
-
8:23 - 8:26פתח חנות, הפך את זה לעסק משפחתי.
-
8:26 - 8:29אבא שלי נולד לתוך העולם הזה של שחור ולבן.
-
8:29 - 8:33ידי הכדורסל שלו למדו את הקליק וההחלקה
-
8:33 - 8:35של עדשה לתוך מסגרת, סרט לתוך מצלמה,
-
8:35 - 8:37כימיקל לתוך מיכל פלסטיק.
-
8:37 - 8:40אבא שלו הכיר את הציוד אבל לא את האמנות.
-
8:40 - 8:42הוא הכיר את הכהים אבל לא את הבהירים.
-
8:42 - 8:46אבא שלי למד את הקסם, בילה את הזמן שלו במעקב אחרי אור.
-
8:46 - 8:49פעם הוא חצה את המדינה כדי לעקוב אחרי שריפת יער,
-
8:49 - 8:52צד אותה עם המצלמה שלו שבוע.
-
8:52 - 8:54"עקוב אחרי האור", הוא אמר.
-
8:54 - 8:56"עקוב אחרי האור."
-
8:56 - 8:58יש חלקים שלי שאני רק מזהה מתמונות.
-
8:58 - 9:02הלופט ברח' ווסטר עם המסדרונות החורקים,
-
9:02 - 9:05תקרות בגובה 3.6 מ', הקירות הלבנים והרצפות הקרות.
-
9:05 - 9:07זה היה הבית של אמא שלי, לפני שהיא היתה אמא.
-
9:07 - 9:10לפני שהיתה אישה, היא היתה אמנית.
-
9:10 - 9:12ושני החדרים היחידים בבית,
-
9:12 - 9:14עם קירות שהגיעו עד התקרה,
-
9:14 - 9:16ודלתות שנפתחו ונסגרו,
-
9:16 - 9:19היו השירותים וחדר החושך.
-
9:19 - 9:21את חדר החושך היא בנתה בעצמה, עם כיורים בהזמנה מיוחדת
-
9:21 - 9:25מפלדת אל-חלד, עם מגדיל 20X25
-
9:25 - 9:27שעלה וירד עם ארכובת ענק ידנית,
-
9:27 - 9:29בנק של אורות מאזני- צבע,
-
9:29 - 9:31קיר זכוכית לבן בשביל להסתכל על הדפסים,
-
9:31 - 9:34מתלה ליבוש שנכנס ויצא מהקיר.
-
9:34 - 9:36אמא שלי בנתה לעצמה חדר חושך.
-
9:36 - 9:37ועשתה ממנו בית לעצמה.
-
9:37 - 9:40התאהבה בגבר עם ידי כדורסל,
-
9:40 - 9:42בצורה שבה הוא התבונן באור.
-
9:42 - 9:44הם התחתנו. נולדה להם תינוקת.
-
9:44 - 9:46עברו לבית ליד פארק.
-
9:46 - 9:49אבל הם שמרו על הלופט ברח' ווסטר
-
9:49 - 9:51לימי הולדת וחפש את המטמון.
-
9:51 - 9:54התינוקת הטתה את סקלת הצבע.
-
9:54 - 9:56מילאה את אלבומי התמונות של ההורים שלה בבלונים אדומים
-
9:56 - 9:57וציפוי עוגה צהוב.
-
9:57 - 10:00התינוקת גדלה והפכה לילדה בלי נמשים,
-
10:00 - 10:01עם חיוך עקום,
-
10:01 - 10:06שלא הבינה למה לחברים שלה אין חדרי חושך בבתים שלהם,
-
10:06 - 10:07שאף פעם לא ראתה את הוריה מתנשקים,
-
10:07 - 10:09שמעולם לא ראתה אותם אוחזים ידיים.
-
10:09 - 10:11אבל יום אחד, עוד תינוק הופיע.
-
10:11 - 10:15לתינוק הזה היה שיער חלק מושלם ולחיי מסטיק.
-
10:15 - 10:17הם קראו לו בטטה מתוקה.
-
10:17 - 10:18כשהוא צחק, הוא צחק בקול כה רם,
-
10:18 - 10:20הוא הבריח את היונים במדרגות החירום
-
10:20 - 10:23וארבעתם גרו בבית הזה ליד הפארק.
-
10:23 - 10:26הילדה בלי הנמשים, וילד הבטטה המתוקה,
-
10:26 - 10:28אב כדורסל, ואם חדר החושך
-
10:28 - 10:31והם הדליקו את הנרות שלהם, ואמרו את התפילות שלהם,
-
10:31 - 10:34ופינות התמונות התעגלו.
-
10:34 - 10:36יום אחד נפלו כמה מגדלים
-
10:36 - 10:40והבית ליד הפארק הפך לבית תחת אפר, אז הם ברחו.
-
10:40 - 10:45בתיקי גב, על אופניים לחדרי חושך אבל הלופט ברח' ווסטר
-
10:45 - 10:49נבנה עבור אמנית, לא למשפחה של יונים
-
10:49 - 10:51וקירות שלא מגיעים עד התקרה
-
10:51 - 10:52לא יכולים להחזיק את הצעקות בפנים
-
10:52 - 10:57ואיש עם ידי כדורסל הניח את כלי הנשק שלו להחליד.
-
10:57 - 11:00הוא לא יכל להלחם במלחמה הזו ואף מפה לא הצביעה הביתה.
-
11:00 - 11:02הידיים שלו כבר לא התאימו למצלמה שלו,
-
11:02 - 11:03ולא התאימו לאלו של אשתו,
-
11:03 - 11:06לא התאימו לגוף שלו.
-
11:06 - 11:09ילד הבטטה המתוקה תקע את האגרופים שלו לתוך פיו
-
11:09 - 11:10עד שלא היה לו עוד מה לומר.
-
11:10 - 11:14אז, הילדה בלי הנמשים הלכה לחפש את המטמון לבד.
-
11:14 - 11:18וברח' ווסטר, בבניין עם מסדרונות חורקים,
-
11:18 - 11:19והלופט עם תקרת ה3.6 מטר
-
11:19 - 11:21וחדר חושך עם יותר מדי כיורים
-
11:21 - 11:24מתחת לאור איזון הצבע, היא מצאה פתק,
-
11:24 - 11:29מוצמד בנעץ לקיר, שארית של זמן לפני מגדלים,
-
11:29 - 11:31מזמן לפני תינוקות.
-
11:31 - 11:37ועל הפתק היה כתוב: "בחור ממש אוהב בחורה שעובדת בחדר חושך."
-
11:37 - 11:41עברה שנה עד שאבא שלי הרים שוב מצלמה.
-
11:41 - 11:44בפעם הראשונה שיצא, עקב אחרי אורות חג המולד,
-
11:44 - 11:46שניקדו את דרכם דרך עצי העיר ניו-יורק.
-
11:46 - 11:51נקודות קטנטנות של אור, מהבהבות החוצה אליו, מהחושך החשוך ביותר.
-
11:51 - 11:55שנה לאחר מכן הוא חצה את המדינה כדי לעקוב אחרי שריפת יער,
-
11:55 - 11:58נשאר שבוע כדי לצוד אותה עם המצלמה שלו,
-
11:58 - 11:59היא החריבה את החוף המערבי
-
11:59 - 12:01אכלה משאיות 18-גלגלים בדרכה.
-
12:01 - 12:03בצד השני של המדינה,
-
12:03 - 12:06אני הלכתי לכיתה וכתבתי שיר בשולי המחברת שלי.
-
12:06 - 12:09שנינו למדנו את אמנות הלכידה.
-
12:09 - 12:11אולי אנחנו לומדים את אמנות האימוץ אל הלב.
-
12:11 - 12:16אולי אנחנו לומדים את אמנות השחרור.
-
12:16 - 126:07תודה לכם. (מחיאות כפיים)
- Title:
- TEDxEast - שרה קיי - כמה חיים אתה יכול לחיות?
- Description:
-
more » « less
שרה קיי, מייסדת Project V.O.I.C.E מופיעה ומדברת על לחיות דרך סיפורים ועל ללמוד להפסיק למהר.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDxTalks
- Duration:
- 12:24
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for TEDxEast - Sarah Kay - How many lives can you live? | |
|
|
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for TEDxEast - Sarah Kay - How many lives can you live? | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for TEDxEast - Sarah Kay - How many lives can you live? | |
|
Ariella Cwikel added a translation |