Income and Wealth Inequality: Crash Course Economics #17

ג'ייקוב: ברוכים הבאים לקראש קורס בכלכלה, אני ג'ייקוב קליפורד...

אדריאן: ...ואני אדריאן היל. העולם מלא באי שוויון, יש אי שוויון גזעי,

אי שוויון מגדרי, בריאותי, חינוכי, אי שוויון פוליטי וכמובן, אי שוויון כלכלי.

חלק מהאנשים עשירים, חלק עניים וזה משהו שנראה שיהיה בלתי אפשרי לתקן.

ג'ייקוב: ובכן, כנראה שלא.

מוזיקת פתיחה

ג'ייקוב: אז יש שני סוגים עיקריים של אי שוויון כלכלי: אי שוויון בהון ואי שוויון בשכר.

הון הוא הנכסים הצבורים פחות ההתחייבויות, הוא מורכב מדברים כמו חסכונות, פנסיות,

נדל"ן ומניות. כשאנחנו מדברים על אי שוויון בהון, אנחנו מדברים בכלליות

על איך הנכסים מתחלקים. שכר הוא הרווחים החדשים המוספים

בעקביות לערמת ההון הזאת. וכשאנחנו מדברים על אי שוויון בשכר, אנחנו מדברים על

איך הדברים החדשים מחולקים. הנקודה היא שהם לא אותו הדבר. בואו נלך לבועת המחשבה.

אדריאן: בואו נסתכל על שני הסוגים של אי השוויון ברמה העולמית. ההון העולמי היום

מוערך בבערך 260 טריליון דולרים, והוא לא מחולק באופן שוויוני. מחקר אחד מראה

שלצפון אמריקה ואירופה, שבהן נמצאים 20% מאוכלוסיית העולם,

יש 67% מההון העולמי. לסין, שיש בה יותר אנשים מאשר בצפון אמריקה ובאירופה

ביחד, יש רק 8% מההון. הודו ואפריקה ביחד מהוות כמעט 30%

מהאוכלוסייה, אבל חולקות רק 2% מההון העולמי. אנחנו מלמדים כלכלה,

אז נתמקד באי השוויון בהכנסות. עשרת האנשים האלו מייצגים את כל האנשים בעולם,

והם מסודרים לפי ההכנסה. העניים ביותר כאן והעשירים ביותר כאן.

הקבוצה הזאת מייצגת את 20% העניים ביותר, אלו 20% השניים הכי עניים, 20% שבאמצע

וכך הלאה. אם נחלק מאה דולרים על בסיס רמות השכר הנוכחיות, הקבוצה הזאת

תקבל בערך 83 מהדולרים האלו, השנייה הכי עשירה תקבל 10 דולרים, האמצעית תקבל

ארבע, הקבוצה השנייה הכי ענייה תקבל שני דולרים ו- 20% העניים ביותר יקבלו דולר אחד.

ברנקו מילנוביץ', כלכלן המתמחה באי שוויון, מסביר את כל זה

כ- "המפץ הכלכלי הגדול"- "בהתחלה, המשכורות במדינות השונות היו דומות, אבל

אם המהפכה התעשייתית ההבדלים גדלו באופן עצום. זה דחף מדינות מסוימות קדימה

למסלול של משכורות גבוהות בזמן שהשאר נשארו איפה שהן נמצאות כבר אלף שנים."

לפי מילנוביץ', ב- 1820, המדינות העשירות בעולם- בריטניה

והולנד- היו עשירות רק פי שלוש מהעניות ביותר, כמו הודו וסין. היום,

הפער בין המדינות העשירות לעניות הוא בערך 100:1. הפערים הולכים ומתרחבים.

תודה, בועת המחשבה. המהפכה התעשייתית יצרה הרבה אי שוויון בין מדינות אבל היום

גלובליזציה ומסחר בינלאומי מאיצים את זה. רוב הכלכלנים מסכימים שהגלובליזציה

עזרה לאנשים העניים בעולם, אבל היא גם עזרה לעשירים הרבה יותר. הכלכלן מהרווארד

ריצ'ארד פרימן כתב, "ההצלחה של הגלובליזציה וקפיטליזם השוק שיפרו את רמת

החיים של מיליארדים בזמן שהן ריכזו מילארדים אצל מעטים." אז, זאת סוג של

תוצאה מעורבת. מצבם של העניים ביותר קצת יותר טוב, אבל העשירים ביותר הרבה יותר עשירים עכשיו מכל אחד אחר.

יש עוד סיבות לכך שאי השוויון גדל. הכלכלנים מצביעים על משהו שנקרא "שינויים טכנולוגיים

מבוססי מיומנות." העבודות שנוצרו בכלכלות המודרניות הן יותר מבוססות טכנולוגיה,

בדרך כלל הן דורשות כישורים חדשים. עובדים שיש להם את החינוך וההכשרה לעשות את העבודות האלו

מצליחים, בזמן שאחרים נשארים מאחור. אז, בדרך מסוימת, הטכנולוגיה הפכה למשלימה

עבור העובדים שעברו הכשרה אבל כתחליף לעובדים חסרי ההכשרה. התוצאה הסופית היא

הרחבה מתמדת של הפער, לא רק בין עניים לעשירים, אלא גם בין העניים

למעמד העובד. כשהכלכלות התפתחו ומשרות הייצור עברו למעבר לים, עבודות בכישורים נמוכים

ובשכר נמוך ועבודות בכישורים גבוהים ובשכר גבוה הן העבודות היחידות שנשארו. אנשים עם מעט כישורים

נשארו מאחור במונחים של שכר. בשלושים השנים האחרונות בארה"ב, מספר בוגרי הקולג'

החיים בעוני הכפיל את עצמו מ- 3% ל- 6%, שזה רע! וקחו בחשבון גם

שבאותו הזמן, מספר האנשים החיים בעוני עם תעודת בגרות

עלה מ- 6% לכמות העצומה של 22%. בחמישים השנים האחרונות, המשכורת של

בוגרי הקולג' המשיכה לגדול, בזמן שאחרי התאמות לאינפלציה, המשכורות של בעלי תעודת הבגרות

למעשה צנחה. זאת סיבה טובה להמשיך ללמוד!

יש סיבות נוספות לכך שפערי השכר מתעצמים. ההשפעה של איגודים מקצועיים קטנה,

מדיניות מס המיטיבה עם בעלי ההון והעובדה שאיכשהו זה בסדר שמנכ"ל

מרוויח משכורת הגבוהה מאוד-מאוד ביחס לעובדים שלו. כמו כן, גזע, מגדר

וצורות אחרות של אי שוויון יכולות להחריף את אי השוויון.

ג'ייקוב: בואו נצלול למידע על ארצות הברית. נתחיל בלהזכיר את מקס לורנץ

שיצר גרף שמראה את אי השוויון בשכר. בציר האופקי יש לנו את אחוז משקי הבית

מ- 0-100% ובציר האנכי יש לנו את החלק בהכנסה. דרך אגב, אנחנו

משתמשים במשקי בית במקום להסתכל על יחידים מכיוון שבמשקי בית רבים

יש שני מקבלי משכורות. אז הקו הישר הזה מייצג שוויון מושלם בשכר.

כך שכל משק בית מרוויח את אותה המשכורת. ובזמן ששוויון מושלם בשכר אולי נראה

נחמד על פני נקרקע, זאת לא באמת המטרה. כשלמשרות שונות יש משכורות שונות,

לאנשים יש את המניע להיות רופאים או יזמים או כוכבי יוטיוב- אתם יודעים,

המשרות שהחברה מאוד מעריכה. אז הגרף הזה, הנקרא עקומת לורנץ, עוזר להבין את עומק אי השוויון.

עכשיו, עבור 2010, הלשכה האמריקאית המרכזית לסטטיסטיקה מצאה ש- 20% העניים באמריקה הרוויחו 3.3%

מהשכר. וה- 20% העשירים ביותר הרוויחו יותר מ- 50% מהשכר. אז זה די אי שוויוני

אבל האם זה תמיד היה ככה? ובכן, ב- 1970, הקבוצה בתחתית הרוויחה 4.1% מהשכר

והקבוצה המובילה הרוויחה 43.3%. ב- 1990, הדברים היו אפילו פחות שוויוניים אז המספרים מ- 2010

הם רק המשך של המגמה. וזה לא רק הקבוצה הענייה שהפסידה.

ב- 40 השנים האלו, כל אחת מארבעת הקבוצות בתחתית או 80% ממשקי הבית הרוויחו פחות

ופחות מההכנסה הכוללת.

עכשיו, מעקומת לורנץ אנחנו יכולים לחשב את המדד הנפוץ ביותר לאי שוויון בשכר,

מדד ג'יני. עכשיו מבלי לקפוץ ליותר מדיי מהמתמטיקה, בכלליות זהו

גודל הפער בין חלוקת השכר השווה לחלוקת השכר בפועל. 0 מייצג

שוויון מלא ו- 100.0 מייצג אי שוויון מלא. עכשיו, ייתכן ואתם מופתעים

שבארה"ב אין את אי השוויון בשכר הגבוהה ביותר, אבל הוא הגבוה ביותר

מבין המדינות המערביות המתועשות. לאנגליה יש את הגבוה ביותר באיחוד האירופאי.

אדריאן: הויכוח על אי שוויון בשכר הוא לא באשר לקיומו. ברור שהוא קיים.

הויכוח הוא על השאלה האם זאת בעיה ומה צריך לעשות לגביה. בואו נתחיל

באלו שלא חושבים שזה עניין גדול. הם יגידו לכם שהנתונים אומרים

שהעשירים נהיים עשירים יותר והעניים עניים יותר, אבל יכול להיות שזה לא

המצב. במקום זאת, יכול להיות שכל הקבוצות מרוויחות יותר כסף אבל חלקם של העשירים

פשוט גדל מהר יותר. כמו, נגיד שיש לכם עץ תפוחים ואנחנו קוטפים 10 תפוחים.

אתם משאירים לעצמכם 6 ונותנים לי 4. שבוע אחר כך אנחנו קוטפים 20 תפוחים, אתם לוקחים 15 ונותנים לי 5. אז החלק

שלי הצטמצם מ- 40% ל- 25% אבל לכל אחד מאיתנו עדיין יש יותר תפוחים. אז זה נכון

שאנשים ברמות השכר הנמוכות הרוויחו קצת יותר כסף ב- 40 השנים האחרונות, אבל

ב- 20 השנים האחרונות, השכר הממוצע הזה ירד מאוד. באותו הזמן, העשירים המשיכו להפוך לעשירים יותר.

אז מה יש לאיש העשיר ביותר בעולם להגיד על זה? ביל גייטס אמר, "כן, רמה

מסוימת של אי שוויון היא חלק מהקפיטליזם. זה טבוע במערכת. השאלה

היא, איזו רמה של אי שוויון היא מתקבלת? ומתי אי שוויון מתחיל ליצור יותר

נזק מתועלת?" ישנה קבוצה גדלה של כלכלנים המאמינים שאי השוויון בשכר

בארה"ב כיום יוצר יותר נזק. הם טוענים שאי שוויון גדול יותר מקושר

לבעיות רבות. הם מצביעים על מחקרים המראים שבמדינות עם יותר אי שוויון יש

יותר אלימות, התמכרויות לסמים ומאסרים. אי שוויון בשכר גם מדלל את השוויון הפוליטי,

מכיוון שלעשירים יש יכולת השפעה לא פרופורציונלית על חוקים שיקודמו, ולעשירים

יש תמריץ לקדם חוקים ותקנות שיהיו לטובתם.

אז, איך אנחנו מגיבים לאי השוויון הזה? אין הרבה הסכמה על זה. חלק טוענים

שחינוך הוא המפתח לצמצום הפער. בכלליות, עובדים עם גישה ליותר חינוך וברמה

גבוה יותר הם בעלי הכישורים להרוויח שכר גבוה יותר. כלכלנים מסוימים דוחפים

להעלאה בשכר המינימום, שאנחנו הולכים לדבר עליו בפרק אחר. יש

אפילו טיעון שגישה למסגרות לילדים באיכות גבוהה בעלות נגישה תתרום רבות בטווח הארוך.

וחלק חושבים שהממשלות צריכות לעשות יותר כדי לספק רשת ביטחון חברתית, בהתמקדות על

עידוד של יותר אנשים לעבוד והתאמת המסים כדי לחלק יותר את השכר.

ג'ייקוב: כמה כלכלנים קוראים לממשלה להעלות את מס ההכנסה ומס ההון

על העשירים. מס ההכנסה בארה"ב כבר פרוגרסיבי במידה מסוימת, מה שאומר

שישנן מדרגות מס הדורשות מהעשירים לשלם אחוז גבוה יותר של מס.

נכון לעכשיו, המקסימום הוא בערך 40% אבל כמה כלכלנים קוראים להעלות אותו ל-50 או 60%. רעיון אחד

הוא לסגור פרצות שהעשירים משתמשים בהן כדי להימנע מתשלום מסים. כלכלנים אחרים טוענים שמיסוי

העשירים לא יהיה יעיל כמו צמצום ברגולציה וקווים אדומים לבירוקרטיה. זה לא ברור באיזה נתיב

אנחנו נלך אבל צריך לתת מענה לאי השוויון הקיצוני בשכר ברמה הלאומית והעולמית.

המוטיבציה לשיפור במדד אי השוויון בשכר יכולה לבוא מרצון אמתי לעזור לאנשים לעלות על

מגרש המשחק, או הפחד ממהפך חברתי בסגנון משחקי הרעב. אבל בכל מקרה, אי אפשר להתעלם מהסוגיה.

אדריאן: אפילו אדם סמית, הקלאסי שבכלכלנים הקלאסיים, אמר, "אין חברה

היכולה להבטיח את הצמיחה והאושר כאשר הרוב הברור של החברים בה עניים

ואומללים." תודה שצפיתם, נתראה בשבוע הבא.

ג'ייקוב: תודה שצפיתם בקראש קורס בכלכלה. זה נעשה בעזרת כל האנשים

הנחמדים האלו. אתם יכולים לעזור להשאיר את קראש קורס בחינם, לכולם ולתמיד בכך שתתמכו

בתכנית ב- Patreon. זוהי מערכת הרשמה התנדבותית בה אתם יכולים לתמוך בתכנית

בתרומה חודשית. אנחנו רוצים להודות ליועץ הבכיר שלנו, ד"ר ברט הנדרסון,

למנהלת הלמידה שלנו, לינה בויאב, ולסגניות המנהל של קראש קורס,

קאת'י וקים פיליפ. תודה שצפיתם, אל תשכחו להיות מגניבים.