< Return to Video

אל תסבלו מהדיכאון שלכם בשקט

  • 0:01 - 0:05
    מה את עושה על הבמה הזאת
  • 0:05 - 0:09
    מול כל האנשים האלה?
  • 0:09 - 0:10
    (צחוק)
  • 0:10 - 0:11
    ברחי!!
  • 0:11 - 0:12
    (צחוק)
  • 0:12 - 0:13
    רוצי עכשיו.
  • 0:15 - 0:18
    זוהי החרדה שלי מדברת.
  • 0:19 - 0:21
    גם כשאין שום בעיה,
  • 0:21 - 0:25
    לפעמים עולה בי תחושת אבדון מוחצת,
  • 0:25 - 0:28
    כאילו סכנה ממשית אורבת מעבר לפינה.
  • 0:29 - 0:31
    הבינו, לפני כמה שנים,
  • 0:31 - 0:34
    אובחנתי כסובלת מחרדה כללית
  • 0:34 - 0:35
    ודיכאון --
  • 0:35 - 0:38
    שתי הפרעות שלעתים קרובות הולכות יד ביד.
  • 0:38 - 0:42
    היו זמנים שבהם לא עלה על דעתי
    לספר על כך לאף אחד,
  • 0:42 - 0:45
    במיוחד לא מול קהל גדול.
  • 0:45 - 0:46
    כאישה שחורה,
  • 0:46 - 0:50
    היה עלי לפתח חוסן יוצא דופן כדי להצליח.
  • 0:50 - 0:52
    וכמו רוב האנשים בקהילה שלי,
  • 0:52 - 0:56
    סברתי בטעות שדיכאון היה סימן לחולשה,
  • 0:56 - 0:57
    פגם אופי.
  • 0:57 - 0:59
    אבל לא הייתי חלשה;
  • 0:59 - 1:01
    הייתי בעלת הישגים גבוהים.
  • 1:01 - 1:03
    היה לי תואר שני בלימודי מדיה
  • 1:03 - 1:07
    והייתה לי שורה של משרות בעלות
    פרופיל גבוה בקולנוע ובטלוויזיה.
  • 1:08 - 1:11
    אפילו זכיתי בשני פרסי אמי על עבודתי הקשה.
  • 1:11 - 1:14
    כמובן, הייתי מותשת לחלוטין,
  • 1:14 - 1:17
    איבדתי עניין בדברים שפעם נהניתי מהם.
  • 1:17 - 1:18
    בקושי אכלתי,
  • 1:18 - 1:20
    נאבקתי בנדודי שינה
  • 1:20 - 1:23
    והרגשתי מבודדת ומרוקנת.
  • 1:24 - 1:25
    אבל מדוכאת?
  • 1:25 - 1:27
    לא, לא אני.
  • 1:28 - 1:30
    עברו שבועות עד שיכולתי להודות בכך,
  • 1:30 - 1:32
    אבל הרופא צדק:
  • 1:32 - 1:33
    הייתי מדוכאת.
  • 1:33 - 1:37
    ובכל זאת, לא סיפרתי לאף אחד
    על האבחנה שקיבלתי.
  • 1:38 - 1:39
    התביישתי מדי.
  • 1:39 - 1:42
    לא חשבתי שהיתה לי זכות להיות מדוכאת.
  • 1:42 - 1:44
    נהנתי מזכויות יתר,
  • 1:44 - 1:47
    עם משפחה אוהבת וקריירה מצליחה.
  • 1:48 - 1:50
    וכשחשבתי על הזוועות שקשה לבטאן במילים
  • 1:50 - 1:53
    שעברו על אבותי בארץ הזאת
  • 1:53 - 1:55
    כדי שלי יהיה טוב יותר,
  • 1:55 - 1:57
    הבושה שלי התגברה עוד יותר.
  • 1:57 - 1:59
    עמדתי על הכתפיים שלהם.
  • 1:59 - 2:01
    איך יכולתי לאכזב אותם?
  • 2:01 - 2:03
    הייתי מרימה את ראשי,
  • 2:03 - 2:06
    מעלה חיוך על פניי
  • 2:06 - 2:08
    ולא סיפרתי לאיש.
  • 2:10 - 2:14
    ב-4 ביולי, 2013,
  • 2:14 - 2:17
    עולמי התנפץ עלי.
  • 2:17 - 2:20
    זה היה היום שקיבלתי שיחת טלפון מאמי
  • 2:20 - 2:25
    שסיפרה לי שפול, אחייני בן ה-22,
    שם קץ לחייו,
  • 2:25 - 2:27
    לאחר שנים של מאבק בדיכאון וחרדה.
  • 2:29 - 2:32
    אין מילים שיכולות לתאר את החורבן שחשתי.
  • 2:33 - 2:34
    פול ואני היינו קרובים מאוד,
  • 2:34 - 2:37
    אבל לא היה לי שמץ של מושג שהוא כל כך סבל.
  • 2:37 - 2:40
    איש מאיתנו לא דיבר אף פעם עם השני
    על המאבקים שלנו.
  • 2:40 - 2:43
    הבושה והסטיגמה גרמו לשנינו לשמור על שתיקה.
  • 2:44 - 2:48
    כיום, הדרך שלי להתמודד עם מצוקה
    היא להתייצב מולה חזיתית,
  • 2:48 - 2:51
    אז ביליתי את השנתיים הבאות
    במחקר על דיכאון וחרדה,
  • 2:51 - 2:54
    ומה שמצאתי הדהים אותי.
  • 2:55 - 2:57
    ארגון הבריאות העולמי מדווח
  • 2:57 - 3:02
    שהדיכאון הוא הגורם המוביל לחולי ומוגבלות
  • 3:02 - 3:04
    בעולם.
  • 3:04 - 3:07
    בעוד הגורם המדויק לדיכאון אינו ברור,
  • 3:07 - 3:10
    מהמחקר עולה שרוב ההפרעות הנפשיות מתפתחות,
  • 3:10 - 3:12
    לפחות בחלקן,
  • 3:12 - 3:15
    בשל חוסר איזון כימי במוח,
  • 3:15 - 3:19
    ו/או בשל נטייה גנטית.
  • 3:19 - 3:21
    אז אי אפשר פשוט "לצאת מזה".
  • 3:23 - 3:25
    עבור אפרו-אמריקאים,
  • 3:25 - 3:29
    גורמי לחץ כמו גזענות
    ופערים חברתיים וכלכליים
  • 3:29 - 3:34
    מעמידים אותם בסיכון גבוה ב-20%
    להתפתחות הפרעה נפשית,
  • 3:34 - 3:36
    אך העזרה שהם מבקשים משירותי בריאות הנפש
  • 3:36 - 3:39
    היא בשיעור של כמחצית,
    מזו של האמריקאים הלבנים.
  • 3:40 - 3:42
    סיבה אחת היא הסטיגמה,
  • 3:42 - 3:49
    כש-63 אחוזים מהאפרו-אמריקאים
    מתייחסים לדיכאון בטעות כחולשה.
  • 3:50 - 3:54
    לצערנו, שיעור ההתאבדות בקרב ילדים שחורים
  • 3:54 - 3:57
    הוכפל ב-20 השנים האחרונות.
  • 3:58 - 4:00
    עכשיו, הנה החדשות הטובות:
  • 4:01 - 4:05
    70% מהאנשים שנאבקים בדיכאון ישתפרו
  • 4:05 - 4:08
    בעזרת תרפיה, טיפול ותרופות.
  • 4:09 - 4:12
    כשאני מצוידת במידע הזה,
  • 4:12 - 4:13
    הגעתי להחלטה:
  • 4:13 - 4:16
    לא אשתוק עוד.
  • 4:17 - 4:19
    עם ברכתה של משפחתי,
  • 4:19 - 4:20
    אני אחלוק את הסיפור שלנו
  • 4:20 - 4:23
    בתקווה לעורר שיחה כלל ארצית.
  • 4:24 - 4:27
    חברתי, קלי פייר לואיס, אמרה,
  • 4:27 - 4:29
    "הרצון שלנו להיות חזקים הורג אותנו."
  • 4:31 - 4:32
    היא צודקת.
  • 4:32 - 4:36
    עלינו להוציא משימוש
    את הסיפורים הישנים, העייפים
  • 4:36 - 4:38
    על האישה השחורה החזקה
  • 4:38 - 4:40
    והגבר השחור הסופר גברי,
  • 4:40 - 4:43
    שלא משנה כמה פעמים הם מופלים,
  • 4:43 - 4:45
    הם מתנערים וממשיכים להיאבק.
  • 4:46 - 4:49
    רגשות אינם סימן לחולשה.
  • 4:51 - 4:52
    רגשות משמעם שאנחנו אנושיים.
  • 4:53 - 4:55
    וכאשר אנו מכחישים את האנושיות שלנו,
  • 4:55 - 4:57
    זה משאיר אותנו עם ריקנות פנימית,
  • 4:57 - 5:00
    בחיפוש אחר סמים שימלאו את החלל.
  • 5:01 - 5:03
    הסם שלי היה הישגיות גבוהה.
  • 5:04 - 5:08
    בימים אלה אני חולקת את הסיפור שלי בגלוי,
  • 5:08 - 5:10
    ואני מבקשת מאחרים לחלוק גם את שלהם.
  • 5:10 - 5:12
    אני מאמינה שזה מה שנדרש
  • 5:12 - 5:14
    כדי לעזור לאנשים שאולי סובלים בדממה
  • 5:14 - 5:17
    לדעת שהם לא לבד,
  • 5:17 - 5:18
    ולדעת שעם עזרה,
  • 5:18 - 5:20
    הם יכולים להרפא.
  • 5:20 - 5:22
    אני עדיין נאבקת,
  • 5:22 - 5:24
    בעיקר עם החרדה,
  • 5:24 - 5:26
    אבל אני מסוגלת להתמודד עם זה
  • 5:26 - 5:31
    באמצעות מדיטציה יומית,
    יוגה, ותזונה די בריאה.
  • 5:31 - 5:32
    (צחוק)
  • 5:32 - 5:34
    אם אני מרגישה שדברים מתחילים לצאת משליטה,
  • 5:34 - 5:36
    אני קובעת פגישה עם התרפיסטית שלי,
  • 5:36 - 5:39
    אישה שחורה דינמית בשם דון ארמסטרונג,
  • 5:39 - 5:41
    שהיא בעלת חוש הומור נהדר
  • 5:41 - 5:44
    וחמימות משפחתית שמנחמת אותי.
  • 5:45 - 5:47
    אני תמיד אתחרט
  • 5:47 - 5:49
    על כך שלא יכולתי להיות שם
    בשביל האחיין שלי.
  • 5:50 - 5:52
    אבל תקוותי הכנה
  • 5:53 - 5:56
    היא שאוכל לעורר השראה באחרים
    בעזרת הלקח שלמדתי.
  • 5:59 - 6:02
    החיים יפים.
  • 6:03 - 6:04
    לפעמים הם מבולגנים,
  • 6:04 - 6:06
    ותמיד הם בלתי צפויים.
  • 6:07 - 6:08
    אבל הכול יהיה בסדר
  • 6:08 - 6:11
    עם מערכת תמיכה שתעזור לכם לעבור את זה.
  • 6:12 - 6:14
    אני מקווה שאם העומס שלכם יהיה כבד מדי,
  • 6:14 - 6:16
    תבקשו גם אתם עזרה.
  • 6:16 - 6:17
    תודה רבה.
  • 6:17 - 6:20
    (מחיאות כפיים)
Title:
אל תסבלו מהדיכאון שלכם בשקט
Speaker:
ניקי וובר אלן
Description:

רגשות אינם סימן של חולשה - משמעם הוא שאנחנו אנושיים, אומרת המפיקה והפעילה החברתית ניקי וובר אלן. גם לאחר שאובחנה כסובלת מחרדה ודיכאון, חשה וובר אלן בושה לספר על כך, ושמרה את מצבה בסוד עד שאסון משפחתי גילה לה שאנשים הקרובים לה סובלים גם כן. בשיחה חשובה זו על בריאות הנפש, היא מדברת בגלוי על המאבק שלה - ולמה קהילות של אנשים שחורים חייבות לבטל את הסטיגמה המתייחסת לדיכאון כאל חולשה ומונעת מהסובלים לפנות ולבקש עזרה.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
06:35

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.