בן גולדייקר: מה שהרופאים אינם יודעים על התרופות שהם רושמים
-
0:01 - 0:03שלום. הטיפוס הזה,
-
0:03 - 0:06חושב שהוא יכול
לגלות לכם את העתיד. -
0:06 - 0:08שמו נוסטרדמוס, למרות שבתמונה הזו
העיתון "סאן" -
0:08 - 0:11גרם לו להיראות קצת
כמו שון קונרי. [צחוק] -
0:11 - 0:14וכמו רובכם, נראה לי,
גם אני לא ממש מאמין -
0:14 - 0:15שאנשים יכולים לראות את העתיד.
-
0:15 - 0:18אני לא מאמין בראיית-הנולד,
ומידי פעם, -
0:18 - 0:21שומעים על מישהו שהצליח לנבא
משהו שיקרה בעתיד, -
0:21 - 0:24וכנראה שפשוט התמזל מזלו,
ואנחנו שומעים רק -
0:24 - 0:27על אלו שהתמזל מזלם
ועל המקרים החריגים. -
0:27 - 0:31איננו שומעים על כל
טעויות החיזוי. -
0:31 - 0:33ובכן, הציפייה שלנו היא
שזה יהיה מוגבל לסיפורים מטופשים -
0:33 - 0:36סביב ראיית-הנולד, אך הבעיה היא
-
0:36 - 0:40שיש לנו בדיוק אותה הבעיה באקדמיה
-
0:40 - 0:44וברפואה - וכאן מדובר בחיי-אדם.
-
0:44 - 0:48אז קודם כל,
בכל הנוגע לראיית-הנולד, -
0:48 - 0:50מסתבר שרק בשנה שעברה,
חוקר בשם דאריל בם -
0:50 - 0:52ערך מחקר ובו מצא הוכחות
-
0:52 - 0:56ליכולת ניבוי אצל סטודנטים
לתואר ראשון, -
0:56 - 0:58וזה פורסם בכתב-עת אקדמי
לאחר ביקורת-עמיתים, -
0:58 - 1:00ורוב קוראי המאמר הגיבו ב-"נו, טוב,
-
1:00 - 1:03נחמד מאד, אבל לדעתי
זה היה מזל ומקרה חריג, כי אני יודע -
1:03 - 1:05שאילו ערכתי מחקר שבו
לא הייתי מוצא שום הוכחות -
1:05 - 1:08שלסטודנטים יש יכולת ניבוי,
-
1:08 - 1:11הוא כנראה לא היה מתפרסם
בשום כתב-עת." -
1:11 - 1:14ולמעשה, אנו יודעים שכך באמת קורה,
-
1:14 - 1:17כי קבוצות מדענים שונות ניסו
-
1:17 - 1:20לשחזר את ממצאי
מחקר הניבוי המקורי הזה, -
1:20 - 1:23וכשהגישו את המאמרים שלהם
לאותו כתב-עת בדיוק, -
1:23 - 1:26העיתון הגיב ב-"לא תודה,
אנו לא מעוניינים לפרסם שיחזור -
1:26 - 1:31של מחקרים. אנו לא מעוניינים
בתוצאות השליליות שלכם." -
1:31 - 1:33וזו כבר הוכחה לאופן שבו,
בספרות האקדמאית, -
1:33 - 1:38ישנה דגימה מוטה
של התמונה האמיתית -
1:38 - 1:42של כל המחקרים המדעיים
שנערכו בנושא מסוים. -
1:42 - 1:46אך זה לא קורה רק
בתחום האקדמי היבש של הפסיכולוגיה. -
1:46 - 1:51זה קורה, למשל,
גם בתחום חקר הסרטן. -
1:51 - 1:55במרץ 2012, לפני חודש בלבד,
מספר חוקרים -
1:55 - 1:58דיווחו בכתב העת "נייצ'ר" שהם ניסו
-
1:58 - 2:01לשחזר 53 מחקרים מדעיים בסיסיים
-
2:01 - 2:05בנושא מטרות טיפוליות פוטנציאליות בסרטן,
-
2:05 - 2:08ומתוך 53 המחקרים הללו,
הם הצליחו -
2:08 - 2:11לשחזר בהצלחה שישה בלבד.
-
2:11 - 2:15ארבעים ושבעה מתוך 53 המחקרים
לא היו ברי-שיחזור. -
2:15 - 2:19ובמאמר שלהם הם כותבים
שהסיבה לכך היא ככל הנראה -
2:19 - 2:22שתוצאות יוצאות-דופן זוכות לפרסום.
-
2:22 - 2:24אנשים עורכים מחקרים על גבי מחקרים,
-
2:24 - 2:26ובמקרים בהם המחקרים מצליחים -
התוצאות מתפרסמות, -
2:26 - 2:27ואלו שלא מצליחים - לא מתפרסמים.
-
2:27 - 2:31וההמלצה הראשונה שלהם
איך לתקן את הבעיה הזו - -
2:31 - 2:35וזו אכן בעיה, כי זה מפנה את כולנו
למבויים סתומים - -
2:35 - 2:36ההמלצה הראשונה שלהם
איך לתקן את הבעיה הזו -
2:36 - 2:40היא להקל על פירסום מחקרים שליליים
בכתבי-עת מדעיים, -
2:40 - 2:43ולשנות את התמריצים
כך שהמדענים יקבלו עידוד -
2:43 - 2:47לפרסם יותר
את התוצאות השליליות שלהם. -
2:47 - 2:51אך זה לא קורה רק בתחום היבש
-
2:51 - 2:55של המחקר הקדם-טיפולי בסרטן.
-
2:55 - 2:58זה קורה גם בעולם האמיתי,
הבשר והדם -
2:58 - 3:02של הרפואה האקדמאית.
ובכן, ב-1980 -
3:02 - 3:05מספר חוקרים ערכו מחקר
על תרופה בשם "לורקאיניד", -
3:05 - 3:07שהיתה תרופה אנטי-אריתמית,
-
3:07 - 3:10שנועדה לטפל בהפרעות בקצב הלב,
-
3:10 - 3:12והרעיון היה שאחרי שאנשים
עוברים התקף-לב, -
3:12 - 3:13הם בסיכון גבוה להפרעות בקצב הלב,
-
3:13 - 3:16אז אם ניתן להם תרופה
שמונעת הפרעות בקצב הלב, -
3:16 - 3:19זה יעלה את סיכויי ההשרדות שלהם.
-
3:19 - 3:22בשלב מוקדם של פיתוח התרופה
הם ערכו ניסוי בהיקף קטנטן, -
3:22 - 3:24על קצת פחות ממאה מטופלים.
-
3:24 - 3:28חמישים חולים קיבלו "לורקאיניד",
ומתוכם מתו עשרה. -
3:28 - 3:31חמישים חולים נוספים קיבלו
גלולת דמה של סוכר, -
3:31 - 3:34ללא שום חומרים פעילים,
ומתוכם רק אחד נפטר. -
3:34 - 3:36אז הם מיד הכריזו
שהתרופה הזו היא כשלון, -
3:36 - 3:39הפיתוח המסחרי שלה הופסק,
-
3:39 - 3:44וכיוון שהפיתוח המסחרי הופסק,
הניסוי הזה מעולם לא פורסם. -
3:44 - 3:49למרבה הצער,
במשך 5-10 השנים הבאות, -
3:49 - 3:53בחברות נוספות עלה הרעיון
לפתח תרופה -
3:53 - 3:55שתמנע הפרעות בקצב הלב
אצל אנשים שלקו בהתקף-לב. -
3:55 - 3:57תרופות אלה הוכנסו לשוק.
רשמו אותן לאנשים -
3:57 - 4:01בהיקף רחב מאד
כי התקפי הלב הם תופעה נפוצה, -
4:01 - 4:04ונדרש לנו כל הזמן הזה כדי לגלות
שתרופות אלה -
4:04 - 4:07גורמות גם לשיעור תמותה מוגבר
-
4:07 - 4:10ולפני שגילינו את איתות הבטיחות הזה,
-
4:10 - 4:16מעל 100,000 איש באמריקה
מתו לשווא -
4:16 - 4:20כתוצאה מתרופות אנטי-אריתמיות
שנרשמו להם. -
4:20 - 4:23ולמעשה ב-1993,
-
4:23 - 4:27אותם חוקרים שערכו את המחקר
של 1980, המחקר המוקדם, -
4:27 - 4:31פירסמו כתב הכאה-על-חטא,
התנצלות בפני הקהילה המדעית, -
4:31 - 4:34שבו אמרו,
"כשערכנו את המחקר שלנו ב-1980, -
4:34 - 4:36חשבנו ששיעור התמותה המוגבר
-
4:36 - 4:39בקבוצת ה'לורקאיניד' היה מקרי.
-
4:39 - 4:41פיתוח ה'לורקאיניד' הופסק
מטעמים מסחריים, -
4:41 - 4:43והמחקר הזה מעולם לא פורסם;
-
4:43 - 4:45היום זו דוגמה טובה להטיית-פרסום."
-
4:45 - 4:47זהו המונח הטכני לתופעה
-
4:47 - 4:51שבה מידע לא-מחמיא נעלם,
לא מתפרסם, -
4:51 - 4:55נעדר בקרב, והם אומרים
שהתוצאות המתוארות כאן -
4:55 - 4:59"יכלו לספק אתראה מוקדמת
לבעיות בעתיד." -
4:59 - 5:03ואלו סיפורים של מדע בסיסי.
-
5:03 - 5:07אלו סיפורים מלפני 20-30 שנה.
-
5:07 - 5:11סביבת הפרסום האקדמי של ימינו
שונה מאד. -
5:11 - 5:14ישנם כתבי-עת אקדמיים כמו "ניסויים",
ירחון פתוח, -
5:14 - 5:17שיפרסם כל ניסוי שנערך על בני-אדם
-
5:17 - 5:20ללא קשר לתוצאות החיוביות
או השליליות. -
5:20 - 5:24אך הבעיה הזו של תוצאות שליליות
שנעדרות בקרב -
5:24 - 5:28עדיין נפוצה מאד.
למעשה, היא כה שכיחה, -
5:28 - 5:34שהיא מגיעה עד לב-ליבה
של הרפואה מבוססת-הראיות. -
5:34 - 5:37זו תרופה בשם "ריבוקסטין",
ואת התרופה הזו -
5:37 - 5:39אני-עצמי רשמתי בעבר.
זו תרופה נוגדת-דכאון. -
5:39 - 5:42אני רופא מאד חנוני,
לכן קראתי את כל המחקרים -
5:42 - 5:45שיכולתי למצוא על התרופה הזו.
קראתי את המחקר היחיד שפורסם, -
5:45 - 5:48ושהראה שה"ריבוקסטין"
יעיל יותר מתרופת-דמה, -
5:48 - 5:50ואת שלושת המחקרים האחרים שפורסמו
-
5:50 - 5:53ושהראו שה"ריבוקסטין"
טוב בדיוק כמו כל נוגד-דכאון אחר, -
5:53 - 5:56והיות שאותו חולה לא הגיב היטב
לשאר נוגדי הדכאון, -
5:56 - 5:58חשבתי לעצמי שאם ה"ריבוקסטין"
טוב באותה מידה, אנסה אותו. -
5:58 - 6:01אך התברר שהוטעיתי.
האמת היא -
6:01 - 6:04שנערכו 7 ניסויים
שהשוו את ה"ריבוקסטין" -
6:04 - 6:07לתרופת-דמה של גלולת סוכר.
אחד מהם -
6:07 - 6:09היה חיובי והוא שפורסם,
אך שישה מהם -
6:09 - 6:13היו שליליים ולא פורסמו.
-
6:13 - 6:15פורסמו 3 ניסויים
שהשוו את ה"ריבוקסטין" -
6:15 - 6:17לנוגדי-דכאון אחרים,
ובהם ה"ריבוקסטין" -
6:17 - 6:19היה טוב באותה מידה,
והם זכו לראות-אור, -
6:19 - 6:23אבל נאסף פי 3 מידע
על חולים, -
6:23 - 6:25שהראה שה"ריבוקסטין" גרוע יותר
-
6:25 - 6:30מטיפולים אחרים,
וניסויים אלה לא פורסמו. -
6:30 - 6:33הרגשתי שהולכתי שולל.
-
6:33 - 6:36אולי תאמרו
שזו דוגמה קיצונית ביותר, -
6:36 - 6:38ואני לא רוצה שיאשימו אותי
באותו סוג -
6:38 - 6:41של טענות מופרכות והפניות בררניות
-
6:41 - 6:42שבהן אני מאשים אחרים.
-
6:42 - 6:44אך מתברר שתופעה זו
של פרסום מוטה -
6:44 - 6:46נחקרה לפני ולפנים.
-
6:46 - 6:49הנה דוגמה אחת
איך ניגשים לכך. -
6:49 - 6:51לפי המודל הקלסי
אוספים כמה מחקרים -
6:51 - 6:53שידוע שהם נערכו והושלמו,
-
6:53 - 6:55ואז בודקים אם הם זכו לפרסום כלשהו
-
6:55 - 6:58בספרות האקדמית.
כאן אספו את כל המחקרים -
6:58 - 7:00שאי-פעם נוהלו על
תרופות נוגדות-דכאון -
7:00 - 7:04שאושרו במשך 15 שנה
ע"י מינהל המזון והתרופות. -
7:04 - 7:08הם אספו את כל המחקרים
שהוגשו למינהל כחלק מחבילת האישור -
7:08 - 7:11כלומר אלה לא כל המחקרים
שאי-פעם נערכו על תרופות אלה, -
7:11 - 7:13כי לעולם לא נדע
אם יש כאלה, -
7:13 - 7:17אבל אלה המחקרים שנערכו
לצורך השגת האישור לשווק אותן. -
7:17 - 7:19וכעת הם רצו לבדוק
אם מחקרים אלה פורסמו -
7:19 - 7:22בספרות האקדמית הנתונה לביקורת-עמיתים.
וזה מה שמצאו: -
7:22 - 7:25היתה חלוקה של בערך 50-50.
חצי מהמחקרים האלה -
7:25 - 7:28היו חיוביים, וחצי היו שליליים,
עד כאן המציאות. -
7:28 - 7:33אך כשרצו לחפש את המחקרים האלה
בספרות האקדמית הנתונה לביקורת-עמיתים, -
7:33 - 7:35הם גילו תמונה שונה למדי.
-
7:35 - 7:40פורסמו רק 3 מהמחקרים השליליים,
-
7:40 - 7:44וכל המחקרים החיוביים,
פרט לאחד, פורסמו. -
7:44 - 7:48אם אדלג הלוך וחזור בין שני אלה,
-
7:48 - 7:51תוכלו לראות
את ההבדל המדהים -
7:51 - 7:54בין המציאות ובין מה שרופאים, חולים,
-
7:54 - 7:57הממונים על שירותי הבריאות והאקדמאים
-
7:57 - 8:00יכלו למצוא בספרות האקדמית
הנתונה לביקורת-עמיתים. -
8:00 - 8:05הוליכו אותנו שולל,
וזהו פגם שיטתי -
8:05 - 8:08בלב-ליבה של הרפואה.
-
8:08 - 8:11האמת היא שנערכו
מחקרים כה רבים -
8:11 - 8:14על הטיות הפרסום, מעל מאה,
והם נאספו -
8:14 - 8:17בסקירה שיטתית שפורסמה ב-2010,
-
8:17 - 8:20שלקחה כל מחקר ומחקר
על הטיית הפרסום -
8:20 - 8:21שיכלה לאתר.
-
8:21 - 8:24הטיית הפרסום משפיעה
על כל תחומי הרפואה. -
8:24 - 8:28כמחצית מכל המחקרים, בממוצע,
נעדרת בקרב, -
8:28 - 8:31ואנו יודעים שהסבירות
לפרסום ממצאים חיוביים -
8:31 - 8:34היא פי 2 מזו של
הממצאים השליליים. -
8:34 - 8:39זהו סרטן בלב הרפואה
מבוססת-הראיות. -
8:39 - 8:42אם אני מטיל מטבע 100 פעם,
-
8:42 - 8:46אבל מסתיר מכם את מחצית התוצאות,
-
8:46 - 8:49אני יכול להציג זאת כאילו
יש לי מטבע שנופל תמיד על "עץ". -
8:49 - 8:51אבל זה לא אומר
שיש לי מטבע עם שני "עצים". -
8:51 - 8:53אלא שיש לי מזל
-
8:53 - 8:56ואתם מספיק טפשים מכדי לחשוף אותי.
[צחוק] -
8:56 - 8:59אבל זה בדיוק
מה שאנו סובלים בצורה עיוורת -
8:59 - 9:03בכל הרפואה מבוססת-הראיות.
-
9:03 - 9:08ובעיני זו התנהגות מחקרית פסולה.
-
9:08 - 9:10אילו ערכתי מחקר בודד
-
9:10 - 9:13והסתרתי חצי מנקודות הנתונים
של אותו מחקר יחיד, -
9:13 - 9:18הייתם מאשימים אותי בצדק
בזיוף המחקר. -
9:18 - 9:21אך משום-מה, כשמישהו עורך
-
9:21 - 9:2510 מחקרים, ומפרסם רק חמשת אלה
שנתנו לו את התוצאות הרצויות לו, -
9:25 - 9:28אנו לא רואים בכך
התנהגות מחקרית פסולה. -
9:28 - 9:31וכשהאחריות הזו מתפזרת
-
9:31 - 9:34בין רשת שלמה של חוקרים, אקדמאים,
-
9:34 - 9:37מממנים של התעשיה,
עורכי כתבי-עת, משום-מה -
9:37 - 9:39זה יותר מקובל עלינו,
-
9:39 - 9:42אך ההשפעה על החולים
היא הרסנית. -
9:42 - 9:48וזה קורה ממש עכשיו, כיום.
-
9:48 - 9:50זו תרופה בשם "טמיפלו".
"טמיפלו" היא תרופה -
9:50 - 9:53שממשלות בכל העולם הוציאו
-
9:53 - 9:55מיליארדים רבים של דולרים
כדי לאגור אותה. -
9:55 - 9:59גם אנו אגרנו את ה"טמיפלו"
מתוך בהלה, -
9:59 - 10:02מתוך האמונה שהיא תפחית
את סיבוכי השפעת. -
10:02 - 10:05"סיבוכים" ברפואה היא לשון נקיה
-
10:05 - 10:10לדלקת-ריאות ומוות.
[צחוק] -
10:10 - 10:13כשהמבקרים השיטתיים של "קוקרן"
-
10:13 - 10:16ניסו לקבץ את כל הנתונים
מכל המחקרים -
10:16 - 10:19שאי-פעם בדקו
האם "טמיפלו" אכן עושה זאת, -
10:19 - 10:22הם גילו שרבים מהמחקרים
לא פורסמו. -
10:22 - 10:24הם לא הצליחו
לקבל את התוצאות. -
10:24 - 10:28וכשהחלו להשיג את רישומי אותם ניסויים,
בכל מיני דרכים, -
10:28 - 10:30באמצעות חוק חופש המידע,
-
10:30 - 10:35ע"י הטרדת ארגונים שונים,
הם גילו חוסר-עקביות. -
10:35 - 10:37כשניסו להשיג את דוחות
המחקר הקליני, -
10:37 - 10:40מסמכים באורך 10,000 עמודים
-
10:40 - 10:44שהציגו בצורה הטובה ביותר
את המידע הזה, -
10:44 - 10:47נאמר להם
שאסור להם לקבל אותם. -
10:47 - 10:49אם תרצו לקרוא את מלוא התכתובת
-
10:49 - 10:53ואת התירוצים וההסברים
של חברת התרופות, -
10:53 - 10:55תוכלו למצוא זאת
במהדורת השבוע הנוכחי -
10:55 - 11:00של כתב העת הרפואי
של "הספריה הציבורית למדע". -
11:00 - 11:04והכי מדהים בכל זה, בעיני,
-
11:04 - 11:07הוא שלא רק שזו בעיה,
ולא רק שאנו רואים בכך בעיה, -
11:07 - 11:11אלא שנגזר עלינו לסבול
תיקונים מזויפים. -
11:11 - 11:14יש אנשים שאמרו לנו
שהבעיה הזו תוקנה. -
11:14 - 11:16קודם-כל היו לנו רשמי-ניסויים,
וכולם אמרו, -
11:16 - 11:20"אה, זה בסדר. כולם יתעדו את ניסוייהם,
נפרסם את הפרוטוקול, -
11:20 - 11:22הם יגידו מה בדעתם לעשות
לפני שיעשו זאת, -
11:22 - 11:24ואח"כ נוכל לבדוק אם כל הניסויים
-
11:24 - 11:26שנערכו והושלמו אכן פורסמו.
-
11:26 - 11:29אבל איש לא טרח להשתמש
ברשמי הניסויים. -
11:29 - 11:31ואז באה הוועדה העולמית
של עורכי כתבי העת הרפואיים -
11:31 - 11:33והם אמרו, נו, טוב.
ניכנס למצב המתנה. -
11:33 - 11:35לא נפרסם שום כתב-עת,
לא נפרסם שום ניסוי, -
11:35 - 11:38עד שיבוצע רישום
לפני שמתחילים בהם. -
11:38 - 11:42אבל הם לא נכנסו להמתנה.
ב-2008 נערך מחקר -
11:42 - 11:45שהראה שבמחצית מכל הניסויים
שפורסמו ע"י כתבי-עת -
11:45 - 11:47וזכה לעריכה
ע"י חברי הוועדה הזו, -
11:47 - 11:52לא בוצע רישום נאות,
ושברבע מהם לא נעשה שום רישום. -
11:52 - 11:55בסופו של דבר הועבר חוק התיקון
של מינהל המזון ותרופות, -
11:55 - 11:57לפני כמה שנים,
שקובע שכל מי שעורך ניסוי -
11:57 - 12:01חייב לפרסם את תוצאותיו
תוך שנה אחת. -
12:01 - 12:05ובמהדורת ינואר 2012 של ירחון
משרד הרפואה והכירורגיה, -
12:05 - 12:08אפשר לראות מחקר
שבודק אם אנשים שומרים -
12:08 - 12:11על הפסיקה הזו,
ומסתבר שרק אחד מכל חמישה -
12:11 - 12:14עשו כן.
-
12:14 - 12:17זהו אסון.
-
12:17 - 12:21איננו יכולים לדעת מהן
ההשפעות האמיתיות של התרופות -
12:21 - 12:24שאנו רושמים,
אם אין לנו גישה -
12:24 - 12:27לכל המידע.
-
12:27 - 12:31ולא קשה לתקן את הבעיה הזו.
-
12:31 - 12:36עלינו לאלץ אנשים
לפרסם את כל הניסויים -
12:36 - 12:39שנערכים בבני-אדם,
כולל הניסויים הישנים יותר, -
12:39 - 12:43כי חוק התיקון דורש לפרסם
רק את הניסויים מאז 2008, -
12:43 - 12:46ואני לא יודע איזה מין עולם זה,
שבו אנחנו -
12:46 - 12:50עוסקים ברפואה רק על סמך ניסויים
שהושלמו בשנתיים האחרונות. -
12:50 - 12:53עלינו לפרסם את כל הניסויים
שנערכו על בני-אדם, -
12:53 - 12:56כולל הישנים יותר, בכל התרופות
שנמצאות כיום בשימוש, -
12:56 - 12:59ועליכם לומר
לכל מי שאתם מכירים -
12:59 - 13:02שזאת בעיה, ושלא תיקנו אותה.
-
13:02 - 13:05תודה רבה לכם.
[מחיאות כפיים] -
13:05 - 13:08[מחיאות כפיים]
- Title:
- בן גולדייקר: מה שהרופאים אינם יודעים על התרופות שהם רושמים
- Speaker:
- Ben Goldacre
- Description:
-
more » « less
כשנבדקת תרופה חדשה, תוצאות הניסויים צריכות להתפרסם לתועלת שאר עולם הרפואה - אולם רוב הזמן, ממצאים שליליים או לא מכריעים אינם זוכים לפירסום, מה שמותיר את הרופאים והחוקרים באפילה. בהרצאה נרגשת זו מסביר בן גולדייקר מדוע מקרים אלה, של אי-דיווח ממצאים שליליים, הם מטעים ומסוכנים במיוחד.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 13:29
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for What doctors don't know about the drugs they prescribe | |
|
Orr Schlesinger accepted Hebrew subtitles for What doctors don't know about the drugs they prescribe | |
|
|
Orr Schlesinger edited Hebrew subtitles for What doctors don't know about the drugs they prescribe | |
|
|
Orr Schlesinger edited Hebrew subtitles for What doctors don't know about the drugs they prescribe | |
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for What doctors don't know about the drugs they prescribe | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for What doctors don't know about the drugs they prescribe | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for What doctors don't know about the drugs they prescribe | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for What doctors don't know about the drugs they prescribe |