< Return to Video

בן גולדייקר: מה שהרופאים אינם יודעים על התרופות שהם רושמים

  • 0:01 - 0:03
    שלום. הטיפוס הזה,
  • 0:03 - 0:06
    חושב שהוא יכול
    לגלות לכם את העתיד.
  • 0:06 - 0:08
    שמו נוסטרדמוס, למרות שבתמונה הזו
    העיתון "סאן"
  • 0:08 - 0:11
    גרם לו להיראות קצת
    כמו שון קונרי. [צחוק]
  • 0:11 - 0:14
    וכמו רובכם, נראה לי,
    גם אני לא ממש מאמין
  • 0:14 - 0:15
    שאנשים יכולים לראות את העתיד.
  • 0:15 - 0:18
    אני לא מאמין בראיית-הנולד,
    ומידי פעם,
  • 0:18 - 0:21
    שומעים על מישהו שהצליח לנבא
    משהו שיקרה בעתיד,
  • 0:21 - 0:24
    וכנראה שפשוט התמזל מזלו,
    ואנחנו שומעים רק
  • 0:24 - 0:27
    על אלו שהתמזל מזלם
    ועל המקרים החריגים.
  • 0:27 - 0:31
    איננו שומעים על כל
    טעויות החיזוי.
  • 0:31 - 0:33
    ובכן, הציפייה שלנו היא
    שזה יהיה מוגבל לסיפורים מטופשים
  • 0:33 - 0:36
    סביב ראיית-הנולד, אך הבעיה היא
  • 0:36 - 0:40
    שיש לנו בדיוק אותה הבעיה באקדמיה
  • 0:40 - 0:44
    וברפואה - וכאן מדובר בחיי-אדם.
  • 0:44 - 0:48
    אז קודם כל,
    בכל הנוגע לראיית-הנולד,
  • 0:48 - 0:50
    מסתבר שרק בשנה שעברה,
    חוקר בשם דאריל בם
  • 0:50 - 0:52
    ערך מחקר ובו מצא הוכחות
  • 0:52 - 0:56
    ליכולת ניבוי אצל סטודנטים
    לתואר ראשון,
  • 0:56 - 0:58
    וזה פורסם בכתב-עת אקדמי
    לאחר ביקורת-עמיתים,
  • 0:58 - 1:00
    ורוב קוראי המאמר הגיבו ב-"נו, טוב,
  • 1:00 - 1:03
    נחמד מאד, אבל לדעתי
    זה היה מזל ומקרה חריג, כי אני יודע
  • 1:03 - 1:05
    שאילו ערכתי מחקר שבו
    לא הייתי מוצא שום הוכחות
  • 1:05 - 1:08
    שלסטודנטים יש יכולת ניבוי,
  • 1:08 - 1:11
    הוא כנראה לא היה מתפרסם
    בשום כתב-עת."
  • 1:11 - 1:14
    ולמעשה, אנו יודעים שכך באמת קורה,
  • 1:14 - 1:17
    כי קבוצות מדענים שונות ניסו
  • 1:17 - 1:20
    לשחזר את ממצאי
    מחקר הניבוי המקורי הזה,
  • 1:20 - 1:23
    וכשהגישו את המאמרים שלהם
    לאותו כתב-עת בדיוק,
  • 1:23 - 1:26
    העיתון הגיב ב-"לא תודה,
    אנו לא מעוניינים לפרסם שיחזור
  • 1:26 - 1:31
    של מחקרים. אנו לא מעוניינים
    בתוצאות השליליות שלכם."
  • 1:31 - 1:33
    וזו כבר הוכחה לאופן שבו,
    בספרות האקדמאית,
  • 1:33 - 1:38
    ישנה דגימה מוטה
    של התמונה האמיתית
  • 1:38 - 1:42
    של כל המחקרים המדעיים
    שנערכו בנושא מסוים.
  • 1:42 - 1:46
    אך זה לא קורה רק
    בתחום האקדמי היבש של הפסיכולוגיה.
  • 1:46 - 1:51
    זה קורה, למשל,
    גם בתחום חקר הסרטן.
  • 1:51 - 1:55
    במרץ 2012, לפני חודש בלבד,
    מספר חוקרים
  • 1:55 - 1:58
    דיווחו בכתב העת "נייצ'ר" שהם ניסו
  • 1:58 - 2:01
    לשחזר 53 מחקרים מדעיים בסיסיים
  • 2:01 - 2:05
    בנושא מטרות טיפוליות פוטנציאליות בסרטן,
  • 2:05 - 2:08
    ומתוך 53 המחקרים הללו,
    הם הצליחו
  • 2:08 - 2:11
    לשחזר בהצלחה שישה בלבד.
  • 2:11 - 2:15
    ארבעים ושבעה מתוך 53 המחקרים
    לא היו ברי-שיחזור.
  • 2:15 - 2:19
    ובמאמר שלהם הם כותבים
    שהסיבה לכך היא ככל הנראה
  • 2:19 - 2:22
    שתוצאות יוצאות-דופן זוכות לפרסום.
  • 2:22 - 2:24
    אנשים עורכים מחקרים על גבי מחקרים,
  • 2:24 - 2:26
    ובמקרים בהם המחקרים מצליחים -
    התוצאות מתפרסמות,
  • 2:26 - 2:27
    ואלו שלא מצליחים - לא מתפרסמים.
  • 2:27 - 2:31
    וההמלצה הראשונה שלהם
    איך לתקן את הבעיה הזו -
  • 2:31 - 2:35
    וזו אכן בעיה, כי זה מפנה את כולנו
    למבויים סתומים -
  • 2:35 - 2:36
    ההמלצה הראשונה שלהם
    איך לתקן את הבעיה הזו
  • 2:36 - 2:40
    היא להקל על פירסום מחקרים שליליים
    בכתבי-עת מדעיים,
  • 2:40 - 2:43
    ולשנות את התמריצים
    כך שהמדענים יקבלו עידוד
  • 2:43 - 2:47
    לפרסם יותר
    את התוצאות השליליות שלהם.
  • 2:47 - 2:51
    אך זה לא קורה רק בתחום היבש
  • 2:51 - 2:55
    של המחקר הקדם-טיפולי בסרטן.
  • 2:55 - 2:58
    זה קורה גם בעולם האמיתי,
    הבשר והדם
  • 2:58 - 3:02
    של הרפואה האקדמאית.
    ובכן, ב-1980
  • 3:02 - 3:05
    מספר חוקרים ערכו מחקר
    על תרופה בשם "לורקאיניד",
  • 3:05 - 3:07
    שהיתה תרופה אנטי-אריתמית,
  • 3:07 - 3:10
    שנועדה לטפל בהפרעות בקצב הלב,
  • 3:10 - 3:12
    והרעיון היה שאחרי שאנשים
    עוברים התקף-לב,
  • 3:12 - 3:13
    הם בסיכון גבוה להפרעות בקצב הלב,
  • 3:13 - 3:16
    אז אם ניתן להם תרופה
    שמונעת הפרעות בקצב הלב,
  • 3:16 - 3:19
    זה יעלה את סיכויי ההשרדות שלהם.
  • 3:19 - 3:22
    בשלב מוקדם של פיתוח התרופה
    הם ערכו ניסוי בהיקף קטנטן,
  • 3:22 - 3:24
    על קצת פחות ממאה מטופלים.
  • 3:24 - 3:28
    חמישים חולים קיבלו "לורקאיניד",
    ומתוכם מתו עשרה.
  • 3:28 - 3:31
    חמישים חולים נוספים קיבלו
    גלולת דמה של סוכר,
  • 3:31 - 3:34
    ללא שום חומרים פעילים,
    ומתוכם רק אחד נפטר.
  • 3:34 - 3:36
    אז הם מיד הכריזו
    שהתרופה הזו היא כשלון,
  • 3:36 - 3:39
    הפיתוח המסחרי שלה הופסק,
  • 3:39 - 3:44
    וכיוון שהפיתוח המסחרי הופסק,
    הניסוי הזה מעולם לא פורסם.
  • 3:44 - 3:49
    למרבה הצער,
    במשך 5-10 השנים הבאות,
  • 3:49 - 3:53
    בחברות נוספות עלה הרעיון
    לפתח תרופה
  • 3:53 - 3:55
    שתמנע הפרעות בקצב הלב
    אצל אנשים שלקו בהתקף-לב.
  • 3:55 - 3:57
    תרופות אלה הוכנסו לשוק.
    רשמו אותן לאנשים
  • 3:57 - 4:01
    בהיקף רחב מאד
    כי התקפי הלב הם תופעה נפוצה,
  • 4:01 - 4:04
    ונדרש לנו כל הזמן הזה כדי לגלות
    שתרופות אלה
  • 4:04 - 4:07
    גורמות גם לשיעור תמותה מוגבר
  • 4:07 - 4:10
    ולפני שגילינו את איתות הבטיחות הזה,
  • 4:10 - 4:16
    מעל 100,000 איש באמריקה
    מתו לשווא
  • 4:16 - 4:20
    כתוצאה מתרופות אנטי-אריתמיות
    שנרשמו להם.
  • 4:20 - 4:23
    ולמעשה ב-1993,
  • 4:23 - 4:27
    אותם חוקרים שערכו את המחקר
    של 1980, המחקר המוקדם,
  • 4:27 - 4:31
    פירסמו כתב הכאה-על-חטא,
    התנצלות בפני הקהילה המדעית,
  • 4:31 - 4:34
    שבו אמרו,
    "כשערכנו את המחקר שלנו ב-1980,
  • 4:34 - 4:36
    חשבנו ששיעור התמותה המוגבר
  • 4:36 - 4:39
    בקבוצת ה'לורקאיניד' היה מקרי.
  • 4:39 - 4:41
    פיתוח ה'לורקאיניד' הופסק
    מטעמים מסחריים,
  • 4:41 - 4:43
    והמחקר הזה מעולם לא פורסם;
  • 4:43 - 4:45
    היום זו דוגמה טובה להטיית-פרסום."
  • 4:45 - 4:47
    זהו המונח הטכני לתופעה
  • 4:47 - 4:51
    שבה מידע לא-מחמיא נעלם,
    לא מתפרסם,
  • 4:51 - 4:55
    נעדר בקרב, והם אומרים
    שהתוצאות המתוארות כאן
  • 4:55 - 4:59
    "יכלו לספק אתראה מוקדמת
    לבעיות בעתיד."
  • 4:59 - 5:03
    ואלו סיפורים של מדע בסיסי.
  • 5:03 - 5:07
    אלו סיפורים מלפני 20-30 שנה.
  • 5:07 - 5:11
    סביבת הפרסום האקדמי של ימינו
    שונה מאד.
  • 5:11 - 5:14
    ישנם כתבי-עת אקדמיים כמו "ניסויים",
    ירחון פתוח,
  • 5:14 - 5:17
    שיפרסם כל ניסוי שנערך על בני-אדם
  • 5:17 - 5:20
    ללא קשר לתוצאות החיוביות
    או השליליות.
  • 5:20 - 5:24
    אך הבעיה הזו של תוצאות שליליות
    שנעדרות בקרב
  • 5:24 - 5:28
    עדיין נפוצה מאד.
    למעשה, היא כה שכיחה,
  • 5:28 - 5:34
    שהיא מגיעה עד לב-ליבה
    של הרפואה מבוססת-הראיות.
  • 5:34 - 5:37
    זו תרופה בשם "ריבוקסטין",
    ואת התרופה הזו
  • 5:37 - 5:39
    אני-עצמי רשמתי בעבר.
    זו תרופה נוגדת-דכאון.
  • 5:39 - 5:42
    אני רופא מאד חנוני,
    לכן קראתי את כל המחקרים
  • 5:42 - 5:45
    שיכולתי למצוא על התרופה הזו.
    קראתי את המחקר היחיד שפורסם,
  • 5:45 - 5:48
    ושהראה שה"ריבוקסטין"
    יעיל יותר מתרופת-דמה,
  • 5:48 - 5:50
    ואת שלושת המחקרים האחרים שפורסמו
  • 5:50 - 5:53
    ושהראו שה"ריבוקסטין"
    טוב בדיוק כמו כל נוגד-דכאון אחר,
  • 5:53 - 5:56
    והיות שאותו חולה לא הגיב היטב
    לשאר נוגדי הדכאון,
  • 5:56 - 5:58
    חשבתי לעצמי שאם ה"ריבוקסטין"
    טוב באותה מידה, אנסה אותו.
  • 5:58 - 6:01
    אך התברר שהוטעיתי.
    האמת היא
  • 6:01 - 6:04
    שנערכו 7 ניסויים
    שהשוו את ה"ריבוקסטין"
  • 6:04 - 6:07
    לתרופת-דמה של גלולת סוכר.
    אחד מהם
  • 6:07 - 6:09
    היה חיובי והוא שפורסם,
    אך שישה מהם
  • 6:09 - 6:13
    היו שליליים ולא פורסמו.
  • 6:13 - 6:15
    פורסמו 3 ניסויים
    שהשוו את ה"ריבוקסטין"
  • 6:15 - 6:17
    לנוגדי-דכאון אחרים,
    ובהם ה"ריבוקסטין"
  • 6:17 - 6:19
    היה טוב באותה מידה,
    והם זכו לראות-אור,
  • 6:19 - 6:23
    אבל נאסף פי 3 מידע
    על חולים,
  • 6:23 - 6:25
    שהראה שה"ריבוקסטין" גרוע יותר
  • 6:25 - 6:30
    מטיפולים אחרים,
    וניסויים אלה לא פורסמו.
  • 6:30 - 6:33
    הרגשתי שהולכתי שולל.
  • 6:33 - 6:36
    אולי תאמרו
    שזו דוגמה קיצונית ביותר,
  • 6:36 - 6:38
    ואני לא רוצה שיאשימו אותי
    באותו סוג
  • 6:38 - 6:41
    של טענות מופרכות והפניות בררניות
  • 6:41 - 6:42
    שבהן אני מאשים אחרים.
  • 6:42 - 6:44
    אך מתברר שתופעה זו
    של פרסום מוטה
  • 6:44 - 6:46
    נחקרה לפני ולפנים.
  • 6:46 - 6:49
    הנה דוגמה אחת
    איך ניגשים לכך.
  • 6:49 - 6:51
    לפי המודל הקלסי
    אוספים כמה מחקרים
  • 6:51 - 6:53
    שידוע שהם נערכו והושלמו,
  • 6:53 - 6:55
    ואז בודקים אם הם זכו לפרסום כלשהו
  • 6:55 - 6:58
    בספרות האקדמית.
    כאן אספו את כל המחקרים
  • 6:58 - 7:00
    שאי-פעם נוהלו על
    תרופות נוגדות-דכאון
  • 7:00 - 7:04
    שאושרו במשך 15 שנה
    ע"י מינהל המזון והתרופות.
  • 7:04 - 7:08
    הם אספו את כל המחקרים
    שהוגשו למינהל כחלק מחבילת האישור
  • 7:08 - 7:11
    כלומר אלה לא כל המחקרים
    שאי-פעם נערכו על תרופות אלה,
  • 7:11 - 7:13
    כי לעולם לא נדע
    אם יש כאלה,
  • 7:13 - 7:17
    אבל אלה המחקרים שנערכו
    לצורך השגת האישור לשווק אותן.
  • 7:17 - 7:19
    וכעת הם רצו לבדוק
    אם מחקרים אלה פורסמו
  • 7:19 - 7:22
    בספרות האקדמית הנתונה לביקורת-עמיתים.
    וזה מה שמצאו:
  • 7:22 - 7:25
    היתה חלוקה של בערך 50-50.
    חצי מהמחקרים האלה
  • 7:25 - 7:28
    היו חיוביים, וחצי היו שליליים,
    עד כאן המציאות.
  • 7:28 - 7:33
    אך כשרצו לחפש את המחקרים האלה
    בספרות האקדמית הנתונה לביקורת-עמיתים,
  • 7:33 - 7:35
    הם גילו תמונה שונה למדי.
  • 7:35 - 7:40
    פורסמו רק 3 מהמחקרים השליליים,
  • 7:40 - 7:44
    וכל המחקרים החיוביים,
    פרט לאחד, פורסמו.
  • 7:44 - 7:48
    אם אדלג הלוך וחזור בין שני אלה,
  • 7:48 - 7:51
    תוכלו לראות
    את ההבדל המדהים
  • 7:51 - 7:54
    בין המציאות ובין מה שרופאים, חולים,
  • 7:54 - 7:57
    הממונים על שירותי הבריאות והאקדמאים
  • 7:57 - 8:00
    יכלו למצוא בספרות האקדמית
    הנתונה לביקורת-עמיתים.
  • 8:00 - 8:05
    הוליכו אותנו שולל,
    וזהו פגם שיטתי
  • 8:05 - 8:08
    בלב-ליבה של הרפואה.
  • 8:08 - 8:11
    האמת היא שנערכו
    מחקרים כה רבים
  • 8:11 - 8:14
    על הטיות הפרסום, מעל מאה,
    והם נאספו
  • 8:14 - 8:17
    בסקירה שיטתית שפורסמה ב-2010,
  • 8:17 - 8:20
    שלקחה כל מחקר ומחקר
    על הטיית הפרסום
  • 8:20 - 8:21
    שיכלה לאתר.
  • 8:21 - 8:24
    הטיית הפרסום משפיעה
    על כל תחומי הרפואה.
  • 8:24 - 8:28
    כמחצית מכל המחקרים, בממוצע,
    נעדרת בקרב,
  • 8:28 - 8:31
    ואנו יודעים שהסבירות
    לפרסום ממצאים חיוביים
  • 8:31 - 8:34
    היא פי 2 מזו של
    הממצאים השליליים.
  • 8:34 - 8:39
    זהו סרטן בלב הרפואה
    מבוססת-הראיות.
  • 8:39 - 8:42
    אם אני מטיל מטבע 100 פעם,
  • 8:42 - 8:46
    אבל מסתיר מכם את מחצית התוצאות,
  • 8:46 - 8:49
    אני יכול להציג זאת כאילו
    יש לי מטבע שנופל תמיד על "עץ".
  • 8:49 - 8:51
    אבל זה לא אומר
    שיש לי מטבע עם שני "עצים".
  • 8:51 - 8:53
    אלא שיש לי מזל
  • 8:53 - 8:56
    ואתם מספיק טפשים מכדי לחשוף אותי.
    [צחוק]
  • 8:56 - 8:59
    אבל זה בדיוק
    מה שאנו סובלים בצורה עיוורת
  • 8:59 - 9:03
    בכל הרפואה מבוססת-הראיות.
  • 9:03 - 9:08
    ובעיני זו התנהגות מחקרית פסולה.
  • 9:08 - 9:10
    אילו ערכתי מחקר בודד
  • 9:10 - 9:13
    והסתרתי חצי מנקודות הנתונים
    של אותו מחקר יחיד,
  • 9:13 - 9:18
    הייתם מאשימים אותי בצדק
    בזיוף המחקר.
  • 9:18 - 9:21
    אך משום-מה, כשמישהו עורך
  • 9:21 - 9:25
    10 מחקרים, ומפרסם רק חמשת אלה
    שנתנו לו את התוצאות הרצויות לו,
  • 9:25 - 9:28
    אנו לא רואים בכך
    התנהגות מחקרית פסולה.
  • 9:28 - 9:31
    וכשהאחריות הזו מתפזרת
  • 9:31 - 9:34
    בין רשת שלמה של חוקרים, אקדמאים,
  • 9:34 - 9:37
    מממנים של התעשיה,
    עורכי כתבי-עת, משום-מה
  • 9:37 - 9:39
    זה יותר מקובל עלינו,
  • 9:39 - 9:42
    אך ההשפעה על החולים
    היא הרסנית.
  • 9:42 - 9:48
    וזה קורה ממש עכשיו, כיום.
  • 9:48 - 9:50
    זו תרופה בשם "טמיפלו".
    "טמיפלו" היא תרופה
  • 9:50 - 9:53
    שממשלות בכל העולם הוציאו
  • 9:53 - 9:55
    מיליארדים רבים של דולרים
    כדי לאגור אותה.
  • 9:55 - 9:59
    גם אנו אגרנו את ה"טמיפלו"
    מתוך בהלה,
  • 9:59 - 10:02
    מתוך האמונה שהיא תפחית
    את סיבוכי השפעת.
  • 10:02 - 10:05
    "סיבוכים" ברפואה היא לשון נקיה
  • 10:05 - 10:10
    לדלקת-ריאות ומוות.
    [צחוק]
  • 10:10 - 10:13
    כשהמבקרים השיטתיים של "קוקרן"
  • 10:13 - 10:16
    ניסו לקבץ את כל הנתונים
    מכל המחקרים
  • 10:16 - 10:19
    שאי-פעם בדקו
    האם "טמיפלו" אכן עושה זאת,
  • 10:19 - 10:22
    הם גילו שרבים מהמחקרים
    לא פורסמו.
  • 10:22 - 10:24
    הם לא הצליחו
    לקבל את התוצאות.
  • 10:24 - 10:28
    וכשהחלו להשיג את רישומי אותם ניסויים,
    בכל מיני דרכים,
  • 10:28 - 10:30
    באמצעות חוק חופש המידע,
  • 10:30 - 10:35
    ע"י הטרדת ארגונים שונים,
    הם גילו חוסר-עקביות.
  • 10:35 - 10:37
    כשניסו להשיג את דוחות
    המחקר הקליני,
  • 10:37 - 10:40
    מסמכים באורך 10,000 עמודים
  • 10:40 - 10:44
    שהציגו בצורה הטובה ביותר
    את המידע הזה,
  • 10:44 - 10:47
    נאמר להם
    שאסור להם לקבל אותם.
  • 10:47 - 10:49
    אם תרצו לקרוא את מלוא התכתובת
  • 10:49 - 10:53
    ואת התירוצים וההסברים
    של חברת התרופות,
  • 10:53 - 10:55
    תוכלו למצוא זאת
    במהדורת השבוע הנוכחי
  • 10:55 - 11:00
    של כתב העת הרפואי
    של "הספריה הציבורית למדע".
  • 11:00 - 11:04
    והכי מדהים בכל זה, בעיני,
  • 11:04 - 11:07
    הוא שלא רק שזו בעיה,
    ולא רק שאנו רואים בכך בעיה,
  • 11:07 - 11:11
    אלא שנגזר עלינו לסבול
    תיקונים מזויפים.
  • 11:11 - 11:14
    יש אנשים שאמרו לנו
    שהבעיה הזו תוקנה.
  • 11:14 - 11:16
    קודם-כל היו לנו רשמי-ניסויים,
    וכולם אמרו,
  • 11:16 - 11:20
    "אה, זה בסדר. כולם יתעדו את ניסוייהם,
    נפרסם את הפרוטוקול,
  • 11:20 - 11:22
    הם יגידו מה בדעתם לעשות
    לפני שיעשו זאת,
  • 11:22 - 11:24
    ואח"כ נוכל לבדוק אם כל הניסויים
  • 11:24 - 11:26
    שנערכו והושלמו אכן פורסמו.
  • 11:26 - 11:29
    אבל איש לא טרח להשתמש
    ברשמי הניסויים.
  • 11:29 - 11:31
    ואז באה הוועדה העולמית
    של עורכי כתבי העת הרפואיים
  • 11:31 - 11:33
    והם אמרו, נו, טוב.
    ניכנס למצב המתנה.
  • 11:33 - 11:35
    לא נפרסם שום כתב-עת,
    לא נפרסם שום ניסוי,
  • 11:35 - 11:38
    עד שיבוצע רישום
    לפני שמתחילים בהם.
  • 11:38 - 11:42
    אבל הם לא נכנסו להמתנה.
    ב-2008 נערך מחקר
  • 11:42 - 11:45
    שהראה שבמחצית מכל הניסויים
    שפורסמו ע"י כתבי-עת
  • 11:45 - 11:47
    וזכה לעריכה
    ע"י חברי הוועדה הזו,
  • 11:47 - 11:52
    לא בוצע רישום נאות,
    ושברבע מהם לא נעשה שום רישום.
  • 11:52 - 11:55
    בסופו של דבר הועבר חוק התיקון
    של מינהל המזון ותרופות,
  • 11:55 - 11:57
    לפני כמה שנים,
    שקובע שכל מי שעורך ניסוי
  • 11:57 - 12:01
    חייב לפרסם את תוצאותיו
    תוך שנה אחת.
  • 12:01 - 12:05
    ובמהדורת ינואר 2012 של ירחון
    משרד הרפואה והכירורגיה,
  • 12:05 - 12:08
    אפשר לראות מחקר
    שבודק אם אנשים שומרים
  • 12:08 - 12:11
    על הפסיקה הזו,
    ומסתבר שרק אחד מכל חמישה
  • 12:11 - 12:14
    עשו כן.
  • 12:14 - 12:17
    זהו אסון.
  • 12:17 - 12:21
    איננו יכולים לדעת מהן
    ההשפעות האמיתיות של התרופות
  • 12:21 - 12:24
    שאנו רושמים,
    אם אין לנו גישה
  • 12:24 - 12:27
    לכל המידע.
  • 12:27 - 12:31
    ולא קשה לתקן את הבעיה הזו.
  • 12:31 - 12:36
    עלינו לאלץ אנשים
    לפרסם את כל הניסויים
  • 12:36 - 12:39
    שנערכים בבני-אדם,
    כולל הניסויים הישנים יותר,
  • 12:39 - 12:43
    כי חוק התיקון דורש לפרסם
    רק את הניסויים מאז 2008,
  • 12:43 - 12:46
    ואני לא יודע איזה מין עולם זה,
    שבו אנחנו
  • 12:46 - 12:50
    עוסקים ברפואה רק על סמך ניסויים
    שהושלמו בשנתיים האחרונות.
  • 12:50 - 12:53
    עלינו לפרסם את כל הניסויים
    שנערכו על בני-אדם,
  • 12:53 - 12:56
    כולל הישנים יותר, בכל התרופות
    שנמצאות כיום בשימוש,
  • 12:56 - 12:59
    ועליכם לומר
    לכל מי שאתם מכירים
  • 12:59 - 13:02
    שזאת בעיה, ושלא תיקנו אותה.
  • 13:02 - 13:05
    תודה רבה לכם.
    [מחיאות כפיים]
  • 13:05 - 13:08
    [מחיאות כפיים]
Title:
בן גולדייקר: מה שהרופאים אינם יודעים על התרופות שהם רושמים
Speaker:
Ben Goldacre
Description:

כשנבדקת תרופה חדשה, תוצאות הניסויים צריכות להתפרסם לתועלת שאר עולם הרפואה - אולם רוב הזמן, ממצאים שליליים או לא מכריעים אינם זוכים לפירסום, מה שמותיר את הרופאים והחוקרים באפילה. בהרצאה נרגשת זו מסביר בן גולדייקר מדוע מקרים אלה, של אי-דיווח ממצאים שליליים, הם מטעים ומסוכנים במיוחד.

more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
13:29

Hebrew subtitles

Revisions