< Return to Video

בקרוב נרפא מחלות עם תא, לא עם גלולה

  • 0:01 - 0:05
    אני רוצה לדבר איתכם על עתידה של הרפואה.
  • 0:05 - 0:08
    אבל לפני שאעשה זאת,
    אני רוצה לדבר מעט על העבר.
  • 0:09 - 0:13
    עכשיו, לאורך רוב ההיסטוריה
    האחרונה של הרפואה,
  • 0:13 - 0:16
    חשבנו על מחלות וטיפולים
  • 0:16 - 0:20
    במונחים של מודל פשוט ביותר.
  • 0:20 - 0:23
    למעשה, המודל הוא כה פשוט
  • 0:23 - 0:26
    שניתן לסכם אותו בשש מילים:
  • 0:26 - 0:30
    תחלו במחלה, קחו כדור, הירגו משהו.
  • 0:31 - 0:36
    עכשיו, הסיבה לדומיננטיות של המודל הזה
  • 0:36 - 0:38
    היא, כמובן, מהפיכת האנטיביוטיקה.
  • 0:38 - 0:42
    רבים מכם אולי לא יודעים זאת,
    אבל במקרה, אנחנו חוגגים כרגע
  • 0:42 - 0:46
    את השנה המאה
    להכנסתה של האנטיביוטיקה לארה"ב.
  • 0:46 - 0:47
    אבל מה שאתם כן יודעים
  • 0:47 - 0:52
    זה שכניסה זו היתה לא פחות משינוי מהיסוד.
  • 0:53 - 0:57
    כאן היה לכם כימיקל, או מהעולם הטבעי
  • 0:57 - 0:59
    או מיוצר במעבדה באופן מלאכותי,
  • 0:59 - 1:03
    והוא יזרום דרך גופכם,
  • 1:03 - 1:06
    הוא ימצא את המטרה שלו,
  • 1:06 - 1:07
    יינעל על המטרה שלו --
  • 1:07 - 1:09
    מיקרוב או חלקיק של מיקרוב --
  • 1:09 - 1:13
    ואז הוא יכבה מנעול ומפתח
  • 1:14 - 1:17
    ביעילות נהדרת, בייחודיות נהדרת.
  • 1:17 - 1:22
    ואתם תיקחו מחלה שבעבר היתה קטלנית, הורגת -
  • 1:22 - 1:25
    דלקת ריאות, עגבת, שחפת --
  • 1:25 - 1:29
    ותהפכו אותה למחלה ממנה ניתן להחלים,
    בה אפשר לטפל.
  • 1:30 - 1:32
    חטפתם דלקת ריאות,
  • 1:32 - 1:34
    אתם לוקחים פניצילין,
  • 1:34 - 1:35
    אתם הורגים את החיידק
  • 1:35 - 1:38
    ואתם מרפאים את המחלה.
  • 1:38 - 1:41
    כל-כך מפתה היה הרעיון הזה,
  • 1:41 - 1:45
    כל כך חזקה, המטאפורה של מפתח ומנעול
  • 1:45 - 1:46
    ולהרוג משהו,
  • 1:46 - 1:48
    שזה ממש שטף את עולם הביולוגיה.
  • 1:48 - 1:50
    זה היה שינוי שכמוהו לא נראה מעולם.
  • 1:52 - 1:55
    ואנחנו באמת בילינו את מאה השנים האחרונות
  • 1:55 - 1:59
    בנסיון לשכפל את המודל הזה שוב ושוב
  • 1:59 - 2:00
    במחלות לא מדבקות,
  • 2:00 - 2:04
    במחלות כרוניות כמו סכרת, יתר לחץ דם
    ומחלות לב.
  • 2:05 - 2:09
    וזה עבד, אבל זה עבד רק חלקית.
  • 2:09 - 2:10
    הרשו לי להראות לכם.
  • 2:11 - 2:14
    אתם יודעים, אם תיקחו את כל היקום
  • 2:14 - 2:17
    של כל התגובות הכימיות בתוך הגוף האנושי,
  • 2:17 - 2:21
    כל תגובה כימית לה גופכם מסוגל,
  • 2:21 - 2:23
    רוב האנשים יחשבו שהמספר
    הוא בסדר גודל של מיליון.
  • 2:23 - 2:24
    בוא נקרא לו מיליון.
  • 2:25 - 2:27
    ועכשיו תשאלו את השאלה,
  • 2:27 - 2:29
    לאיזה כמות או לאיזה חלק מהתגובות
  • 2:29 - 2:31
    בעצם ניתן לכוון
  • 2:31 - 2:36
    עם כל ספריית התרופות של הכימיה הרפואית?
  • 2:36 - 2:38
    המספר הוא 250.
  • 2:40 - 2:42
    כל השאר זה אפילה כימית.
  • 2:42 - 2:48
    במילים אחרות, ל-0.025 אחוזים
    מכל התגובות הכימיות שבגופכם
  • 2:48 - 2:53
    ניתן לכוון
    על ידי מנגנון המנעול והמפתח הזה.
  • 2:54 - 2:57
    אתם יודעים, אם תחשבו
    על הפיסיולוגיה האנושית
  • 2:57 - 3:00
    כעל רשת טלפונים רחבה וגלובלית
  • 3:00 - 3:04
    עם נקודות קישור שמגיבות אחת לשנייה,
    וחלקים שמגיבים אחד לשני,
  • 3:05 - 3:08
    אז כל הרפואה הכימית שלנו
  • 3:08 - 3:10
    עובדת על פינה קטנטנה
  • 3:10 - 3:13
    בקצה, הקצה הרחוק, של הרשת הזו.
  • 3:13 - 3:17
    זה כאילו כל כימיית התרופות
  • 3:17 - 3:20
    היא אלחוטן בוויצ'יטה, קנזס,
  • 3:20 - 3:23
    שמתעסק בערך ב-10 או 15 קווי טלפון.
  • 3:25 - 3:27
    אז מה אנחנו עושים לגבי הרעיון הזה?
  • 3:28 - 3:31
    מה אם נסדר מחדש את הגישה הזו?
  • 3:32 - 3:35
    למעשה, מתברר שהעולם הטבעי
  • 3:35 - 3:41
    נותן לנו מושג לגבי איך ניתן לחשוב על מחלות
  • 3:41 - 3:42
    בדרך שונה באופן די קיצוני,
  • 3:42 - 3:46
    מאשר מחלה, תרופה, מטרה.
  • 3:47 - 3:50
    למעשה, העולם הטבעי מאורגן
    באופן היררכי כלפי מעלה,
  • 3:50 - 3:52
    לא למטה, אלא למעלה,
  • 3:52 - 3:59
    ואנחנו מתחילים עם יחידה בעלת וויסות עצמי,
    חצי-אוטונומית, שנקראית תא.
  • 4:00 - 4:03
    היחידות בעלות הוויסות העצמי,
    החצי-אוטונומיות הללו
  • 4:03 - 4:08
    מובילות ליחידות בעלות וויסות עצמי,
    חצי-אוטונומיות, שנקראות איברים,
  • 4:08 - 4:11
    ואיברים אלו מתאגדים בכדי ליצור
    דברים הנקראים אנשים,
  • 4:12 - 4:16
    והייצורים הללו חיים, בסופו של דבר,
    בסביבות חיים,
  • 4:16 - 4:19
    שהן בחלקן בעלות וויסות עצמי
    ובחלקן חצי-אוטונומיות.
  • 4:21 - 4:24
    מה שנחמד בתרשים הזה,
    התרשים ההיררכי הזה
  • 4:24 - 4:26
    שבונה כלפי מעלה במקום כלפי מטה,
  • 4:26 - 4:30
    זה שהוא מאפשר לנו לחשוב גם על מחלות
  • 4:30 - 4:31
    בדרך מעט אחרת.
  • 4:32 - 4:35
    קחו מחלה כמו סרטן.
  • 4:36 - 4:37
    מאז שנות ה-50,
  • 4:37 - 4:43
    ניסינו באופן די נואש ליישם את מודל המנעול
    והמפתח הזה, לסרטן.
  • 4:43 - 4:46
    ניסינו להרוג תאים
  • 4:46 - 4:50
    בעזרת טיפולי כימותרפיה שונים או
    בעזרת טיפולים מוכוונים,
  • 4:50 - 4:53
    וכמו שמרביתנו יודעים, זה עבד.
  • 4:53 - 4:54
    זה עבד עבור מחלות כמו לוקמיה.
  • 4:54 - 4:57
    זה עבד עבור זנים שונים של סרטן השד,
  • 4:57 - 5:01
    אבל בסופו של דבר, אתם מגיעים לתקרת היכולת
    של הגישה הזו.
  • 5:01 - 5:03
    וזה רק ב-10 השנים האחרונות בערך
  • 5:03 - 5:06
    שהתחלנו לחשוב על להשתמש במערכת החיסון,
  • 5:06 - 5:10
    כשאנחנו זוכרים שלמעשה תא הסרטן
    לא גדל בתוך ריק.
  • 5:10 - 5:12
    הוא בעצם גדל בתוך ייצור אנושי.
  • 5:12 - 5:14
    והאם תוכלו להשתמש ביכולות של היצור עצמו,
  • 5:14 - 5:17
    העובדה שלבני אדם יש מערכת חיסון,
    בכדי לתקוף סרטן?
  • 5:17 - 5:21
    למעשה, זה הוביל לכמה מהתרופות החדשות
    המדהימות ביותר בסרטן.
  • 5:22 - 5:26
    ולבסוף, ישנה הרמה של הסביבה, לא כך?
  • 5:26 - 5:29
    אתם יודעים, אנחנו לא חושבים על סרטן
    כעל משנה סביבת חיים.
  • 5:29 - 5:34
    אבל הרשו לי לתת לכם דוגמה של סביבה
    קרצינוגנית ביותר.
  • 5:34 - 5:35
    היא נקראת כלא.
  • 5:36 - 5:41
    קחו בדידות, קחו דיכאון, קחו מאסר,
  • 5:41 - 5:43
    והוסיפו לכך,
  • 5:43 - 5:46
    מגולגל בפיסת נייר לבנה קטנה,
  • 5:47 - 5:51
    את אחד הנוירוסטימולנטים היעילים ביותר
    שאנחנו מכירים, שנקרא ניקוטין,
  • 5:51 - 5:56
    ואתם מוסיפים לזה את אחד החומרים הממכרים
    ביותר שאתם מכירים,
  • 5:56 - 5:59
    ויש לכם סביבה פרו-קרצינוגנית.
  • 6:00 - 6:02
    אבל יש גם סביבות מחייה אנטי-קרצינוגניות.
  • 6:02 - 6:05
    ישנם נסיונות ליצור סביבות פיזיות,
  • 6:05 - 6:07
    לשנות את הסביבה ההורמונלית
    לסרטן השד, לדוגמה.
  • 6:08 - 6:12
    אנחנו מנסים לשנות את הסביבה המטאבולית
    לסוגים אחרים של סרטן.
  • 6:12 - 6:14
    או קחו מחלה אחרת, כגון דיכאון.
  • 6:14 - 6:17
    שוב, אם עובדים כלפי מעלה,
  • 6:17 - 6:21
    מאז שנות ה-60 וה-70 ניסינו, שוב באופן נואש
  • 6:21 - 6:25
    לכבות מולקולות שפועלות בין תאי עצב --
  • 6:25 - 6:27
    סרוטונין, דופמין --
  • 6:27 - 6:29
    וככה ניסינו לרפא דיכאון,
  • 6:29 - 6:32
    וזה עבד, אבל אז זה הגיע לקצה היכולת.
  • 6:33 - 6:36
    ועכשיו אנחנו יודעים שמה שבעצם צריך לעשות,
    ככל הנראה,
  • 6:36 - 6:39
    זה לשנות את הפיסיולוגיה של האיבר, המוח,
  • 6:39 - 6:41
    לחווט אותו מחדש, לעצב אותו מחדש,
  • 6:41 - 6:43
    וכמובן, אנחנו מכירים מחקר אחרי מחקר שהראו
  • 6:43 - 6:45
    שטיפול על ידי דיבור עושה בדיוק את זה,
  • 6:45 - 6:47
    ומחקר אחרי מחקר שהראו שטיפול על ידי דיבור
  • 6:47 - 6:51
    בשילוב עם תרופות, כדורים,
  • 6:51 - 6:53
    הוא בעצם יותר יעיל מכל אחד מהם בנפרד.
  • 6:54 - 6:57
    היכולים אנו לדמיין סביבה מכילה יותר
    שתשנה דיכאון?
  • 6:57 - 7:01
    אתם יכולים לנעול בחוץ את האותות
    שמעוררים דיכאון?
  • 7:01 - 7:07
    שוב, נתקדם כלפי מעלה
    במעלה הסולם האירגוני ההיררכי.
  • 7:08 - 7:10
    אולי מה שבעצם מונח כאן על כף המאזניים
  • 7:10 - 7:14
    היא לא התרופה עצמה אלא מטאפורה.
  • 7:14 - 7:16
    במקום להרוג משהו,
  • 7:16 - 7:20
    במקרים של המחלות הניווניות
    הכרוניות הגדולות --
  • 7:20 - 7:23
    אי ספיקת כליות, סכרת, יתר לחץ דם,
    דלקת מפרקים ניוונית --
  • 7:23 - 7:27
    אולי מה שאנחנו באמת צריכים לעשות זה
    לשנות את המטאפורה ללגדל משהו.
  • 7:27 - 7:29
    ואולי זה המפתח,
  • 7:29 - 7:31
    לעיצוב מחדש של החשיבה שלנו על רפואה.
  • 7:31 - 7:35
    עכשיו, הרעיון של שינוי,
  • 7:35 - 7:37
    של יצירת שינוי תפיסתי, אם תרצו,
  • 7:37 - 7:40
    בא לדגור אצלי באופן אישי מאד
    לפני כעשר שנים.
  • 7:40 - 7:43
    לפני כ-10 שנים --
    נהגתי לרוץ במשך מרבית חיי --
  • 7:43 - 7:45
    יצאתי לריצה, ריצת יום שבת בבוקר,
  • 7:45 - 7:48
    חזרתי והתעוררתי,
    ופשוט לא יכולתי לזוז.
  • 7:48 - 7:50
    הברך הימנית שלי הייתה נפוחה,
  • 7:50 - 7:53
    ויכולתם לשמוע את רעש הפצפוץ
    מנבא הרעות של עצם על עצם.
  • 7:54 - 7:59
    ואחד היתרונות של להיות רופא
    זה שאתה יכול להזמין לעצמך סריקות MRI.
  • 7:59 - 8:03
    והיתה לי סריקת MRI בשבוע לאחר מכן
    והיא נראתה ככה.
  • 8:03 - 8:07
    בעיקרון, מיניסקוס הסחוס שבין העצמות
  • 8:07 - 8:11
    נקרע לגמרי, והעצם עצמה התרסקה.
  • 8:11 - 8:13
    עכשיו, אם אתם מסתכלים עליי ומשתתפים בצערי,
  • 8:13 - 8:15
    הרשו לי לספר לכם כמה עובדות.
  • 8:15 - 8:19
    אילו ביצעתי סריקת MRI של כל אדם בקהל פה,
  • 8:19 - 8:21
    60 אחוזים מכם היו מראים סימנים
  • 8:21 - 8:24
    של ניוון עצמות וניוון סחוס כגון זה.
  • 8:24 - 8:28
    85 אחוזים מכל הנשים יראו עד גיל 70
  • 8:28 - 8:31
    ניוון סחוס בינוני עד חמור.
  • 8:31 - 8:34
    ל-50 עד 60 אחוזים מהגברים בקהל הזה
  • 8:34 - 8:35
    גם יהיו את הסימנים האלה.
  • 8:35 - 8:37
    כך שזו מחלה מאד נפוצה.
  • 8:37 - 8:39
    ובכן, היתרון השני של להיות רופא
  • 8:39 - 8:42
    זה שאתה יכול לבצע ניסויים
    על המחלות שלך עצמך.
  • 8:42 - 8:44
    אז לפני כ-10 שנים התחלנו,
  • 8:44 - 8:47
    הבאנו את ההליך הזה לתוך המעבדה,
  • 8:47 - 8:49
    והתחלנו לעשות ניסויים פשוטים,
  • 8:49 - 8:51
    מנסים לתקן את הניוון הזה באופן מכאני.
  • 8:51 - 8:56
    ניסינו להזריק כימיקלים לתוך
    חללי הברך של חיות
  • 8:56 - 8:59
    בכדי לנסות ולהפוך את ניוון הסחוס,
  • 8:59 - 9:03
    וכסיכום קצר לתהליך מאד ארוך וכואב,
  • 9:03 - 9:05
    בעיקרון זה לא הביא דבר.
  • 9:05 - 9:06
    שום דבר לא קרה.
  • 9:07 - 9:12
    ואז, לפני כשבע שנים,
    היה לנו תלמיד מחקר מאוסטרליה.
  • 9:12 - 9:13
    מה שטוב באוסטרלים
  • 9:13 - 9:17
    זה שהם רגילים באופן טבעי
    להסתכל על העולם הפוך.
  • 9:17 - 9:18
    (צחוק)
  • 9:18 - 9:22
    אז דן הציע לי, "אתה יודע, אולי
    זו לא בעיה מכאנית.
  • 9:22 - 9:26
    אולי זו לא בעיה כימית.
    אולי זו בעיה בתאי הגזע."
  • 9:28 - 9:30
    במילים אחרות, היו לו שתי השערות.
  • 9:30 - 9:33
    מספר אחת, יש דבר כזה שנקרא תא גזע שלדי --
  • 9:33 - 9:37
    תא גזע שבונה את כל השלד החולייתני,
  • 9:37 - 9:40
    עצם, סחוס והאלמנטים הסיביים של השלד,
  • 9:40 - 9:41
    בדיוק כמו שיש תא גזע בדם,
  • 9:41 - 9:44
    בדיוק כמו שיש תא גזע במערכת העצבים.
  • 9:44 - 9:47
    ושתיים, שאולי הניוון והתפקוד הלקוי
    של תא הגזע הזה
  • 9:47 - 9:51
    זה מה שגורם לדלקת פרקים ניוונית,
    מחלה נפוצה ביותר.
  • 9:51 - 9:54
    כך שבעצם השאלה היתה, האם אנחנו חיפשנו גלולה
  • 9:54 - 9:57
    כשבעצם היינו צריכים לחפש תא.
  • 9:57 - 10:00
    אז החלפנו את המודלים שלנו,
  • 10:00 - 10:03
    ועכשיו התחלנו לחפש תאי גזע שלדיים.
  • 10:04 - 10:06
    ושוב, כדי להגיע לנקודה,
  • 10:06 - 10:09
    לפני חמש שנים בערך,
    מצאנו את התאים הללו.
  • 10:10 - 10:12
    הם חיים בתוך השלד.
  • 10:12 - 10:15
    הנה תרשים ואח"כ תצלום אמיתי של אחד מהם.
  • 10:15 - 10:17
    החומר הלבן הוא עצם,
  • 10:17 - 10:20
    ושני העמודים האדומים הללו שאתם רואים
    והתאים הצהובים
  • 10:20 - 10:23
    הם תאים שנוצרו מתוך תא גזע שלדי אחד --
  • 10:24 - 10:27
    עמודים של סחוס, עמודים של עצם
    יוצאים מתא אחד.
  • 10:27 - 10:30
    התאים האלה מרתקים.
    יש להם ארבע תכונות.
  • 10:30 - 10:34
    מספר אחד זה שהם חיים במקום
    בו הם אמורים לחיות.
  • 10:34 - 10:36
    הם חיים בדיוק מתחת לפני העצם,
  • 10:36 - 10:38
    מתחת לסחוס.
  • 10:38 - 10:40
    אתם יודעים, בביולוגיה זה הכל
    מיקום, מיקום, מיקום.
  • 10:40 - 10:45
    והם נעים לאזורים הנכונים
    ויוצרים עצם וסחוס.
  • 10:45 - 10:46
    זה אחד.
  • 10:46 - 10:47
    הנה תכונה מעניינת.
  • 10:47 - 10:50
    אפשר להוציא אותם מהשלד החולייתני,
  • 10:50 - 10:53
    אפשר לגדל אותם על צלחות פטרי במעבדה,
  • 10:53 - 10:55
    ואז הם מתים ליצור סחוס.
  • 10:55 - 10:57
    זוכרים שאנחנו לא יכולים ליצור סחוס
    כמה שלא נרצה?
  • 10:57 - 10:59
    התאים הללו מתים ליצור סחוס.
  • 10:59 - 11:02
    הם יוצרים עטיפות של סחוס סביב עצמם.
  • 11:03 - 11:04
    הם גם, מספר שלוש,
  • 11:04 - 11:08
    המתקנים הטובים ביותר של שברים
    בהם נתקלנו מעולם.
  • 11:08 - 11:12
    זוהי עצם קטנה, עצם של עכבר אותה שברנו
  • 11:12 - 11:13
    ואז נתנו לה להחלים לבד.
  • 11:13 - 11:16
    תאי הגזע הללו נכנסו ותיקנו, בצהוב, העצם,
  • 11:16 - 11:19
    בלבן הסחוס, כמעט לגמרי.
  • 11:19 - 11:23
    כל כך ככה שאם אתם מסמנים אותם
    בסימון פלואורוסנטי
  • 11:23 - 11:26
    אתם יכולים לראות אותם כמעין דבק תאי משונה
  • 11:26 - 11:28
    מגיעים לאיזור השבר,
  • 11:28 - 11:31
    מתקנים אותו באופן מקומי ואז מפסיקים לעבוד.
  • 11:31 - 11:34
    עכשיו, התכונה הרביעית היא המאיימת ביותר,
  • 11:34 - 11:38
    וזה שמספרם של התאים הללו דועך באופן חד,
  • 11:38 - 11:42
    באופן חד מאד, פי עשר, פי חמישים,
    ככל שאתם מתבגרים.
  • 11:42 - 11:44
    אז מה שבעצם קרה,
  • 11:44 - 11:47
    זה שמצאנו את עצמנו בתוך שינוי תפיסתי.
  • 11:47 - 11:50
    יצאנו לצוד גלולות
  • 11:50 - 11:52
    אבל מצאנו עצמנו עם תיאוריות.
  • 11:52 - 11:53
    ובדרכים מסוימות
  • 11:53 - 11:56
    קיבענו עצמנו חזרה לרעיון הזה:
  • 11:56 - 11:59
    תאים, אורגניזמים, סביבות חיים,
  • 11:59 - 12:02
    כיון שעכשיו התחלנו לחשוב
    על תאי גזע של העצם,
  • 12:02 - 12:05
    התחלנו לחשוב על דלקת פרקים במונחים
    של מחלה תאית.
  • 12:06 - 12:08
    והשאלה הבאה היתה, האם יש איברים?
  • 12:08 - 12:10
    האם ניתן לבנות זאת כאיבר מחוץ לגוף?
  • 12:10 - 12:14
    האם ניתן להשתיל סחוס לאיזורים חבולים?
  • 12:14 - 12:16
    ואולי הכי מעניין,
  • 12:16 - 12:19
    האם ניתן לעלות ישר למעלה
    בכדי ליצור סביבות?
  • 12:19 - 12:22
    אתם יודעים, אנחנו יועדים שאימון גופני
    מעצב עצמות מחדש,
  • 12:22 - 12:24
    אבל בחייכם, אף אחד מאיתנו לא הולך להתאמן.
  • 12:24 - 12:29
    אז התוכלו לדמיין דרכים פסיביות להעמיס
    ולפרוק עצם
  • 12:29 - 12:34
    כדי שתוכלו לשחזר או לחדש סחוס מתנוון?
  • 12:34 - 12:37
    ואולי יותר מעניין, ויותר חשוב,
  • 12:37 - 12:40
    השאלה היא האם ניתן ליישם את המודל הזה
    באופן כללי יותר מחוץ לתחום הרפואה?
  • 12:40 - 12:44
    מה שמונח על הכף, כפי שאמרתי קודם,
    זה לא להרוג משהו,
  • 12:44 - 12:46
    אלא לגדל משהו.
  • 12:46 - 12:51
    וזה מעלה סדרה של, אני חושב, כמה מהשאלות
    המעניינות ביותר
  • 12:51 - 12:54
    על איך אנחנו חושבים על רפואה בעתיד.
  • 12:55 - 12:58
    האם התרופות שלכם יוכלו להיות תא ולא גלולה?
  • 12:59 - 13:01
    איך נגדל את התאים האלה?
  • 13:01 - 13:04
    מה נעשה בכדי לעצור
    את הגידול הממאיר של התאים האלה?
  • 13:04 - 13:08
    שמענו על הבעיות של מתן יד חופשית לגדילה.
  • 13:08 - 13:11
    האם נוכל להשתיל גנים אובדניים
    לתוך התאים הללו
  • 13:11 - 13:12
    בכדי לעצור אותם מלגדול?
  • 13:13 - 13:17
    האם התרופה שלכם יכולה להיות איבר
    שמיוצר מחוץ לגוף
  • 13:17 - 13:19
    ואז מושתל לתוך הגוף?
  • 13:19 - 13:22
    האם זה יוכל לעצור חלק מההתנוונות?
  • 13:22 - 13:24
    מה אם האיבר זקוק לזיכרון?
  • 13:24 - 13:28
    במקרה של מחלות של מערכת העצבים
    לחלק מהאיברים האלה היה זיכרון.
  • 13:28 - 13:31
    איך נוכל להשתיל את הזכרונות האלה חזרה?
  • 13:31 - 13:33
    האם נוכל לאחסן את האיברים הללו?
  • 13:33 - 13:36
    האם כל איבר ייצטרך להיות מפותח
    עבור בן-אדם אחד
  • 13:36 - 13:37
    ואז להיות מוחזר?
  • 13:39 - 13:41
    ואולי הכי תמוה,
  • 13:41 - 13:43
    האם התרופה שלכם יכולה להיות סביבה?
  • 13:44 - 13:46
    האם אפשר לרשום פטנט על סביבה?
  • 13:46 - 13:49
    אתם יודעים, בכל תרבות,
  • 13:49 - 13:52
    שאמאנים נהגו להשתמש בסביבות כתרופות.
  • 13:52 - 13:55
    האם אנחנו יכולים לדמיין זאת
    בשביל העתיד שלנו?
  • 13:56 - 13:59
    דיברתי הרבה על מודלים.
    התחלתי את המצגת הזו עם מודלים.
  • 13:59 - 14:02
    אז תרשו לי לסיים עם כמה מחשבות
    על בניית מודלים.
  • 14:02 - 14:04
    זה מה שאנחנו עושים כמדענים.
  • 14:04 - 14:08
    אתם יודעים, כשארכיטקט בונה מודל,
  • 14:08 - 14:11
    הוא או היא מנסים להראות לכם את העולם בקטן.
  • 14:11 - 14:14
    אבל כשמדען בונה מודל,
  • 14:14 - 14:16
    הוא או היא מנסים להראות לכם
    את העולם במטאפורה.
  • 14:18 - 14:21
    הוא או היא מנסים ליצור דרך חדשה של ראייה.
  • 14:21 - 14:26
    הראשון הוא שינוי בקנה המידה.
    האחרון הוא שינוי תפיסתי.
  • 14:27 - 14:32
    עכשיו, תרופות אנטיביוטיות
    יצרו כזה שינוי תפיסתי
  • 14:32 - 14:36
    בדרך בה אנחנו חושבים על תרופות
    שהוא ממש צבע, עיוות,
  • 14:36 - 14:40
    באופן מוצלח, את הדרך בה חשבנו על תרופות
    במשך מאה השנים האחרונות.
  • 14:40 - 14:45
    אבל אנחנו צריכים מודלים חדשים
    כדי לחשוב על תרופות בעתיד.
  • 14:45 - 14:46
    זה מה שמונח על הכף.
  • 14:47 - 14:51
    אתם יודעים, יש מחשבה פופולרית בחוץ
  • 14:51 - 14:55
    שהסיבה בגללה לא חווינו את ההשפעה המשנה
  • 14:55 - 14:57
    על הטיפול במחלות
  • 14:57 - 15:00
    זה בגלל שאין לנו תרופות חזקות מספיק,
  • 15:00 - 15:01
    וזה נכון חלקית.
  • 15:02 - 15:04
    אבל אולי הסיבה האמיתית היא
  • 15:04 - 15:07
    שאין לנו דרכי מחשבה חזקות מספיק על תרופות.
  • 15:09 - 15:11
    מה שבטוח זה
  • 15:11 - 15:14
    שיהיה נחמד אם יהיו לנו תרופות חדשות.
  • 15:15 - 15:19
    אבל אולי מה שבאמת מונח על הכף
    הן שלוש ממ'ים מופשטות:
  • 15:19 - 15:23
    מכאניזמים, מודלים, מטאפורות.
  • 15:23 - 15:25
    תודה רבה.
  • 15:25 - 15:31
    (מחיאות כפיים)
  • 15:34 - 15:37
    כריס אנדרסון:
    אני מאד אוהב את המטאפורה הזאת.
  • 15:37 - 15:39
    איך זה מתחבר?
  • 15:39 - 15:42
    יש הרבה דיבורים בארץ-טכנולוגיה
  • 15:42 - 15:44
    על הפיכת הרפואה למותאמת אישית,
  • 15:44 - 15:47
    שיש לנו את כל המידע הזה
    ושהטיפולים הרפואיים של העתיד
  • 15:47 - 15:52
    יהיו בשבילך במיוחד,
    לגנום שלך, למצב הנתון שלך.
  • 15:52 - 15:56
    זה מתחבר למודל שיש לך כאן?
  • 15:56 - 15:58
    סידהַרתא מוּחֶרג'י:
    זו שאלה מעניינת מאד.
  • 15:58 - 16:01
    נהגנו לחשוב על רפואה מותאמת אישית
  • 16:01 - 16:02
    מאד במונחים של גנום.
  • 16:02 - 16:05
    זה בגלל שהגן הוא מטאפורה כל כך דומיננטית,
  • 16:05 - 16:08
    שוב, אם להשתמש באותה המילה,
    ברפואה כיום,
  • 16:08 - 16:12
    שאנחנו חושבים שהגנום הוא זה
    שיידחוף את ההתאמה האישית של הרפואה.
  • 16:12 - 16:15
    אבל כמובן הגנום הוא רק החולייה התחתונה
  • 16:15 - 16:19
    של שרשרת ארוכה של להיות, כביכול.
  • 16:19 - 16:22
    השרשרת הזו של להיות, באמת החוליה המאורגנת
    הראשונה שלה, היא התא.
  • 16:22 - 16:25
    כך שאם אנחנו באמת הולכים לספק רפואה
    בדרך הזו,
  • 16:25 - 16:28
    אנחנו צריכים לחשוב על התאמה של טיפולים
    תאיים באופן אישי,
  • 16:28 - 16:31
    ואז התאמה אישית של טיפולי איברים
    או אורגניזמים,
  • 16:31 - 16:35
    ובסופו של דבר התאמה אישית של
    טיפולי שיקוע עבור הסביבה.
  • 16:35 - 16:38
    כך שאני חושב שבכל שלב, אתה יודע --
  • 16:38 - 16:41
    אומרים, ישנה המטאפורה,
    יש צבים לאורך כל הדרך.
  • 16:41 - 16:43
    אז בזה יש התאמה אישית לאורך כל הדרך.
  • 16:43 - 16:46
    כ"א: אז כשאתה אומר שרפואה עשויה להיות תא
  • 16:46 - 16:48
    ולא גלולה,
  • 16:48 - 16:50
    אתה מדבר על התאים שלך עצמך בפוטנציה.
  • 16:50 - 16:53
    ס"מ: בהחלט.
    כ"א: אז כאלה שהפכו לתאי גזע,
  • 16:53 - 16:57
    אולי נבחנו כנגד כל מיני תרופות או משהו,
    ומוכנים.
  • 16:57 - 17:00
    ס"מ: ואין כאן אולי. זה מה שאנחנו עושים.
  • 17:00 - 17:03
    זה מה שקורה, ולמעשה, לאט לאט אנחנו
  • 17:03 - 17:07
    לא מתרחקים מגנומיקה, אלא משלבים גנומיקה
  • 17:07 - 17:12
    בתוך מה שאנחנו קוראים להן מערכות
    רב-ארגוניות, חצי-אוטונומיות, עם בקרה עצמית,
  • 17:12 - 17:15
    כמו תאים, כמו איברים, כמו סביבות.
  • 17:15 - 17:16
    כ"א: תודה רבה לך.
  • 17:16 - 17:18
    ס"מ: שמחתי. תודה.
Title:
בקרוב נרפא מחלות עם תא, לא עם גלולה
Speaker:
סידהַרתא מוּחֶרג'י
Description:

טיפול רפואי מסתכם, כיום, בשש מילים: תחלה במחלה, קח גלולה, הרוג משהו. אבל הרופא סידהַרתא מוּחֶרג'י מכוון לעתיד של הרפואה שישנה את הדרך בה אנו מרפאים מהיסוד.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
17:31

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.