< Return to Video

כוחה של המוסיקה הקלאסית לחולל שינוי

  • 0:01 - 0:03
    רבים ודאי מכירים את הסיפור
    על שני אנשי המכירות
  • 0:03 - 0:06
    שיצאו לאפריקה בתחילת המאה ה-20.
  • 0:07 - 0:10
    הם נשלחו לשם כדי למצוא שווקים
    למכירת נעליים.
  • 0:10 - 0:13
    ושניהם שלחו מברקים בחזרה למנצ'סטר.
  • 0:13 - 0:15
    האחד כתב:
  • 0:15 - 0:18
    "אין סיכוי. נקודה.
    לא נועלים כאן נעליים."
  • 0:18 - 0:20
    והשני כתב:
  • 0:20 - 0:23
    "הזדמנות פז!
    עדיין לא נועלים כאן נעליים."
  • 0:23 - 0:24
    (צחוק)
  • 0:24 - 0:28
    כיום שורר מצב דומה
    בעולם המוזיקה הקלאסית,
  • 0:28 - 0:32
    כי יש אנשים שחושבים
    שהמוסיקה הקלאסית גוועת.
  • 0:32 - 0:36
    אך כמה מאיתנו חושבים
    שעוד לא ראיתם כלום.
  • 0:37 - 0:40
    ובמקום להתחיל עם סטטיסטיקות ומגמות
  • 0:40 - 0:43
    ולספר לכם על כל התזמורות שנסגרות,
  • 0:43 - 0:45
    וחברות ההקלטה שמתפרקות,
  • 0:45 - 0:48
    חשבתי לערוך הערב ניסוי,
  • 0:49 - 0:51
    זה לא באמת ניסוי,
    כי אני יודע את התוצאה.
  • 0:51 - 0:54
    (צחוק)
  • 0:54 - 0:57
    אך זה כאילו ניסוי.
    כעת, לפני ש--
  • 0:57 - 1:00
    (צחוק)
  • 1:00 - 1:03
    -- לפני שנתחיל,
    ברצוני לעשות 2 דברים.
  • 1:03 - 1:05
    ראשית, אני רוצה להזכיר לכם
  • 1:05 - 1:08
    איך ילד בן 7 מנגן בפסנתר.
  • 1:09 - 1:11
    אולי יש לכם ילד כזה בבית.
  • 1:11 - 1:12
    הוא נשמע בערך ככה.
  • 1:12 - 1:31
    ♫♫♫
  • 1:32 - 1:35
    אני רואה שכמה מכם
    מכירים את הילד הזה.
  • 1:35 - 1:39
    אם יתאמן וילמד במשך שנה,
    יהיה בן 8,
  • 1:39 - 1:40
    והוא יישמע כך:
  • 1:40 - 1:47
    ♫♫♫
  • 1:47 - 1:50
    הוא מתאמן שנה נוספת,
    וכעת הוא בן 9:
  • 1:50 - 1:56
    ♫♫♫
  • 1:56 - 1:59
    הוא מתאמן ולומד עוד שנה,
    והוא בן 10:
  • 2:00 - 2:06
    ♫♫♫
  • 2:06 - 2:08
    בשלב הזה הם בד"כ מוותרים.
  • 2:08 - 2:09
    (צחוק)
  • 2:09 - 2:11
    [מחיאות כפיים]
  • 2:11 - 2:15
    אם הייתם מחכים שנה נוספת
    הייתם שומעים את זה:
  • 2:15 - 2:25
    ♫♫♫
  • 2:25 - 2:28
    מה שקרה איננו
    מה שאתם אולי חושבים,
  • 2:28 - 2:31
    שהוא נעשה לפתע נלהב,
    מתעניין, מעורב,
  • 2:31 - 2:34
    זכה למורה חדש, הגיע לבגרות מינית,
    מה שלא יהיה,
  • 2:34 - 2:38
    אלא שההדגשות פחתו.
  • 2:38 - 2:42
    בפעם הראשונה שהוא ניגן,
    הוא הדגיש כל תו.
  • 2:42 - 2:44
    ♫♫♫
  • 2:44 - 2:47
    ובפעם השניה, כל תו שני:
  • 2:47 - 2:49
    ♫♫♫
  • 2:49 - 2:51
    אתם רואים את זה
    לפי תנועות הראש שלי.
  • 2:51 - 2:53
    [צחוק]
  • 2:53 - 2:56
    בן התשע הדגיש כל תו רביעי
  • 2:56 - 2:58
    ♫♫♫
  • 2:58 - 3:00
    ובן העשר - כל תו שמיני.
  • 3:00 - 3:02
    ♫♫♫
  • 3:02 - 3:05
    ואילו בן ה-11
    הדגיש את המשפט כולו.
  • 3:05 - 3:08
    ♫♫♫
  • 3:08 - 3:11
    אין לי מושג איך הגעתי
    לתנוחה הזו.
  • 3:11 - 3:13
    (צחוק)
  • 3:13 - 3:15
    לא אמרתי: "עכשיו אזיז
    את כתפי ואת גופי."
  • 3:15 - 3:17
    לא, המוסיקה היא שדחפה אותי,
  • 3:17 - 3:20
    ולכן אני קורא לזה:
    "נגינה של ישבן אחד."
  • 3:20 - 3:22
    ♫♫♫
    (צחוק)
  • 3:22 - 3:23
    זה יכול להיות גם הישבן השני.
  • 3:23 - 3:26
    ♫♫♫
  • 3:26 - 3:31
    אדון אחד היה פעם בהרצאה שלי
    על עבודתי עם פסנתרן צעיר.
  • 3:31 - 3:34
    הוא היה נשיא תאגיד באוהיו.
  • 3:34 - 3:36
    ואני עבדתי אז
    עם פסנתרן צעיר אחד
  • 3:36 - 3:39
    ואמרתי לו: "הבעיה איתך,
    שאתה פסנתרן של 2 ישבנים.
  • 3:39 - 3:40
    "עליך להיות פסנתרן
    של ישבן אחד."
  • 3:40 - 3:43
    והזזתי את גופו כך,
    בזמן שניגן,
  • 3:43 - 3:45
    ולפתע המוסיקה פרשה כנפיים.
  • 3:45 - 3:47
    הקהל נאנח כששמע את ההבדל.
  • 3:47 - 3:49
    אח"כ קיבלתי מכתב מהאדון ההוא.
  • 3:49 - 3:53
    הוא כתב: "כל כך התרגשתי,
    עד שחזרתי והפכתי את כל החברה שלי
  • 3:53 - 3:54
    "לחברה של ישבן אחד."
  • 3:54 - 3:57
    (צחוק)
  • 3:58 - 4:01
    רציתי גם לספר לכם על עצמכם.
  • 4:01 - 4:03
    יש כאן, לדעתי, 1,600 אנשים.
  • 4:03 - 4:09
    להערכתי, 45 מכם
    שרופים על מוסיקה קלאסית.
  • 4:09 - 4:11
    מתים עליה.
  • 4:11 - 4:14
    הרדיו שלכם מכוון תמיד
    לתחנה של מוסיקה קלאסית.
  • 4:14 - 4:17
    יש לכם תקליטורים באוטו
    ואתם הולכים לקונצרטים.
  • 4:17 - 4:19
    וילדיכם מנגנים בכלים שונים.
  • 4:19 - 4:22
    אינכם יכולים לדמיין חיים
    ללא מוסיקה קלאסית.
  • 4:22 - 4:23
    זו הקבוצה הראשונה,
    והיא די קטנה.
  • 4:23 - 4:25
    יש קבוצה נוספת,
    גדולה יותר:
  • 4:25 - 4:27
    אלה שמוסיקה קלאסית
    "לא מפריעה להם".
  • 4:27 - 4:28
    (צחוק)
  • 4:28 - 4:30
    אתם יודעים,
    חוזרים הביתה מיום ארוך,
  • 4:30 - 4:33
    מוזגים כוס יין ומרימים רגליים;
  • 4:33 - 4:36
    אין בעיה לשים קצת ויוואלדי ברקע.
    (צחוק)
  • 4:36 - 4:38
    זו הקבוצה השניה.
  • 4:38 - 4:39
    וישנה הקבוצה השלישית:
  • 4:39 - 4:41
    אלה שאף פעם לא מאזינים
    למוסיקה קלאסית.
  • 4:41 - 4:43
    זה פשוט לא חלק מחייכם.
  • 4:43 - 4:46
    אולי תשמעו אותה בשדה התעופה,
    כמו עישון פאסיבי -
  • 4:46 - 4:47
    [צחוק]
  • 4:47 - 4:50
    ואולי איזה מארש קטן מ"אאידה"
    כשנכנסתם להרצאה...
  • 4:50 - 4:52
    אבל פרט לכך אינכם מאזינים לה.
  • 4:52 - 4:54
    זו ודאי הקבוצה הגדולה ביותר.
  • 4:54 - 4:56
    ויש עוד קבוצה, קטנה מאד:
  • 4:56 - 4:59
    אלה שחושבים שהם חירשי-צלילים.
  • 4:59 - 5:02
    מספר מדהים של אנשים סבורים
    שהם חירשים לצלילים.
  • 5:02 - 5:04
    למעשה, אומרים לי הרבה:
    "בעלי חירש לצלילים."
  • 5:04 - 5:05

    (צחוק)
  • 5:05 - 5:08
    בעצם אי-אפשר להיות חירש לצלילים.
    אין דבר כזה.
  • 5:08 - 5:10
    אם הייתם כאלה,
    לא הייתם יכולים להעביר הילוכים
  • 5:10 - 5:12
    במכונית עם תיבת-הילוכים ידנית.
  • 5:12 - 5:16
    לא הייתם מבדילים בין
    מישהו מטקסס ומישהו מרומא.
  • 5:17 - 5:20
    והטלפון... אמא שלכם מתקשרת
  • 5:20 - 5:23
    בטלפון העלוב הזה,
    והיא אומרת: "הלו,"
  • 5:23 - 5:27
    ואתם יודעים לא רק מי זאת,
    אלא גם מהו מצב רוחה.
  • 5:27 - 5:30
    יש לכם אוזן מעולה.
    לכולם יש אוזן מעולה.
  • 5:30 - 5:33
    כך שאיש איננו חירש לצלילים.
  • 5:33 - 5:37
    אך אומר לכם משהו:
    לא מתאים לי להמשיך ככה,
  • 5:37 - 5:43
    עם פער כה גדול בין אלה שמבינים,
    אוהבים ומתים על מוסיקה קלאסית,
  • 5:43 - 5:46
    ובין אלו שאין להם כל יחס אליה.
  • 5:46 - 5:48
    את חירשי-הצלילים כבר מחקנו.
  • 5:48 - 5:51
    אך גם בין שלוש קטגוריות אלה,
    הפער גדול מדי.
  • 5:51 - 5:56
    לכן לא אמשיך
    עד שכל אחת ואחד באולם,
  • 5:56 - 6:00
    בקומה למטה ובאספן,
    וכל מי שצופה,
  • 6:01 - 6:05
    ילמד לאהוב ולהבין מוסיקה קלאסית.
  • 6:05 - 6:07
    אז זה מה שנעשה.
  • 6:07 - 6:13
    ודאי שמתם לב
    שאינכם רואים אצלי צל של ספק
  • 6:13 - 6:15
    שזה יצליח,
    כשאתם מתבוננים בפני, נכון?
  • 6:15 - 6:16
    (צחוק)
  • 6:16 - 6:20
    זהו מהמאפיינים של מנהיג,
    שאין הוא מפקפק ולו לרגע
  • 6:20 - 6:25
    ביכולתם של האנשים שבהנהגתו
    להגשים את חלומו.
  • 6:26 - 6:29
    תארו לעצמכם שמרטין לותר קינג
    היה אומר: "יש לי חלום!
  • 6:29 - 6:31
    "אבל אני לא בטוח
    שהם יעמדו בזה."
  • 6:31 - 6:33
    [צחוק]
  • 6:34 - 6:36
    בסדר. אקח קטע של שופן.
  • 6:36 - 6:41
    זהו פרלוד יפהפה של שופן
    שכמה מכם יזהו.
  • 6:42 - 7:10
    ♫♫♫
  • 7:11 - 7:13
    יודעים מה אני חושב שקרה באולם?
  • 7:13 - 7:16
    כשהתחלתי, ודאי חשבתם:
    "כמה יפה זה נשמע."
  • 7:16 - 7:28
    ♫♫♫
  • 7:29 - 7:33
    "...אולי כדאי שניסע למקום אחר
    בחופשת הקיץ הבאה."
  • 7:33 - 7:36
    (צחוק)
  • 7:36 - 7:37
    מוזר, לא?
  • 7:37 - 7:41
    מוזר איך המחשבות האלה
    כאילו מרחפות אל תוך הראש.
  • 7:41 - 7:42
    וכמובן -
  • 7:42 - 7:45
    [מחיאות כפיים]
  • 7:45 - 7:48
    -- וכמובן, אם הקטע ממושך
    ואתם אחרי יום ארוך,
  • 7:48 - 7:49
    אולי אפילו תתחילו לנמנם,
    (צחוק)
  • 7:49 - 7:52
    ובני לווייתכם ינעצו מרפק בצלעותיכם ויגידו:
  • 7:52 - 7:55
    "תתעורר! זה לא תרבותי!"
    ואז תרגישו עוד יותר גרוע.
  • 7:55 - 7:56
    (צחוק)
  • 7:56 - 7:59
    אך האם עלה בדעתכם שהסיבה
    שאתם מתנמנמים לשמע מוסיקה קלאסית
  • 7:59 - 8:02
    אינה בגללכם, אלא בגללנו?
  • 8:02 - 8:03
    כשניגנתי, האם מישהו חשב
  • 8:03 - 8:05
    "מדוע הוא משתמש
    בדגשים כה רבים?"
  • 8:05 - 8:09
    אילו הייתי מניד בראשי
    הייתם מן הסתם חושבים כך.
  • 8:09 - 8:15
    ♫♫♫
  • 8:15 - 8:18
    ובשארית חייכם, בכל פעם
    שתשמעו מוסיקה קלאסית
  • 8:18 - 8:22
    תוכלו לדעת אם אתם שומעים
    את הדגשים האלה.
  • 8:23 - 8:25
    אז הבה נראה
    מה באמת קורה כאן.
  • 8:25 - 8:29
    יש לנו סי. זהו סי.
    התו הבא הוא דו.
  • 8:29 - 8:32
    והתפקיד של דו הוא לגרום לסי
    להישמע עצוב.
  • 8:32 - 8:35
    זה מה שהוא עושה, נכון?
    (צחוק)
  • 8:35 - 8:37
    המלחינים יודעים זאת.
    אם הם רוצים מוסיקה עצובה
  • 8:37 - 8:39
    הם פשוט מנגנים שני תווים אלה.
  • 8:39 - 8:43
    ♫♫♫
  • 8:43 - 8:46
    אך זה פשוט סי
    ואחריו 4 עצובים.
  • 8:46 - 8:48
    (צחוק)
  • 8:48 - 8:53
    כעת זה ממשיך ויורד ללה.
    כעת לסול, ואחר לפה.
  • 8:53 - 8:56
    אז יש לנו סי-לה-סול-פה,
  • 8:56 - 8:59
    ואם יש לנו סי-לה-סול-פה,
    למה נצפה עכשיו...?
  • 8:59 - 9:01
    ♫♫♫
  • 9:03 - 9:06
    הו... אולי זה היה מקרי.
    ננסה שוב.
  • 9:06 - 9:08
    ♫♫♫
  • 9:09 - 9:13
    (הקהל מצטרף)
    אה, המקהלה של TED. (צחוק)
  • 9:14 - 9:17
    שמתם לב שאיש איננו חירש-צלילים?
    אף לא אחד.
  • 9:17 - 9:24
    בכל כפר בבנגלדש
    ובכל עיירה בסין.
  • 9:24 - 9:27
    כולם מכירים את זה:
    דה-דה-דה-דה ...דה.
  • 9:27 - 9:29
    כולם מצפים ל-מי.
  • 9:29 - 9:31
    שופן לא רצה להגיע כאן למי,
  • 9:32 - 9:33
    כי מה היה קורה אז?
  • 9:34 - 9:35
    זה היה נגמר. כמו ב"המלט".
  • 9:35 - 9:37
    זוכרים ב"המלט"?
    מערכה 1, תמונה 3:
  • 9:37 - 9:38
    הוא מגלה שדודו הרג את אביו.
  • 9:38 - 9:41
    זוכרים שהוא ניגש אל דודו
    וכמעט הורג אותו,
  • 9:41 - 9:42
    ואז הוא נסוג,
  • 9:42 - 9:44
    וניגש אליו שוב
    וכמעט הורג אותו שוב.
  • 9:44 - 9:47
    והמבקרים יושבים בשורה האחורית,
    והם הרי מוכרחים להביע דעה,
  • 9:47 - 9:50
    אז הם אומרים: "המלט הססן."
  • 9:50 - 9:51
    (צחוק)
  • 9:51 - 9:54
    או: "להמלט יש תסביך אדיפוס."
  • 9:54 - 9:56
    לא!
    אחרת המחזה היה נגמר, טמבלים.
  • 9:56 - 9:57
    (צחוק)
  • 9:57 - 9:59
    זו הסיבה ששייקספיר
    הכניס את כל זה להמלט.
  • 9:59 - 10:01
    אתם יודעים, אופליה שמשתגעת
    והמחזה בתוך מחזה,
  • 10:01 - 10:03
    וגולגלתו של יוריק, וחופרי הקברים.
  • 10:03 - 10:07
    הכל כדי למשוך עד מערכה 5,
    ואז הוא יכול להרוג אותו.
  • 10:07 - 10:11
    כך גם אצל שופן:
    הוא כמעט מגיע למי,
  • 10:11 - 10:14
    ואז אומר: "אופּס!
    מוטב שאחזור ואעשה זאת שוב."
  • 10:14 - 10:17
    והוא עושה זאת שוב.
  • 10:17 - 10:18
    עכשיו הוא מתרגש --
  • 10:18 - 10:20
    ♫♫♫
  • 10:20 - 10:22
    זאת התרגשות.
    זה לא צריך להטריד אתכם.
  • 10:22 - 10:25
    עכשיו הוא מגיע לפה דיאז
    וסוף סוף יורד למי...
  • 10:25 - 10:26
    ♫♫♫
  • 10:26 - 10:27
    אך זהו האקורד הלא-נכון,
  • 10:27 - 10:30
    כי האקורד שהוא מחפש הוא זה,
    ♫♫♫
  • 10:31 - 10:33
    ובמקום זה הוא עושה...
    ♫♫♫
  • 10:33 - 10:36
    אנו קוראים לזה קדנצה מטעה,
    כי היא מטעה אותנו.
  • 10:36 - 10:38
    אני תמיד אומר לתלמידי:
    "אם שמעתם קדנצה מטעה,
  • 10:38 - 10:41
    "זיכרו להרים את את הגבות
    כדי שיידעו שזיהיתם אותה."
  • 10:41 - 10:43
    [צחוק]
  • 10:43 - 10:47
    [מחיאות כפיים]
  • 10:47 - 10:50
    בסדר. אז הוא מגיע למי,
    אך זה האקורד הלא-נכון.
  • 10:50 - 10:52
    הוא מנסה שוב את מי.
    האקורד הזה לא עובד.
  • 10:52 - 10:55
    הוא מנסה שוב את ה-מי.
    האקורד הזה לא מצליח.
  • 10:55 - 10:57
    ושוב מי. זה לא מצליח.
  • 10:58 - 11:02
    ולבסוף...
    ♫♫♫
  • 11:02 - 11:03
    אדון אחד בשורה הראשונה עשה:
    "מממ."
  • 11:03 - 11:06
    (צחוק)
  • 11:06 - 11:10
    זו אותה המחווה שהוא עושה
    כשהוא מגיע הביתה אחרי יום ארוך
  • 11:10 - 11:12
    מדומם את המכונית ואומר:
  • 11:12 - 11:15
    "אה, אני בבית."
    כי כולנו יודעים איפה הבית.
  • 11:16 - 11:19
    אז הקטע הזה בא מרחוק
    ומגיע הביתה.
  • 11:19 - 11:20
    ואני אנגן שוב את כולו,
  • 11:20 - 11:24
    וכולכם תעקבו אחרי.
    סי-דו-סי-דו-סי-דו-סי --
  • 11:24 - 11:25
    יורדים ללה, לסול, לפה.
  • 11:25 - 11:28
    כמעט עד מי,
    אבל אז המחזה ייגמר.
  • 11:28 - 11:31
    זה חוזר לסי. מתרגש מאד.
    עובר לפה דיאז, למי.
  • 11:31 - 11:33
    זה האקורד הלא-נכון.
    הלא-נכון. הלא-נכון.
  • 11:33 - 11:36
    ולבסוף מגיע למי, וזה הבית.
  • 11:36 - 11:39
    ומה שתראו זו נגינה של ישבן אחד.
  • 11:39 - 11:41
    (צחוק)
  • 11:41 - 11:44
    כי כדי לקשר מן הסי עד למי,
  • 11:44 - 11:50
    עלי להפסיק לחשוב
    על כל תו ותו בדרך,
  • 11:50 - 11:55
    ולהתחיל לחשוב על הקו הארוך-ארוך
    מסי ועד מי.
  • 11:56 - 11:58
    היינו עכשיו בדרום אפריקה,
  • 11:58 - 12:01
    ואי-אפשר לנסוע לדרא"פ
    מבלי לחשוב על מנדלה,
  • 12:01 - 12:03
    שהיה בכלא במשך 27 שנה.
  • 12:03 - 12:06
    על מה הוא חשב?
    על הארוחה הבאה?
  • 12:06 - 12:11
    לא. הוא חשב על חזונו
    עבור דרום אפריקה ובני האדם.
  • 12:11 - 12:12
    זה מה שהחזיק --
  • 12:12 - 12:14
    מדובר כאן בחזון;
    מדובר בקו הארוך.
  • 12:14 - 12:16
    כמו ציפור שעפה מעל לשדה
  • 12:16 - 12:19
    ואינה מוטרדת מהגדרות שלמטה, בסדר?
  • 12:20 - 12:23
    אז כעת תעקבו אחרי הקו
    כל הדרך מסי ועד מי.
  • 12:23 - 12:26
    ויש לי בקשה אחרונה,
    לפני שאנגן את כל הקטע.
  • 12:27 - 12:31
    חישבו בבקשה על מישהו
    שאתם אוהבים, ושאיננו עוד.
  • 12:32 - 12:35
    סבתא יקרה, אהוב או אהובה,
  • 12:35 - 12:38
    דמות מתוך חייכם,
    שאתם אוהבים בכל ליבכם,
  • 12:39 - 12:42
    אך הלכה מעימכם.
  • 12:42 - 12:46
    היזכרו באדם זה, ובו-בזמן
  • 12:46 - 12:50
    עיקבו אחרי הקו
    כל הדרך מסי ועד מי,
  • 12:50 - 12:54
    ואז תשמעו את כל מה
    שהיה לשופן לומר.
  • 12:59 - 13:01
    (תחילת הנגינה)
  • 14:44 - 14:47
    (סוף הנגינה)
  • 14:48 - 14:54
    [מחיאות כפיים]
  • 14:56 - 15:00
    אתם אולי תוהים--
  • 15:05 - 15:07
    אולי אתם תוהים
    מדוע אני מוחא כפיים.
  • 15:07 - 15:08
    עשיתי זאת בבית-ספר בבוסטון
  • 15:08 - 15:12
    עם כ-70 תלמידי כיתה ז'--
    בני 12.
  • 15:12 - 15:14
    עשיתי בדיוק מה שעשיתי איתכם,
  • 15:14 - 15:16
    סיפרתי להם, והסברתי להם והכל.
  • 15:16 - 15:18
    ובסוף הם מחאו כפיים בטירוף.
  • 15:18 - 15:20
    אני מחאתי כפיים. הם מחאו כפיים.
  • 15:20 - 15:22
    לבסוף, שאלתי:
    "מדוע אני מוחא כפיים?"
  • 15:22 - 15:24
    ואחד הילדים אמר:
    "כי הקשבנו."
  • 15:24 - 15:27
    (צחוק)
  • 15:28 - 15:31
    חישבו על זה.
    1,600 אנשים, אנשים עסוקים,
  • 15:31 - 15:34
    מעורבים בכל מיני דברים
    שונים ומשונים.
  • 15:34 - 15:39
    מקשיבים, מבינים ומתרגשים
    מקטע של שופן.
  • 15:40 - 15:41
    זה בהחלט משהו.
  • 15:41 - 15:43
    ואני בטוח שכל אחת ואחד מכם
    עקבו אחרי זה,
  • 15:43 - 15:46
    הבינו זאת והתרגשו מזה.
    מובן שאיני יכול להיות בטוח.
  • 15:46 - 15:48
    אך אספר לכם מה קרה לי.
  • 15:48 - 15:50
    הייתי באירלנד בזמן המאורעות שם
    לפני עשר שנים.
  • 15:50 - 15:53
    עבדתי עם מספר ילדים קתוליים ופרוטסטנטים
  • 15:54 - 15:58
    על פתרון סכסוכים.
    ועשיתי איתם את זה.
  • 15:58 - 16:00
    דבר מסוכן לעשותו,
    כי הם היו ילדי רחוב.
  • 16:01 - 16:04
    ואחד מהם ניגש אלי
    למחרת בבוקר ואמר:
  • 16:04 - 16:07
    "אתה יודע, אף פעם לא הקשבתי
    למוסיקה קלאסית,
  • 16:07 - 16:09
    "אבל כשניגנת את קטע השופינג..."
  • 16:09 - 16:11
    (צחוק)
  • 16:12 - 16:15
    אמר, "אחי נורה לפני שנה
    ומעולם לא בכיתי עליו.
  • 16:16 - 16:18
    "אבל אמש, כשניגנת את הקטע,
  • 16:18 - 16:20
    "עליו חשבתי,
  • 16:20 - 16:23
    "והרגשתי את הדמעות זולגות על פני.
  • 16:23 - 16:25
    "וזו היתה הרגשה ממש טובה,
    לבכות על אחי."
  • 16:26 - 16:28
    כך שבאותו רגע החלטתי
  • 16:28 - 16:34
    שהמוסיקה הקלאסית מתאימה לכל אחד.
    לכל אחד.
  • 16:35 - 16:37
    איך נתנהג...
  • 16:38 - 16:41
    כי המקצוע שלי, מקצוע המוסיקה,
    לא רואה זאת כך.
  • 16:42 - 16:45
    לדעתם, 3% מהאוכלוסיה
    אוהבים מוסיקה קלאסית.
  • 16:45 - 16:46
    לו יכולנו להגיע ל-4%,
    בעיותינו היו נפתרות.
  • 16:46 - 16:49
    (צחוק)
  • 16:49 - 16:53
    שאלתי היא: "איך הייתם מתנהגים?
    מה הייתם עושים?
  • 16:53 - 16:56
    אתם חושבים:
    "רק 3% אוהבים מוסיקה קלאסית,
  • 16:56 - 16:59
    "אנו רוצים להגיע ל-4%".
    כיצד הייתם מתנהגים?
  • 16:59 - 17:01
    מה הייתם עושים?
    איך הייתם מתנהלים
  • 17:01 - 17:03
    לו חשבתם שכולם אוהבים
    מוסיקה קלאסית --
  • 17:03 - 17:05
    הם פשוט עדיין לא יודעים זאת.
  • 17:05 - 17:06
    (צחוק)
  • 17:06 - 17:08
    זה כבר עולם שונה לגמרי.
  • 17:09 - 17:12
    היתה לי חוויה מדהימה.
    הייתי בן 45,
  • 17:12 - 17:16
    ניצחתי כבר 20 שנה,
    ופתאום היתה לי תובנה.
  • 17:17 - 17:20
    מנצח התזמורת
    אינו משמיע שום צליל.
  • 17:20 - 17:23
    התמונה שלי מופיעה בחזית התקליטור --
  • 17:23 - 17:26
    (צחוק)
  • 17:26 - 17:28
    -- אבל מנצח התזמורת
    איננו משמיע שום צליל.
  • 17:28 - 17:33
    עוצמתו תלויה ביכולתו
    להעניק עוצמה לאחרים.
  • 17:34 - 17:37
    וזה שינה עבורי הכל.
    זה שינה את כל חיי.
  • 17:37 - 17:40
    אנשים בתזמורת שלי באו אלי ואמרו:
  • 17:40 - 17:41
    "בן, מה קרה?"
    זה מה שקרה.
  • 17:41 - 17:46
    הבנתי שמשימתי היא
    לעורר אפשרויות אצל אחרים.
  • 17:46 - 17:48
    ומובן שרציתי לדעת
    אם אני אכן עושה זאת.
  • 17:48 - 17:51
    ואיך יודעים זאת?
    מביטים בעיניים.
  • 17:52 - 17:55
    אם העיניים נוצצות,
    זה אומר שאתה מצליח בכך.
  • 17:56 - 17:58
    אפשר להאיר כפר שלם
    עם העיניים של הבחור הזה.
  • 17:58 - 17:59
    (צחוק)
  • 17:59 - 18:02
    אז אם העיניים נוצצות,
    אתה יודע שהצלחת.
  • 18:02 - 18:05
    אך אם העיניים לא נוצצות,
    עולה שאלה.
  • 18:05 - 18:07
    וזו השאלה:
  • 18:07 - 18:11
    מה אני שווה
    אם עיני הנגנים שלי אינן נוצצות?
  • 18:12 - 18:13
    אנו יכולים לעשות זאת
    גם עם ילדינו.
  • 18:13 - 18:19
    מה אני שווה
    אם עיניהם של ילדי לא נוצצות?
  • 18:19 - 18:21
    זהו עולם אחר לגמרי.
  • 18:21 - 18:27
    כולנו עומדים לסיים את
    השבוע-על-ההר הקסום הזה,
  • 18:27 - 18:29
    ולחזור אל העולם.
  • 18:29 - 18:32
    ואני אומר שראוי שנשאל
    את השאלה:
  • 18:32 - 18:37
    "מה אנו שווים?"
    כשנחזור אל העולם.
  • 18:38 - 18:40
    ויש לי הגדרה להצלחה.
  • 18:40 - 18:43
    בעיני זה פשוט מאד.
    זה לא קשור בעושר, תהילה וכוח.
  • 18:43 - 18:46
    אלא כמה עיניים נוצצות
    יש לי מסביבי.
  • 18:46 - 18:49
    וכעת, מחשבה אחרונה, והיא:
  • 18:49 - 18:52
    מה שאנו אומרים באמת קובע--
  • 18:53 - 18:55
    מה המלים שיוצאות מפינו.
  • 18:55 - 18:58
    למדתי זאת מאישה
    ששרדה את אושוויץ,
  • 18:58 - 19:00
    אחת מהניצולות הבודדות.
  • 19:00 - 19:03
    היא הלכה לאושוויץ
    כשהיתה בת 15,
  • 19:07 - 19:11
    ואחיה היה בן 8,
    הוריה אבדו.
  • 19:13 - 19:16
    והיא סיפרה לי זאת.
    היא אמרה:
  • 19:16 - 19:19
    "היינו ברכבת לאושוויץ
    ואני הבטתי למטה,
  • 19:19 - 19:21
    "וראיתי שנעליו של אחי נעלמו.
  • 19:22 - 19:25
    "ואמרתי, 'איזה טיפש.
    למה אינך שומר על הדברים שלך,
  • 19:25 - 19:27
    'אלוהים אדירים!'"
  • 19:27 - 19:30
    כמו שאחות גדולה
    מדברת אל אחיה הקטן.
  • 19:31 - 19:34
    למרבה הצער, זה היה
    הדבר האחרון שאמרה לו,
  • 19:34 - 19:37
    כי לא ראתה אותו שוב.
    הוא לא ניצל.
  • 19:38 - 19:40
    אז כשהיא ניצלה מאושוויץ,
    היא נדרה נדר.
  • 19:40 - 19:44
    כך סיפרה לי. היא אמרה:
    "יצאתי מאושוויץ אל החיים
  • 19:45 - 19:50
    "ונדרתי נדר. והנדר היה
    שלעולם לא אומר משהו
  • 19:50 - 19:54
    "שלא יוכל להיחשב
    למילותי האחרונות."
  • 19:55 - 19:59
    האם אנו יכולים לעשות זאת?
    לא. ועוד נעולל עוול לעצמנו ולאחרים,
  • 20:00 - 20:05
    אך זו אפשרות שראוי לשאוף לה.
    תודה רבה.
  • 20:05 - 20:10
    [מחיאות כפיים]
  • 20:11 - 20:16
    עיניים נוצצות.
    עיניים נוצצות.
  • 20:22 - 20:25
    תודה לכם. תודה לכם.
Title:
כוחה של המוסיקה הקלאסית לחולל שינוי
Speaker:
בנג'מין זאנדר
Description:

לבנג'מין זאנדר שתי תשוקות מידבקות: המוסיקה הקלאסית, והרצון לעזור לכולנו לממש את אהבתנו הבלתי-ממומשת אליה - ובהרחבה, את אהבתנו הבלתי-ממומשת לכל האפשרויות החדשות, החוויות החדשות והמפגשים החדשים.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
20:26

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.