1
00:00:00,540 --> 00:00:03,490
רבים ודאי מכירים את הסיפור
על שני אנשי המכירות

2
00:00:03,490 --> 00:00:06,220
שיצאו לאפריקה בתחילת המאה ה-20.

3
00:00:06,520 --> 00:00:09,880
הם נשלחו לשם כדי למצוא שווקים
למכירת נעליים.

4
00:00:10,000 --> 00:00:13,000
ושניהם שלחו מברקים בחזרה למנצ'סטר.

5
00:00:13,310 --> 00:00:14,590
האחד כתב:


6
00:00:14,590 --> 00:00:18,000
"אין סיכוי. נקודה.
לא נועלים כאן נעליים."

7
00:00:18,290 --> 00:00:20,070
והשני כתב:

8
00:00:20,070 --> 00:00:23,000
"הזדמנות פז!
עדיין לא נועלים כאן נעליים."

9
00:00:23,000 --> 00:00:24,000
(צחוק)

10
00:00:24,000 --> 00:00:27,550
כיום שורר מצב דומה
בעולם המוזיקה הקלאסית,

11
00:00:27,550 --> 00:00:31,580
כי יש אנשים שחושבים
שהמוסיקה הקלאסית גוועת.

12
00:00:32,300 --> 00:00:36,300
אך כמה מאיתנו חושבים
שעוד לא ראיתם כלום.

13
00:00:36,550 --> 00:00:40,000
ובמקום להתחיל עם סטטיסטיקות ומגמות

14
00:00:40,000 --> 00:00:42,700
ולספר לכם על כל התזמורות שנסגרות,

15
00:00:42,700 --> 00:00:45,000
וחברות ההקלטה שמתפרקות,

16
00:00:45,000 --> 00:00:48,020
חשבתי לערוך הערב ניסוי,

17
00:00:49,000 --> 00:00:51,000
זה לא באמת ניסוי,
כי אני יודע את התוצאה.

18
00:00:51,000 --> 00:00:53,740
(צחוק)

19
00:00:53,740 --> 00:00:56,980
אך זה כאילו ניסוי.
כעת, לפני ש--

20
00:00:56,980 --> 00:01:00,000
(צחוק)

21
00:01:00,000 --> 00:01:02,570
-- לפני שנתחיל,
ברצוני לעשות 2 דברים.

22
00:01:02,570 --> 00:01:04,580
ראשית, אני רוצה להזכיר לכם

23
00:01:04,580 --> 00:01:08,000
איך ילד בן 7 מנגן בפסנתר.

24
00:01:08,580 --> 00:01:10,720
אולי יש לכם ילד כזה בבית.

25
00:01:10,750 --> 00:01:12,000
הוא נשמע בערך ככה.

26
00:01:12,000 --> 00:01:31,470
♫♫♫

27
00:01:32,230 --> 00:01:35,200
אני רואה שכמה מכם
מכירים את הילד הזה.

28
00:01:35,200 --> 00:01:38,570
אם יתאמן וילמד במשך שנה,
יהיה בן 8,

29
00:01:38,570 --> 00:01:40,000
והוא יישמע כך:

30
00:01:40,000 --> 00:01:47,000
♫♫♫

31
00:01:47,000 --> 00:01:50,000
הוא מתאמן שנה נוספת,
וכעת הוא בן 9:

32
00:01:50,000 --> 00:01:56,400
♫♫♫

33
00:01:56,400 --> 00:01:59,340
הוא מתאמן ולומד עוד שנה,
והוא בן 10:

34
00:01:59,770 --> 00:02:06,000
♫♫♫

35
00:02:06,000 --> 00:02:07,900
בשלב הזה הם בד"כ מוותרים.

36
00:02:07,900 --> 00:02:09,330
(צחוק)

37
00:02:09,330 --> 00:02:11,220
[מחיאות כפיים]

38
00:02:11,220 --> 00:02:15,070
אם הייתם מחכים שנה נוספת
הייתם שומעים את זה:

39
00:02:15,070 --> 00:02:24,530
♫♫♫

40
00:02:24,530 --> 00:02:27,620
מה שקרה איננו
מה שאתם אולי חושבים,

41
00:02:27,620 --> 00:02:31,050
שהוא נעשה לפתע נלהב,
מתעניין, מעורב,

42
00:02:31,050 --> 00:02:34,460
זכה למורה חדש, הגיע לבגרות מינית,
מה שלא יהיה,

43
00:02:34,460 --> 00:02:37,950
אלא שההדגשות פחתו.

44
00:02:37,960 --> 00:02:41,540
בפעם הראשונה שהוא ניגן,
הוא הדגיש כל תו.

45
00:02:41,540 --> 00:02:44,160
♫♫♫

46
00:02:44,160 --> 00:02:46,730
ובפעם השניה, כל תו שני:

47
00:02:46,730 --> 00:02:49,000
♫♫♫

48
00:02:49,000 --> 00:02:51,030
אתם רואים את זה
לפי תנועות הראש שלי.

49
00:02:51,030 --> 00:02:52,740
[צחוק]

50
00:02:52,740 --> 00:02:55,700
בן התשע הדגיש כל תו רביעי

51
00:02:55,700 --> 00:02:58,010
♫♫♫

52
00:02:58,010 --> 00:02:59,780
ובן העשר - כל תו שמיני.

53
00:02:59,780 --> 00:03:02,000
♫♫♫

54
00:03:02,000 --> 00:03:05,040
ואילו בן ה-11
הדגיש את המשפט כולו.

55
00:03:05,040 --> 00:03:08,310
♫♫♫

56
00:03:08,310 --> 00:03:10,650
אין לי מושג איך הגעתי
לתנוחה הזו.

57
00:03:10,650 --> 00:03:12,740
(צחוק)

58
00:03:12,750 --> 00:03:15,000
לא אמרתי: "עכשיו אזיז
את כתפי ואת גופי."

59
00:03:15,000 --> 00:03:17,200
לא, המוסיקה היא שדחפה אותי,

60
00:03:17,200 --> 00:03:19,930
ולכן אני קורא לזה:
"נגינה של ישבן אחד."

61
00:03:19,930 --> 00:03:21,640
♫♫♫
(צחוק)

62
00:03:21,640 --> 00:03:23,310
זה יכול להיות גם הישבן השני.

63
00:03:23,310 --> 00:03:26,000
♫♫♫

64
00:03:26,440 --> 00:03:31,310
אדון אחד היה פעם בהרצאה שלי
על עבודתי עם פסנתרן צעיר.

65
00:03:31,310 --> 00:03:34,150
הוא היה נשיא תאגיד באוהיו.

66
00:03:34,150 --> 00:03:35,800
ואני עבדתי אז
עם פסנתרן צעיר אחד

67
00:03:35,800 --> 00:03:38,520
ואמרתי לו: "הבעיה איתך,
שאתה פסנתרן של 2 ישבנים.

68
00:03:38,520 --> 00:03:40,270
"עליך להיות פסנתרן
של ישבן אחד."

69
00:03:40,270 --> 00:03:42,600
והזזתי את גופו כך,
בזמן שניגן,

70
00:03:42,600 --> 00:03:45,070
ולפתע המוסיקה פרשה כנפיים.

71
00:03:45,070 --> 00:03:47,230
הקהל נאנח כששמע את ההבדל.

72
00:03:47,230 --> 00:03:49,490
אח"כ קיבלתי מכתב מהאדון ההוא.

73
00:03:49,490 --> 00:03:52,900
הוא כתב: "כל כך התרגשתי,
עד שחזרתי והפכתי את כל החברה שלי

74
00:03:52,900 --> 00:03:54,470
"לחברה של ישבן אחד."

75
00:03:54,470 --> 00:03:57,000
(צחוק)

76
00:03:58,000 --> 00:04:00,810
רציתי גם לספר לכם על עצמכם.

77
00:04:00,810 --> 00:04:03,000
יש כאן, לדעתי, 1,600 אנשים.

78
00:04:03,000 --> 00:04:09,350
להערכתי, 45 מכם
שרופים על מוסיקה קלאסית.

79
00:04:09,350 --> 00:04:11,420
מתים עליה.

80
00:04:11,420 --> 00:04:14,410
הרדיו שלכם מכוון תמיד
לתחנה של מוסיקה קלאסית.

81
00:04:14,410 --> 00:04:17,250
יש לכם תקליטורים באוטו
ואתם הולכים לקונצרטים.

82
00:04:17,250 --> 00:04:18,650
וילדיכם מנגנים בכלים שונים.

83
00:04:18,650 --> 00:04:21,880
אינכם יכולים לדמיין חיים
ללא מוסיקה קלאסית.

84
00:04:21,880 --> 00:04:23,410
זו הקבוצה הראשונה,
והיא די קטנה.

85
00:04:23,410 --> 00:04:25,150
יש קבוצה נוספת,
גדולה יותר:

86
00:04:25,150 --> 00:04:27,000
אלה שמוסיקה קלאסית
"לא מפריעה להם".

87
00:04:27,000 --> 00:04:28,330
(צחוק)

88
00:04:28,330 --> 00:04:30,360
אתם יודעים,
חוזרים הביתה מיום ארוך,

89
00:04:30,360 --> 00:04:32,920
מוזגים כוס יין ומרימים רגליים;

90
00:04:32,920 --> 00:04:36,250
אין בעיה לשים קצת ויוואלדי ברקע.
(צחוק)

91
00:04:36,250 --> 00:04:37,530
זו הקבוצה השניה.

92
00:04:37,530 --> 00:04:39,000
וישנה הקבוצה השלישית:

93
00:04:39,000 --> 00:04:41,000
אלה שאף פעם לא מאזינים
למוסיקה קלאסית.

94
00:04:41,000 --> 00:04:42,880
זה פשוט לא חלק מחייכם.

95
00:04:42,880 --> 00:04:45,750
אולי תשמעו אותה בשדה התעופה,
כמו עישון פאסיבי -

96
00:04:45,750 --> 00:04:47,000
[צחוק]

97
00:04:47,000 --> 00:04:49,980
ואולי איזה מארש קטן מ"אאידה"
כשנכנסתם להרצאה...

98
00:04:49,980 --> 00:04:52,000
אבל פרט לכך אינכם מאזינים לה.

99
00:04:52,000 --> 00:04:53,960
זו ודאי הקבוצה הגדולה ביותר.

100
00:04:53,960 --> 00:04:55,780
ויש עוד קבוצה, קטנה מאד:

101
00:04:55,780 --> 00:04:59,140
אלה שחושבים שהם חירשי-צלילים.

102
00:04:59,140 --> 00:05:01,510
מספר מדהים של אנשים סבורים
שהם חירשים לצלילים.

103
00:05:01,510 --> 00:05:04,180
למעשה, אומרים לי הרבה:
"בעלי חירש לצלילים."

104
00:05:04,180 --> 00:05:05,310

(צחוק)

105
00:05:05,310 --> 00:05:07,820
בעצם אי-אפשר להיות חירש לצלילים.
אין דבר כזה.

106
00:05:07,820 --> 00:05:10,000
אם הייתם כאלה,
לא הייתם יכולים להעביר הילוכים

107
00:05:10,000 --> 00:05:12,430
במכונית עם תיבת-הילוכים ידנית.

108
00:05:12,430 --> 00:05:16,400
לא הייתם מבדילים בין
מישהו מטקסס ומישהו מרומא.

109
00:05:17,140 --> 00:05:20,410
והטלפון... אמא שלכם מתקשרת

110
00:05:20,410 --> 00:05:23,490
בטלפון העלוב הזה,
והיא אומרת: "הלו,"

111
00:05:23,490 --> 00:05:26,720
ואתם יודעים לא רק מי זאת,
אלא גם מהו מצב רוחה.

112
00:05:26,720 --> 00:05:30,400
יש לכם אוזן מעולה.
לכולם יש אוזן מעולה.

113
00:05:30,400 --> 00:05:32,570
כך שאיש איננו חירש לצלילים.

114
00:05:32,570 --> 00:05:36,740
אך אומר לכם משהו:
לא מתאים לי להמשיך ככה,

115
00:05:36,740 --> 00:05:42,800
עם פער כה גדול בין אלה שמבינים,
אוהבים ומתים על מוסיקה קלאסית,

116
00:05:42,800 --> 00:05:45,680
ובין אלו שאין להם כל יחס אליה.

117
00:05:45,680 --> 00:05:48,040
את חירשי-הצלילים כבר מחקנו.

118
00:05:48,040 --> 00:05:51,410
אך גם בין שלוש קטגוריות אלה,
הפער גדול מדי.

119
00:05:51,410 --> 00:05:55,690
לכן לא אמשיך
עד שכל אחת ואחד באולם,

120
00:05:55,690 --> 00:06:00,000
בקומה למטה ובאספן,
וכל מי שצופה,

121
00:06:00,780 --> 00:06:04,700
ילמד לאהוב ולהבין מוסיקה קלאסית.

122
00:06:05,270 --> 00:06:07,000
אז זה מה שנעשה.

123
00:06:07,470 --> 00:06:12,540
ודאי שמתם לב
שאינכם רואים אצלי צל של ספק

124
00:06:12,540 --> 00:06:14,860
שזה יצליח,
כשאתם מתבוננים בפני, נכון?

125
00:06:14,860 --> 00:06:15,850
(צחוק)

126
00:06:15,850 --> 00:06:20,180
זהו מהמאפיינים של מנהיג,
שאין הוא מפקפק ולו לרגע

127
00:06:20,180 --> 00:06:25,270
ביכולתם של האנשים שבהנהגתו
להגשים את חלומו.

128
00:06:25,860 --> 00:06:28,590
תארו לעצמכם שמרטין לותר קינג
היה אומר: "יש לי חלום!

129
00:06:28,590 --> 00:06:30,870
"אבל אני לא בטוח
שהם יעמדו בזה."

130
00:06:30,870 --> 00:06:33,000
[צחוק]

131
00:06:34,000 --> 00:06:36,000
בסדר. אקח קטע של שופן.

132
00:06:36,000 --> 00:06:41,000
זהו פרלוד יפהפה של שופן
שכמה מכם יזהו.

133
00:06:42,000 --> 00:07:10,000
♫♫♫

134
00:07:10,830 --> 00:07:13,000
יודעים מה אני חושב שקרה באולם?

135
00:07:13,000 --> 00:07:15,890
כשהתחלתי, ודאי חשבתם:
"כמה יפה זה נשמע."

136
00:07:15,890 --> 00:07:28,000
♫♫♫

137
00:07:29,000 --> 00:07:32,930
"...אולי כדאי שניסע למקום אחר
בחופשת הקיץ הבאה."

138
00:07:32,930 --> 00:07:35,740
(צחוק)

139
00:07:35,740 --> 00:07:37,310
מוזר, לא?

140
00:07:37,310 --> 00:07:41,000
מוזר איך המחשבות האלה
כאילו מרחפות אל תוך הראש.

141
00:07:41,000 --> 00:07:42,000
וכמובן -

142
00:07:42,000 --> 00:07:45,190
[מחיאות כפיים]

143
00:07:45,190 --> 00:07:47,630
-- וכמובן, אם הקטע ממושך
ואתם אחרי יום ארוך,

144
00:07:47,630 --> 00:07:49,410
אולי אפילו תתחילו לנמנם,
(צחוק)

145
00:07:49,410 --> 00:07:51,870
ובני לווייתכם ינעצו מרפק בצלעותיכם ויגידו:

146
00:07:51,870 --> 00:07:54,710
"תתעורר! זה לא תרבותי!"
ואז תרגישו עוד יותר גרוע.

147
00:07:54,710 --> 00:07:55,900
(צחוק)

148
00:07:55,900 --> 00:07:59,300
אך האם עלה בדעתכם שהסיבה
שאתם מתנמנמים לשמע מוסיקה קלאסית

149
00:07:59,300 --> 00:08:01,540
אינה בגללכם, אלא בגללנו?

150
00:08:01,540 --> 00:08:03,140
כשניגנתי, האם מישהו חשב

151
00:08:03,140 --> 00:08:05,490
"מדוע הוא משתמש
בדגשים כה רבים?"

152
00:08:05,490 --> 00:08:08,760
אילו הייתי מניד בראשי
הייתם מן הסתם חושבים כך.

153
00:08:08,910 --> 00:08:15,130
♫♫♫

154
00:08:15,130 --> 00:08:18,380
ובשארית חייכם, בכל פעם
שתשמעו מוסיקה קלאסית

155
00:08:18,380 --> 00:08:22,500
תוכלו לדעת אם אתם שומעים
את הדגשים האלה.

156
00:08:22,930 --> 00:08:25,190
אז הבה נראה
מה באמת קורה כאן.

157
00:08:25,190 --> 00:08:29,000
יש לנו סי. זהו סי.
התו הבא הוא דו.

158
00:08:29,440 --> 00:08:32,000
והתפקיד של דו הוא לגרום לסי
להישמע עצוב.

159
00:08:32,420 --> 00:08:35,240
זה מה שהוא עושה, נכון?
(צחוק)

160
00:08:35,240 --> 00:08:37,000
המלחינים יודעים זאת.
אם הם רוצים מוסיקה עצובה

161
00:08:37,000 --> 00:08:38,840
הם פשוט מנגנים שני תווים אלה.

162
00:08:38,840 --> 00:08:43,000
♫♫♫

163
00:08:43,000 --> 00:08:45,500
אך זה פשוט סי
ואחריו 4 עצובים.

164
00:08:45,960 --> 00:08:48,000
(צחוק)

165
00:08:48,000 --> 00:08:53,000
כעת זה ממשיך ויורד ללה.
כעת לסול, ואחר לפה.

166
00:08:53,000 --> 00:08:55,880
אז יש לנו סי-לה-סול-פה,

167
00:08:55,880 --> 00:08:59,110
ואם יש לנו סי-לה-סול-פה,
למה נצפה עכשיו...?

168
00:08:59,110 --> 00:09:01,000
♫♫♫

169
00:09:03,340 --> 00:09:05,530
הו... אולי זה היה מקרי.
ננסה שוב.

170
00:09:05,530 --> 00:09:07,900
♫♫♫

171
00:09:08,790 --> 00:09:13,000
(הקהל מצטרף)
אה, המקהלה של TED. (צחוק)

172
00:09:13,740 --> 00:09:17,430
שמתם לב שאיש איננו חירש-צלילים?
אף לא אחד.

173
00:09:17,430 --> 00:09:23,780
בכל כפר בבנגלדש
ובכל עיירה בסין.

174
00:09:23,780 --> 00:09:27,430
כולם מכירים את זה:
דה-דה-דה-דה ...דה.

175
00:09:27,430 --> 00:09:29,280
כולם מצפים ל-מי.

176
00:09:29,280 --> 00:09:31,480
שופן לא רצה להגיע כאן למי,

177
00:09:31,840 --> 00:09:33,130
כי מה היה קורה אז?

178
00:09:33,650 --> 00:09:35,030
זה היה נגמר. כמו ב"המלט".

179
00:09:35,030 --> 00:09:36,790
זוכרים ב"המלט"?
מערכה 1, תמונה 3:

180
00:09:36,790 --> 00:09:38,470
הוא מגלה שדודו הרג את אביו.

181
00:09:38,470 --> 00:09:41,210
זוכרים שהוא ניגש אל דודו
וכמעט הורג אותו,

182
00:09:41,230 --> 00:09:42,380
ואז הוא נסוג,

183
00:09:42,380 --> 00:09:44,280
וניגש אליו שוב
וכמעט הורג אותו שוב.

184
00:09:44,280 --> 00:09:47,130
והמבקרים יושבים בשורה האחורית,
והם הרי מוכרחים להביע דעה,

185
00:09:47,130 --> 00:09:49,860
אז הם אומרים: "המלט הססן."

186
00:09:49,860 --> 00:09:51,000
(צחוק)

187
00:09:51,000 --> 00:09:53,520
או: "להמלט יש תסביך אדיפוס."

188
00:09:53,520 --> 00:09:55,870
לא!
אחרת המחזה היה נגמר, טמבלים.

189
00:09:55,870 --> 00:09:56,880
(צחוק)

190
00:09:56,880 --> 00:09:59,000
זו הסיבה ששייקספיר
הכניס את כל זה להמלט.

191
00:09:59,000 --> 00:10:01,000
אתם יודעים, אופליה שמשתגעת
והמחזה בתוך מחזה,

192
00:10:01,000 --> 00:10:03,090
וגולגלתו של יוריק, וחופרי הקברים.

193
00:10:03,090 --> 00:10:06,800
הכל כדי למשוך עד מערכה 5,
ואז הוא יכול להרוג אותו.

194
00:10:06,800 --> 00:10:11,000
כך גם אצל שופן:
הוא כמעט מגיע למי,

195
00:10:11,000 --> 00:10:14,380
ואז אומר: "אופּס!
מוטב שאחזור ואעשה זאת שוב."

196
00:10:14,380 --> 00:10:16,710
והוא עושה זאת שוב.

197
00:10:16,710 --> 00:10:18,360
עכשיו הוא מתרגש --

198
00:10:18,360 --> 00:10:19,900
♫♫♫

199
00:10:19,900 --> 00:10:22,000
זאת התרגשות.
זה לא צריך להטריד אתכם.

200
00:10:22,000 --> 00:10:24,660
עכשיו הוא מגיע לפה דיאז
וסוף סוף יורד למי...

201
00:10:24,660 --> 00:10:25,670
♫♫♫

202
00:10:25,670 --> 00:10:27,280
אך זהו האקורד הלא-נכון,

203
00:10:27,280 --> 00:10:30,000
כי האקורד שהוא מחפש הוא זה,
♫♫♫

204
00:10:30,590 --> 00:10:32,780
ובמקום זה הוא עושה...
♫♫♫

205
00:10:32,780 --> 00:10:36,000
אנו קוראים לזה קדנצה מטעה,
כי היא מטעה אותנו.

206
00:10:36,000 --> 00:10:38,000
אני תמיד אומר לתלמידי:
"אם שמעתם קדנצה מטעה,

207
00:10:38,000 --> 00:10:40,860
"זיכרו להרים את את הגבות
כדי שיידעו שזיהיתם אותה."

208
00:10:40,860 --> 00:10:43,000
[צחוק]

209
00:10:43,000 --> 00:10:46,970
[מחיאות כפיים]

210
00:10:47,000 --> 00:10:49,770
בסדר. אז הוא מגיע למי,
אך זה האקורד הלא-נכון.

211
00:10:49,770 --> 00:10:52,000
הוא מנסה שוב את מי.
האקורד הזה לא עובד.

212
00:10:52,000 --> 00:10:55,340
הוא מנסה שוב את ה-מי.
האקורד הזה לא מצליח.

213
00:10:55,340 --> 00:10:57,430
ושוב מי. זה לא מצליח.

214
00:10:58,000 --> 00:11:02,170
ולבסוף...
♫♫♫

215
00:11:02,170 --> 00:11:03,170
אדון אחד בשורה הראשונה עשה:
"מממ."

216
00:11:03,170 --> 00:11:06,000
(צחוק)

217
00:11:06,380 --> 00:11:09,810
זו אותה המחווה שהוא עושה
כשהוא מגיע הביתה אחרי יום ארוך

218
00:11:09,810 --> 00:11:12,000
מדומם את המכונית ואומר:

219
00:11:12,000 --> 00:11:15,150
"אה, אני בבית."
כי כולנו יודעים איפה הבית.

220
00:11:15,500 --> 00:11:18,680
אז הקטע הזה בא מרחוק
ומגיע הביתה.

221
00:11:18,680 --> 00:11:20,430
ואני אנגן שוב את כולו,

222
00:11:20,430 --> 00:11:23,530
וכולכם תעקבו אחרי.
סי-דו-סי-דו-סי-דו-סי --

223
00:11:23,530 --> 00:11:25,000
יורדים ללה, לסול, לפה.

224
00:11:25,000 --> 00:11:27,830
כמעט עד מי,
אבל אז המחזה ייגמר.

225
00:11:27,830 --> 00:11:30,820
זה חוזר לסי. מתרגש מאד.
עובר לפה דיאז, למי.

226
00:11:30,820 --> 00:11:33,000
זה האקורד הלא-נכון.
הלא-נכון. הלא-נכון.

227
00:11:33,000 --> 00:11:35,740
ולבסוף מגיע למי, וזה הבית.

228
00:11:35,740 --> 00:11:39,130
ומה שתראו זו נגינה של ישבן אחד.

229
00:11:39,130 --> 00:11:41,000
(צחוק)

230
00:11:41,000 --> 00:11:44,180
כי כדי לקשר מן הסי עד למי,

231
00:11:44,180 --> 00:11:49,900
עלי להפסיק לחשוב
על כל תו ותו בדרך,

232
00:11:49,900 --> 00:11:55,010
ולהתחיל לחשוב על הקו הארוך-ארוך
מסי ועד מי.

233
00:11:55,580 --> 00:11:57,590
היינו עכשיו בדרום אפריקה,

234
00:11:57,590 --> 00:12:01,040
ואי-אפשר לנסוע לדרא"פ
מבלי לחשוב על מנדלה,

235
00:12:01,040 --> 00:12:03,260
שהיה בכלא במשך 27 שנה.

236
00:12:03,260 --> 00:12:05,510
על מה הוא חשב?
על הארוחה הבאה?

237
00:12:05,510 --> 00:12:10,650
לא. הוא חשב על חזונו
עבור דרום אפריקה ובני האדם.

238
00:12:10,650 --> 00:12:11,680
זה מה שהחזיק --

239
00:12:11,680 --> 00:12:13,600
מדובר כאן בחזון;
מדובר בקו הארוך.

240
00:12:13,600 --> 00:12:15,980
כמו ציפור שעפה מעל לשדה

241
00:12:15,980 --> 00:12:19,100
ואינה מוטרדת מהגדרות שלמטה, בסדר?

242
00:12:19,540 --> 00:12:22,750
אז כעת תעקבו אחרי הקו
כל הדרך מסי ועד מי.

243
00:12:22,750 --> 00:12:26,000
ויש לי בקשה אחרונה,
לפני שאנגן את כל הקטע.

244
00:12:26,520 --> 00:12:31,300
חישבו בבקשה על מישהו
שאתם אוהבים, ושאיננו עוד.

245
00:12:32,420 --> 00:12:35,020
סבתא יקרה, אהוב או אהובה,

246
00:12:35,020 --> 00:12:38,000
דמות מתוך חייכם,
שאתם אוהבים בכל ליבכם,

247
00:12:38,780 --> 00:12:41,560
אך הלכה מעימכם.

248
00:12:42,240 --> 00:12:46,160
היזכרו באדם זה, ובו-בזמן

249
00:12:46,160 --> 00:12:49,630
עיקבו אחרי הקו
כל הדרך מסי ועד מי,

250
00:12:49,630 --> 00:12:53,890
ואז תשמעו את כל מה
שהיה לשופן לומר.

251
00:12:58,520 --> 00:13:01,280
(תחילת הנגינה)

252
00:14:44,420 --> 00:14:46,860
(סוף הנגינה)

253
00:14:47,760 --> 00:14:53,860
[מחיאות כפיים]

254
00:14:56,310 --> 00:15:00,000
אתם אולי תוהים--

255
00:15:04,690 --> 00:15:06,730
אולי אתם תוהים
מדוע אני מוחא כפיים.

256
00:15:06,730 --> 00:15:08,490
עשיתי זאת בבית-ספר בבוסטון

257
00:15:08,490 --> 00:15:12,000
עם כ-70 תלמידי כיתה ז'--
בני 12.

258
00:15:12,000 --> 00:15:14,280
עשיתי בדיוק מה שעשיתי איתכם,

259
00:15:14,280 --> 00:15:16,000
סיפרתי להם, והסברתי להם והכל.

260
00:15:16,000 --> 00:15:17,750
ובסוף הם מחאו כפיים בטירוף.

261
00:15:17,750 --> 00:15:19,740
אני מחאתי כפיים. הם מחאו כפיים.

262
00:15:19,740 --> 00:15:21,640
לבסוף, שאלתי:
"מדוע אני מוחא כפיים?"

263
00:15:21,640 --> 00:15:23,940
ואחד הילדים אמר:
"כי הקשבנו."

264
00:15:23,940 --> 00:15:27,000
(צחוק)

265
00:15:28,000 --> 00:15:31,000
חישבו על זה.
1,600 אנשים, אנשים עסוקים,

266
00:15:31,000 --> 00:15:33,630
מעורבים בכל מיני דברים
שונים ומשונים.

267
00:15:33,630 --> 00:15:39,000
מקשיבים, מבינים ומתרגשים
מקטע של שופן.

268
00:15:39,500 --> 00:15:40,860
זה בהחלט משהו.

269
00:15:40,860 --> 00:15:43,420
ואני בטוח שכל אחת ואחד מכם
עקבו אחרי זה,

270
00:15:43,420 --> 00:15:46,000
הבינו זאת והתרגשו מזה.
מובן שאיני יכול להיות בטוח.

271
00:15:46,000 --> 00:15:47,660
אך אספר לכם מה קרה לי.

272
00:15:47,660 --> 00:15:50,500
הייתי באירלנד בזמן המאורעות שם
לפני עשר שנים.

273
00:15:50,500 --> 00:15:53,420
עבדתי עם מספר ילדים קתוליים ופרוטסטנטים

274
00:15:53,970 --> 00:15:57,720
על פתרון סכסוכים.
ועשיתי איתם את זה.

275
00:15:57,950 --> 00:16:00,000
דבר מסוכן לעשותו,
כי הם היו ילדי רחוב.

276
00:16:01,020 --> 00:16:04,100
ואחד מהם ניגש אלי
למחרת בבוקר ואמר:

277
00:16:04,100 --> 00:16:07,390
"אתה יודע, אף פעם לא הקשבתי
למוסיקה קלאסית,

278
00:16:07,390 --> 00:16:09,280
"אבל כשניגנת את קטע השופינג..."

279
00:16:09,280 --> 00:16:11,000
(צחוק)

280
00:16:11,550 --> 00:16:15,000
אמר, "אחי נורה לפני שנה
ומעולם לא בכיתי עליו.

281
00:16:15,770 --> 00:16:17,500
"אבל אמש, כשניגנת את הקטע,

282
00:16:17,500 --> 00:16:19,670
"עליו חשבתי,

283
00:16:20,340 --> 00:16:22,550
"והרגשתי את הדמעות זולגות על פני.

284
00:16:22,550 --> 00:16:25,220
"וזו היתה הרגשה ממש טובה,
לבכות על אחי."

285
00:16:25,620 --> 00:16:28,020
כך שבאותו רגע החלטתי

286
00:16:28,020 --> 00:16:34,000
שהמוסיקה הקלאסית מתאימה לכל אחד.
לכל אחד.

287
00:16:35,000 --> 00:16:37,000
איך נתנהג...

288
00:16:37,670 --> 00:16:41,350
כי המקצוע שלי, מקצוע המוסיקה,
לא רואה זאת כך.

289
00:16:41,810 --> 00:16:45,150
לדעתם, 3% מהאוכלוסיה
אוהבים מוסיקה קלאסית.

290
00:16:45,150 --> 00:16:46,150
לו יכולנו להגיע ל-4%,
בעיותינו היו נפתרות.

291
00:16:46,150 --> 00:16:49,320
(צחוק)

292
00:16:49,320 --> 00:16:52,990
שאלתי היא: "איך הייתם מתנהגים?
מה הייתם עושים?

293
00:16:53,000 --> 00:16:56,000
אתם חושבים:
"רק 3% אוהבים מוסיקה קלאסית,

294
00:16:56,000 --> 00:16:58,680
"אנו רוצים להגיע ל-4%".
כיצד הייתם מתנהגים?

295
00:16:58,680 --> 00:17:00,810
מה הייתם עושים?
איך הייתם מתנהלים

296
00:17:00,810 --> 00:17:02,940
לו חשבתם שכולם אוהבים
מוסיקה קלאסית --

297
00:17:02,940 --> 00:17:05,000
הם פשוט עדיין לא יודעים זאת.

298
00:17:05,000 --> 00:17:06,000
(צחוק)

299
00:17:06,000 --> 00:17:08,370
זה כבר עולם שונה לגמרי.

300
00:17:08,920 --> 00:17:11,820
היתה לי חוויה מדהימה.
הייתי בן 45,

301
00:17:11,820 --> 00:17:16,000
ניצחתי כבר 20 שנה,
ופתאום היתה לי תובנה.

302
00:17:17,000 --> 00:17:20,000
מנצח התזמורת
אינו משמיע שום צליל.

303
00:17:20,410 --> 00:17:22,800
התמונה שלי מופיעה בחזית התקליטור --

304
00:17:22,800 --> 00:17:25,850
(צחוק)

305
00:17:25,860 --> 00:17:27,860
-- אבל מנצח התזמורת
איננו משמיע שום צליל.

306
00:17:28,000 --> 00:17:32,530
עוצמתו תלויה ביכולתו
להעניק עוצמה לאחרים.

307
00:17:33,510 --> 00:17:37,140
וזה שינה עבורי הכל.
זה שינה את כל חיי.

308
00:17:37,140 --> 00:17:39,900
אנשים בתזמורת שלי באו אלי ואמרו:

309
00:17:39,900 --> 00:17:41,100
"בן, מה קרה?"
זה מה שקרה.

310
00:17:41,100 --> 00:17:45,580
הבנתי שמשימתי היא
לעורר אפשרויות אצל אחרים.

311
00:17:46,380 --> 00:17:48,350
ומובן שרציתי לדעת
אם אני אכן עושה זאת.

312
00:17:48,350 --> 00:17:51,000
ואיך יודעים זאת?
מביטים בעיניים.

313
00:17:51,620 --> 00:17:55,300
אם העיניים נוצצות,
זה אומר שאתה מצליח בכך.

314
00:17:56,000 --> 00:17:58,300
אפשר להאיר כפר שלם
עם העיניים של הבחור הזה.

315
00:17:58,300 --> 00:17:59,000
(צחוק)

316
00:17:59,000 --> 00:18:02,470
אז אם העיניים נוצצות,
אתה יודע שהצלחת.

317
00:18:02,470 --> 00:18:05,140
אך אם העיניים לא נוצצות,
עולה שאלה.

318
00:18:05,410 --> 00:18:06,580
וזו השאלה:

319
00:18:06,580 --> 00:18:11,260
מה אני שווה
אם עיני הנגנים שלי אינן נוצצות?

320
00:18:11,620 --> 00:18:13,480
אנו יכולים לעשות זאת
גם עם ילדינו.

321
00:18:13,480 --> 00:18:18,540
מה אני שווה
אם עיניהם של ילדי לא נוצצות?

322
00:18:19,000 --> 00:18:21,000
זהו עולם אחר לגמרי.

323
00:18:21,380 --> 00:18:26,750
כולנו עומדים לסיים את
השבוע-על-ההר הקסום הזה,

324
00:18:27,000 --> 00:18:28,860
ולחזור אל העולם.

325
00:18:28,860 --> 00:18:32,200
ואני אומר שראוי שנשאל
את השאלה:

326
00:18:32,200 --> 00:18:37,000
"מה אנו שווים?"
כשנחזור אל העולם.

327
00:18:37,530 --> 00:18:39,620
ויש לי הגדרה להצלחה.

328
00:18:40,000 --> 00:18:43,110
בעיני זה פשוט מאד.
זה לא קשור בעושר, תהילה וכוח.

329
00:18:43,110 --> 00:18:46,280
אלא כמה עיניים נוצצות
יש לי מסביבי.

330
00:18:46,280 --> 00:18:49,160
וכעת, מחשבה אחרונה, והיא:

331
00:18:49,160 --> 00:18:52,000
מה שאנו אומרים באמת קובע--

332
00:18:52,740 --> 00:18:54,650
מה המלים שיוצאות מפינו.

333
00:18:55,450 --> 00:18:58,000
למדתי זאת מאישה
ששרדה את אושוויץ,

334
00:18:58,490 --> 00:19:00,000
אחת מהניצולות הבודדות.

335
00:19:00,000 --> 00:19:03,170
היא הלכה לאושוויץ
כשהיתה בת 15,

336
00:19:06,890 --> 00:19:11,000
ואחיה היה בן 8,
הוריה אבדו.

337
00:19:13,300 --> 00:19:16,180
והיא סיפרה לי זאת.
היא אמרה:

338
00:19:16,180 --> 00:19:19,000
"היינו ברכבת לאושוויץ
ואני הבטתי למטה,

339
00:19:19,000 --> 00:19:21,440
"וראיתי שנעליו של אחי נעלמו.

340
00:19:22,000 --> 00:19:25,000
"ואמרתי, 'איזה טיפש.
למה אינך שומר על הדברים שלך,

341
00:19:25,000 --> 00:19:26,600
'אלוהים אדירים!'"

342
00:19:26,600 --> 00:19:30,000
כמו שאחות גדולה
מדברת אל אחיה הקטן.

343
00:19:30,890 --> 00:19:33,530
למרבה הצער, זה היה
הדבר האחרון שאמרה לו,

344
00:19:33,530 --> 00:19:37,000
כי לא ראתה אותו שוב.
הוא לא ניצל.

345
00:19:37,530 --> 00:19:40,340
אז כשהיא ניצלה מאושוויץ,
היא נדרה נדר.

346
00:19:40,340 --> 00:19:44,000
כך סיפרה לי. היא אמרה:
"יצאתי מאושוויץ אל החיים

347
00:19:44,910 --> 00:19:49,950
"ונדרתי נדר. והנדר היה
שלעולם לא אומר משהו

348
00:19:49,950 --> 00:19:53,850
"שלא יוכל להיחשב
למילותי האחרונות."

349
00:19:54,740 --> 00:19:59,280
האם אנו יכולים לעשות זאת?
לא. ועוד נעולל עוול לעצמנו ולאחרים,

350
00:19:59,930 --> 00:20:05,000
אך זו אפשרות שראוי לשאוף לה.
תודה רבה.

351
00:20:05,000 --> 00:20:10,000
[מחיאות כפיים]

352
00:20:11,000 --> 00:20:15,720
עיניים נוצצות.
עיניים נוצצות.

353
00:20:22,000 --> 00:20:25,000
תודה לכם. תודה לכם.