איימי מולינס ושנים עשר זוגות רגליה
-
0:00 - 0:03דיברתי בפני קבוצה של כ-300 ילדים
-
0:03 - 0:05בגילאי שש עד שמונה, במוזיאון ילדים
-
0:05 - 0:09והבאתי איתי תיק מלא רגליים
-
0:09 - 0:11בדומה לאלו שאתם רואים כאן
-
0:11 - 0:13והנחתי אותם על שולחן בשביל הילדים
-
0:13 - 0:17ומנסיוני, אתם יודעים, ילדים הם סקרנים מטבעם
-
0:17 - 0:19לגבי מה שהם לא יודעים או לא מבינים,
-
0:19 - 0:21או מה שזר להם.
-
0:21 - 0:23הם רק לומדים לחשוש מהשונויות הללו
-
0:23 - 0:26כאשר מבוגר משפיע עליהם להתנהג כך,
-
0:26 - 0:29אולי בניסיון לצנזר את הסקרנות הטבעית שלהם,
-
0:29 - 0:32או ריסון שאילת השאלות שלהם
-
0:32 - 0:34בתקוה שיהיו ילדים קטנים ומנומסים.
-
0:34 - 0:38וכך, פשוט דמיינתי מורה של כיתה א' מחוץ בלובי
-
0:38 - 0:41עם הילדים חסרי המשמעת האלו, שאומרת: "עכשיו, לא משנה מה,
-
0:41 - 0:43אל תנעצו עיניים ברגליים שלה."
-
0:43 - 0:45אלא שכמובן, זאת המטרה.
-
0:45 - 0:48זאת הסיבה שהייתי שם, רציתי להזמין אותם להתבונן ולחקור.
-
0:48 - 0:52אז עשיתי עיסקה עם המבוגרים
-
0:52 - 0:55שהילדים יורשו להיכנס, בלי שום מבוגרים, לשתי דקות,
-
0:55 - 0:57בעצמם.
-
0:57 - 1:01הדלתות נפתחות, הילדים מסתערים על השולחן שעליו הרגליים
-
1:01 - 1:04והם נועצים בהם אצבעות, תוחבים, מנענעים בבהונות
-
1:04 - 1:06והם מנסים לשים את כל משקלם על רגל הספרינטים
-
1:06 - 1:08לראות מה יקרה.
-
1:08 - 1:10ואני אומרת: "ילדים, תשמעו רגע
-
1:10 - 1:14התעוררתי הבוקר והחלטתי שאני רוצה להיות מסוגלת לקפוץ מעל בית -
-
1:14 - 1:16לא גדול מידי, בית בן קומה או שניים -
-
1:16 - 1:21אבל אם תוכלו לחשוב על איזושהי חיה, איזה גיבור-על, איזו דמות מסרט מצויר
-
1:21 - 1:23כל מה שתוכלו להמציא כרגע
-
1:23 - 1:25אילו רגליים הייתם בונים לי?"
-
1:25 - 1:28ומיד קרא קול "קנגרו!"
-
1:28 - 1:30"לא, לא לא! צריך להיות צפרדע!"
-
1:30 - 1:32"לא. זה צריך להיות חוש-חש-רגליים [Go Go Gadget] !"
-
1:32 - 1:34"לא, לא, לא! זה צריך להיות משפחת סופר-על."
-
1:34 - 1:37ודברים אחרים שאני לא מכירה.
-
1:37 - 1:39ואז, בן שמונה אחד אמר
-
1:39 - 1:43"הי, למה שלא תרצי גם לעוף?"
-
1:44 - 1:47וכל החדר, כולל אותי, היה כזה, "כ-ן."
-
1:47 - 1:49[צחוק בקהל]
-
1:49 - 1:52וככה, הפכתי מאישה
-
1:52 - 1:56שהילדים האלו אומנו לראות כ"מוגבלת"
-
1:56 - 2:01למישהי שהיו לה יכולות שלגוף שלהם עוד לא היו.
-
2:01 - 2:03מישהי שיכולה אפילו להיות בעלת יכולות פיסיות סופר מוגברות.
-
2:03 - 2:05מעניין.
-
2:05 - 2:10אז חלק מכם ראו אותי ב-TED לפני 11 שנים
-
2:10 - 2:14וכבר דובר הרבה על איך שהכנס הזה משנה חיים
-
2:14 - 2:18גם לנואמים וגם למשתתפים, ואני לא יוצאת דופן.
-
2:18 - 2:24TED היה במלוא מובן המילה קרש הקפיצה שלי אל העשור הבא במסע הגילוי של חיי
-
2:24 - 2:29באותה עת, הרגליים שהצגתי היו פריצת דרך בפְּרוֹסְתֶּטִיקָה
-
2:29 - 2:31היו לי רגלי ספרינטים מסיבי פחמן שזורים
-
2:31 - 2:33מעוצבות על פי הרגליים האחוריות של צ'יטה
-
2:33 - 2:35שיתכן וראיתם אתמול על הבמה אתמול.
-
2:35 - 2:41וגם רגלי הסיליקון הטבעיות למראה האלו הצבועות כאמיתיות.
-
2:41 - 2:45כך שבאותו זמן, זו היתה ההזדמנות שלי לקרוא
-
2:45 - 2:49לממציאים שמחוץ לקהילת הפרוסטטיקה הרפואית המסורתית
-
2:49 - 2:53לבוא ולהביא מכשרונם אל המדע ואל האומנות
-
2:53 - 2:55של בניית רגליים.
-
2:55 - 3:00כך שנוכל לחדול ממידור צורה, שימוש ואסתטיקה
-
3:00 - 3:02ולהתאים אליהם ערכים שונים.
-
3:02 - 3:06ובכן, למזלי, הרבה אנשים נענו לקריאה.
-
3:06 - 3:11והמסע החל, באופן משעשע, אם משתתפת בכנס TED -
-
3:11 - 3:14צ'י פרלמן, בתקוה שהיא איפשהו בקהל היום.
-
3:14 - 3:17היא היתה העורכת של מגזין שנקרא ID.
-
3:17 - 3:20והיא נתנה לי כתבת שער.
-
3:20 - 3:23זה התניע מסע נהדר.
-
3:23 - 3:25היו לי מפגשים מוזרים באותו זמן;
-
3:25 - 3:28הייתי נענית להזמנות רבות להרצות
-
3:28 - 3:31על עיצוב רגלי הצ'יטה ברחבי העולם.
-
3:31 - 3:34אנשים היו ניגשים אליי אחרי הכנס, אחרי ההרצאה שלי,
-
3:34 - 3:36גברים ונשים
-
3:36 - 3:38והשיחה היתה מתנהלת בערך כך:
-
3:38 - 3:42"את יודעת איימי, את מאוד מושכת.
-
3:42 - 3:44את לא נראית מוגבלת."
-
3:44 - 3:45[צחוק בקהל]
-
3:45 - 3:47חשבתי "ובכן, זה מדהים,
-
3:47 - 3:49כי אני לא מרגישה מוגבלת."
-
3:49 - 3:54וזה ממש פקח את עיניי לדיון
-
3:54 - 3:56שניתן לעורר בנוגע ליופי.
-
3:56 - 3:59איך אישה יפה אמורה להיראות?
-
3:59 - 4:01מהו גוף סקסי?
-
4:01 - 4:03ומעניין, מנקודת מבט של זהות
-
4:03 - 4:06מה המשמעות של להיות בעל מוגבלות
-
4:06 - 4:09אני מתכוונת, אנשים - לפמלה אנדרסון יש יותר תותבים בגופה מאשר לי.
-
4:09 - 4:11אף אחד לא קורא לה מוגבלת.
-
4:11 - 4:16[צחוק בקהל]
-
4:17 - 4:21אם כן המגזין הזה, דרך מעשה ידיו של המעצב הגרפי פיטר סאוויל
-
4:21 - 4:26פנה למעצב האופנה אלכסנדר מק-קווין והצלם ניק נייט
-
4:26 - 4:28שגילו גם הם עניין בלעסוק בדיון הזה.
-
4:28 - 4:31ככה, שלושה חודשים אחרי TED מצאתי את עצמי על מטוס
-
4:31 - 4:36ללונדון, עושה את צילומי האופנה הראשונים שלי
-
4:36 - 4:37שהסתיימו בכתבת השער הזו -
-
4:37 - 4:40אופנ-[יכול]תי?
-
4:40 - 4:44שלושה חודשים אחר-כך, עשיתי את מסלול האופנה הראשון עבור אלכסנדר מק-קווין
-
4:44 - 4:49על זוג רגלי עץ בגילוף יד עשויות מאפר מוצק.
-
4:49 - 4:52אף אחד לא ידע - כולם חשבו שהם היו מגפי עץ.
-
4:52 - 4:54למעשה, הם איתי כאן על הבמה:
-
4:55 - 4:59גפנים, מגנוליות, ממש מהממות.
-
5:00 - 5:03שירה היא משמעותית.
-
5:03 - 5:08שירה היא שמרוממת את האוביקט הבנאלי והמוזנח
-
5:08 - 5:10לרמת אומנות.
-
5:10 - 5:16בכוחה לחולל שינוי בדבר שיכל לגרום לאנשים לפחד
-
5:16 - 5:18ולהפכו למשהו שמזמין אותם להתבונן
-
5:18 - 5:21ולהתבונן מעט יותר
-
5:21 - 5:23ואולי אף להבין.
-
5:23 - 5:27למדתי את זה ממקור ראשון בהרפתקאה הבאה שלי.
-
5:27 - 5:31האומן מתיו ברני, בסרטו האפי שנקרא "The Cremaster Cycle"
-
5:31 - 5:34זאת הנקודה שבאמת צילצלה לי הידיעה -
-
5:34 - 5:36שרגליי יכולים להיות פסלים לבישים.
-
5:36 - 5:43ואפילו בנקודה זו, התחלתי להתרחק מהצורך לשכפל אנושיות
-
5:43 - 5:45כאידאל האסתטי היחיד.
-
5:45 - 5:49אז יצרנו את הדבר שאנשים נהגו להתייחס אליו בחיבה כרגלי זכוכית
-
5:49 - 5:53למרות שלמעשה הן עשויות מפוליאוריתן שקוף אופטית,
-
5:53 - 5:55הידוע גם כחומר ממנו עשויים כדורי באולינג.
-
5:55 - 5:56כבד!
-
5:56 - 5:58אז עשינו את הרגליים האלו היצוקים באדמה
-
5:58 - 6:02עם מערכת שורשי תפוח אדמה גודלת בהם, ועלי סלק מגיחים מלמעלה,
-
6:02 - 6:04ובוהן פליז מקסימה גם כן.
-
6:04 - 6:06זהו צילום תקריב מוצלח שלה.
-
6:06 - 6:08אחר כך דמות אחרת היתה חצי אישה חצי צ'יטה -
-
6:08 - 6:10כמחווה קטנה לחיי כאתלטית.
-
6:10 - 6:1314 שעות של איפור פרוסטטי
-
6:13 - 6:17להיכנס לתוך יצור בעל טלפיים מחוברות במפרקים,
-
6:17 - 6:21טופרים וזנב שהצליף סביב,
-
6:21 - 6:23כמו
-
6:23 - 6:24[צחוק בקהל]
-
6:25 - 6:29ואז עוד זוג רגליים ששיתפנו פעולה בהם היו אלו....
-
6:29 - 6:31נראות כמו רגלי מדוזות.
-
6:31 - 6:33גם כן פוליאוריתן.
-
6:33 - 6:36והתכלית היחידה שהרגליים האלו משרתות,
-
6:36 - 6:39מחוץ להקשר של הסרט,
-
6:39 - 6:42היא לעורר את החושים ולהצית את הדימיון.
-
6:42 - 6:45אם כן גחמה קובעת.
-
6:45 - 6:51היום, יש ברשותי מעל תריסר זוגות רגליים תותבות
-
6:51 - 6:53שאנשים שונים עשו עבורי,
-
6:53 - 6:57ואיתם יש לי התדיינויות שונות עם פני הקרקע מתחת רגליי.
-
6:57 - 6:59ואני יכולה לשנות את גובהי -
-
6:59 - 7:01יש לי משתנה של חמשה גבהים שונים.
-
7:01 - 7:03[צחוק בקהל]
-
7:03 - 7:05היום אני 1.85 מ'.
-
7:05 - 7:08והרגליים נעשו עבורי לפני מעט יותר משנה
-
7:08 - 7:10ב-Dorset Orthopaedic באנגליה
-
7:10 - 7:12וכשהבאתי אותם הביתה למנהטן,
-
7:12 - 7:14ליציאה הלילית הראשונה שלי בעיר, הלכתי למסיבה מאוד מפוארת.
-
7:14 - 7:17והיתה שם בחורה שמכירה אותי שנים
-
7:17 - 7:19בגובה 1.73 מ' הנורמלי שלי
-
7:19 - 7:21הפה שלה נפער כשהיא ראתה אותי,
-
7:21 - 7:24והיא אמרה "אבל את גבוהה מידיי!!"
-
7:24 - 7:26ואני עניתי "אני יודעת. נכון שזה כיף?"
-
7:26 - 7:28אני מתכוונת, זה קצת כמו לנעול קביים על קביים,
-
7:28 - 7:31אבל יש לי מערכת יחסים חדשה לחלוטין עם התקעויות בדלת
-
7:31 - 7:33שמעולם לא ציפיתי שיהיו לי.
-
7:33 - 7:36ועשיתי חיים עם זה.
-
7:36 - 7:38והיא הסתכלה בי
-
7:38 - 7:40ואמרה "אבל, איימי, זה לא פייר."
-
7:40 - 7:43[צחוק בקהל]
-
7:43 - 7:45[מחיאות כפיים]
-
7:45 - 7:49והדבר המדהים היה שהיא באמת התכוונה לזה.
-
7:49 - 7:51זה לא הוגן שאת יכולה לשנות את גובהך,
-
7:51 - 7:53כמו שאת רוצה אותו.
-
7:53 - 7:55ואז ידעתי -
-
7:55 - 7:58אז ידעתי שהדיון החברתי
-
7:58 - 8:00השתנה מיסודו
-
8:00 - 8:02בעשור האחרון.
-
8:02 - 8:07זה איננו עוד דיון על התגברות על ליקוי
-
8:07 - 8:09זה דיון על אוגמנטציה [הרחבת הקיים]
-
8:09 - 8:13זהו דיון על פוטנציאל.
-
8:13 - 8:18תותב אינו משקף עוד את הצורך להחליף אובדן
-
8:18 - 8:21זה יכול להוות כאות שהלובש
-
8:21 - 8:24נושא את הכח ליצור את מה שהוא חפץ ליצור
-
8:24 - 8:26במרחב הזה.
-
8:26 - 8:29כך שאנשים שבעבר החברה התייחסה אליהם כמוגבלים
-
8:29 - 8:34יכולים עכשיו להפוך לארכיטקטים של הזהות העצמית שלהם
-
8:34 - 8:36ובהחלט להוסיף ולשנות את הזהויות הללו
-
8:36 - 8:38ע"י עיצוב גופם
-
8:38 - 8:41ממקום של העצמה.
-
8:41 - 8:46ומה שמרתק עבורי עכשיו כל-כך
-
8:46 - 8:50הוא שע"י שילוב של חוד החנית בטכנולוגיה -
-
8:50 - 8:52רובוטיקה, ביוניקה -
-
8:52 - 8:54עם השירה רבת השנים,
-
8:54 - 9:00אנו מתקרבים להבנה של האנושיות הקולקטיבית שלנו.
-
9:00 - 9:05אני חושבת שאם אנחנו מעוניינים לגלות את מלוא הפוטנציאל
-
9:05 - 9:07של האנושיות שלנו,
-
9:07 - 9:11עלינו לחגוג את החוזקות שוברות-הלב שלנו
-
9:11 - 9:14והמוגבלות המהוללות הללו שיש לכולנו.
-
9:14 - 9:17אני חושבת על שיילוק של שייסקספיר:
-
9:17 - 9:21"אם תדקרו אותנו - לא נזוב דם?
-
9:21 - 9:24אם תדגדגו אותנו - לא נצחק?"
-
9:24 - 9:27זו האנושיות שלנו.
-
9:27 - 9:29וכל הפוטנציאל הגלום בה
-
9:29 - 9:32שעושה אותנו יפים.
-
9:32 - 9:33תודה.
-
9:33 - 9:40[מחיאות בפיים]
- Title:
- איימי מולינס ושנים עשר זוגות רגליה
- Speaker:
- Aimee Mullins
- Description:
-
more » « less
איימי מולינס אתלטית, שחקנית ופעילה חברתית מספרת על רגלי התותבת שלה - יש לה תריסר זוגות מדהימים - וכוחת העל שהם מעניקים לה: מהירות, יופי, ותוספת של 15 ס"מ לגובה... בפשטות, היא מגדירה מחדש מה יכול הגוף להיות.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 09:46
|
Sefi Kraemer added a translation |