1
00:00:00,000 --> 00:00:03,000
דיברתי בפני קבוצה של כ-300 ילדים

2
00:00:03,000 --> 00:00:05,000
בגילאי שש עד שמונה, במוזיאון ילדים

3
00:00:05,000 --> 00:00:09,000
והבאתי איתי תיק מלא רגליים

4
00:00:09,000 --> 00:00:11,000
בדומה לאלו שאתם רואים כאן

5
00:00:11,000 --> 00:00:13,000
והנחתי אותם על שולחן בשביל הילדים

6
00:00:13,000 --> 00:00:17,000
ומנסיוני, אתם יודעים, ילדים הם סקרנים מטבעם

7
00:00:17,000 --> 00:00:19,000
לגבי מה שהם לא יודעים או לא מבינים,

8
00:00:19,000 --> 00:00:21,000
או מה שזר להם.

9
00:00:21,000 --> 00:00:23,000
הם רק לומדים לחשוש מהשונויות הללו

10
00:00:23,000 --> 00:00:26,000
כאשר מבוגר משפיע עליהם להתנהג כך,

11
00:00:26,000 --> 00:00:29,000
אולי בניסיון לצנזר את הסקרנות הטבעית שלהם,

12
00:00:29,000 --> 00:00:32,000
או ריסון שאילת השאלות שלהם

13
00:00:32,000 --> 00:00:34,000
בתקוה שיהיו ילדים קטנים ומנומסים.

14
00:00:34,000 --> 00:00:38,000
וכך, פשוט דמיינתי מורה של כיתה א' מחוץ בלובי

15
00:00:38,000 --> 00:00:41,000
עם הילדים חסרי המשמעת האלו, שאומרת: "עכשיו, לא משנה מה,

16
00:00:41,000 --> 00:00:43,000
אל תנעצו עיניים ברגליים שלה."

17
00:00:43,000 --> 00:00:45,000
אלא שכמובן, זאת המטרה.

18
00:00:45,000 --> 00:00:48,000
זאת הסיבה שהייתי שם, רציתי להזמין אותם להתבונן ולחקור.

19
00:00:48,000 --> 00:00:52,000
אז עשיתי עיסקה עם המבוגרים

20
00:00:52,000 --> 00:00:55,000
שהילדים יורשו להיכנס, בלי שום מבוגרים, לשתי דקות,

21
00:00:55,000 --> 00:00:57,000
בעצמם.

22
00:00:57,000 --> 00:01:01,000
הדלתות נפתחות, הילדים מסתערים על השולחן שעליו הרגליים

23
00:01:01,000 --> 00:01:04,000
והם נועצים בהם אצבעות, תוחבים, מנענעים בבהונות

24
00:01:04,000 --> 00:01:06,000
והם מנסים לשים את כל משקלם על רגל הספרינטים

25
00:01:06,000 --> 00:01:08,000
לראות מה יקרה.

26
00:01:08,000 --> 00:01:10,000
ואני אומרת: "ילדים, תשמעו רגע

27
00:01:10,000 --> 00:01:14,000
התעוררתי הבוקר והחלטתי שאני רוצה להיות מסוגלת לקפוץ מעל בית -

28
00:01:14,000 --> 00:01:16,000
לא גדול מידי, בית בן קומה או שניים -

29
00:01:16,000 --> 00:01:21,000
אבל אם תוכלו לחשוב על איזושהי חיה, איזה גיבור-על, איזו דמות מסרט מצויר

30
00:01:21,000 --> 00:01:23,000
כל מה שתוכלו להמציא כרגע

31
00:01:23,000 --> 00:01:25,000
אילו רגליים הייתם בונים לי?"

32
00:01:25,000 --> 00:01:28,000
ומיד קרא קול "קנגרו!"

33
00:01:28,000 --> 00:01:30,000
"לא, לא לא! צריך להיות צפרדע!"

34
00:01:30,000 --> 00:01:32,000
"לא. זה צריך להיות חוש-חש-רגליים [Go Go Gadget] !"

35
00:01:32,000 --> 00:01:34,000
"לא, לא, לא! זה צריך להיות משפחת סופר-על."

36
00:01:34,000 --> 00:01:37,000
ודברים אחרים שאני לא מכירה.

37
00:01:37,000 --> 00:01:39,000
ואז, בן שמונה אחד אמר

38
00:01:39,000 --> 00:01:43,000
"הי, למה שלא תרצי גם לעוף?"

39
00:01:44,000 --> 00:01:47,000
וכל החדר, כולל אותי, היה כזה, "כ-ן."

40
00:01:47,000 --> 00:01:49,000
[צחוק בקהל]

41
00:01:49,000 --> 00:01:52,000
וככה, הפכתי מאישה

42
00:01:52,000 --> 00:01:56,000
שהילדים האלו אומנו לראות כ"מוגבלת"

43
00:01:56,000 --> 00:02:01,000
למישהי שהיו לה יכולות שלגוף שלהם עוד לא היו.

44
00:02:01,000 --> 00:02:03,000
מישהי שיכולה אפילו להיות בעלת יכולות פיסיות סופר מוגברות.

45
00:02:03,000 --> 00:02:05,000
מעניין.

46
00:02:05,000 --> 00:02:10,000
אז חלק מכם ראו אותי ב-TED לפני 11 שנים

47
00:02:10,000 --> 00:02:14,000
וכבר דובר הרבה על איך שהכנס הזה משנה חיים

48
00:02:14,000 --> 00:02:18,000
גם לנואמים וגם למשתתפים, ואני לא יוצאת דופן.

49
00:02:18,000 --> 00:02:24,000
TED היה במלוא מובן המילה קרש הקפיצה שלי אל העשור הבא במסע הגילוי של חיי

50
00:02:24,000 --> 00:02:29,000
באותה עת, הרגליים שהצגתי היו פריצת דרך בפְּרוֹסְתֶּטִיקָה

51
00:02:29,000 --> 00:02:31,000
היו לי רגלי ספרינטים מסיבי פחמן שזורים

52
00:02:31,000 --> 00:02:33,000
מעוצבות על פי הרגליים האחוריות של צ'יטה

53
00:02:33,000 --> 00:02:35,000
שיתכן וראיתם אתמול על הבמה אתמול.

54
00:02:35,000 --> 00:02:41,000
וגם רגלי הסיליקון הטבעיות למראה האלו הצבועות כאמיתיות.

55
00:02:41,000 --> 00:02:45,000
כך שבאותו זמן, זו היתה ההזדמנות שלי לקרוא

56
00:02:45,000 --> 00:02:49,000
לממציאים שמחוץ לקהילת הפרוסטטיקה הרפואית המסורתית

57
00:02:49,000 --> 00:02:53,000
לבוא ולהביא מכשרונם אל המדע ואל האומנות

58
00:02:53,000 --> 00:02:55,000
של בניית רגליים.

59
00:02:55,000 --> 00:03:00,000
כך שנוכל לחדול ממידור צורה, שימוש ואסתטיקה

60
00:03:00,000 --> 00:03:02,000
ולהתאים אליהם ערכים שונים.

61
00:03:02,000 --> 00:03:06,000
ובכן, למזלי, הרבה אנשים נענו לקריאה.

62
00:03:06,000 --> 00:03:11,000
והמסע החל, באופן משעשע, אם משתתפת בכנס TED -

63
00:03:11,000 --> 00:03:14,000
צ'י פרלמן, בתקוה שהיא איפשהו בקהל היום.

64
00:03:14,000 --> 00:03:17,000
היא היתה העורכת של מגזין שנקרא ID.

65
00:03:17,000 --> 00:03:20,000
והיא נתנה לי כתבת שער.

66
00:03:20,000 --> 00:03:23,000
זה התניע מסע נהדר.

67
00:03:23,000 --> 00:03:25,000
היו לי מפגשים מוזרים באותו זמן;

68
00:03:25,000 --> 00:03:28,000
הייתי נענית להזמנות רבות להרצות

69
00:03:28,000 --> 00:03:31,000
על עיצוב רגלי הצ'יטה ברחבי העולם.

70
00:03:31,000 --> 00:03:34,000
אנשים היו ניגשים אליי אחרי הכנס, אחרי ההרצאה שלי,

71
00:03:34,000 --> 00:03:36,000
גברים ונשים

72
00:03:36,000 --> 00:03:38,000
והשיחה היתה מתנהלת בערך כך:

73
00:03:38,000 --> 00:03:42,000
"את יודעת איימי, את מאוד מושכת.

74
00:03:42,000 --> 00:03:44,000
את לא נראית מוגבלת."

75
00:03:44,000 --> 00:03:45,000
[צחוק בקהל]

76
00:03:45,000 --> 00:03:47,000
חשבתי "ובכן, זה מדהים,

77
00:03:47,000 --> 00:03:49,000
כי אני לא מרגישה מוגבלת."

78
00:03:49,000 --> 00:03:54,000
וזה ממש פקח את עיניי לדיון

79
00:03:54,000 --> 00:03:56,000
שניתן לעורר בנוגע ליופי.

80
00:03:56,000 --> 00:03:59,000
איך אישה יפה אמורה להיראות?

81
00:03:59,000 --> 00:04:01,000
מהו גוף סקסי?

82
00:04:01,000 --> 00:04:03,000
ומעניין, מנקודת מבט של זהות

83
00:04:03,000 --> 00:04:06,000
מה המשמעות של להיות בעל מוגבלות

84
00:04:06,000 --> 00:04:09,000
אני מתכוונת, אנשים - לפמלה אנדרסון יש יותר תותבים בגופה מאשר לי.

85
00:04:09,000 --> 00:04:11,000
אף אחד לא קורא לה מוגבלת.

86
00:04:11,000 --> 00:04:16,000
[צחוק בקהל]

87
00:04:17,000 --> 00:04:21,000
אם כן המגזין הזה, דרך מעשה ידיו של המעצב הגרפי פיטר סאוויל

88
00:04:21,000 --> 00:04:26,000
פנה למעצב האופנה אלכסנדר מק-קווין והצלם ניק נייט

89
00:04:26,000 --> 00:04:28,000
שגילו גם הם עניין בלעסוק בדיון הזה.

90
00:04:28,000 --> 00:04:31,000
ככה, שלושה חודשים אחרי TED מצאתי את עצמי על מטוס

91
00:04:31,000 --> 00:04:36,000
ללונדון, עושה את צילומי האופנה הראשונים שלי

92
00:04:36,000 --> 00:04:37,000
שהסתיימו בכתבת השער הזו -

93
00:04:37,000 --> 00:04:40,000
אופנ-[יכול]תי?

94
00:04:40,000 --> 00:04:44,000
שלושה חודשים אחר-כך, עשיתי את מסלול האופנה הראשון עבור אלכסנדר מק-קווין

95
00:04:44,000 --> 00:04:49,000
על זוג רגלי עץ בגילוף יד עשויות מאפר מוצק.

96
00:04:49,000 --> 00:04:52,000
אף אחד לא ידע - כולם חשבו שהם היו מגפי עץ.

97
00:04:52,000 --> 00:04:54,000
למעשה, הם איתי כאן על הבמה:

98
00:04:55,000 --> 00:04:59,000
גפנים, מגנוליות, ממש מהממות.

99
00:05:00,000 --> 00:05:03,000
שירה היא משמעותית.

100
00:05:03,000 --> 00:05:08,000
שירה היא שמרוממת את האוביקט הבנאלי והמוזנח

101
00:05:08,000 --> 00:05:10,000
לרמת אומנות.

102
00:05:10,000 --> 00:05:16,000
בכוחה לחולל שינוי בדבר שיכל לגרום לאנשים לפחד

103
00:05:16,000 --> 00:05:18,000
ולהפכו למשהו שמזמין אותם להתבונן

104
00:05:18,000 --> 00:05:21,000
ולהתבונן מעט יותר

105
00:05:21,000 --> 00:05:23,000
ואולי אף להבין.

106
00:05:23,000 --> 00:05:27,000
למדתי את זה ממקור ראשון בהרפתקאה הבאה שלי.

107
00:05:27,000 --> 00:05:31,000
האומן מתיו ברני, בסרטו האפי שנקרא "The Cremaster Cycle"

108
00:05:31,000 --> 00:05:34,000
זאת הנקודה שבאמת צילצלה לי הידיעה -

109
00:05:34,000 --> 00:05:36,000
שרגליי יכולים להיות פסלים לבישים.

110
00:05:36,000 --> 00:05:43,000
ואפילו בנקודה זו, התחלתי להתרחק מהצורך לשכפל אנושיות

111
00:05:43,000 --> 00:05:45,000
כאידאל האסתטי היחיד.

112
00:05:45,000 --> 00:05:49,000
אז יצרנו את הדבר שאנשים נהגו להתייחס אליו בחיבה כרגלי זכוכית

113
00:05:49,000 --> 00:05:53,000
למרות שלמעשה הן עשויות מפוליאוריתן שקוף אופטית,

114
00:05:53,000 --> 00:05:55,000
הידוע גם כחומר ממנו עשויים כדורי באולינג.

115
00:05:55,000 --> 00:05:56,000
כבד!

116
00:05:56,000 --> 00:05:58,000
אז עשינו את הרגליים האלו היצוקים באדמה

117
00:05:58,000 --> 00:06:02,000
עם מערכת שורשי תפוח אדמה גודלת בהם, ועלי סלק מגיחים מלמעלה,

118
00:06:02,000 --> 00:06:04,000
ובוהן פליז מקסימה גם כן.

119
00:06:04,000 --> 00:06:06,000
זהו צילום תקריב מוצלח שלה.

120
00:06:06,000 --> 00:06:08,000
אחר כך דמות אחרת היתה חצי אישה חצי צ'יטה -

121
00:06:08,000 --> 00:06:10,000
כמחווה קטנה לחיי כאתלטית.

122
00:06:10,000 --> 00:06:13,000
14 שעות של איפור פרוסטטי

123
00:06:13,000 --> 00:06:17,000
להיכנס לתוך יצור בעל טלפיים מחוברות במפרקים,

124
00:06:17,000 --> 00:06:21,000
טופרים וזנב שהצליף סביב,

125
00:06:21,000 --> 00:06:23,000
כמו

126
00:06:23,000 --> 00:06:24,000
[צחוק בקהל]

127
00:06:25,000 --> 00:06:29,000
ואז עוד זוג רגליים ששיתפנו פעולה בהם היו אלו....

128
00:06:29,000 --> 00:06:31,000
נראות כמו רגלי מדוזות.

129
00:06:31,000 --> 00:06:33,000
גם כן פוליאוריתן.

130
00:06:33,000 --> 00:06:36,000
והתכלית היחידה שהרגליים האלו משרתות,

131
00:06:36,000 --> 00:06:39,000
מחוץ להקשר של הסרט,

132
00:06:39,000 --> 00:06:42,000
היא לעורר את החושים ולהצית את הדימיון.

133
00:06:42,000 --> 00:06:45,000
אם כן גחמה קובעת.

134
00:06:45,000 --> 00:06:51,000
היום, יש ברשותי מעל תריסר זוגות רגליים תותבות

135
00:06:51,000 --> 00:06:53,000
שאנשים שונים עשו עבורי,

136
00:06:53,000 --> 00:06:57,000
ואיתם יש לי התדיינויות שונות עם פני הקרקע מתחת רגליי.

137
00:06:57,000 --> 00:06:59,000
ואני יכולה לשנות את גובהי -

138
00:06:59,000 --> 00:07:01,000
יש לי משתנה של חמשה גבהים שונים.

139
00:07:01,000 --> 00:07:03,000
[צחוק בקהל]

140
00:07:03,000 --> 00:07:05,000
היום אני 1.85 מ'.

141
00:07:05,000 --> 00:07:08,000
והרגליים נעשו עבורי לפני מעט יותר משנה

142
00:07:08,000 --> 00:07:10,000
ב-Dorset Orthopaedic באנגליה

143
00:07:10,000 --> 00:07:12,000
וכשהבאתי אותם הביתה למנהטן,

144
00:07:12,000 --> 00:07:14,000
ליציאה הלילית הראשונה שלי בעיר, הלכתי למסיבה מאוד מפוארת.

145
00:07:14,000 --> 00:07:17,000
והיתה שם בחורה שמכירה אותי שנים

146
00:07:17,000 --> 00:07:19,000
בגובה 1.73 מ' הנורמלי שלי

147
00:07:19,000 --> 00:07:21,000
הפה שלה נפער כשהיא ראתה אותי,

148
00:07:21,000 --> 00:07:24,000
והיא אמרה "אבל את גבוהה מידיי!!"

149
00:07:24,000 --> 00:07:26,000
ואני עניתי "אני יודעת. נכון שזה כיף?"

150
00:07:26,000 --> 00:07:28,000
אני מתכוונת, זה קצת כמו לנעול קביים על קביים,

151
00:07:28,000 --> 00:07:31,000
אבל יש לי מערכת יחסים חדשה לחלוטין עם התקעויות בדלת

152
00:07:31,000 --> 00:07:33,000
שמעולם לא ציפיתי שיהיו לי.

153
00:07:33,000 --> 00:07:36,000
ועשיתי חיים עם זה.

154
00:07:36,000 --> 00:07:38,000
והיא הסתכלה בי

155
00:07:38,000 --> 00:07:40,000
ואמרה "אבל, איימי, זה לא פייר."

156
00:07:40,000 --> 00:07:43,000
[צחוק בקהל]

157
00:07:43,000 --> 00:07:45,000
[מחיאות כפיים]

158
00:07:45,000 --> 00:07:49,000
והדבר המדהים היה שהיא באמת התכוונה לזה.

159
00:07:49,000 --> 00:07:51,000
זה לא הוגן שאת יכולה לשנות את גובהך,

160
00:07:51,000 --> 00:07:53,000
כמו שאת רוצה אותו.

161
00:07:53,000 --> 00:07:55,000
ואז ידעתי -

162
00:07:55,000 --> 00:07:58,000
אז ידעתי שהדיון החברתי

163
00:07:58,000 --> 00:08:00,000
השתנה מיסודו

164
00:08:00,000 --> 00:08:02,000
בעשור האחרון.

165
00:08:02,000 --> 00:08:07,000
זה איננו עוד דיון על התגברות על ליקוי

166
00:08:07,000 --> 00:08:09,000
זה דיון על אוגמנטציה [הרחבת הקיים]

167
00:08:09,000 --> 00:08:13,000
זהו דיון על פוטנציאל.

168
00:08:13,000 --> 00:08:18,000
תותב אינו משקף עוד את הצורך להחליף אובדן

169
00:08:18,000 --> 00:08:21,000
זה יכול להוות כאות שהלובש

170
00:08:21,000 --> 00:08:24,000
נושא את הכח ליצור את מה שהוא חפץ ליצור

171
00:08:24,000 --> 00:08:26,000
במרחב הזה.

172
00:08:26,000 --> 00:08:29,000
כך שאנשים שבעבר החברה התייחסה אליהם כמוגבלים

173
00:08:29,000 --> 00:08:34,000
יכולים עכשיו להפוך לארכיטקטים של הזהות העצמית שלהם

174
00:08:34,000 --> 00:08:36,000
ובהחלט להוסיף ולשנות את הזהויות הללו

175
00:08:36,000 --> 00:08:38,000
ע"י עיצוב גופם

176
00:08:38,000 --> 00:08:41,000
ממקום של העצמה.

177
00:08:41,000 --> 00:08:46,000
ומה שמרתק עבורי עכשיו כל-כך

178
00:08:46,000 --> 00:08:50,000
הוא שע"י שילוב של חוד החנית בטכנולוגיה -

179
00:08:50,000 --> 00:08:52,000
רובוטיקה, ביוניקה -

180
00:08:52,000 --> 00:08:54,000
עם השירה רבת השנים,

181
00:08:54,000 --> 00:09:00,000
אנו מתקרבים להבנה של האנושיות הקולקטיבית שלנו.

182
00:09:00,000 --> 00:09:05,000
אני חושבת שאם אנחנו מעוניינים לגלות את מלוא הפוטנציאל

183
00:09:05,000 --> 00:09:07,000
של האנושיות שלנו,

184
00:09:07,000 --> 00:09:11,000
עלינו לחגוג את החוזקות שוברות-הלב שלנו

185
00:09:11,000 --> 00:09:14,000
והמוגבלות המהוללות הללו שיש לכולנו.

186
00:09:14,000 --> 00:09:17,000
אני חושבת על שיילוק של שייסקספיר:

187
00:09:17,000 --> 00:09:21,000
"אם תדקרו אותנו - לא נזוב דם?

188
00:09:21,000 --> 00:09:24,000
אם תדגדגו אותנו - לא נצחק?"

189
00:09:24,000 --> 00:09:27,000
זו האנושיות שלנו.

190
00:09:27,000 --> 00:09:29,000
וכל הפוטנציאל הגלום בה

191
00:09:29,000 --> 00:09:32,000
שעושה אותנו יפים.

192
00:09:32,000 --> 00:09:33,000
תודה.

193
00:09:33,000 --> 00:09:40,000
[מחיאות בפיים]