WEBVTT

00:00:00.000 --> 00:00:03.000
דיברתי בפני קבוצה של כ-300 ילדים

00:00:03.000 --> 00:00:05.000
בגילאי שש עד שמונה, במוזיאון ילדים

00:00:05.000 --> 00:00:09.000
והבאתי איתי תיק מלא רגליים

00:00:09.000 --> 00:00:11.000
בדומה לאלו שאתם רואים כאן

00:00:11.000 --> 00:00:13.000
והנחתי אותם על שולחן בשביל הילדים

00:00:13.000 --> 00:00:17.000
ומנסיוני, אתם יודעים, ילדים הם סקרנים מטבעם

00:00:17.000 --> 00:00:19.000
לגבי מה שהם לא יודעים או לא מבינים,

00:00:19.000 --> 00:00:21.000
או מה שזר להם.

00:00:21.000 --> 00:00:23.000
הם רק לומדים לחשוש מהשונויות הללו

00:00:23.000 --> 00:00:26.000
כאשר מבוגר משפיע עליהם להתנהג כך,

00:00:26.000 --> 00:00:29.000
אולי בניסיון לצנזר את הסקרנות הטבעית שלהם,

00:00:29.000 --> 00:00:32.000
או ריסון שאילת השאלות שלהם

00:00:32.000 --> 00:00:34.000
בתקוה שיהיו ילדים קטנים ומנומסים.

00:00:34.000 --> 00:00:38.000
וכך, פשוט דמיינתי מורה של כיתה א' מחוץ בלובי

00:00:38.000 --> 00:00:41.000
עם הילדים חסרי המשמעת האלו, שאומרת: "עכשיו, לא משנה מה,

00:00:41.000 --> 00:00:43.000
אל תנעצו עיניים ברגליים שלה."

NOTE Paragraph

00:00:43.000 --> 00:00:45.000
אלא שכמובן, זאת המטרה.

00:00:45.000 --> 00:00:48.000
זאת הסיבה שהייתי שם, רציתי להזמין אותם להתבונן ולחקור.

00:00:48.000 --> 00:00:52.000
אז עשיתי עיסקה עם המבוגרים

00:00:52.000 --> 00:00:55.000
שהילדים יורשו להיכנס, בלי שום מבוגרים, לשתי דקות,

00:00:55.000 --> 00:00:57.000
בעצמם.

00:00:57.000 --> 00:01:01.000
הדלתות נפתחות, הילדים מסתערים על השולחן שעליו הרגליים

00:01:01.000 --> 00:01:04.000
והם נועצים בהם אצבעות, תוחבים, מנענעים בבהונות

00:01:04.000 --> 00:01:06.000
והם מנסים לשים את כל משקלם על רגל הספרינטים

00:01:06.000 --> 00:01:08.000
לראות מה יקרה.

00:01:08.000 --> 00:01:10.000
ואני אומרת: "ילדים, תשמעו רגע

00:01:10.000 --> 00:01:14.000
התעוררתי הבוקר והחלטתי שאני רוצה להיות מסוגלת לקפוץ מעל בית -

00:01:14.000 --> 00:01:16.000
לא גדול מידי, בית בן קומה או שניים -

00:01:16.000 --> 00:01:21.000
אבל אם תוכלו לחשוב על איזושהי חיה, איזה גיבור-על, איזו דמות מסרט מצויר

00:01:21.000 --> 00:01:23.000
כל מה שתוכלו להמציא כרגע

00:01:23.000 --> 00:01:25.000
אילו רגליים הייתם בונים לי?"

NOTE Paragraph

00:01:25.000 --> 00:01:28.000
ומיד קרא קול "קנגרו!"

00:01:28.000 --> 00:01:30.000
"לא, לא לא! צריך להיות צפרדע!"

00:01:30.000 --> 00:01:32.000
"לא. זה צריך להיות חוש-חש-רגליים [Go Go Gadget] !"

00:01:32.000 --> 00:01:34.000
"לא, לא, לא! זה צריך להיות משפחת סופר-על."

00:01:34.000 --> 00:01:37.000
ודברים אחרים שאני לא מכירה.

00:01:37.000 --> 00:01:39.000
ואז, בן שמונה אחד אמר

00:01:39.000 --> 00:01:43.000
"הי, למה שלא תרצי גם לעוף?"

00:01:44.000 --> 00:01:47.000
וכל החדר, כולל אותי, היה כזה, "כ-ן."

00:01:47.000 --> 00:01:49.000
[צחוק בקהל]

00:01:49.000 --> 00:01:52.000
וככה, הפכתי מאישה

00:01:52.000 --> 00:01:56.000
שהילדים האלו אומנו לראות כ"מוגבלת"

00:01:56.000 --> 00:02:01.000
למישהי שהיו לה יכולות שלגוף שלהם עוד לא היו.

00:02:01.000 --> 00:02:03.000
מישהי שיכולה אפילו להיות בעלת יכולות פיסיות סופר מוגברות.

00:02:03.000 --> 00:02:05.000
מעניין.

NOTE Paragraph

00:02:05.000 --> 00:02:10.000
אז חלק מכם ראו אותי ב-TED לפני 11 שנים

00:02:10.000 --> 00:02:14.000
וכבר דובר הרבה על איך שהכנס הזה משנה חיים

00:02:14.000 --> 00:02:18.000
גם לנואמים וגם למשתתפים, ואני לא יוצאת דופן.

00:02:18.000 --> 00:02:24.000
TED היה במלוא מובן המילה קרש הקפיצה שלי אל העשור הבא במסע הגילוי של חיי

00:02:24.000 --> 00:02:29.000
באותה עת, הרגליים שהצגתי היו פריצת דרך בפְּרוֹסְתֶּטִיקָה

00:02:29.000 --> 00:02:31.000
היו לי רגלי ספרינטים מסיבי פחמן שזורים

00:02:31.000 --> 00:02:33.000
מעוצבות על פי הרגליים האחוריות של צ'יטה

00:02:33.000 --> 00:02:35.000
שיתכן וראיתם אתמול על הבמה אתמול.

00:02:35.000 --> 00:02:41.000
וגם רגלי הסיליקון הטבעיות למראה האלו הצבועות כאמיתיות.

NOTE Paragraph

00:02:41.000 --> 00:02:45.000
כך שבאותו זמן, זו היתה ההזדמנות שלי לקרוא

00:02:45.000 --> 00:02:49.000
לממציאים שמחוץ לקהילת הפרוסטטיקה הרפואית המסורתית

00:02:49.000 --> 00:02:53.000
לבוא ולהביא מכשרונם אל המדע ואל האומנות

00:02:53.000 --> 00:02:55.000
של בניית רגליים.

00:02:55.000 --> 00:03:00.000
כך שנוכל לחדול ממידור צורה, שימוש ואסתטיקה

00:03:00.000 --> 00:03:02.000
ולהתאים אליהם ערכים שונים.

00:03:02.000 --> 00:03:06.000
ובכן, למזלי, הרבה אנשים נענו לקריאה.

00:03:06.000 --> 00:03:11.000
והמסע החל, באופן משעשע, אם משתתפת בכנס TED -

00:03:11.000 --> 00:03:14.000
צ'י פרלמן, בתקוה שהיא איפשהו בקהל היום.

00:03:14.000 --> 00:03:17.000
היא היתה העורכת של מגזין שנקרא ID.

00:03:17.000 --> 00:03:20.000
והיא נתנה לי כתבת שער.

NOTE Paragraph

00:03:20.000 --> 00:03:23.000
זה התניע מסע נהדר.

00:03:23.000 --> 00:03:25.000
היו לי מפגשים מוזרים באותו זמן;

00:03:25.000 --> 00:03:28.000
הייתי נענית להזמנות רבות להרצות

00:03:28.000 --> 00:03:31.000
על עיצוב רגלי הצ'יטה ברחבי העולם.

00:03:31.000 --> 00:03:34.000
אנשים היו ניגשים אליי אחרי הכנס, אחרי ההרצאה שלי,

00:03:34.000 --> 00:03:36.000
גברים ונשים

00:03:36.000 --> 00:03:38.000
והשיחה היתה מתנהלת בערך כך:

00:03:38.000 --> 00:03:42.000
"את יודעת איימי, את מאוד מושכת.

00:03:42.000 --> 00:03:44.000
את לא נראית מוגבלת."

00:03:44.000 --> 00:03:45.000
[צחוק בקהל]

00:03:45.000 --> 00:03:47.000
חשבתי "ובכן, זה מדהים,

00:03:47.000 --> 00:03:49.000
כי אני לא מרגישה מוגבלת."

00:03:49.000 --> 00:03:54.000
וזה ממש פקח את עיניי לדיון

00:03:54.000 --> 00:03:56.000
שניתן לעורר בנוגע ליופי.

00:03:56.000 --> 00:03:59.000
איך אישה יפה אמורה להיראות?

00:03:59.000 --> 00:04:01.000
מהו גוף סקסי?

00:04:01.000 --> 00:04:03.000
ומעניין, מנקודת מבט של זהות

00:04:03.000 --> 00:04:06.000
מה המשמעות של להיות בעל מוגבלות

00:04:06.000 --> 00:04:09.000
אני מתכוונת, אנשים - לפמלה אנדרסון יש יותר תותבים בגופה מאשר לי.

00:04:09.000 --> 00:04:11.000
אף אחד לא קורא לה מוגבלת.

00:04:11.000 --> 00:04:16.000
[צחוק בקהל]

NOTE Paragraph

00:04:17.000 --> 00:04:21.000
אם כן המגזין הזה, דרך מעשה ידיו של המעצב הגרפי פיטר סאוויל

00:04:21.000 --> 00:04:26.000
פנה למעצב האופנה אלכסנדר מק-קווין והצלם ניק נייט

00:04:26.000 --> 00:04:28.000
שגילו גם הם עניין בלעסוק בדיון הזה.

00:04:28.000 --> 00:04:31.000
ככה, שלושה חודשים אחרי TED מצאתי את עצמי על מטוס

00:04:31.000 --> 00:04:36.000
ללונדון, עושה את צילומי האופנה הראשונים שלי

00:04:36.000 --> 00:04:37.000
שהסתיימו בכתבת השער הזו -

00:04:37.000 --> 00:04:40.000
אופנ-[יכול]תי?

00:04:40.000 --> 00:04:44.000
שלושה חודשים אחר-כך, עשיתי את מסלול האופנה הראשון עבור אלכסנדר מק-קווין

00:04:44.000 --> 00:04:49.000
על זוג רגלי עץ בגילוף יד עשויות מאפר מוצק.

00:04:49.000 --> 00:04:52.000
אף אחד לא ידע - כולם חשבו שהם היו מגפי עץ.

00:04:52.000 --> 00:04:54.000
למעשה, הם איתי כאן על הבמה:

00:04:55.000 --> 00:04:59.000
גפנים, מגנוליות, ממש מהממות.

00:05:00.000 --> 00:05:03.000
שירה היא משמעותית.

00:05:03.000 --> 00:05:08.000
שירה היא שמרוממת את האוביקט הבנאלי והמוזנח

00:05:08.000 --> 00:05:10.000
לרמת אומנות.

00:05:10.000 --> 00:05:16.000
בכוחה לחולל שינוי בדבר שיכל לגרום לאנשים לפחד

00:05:16.000 --> 00:05:18.000
ולהפכו למשהו שמזמין אותם להתבונן

00:05:18.000 --> 00:05:21.000
ולהתבונן מעט יותר

00:05:21.000 --> 00:05:23.000
ואולי אף להבין.

NOTE Paragraph

00:05:23.000 --> 00:05:27.000
למדתי את זה ממקור ראשון בהרפתקאה הבאה שלי.

00:05:27.000 --> 00:05:31.000
האומן מתיו ברני, בסרטו האפי שנקרא "The Cremaster Cycle"

00:05:31.000 --> 00:05:34.000
זאת הנקודה שבאמת צילצלה לי הידיעה -

00:05:34.000 --> 00:05:36.000
שרגליי יכולים להיות פסלים לבישים.

00:05:36.000 --> 00:05:43.000
ואפילו בנקודה זו, התחלתי להתרחק מהצורך לשכפל אנושיות

00:05:43.000 --> 00:05:45.000
כאידאל האסתטי היחיד.

00:05:45.000 --> 00:05:49.000
אז יצרנו את הדבר שאנשים נהגו להתייחס אליו בחיבה כרגלי זכוכית

00:05:49.000 --> 00:05:53.000
למרות שלמעשה הן עשויות מפוליאוריתן שקוף אופטית,

00:05:53.000 --> 00:05:55.000
הידוע גם כחומר ממנו עשויים כדורי באולינג.

00:05:55.000 --> 00:05:56.000
כבד!

00:05:56.000 --> 00:05:58.000
אז עשינו את הרגליים האלו היצוקים באדמה

00:05:58.000 --> 00:06:02.000
עם מערכת שורשי תפוח אדמה גודלת בהם, ועלי סלק מגיחים מלמעלה,

00:06:02.000 --> 00:06:04.000
ובוהן פליז מקסימה גם כן.

00:06:04.000 --> 00:06:06.000
זהו צילום תקריב מוצלח שלה.

00:06:06.000 --> 00:06:08.000
אחר כך דמות אחרת היתה חצי אישה חצי צ'יטה -

00:06:08.000 --> 00:06:10.000
כמחווה קטנה לחיי כאתלטית.

00:06:10.000 --> 00:06:13.000
14 שעות של איפור פרוסטטי

00:06:13.000 --> 00:06:17.000
להיכנס לתוך יצור בעל טלפיים מחוברות במפרקים,

00:06:17.000 --> 00:06:21.000
טופרים וזנב שהצליף סביב,

00:06:21.000 --> 00:06:23.000
כמו

00:06:23.000 --> 00:06:24.000
[צחוק בקהל]

00:06:25.000 --> 00:06:29.000
ואז עוד זוג רגליים ששיתפנו פעולה בהם היו אלו....

00:06:29.000 --> 00:06:31.000
נראות כמו רגלי מדוזות.

00:06:31.000 --> 00:06:33.000
גם כן פוליאוריתן.

00:06:33.000 --> 00:06:36.000
והתכלית היחידה שהרגליים האלו משרתות,

00:06:36.000 --> 00:06:39.000
מחוץ להקשר של הסרט,

00:06:39.000 --> 00:06:42.000
היא לעורר את החושים ולהצית את הדימיון.

00:06:42.000 --> 00:06:45.000
אם כן גחמה קובעת.

NOTE Paragraph

00:06:45.000 --> 00:06:51.000
היום, יש ברשותי מעל תריסר זוגות רגליים תותבות

00:06:51.000 --> 00:06:53.000
שאנשים שונים עשו עבורי,

00:06:53.000 --> 00:06:57.000
ואיתם יש לי התדיינויות שונות עם פני הקרקע מתחת רגליי.

00:06:57.000 --> 00:06:59.000
ואני יכולה לשנות את גובהי -

00:06:59.000 --> 00:07:01.000
יש לי משתנה של חמשה גבהים שונים.

00:07:01.000 --> 00:07:03.000
[צחוק בקהל]

00:07:03.000 --> 00:07:05.000
היום אני 1.85 מ'.

00:07:05.000 --> 00:07:08.000
והרגליים נעשו עבורי לפני מעט יותר משנה

00:07:08.000 --> 00:07:10.000
ב-Dorset Orthopaedic באנגליה

00:07:10.000 --> 00:07:12.000
וכשהבאתי אותם הביתה למנהטן,

00:07:12.000 --> 00:07:14.000
ליציאה הלילית הראשונה שלי בעיר, הלכתי למסיבה מאוד מפוארת.

00:07:14.000 --> 00:07:17.000
והיתה שם בחורה שמכירה אותי שנים

00:07:17.000 --> 00:07:19.000
בגובה 1.73 מ' הנורמלי שלי

00:07:19.000 --> 00:07:21.000
הפה שלה נפער כשהיא ראתה אותי,

00:07:21.000 --> 00:07:24.000
והיא אמרה "אבל את גבוהה מידיי!!"

00:07:24.000 --> 00:07:26.000
ואני עניתי "אני יודעת. נכון שזה כיף?"

00:07:26.000 --> 00:07:28.000
אני מתכוונת, זה קצת כמו לנעול קביים על קביים,

00:07:28.000 --> 00:07:31.000
אבל יש לי מערכת יחסים חדשה לחלוטין עם התקעויות בדלת

00:07:31.000 --> 00:07:33.000
שמעולם לא ציפיתי שיהיו לי.

00:07:33.000 --> 00:07:36.000
ועשיתי חיים עם זה.

00:07:36.000 --> 00:07:38.000
והיא הסתכלה בי

00:07:38.000 --> 00:07:40.000
ואמרה "אבל, איימי, זה לא פייר."

00:07:40.000 --> 00:07:43.000
[צחוק בקהל]

00:07:43.000 --> 00:07:45.000
[מחיאות כפיים]

00:07:45.000 --> 00:07:49.000
והדבר המדהים היה שהיא באמת התכוונה לזה.

00:07:49.000 --> 00:07:51.000
זה לא הוגן שאת יכולה לשנות את גובהך,

00:07:51.000 --> 00:07:53.000
כמו שאת רוצה אותו.

NOTE Paragraph

00:07:53.000 --> 00:07:55.000
ואז ידעתי -

00:07:55.000 --> 00:07:58.000
אז ידעתי שהדיון החברתי

00:07:58.000 --> 00:08:00.000
השתנה מיסודו

00:08:00.000 --> 00:08:02.000
בעשור האחרון.

00:08:02.000 --> 00:08:07.000
זה איננו עוד דיון על התגברות על ליקוי

00:08:07.000 --> 00:08:09.000
זה דיון על אוגמנטציה [הרחבת הקיים]

00:08:09.000 --> 00:08:13.000
זהו דיון על פוטנציאל.

00:08:13.000 --> 00:08:18.000
תותב אינו משקף עוד את הצורך להחליף אובדן

00:08:18.000 --> 00:08:21.000
זה יכול להוות כאות שהלובש

00:08:21.000 --> 00:08:24.000
נושא את הכח ליצור את מה שהוא חפץ ליצור

00:08:24.000 --> 00:08:26.000
במרחב הזה.

00:08:26.000 --> 00:08:29.000
כך שאנשים שבעבר החברה התייחסה אליהם כמוגבלים

00:08:29.000 --> 00:08:34.000
יכולים עכשיו להפוך לארכיטקטים של הזהות העצמית שלהם

00:08:34.000 --> 00:08:36.000
ובהחלט להוסיף ולשנות את הזהויות הללו

00:08:36.000 --> 00:08:38.000
ע"י עיצוב גופם

00:08:38.000 --> 00:08:41.000
ממקום של העצמה.

00:08:41.000 --> 00:08:46.000
ומה שמרתק עבורי עכשיו כל-כך

00:08:46.000 --> 00:08:50.000
הוא שע"י שילוב של חוד החנית בטכנולוגיה -

00:08:50.000 --> 00:08:52.000
רובוטיקה, ביוניקה -

00:08:52.000 --> 00:08:54.000
עם השירה רבת השנים,

00:08:54.000 --> 00:09:00.000
אנו מתקרבים להבנה של האנושיות הקולקטיבית שלנו.

00:09:00.000 --> 00:09:05.000
אני חושבת שאם אנחנו מעוניינים לגלות את מלוא הפוטנציאל

00:09:05.000 --> 00:09:07.000
של האנושיות שלנו,

00:09:07.000 --> 00:09:11.000
עלינו לחגוג את החוזקות שוברות-הלב שלנו

00:09:11.000 --> 00:09:14.000
והמוגבלות המהוללות הללו שיש לכולנו.

00:09:14.000 --> 00:09:17.000
אני חושבת על שיילוק של שייסקספיר:

00:09:17.000 --> 00:09:21.000
"אם תדקרו אותנו - לא נזוב דם?

00:09:21.000 --> 00:09:24.000
אם תדגדגו אותנו - לא נצחק?"

00:09:24.000 --> 00:09:27.000
זו האנושיות שלנו.

00:09:27.000 --> 00:09:29.000
וכל הפוטנציאל הגלום בה

00:09:29.000 --> 00:09:32.000
שעושה אותנו יפים.

00:09:32.000 --> 00:09:33.000
תודה.

00:09:33.000 --> 00:09:40.000
[מחיאות בפיים]