קרולין סטיל: איך אוכל מעצב את הערים שלנו
-
0:00 - 0:04איך מאכילים עיר?
-
0:04 - 0:06זוהי אחת השאלות הגדולות של ימנו.
-
0:06 - 0:08אולם כזו שנשאלת רק לעתים רחוקות.
-
0:08 - 0:11אנו לוקחים כמובן מאליו שאם אנחנו הולכים לחנות
-
0:11 - 0:15או מסעדה, או אפילו למבואה של התאטרון זה בעוד שעה בערך,
-
0:15 - 0:18יחכה לנו שם אוכל,
-
0:18 - 0:20שמגיע באורח פלא ממקום כלשהו.
-
0:20 - 0:25אבל אם תחשבו שבכל יום, עבור עיר בגודלה של לונדון,
-
0:25 - 0:28יש לייצר כמות מספיקה של אוכל,
-
0:28 - 0:31לשנע, לקנות ולמכור,
-
0:31 - 0:35לבשל, לאכול, לזרוק ולהיפטר מהאוכל,
-
0:35 - 0:37ושמשהו דומה צריך לקרות בכל יום
-
0:37 - 0:39בכל עיר על פני האדמה,
-
0:39 - 0:42מדהים שאפשר בכלל להאכיל עיר.
-
0:42 - 0:44אנחנו חיים במקומות כמו זה כאילו
-
0:44 - 0:47הם הדבר הטבעי ביותר בעולם,
-
0:47 - 0:49ושוכחים שבגלל שאנחנו בעלי חיים,
-
0:49 - 0:51ואנו זקוקים למזון,
-
0:51 - 0:55אנחנו למעשה תלויים בעולם הטבעי
-
0:55 - 0:57באותה המידה שבה היו תלויים אבות אבותינו.
-
0:57 - 0:59וככל שרבים יותר מאיתנו עוברים לתוך ערים,
-
0:59 - 1:02יותר מהעולם הטבעי הזה
-
1:02 - 1:05נהפך לנופים ייחודיים כמו זה שמאחורי,
-
1:05 - 1:08זהו שדה פולי סויה במטה גרוסו בברזיל,
-
1:08 - 1:11על מנת להאכיל אותנו.
-
1:11 - 1:13אלו נופים יוצאים מגדר הרגיל.
-
1:13 - 1:15אך מעטים מאיתנו זוכים לראות אותם.
-
1:15 - 1:17באופן תכוף יותר, נופים אלו
-
1:17 - 1:19לא רק מאכילים אותנו.
-
1:19 - 1:21ככל שרבים יותר מאיתנו עוברים לתוך הערים,
-
1:21 - 1:23רבים יותר מאיתנו אוכלים בשר,
-
1:23 - 1:26כך ששליש מתוצרת הדגנים שגדלים בעולם
-
1:26 - 1:28היום משמשת להאכלת חיות
-
1:28 - 1:30במקום להאכלת חיות אנושיות כמונו.
-
1:30 - 1:34ולאור העובדה שנדרש פי שלוש מכמות הדגנים--
-
1:34 - 1:36בעצם, פי עשר מכמות הדגנים-
-
1:36 - 1:39להאכיל אדם אם האוכל עבר דרך חיה קודם כל,
-
1:39 - 1:44יוצא שזוהי אינה דרך אפקטיבית להאכיל אותנו.
-
1:44 - 1:46זוהי בעיה שמחריפה.
-
1:46 - 1:49מעריכים כי עד 2050, פי שניים
-
1:49 - 1:51מאיתנו נתגורר בערים.
-
1:51 - 1:53כמו כן מעריכים כי נצרוך פי שניים
-
1:53 - 1:55מכמות הבשר ומוצרי החלב.
-
1:55 - 2:00אז אכילת בשר ועירוניות גדלים יחד.
-
2:00 - 2:02וזו עומדת להוות בעיה ענקית.
-
2:02 - 2:05שש מליארד אוכלי-בשר להאכיל,
-
2:05 - 2:09עד שנת 2050.
-
2:09 - 2:11זוהי בעיה גדולה. בעצם, אם נמשיך כפי שאנחנו כיום,
-
2:11 - 2:14זו תהיה בעיה שלא סביר שנצליח לפתור.
-
2:14 - 2:18190,000 קמ"ר של יערות נהרסים כל שנה
-
2:18 - 2:20כדי ליצור קרקע חקלאית חדשה.
-
2:20 - 2:23אף שבמקביל, אנחנו מאבדים כמות שווה
-
2:23 - 2:27של קרקע חקלאית קיימת מהתמלחות וסחיפה של אדמה.
-
2:27 - 2:30אנחנו גם מאד רעבים לדלק מאובנים.
-
2:30 - 2:33נדרשות בערך 10 קלוריות כדי לייצר כל קלוריה
-
2:33 - 2:37של אוכל שאנו צורכים במערב.
-
2:37 - 2:41ועל אף ההשקעה האדירה שאנו משקיעים בייצור אוכל
-
2:41 - 2:43איננו באמת מעריכים אותו.
-
2:43 - 2:47מחצית מהמזון המיוצר בארה"ב נזרק כיום.
-
2:47 - 2:50ולבסוף, אחרי כל התהליך הארוך הזה,
-
2:50 - 2:53אנחנו אפילו לא מצליחים להאכיל את כל העולם כמו שצריך.
-
2:53 - 2:58מיליארד מאיתנו שמנים כרוניים, כאשר מליארד נוספים גוועים ברעב.
-
2:58 - 3:00אין בכך הגיון רב.
-
3:00 - 3:03וכשחושבים שכיום 80% מהמסחר העולמי במזון
-
3:03 - 3:08נשלט על ידי חמש תאגידים בינלאומיים,
-
3:08 - 3:10מקבלים תמונה עגומה.
-
3:10 - 3:13במקביל למעבר לערים, העולם גם מאמץ דיאטה מערבית.
-
3:13 - 3:16אם אנחנו מביטים לעבר העתיד
-
3:16 - 3:18זוהי תזונה בלתי- מקיימת.
-
3:18 - 3:20אז איך הגענו לכאן?
-
3:20 - 3:23וחשוב מכך, מה בכוונתנו לעשות בקשר לזה?
-
3:23 - 3:27ובכן, כדי לענות על השאלה הראשונה, הקלה יותר,
-
3:27 - 3:29לפני כ10,000 שנים, הייתי אומרת
-
3:29 - 3:31החל התהליך הזה.
-
3:31 - 3:33במזרח הקרוב העתיק,
-
3:33 - 3:35הידוע בכינויו "הסהר הפורה".
-
3:35 - 3:37כפי שאתם יכולים לראות יש לו צורה של סהר.
-
3:37 - 3:39והוא היה מאד פורה גם כן.
-
3:39 - 3:42היה זה כאן, לפני בערך 10,000 שנים
-
3:42 - 3:44ששתי המצאות בלתי רגילות,
-
3:44 - 3:47חקלאות ואורבניזם, התרחשו
-
3:47 - 3:50בערך באותו המקום, ובאותו הזמן.
-
3:50 - 3:52אין זה מקרה.
-
3:52 - 3:56בגלל שחקלאות וערים כרוכות יחד. הן זקוקות זו לזו.
-
3:56 - 3:58היה זה גילוי הדגן,
-
3:58 - 4:01על ידי אבות אבותינו לראשונה,
-
4:01 - 4:04שהניב מקור מזון שהיה גדול מספיק
-
4:04 - 4:08ויציב דיו לקיים מושבות קבע.
-
4:08 - 4:10אם נביט כיצד נראות מושבות אלו,
-
4:10 - 4:12נראה שהן היו קומפקטיות.
-
4:12 - 4:14הן היו מוקפות באדמת חקלאות פורה
-
4:14 - 4:17ונשלטו על ידי מתחמי מקדשים גדולים
-
4:17 - 4:19כמו זה באור,
-
4:19 - 4:21שהיו, למעשה
-
4:21 - 4:24מרכזי חלוקת מזון ריכוזיים, רוחניים
-
4:24 - 4:27מפני שהמקדשים היו אלו שארגנו את הקציר,
-
4:27 - 4:29אספו את התבואה, הציעו אותה לאלים,
-
4:29 - 4:33ואז הציעו את התבואה שהאלים לא אכלו, חזרה לבני האדם.
-
4:33 - 4:35לכן, אם תרצו,
-
4:35 - 4:37מכלול החיים הרוחני והפיזי של ערים אלו
-
4:37 - 4:40נשלט על ידי התבואה והקציר
-
4:40 - 4:43שקיימו אותם.
-
4:43 - 4:46ובעצם, זה נכון לגבי כל עיר עתיקה.
-
4:46 - 4:48אבל כמובן שלא כולן היו כאלה קטנות.
-
4:48 - 4:51במפורסמת שבהן, רומא, היו כמיליון תושבים
-
4:51 - 4:53עד המאה הראשונה לספירה.
-
4:53 - 4:57אם כן, כיצד עיר כזו האכילה את עצמה?
-
4:57 - 5:00לתשובה אני קוראת "מייל מזון עתיק".
-
5:00 - 5:03בעיקרון, לרומא היתה גישה לים,
-
5:03 - 5:06מה שאפשר את הייבוא של מזון ממרחקים ארוכים מאד.
-
5:06 - 5:09זו היתה הדרך היחידה האפשרית בעת העתיקה,
-
5:09 - 5:12מפני שהיה קשה מאד להעביר מזון בדרכי היבשה,
-
5:12 - 5:14אשר היו משובשות.
-
5:14 - 5:16כמובן שהמזון התקלקל די מהר.
-
5:16 - 5:18אז רומא חרחרה מלחמה
-
5:18 - 5:21במקומות כמו קרתגו ומצרים
-
5:21 - 5:23רק כדי להניח את הטלפיים שלה על מצבורי התבואה שלהן.
-
5:23 - 5:26למעשה, אפשר לומר שהתרחבות האימפריה
-
5:26 - 5:29היתה בעצם מעין מסע ארוך, מפרך
-
5:29 - 5:31ומיליטריסטי של קניות.
-
5:31 - 5:33(צחוק)
-
5:33 - 5:35אני אוהבת את העובדה הזו, אני חייבת לציין את זה:
-
5:35 - 5:38רומא בעצם ייבאה צדפות מבריטניה,
-
5:38 - 5:40בשלב מסוים. לדעתי זה מדהים.
-
5:40 - 5:43אם כן, רומא עיצבה את העורף שלה
-
5:43 - 5:45על סמך התיאבון שלה.
-
5:45 - 5:47המעניין הוא שדבר נוסף
-
5:47 - 5:49קרה בעולם הקדם-תעשייתי.
-
5:49 - 5:52אם מסתכלים על המפה של לונדון במאה ה-17,
-
5:52 - 5:55רואים שאלו דגנים, המגיעים מנהר התמזה,
-
5:55 - 5:57לאורך תחתית המפה הזו.
-
5:57 - 6:00אז שווקי הדגנים היו ממוקמים בדרום העיר.
-
6:00 - 6:02והרחובות המובילים מעלה מהם
-
6:02 - 6:04לצ'יפסייד, שהיה השוק הראשי
-
6:04 - 6:06היו גם שווקי דגנים.
-
6:06 - 6:08אם תביטו בשם של אחד הרחובות האלו,
-
6:08 - 6:11"רחוב לחם", תוכלו לראות
-
6:11 - 6:14מה קרה שם לפני 300 שנה.
-
6:14 - 6:16אותו הדבר תקף לגבי דגים.
-
6:16 - 6:19כמובן שדגים הגיעו דרך הנהר גם כן. אותו הדבר.
-
6:19 - 6:22וכמובן בילינסגייט, שוק הדגים המפורסם של לונדון,
-
6:22 - 6:26פעל במקום הזה עד אמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת.
-
6:26 - 6:28זה לא יאמן, אם חושבים על זה.
-
6:28 - 6:30כולם הסתובבו מפה לשם
-
6:30 - 6:32עם טלפונים ניידים שנראו כמו לבנים,
-
6:32 - 6:35ודגים מסריחים קורים פה במורד הנמל.
-
6:35 - 6:38זה עוד משהו לגבי מזון בערים:
-
6:38 - 6:41ברגע שהנתיב אל תוך העיר נקבע,
-
6:41 - 6:43הם זזים רק לעתים רחוקות.
-
6:43 - 6:45לגבי בשר, זה סיפור אחר
-
6:45 - 6:47בגלל שמובן שחיות יכלו ללכת אל תוך העיר.
-
6:47 - 6:49לכן הרבה מהבשר של לונדון
-
6:49 - 6:51הגיע מצפון-המערב,
-
6:51 - 6:53מסקוטלנד ווילס.
-
6:53 - 6:56אז הוא היה נכנס, מגיע לעיר מצפון-מערב,
-
6:56 - 6:58ולכן סמית'פילד,
-
6:58 - 7:01שוק הבשר המפורסם מאד של לונדון, מוקם פה למעלה.
-
7:01 - 7:05עופות הגיעו ממזרח אנגליה וכך הלאה, לצפון-מערב.
-
7:05 - 7:06אני מרגישה קצת כמו חזאית כרגע. מילא.
-
7:06 - 7:10אז העופות הגיעו
-
7:10 - 7:13כשרגליהן מוגנות בנעלי קנבס קטנות.
-
7:13 - 7:15וכשהם הגיעו לקצה המזרחי
-
7:15 - 7:17של צ'יפסייד, שם הם נמכרו.
-
7:17 - 7:19ולכן זה נקרא "פולטרי" (עוף).
-
7:19 - 7:22בעצם, אם מסתכלים על מפה של כל עיר
-
7:22 - 7:26שנבנתה לפני העידן התעשייתי,
-
7:26 - 7:28אפשר לזהות מאין הגיע המזון אליה.
-
7:28 - 7:31אפשר לראות כיצד המזון עיצב אותה מבחינה פיזית,
-
7:31 - 7:34גם על ידי שמות הרחובות, שנותנים לנו רמזים רבים.
-
7:34 - 7:36רחוב פריידיי (יום שישי), בחיים קודמים,
-
7:36 - 7:38היה איפה שהיית קונה את הדגים ביום שישי.
-
7:38 - 7:40אבל עלינו גם לדמיין את זה מלא באוכל.
-
7:40 - 7:43בגלל שהרחובות והמרחבים הציבוריים,
-
7:43 - 7:46היו המקומות היחידים בהם אוכל נקנה ונמכר.
-
7:46 - 7:49אם מסתכלים על התמונה של סמית'פילד ב1830
-
7:49 - 7:52אפשר לראות שהיה קשה מאד לחיות בעיר כזו
-
7:52 - 7:54מבלי להיות מודע למקור האוכל שלך.
-
7:54 - 7:56כך שאם היית אוכל ארוחת צהריים ביום ראשון,
-
7:56 - 7:58רוב הסיכויים שהוא פעה או געה מחוץ לחלונך
-
7:58 - 8:00בערך שלושה ימים קודם לכן.
-
8:00 - 8:03מיותר לציין שזו עיר אורגנית,
-
8:03 - 8:06חלק ממחזור אורגני.
-
8:06 - 8:09ואז 10 שנים מאוחר יותר הכל השתנה.
-
8:09 - 8:12זו תמונה של "הרכבת המערבית הגדולה" ב1840.
-
8:12 - 8:14כפי שאתם יכולים לראות, חלק מהנושאים הראשונים שלה
-
8:14 - 8:16היו חזירים וכבשים.
-
8:16 - 8:20כך שלפתע, כל החיות האלו כבר לא נכנסו אל השוק בהליכה.
-
8:20 - 8:22הן נשחטות רחוק מהעין ורחוק מהלב,
-
8:22 - 8:24אי שם בכפר.
-
8:24 - 8:26והן מגיעות אל תוך העיר על גבי מסילת הרכבת.
-
8:26 - 8:29וזה משנה הכל.
-
8:29 - 8:31בתור התחלה, זה מאפשר
-
8:31 - 8:32בפעם הראשונה לגדל ערים,
-
8:32 - 8:34בכל צורה וגודל, בכל מקום.
-
8:34 - 8:38ערים היו פעם מוגבלות על ידי גאוגרפיה:
-
8:38 - 8:41הן היו חייבות להשיג את המזון שלהן באמצעים פיזיים מסובכים.
-
8:41 - 8:45פתאום הן משוחררות מהגאוגרפיה בפועל.
-
8:45 - 8:48כפי שניתן לראות ממפות אלו של לונדון,
-
8:48 - 8:50ב90 השנים אחרי בואן של הרכבות,
-
8:50 - 8:54היא הופכת מכתם קטן שקל להאכיל,
-
8:54 - 8:56על ידי חיות המגיעות ברגל וכו',
-
8:56 - 8:58לענק ראוותני,
-
8:58 - 9:01שהיה קשה מאד להאכיל בהליכה,
-
9:01 - 9:04של חיות ובני אדם.
-
9:04 - 9:07וכמובן שזו היתה רק ההתחלה. אחרי רכבות הגיעו המכוניות.
-
9:07 - 9:11וזה בעצם מסמן את קץ התהליך הזה.
-
9:11 - 9:13זהו השחרור הסופי והמוחלט של העיר
-
9:13 - 9:16מכל קשר נראה לעין עם הטבע.
-
9:16 - 9:19וזו עיר נטולת ריח,
-
9:19 - 9:21נטול בלגן, נטולת אנשים.
-
9:21 - 9:24בגלל שאף אחד לא היה חולם על הליכה בכזה נוף.
-
9:24 - 9:27מה שעשו כדי להביא אוכל היה להיכנס למכוניות שלהם,
-
9:27 - 9:30לנסוע לקופסה אי שם בפרוורים,
-
9:30 - 9:32חזרו עם קניות לשבוע,
-
9:32 - 9:34ותהו מה לעזאזל לעשות עם זה.
-
9:34 - 9:37וזה באמת הרגע שמערכת היחסים שלנו,
-
9:37 - 9:40הן עם ערים והן עם אוכל, השתנו לחלוטין.
-
9:40 - 9:43כאן יש לנו מזון- שהיה פעם המרכז,
-
9:43 - 9:46הליבה החברתית של העיר- בפריפריה.
-
9:46 - 9:48זה היה פעם אירוע חברתי, הקניה והמכירה של אוכל.
-
9:48 - 9:50כיום זה אנונימי.
-
9:50 - 9:52היינו פעם מבשלים, היום רק מוסיפים מים,
-
9:52 - 9:57או קצת ביצה אם אתה מכין עוגה או משהו.
-
9:57 - 10:01אנחנו לא מריחים אוכל כדי לבדוק אם טוב לאכול אותו.
-
10:01 - 10:04אנחנו רק קוראים את התאריך התפוגה על החבילה.
-
10:04 - 10:07ואנחנו לא מעריכים אוכל. אנחנו לא סומכים עליו.
-
10:07 - 10:09אז במקום לסמוך עליו אנחנו חוששים ממנו.
-
10:09 - 10:13ובמקום להעריך אותו אנו משליכים אותו לאשפה.
-
10:13 - 10:16אחת האירוניות הגדולות של מערכות מזון מודרניות
-
10:16 - 10:18היא שהן יצרו בדיוק את מה שהבטיחו
-
10:18 - 10:20שיעשה קל יותר להרבה יותר קשה.
-
10:20 - 10:24על ידי כך שניתן לבנות ערים בכל מקום,
-
10:24 - 10:28הן למעשה הרחיקו אותנו ממערכת היחסים החשובה ביותר,
-
10:28 - 10:31שהיא היחסים בינינו לבין הטבע.
-
10:31 - 10:34וכך הן יצרו תלות במערכות שרק הן יכולות לספק,
-
10:34 - 10:36אשר, כפי שראינו, אינן מקיימות.
-
10:36 - 10:39אז מה בכוונתנו לעשות לגבי זה?
-
10:39 - 10:41זו אינה שאלה חדשה.
-
10:41 - 10:45לפני 500 שנה תומס מור שאל את עצמו.
-
10:45 - 10:48זה איור השער של ספרו "אוטופיה".
-
10:48 - 10:51זו היתה סדרה של ערי-מדינה עצמאיות-למחצה,
-
10:51 - 10:53אם זה נשמע מוכר מאיפשהו,
-
10:53 - 10:56מרחק יום הליכה זו מזו, כשכולם היו משוגעים לחקלאות,
-
10:56 - 10:58וגידלו ירקות בחצר האחורית שלהם,
-
10:58 - 11:00ואכלו ארוחות משותפות וכן הלאה.
-
11:00 - 11:02ואפשר להתווכח על כך
-
11:02 - 11:05שאוכל הוא עקרון מסדר בסיסי באוטופיה.
-
11:05 - 11:08למרות שמור מעולם לא הגדיר זאת כך.
-
11:08 - 11:11והנה חזון "אוטופי" מפורסם נוסף,
-
11:11 - 11:13של אבנעזר הווארד, "עיר הגנים".
-
11:13 - 11:16אותו הרעיון. סדרה של ערי-מדינה עצמאיות-למחצה.
-
11:16 - 11:20גושים קטנים של מטרופולין יחד עם אדמת חקלאות מסביב,
-
11:20 - 11:22מחוברות זו לזו במסילת רכבת.
-
11:22 - 11:24ושוב, אפשר לומר שאוכל
-
11:24 - 11:27הוא העיקרון המארגן של החזון הזה.
-
11:27 - 11:29היא אפילו נבנתה, אך ללא קשר
-
11:29 - 11:31לחזון של הווארד.
-
11:31 - 11:34זו הבעיה עם רעיונות אוטופיים,
-
11:34 - 11:36שהם אוטופיים.
-
11:36 - 11:39אוטופיה היתה מילה בה הווארד מור השתמש בכוונה.
-
11:39 - 11:43זו היתה מעין בדיחה. בגלל שיש לה משמעות כפולה שנגזרת מיוונית.
-
11:43 - 11:45פירושה יכול להיות מקום טוב, או שום מקום.
-
11:45 - 11:49בגלל שזהו אידאל. דבר של הדמיון. לא נוכל להשיגו.
-
11:49 - 11:51ואני חושבת, ככלי קונספטואלי
-
11:51 - 11:54למחשבה על בעיה עמוקה של מגורים אנושיים,
-
11:54 - 11:56שאינה שימושית כלכך.
-
11:56 - 11:59אז חשבתי על אלטרנטיבה,
-
11:59 - 12:02שהיא "סיטופיה", מהיוונית העתיקה,
-
12:02 - 12:04"סיטוס" משמעה אוכל, ו"טופוס"- מקום.
-
12:04 - 12:06אני מאמינה שאנו כבר חיים בסיטופיה.
-
12:06 - 12:09אנו חיים בעולם המעוצב על ידי אוכל,
-
12:09 - 12:12ואם אנו מבינים זאת, נוכל להשתמש באוכל ככלי חזק מאד-
-
12:12 - 12:16כלי קונספטואלי, תכנוני, כדי לעצב את העולם אחרת.
-
12:16 - 12:21אם נעשה זאת, איך יכולה להראות סיטופיה?
-
12:21 - 12:23ובכן, אני חושבת שהיא תראה בערך כך.
-
12:23 - 12:25אני חייבת להשתמש בשקופית הזו. זה המבט על הפנים של הכלב.
-
12:25 - 12:28אבל בכל מקרה, זה- (צחוק)
-
12:28 - 12:30זה אוכל במרכז החיים,
-
12:30 - 12:32ובמרכז חיי המשפחה, וחוגגים אותו,
-
12:32 - 12:34נהנים ממנו, מקדישים לו זמן.
-
12:34 - 12:37זה המקום שאוכל צריך לתפוס בחברה שלנו.
-
12:37 - 12:42אבל בשביל סצנות כאלו צריך אנשים כאלו.
-
12:42 - 12:44אגב, זה יכול להיות גם גבר.
-
12:44 - 12:47זה אנשים שחושבים על אוכל,
-
12:47 - 12:49שחושבים קדימה, מתכננים,
-
12:49 - 12:51שיכולים להסתכל על ערימה של ירקות טריים
-
12:51 - 12:53וממש לזהות אותם.
-
12:53 - 12:56אנחנו צריכים את האנשים האלו, הם חלק מרשת.
-
12:56 - 12:59בגלל שבלעדיהם לא יתכנו מקומות כאלו.
-
12:59 - 13:02בכוונה בחרתי את זו כי היא מראה גבר קונה ירק.
-
13:02 - 13:06אבל רשתות, שווקים בהם נמכר אוכל שגידלו באופן מקומי.
-
13:06 - 13:08זה מקומי. זה טרי.
-
13:08 - 13:10זה חלק מהחיים החברתיים של העיר.
-
13:10 - 13:13בגלל שבלי זה לא יתכנו מקומות כאלו,
-
13:13 - 13:16אוכל שמגדלים אותו מקומית והוא חלק מהנוף,
-
13:16 - 13:18ולא רק מצרך סכום-אפס,
-
13:18 - 13:20מאיזה חור נידח.
-
13:20 - 13:22פרות עם נוף.
-
13:22 - 13:24ערימות מהבילות של הומוס.
-
13:24 - 13:27זה בעצם מחבר את הכל יחד.
-
13:27 - 13:29וזה פרויקט קהילתי
-
13:29 - 13:31שביקרתי לאחרונה בטורונטו.
-
13:31 - 13:33זו חממה, בה ילדים לומדים
-
13:33 - 13:36על אוכל ועל לגדל את האוכל שלהם בעצמם.
-
13:36 - 13:39זה צמח שנקרא "קווין", או אולי
-
13:39 - 13:41זה צמח של ילד שנקרא קווין. אינני יודעת.
-
13:41 - 13:44בכל מקרה, פרויקטים כאלו
-
13:44 - 13:48שמנסים לחבר אותנו מחדש לטבע הם חשובים מאין כמותם.
-
13:48 - 13:50אז סיטופיה, בשבילי היא צורת הסתכלות.
-
13:50 - 13:54זה להבין שסיטופיה
-
13:54 - 13:56כבר קיימת בכיסים קטנים בכל מקום.
-
13:56 - 13:58החכמה היא לצרף אותם יחד,
-
13:58 - 14:01להשתמש באוכל כדרך ראייה.
-
14:01 - 14:04ואם נעשה זאת, כבר לא נראה ערים
-
14:04 - 14:07כמטרופולינים בלתי מניבים, כמו זה.
-
14:07 - 14:09נראה אותם יותר כך,
-
14:09 - 14:12כחלק ממסגרת אורגנית מניבה
-
14:12 - 14:14אשר הם חלק ממנה,
-
14:14 - 14:16מקושרים באופן סימביוטי.
-
14:16 - 14:18אבל כמובן שגם זאת לא תמונה מוצלחת.
-
14:18 - 14:21בגלל שאיננו צריכים לייצר מזון ככה יותר.
-
14:21 - 14:23אנחנו צריכים לחשוב יותר על פרמקלצ'ר.
-
14:23 - 14:25ולכן אני חושבת שהתמונה הזו
-
14:25 - 14:27מסכמת עבורי את סוג החשיבה שאנחנו צריכים.
-
14:27 - 14:29זוהי המשגה מחדש
-
14:29 - 14:32של האופן בו אוכל מעצב את חיינו.
-
14:32 - 14:35התמונה הטובה ביותר של זה בעיני היא בת 650 שנה.
-
14:35 - 14:38זו התמונה של אמברוג'יו לורנזטי, "אלגוריה של ממשל טוב".
-
14:38 - 14:41זה מדבר על מערכת היחסים בין העיר לכפר.
-
14:41 - 14:44ואני חושבת שהמסר פה ברור מאד.
-
14:44 - 14:46אם העיר דואגת לכפר,
-
14:46 - 14:48הכפר דואג לעיר.
-
14:48 - 14:50ואני רוצה שאנחנו נשאל
-
14:50 - 14:53מה אמברוג'יו לורנזטי היה מצייר,
-
14:53 - 14:55לו היה מצייר את התמונה הזו כיום.
-
14:55 - 14:58איך היתה נראית אלגוריה של ממשל טוב היום?
-
14:58 - 15:00בגלל שלדעתי זו שאלה דחופה.
-
15:00 - 15:02כזו שעלינו לשאול,
-
15:02 - 15:04ועלינו להתחיל לענות עליה.
-
15:04 - 15:07ידוע לנו שאנו מה שאנחנו אוכלים.
-
15:07 - 15:09עלינו להבין שהעולם הוא גם מה שאנחנו אוכלים.
-
15:09 - 15:11אבל אם ננקח את הרעיון הזה, אפשר להשתמש באוכל
-
15:11 - 15:15ככלי חזק מאד לעיצוב טוב יותר של העולם.
-
15:15 - 15:17תודה רבה לכם.
-
15:17 - 15:20(מחיאות כפיים)
- Title:
- קרולין סטיל: איך אוכל מעצב את הערים שלנו
- Speaker:
- Carolyn Steel
- Description:
-
more » « less
בכל יום, בעיר בגודל של לונדון, 30 מליון ארוחות מוגשות. אבל מהיכן מגיע כל האוכל הזה? האדריכלית קרולין סטיל דנה בנס היומיומי של האכלת עיר, ומראה איך נתיבי מזון עתיקים עיצבו את העולם המודרני.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 15:25
|
Ariella Cwikel added a translation |