WEBVTT

00:00:00.000 --> 00:00:04.000
איך מאכילים עיר?

00:00:04.000 --> 00:00:06.000
זוהי אחת השאלות הגדולות של ימנו.

00:00:06.000 --> 00:00:08.000
אולם כזו שנשאלת רק לעתים רחוקות.

00:00:08.000 --> 00:00:11.000
אנו לוקחים כמובן מאליו שאם אנחנו הולכים לחנות

00:00:11.000 --> 00:00:15.000
או מסעדה, או אפילו למבואה של התאטרון זה בעוד שעה בערך,

00:00:15.000 --> 00:00:18.000
יחכה לנו שם אוכל,

00:00:18.000 --> 00:00:20.000
שמגיע באורח פלא ממקום כלשהו.

NOTE Paragraph

00:00:20.000 --> 00:00:25.000
אבל אם תחשבו שבכל יום, עבור עיר בגודלה של לונדון,

00:00:25.000 --> 00:00:28.000
יש לייצר כמות מספיקה של אוכל,

00:00:28.000 --> 00:00:31.000
לשנע, לקנות ולמכור,

00:00:31.000 --> 00:00:35.000
לבשל, לאכול, לזרוק ולהיפטר מהאוכל,

00:00:35.000 --> 00:00:37.000
ושמשהו דומה צריך לקרות בכל יום

00:00:37.000 --> 00:00:39.000
בכל עיר על פני האדמה,

00:00:39.000 --> 00:00:42.000
מדהים שאפשר בכלל להאכיל עיר.

NOTE Paragraph

00:00:42.000 --> 00:00:44.000
אנחנו חיים במקומות כמו זה כאילו

00:00:44.000 --> 00:00:47.000
הם הדבר הטבעי ביותר בעולם,

00:00:47.000 --> 00:00:49.000
ושוכחים שבגלל שאנחנו בעלי חיים,

00:00:49.000 --> 00:00:51.000
ואנו זקוקים למזון,

00:00:51.000 --> 00:00:55.000
אנחנו למעשה תלויים בעולם הטבעי

00:00:55.000 --> 00:00:57.000
באותה המידה שבה היו תלויים אבות אבותינו.

00:00:57.000 --> 00:00:59.000
וככל שרבים יותר מאיתנו עוברים לתוך ערים,

00:00:59.000 --> 00:01:02.000
יותר מהעולם הטבעי הזה

00:01:02.000 --> 00:01:05.000
נהפך לנופים ייחודיים כמו זה שמאחורי,

00:01:05.000 --> 00:01:08.000
זהו שדה פולי סויה במטה גרוסו בברזיל,

00:01:08.000 --> 00:01:11.000
על מנת להאכיל אותנו.

00:01:11.000 --> 00:01:13.000
אלו נופים יוצאים מגדר הרגיל.

00:01:13.000 --> 00:01:15.000
אך מעטים מאיתנו זוכים לראות אותם.

NOTE Paragraph

00:01:15.000 --> 00:01:17.000
באופן תכוף יותר, נופים אלו

00:01:17.000 --> 00:01:19.000
לא רק מאכילים אותנו.

00:01:19.000 --> 00:01:21.000
ככל שרבים יותר מאיתנו עוברים לתוך הערים,

00:01:21.000 --> 00:01:23.000
רבים יותר מאיתנו אוכלים בשר,

00:01:23.000 --> 00:01:26.000
כך ששליש מתוצרת הדגנים שגדלים בעולם

00:01:26.000 --> 00:01:28.000
היום משמשת להאכלת חיות

00:01:28.000 --> 00:01:30.000
במקום להאכלת חיות אנושיות כמונו.

00:01:30.000 --> 00:01:34.000
ולאור העובדה שנדרש פי שלוש מכמות הדגנים--

00:01:34.000 --> 00:01:36.000
בעצם, פי עשר מכמות הדגנים-

00:01:36.000 --> 00:01:39.000
להאכיל אדם אם האוכל עבר דרך חיה קודם כל,

00:01:39.000 --> 00:01:44.000
יוצא שזוהי אינה דרך אפקטיבית להאכיל אותנו.

NOTE Paragraph

00:01:44.000 --> 00:01:46.000
זוהי בעיה שמחריפה.

00:01:46.000 --> 00:01:49.000
מעריכים כי עד 2050, פי שניים

00:01:49.000 --> 00:01:51.000
מאיתנו נתגורר בערים.

00:01:51.000 --> 00:01:53.000
כמו כן מעריכים כי נצרוך פי שניים

00:01:53.000 --> 00:01:55.000
מכמות הבשר ומוצרי החלב.

00:01:55.000 --> 00:02:00.000
אז אכילת בשר ועירוניות גדלים יחד.

00:02:00.000 --> 00:02:02.000
וזו עומדת להוות בעיה ענקית.

00:02:02.000 --> 00:02:05.000
שש מליארד אוכלי-בשר להאכיל,

00:02:05.000 --> 00:02:09.000
עד שנת 2050.

00:02:09.000 --> 00:02:11.000
זוהי בעיה גדולה. בעצם, אם נמשיך כפי שאנחנו כיום,

00:02:11.000 --> 00:02:14.000
זו תהיה בעיה שלא סביר שנצליח לפתור.

NOTE Paragraph

00:02:14.000 --> 00:02:18.000
190,000 קמ"ר של יערות נהרסים כל שנה

00:02:18.000 --> 00:02:20.000
כדי ליצור קרקע חקלאית חדשה.

00:02:20.000 --> 00:02:23.000
אף שבמקביל, אנחנו מאבדים כמות שווה

00:02:23.000 --> 00:02:27.000
של קרקע חקלאית קיימת מהתמלחות וסחיפה של אדמה.

00:02:27.000 --> 00:02:30.000
אנחנו גם מאד רעבים לדלק מאובנים.

00:02:30.000 --> 00:02:33.000
נדרשות בערך 10 קלוריות כדי לייצר כל קלוריה

00:02:33.000 --> 00:02:37.000
של אוכל שאנו צורכים במערב.

00:02:37.000 --> 00:02:41.000
ועל אף ההשקעה האדירה שאנו משקיעים בייצור אוכל

00:02:41.000 --> 00:02:43.000
איננו באמת מעריכים אותו.

00:02:43.000 --> 00:02:47.000
מחצית מהמזון המיוצר בארה"ב נזרק כיום.

00:02:47.000 --> 00:02:50.000
ולבסוף, אחרי כל התהליך הארוך הזה,

00:02:50.000 --> 00:02:53.000
אנחנו אפילו לא מצליחים להאכיל את כל העולם כמו שצריך.

00:02:53.000 --> 00:02:58.000
מיליארד מאיתנו שמנים כרוניים, כאשר מליארד נוספים גוועים ברעב.

00:02:58.000 --> 00:03:00.000
אין בכך הגיון רב.

NOTE Paragraph

00:03:00.000 --> 00:03:03.000
וכשחושבים שכיום 80% מהמסחר העולמי במזון

00:03:03.000 --> 00:03:08.000
נשלט על ידי חמש תאגידים בינלאומיים,

00:03:08.000 --> 00:03:10.000
מקבלים תמונה עגומה.

00:03:10.000 --> 00:03:13.000
במקביל למעבר לערים, העולם גם מאמץ דיאטה מערבית.

00:03:13.000 --> 00:03:16.000
אם אנחנו מביטים לעבר העתיד

00:03:16.000 --> 00:03:18.000
זוהי תזונה בלתי- מקיימת.

NOTE Paragraph

00:03:18.000 --> 00:03:20.000
אז איך הגענו לכאן?

00:03:20.000 --> 00:03:23.000
וחשוב מכך, מה בכוונתנו לעשות בקשר לזה?

00:03:23.000 --> 00:03:27.000
ובכן, כדי לענות על השאלה הראשונה, הקלה יותר,

00:03:27.000 --> 00:03:29.000
לפני כ10,000 שנים, הייתי אומרת

00:03:29.000 --> 00:03:31.000
החל התהליך הזה.

00:03:31.000 --> 00:03:33.000
במזרח הקרוב העתיק,

00:03:33.000 --> 00:03:35.000
הידוע בכינויו "הסהר הפורה".

00:03:35.000 --> 00:03:37.000
כפי שאתם יכולים לראות יש לו צורה של סהר.

00:03:37.000 --> 00:03:39.000
והוא היה מאד פורה גם כן.

00:03:39.000 --> 00:03:42.000
היה זה כאן, לפני בערך 10,000 שנים

00:03:42.000 --> 00:03:44.000
ששתי המצאות בלתי רגילות,

00:03:44.000 --> 00:03:47.000
חקלאות ואורבניזם, התרחשו

00:03:47.000 --> 00:03:50.000
בערך באותו המקום, ובאותו הזמן.

NOTE Paragraph

00:03:50.000 --> 00:03:52.000
אין זה מקרה.

00:03:52.000 --> 00:03:56.000
בגלל שחקלאות וערים כרוכות יחד. הן זקוקות זו לזו.

00:03:56.000 --> 00:03:58.000
היה זה גילוי הדגן,

00:03:58.000 --> 00:04:01.000
על ידי אבות אבותינו לראשונה,

00:04:01.000 --> 00:04:04.000
שהניב מקור מזון שהיה גדול מספיק

00:04:04.000 --> 00:04:08.000
ויציב דיו לקיים מושבות קבע.

00:04:08.000 --> 00:04:10.000
אם נביט כיצד נראות מושבות אלו,

00:04:10.000 --> 00:04:12.000
נראה שהן היו קומפקטיות.

00:04:12.000 --> 00:04:14.000
הן היו מוקפות באדמת חקלאות פורה

00:04:14.000 --> 00:04:17.000
ונשלטו על ידי מתחמי מקדשים גדולים

00:04:17.000 --> 00:04:19.000
כמו זה באור,

00:04:19.000 --> 00:04:21.000
שהיו, למעשה

00:04:21.000 --> 00:04:24.000
מרכזי חלוקת מזון ריכוזיים, רוחניים

NOTE Paragraph

00:04:24.000 --> 00:04:27.000
מפני שהמקדשים היו אלו שארגנו את הקציר,

00:04:27.000 --> 00:04:29.000
אספו את התבואה, הציעו אותה לאלים,

00:04:29.000 --> 00:04:33.000
ואז הציעו את התבואה שהאלים לא אכלו, חזרה לבני האדם.

00:04:33.000 --> 00:04:35.000
לכן, אם תרצו,

00:04:35.000 --> 00:04:37.000
מכלול החיים הרוחני והפיזי של ערים אלו

00:04:37.000 --> 00:04:40.000
נשלט על ידי התבואה והקציר

00:04:40.000 --> 00:04:43.000
שקיימו אותם.

00:04:43.000 --> 00:04:46.000
ובעצם, זה נכון לגבי כל עיר עתיקה.

00:04:46.000 --> 00:04:48.000
אבל כמובן שלא כולן היו כאלה קטנות.

00:04:48.000 --> 00:04:51.000
במפורסמת שבהן, רומא, היו כמיליון תושבים

00:04:51.000 --> 00:04:53.000
עד המאה הראשונה לספירה.

00:04:53.000 --> 00:04:57.000
אם כן, כיצד עיר כזו האכילה את עצמה?

00:04:57.000 --> 00:05:00.000
לתשובה אני קוראת "מייל מזון עתיק".

NOTE Paragraph

00:05:00.000 --> 00:05:03.000
בעיקרון, לרומא היתה גישה לים,

00:05:03.000 --> 00:05:06.000
מה שאפשר את הייבוא של מזון ממרחקים ארוכים מאד.

00:05:06.000 --> 00:05:09.000
זו היתה הדרך היחידה האפשרית בעת העתיקה,

00:05:09.000 --> 00:05:12.000
מפני שהיה קשה מאד להעביר מזון בדרכי היבשה,

00:05:12.000 --> 00:05:14.000
אשר היו משובשות.

00:05:14.000 --> 00:05:16.000
כמובן שהמזון התקלקל די מהר.

00:05:16.000 --> 00:05:18.000
אז רומא חרחרה מלחמה

00:05:18.000 --> 00:05:21.000
במקומות כמו קרתגו ומצרים

00:05:21.000 --> 00:05:23.000
רק כדי להניח את הטלפיים שלה על מצבורי התבואה שלהן.

00:05:23.000 --> 00:05:26.000
למעשה, אפשר לומר שהתרחבות האימפריה

00:05:26.000 --> 00:05:29.000
היתה בעצם מעין מסע ארוך, מפרך

00:05:29.000 --> 00:05:31.000
ומיליטריסטי של קניות.

00:05:31.000 --> 00:05:33.000
(צחוק)

00:05:33.000 --> 00:05:35.000
אני אוהבת את העובדה הזו, אני חייבת לציין את זה:

00:05:35.000 --> 00:05:38.000
רומא בעצם ייבאה צדפות מבריטניה,

00:05:38.000 --> 00:05:40.000
בשלב מסוים. לדעתי זה מדהים.

NOTE Paragraph

00:05:40.000 --> 00:05:43.000
אם כן, רומא עיצבה את העורף שלה

00:05:43.000 --> 00:05:45.000
על סמך התיאבון שלה.

00:05:45.000 --> 00:05:47.000
המעניין הוא שדבר נוסף

00:05:47.000 --> 00:05:49.000
קרה בעולם הקדם-תעשייתי.

00:05:49.000 --> 00:05:52.000
אם מסתכלים על המפה של לונדון במאה ה-17,

00:05:52.000 --> 00:05:55.000
רואים שאלו דגנים, המגיעים מנהר התמזה,

00:05:55.000 --> 00:05:57.000
לאורך תחתית המפה הזו.

00:05:57.000 --> 00:06:00.000
אז שווקי הדגנים היו ממוקמים בדרום העיר.

00:06:00.000 --> 00:06:02.000
והרחובות המובילים מעלה מהם

00:06:02.000 --> 00:06:04.000
לצ'יפסייד, שהיה השוק הראשי

00:06:04.000 --> 00:06:06.000
היו גם שווקי דגנים.

NOTE Paragraph

00:06:06.000 --> 00:06:08.000
אם תביטו בשם של אחד הרחובות האלו,

00:06:08.000 --> 00:06:11.000
"רחוב לחם", תוכלו לראות

00:06:11.000 --> 00:06:14.000
מה קרה שם לפני 300 שנה.

00:06:14.000 --> 00:06:16.000
אותו הדבר תקף לגבי דגים.

00:06:16.000 --> 00:06:19.000
כמובן שדגים הגיעו דרך הנהר גם כן. אותו הדבר.

00:06:19.000 --> 00:06:22.000
וכמובן בילינסגייט, שוק הדגים המפורסם של לונדון,

00:06:22.000 --> 00:06:26.000
פעל במקום הזה עד אמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת.

00:06:26.000 --> 00:06:28.000
זה לא יאמן, אם חושבים על זה.

00:06:28.000 --> 00:06:30.000
כולם הסתובבו מפה לשם

00:06:30.000 --> 00:06:32.000
עם טלפונים ניידים שנראו כמו לבנים,

00:06:32.000 --> 00:06:35.000
ודגים מסריחים קורים פה במורד הנמל.

NOTE Paragraph

00:06:35.000 --> 00:06:38.000
זה עוד משהו לגבי מזון בערים:

00:06:38.000 --> 00:06:41.000
ברגע שהנתיב אל תוך העיר נקבע,

00:06:41.000 --> 00:06:43.000
הם זזים רק לעתים רחוקות.

00:06:43.000 --> 00:06:45.000
לגבי בשר, זה סיפור אחר

00:06:45.000 --> 00:06:47.000
בגלל שמובן שחיות יכלו ללכת אל תוך העיר.

00:06:47.000 --> 00:06:49.000
לכן הרבה מהבשר של לונדון

00:06:49.000 --> 00:06:51.000
הגיע מצפון-המערב,

00:06:51.000 --> 00:06:53.000
מסקוטלנד ווילס.

00:06:53.000 --> 00:06:56.000
אז הוא היה נכנס, מגיע לעיר מצפון-מערב,

00:06:56.000 --> 00:06:58.000
ולכן סמית'פילד,

00:06:58.000 --> 00:07:01.000
שוק הבשר המפורסם מאד של לונדון, מוקם פה למעלה.

00:07:01.000 --> 00:07:05.000
עופות הגיעו ממזרח אנגליה וכך הלאה, לצפון-מערב.

00:07:05.000 --> 00:07:06.000
אני מרגישה קצת כמו חזאית כרגע. מילא.

00:07:06.000 --> 00:07:10.000
אז העופות הגיעו

00:07:10.000 --> 00:07:13.000
כשרגליהן מוגנות בנעלי קנבס קטנות.

00:07:13.000 --> 00:07:15.000
וכשהם הגיעו לקצה המזרחי

00:07:15.000 --> 00:07:17.000
של צ'יפסייד, שם הם נמכרו.

00:07:17.000 --> 00:07:19.000
ולכן זה נקרא "פולטרי" (עוף).

NOTE Paragraph

00:07:19.000 --> 00:07:22.000
בעצם, אם מסתכלים על מפה של כל עיר

00:07:22.000 --> 00:07:26.000
שנבנתה לפני העידן התעשייתי,

00:07:26.000 --> 00:07:28.000
אפשר לזהות מאין הגיע המזון אליה.

00:07:28.000 --> 00:07:31.000
אפשר לראות כיצד המזון עיצב אותה מבחינה פיזית,

00:07:31.000 --> 00:07:34.000
גם על ידי שמות הרחובות, שנותנים לנו רמזים רבים.

00:07:34.000 --> 00:07:36.000
רחוב פריידיי (יום שישי), בחיים קודמים,

00:07:36.000 --> 00:07:38.000
היה איפה שהיית קונה את הדגים ביום שישי.

00:07:38.000 --> 00:07:40.000
אבל עלינו גם לדמיין את זה מלא באוכל.

00:07:40.000 --> 00:07:43.000
בגלל שהרחובות והמרחבים הציבוריים,

00:07:43.000 --> 00:07:46.000
היו המקומות היחידים בהם אוכל נקנה ונמכר.

NOTE Paragraph

00:07:46.000 --> 00:07:49.000
אם מסתכלים על התמונה של סמית'פילד ב1830

00:07:49.000 --> 00:07:52.000
אפשר לראות שהיה קשה מאד לחיות בעיר כזו

00:07:52.000 --> 00:07:54.000
מבלי להיות מודע למקור האוכל שלך.

00:07:54.000 --> 00:07:56.000
כך שאם היית אוכל ארוחת צהריים ביום ראשון,

00:07:56.000 --> 00:07:58.000
רוב הסיכויים שהוא פעה או געה מחוץ לחלונך

00:07:58.000 --> 00:08:00.000
בערך שלושה ימים קודם לכן.

00:08:00.000 --> 00:08:03.000
מיותר לציין שזו עיר אורגנית,

00:08:03.000 --> 00:08:06.000
חלק ממחזור אורגני.

00:08:06.000 --> 00:08:09.000
ואז 10 שנים מאוחר יותר הכל השתנה.

NOTE Paragraph

00:08:09.000 --> 00:08:12.000
זו תמונה של "הרכבת המערבית הגדולה" ב1840.

00:08:12.000 --> 00:08:14.000
כפי שאתם יכולים לראות, חלק מהנושאים הראשונים שלה

00:08:14.000 --> 00:08:16.000
היו חזירים וכבשים.

00:08:16.000 --> 00:08:20.000
כך שלפתע, כל החיות האלו כבר לא נכנסו אל השוק בהליכה.

00:08:20.000 --> 00:08:22.000
הן נשחטות רחוק מהעין ורחוק מהלב,

00:08:22.000 --> 00:08:24.000
אי שם בכפר.

00:08:24.000 --> 00:08:26.000
והן מגיעות אל תוך העיר על גבי מסילת הרכבת.

00:08:26.000 --> 00:08:29.000
וזה משנה הכל.

00:08:29.000 --> 00:08:31.000
בתור התחלה, זה מאפשר

00:08:31.000 --> 00:08:32.000
בפעם הראשונה לגדל ערים,

00:08:32.000 --> 00:08:34.000
בכל צורה וגודל, בכל מקום.

00:08:34.000 --> 00:08:38.000
ערים היו פעם מוגבלות על ידי גאוגרפיה:

00:08:38.000 --> 00:08:41.000
הן היו חייבות להשיג את המזון שלהן באמצעים פיזיים מסובכים.

00:08:41.000 --> 00:08:45.000
פתאום הן משוחררות מהגאוגרפיה בפועל.

NOTE Paragraph

00:08:45.000 --> 00:08:48.000
כפי שניתן לראות ממפות אלו של לונדון,

00:08:48.000 --> 00:08:50.000
ב90 השנים אחרי בואן של הרכבות,

00:08:50.000 --> 00:08:54.000
היא הופכת מכתם קטן שקל להאכיל,

00:08:54.000 --> 00:08:56.000
על ידי חיות המגיעות ברגל וכו',

00:08:56.000 --> 00:08:58.000
לענק ראוותני,

00:08:58.000 --> 00:09:01.000
שהיה קשה מאד להאכיל בהליכה,

00:09:01.000 --> 00:09:04.000
של חיות ובני אדם.

00:09:04.000 --> 00:09:07.000
וכמובן שזו היתה רק ההתחלה. אחרי רכבות הגיעו המכוניות.

00:09:07.000 --> 00:09:11.000
וזה בעצם מסמן את קץ התהליך הזה.

00:09:11.000 --> 00:09:13.000
זהו השחרור הסופי והמוחלט של העיר

00:09:13.000 --> 00:09:16.000
מכל קשר נראה לעין עם הטבע.

NOTE Paragraph

00:09:16.000 --> 00:09:19.000
וזו עיר נטולת ריח,

00:09:19.000 --> 00:09:21.000
נטול בלגן, נטולת אנשים.

00:09:21.000 --> 00:09:24.000
בגלל שאף אחד לא היה חולם על הליכה בכזה נוף.

00:09:24.000 --> 00:09:27.000
מה שעשו כדי להביא אוכל היה להיכנס למכוניות שלהם,

00:09:27.000 --> 00:09:30.000
לנסוע לקופסה אי שם בפרוורים,

00:09:30.000 --> 00:09:32.000
חזרו עם קניות לשבוע,

00:09:32.000 --> 00:09:34.000
ותהו מה לעזאזל לעשות עם זה.

00:09:34.000 --> 00:09:37.000
וזה באמת הרגע שמערכת היחסים שלנו,

00:09:37.000 --> 00:09:40.000
הן עם ערים והן עם אוכל, השתנו לחלוטין.

NOTE Paragraph

00:09:40.000 --> 00:09:43.000
כאן יש לנו מזון- שהיה פעם המרכז,

00:09:43.000 --> 00:09:46.000
הליבה החברתית של העיר- בפריפריה.

00:09:46.000 --> 00:09:48.000
זה היה פעם אירוע חברתי, הקניה והמכירה של אוכל.

00:09:48.000 --> 00:09:50.000
כיום זה אנונימי.

00:09:50.000 --> 00:09:52.000
היינו פעם מבשלים, היום רק מוסיפים מים,

00:09:52.000 --> 00:09:57.000
או קצת ביצה אם אתה מכין עוגה או משהו.

00:09:57.000 --> 00:10:01.000
אנחנו לא מריחים אוכל כדי לבדוק אם טוב לאכול אותו.

00:10:01.000 --> 00:10:04.000
אנחנו רק קוראים את התאריך התפוגה על החבילה.

00:10:04.000 --> 00:10:07.000
ואנחנו לא מעריכים אוכל. אנחנו לא סומכים עליו.

00:10:07.000 --> 00:10:09.000
אז במקום לסמוך עליו אנחנו חוששים ממנו.

00:10:09.000 --> 00:10:13.000
ובמקום להעריך אותו אנו משליכים אותו לאשפה.

NOTE Paragraph

00:10:13.000 --> 00:10:16.000
אחת האירוניות הגדולות של מערכות מזון מודרניות

00:10:16.000 --> 00:10:18.000
היא שהן יצרו בדיוק את מה שהבטיחו

00:10:18.000 --> 00:10:20.000
שיעשה קל יותר להרבה יותר קשה.

00:10:20.000 --> 00:10:24.000
על ידי כך שניתן לבנות ערים בכל מקום,

00:10:24.000 --> 00:10:28.000
הן למעשה הרחיקו אותנו ממערכת היחסים החשובה ביותר,

00:10:28.000 --> 00:10:31.000
שהיא היחסים בינינו לבין הטבע.

00:10:31.000 --> 00:10:34.000
וכך הן יצרו תלות במערכות שרק הן יכולות לספק,

00:10:34.000 --> 00:10:36.000
אשר, כפי שראינו, אינן מקיימות.

NOTE Paragraph

00:10:36.000 --> 00:10:39.000
אז מה בכוונתנו לעשות לגבי זה?

00:10:39.000 --> 00:10:41.000
זו אינה שאלה חדשה.

00:10:41.000 --> 00:10:45.000
לפני 500 שנה תומס מור שאל את עצמו.

00:10:45.000 --> 00:10:48.000
זה איור השער של ספרו "אוטופיה".

00:10:48.000 --> 00:10:51.000
זו היתה סדרה של ערי-מדינה עצמאיות-למחצה,

00:10:51.000 --> 00:10:53.000
אם זה נשמע מוכר מאיפשהו,

00:10:53.000 --> 00:10:56.000
מרחק יום הליכה זו מזו, כשכולם היו משוגעים לחקלאות,

00:10:56.000 --> 00:10:58.000
וגידלו ירקות בחצר האחורית שלהם,

00:10:58.000 --> 00:11:00.000
ואכלו ארוחות משותפות וכן הלאה.

00:11:00.000 --> 00:11:02.000
ואפשר להתווכח על כך

00:11:02.000 --> 00:11:05.000
שאוכל הוא עקרון מסדר בסיסי באוטופיה.

00:11:05.000 --> 00:11:08.000
למרות שמור מעולם לא הגדיר זאת כך.

NOTE Paragraph

00:11:08.000 --> 00:11:11.000
והנה חזון "אוטופי" מפורסם נוסף,

00:11:11.000 --> 00:11:13.000
של אבנעזר הווארד, "עיר הגנים".

00:11:13.000 --> 00:11:16.000
אותו הרעיון. סדרה של ערי-מדינה עצמאיות-למחצה.

00:11:16.000 --> 00:11:20.000
גושים קטנים של מטרופולין יחד עם אדמת חקלאות מסביב,

00:11:20.000 --> 00:11:22.000
מחוברות זו לזו במסילת רכבת.

00:11:22.000 --> 00:11:24.000
ושוב, אפשר לומר שאוכל

00:11:24.000 --> 00:11:27.000
הוא העיקרון המארגן של החזון הזה.

00:11:27.000 --> 00:11:29.000
היא אפילו נבנתה, אך ללא קשר

00:11:29.000 --> 00:11:31.000
לחזון של הווארד.

00:11:31.000 --> 00:11:34.000
זו הבעיה עם רעיונות אוטופיים,

00:11:34.000 --> 00:11:36.000
שהם אוטופיים.

NOTE Paragraph

00:11:36.000 --> 00:11:39.000
אוטופיה היתה מילה בה הווארד מור השתמש בכוונה.

00:11:39.000 --> 00:11:43.000
זו היתה מעין בדיחה. בגלל שיש לה משמעות כפולה שנגזרת מיוונית.

00:11:43.000 --> 00:11:45.000
פירושה יכול להיות מקום טוב, או שום מקום.

00:11:45.000 --> 00:11:49.000
בגלל שזהו אידאל. דבר של הדמיון. לא נוכל להשיגו.

00:11:49.000 --> 00:11:51.000
ואני חושבת, ככלי קונספטואלי

00:11:51.000 --> 00:11:54.000
למחשבה על בעיה עמוקה של מגורים אנושיים,

00:11:54.000 --> 00:11:56.000
שאינה שימושית כלכך.

00:11:56.000 --> 00:11:59.000
אז חשבתי על אלטרנטיבה,

00:11:59.000 --> 00:12:02.000
שהיא "סיטופיה", מהיוונית העתיקה,

00:12:02.000 --> 00:12:04.000
"סיטוס" משמעה אוכל, ו"טופוס"- מקום.

NOTE Paragraph

00:12:04.000 --> 00:12:06.000
אני מאמינה שאנו כבר חיים בסיטופיה.

00:12:06.000 --> 00:12:09.000
אנו חיים בעולם המעוצב על ידי אוכל,

00:12:09.000 --> 00:12:12.000
ואם אנו מבינים זאת, נוכל להשתמש באוכל ככלי חזק מאד-

00:12:12.000 --> 00:12:16.000
כלי קונספטואלי, תכנוני, כדי לעצב את העולם אחרת.

00:12:16.000 --> 00:12:21.000
אם נעשה זאת, איך יכולה להראות סיטופיה?

00:12:21.000 --> 00:12:23.000
ובכן, אני חושבת שהיא תראה בערך כך.

00:12:23.000 --> 00:12:25.000
אני חייבת להשתמש בשקופית הזו. זה המבט על הפנים של הכלב.

00:12:25.000 --> 00:12:28.000
אבל בכל מקרה, זה- (צחוק)

00:12:28.000 --> 00:12:30.000
זה אוכל במרכז החיים,

00:12:30.000 --> 00:12:32.000
ובמרכז חיי המשפחה, וחוגגים אותו,

00:12:32.000 --> 00:12:34.000
נהנים ממנו, מקדישים לו זמן.

00:12:34.000 --> 00:12:37.000
זה המקום שאוכל צריך לתפוס בחברה שלנו.

NOTE Paragraph

00:12:37.000 --> 00:12:42.000
אבל בשביל סצנות כאלו צריך אנשים כאלו.

00:12:42.000 --> 00:12:44.000
אגב, זה יכול להיות גם גבר.

00:12:44.000 --> 00:12:47.000
זה אנשים שחושבים על אוכל,

00:12:47.000 --> 00:12:49.000
שחושבים קדימה, מתכננים,

00:12:49.000 --> 00:12:51.000
שיכולים להסתכל על ערימה של ירקות טריים

00:12:51.000 --> 00:12:53.000
וממש לזהות אותם.

00:12:53.000 --> 00:12:56.000
אנחנו צריכים את האנשים האלו, הם חלק מרשת.

00:12:56.000 --> 00:12:59.000
בגלל שבלעדיהם לא יתכנו מקומות כאלו.

00:12:59.000 --> 00:13:02.000
בכוונה בחרתי את זו כי היא מראה גבר קונה ירק.

00:13:02.000 --> 00:13:06.000
אבל רשתות, שווקים בהם נמכר אוכל שגידלו באופן מקומי.

00:13:06.000 --> 00:13:08.000
זה מקומי. זה טרי.

00:13:08.000 --> 00:13:10.000
זה חלק מהחיים החברתיים של העיר.

00:13:10.000 --> 00:13:13.000
בגלל שבלי זה לא יתכנו מקומות כאלו,

00:13:13.000 --> 00:13:16.000
אוכל שמגדלים אותו מקומית והוא חלק מהנוף,

00:13:16.000 --> 00:13:18.000
ולא רק מצרך סכום-אפס,

00:13:18.000 --> 00:13:20.000
מאיזה חור נידח.

00:13:20.000 --> 00:13:22.000
פרות עם נוף.

00:13:22.000 --> 00:13:24.000
ערימות מהבילות של הומוס.

00:13:24.000 --> 00:13:27.000
זה בעצם מחבר את הכל יחד.

NOTE Paragraph

00:13:27.000 --> 00:13:29.000
וזה פרויקט קהילתי

00:13:29.000 --> 00:13:31.000
שביקרתי לאחרונה בטורונטו.

00:13:31.000 --> 00:13:33.000
זו חממה, בה ילדים לומדים

00:13:33.000 --> 00:13:36.000
על אוכל ועל לגדל את האוכל שלהם בעצמם.

00:13:36.000 --> 00:13:39.000
זה צמח שנקרא "קווין", או אולי

00:13:39.000 --> 00:13:41.000
זה צמח של ילד שנקרא קווין. אינני יודעת.

00:13:41.000 --> 00:13:44.000
בכל מקרה, פרויקטים כאלו

00:13:44.000 --> 00:13:48.000
שמנסים לחבר אותנו מחדש לטבע הם חשובים מאין כמותם.

NOTE Paragraph

00:13:48.000 --> 00:13:50.000
אז סיטופיה, בשבילי היא צורת הסתכלות.

00:13:50.000 --> 00:13:54.000
זה להבין שסיטופיה

00:13:54.000 --> 00:13:56.000
כבר קיימת בכיסים קטנים בכל מקום.

00:13:56.000 --> 00:13:58.000
החכמה היא לצרף אותם יחד,

00:13:58.000 --> 00:14:01.000
להשתמש באוכל כדרך ראייה.

00:14:01.000 --> 00:14:04.000
ואם נעשה זאת, כבר לא נראה ערים

00:14:04.000 --> 00:14:07.000
כמטרופולינים בלתי מניבים, כמו זה.

00:14:07.000 --> 00:14:09.000
נראה אותם יותר כך,

00:14:09.000 --> 00:14:12.000
כחלק ממסגרת אורגנית מניבה

00:14:12.000 --> 00:14:14.000
אשר הם חלק ממנה,

00:14:14.000 --> 00:14:16.000
מקושרים באופן סימביוטי.

00:14:16.000 --> 00:14:18.000
אבל כמובן שגם זאת לא תמונה מוצלחת.

00:14:18.000 --> 00:14:21.000
בגלל שאיננו צריכים לייצר מזון ככה יותר.

00:14:21.000 --> 00:14:23.000
אנחנו צריכים לחשוב יותר על פרמקלצ'ר.

00:14:23.000 --> 00:14:25.000
ולכן אני חושבת שהתמונה הזו

00:14:25.000 --> 00:14:27.000
מסכמת עבורי את סוג החשיבה שאנחנו צריכים.

00:14:27.000 --> 00:14:29.000
זוהי המשגה מחדש

00:14:29.000 --> 00:14:32.000
של האופן בו אוכל מעצב את חיינו.

NOTE Paragraph

00:14:32.000 --> 00:14:35.000
התמונה הטובה ביותר של זה בעיני היא בת 650 שנה.

00:14:35.000 --> 00:14:38.000
זו התמונה של אמברוג'יו לורנזטי, "אלגוריה של ממשל טוב".

00:14:38.000 --> 00:14:41.000
זה מדבר על מערכת היחסים בין העיר לכפר.

00:14:41.000 --> 00:14:44.000
ואני חושבת שהמסר פה ברור מאד.

00:14:44.000 --> 00:14:46.000
אם העיר דואגת לכפר,

00:14:46.000 --> 00:14:48.000
הכפר דואג לעיר.

00:14:48.000 --> 00:14:50.000
ואני רוצה שאנחנו נשאל

00:14:50.000 --> 00:14:53.000
מה אמברוג'יו לורנזטי היה מצייר,

00:14:53.000 --> 00:14:55.000
לו היה מצייר את התמונה הזו כיום.

00:14:55.000 --> 00:14:58.000
איך היתה נראית אלגוריה של ממשל טוב היום?

00:14:58.000 --> 00:15:00.000
בגלל שלדעתי זו שאלה דחופה.

00:15:00.000 --> 00:15:02.000
כזו שעלינו לשאול,

00:15:02.000 --> 00:15:04.000
ועלינו להתחיל לענות עליה.

00:15:04.000 --> 00:15:07.000
ידוע לנו שאנו מה שאנחנו אוכלים.

00:15:07.000 --> 00:15:09.000
עלינו להבין שהעולם הוא גם מה שאנחנו אוכלים.

00:15:09.000 --> 00:15:11.000
אבל אם ננקח את הרעיון הזה, אפשר להשתמש באוכל

00:15:11.000 --> 00:15:15.000
ככלי חזק מאד לעיצוב טוב יותר של העולם.

00:15:15.000 --> 00:15:17.000
תודה רבה לכם.

00:15:17.000 --> 00:15:20.000
(מחיאות כפיים)