< Return to Video

תכנון במחשבה על העיוורים

  • 0:03 - 0:06
    אז, בירידה מהאוטובוס,
  • 0:06 - 0:08
    חזרתי אחורה לפינה,
  • 0:08 - 0:11
    כדי לפנות לכיוון מערב בדרך לאימון ברייל.
  • 0:11 - 0:13
    זה היה החורף של 2009,
  • 0:13 - 0:16
    והייתי עיוור כבר בערך שנה.
  • 0:16 - 0:18
    דברים הלכו די טוב.
  • 0:18 - 0:20
    כשהגעתי בשלום אל הצד השני,
  • 0:20 - 0:21
    הסתובבתי שמאלה,
  • 0:21 - 0:24
    לחצתי על הכפתור עבור
    אות השמע להולכי רגל,
  • 0:24 - 0:26
    וחיכיתי לתורי.
  • 0:26 - 0:28
    כשהוא כבה, התחלתי ללכת
  • 0:28 - 0:30
    והגעתי בבטחה למדרכה ממול.
  • 0:30 - 0:32
    בעודי עולה על המדרכה,
  • 0:32 - 0:34
    שמעתי קול של כיסא מתכת
  • 0:34 - 0:39
    מחליק על המדרכה מולי.
  • 0:39 - 0:40
    אני יודע שישנו בית קפה בפינה,
  • 0:40 - 0:42
    ויש להם כיסאות מקדימה,
  • 0:42 - 0:44
    אז פשוט זזתי לשמאל
  • 0:44 - 0:45
    על מנת להגיע קרוב יותר אל הרחוב.
  • 0:45 - 0:49
    באותו אופן שזזתי, כך גם זז הכיסא.
  • 0:50 - 0:51
    באותו רגע הבנתי שעשיתי טעות,
  • 0:51 - 0:53
    והלכתי בחזרה אל הימין,
  • 0:53 - 0:56
    וכך החליק גם הכיסא בתיאום מושלם.
  • 0:56 - 0:59
    עכשיו התחלתי להרגיש מעט לחוץ.
  • 0:59 - 1:00
    הלכתי בחזרה אל השמאל,
  • 1:00 - 1:02
    וכך גם עשה הכיסא,
  • 1:02 - 1:04
    חוסם את מסלול התנועה שלי.
  • 1:04 - 1:07
    בשלב הזה הייתי כבר לגמרי מבוהל.
  • 1:07 - 1:09
    אז צעקתי,
  • 1:09 - 1:12
    " מי זה שם לכל הרוחות? מה קורה פה?"
  • 1:12 - 1:14
    בדיוק אז, מבעד לצעקה שלי,
  • 1:14 - 1:17
    שמעתי משהו אחר - רישרוש מוכר.
  • 1:17 - 1:19
    זה נשמע מוכר,
  • 1:19 - 1:21
    ובמהרה שקלתי אפשרות אחרת,
  • 1:21 - 1:23
    והושטתי את ידי השמאלית,
  • 1:23 - 1:26
    כאשר אצבעותיי התחככו במשהו לא ברור.
  • 1:26 - 1:29
    ואז נתקלתי באוזן,
  • 1:29 - 1:33
    באוזן של כלב, אולי גולדן רטריבר.
  • 1:33 - 1:35
    רצועתו הייתה קשורה לכיסא
  • 1:35 - 1:37
    בזמן שהבעלים שלה נכנסו פנימה בשביל קפה,
  • 1:37 - 1:38
    והיא הייתה רק עיקבית במאמציה
  • 1:38 - 1:42
    לברך אותי, אולי תקבל גירוד מאחורי האוזן.
  • 1:42 - 1:44
    מי יודע, אולי היא התנדבה לתת שירות.
  • 1:44 - 1:47
    (צחוק)
  • 1:47 - 1:49
    אבל הסיפור הקטן הזה הוא למעשה על
  • 1:49 - 1:52
    הפחדים ואי ההבנות המלוות
  • 1:52 - 1:55
    את הרעיון של לנוע בעיר
  • 1:55 - 1:57
    ללא ראיה,
  • 1:57 - 2:00
    לכאורה לא מודע לסביבה
  • 2:00 - 2:02
    ולאנשים סביבך.
  • 2:02 - 2:06
    אז הרשו לי לחזור מעט אחורה,
    ולהשלים לכם את תמונת המצב.
  • 2:06 - 2:09
    ביום פטריק הקדוש של שנת 2008,
  • 2:09 - 2:12
    התייצבתי בבית החולים לניתוח
  • 2:12 - 2:14
    להסרת גידול במוח.
  • 2:14 - 2:16
    הניתוח עבר בהצלחה.
  • 2:16 - 2:19
    יומיים מאוחר יותר, הראייה שלי החלה להתדרדר.
  • 2:19 - 2:22
    ביום השלישי, היא נעלמה לגמרי.
  • 2:22 - 2:25
    מיד תקפה אותי תחושה נוראית
  • 2:25 - 2:28
    של פחד, של בלבול, של פגיעות,
  • 2:28 - 2:31
    כמו שכל אחד היה חש.
  • 2:31 - 2:33
    אבל לאחר שהקדשתי לכך מחשבה,
  • 2:33 - 2:35
    התחלתי להבין שלמעשה
  • 2:35 - 2:38
    היה לי הרבה מה להודות עליו.
  • 2:38 - 2:41
    במיוחד חשבתי על אבא שלי,
  • 2:41 - 2:43
    אשר הלך לעולמו כתוצאה מסיבוך
  • 2:43 - 2:45
    של ניתוח מוח.
  • 2:45 - 2:49
    הוא היה בן 36. אני הייתי בן 7 באותו זמן.
  • 2:50 - 2:53
    אז למרות שהיו לי את כל הסיבות
  • 2:53 - 2:55
    להיות מפוחד מהעתיד,
  • 2:55 - 2:58
    ולא היה לי מושג מה עומד לקרות לי,
  • 2:58 - 3:00
    הייתי בחיים.
  • 3:00 - 3:03
    לבן שלי עדיין היה את אבא שלו.
  • 3:03 - 3:04
    וחוץ מזה, זה לא שהייתי הבנאדם הראשון
  • 3:04 - 3:06
    שאיבד את ראייתו.
  • 3:06 - 3:08
    ידעתי שאמורות להיות מגוון של מערכות
  • 3:08 - 3:10
    וטכניקות ואימונים שאני אוכל לקחת
  • 3:10 - 3:13
    על מנת לחיות חיים מלאי משמעות ופעילות
  • 3:13 - 3:15
    מבלי לראות.
  • 3:15 - 3:17
    אז כאשר השתחררתי מבית החולים
  • 3:17 - 3:19
    כמה ימים מאוחר יותר, עזבתי עם משימה,
  • 3:19 - 3:22
    משימה לצאת החוצה ולקבל את האימון הטוב ביותר
  • 3:22 - 3:26
    מהר ככל שאוכל ולהתחיל לשקם את חיי.
  • 3:27 - 3:31
    בתוך כשישה חודשים, חזרתי לעבודה.
  • 3:31 - 3:32
    האימון שלי החל.
  • 3:32 - 3:34
    אפילו התחלתי לרכב על אופנים דו מושביים
  • 3:34 - 3:36
    עם חבריי הוותיקים לרכיבת אופניים,
  • 3:36 - 3:38
    ונסעתי לעבודה בעצמי,
  • 3:38 - 3:41
    הולך לאורך העיר, ולוקח את האוטובוס.
  • 3:41 - 3:43
    זו הייתה הרבה עבודה קשה.
  • 3:44 - 3:46
    אבל מה שלא צפיתי
  • 3:46 - 3:49
    בשינוי המהיר הזה
  • 3:49 - 3:53
    היתה החוויה המדהימה של הקבלה
  • 3:53 - 3:57
    של החוויה החזותית שלי
    לעומת החוויה העיוורת שלי
  • 3:57 - 3:59
    של אותם המקומות ואותם האנשים
  • 3:59 - 4:02
    בתוך זמן כל כך קצר.
  • 4:03 - 4:05
    מתוך זה נוצרו הרבה תובנות,
  • 4:05 - 4:06
    או אבחנות, כפי שקראתי להם,
  • 4:06 - 4:10
    דברים שלמדתי מאז איבדתי את ראייתי.
  • 4:10 - 4:14
    אבחנות אלו נעו בין הטריויאלי לעמוק,
  • 4:14 - 4:17
    בין המשעמם למשעשע.
  • 4:17 - 4:20
    כארכיטקט, ההקבלה המובהקת
  • 4:20 - 4:22
    בין החוויה החזותית לחוויה העיוורת
  • 4:22 - 4:25
    של אותם המקומות ואותם הערים
  • 4:25 - 4:27
    תוך פרק זמן קצר כל כך
  • 4:27 - 4:29
    העניקה לי כל מיני אבחנות נהדרות
  • 4:29 - 4:31
    על העיר עצמה.
  • 4:32 - 4:34
    האבחנה העיקרית
  • 4:34 - 4:36
    היתה ההכרה שלמעשה
  • 4:36 - 4:40
    ערים הן מקומות נהדרים לעיוורים.
  • 4:40 - 4:42
    וכמו-כן, הייתי מופתע גם
  • 4:42 - 4:45
    מהנטיה של ערים לאדיבות ואיכפתיות
  • 4:45 - 4:49
    לעומת אדישות או גרוע מכך.
  • 4:49 - 4:51
    ואז התחלתי להבין
  • 4:51 - 4:53
    שזה נראה כאילו לעיוורים יש
  • 4:53 - 4:56
    השפעה חיובית על העיר עצמה.
  • 4:57 - 4:59
    זה היה די מסקרן בעיני.
  • 5:00 - 5:03
    הרשו לי לעצור לרגע ולבחון
  • 5:03 - 5:07
    מדוע ערים כל כך טובות לעיוורים.
  • 5:08 - 5:12
    חלק בלתי נפרד מאימון השיקום מאובדן ראיה
  • 5:12 - 5:15
    הוא ללמוד לסמוך על החושים הלא-חזותיים שלך,
  • 5:15 - 5:19
    דברים שבמצב אחר ייתכן ותתעלם מהם.
  • 5:19 - 5:21
    זה כמו עולם חדש של מידע חושי
  • 5:21 - 5:23
    שנפתח לפניך.
  • 5:23 - 5:24
    הייתי ממש המום מהסימפוניה
  • 5:24 - 5:27
    של קולות עדינים מסביבי ברחבי העיר
  • 5:27 - 5:28
    שאתה יכול לשמוע ולעבוד איתם
  • 5:28 - 5:30
    על מנת להבין היכן אתה,
  • 5:30 - 5:33
    כיצד עליך לנוע, ולאן אתה צריך ללכת.
  • 5:33 - 5:36
    באופן דומה, רק דרך האחיזה של מקל ההליכה,
  • 5:36 - 5:40
    אתה יכול להרגיש מרקמים שונים על הריצפה תחתיך,
  • 5:40 - 5:42
    ובמשך הזמן אתה בונה תבנית של המקום בו אתה נמצא
  • 5:42 - 5:44
    ולאן פניך מועדות.
  • 5:44 - 5:47
    ובאותו אופן, רק קרני שמש המחממות צד אחד של פניך
  • 5:47 - 5:49
    או הרוח בצווארך
  • 5:49 - 5:52
    נותנים לך רמזים לגבי הכיוון שלך
  • 5:52 - 5:53
    וההתקדמות שלך לאורך הבלוק
  • 5:53 - 5:56
    והתנועה שלך בזמן ובמרחב.
  • 5:57 - 5:59
    אבל גם חוש הריח.
  • 5:59 - 6:02
    למספר מחוזות וערים יש את הריח האופייני להן,
  • 6:02 - 6:05
    כמו גם מקומות ודברים סביבך,
  • 6:05 - 6:07
    ואם אתה בר-מזל, אתה יכול אפילו לעקוב אחר אפך
  • 6:07 - 6:10
    למאפייה החדשה שחיפשת.
  • 6:10 - 6:12
    כל זה ממש הפתיע אותי,
  • 6:12 - 6:15
    מכיוון שהתחלתי להבין
  • 6:15 - 6:18
    שהחוויה העיוורת שלי
  • 6:18 - 6:20
    היתה הרבה יותר רב-חושית
  • 6:20 - 6:23
    מאשר היתה החוויה החזותית שלי אי פעם.
  • 6:23 - 6:26
    מה שהמם אותי בנוסף היה עד כמה העיר
  • 6:26 - 6:27
    השתנתה מסביבי.
  • 6:27 - 6:29
    כאשר אתה רואה,
  • 6:29 - 6:31
    כל אחד כאילו עסוק בעצמו,
  • 6:31 - 6:33
    אתה שקוע בעניינך.
  • 6:33 - 6:34
    לעומת זאת, אם תאבד את ראייתך,
  • 6:34 - 6:37
    וזה סיפור אחר לגמרי.
  • 6:37 - 6:39
    ואינני יודע מי מסתכל על מי,
  • 6:39 - 6:42
    אבל אני חושד שהרבה אנשים צופים בי.
  • 6:42 - 6:44
    ואני לא פרנויד, אבל בכל מקום שאני הולך אליו,
  • 6:44 - 6:47
    אני מקבל כל מיני עצות:
  • 6:47 - 6:50
    לך לפה, זוז לשם, תיזהר מזה.
  • 6:50 - 6:52
    הרבה מידע נכון.
  • 6:52 - 6:54
    חלקו שימושי. חלקו בעצם הפוך.
  • 6:54 - 6:57
    אתה צריך להבין למה הם בעצם התכוונו.
  • 6:58 - 7:01
    חלקו די שגוי ולא עוזר.
  • 7:01 - 7:04
    אבל בסה"כ זה טוב.
  • 7:04 - 7:06
    אבל פעם אחת הייתי באוקלנד
  • 7:06 - 7:09
    הולך לאורך ברודוויי ומגיע לפינה.
  • 7:09 - 7:12
    המתנתי לאות הקולי לחציית הולכי רגל (ברמזור),
  • 7:12 - 7:14
    וכשהתחלתי ללכת, בדיוק עמדתי לרדת לרחוב,
  • 7:14 - 7:18
    כאשר לפתע ידי הימנית נאחזה על ידי אדם,
  • 7:18 - 7:20
    והוא משך את ידי וסחב אותי אל מעבר החצייה
  • 7:20 - 7:22
    וגרר אותי לצד השני של הרחוב,
  • 7:22 - 7:24
    מדבר אלי ב(סינית-)מנדרינית.
  • 7:24 - 7:26
    (צחוק)
  • 7:26 - 7:29
    זה היה כאילו לא היה מוצא
    מאחיזת המוות של אותו אדם,
  • 7:30 - 7:31
    אבל הוא הביא אותי בביטחה לצידו השני של הרחוב.
  • 7:31 - 7:34
    מה יכולתי לעשות?
  • 7:34 - 7:37
    אבל האמינו לי, יש דרכים יותר מנומסות להציע עזרה,
  • 7:38 - 7:39
    אנחנו לא יודעים שאתם שם,
  • 7:39 - 7:41
    אז זה יהיה נחמד לומר קודם "שלום".
  • 7:41 - 7:43
    "האם תרצה עזרה?"
  • 7:43 - 7:46
    אולם באוקלנד באמת הייתי המום
  • 7:46 - 7:49
    עד כמה השתנתה העיר אוקלנד
  • 7:49 - 7:52
    בעת שאיבדתי את ראייתי.
  • 7:52 - 7:54
    אהבתי אותה כאשר ראיתי. היא היתה בסדר.
  • 7:54 - 7:56
    זו עיר פשוט נהדרת.
  • 7:56 - 7:58
    אבל כאשר איבדתי את ראייתי
  • 7:58 - 8:00
    והלכתי לאורך ברודוויי,
  • 8:00 - 8:03
    בורכתי בכל בלוק לאורך הדרך.
  • 8:03 - 8:05
    "ברכות, בנאדם."
  • 8:05 - 8:07
    "לך על זה, אחי."
  • 8:07 - 8:09
    "אלוהים יברך אותך."
  • 8:09 - 8:10
    וכשראיתי לא זכיתי לזה.
  • 8:10 - 8:12
    (צחוק)
  • 8:12 - 8:17
    ובסן-פרנסיסקו אפילו כעיוור אינני זוכה לזה.
  • 8:18 - 8:21
    ואני יודע שזה מטריד כמה מחבריי העיוורים,
  • 8:21 - 8:23
    לא רק אותי.
  • 8:23 - 8:27
    לעיתים חושבים
    שזה רגש שנובע מרחמים.
  • 8:28 - 8:31
    אני נוטה לחשוב שזה נובע משותפות הגורל האנושית,
  • 8:31 - 8:33
    מהאחווה שלנו,
  • 8:33 - 8:34
    ואני חושב שזה די מגניב.
  • 8:34 - 8:36
    למעשה, אם אני מבואס,
  • 8:36 - 8:38
    אני פשוט הולך לברודוויי בעיר התחתית של אוקלנד,
  • 8:38 - 8:41
    אני יוצא להליכה ומרגיש יותר טוב פשוט כך,
  • 8:41 - 8:42
    ברגע.
  • 8:44 - 8:46
    אבל זה גם מדגים כיצד
  • 8:46 - 8:48
    מוגבלות ועיוורון
  • 8:48 - 8:53
    חוצים קווים אתניים, חברתיים, גזעיים וכלכליים.
  • 8:53 - 8:57
    מוגבלות מציעה שיוויון הזדמנויות.
  • 8:57 - 8:59
    כולם מוזמנים.
  • 8:59 - 9:02
    למעשה, שמעתי שנהוג לומר בקהילת בעלי המוגבלויות
  • 9:02 - 9:04
    שבעצם ישנם שני סוגי אנשים:
  • 9:04 - 9:06
    יש את בעלי המוגבלויות,
  • 9:06 - 9:10
    ואת אלה שעדיין לא גילו את המוגבלות שלהם.
  • 9:11 - 9:13
    זו דרך שונה לחשוב על זה,
  • 9:13 - 9:15
    אבל אני חושב שזו דרך די יפה,
  • 9:15 - 9:17
    מכיוון שהיא הרבה יותר מכילה
  • 9:17 - 9:20
    מאשר ה"אנחנו והם"
  • 9:20 - 9:22
    או ה"רגילים לעומת בעלי המוגבלויות"
  • 9:22 - 9:25
    וזה הרבה יותר כן ומכבד
  • 9:25 - 9:27
    את שבריריות החיים.
  • 9:28 - 9:30
    אז המסר האחרון שלי עבורכם
  • 9:30 - 9:34
    זה שלא רק שהעיר טובה לעיוורים,
  • 9:34 - 9:37
    אלא שהעיר זקוקה לנו.
  • 9:37 - 9:39
    ואני כל כך בטוח בכך
  • 9:39 - 9:41
    שאני רוצה להציע לכם היום
  • 9:41 - 9:44
    להתייחס לעיוורים כתושבי העיר הטיפוסיים
  • 9:44 - 9:48
    כשאתם מדמיינים ערים חדשות ונהדרות,
  • 9:48 - 9:50
    ולא רק לחשוב עליהם
  • 9:50 - 9:52
    אחרי שהדברים כבר נקבעו.
  • 9:52 - 9:54
    אז זה כבר מאוחר מדי.
  • 9:55 - 9:58
    אז אם תתכננו עיר במחשבה על עיוורים
  • 9:58 - 10:03
    תהיה לכם רשת עשירה וברת הליכה של מדרכות
  • 10:03 - 10:05
    אם מערך צפוף של אפשרויות בחירה
  • 10:05 - 10:08
    כולן זמינות במפלס הרחוב.
  • 10:08 - 10:10
    אם אתם מתכננים ערים במחשבה על העיוורים,
  • 10:10 - 10:14
    מדרכות תהיינה צפויות ונדיבות.
  • 10:14 - 10:16
    המרווחים בין הבניינים יהיו מאוזנים היטב
  • 10:16 - 10:19
    בין אנשים לבין מכוניות.
  • 10:19 - 10:23
    למעשה, מכוניות - מי זקוק להם?
  • 10:23 - 10:27
    אם אתה עיוור אתה לא נוהג. (צחוק)
  • 10:27 - 10:30
    לא אוהבים כשאתה נוהג. (צחוק)
  • 10:30 - 10:33
    אם אתם מתכננים עיר במחשבה על העיוורים,
  • 10:33 - 10:34
    אתם מתכננים עיר עם
  • 10:34 - 10:39
    מערכת תחבורה ציבורית חסינה, נגישה, ומקושרת היטב
  • 10:39 - 10:41
    המחברת בין כל חלקי העיר
  • 10:41 - 10:43
    וכל האזור שמסביבה.
  • 10:44 - 10:46
    אם אתם מתכננים עיר במחשבה על העיוורים,
  • 10:46 - 10:48
    תהיה תעסוקה - הרבה תעסוקה.
  • 10:48 - 10:50
    עיוורים גם רוצים לעבוד.
  • 10:50 - 10:52
    הם רוצים להתפרנס.
  • 10:52 - 10:55
    אז בתכנון עיר לעיוורים,
  • 10:55 - 10:57
    אני מקווה שאתם מתחילים להבין
  • 10:57 - 11:00
    שהיא בעצם תהיה עיר יותר מכילה,
  • 11:00 - 11:04
    יותר שיוויונית, ויותר צודקת לכולם.
  • 11:04 - 11:06
    ובהתבסס על נסיון העבר החזותי שלי,
  • 11:06 - 11:08
    זה נשמע כמו עיר די מגניבה,
  • 11:08 - 11:11
    בין אם אתה עיוור, או יש לך מוגבלות,
  • 11:11 - 11:14
    ובין אם עדיין לא גילית את המוגבלות שלך.
  • 11:14 - 11:15
    אז תודה לכם.
  • 11:15 - 11:20
    (מחיאות כפיים)
Title:
תכנון במחשבה על העיוורים
Speaker:
כריס דאוני
Description:

כיצד תראה עיר המתוכננת לעיוורים? כריס דאוני הוא ארכיטקט שהתעוור לפתע בשנת 2008; הוא משווה בין החיים בסן-פרציסקו האהובה עליו לפני ואחרי, ומראה כיצד התכנון המתחשב שמשפר את חייו עכשיו עשוי למעשה לשפר את חיי כולם, בין אם הם רואים ובין אם לאו.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
11:40

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.