WEBVTT

00:00:03.170 --> 00:00:06.151
אז, בירידה מהאוטובוס,

00:00:06.151 --> 00:00:07.896
חזרתי אחורה לפינה,

00:00:07.896 --> 00:00:11.284
כדי לפנות לכיוון מערב בדרך לאימון ברייל.

00:00:11.284 --> 00:00:13.394
זה היה החורף של 2009,

00:00:13.394 --> 00:00:15.815
והייתי עיוור כבר בערך שנה.

00:00:15.815 --> 00:00:17.948
דברים הלכו די טוב.

00:00:17.948 --> 00:00:19.855
כשהגעתי בשלום אל הצד השני,

00:00:19.855 --> 00:00:21.316
הסתובבתי שמאלה,

00:00:21.316 --> 00:00:23.920
לחצתי על הכפתור עבור 
אות השמע להולכי רגל,

00:00:23.920 --> 00:00:25.844
וחיכיתי לתורי.

00:00:25.844 --> 00:00:27.933
כשהוא כבה, התחלתי ללכת

00:00:27.933 --> 00:00:29.606
והגעתי בבטחה למדרכה ממול.

00:00:29.606 --> 00:00:31.702
בעודי עולה על המדרכה,

00:00:31.702 --> 00:00:34.396
שמעתי קול של כיסא מתכת

00:00:34.396 --> 00:00:38.552
מחליק על המדרכה מולי.

00:00:38.552 --> 00:00:40.469
אני יודע שישנו בית קפה בפינה,

00:00:40.469 --> 00:00:42.115
ויש להם כיסאות מקדימה,

00:00:42.115 --> 00:00:43.511
אז פשוט זזתי לשמאל

00:00:43.511 --> 00:00:45.355
על מנת להגיע קרוב יותר אל הרחוב.

00:00:45.355 --> 00:00:48.995
באותו אופן שזזתי, כך גם זז הכיסא.

00:00:49.515 --> 00:00:51.076
באותו רגע הבנתי שעשיתי טעות,

00:00:51.076 --> 00:00:52.914
והלכתי בחזרה אל הימין,

00:00:52.914 --> 00:00:56.409
וכך החליק גם הכיסא בתיאום מושלם.

00:00:56.409 --> 00:00:58.774
עכשיו התחלתי להרגיש מעט לחוץ.

00:00:58.774 --> 00:01:00.387
הלכתי בחזרה אל השמאל,

00:01:00.387 --> 00:01:01.676
וכך גם עשה הכיסא,

00:01:01.676 --> 00:01:04.284
חוסם את מסלול התנועה שלי.

00:01:04.284 --> 00:01:07.286
בשלב הזה הייתי כבר לגמרי מבוהל.

00:01:07.286 --> 00:01:08.871
אז צעקתי,

00:01:08.871 --> 00:01:12.132
" מי זה שם לכל הרוחות? מה קורה פה?"

00:01:12.132 --> 00:01:14.384
בדיוק אז, מבעד לצעקה שלי,

00:01:14.384 --> 00:01:17.069
שמעתי משהו אחר - רישרוש מוכר.

00:01:17.069 --> 00:01:18.915
זה נשמע מוכר,

00:01:18.915 --> 00:01:20.778
ובמהרה שקלתי אפשרות אחרת,

00:01:20.778 --> 00:01:22.709
והושטתי את ידי השמאלית,

00:01:22.709 --> 00:01:26.113
כאשר אצבעותיי התחככו במשהו לא ברור.

00:01:26.113 --> 00:01:28.664
ואז נתקלתי באוזן,

00:01:28.664 --> 00:01:32.926
באוזן של כלב, אולי גולדן רטריבר.

00:01:32.926 --> 00:01:34.915
רצועתו הייתה קשורה לכיסא

00:01:34.915 --> 00:01:36.652
בזמן שהבעלים שלה נכנסו פנימה בשביל קפה,

00:01:36.652 --> 00:01:38.444
והיא הייתה רק עיקבית במאמציה

00:01:38.444 --> 00:01:41.782
לברך אותי, אולי תקבל גירוד מאחורי האוזן.

00:01:41.782 --> 00:01:44.394
מי יודע, אולי היא התנדבה לתת שירות.

00:01:44.394 --> 00:01:46.773
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:01:46.773 --> 00:01:49.182
אבל הסיפור הקטן הזה הוא למעשה על

00:01:49.182 --> 00:01:52.381
הפחדים ואי ההבנות המלוות

00:01:52.381 --> 00:01:55.284
את הרעיון של לנוע בעיר

00:01:55.284 --> 00:01:56.607
ללא ראיה,

00:01:56.607 --> 00:01:59.568
לכאורה לא מודע לסביבה

00:01:59.568 --> 00:02:01.743
ולאנשים סביבך.

NOTE Paragraph

00:02:02.468 --> 00:02:06.369
אז הרשו לי לחזור מעט אחורה,
ולהשלים לכם את תמונת המצב.

00:02:06.369 --> 00:02:08.928
ביום פטריק הקדוש של שנת 2008,

00:02:08.928 --> 00:02:11.515
התייצבתי בבית החולים לניתוח

00:02:11.515 --> 00:02:13.709
להסרת גידול במוח.

00:02:13.709 --> 00:02:15.796
הניתוח עבר בהצלחה.

00:02:15.796 --> 00:02:18.965
יומיים מאוחר יותר, הראייה שלי החלה להתדרדר.

00:02:18.965 --> 00:02:21.670
ביום השלישי, היא נעלמה לגמרי.

NOTE Paragraph

00:02:22.487 --> 00:02:24.584
מיד תקפה אותי תחושה נוראית

00:02:24.584 --> 00:02:28.473
של פחד, של בלבול, של פגיעות,

00:02:28.473 --> 00:02:30.922
כמו שכל אחד היה חש.

00:02:30.922 --> 00:02:33.414
אבל לאחר שהקדשתי לכך מחשבה,

00:02:33.414 --> 00:02:35.165
התחלתי להבין שלמעשה

00:02:35.165 --> 00:02:38.089
היה לי הרבה מה להודות עליו.

00:02:38.089 --> 00:02:41.085
במיוחד חשבתי על אבא שלי,

00:02:41.085 --> 00:02:43.282
אשר הלך לעולמו כתוצאה מסיבוך

00:02:43.282 --> 00:02:45.385
של ניתוח מוח.

00:02:45.385 --> 00:02:49.499
הוא היה בן 36. אני הייתי בן 7 באותו זמן.

00:02:50.476 --> 00:02:53.169
אז למרות שהיו לי את כל הסיבות

00:02:53.169 --> 00:02:55.401
להיות מפוחד מהעתיד,

00:02:55.401 --> 00:02:58.035
ולא היה לי מושג מה עומד לקרות לי,

00:02:58.035 --> 00:02:59.793
הייתי בחיים.

00:02:59.793 --> 00:03:02.505
לבן שלי עדיין היה את אבא שלו.

00:03:02.505 --> 00:03:04.392
וחוץ מזה, זה לא שהייתי הבנאדם הראשון

00:03:04.392 --> 00:03:06.005
שאיבד את ראייתו.

00:03:06.005 --> 00:03:08.154
ידעתי שאמורות להיות מגוון של מערכות

00:03:08.154 --> 00:03:10.471
וטכניקות ואימונים שאני אוכל לקחת

00:03:10.471 --> 00:03:13.033
על מנת לחיות חיים מלאי משמעות ופעילות

00:03:13.033 --> 00:03:14.635
מבלי לראות.

NOTE Paragraph

00:03:14.635 --> 00:03:16.782
אז כאשר השתחררתי מבית החולים

00:03:16.782 --> 00:03:19.486
כמה ימים מאוחר יותר, עזבתי עם משימה,

00:03:19.486 --> 00:03:21.616
משימה לצאת החוצה ולקבל את האימון הטוב ביותר

00:03:21.616 --> 00:03:26.173
מהר ככל שאוכל ולהתחיל לשקם את חיי.

00:03:26.780 --> 00:03:30.828
בתוך כשישה חודשים, חזרתי לעבודה.

00:03:30.828 --> 00:03:32.430
האימון שלי החל.

00:03:32.430 --> 00:03:34.090
אפילו התחלתי לרכב על אופנים דו מושביים

00:03:34.090 --> 00:03:35.715
עם חבריי הוותיקים לרכיבת אופניים,

00:03:35.715 --> 00:03:38.412
ונסעתי לעבודה בעצמי,

00:03:38.412 --> 00:03:40.887
הולך לאורך העיר, ולוקח את האוטובוס.

00:03:40.887 --> 00:03:42.877
זו הייתה הרבה עבודה קשה.

NOTE Paragraph

00:03:43.650 --> 00:03:45.917
אבל מה שלא צפיתי

00:03:45.917 --> 00:03:48.889
בשינוי המהיר הזה

00:03:48.889 --> 00:03:52.637
היתה החוויה המדהימה של הקבלה

00:03:52.637 --> 00:03:56.577
של החוויה החזותית שלי
לעומת החוויה העיוורת שלי

00:03:56.577 --> 00:03:59.250
של אותם המקומות ואותם האנשים

00:03:59.250 --> 00:04:02.070
בתוך זמן כל כך קצר.

NOTE Paragraph

00:04:02.753 --> 00:04:04.649
מתוך זה נוצרו הרבה תובנות,

00:04:04.649 --> 00:04:06.146
או אבחנות, כפי שקראתי להם,

00:04:06.146 --> 00:04:09.535
דברים שלמדתי מאז איבדתי את ראייתי.

00:04:09.535 --> 00:04:13.922
אבחנות אלו נעו בין הטריויאלי לעמוק,

00:04:14.167 --> 00:04:16.735
בין המשעמם למשעשע.

00:04:16.735 --> 00:04:19.752
כארכיטקט, ההקבלה המובהקת

00:04:19.752 --> 00:04:22.266
בין החוויה החזותית לחוויה העיוורת

00:04:22.266 --> 00:04:24.551
של אותם המקומות ואותם הערים

00:04:24.551 --> 00:04:26.564
תוך פרק זמן קצר כל כך

00:04:26.564 --> 00:04:28.770
העניקה לי כל מיני אבחנות נהדרות

00:04:28.770 --> 00:04:31.193
על העיר עצמה.

00:04:31.944 --> 00:04:33.818
האבחנה העיקרית

00:04:33.818 --> 00:04:35.812
היתה ההכרה שלמעשה

00:04:35.812 --> 00:04:39.752
ערים הן מקומות נהדרים לעיוורים.

00:04:39.752 --> 00:04:42.073
וכמו-כן, הייתי מופתע גם

00:04:42.073 --> 00:04:45.441
מהנטיה של ערים לאדיבות ואיכפתיות

00:04:45.441 --> 00:04:48.921
לעומת אדישות או גרוע מכך.

00:04:48.921 --> 00:04:50.684
ואז התחלתי להבין

00:04:50.684 --> 00:04:52.673
שזה נראה כאילו לעיוורים יש

00:04:52.673 --> 00:04:55.730
השפעה חיובית על העיר עצמה.

NOTE Paragraph

00:04:56.742 --> 00:04:59.014
זה היה די מסקרן בעיני.

00:04:59.996 --> 00:05:02.556
הרשו לי לעצור לרגע ולבחון

00:05:02.556 --> 00:05:06.582
מדוע ערים כל כך טובות לעיוורים.

00:05:07.918 --> 00:05:11.540
חלק בלתי נפרד מאימון השיקום מאובדן ראיה

00:05:11.540 --> 00:05:15.411
הוא ללמוד לסמוך על החושים הלא-חזותיים שלך,

00:05:15.411 --> 00:05:18.637
דברים שבמצב אחר ייתכן ותתעלם מהם.

00:05:18.637 --> 00:05:21.182
זה כמו עולם חדש של מידע חושי

00:05:21.182 --> 00:05:22.631
שנפתח לפניך.

00:05:22.631 --> 00:05:24.159
הייתי ממש המום מהסימפוניה

00:05:24.159 --> 00:05:27.135
של קולות עדינים מסביבי ברחבי העיר

00:05:27.135 --> 00:05:28.427
שאתה יכול לשמוע ולעבוד איתם

00:05:28.427 --> 00:05:30.309
על מנת להבין היכן אתה,

00:05:30.309 --> 00:05:33.114
כיצד עליך לנוע, ולאן אתה צריך ללכת.

00:05:33.114 --> 00:05:35.838
באופן דומה, רק דרך האחיזה של מקל ההליכה,

00:05:35.838 --> 00:05:39.752
אתה יכול להרגיש מרקמים שונים על הריצפה תחתיך,

00:05:39.752 --> 00:05:42.186
ובמשך הזמן אתה בונה תבנית של המקום בו אתה נמצא

00:05:42.186 --> 00:05:43.728
ולאן פניך מועדות.

00:05:43.728 --> 00:05:46.620
ובאותו אופן, רק קרני שמש המחממות צד אחד של פניך

00:05:46.620 --> 00:05:49.449
או הרוח בצווארך

00:05:49.449 --> 00:05:51.649
נותנים לך רמזים לגבי הכיוון שלך

00:05:51.649 --> 00:05:53.342
וההתקדמות שלך לאורך הבלוק

00:05:53.342 --> 00:05:56.291
והתנועה שלך בזמן ובמרחב.

00:05:56.847 --> 00:05:59.280
אבל גם חוש הריח.

00:05:59.280 --> 00:06:01.981
למספר מחוזות וערים יש את הריח האופייני להן,

00:06:01.981 --> 00:06:05.022
כמו גם מקומות ודברים סביבך,

00:06:05.022 --> 00:06:06.814
ואם אתה בר-מזל, אתה יכול אפילו לעקוב אחר אפך

NOTE Paragraph

00:06:06.814 --> 00:06:10.243
למאפייה החדשה שחיפשת.

00:06:10.243 --> 00:06:11.952
כל זה ממש הפתיע אותי,

00:06:11.952 --> 00:06:14.957
מכיוון שהתחלתי להבין

00:06:14.957 --> 00:06:17.510
שהחוויה העיוורת שלי

00:06:17.510 --> 00:06:19.945
היתה הרבה יותר רב-חושית

00:06:19.945 --> 00:06:22.970
מאשר היתה החוויה החזותית שלי אי פעם.

00:06:22.970 --> 00:06:25.710
מה שהמם אותי בנוסף היה עד כמה העיר

00:06:25.710 --> 00:06:27.342
השתנתה מסביבי.

00:06:27.342 --> 00:06:29.079
כאשר אתה רואה,

00:06:29.079 --> 00:06:31.268
כל אחד כאילו עסוק בעצמו,

00:06:31.268 --> 00:06:33.081
אתה שקוע בעניינך.

00:06:33.081 --> 00:06:34.348
לעומת זאת, אם תאבד את ראייתך,

00:06:34.348 --> 00:06:37.147
וזה סיפור אחר לגמרי.

00:06:37.147 --> 00:06:38.626
ואינני יודע מי מסתכל על מי,

00:06:38.626 --> 00:06:42.175
אבל אני חושד שהרבה אנשים צופים בי.

00:06:42.175 --> 00:06:44.323
ואני לא פרנויד, אבל בכל מקום שאני הולך אליו,

00:06:44.323 --> 00:06:47.352
אני מקבל כל מיני עצות:

00:06:47.352 --> 00:06:49.672
לך לפה, זוז לשם, תיזהר מזה.

00:06:49.672 --> 00:06:51.749
הרבה מידע נכון.

00:06:51.749 --> 00:06:54.235
חלקו שימושי. חלקו בעצם הפוך.

00:06:54.235 --> 00:06:57.186
אתה צריך להבין למה הם בעצם התכוונו.

00:06:57.804 --> 00:07:01.357
חלקו די שגוי ולא עוזר.

NOTE Paragraph

00:07:01.357 --> 00:07:04.368
אבל בסה"כ זה טוב.

00:07:04.368 --> 00:07:05.904
אבל פעם אחת הייתי באוקלנד

00:07:05.904 --> 00:07:08.791
הולך לאורך ברודוויי ומגיע לפינה.

00:07:08.791 --> 00:07:11.598
המתנתי לאות הקולי לחציית הולכי רגל (ברמזור),

00:07:11.598 --> 00:07:14.084
וכשהתחלתי ללכת, בדיוק עמדתי לרדת לרחוב,

00:07:14.084 --> 00:07:17.516
כאשר לפתע ידי הימנית נאחזה על ידי אדם,

00:07:17.796 --> 00:07:20.208
והוא משך את ידי וסחב אותי אל מעבר החצייה

00:07:20.208 --> 00:07:21.882
וגרר אותי לצד השני של הרחוב,

00:07:21.882 --> 00:07:24.134
מדבר אלי ב(סינית-)מנדרינית.

00:07:24.134 --> 00:07:25.542
(צחוק)

00:07:25.542 --> 00:07:29.144
זה היה כאילו לא היה מוצא
מאחיזת המוות של אותו אדם,

00:07:29.681 --> 00:07:31.404
אבל הוא הביא אותי בביטחה לצידו השני של הרחוב.

00:07:31.404 --> 00:07:33.754
מה יכולתי לעשות?

00:07:33.754 --> 00:07:37.030
אבל האמינו לי, יש דרכים יותר מנומסות להציע עזרה,

00:07:37.723 --> 00:07:39.245
אנחנו לא יודעים שאתם שם,

00:07:39.245 --> 00:07:41.225
אז זה יהיה נחמד לומר קודם "שלום".

NOTE Paragraph

00:07:41.225 --> 00:07:43.361
"האם תרצה עזרה?"

00:07:43.361 --> 00:07:46.412
אולם באוקלנד באמת הייתי המום

00:07:46.412 --> 00:07:49.030
עד כמה השתנתה העיר אוקלנד

00:07:49.030 --> 00:07:51.532
בעת שאיבדתי את ראייתי.

00:07:51.532 --> 00:07:53.699
אהבתי אותה כאשר ראיתי. היא היתה בסדר.

00:07:53.699 --> 00:07:56.275
זו עיר פשוט נהדרת.

00:07:56.275 --> 00:07:57.544
אבל כאשר איבדתי את ראייתי

00:07:57.544 --> 00:07:59.859
והלכתי לאורך ברודוויי,

NOTE Paragraph

00:07:59.859 --> 00:08:03.070
בורכתי בכל בלוק לאורך הדרך.

NOTE Paragraph

00:08:03.070 --> 00:08:04.624
"ברכות, בנאדם."

NOTE Paragraph

00:08:04.624 --> 00:08:06.887
"לך על זה, אחי."

NOTE Paragraph

00:08:06.887 --> 00:08:08.637
"אלוהים יברך אותך."

00:08:08.637 --> 00:08:10.497
וכשראיתי לא זכיתי לזה.

00:08:10.497 --> 00:08:11.833
(צחוק)

00:08:11.833 --> 00:08:17.281
ובסן-פרנסיסקו אפילו כעיוור אינני זוכה לזה.

00:08:18.158 --> 00:08:21.150
ואני יודע שזה מטריד כמה מחבריי העיוורים,

00:08:21.150 --> 00:08:22.743
לא רק אותי.

00:08:22.743 --> 00:08:27.072
לעיתים חושבים
שזה רגש שנובע מרחמים.

00:08:27.936 --> 00:08:31.180
אני נוטה לחשוב שזה נובע משותפות הגורל האנושית,

00:08:31.180 --> 00:08:32.635
מהאחווה שלנו,

00:08:32.635 --> 00:08:34.276
ואני חושב שזה די מגניב.

00:08:34.396 --> 00:08:36.019
למעשה, אם אני מבואס,

00:08:36.019 --> 00:08:37.927
אני פשוט הולך לברודוויי בעיר התחתית של אוקלנד,

00:08:37.927 --> 00:08:40.586
אני יוצא להליכה ומרגיש יותר טוב פשוט כך,

NOTE Paragraph

00:08:40.586 --> 00:08:42.157
ברגע.

00:08:43.857 --> 00:08:45.892
אבל זה גם מדגים כיצד

00:08:45.892 --> 00:08:47.674
מוגבלות ועיוורון

00:08:47.674 --> 00:08:52.794
חוצים קווים אתניים, חברתיים, גזעיים וכלכליים.

00:08:53.120 --> 00:08:56.955
מוגבלות מציעה שיוויון הזדמנויות.

00:08:56.955 --> 00:08:59.398
כולם מוזמנים.

00:08:59.398 --> 00:09:01.959
למעשה, שמעתי שנהוג לומר בקהילת בעלי המוגבלויות

00:09:01.959 --> 00:09:04.461
שבעצם ישנם שני סוגי אנשים:

00:09:04.461 --> 00:09:06.220
יש את בעלי המוגבלויות,

00:09:06.220 --> 00:09:09.819
ואת אלה שעדיין לא גילו את המוגבלות שלהם.

00:09:10.882 --> 00:09:13.003
זו דרך שונה לחשוב על זה,

00:09:13.003 --> 00:09:15.252
אבל אני חושב שזו דרך די יפה,

00:09:15.252 --> 00:09:17.428
מכיוון שהיא הרבה יותר מכילה

00:09:17.428 --> 00:09:19.533
מאשר ה"אנחנו והם"

00:09:19.533 --> 00:09:22.101
או ה"רגילים לעומת בעלי המוגבלויות"

00:09:22.101 --> 00:09:24.879
וזה הרבה יותר כן ומכבד

NOTE Paragraph

00:09:24.879 --> 00:09:27.369
את שבריריות החיים.

00:09:28.183 --> 00:09:30.108
אז המסר האחרון שלי עבורכם

00:09:30.108 --> 00:09:34.176
זה שלא רק שהעיר טובה לעיוורים,

00:09:34.176 --> 00:09:37.355
אלא שהעיר זקוקה לנו.

00:09:37.355 --> 00:09:39.393
ואני כל כך בטוח בכך

00:09:39.393 --> 00:09:40.989
שאני רוצה להציע לכם היום

00:09:40.989 --> 00:09:44.429
להתייחס לעיוורים כתושבי העיר הטיפוסיים

00:09:44.429 --> 00:09:47.714
כשאתם מדמיינים ערים חדשות ונהדרות,

00:09:47.714 --> 00:09:49.575
ולא רק לחשוב עליהם

00:09:49.575 --> 00:09:51.808
אחרי שהדברים כבר נקבעו.

00:09:51.808 --> 00:09:54.001
אז זה כבר מאוחר מדי.

00:09:54.861 --> 00:09:58.045
אז אם תתכננו עיר במחשבה על עיוורים

00:09:58.045 --> 00:10:02.630
תהיה לכם רשת עשירה וברת הליכה של מדרכות

00:10:02.630 --> 00:10:04.744
אם מערך צפוף של אפשרויות בחירה

00:10:04.744 --> 00:10:07.806
כולן זמינות במפלס הרחוב.

00:10:08.176 --> 00:10:10.498
אם אתם מתכננים ערים במחשבה על העיוורים,

00:10:10.498 --> 00:10:13.618
מדרכות תהיינה צפויות ונדיבות.

00:10:13.618 --> 00:10:15.971
המרווחים בין הבניינים יהיו מאוזנים היטב

00:10:15.971 --> 00:10:19.410
בין אנשים לבין מכוניות.

00:10:19.410 --> 00:10:23.467
למעשה, מכוניות - מי זקוק להם?

00:10:23.467 --> 00:10:26.552
אם אתה עיוור אתה לא נוהג. (צחוק)

00:10:26.552 --> 00:10:29.915
לא אוהבים כשאתה נוהג. (צחוק)

00:10:29.915 --> 00:10:32.625
אם אתם מתכננים עיר במחשבה על העיוורים,

00:10:32.625 --> 00:10:34.288
אתם מתכננים עיר עם

00:10:34.288 --> 00:10:38.960
מערכת תחבורה ציבורית חסינה, נגישה, ומקושרת היטב

00:10:38.960 --> 00:10:40.562
המחברת בין כל חלקי העיר

00:10:40.562 --> 00:10:42.879
וכל האזור שמסביבה.

00:10:43.581 --> 00:10:45.647
אם אתם מתכננים עיר במחשבה על העיוורים,

00:10:45.647 --> 00:10:48.466
תהיה תעסוקה - הרבה תעסוקה.

00:10:48.466 --> 00:10:49.796
עיוורים גם רוצים לעבוד.

NOTE Paragraph

00:10:49.796 --> 00:10:52.235
הם רוצים להתפרנס.

00:10:52.235 --> 00:10:54.991
אז בתכנון עיר לעיוורים,

00:10:54.991 --> 00:10:57.060
אני מקווה שאתם מתחילים להבין

00:10:57.060 --> 00:10:59.938
שהיא בעצם תהיה עיר יותר מכילה,

00:10:59.938 --> 00:11:03.544
יותר שיוויונית, ויותר צודקת לכולם.

00:11:03.544 --> 00:11:05.764
ובהתבסס על נסיון העבר החזותי שלי,

00:11:05.764 --> 00:11:07.742
זה נשמע כמו עיר די מגניבה,

00:11:07.742 --> 00:11:11.089
בין אם אתה עיוור, או יש לך מוגבלות,

NOTE Paragraph

00:11:11.089 --> 00:11:13.573
ובין אם עדיין לא גילית את המוגבלות שלך.

NOTE Paragraph

00:11:13.573 --> 00:11:15.465
אז תודה לכם.

00:11:15.465 --> 00:11:20.185
(מחיאות כפיים)