1
00:00:03,170 --> 00:00:06,151
אז, בירידה מהאוטובוס,

2
00:00:06,151 --> 00:00:07,896
חזרתי אחורה לפינה,

3
00:00:07,896 --> 00:00:11,284
כדי לפנות לכיוון מערב בדרך לאימון ברייל.

4
00:00:11,284 --> 00:00:13,394
זה היה החורף של 2009,

5
00:00:13,394 --> 00:00:15,815
והייתי עיוור כבר בערך שנה.

6
00:00:15,815 --> 00:00:17,948
דברים הלכו די טוב.

7
00:00:17,948 --> 00:00:19,855
כשהגעתי בשלום אל הצד השני,

8
00:00:19,855 --> 00:00:21,316
הסתובבתי שמאלה,

9
00:00:21,316 --> 00:00:23,920
לחצתי על הכפתור עבור 
אות השמע להולכי רגל,

10
00:00:23,920 --> 00:00:25,844
וחיכיתי לתורי.

11
00:00:25,844 --> 00:00:27,933
כשהוא כבה, התחלתי ללכת

12
00:00:27,933 --> 00:00:29,606
והגעתי בבטחה למדרכה ממול.

13
00:00:29,606 --> 00:00:31,702
בעודי עולה על המדרכה,

14
00:00:31,702 --> 00:00:34,396
שמעתי קול של כיסא מתכת

15
00:00:34,396 --> 00:00:38,552
מחליק על המדרכה מולי.

16
00:00:38,552 --> 00:00:40,469
אני יודע שישנו בית קפה בפינה,

17
00:00:40,469 --> 00:00:42,115
ויש להם כיסאות מקדימה,

18
00:00:42,115 --> 00:00:43,511
אז פשוט זזתי לשמאל

19
00:00:43,511 --> 00:00:45,355
על מנת להגיע קרוב יותר אל הרחוב.

20
00:00:45,355 --> 00:00:48,995
באותו אופן שזזתי, כך גם זז הכיסא.

21
00:00:49,515 --> 00:00:51,076
באותו רגע הבנתי שעשיתי טעות,

22
00:00:51,076 --> 00:00:52,914
והלכתי בחזרה אל הימין,

23
00:00:52,914 --> 00:00:56,409
וכך החליק גם הכיסא בתיאום מושלם.

24
00:00:56,409 --> 00:00:58,774
עכשיו התחלתי להרגיש מעט לחוץ.

25
00:00:58,774 --> 00:01:00,387
הלכתי בחזרה אל השמאל,

26
00:01:00,387 --> 00:01:01,676
וכך גם עשה הכיסא,

27
00:01:01,676 --> 00:01:04,284
חוסם את מסלול התנועה שלי.

28
00:01:04,284 --> 00:01:07,286
בשלב הזה הייתי כבר לגמרי מבוהל.

29
00:01:07,286 --> 00:01:08,871
אז צעקתי,

30
00:01:08,871 --> 00:01:12,132
" מי זה שם לכל הרוחות? מה קורה פה?"

31
00:01:12,132 --> 00:01:14,384
בדיוק אז, מבעד לצעקה שלי,

32
00:01:14,384 --> 00:01:17,069
שמעתי משהו אחר - רישרוש מוכר.

33
00:01:17,069 --> 00:01:18,915
זה נשמע מוכר,

34
00:01:18,915 --> 00:01:20,778
ובמהרה שקלתי אפשרות אחרת,

35
00:01:20,778 --> 00:01:22,709
והושטתי את ידי השמאלית,

36
00:01:22,709 --> 00:01:26,113
כאשר אצבעותיי התחככו במשהו לא ברור.

37
00:01:26,113 --> 00:01:28,664
ואז נתקלתי באוזן,

38
00:01:28,664 --> 00:01:32,926
באוזן של כלב, אולי גולדן רטריבר.

39
00:01:32,926 --> 00:01:34,915
רצועתו הייתה קשורה לכיסא

40
00:01:34,915 --> 00:01:36,652
בזמן שהבעלים שלה נכנסו פנימה בשביל קפה,

41
00:01:36,652 --> 00:01:38,444
והיא הייתה רק עיקבית במאמציה

42
00:01:38,444 --> 00:01:41,782
לברך אותי, אולי תקבל גירוד מאחורי האוזן.

43
00:01:41,782 --> 00:01:44,394
מי יודע, אולי היא התנדבה לתת שירות.

44
00:01:44,394 --> 00:01:46,773
(צחוק)

45
00:01:46,773 --> 00:01:49,182
אבל הסיפור הקטן הזה הוא למעשה על

46
00:01:49,182 --> 00:01:52,381
הפחדים ואי ההבנות המלוות

47
00:01:52,381 --> 00:01:55,284
את הרעיון של לנוע בעיר

48
00:01:55,284 --> 00:01:56,607
ללא ראיה,

49
00:01:56,607 --> 00:01:59,568
לכאורה לא מודע לסביבה

50
00:01:59,568 --> 00:02:01,743
ולאנשים סביבך.

51
00:02:02,468 --> 00:02:06,369
אז הרשו לי לחזור מעט אחורה,
ולהשלים לכם את תמונת המצב.

52
00:02:06,369 --> 00:02:08,928
ביום פטריק הקדוש של שנת 2008,

53
00:02:08,928 --> 00:02:11,515
התייצבתי בבית החולים לניתוח

54
00:02:11,515 --> 00:02:13,709
להסרת גידול במוח.

55
00:02:13,709 --> 00:02:15,796
הניתוח עבר בהצלחה.

56
00:02:15,796 --> 00:02:18,965
יומיים מאוחר יותר, הראייה שלי החלה להתדרדר.

57
00:02:18,965 --> 00:02:21,670
ביום השלישי, היא נעלמה לגמרי.

58
00:02:22,487 --> 00:02:24,584
מיד תקפה אותי תחושה נוראית

59
00:02:24,584 --> 00:02:28,473
של פחד, של בלבול, של פגיעות,

60
00:02:28,473 --> 00:02:30,922
כמו שכל אחד היה חש.

61
00:02:30,922 --> 00:02:33,414
אבל לאחר שהקדשתי לכך מחשבה,

62
00:02:33,414 --> 00:02:35,165
התחלתי להבין שלמעשה

63
00:02:35,165 --> 00:02:38,089
היה לי הרבה מה להודות עליו.

64
00:02:38,089 --> 00:02:41,085
במיוחד חשבתי על אבא שלי,

65
00:02:41,085 --> 00:02:43,282
אשר הלך לעולמו כתוצאה מסיבוך

66
00:02:43,282 --> 00:02:45,385
של ניתוח מוח.

67
00:02:45,385 --> 00:02:49,499
הוא היה בן 36. אני הייתי בן 7 באותו זמן.

68
00:02:50,476 --> 00:02:53,169
אז למרות שהיו לי את כל הסיבות

69
00:02:53,169 --> 00:02:55,401
להיות מפוחד מהעתיד,

70
00:02:55,401 --> 00:02:58,035
ולא היה לי מושג מה עומד לקרות לי,

71
00:02:58,035 --> 00:02:59,793
הייתי בחיים.

72
00:02:59,793 --> 00:03:02,505
לבן שלי עדיין היה את אבא שלו.

73
00:03:02,505 --> 00:03:04,392
וחוץ מזה, זה לא שהייתי הבנאדם הראשון

74
00:03:04,392 --> 00:03:06,005
שאיבד את ראייתו.

75
00:03:06,005 --> 00:03:08,154
ידעתי שאמורות להיות מגוון של מערכות

76
00:03:08,154 --> 00:03:10,471
וטכניקות ואימונים שאני אוכל לקחת

77
00:03:10,471 --> 00:03:13,033
על מנת לחיות חיים מלאי משמעות ופעילות

78
00:03:13,033 --> 00:03:14,635
מבלי לראות.

79
00:03:14,635 --> 00:03:16,782
אז כאשר השתחררתי מבית החולים

80
00:03:16,782 --> 00:03:19,486
כמה ימים מאוחר יותר, עזבתי עם משימה,

81
00:03:19,486 --> 00:03:21,616
משימה לצאת החוצה ולקבל את האימון הטוב ביותר

82
00:03:21,616 --> 00:03:26,173
מהר ככל שאוכל ולהתחיל לשקם את חיי.

83
00:03:26,780 --> 00:03:30,828
בתוך כשישה חודשים, חזרתי לעבודה.

84
00:03:30,828 --> 00:03:32,430
האימון שלי החל.

85
00:03:32,430 --> 00:03:34,090
אפילו התחלתי לרכב על אופנים דו מושביים

86
00:03:34,090 --> 00:03:35,715
עם חבריי הוותיקים לרכיבת אופניים,

87
00:03:35,715 --> 00:03:38,412
ונסעתי לעבודה בעצמי,

88
00:03:38,412 --> 00:03:40,887
הולך לאורך העיר, ולוקח את האוטובוס.

89
00:03:40,887 --> 00:03:42,877
זו הייתה הרבה עבודה קשה.

90
00:03:43,650 --> 00:03:45,917
אבל מה שלא צפיתי

91
00:03:45,917 --> 00:03:48,889
בשינוי המהיר הזה

92
00:03:48,889 --> 00:03:52,637
היתה החוויה המדהימה של הקבלה

93
00:03:52,637 --> 00:03:56,577
של החוויה החזותית שלי
לעומת החוויה העיוורת שלי

94
00:03:56,577 --> 00:03:59,250
של אותם המקומות ואותם האנשים

95
00:03:59,250 --> 00:04:02,070
בתוך זמן כל כך קצר.

96
00:04:02,753 --> 00:04:04,649
מתוך זה נוצרו הרבה תובנות,

97
00:04:04,649 --> 00:04:06,146
או אבחנות, כפי שקראתי להם,

98
00:04:06,146 --> 00:04:09,535
דברים שלמדתי מאז איבדתי את ראייתי.

99
00:04:09,535 --> 00:04:13,922
אבחנות אלו נעו בין הטריויאלי לעמוק,

100
00:04:14,167 --> 00:04:16,735
בין המשעמם למשעשע.

101
00:04:16,735 --> 00:04:19,752
כארכיטקט, ההקבלה המובהקת

102
00:04:19,752 --> 00:04:22,266
בין החוויה החזותית לחוויה העיוורת

103
00:04:22,266 --> 00:04:24,551
של אותם המקומות ואותם הערים

104
00:04:24,551 --> 00:04:26,564
תוך פרק זמן קצר כל כך

105
00:04:26,564 --> 00:04:28,770
העניקה לי כל מיני אבחנות נהדרות

106
00:04:28,770 --> 00:04:31,193
על העיר עצמה.

107
00:04:31,944 --> 00:04:33,818
האבחנה העיקרית

108
00:04:33,818 --> 00:04:35,812
היתה ההכרה שלמעשה

109
00:04:35,812 --> 00:04:39,752
ערים הן מקומות נהדרים לעיוורים.

110
00:04:39,752 --> 00:04:42,073
וכמו-כן, הייתי מופתע גם

111
00:04:42,073 --> 00:04:45,441
מהנטיה של ערים לאדיבות ואיכפתיות

112
00:04:45,441 --> 00:04:48,921
לעומת אדישות או גרוע מכך.

113
00:04:48,921 --> 00:04:50,684
ואז התחלתי להבין

114
00:04:50,684 --> 00:04:52,673
שזה נראה כאילו לעיוורים יש

115
00:04:52,673 --> 00:04:55,730
השפעה חיובית על העיר עצמה.

116
00:04:56,742 --> 00:04:59,014
זה היה די מסקרן בעיני.

117
00:04:59,996 --> 00:05:02,556
הרשו לי לעצור לרגע ולבחון

118
00:05:02,556 --> 00:05:06,582
מדוע ערים כל כך טובות לעיוורים.

119
00:05:07,918 --> 00:05:11,540
חלק בלתי נפרד מאימון השיקום מאובדן ראיה

120
00:05:11,540 --> 00:05:15,411
הוא ללמוד לסמוך על החושים הלא-חזותיים שלך,

121
00:05:15,411 --> 00:05:18,637
דברים שבמצב אחר ייתכן ותתעלם מהם.

122
00:05:18,637 --> 00:05:21,182
זה כמו עולם חדש של מידע חושי

123
00:05:21,182 --> 00:05:22,631
שנפתח לפניך.

124
00:05:22,631 --> 00:05:24,159
הייתי ממש המום מהסימפוניה

125
00:05:24,159 --> 00:05:27,135
של קולות עדינים מסביבי ברחבי העיר

126
00:05:27,135 --> 00:05:28,427
שאתה יכול לשמוע ולעבוד איתם

127
00:05:28,427 --> 00:05:30,309
על מנת להבין היכן אתה,

128
00:05:30,309 --> 00:05:33,114
כיצד עליך לנוע, ולאן אתה צריך ללכת.

129
00:05:33,114 --> 00:05:35,838
באופן דומה, רק דרך האחיזה של מקל ההליכה,

130
00:05:35,838 --> 00:05:39,752
אתה יכול להרגיש מרקמים שונים על הריצפה תחתיך,

131
00:05:39,752 --> 00:05:42,186
ובמשך הזמן אתה בונה תבנית של המקום בו אתה נמצא

132
00:05:42,186 --> 00:05:43,728
ולאן פניך מועדות.

133
00:05:43,728 --> 00:05:46,620
ובאותו אופן, רק קרני שמש המחממות צד אחד של פניך

134
00:05:46,620 --> 00:05:49,449
או הרוח בצווארך

135
00:05:49,449 --> 00:05:51,649
נותנים לך רמזים לגבי הכיוון שלך

136
00:05:51,649 --> 00:05:53,342
וההתקדמות שלך לאורך הבלוק

137
00:05:53,342 --> 00:05:56,291
והתנועה שלך בזמן ובמרחב.

138
00:05:56,847 --> 00:05:59,280
אבל גם חוש הריח.

139
00:05:59,280 --> 00:06:01,981
למספר מחוזות וערים יש את הריח האופייני להן,

140
00:06:01,981 --> 00:06:05,022
כמו גם מקומות ודברים סביבך,

141
00:06:05,022 --> 00:06:06,814
ואם אתה בר-מזל, אתה יכול אפילו לעקוב אחר אפך

142
00:06:06,814 --> 00:06:10,243
למאפייה החדשה שחיפשת.

143
00:06:10,243 --> 00:06:11,952
כל זה ממש הפתיע אותי,

144
00:06:11,952 --> 00:06:14,957
מכיוון שהתחלתי להבין

145
00:06:14,957 --> 00:06:17,510
שהחוויה העיוורת שלי

146
00:06:17,510 --> 00:06:19,945
היתה הרבה יותר רב-חושית

147
00:06:19,945 --> 00:06:22,970
מאשר היתה החוויה החזותית שלי אי פעם.

148
00:06:22,970 --> 00:06:25,710
מה שהמם אותי בנוסף היה עד כמה העיר

149
00:06:25,710 --> 00:06:27,342
השתנתה מסביבי.

150
00:06:27,342 --> 00:06:29,079
כאשר אתה רואה,

151
00:06:29,079 --> 00:06:31,268
כל אחד כאילו עסוק בעצמו,

152
00:06:31,268 --> 00:06:33,081
אתה שקוע בעניינך.

153
00:06:33,081 --> 00:06:34,348
לעומת זאת, אם תאבד את ראייתך,

154
00:06:34,348 --> 00:06:37,147
וזה סיפור אחר לגמרי.

155
00:06:37,147 --> 00:06:38,626
ואינני יודע מי מסתכל על מי,

156
00:06:38,626 --> 00:06:42,175
אבל אני חושד שהרבה אנשים צופים בי.

157
00:06:42,175 --> 00:06:44,323
ואני לא פרנויד, אבל בכל מקום שאני הולך אליו,

158
00:06:44,323 --> 00:06:47,352
אני מקבל כל מיני עצות:

159
00:06:47,352 --> 00:06:49,672
לך לפה, זוז לשם, תיזהר מזה.

160
00:06:49,672 --> 00:06:51,749
הרבה מידע נכון.

161
00:06:51,749 --> 00:06:54,235
חלקו שימושי. חלקו בעצם הפוך.

162
00:06:54,235 --> 00:06:57,186
אתה צריך להבין למה הם בעצם התכוונו.

163
00:06:57,804 --> 00:07:01,357
חלקו די שגוי ולא עוזר.

164
00:07:01,357 --> 00:07:04,368
אבל בסה"כ זה טוב.

165
00:07:04,368 --> 00:07:05,904
אבל פעם אחת הייתי באוקלנד

166
00:07:05,904 --> 00:07:08,791
הולך לאורך ברודוויי ומגיע לפינה.

167
00:07:08,791 --> 00:07:11,598
המתנתי לאות הקולי לחציית הולכי רגל (ברמזור),

168
00:07:11,598 --> 00:07:14,084
וכשהתחלתי ללכת, בדיוק עמדתי לרדת לרחוב,

169
00:07:14,084 --> 00:07:17,516
כאשר לפתע ידי הימנית נאחזה על ידי אדם,

170
00:07:17,796 --> 00:07:20,208
והוא משך את ידי וסחב אותי אל מעבר החצייה

171
00:07:20,208 --> 00:07:21,882
וגרר אותי לצד השני של הרחוב,

172
00:07:21,882 --> 00:07:24,134
מדבר אלי ב(סינית-)מנדרינית.

173
00:07:24,134 --> 00:07:25,542
(צחוק)

174
00:07:25,542 --> 00:07:29,144
זה היה כאילו לא היה מוצא
מאחיזת המוות של אותו אדם,

175
00:07:29,681 --> 00:07:31,404
אבל הוא הביא אותי בביטחה לצידו השני של הרחוב.

176
00:07:31,404 --> 00:07:33,754
מה יכולתי לעשות?

177
00:07:33,754 --> 00:07:37,030
אבל האמינו לי, יש דרכים יותר מנומסות להציע עזרה,

178
00:07:37,723 --> 00:07:39,245
אנחנו לא יודעים שאתם שם,

179
00:07:39,245 --> 00:07:41,225
אז זה יהיה נחמד לומר קודם "שלום".

180
00:07:41,225 --> 00:07:43,361
"האם תרצה עזרה?"

181
00:07:43,361 --> 00:07:46,412
אולם באוקלנד באמת הייתי המום

182
00:07:46,412 --> 00:07:49,030
עד כמה השתנתה העיר אוקלנד

183
00:07:49,030 --> 00:07:51,532
בעת שאיבדתי את ראייתי.

184
00:07:51,532 --> 00:07:53,699
אהבתי אותה כאשר ראיתי. היא היתה בסדר.

185
00:07:53,699 --> 00:07:56,275
זו עיר פשוט נהדרת.

186
00:07:56,275 --> 00:07:57,544
אבל כאשר איבדתי את ראייתי

187
00:07:57,544 --> 00:07:59,859
והלכתי לאורך ברודוויי,

188
00:07:59,859 --> 00:08:03,070
בורכתי בכל בלוק לאורך הדרך.

189
00:08:03,070 --> 00:08:04,624
"ברכות, בנאדם."

190
00:08:04,624 --> 00:08:06,887
"לך על זה, אחי."

191
00:08:06,887 --> 00:08:08,637
"אלוהים יברך אותך."

192
00:08:08,637 --> 00:08:10,497
וכשראיתי לא זכיתי לזה.

193
00:08:10,497 --> 00:08:11,833
(צחוק)

194
00:08:11,833 --> 00:08:17,281
ובסן-פרנסיסקו אפילו כעיוור אינני זוכה לזה.

195
00:08:18,158 --> 00:08:21,150
ואני יודע שזה מטריד כמה מחבריי העיוורים,

196
00:08:21,150 --> 00:08:22,743
לא רק אותי.

197
00:08:22,743 --> 00:08:27,072
לעיתים חושבים
שזה רגש שנובע מרחמים.

198
00:08:27,936 --> 00:08:31,180
אני נוטה לחשוב שזה נובע משותפות הגורל האנושית,

199
00:08:31,180 --> 00:08:32,635
מהאחווה שלנו,

200
00:08:32,635 --> 00:08:34,276
ואני חושב שזה די מגניב.

201
00:08:34,396 --> 00:08:36,019
למעשה, אם אני מבואס,

202
00:08:36,019 --> 00:08:37,927
אני פשוט הולך לברודוויי בעיר התחתית של אוקלנד,

203
00:08:37,927 --> 00:08:40,586
אני יוצא להליכה ומרגיש יותר טוב פשוט כך,

204
00:08:40,586 --> 00:08:42,157
ברגע.

205
00:08:43,857 --> 00:08:45,892
אבל זה גם מדגים כיצד

206
00:08:45,892 --> 00:08:47,674
מוגבלות ועיוורון

207
00:08:47,674 --> 00:08:52,794
חוצים קווים אתניים, חברתיים, גזעיים וכלכליים.

208
00:08:53,120 --> 00:08:56,955
מוגבלות מציעה שיוויון הזדמנויות.

209
00:08:56,955 --> 00:08:59,398
כולם מוזמנים.

210
00:08:59,398 --> 00:09:01,959
למעשה, שמעתי שנהוג לומר בקהילת בעלי המוגבלויות

211
00:09:01,959 --> 00:09:04,461
שבעצם ישנם שני סוגי אנשים:

212
00:09:04,461 --> 00:09:06,220
יש את בעלי המוגבלויות,

213
00:09:06,220 --> 00:09:09,819
ואת אלה שעדיין לא גילו את המוגבלות שלהם.

214
00:09:10,882 --> 00:09:13,003
זו דרך שונה לחשוב על זה,

215
00:09:13,003 --> 00:09:15,252
אבל אני חושב שזו דרך די יפה,

216
00:09:15,252 --> 00:09:17,428
מכיוון שהיא הרבה יותר מכילה

217
00:09:17,428 --> 00:09:19,533
מאשר ה"אנחנו והם"

218
00:09:19,533 --> 00:09:22,101
או ה"רגילים לעומת בעלי המוגבלויות"

219
00:09:22,101 --> 00:09:24,879
וזה הרבה יותר כן ומכבד

220
00:09:24,879 --> 00:09:27,369
את שבריריות החיים.

221
00:09:28,183 --> 00:09:30,108
אז המסר האחרון שלי עבורכם

222
00:09:30,108 --> 00:09:34,176
זה שלא רק שהעיר טובה לעיוורים,

223
00:09:34,176 --> 00:09:37,355
אלא שהעיר זקוקה לנו.

224
00:09:37,355 --> 00:09:39,393
ואני כל כך בטוח בכך

225
00:09:39,393 --> 00:09:40,989
שאני רוצה להציע לכם היום

226
00:09:40,989 --> 00:09:44,429
להתייחס לעיוורים כתושבי העיר הטיפוסיים

227
00:09:44,429 --> 00:09:47,714
כשאתם מדמיינים ערים חדשות ונהדרות,

228
00:09:47,714 --> 00:09:49,575
ולא רק לחשוב עליהם

229
00:09:49,575 --> 00:09:51,808
אחרי שהדברים כבר נקבעו.

230
00:09:51,808 --> 00:09:54,001
אז זה כבר מאוחר מדי.

231
00:09:54,861 --> 00:09:58,045
אז אם תתכננו עיר במחשבה על עיוורים

232
00:09:58,045 --> 00:10:02,630
תהיה לכם רשת עשירה וברת הליכה של מדרכות

233
00:10:02,630 --> 00:10:04,744
אם מערך צפוף של אפשרויות בחירה

234
00:10:04,744 --> 00:10:07,806
כולן זמינות במפלס הרחוב.

235
00:10:08,176 --> 00:10:10,498
אם אתם מתכננים ערים במחשבה על העיוורים,

236
00:10:10,498 --> 00:10:13,618
מדרכות תהיינה צפויות ונדיבות.

237
00:10:13,618 --> 00:10:15,971
המרווחים בין הבניינים יהיו מאוזנים היטב

238
00:10:15,971 --> 00:10:19,410
בין אנשים לבין מכוניות.

239
00:10:19,410 --> 00:10:23,467
למעשה, מכוניות - מי זקוק להם?

240
00:10:23,467 --> 00:10:26,552
אם אתה עיוור אתה לא נוהג. (צחוק)

241
00:10:26,552 --> 00:10:29,915
לא אוהבים כשאתה נוהג. (צחוק)

242
00:10:29,915 --> 00:10:32,625
אם אתם מתכננים עיר במחשבה על העיוורים,

243
00:10:32,625 --> 00:10:34,288
אתם מתכננים עיר עם

244
00:10:34,288 --> 00:10:38,960
מערכת תחבורה ציבורית חסינה, נגישה, ומקושרת היטב

245
00:10:38,960 --> 00:10:40,562
המחברת בין כל חלקי העיר

246
00:10:40,562 --> 00:10:42,879
וכל האזור שמסביבה.

247
00:10:43,581 --> 00:10:45,647
אם אתם מתכננים עיר במחשבה על העיוורים,

248
00:10:45,647 --> 00:10:48,466
תהיה תעסוקה - הרבה תעסוקה.

249
00:10:48,466 --> 00:10:49,796
עיוורים גם רוצים לעבוד.

250
00:10:49,796 --> 00:10:52,235
הם רוצים להתפרנס.

251
00:10:52,235 --> 00:10:54,991
אז בתכנון עיר לעיוורים,

252
00:10:54,991 --> 00:10:57,060
אני מקווה שאתם מתחילים להבין

253
00:10:57,060 --> 00:10:59,938
שהיא בעצם תהיה עיר יותר מכילה,

254
00:10:59,938 --> 00:11:03,544
יותר שיוויונית, ויותר צודקת לכולם.

255
00:11:03,544 --> 00:11:05,764
ובהתבסס על נסיון העבר החזותי שלי,

256
00:11:05,764 --> 00:11:07,742
זה נשמע כמו עיר די מגניבה,

257
00:11:07,742 --> 00:11:11,089
בין אם אתה עיוור, או יש לך מוגבלות,

258
00:11:11,089 --> 00:11:13,573
ובין אם עדיין לא גילית את המוגבלות שלך.

259
00:11:13,573 --> 00:11:15,465
אז תודה לכם.

260
00:11:15,465 --> 00:11:20,185
(מחיאות כפיים)