אמנדה פאלמר: האמנות לבקש
-
0:10 - 0:16(שאיפה, נשיפה)
-
0:17 - 0:21לא תמיד התפרנסתי ממוסיקה.
-
0:21 - 0:24במשך כחמש שנים
מאז שעשיתי תואר -
0:24 - 0:27באוניברסיטה מכובדת
ללימודים בין-תחומיים, -
0:27 - 0:31זו היתה העבודה שלי.
-
0:31 - 0:36העסקתי את עצמי כפסל חי
בשם "כלה בגובה 2.5 מטר", -
0:36 - 0:39ואני נהנית לספר לאנשים
שזו היתה העבודה שלי, -
0:39 - 0:41כי כולם רוצים תמיד לדעת
-
0:41 - 0:44מי הם באמת המשוגעים האלה?
-
0:44 - 0:46שלום.
-
0:46 - 0:49צבעתי את עצמי בלבן יום אחד,
נעמדתי על תיבה, -
0:49 - 0:51הנחתי לרגלי פחית או כובע,
-
0:51 - 0:54וכשמישהו עבר והשליך פנימה כסף,
-
0:54 - 1:02הושטתי לו פרח
וקצת קשר עין אינטנסיבי. -
1:02 - 1:03ואם הוא לא לקח את הפרח,
-
1:03 - 1:08הוספתי מחווה של עצב וכמיהה
-
1:08 - 1:12בעודו מתרחק משם.
-
1:12 - 1:15[צחוק]
-
1:15 - 1:19כך שהיו לי מפגשים מאד רציניים
עם אנשים, -
1:19 - 1:21במיוחד אנשים בודדים שנראו
-
1:21 - 1:24כמי שלא דיברו עם מישהו
כבר שבועות, -
1:24 - 1:28היינו זוכים ברגע יפהפה
-
1:28 - 1:33של קשר עין ממושך
ככל שראוי לקיימו ברחובות העיר, -
1:33 - 1:36והיינו קצת מתאהבים.
-
1:36 - 1:42עיני היו אומרות,
"תודה לך. אני רואה אותך." -
1:42 - 1:44ועיניו היו אומרות,
-
1:44 - 1:50"אף פעם לא רואים אותי.
תודה לך." -
1:50 - 1:52לפעמים היו מטרידים אותי.
-
1:52 - 1:54אנשים היו צועקים אלי
ממכוניותיהם החולפות. -
1:54 - 1:57"תמצאי לך עבודה!"
-
1:57 - 2:00ואני, כאילו, "זאת העבודה שלי."
-
2:00 - 2:04אבל זה פוגע,
כי זה גרם לי לחשוש -
2:04 - 2:07שאולי אני עושה משהו שהוא
לא-עבודה -
2:07 - 2:11ושאיננו הוגן, ומביש.
-
2:11 - 2:16לא היה לי מושג כמה מושלם הוא
החינוך האמיתי שאני זוכה לו -
2:16 - 2:19בעיסקי המוסיקה,
מעל גבי התיבה הזו. -
2:19 - 2:20ולכל הכלכלנים:
-
2:20 - 2:24אולי יעניין אתכם לדעת
שהיתה לי הכנסה די ניתנת לחיזוי, -
2:24 - 2:26וזה היה הלם בשבילי,
-
2:26 - 2:28כי לא היו לי לקוחות קבועים,
-
2:28 - 2:31אבל בד"כ זה היה 60 דולר
בימי ג', 90 דולר בימי שישי. -
2:31 - 2:33בעקביות.
-
2:33 - 2:35ובינתיים, עשיתי
מסע הופעות מקומי -
2:35 - 2:38והופעתי במועדוני לילה עם להקתי,
"בובות דרזדן". -
2:38 - 2:40הנה אני על הפסנתר,
עם מתופף גאון. -
2:40 - 2:42כתבתי את השירים, ובסופו של דבר
-
2:42 - 2:46התחלנו להרוויח מספיק כסף
ויכולתי להתפטר מלעבוד בתור פסל, -
2:46 - 2:48וכשהתחלנו לצאת לסיבובי הופעות,
-
2:48 - 2:51לא רציתי לאבד את התחושה הזו
-
2:51 - 2:54של קשר ישיר עם האנשים,
כי זה מצא חן בעיני. -
2:54 - 2:57אז אחרי כל הופעה
היינו מחלקים חתימות -
2:57 - 3:00ומחבקים את המעריצים,
ונשארים ומשוחחים עם האנשים, -
3:00 - 3:05ויצרנו אמנות מכך
שביקשנו מאנשים לעזור לנו -
3:05 - 3:08ולהצטרף אלינו,
והייתי מחפשת מוסיקאים -
3:08 - 3:12ואמנים מקומיים שהיו מתארגנים
מחוץ למופע שלנו, -
3:12 - 3:14והם היו מעבירים את הכובע,
-
3:14 - 3:16ואז היו נכנסים ומצטרפים אלינו
על הבמה. -
3:16 - 3:20אז היה לנו מזנון מגוון
של אורחי קרקס מוזרים ואקראיים, -
3:20 - 3:23ואז הופיע "טוויטר",
-
3:23 - 3:26ועשה את הכל לעוד יותר קסום,
כי כעת יכולתי לבקש -
3:26 - 3:28מיד, כל דבר, בכל מקום.
-
3:28 - 3:30למשל, אם הייתי זקוקה לפסנתר
כדי להתאמן, -
3:30 - 3:33תוך שעה יכולתי להגיע
לבית של מעריץ. זה בלונדון. -
3:33 - 3:36אנשים הביאו לנו תבשילים ביתיים
-
3:36 - 3:40בכל העולם, אל מאחורי הקלעים,
ומאכילים אותנו ואוכלים איתנו. זה בסיאטל. -
3:40 - 3:43מעריצים שעבדו במוזיאונים ובחנויות
-
3:43 - 3:47ובכל מרחב ציבורי
היו מנופפים בידיהם -
3:47 - 3:50לשאול אם בא לי לעשות
מופע-חינם ספונטני של הרגע האחרון. -
3:50 - 3:53זאת ספריה באוקלנד.
-
3:53 - 3:58בשבת צייצתי וביקשתי
את הארגז והכובע האלה, -
3:58 - 4:00כי לא רציתי לסחוב אותם איתי
מן החוף המזרחי. -
4:00 - 4:02והם הופיעו,
באדיבות הבחור הזה, כריס -
4:02 - 4:05מחוף ניופורט, שאומר לכם שלום.
-
4:05 - 4:09פעם צייצתי, איפה במלבורן
אני יכולה לקנות נטיפוט? -
4:09 - 4:12ואחות בית-חולים הביאה לי כזה
-
4:12 - 4:14ממש באותו רגע
לבית הקפה שבו הייתי, -
4:14 - 4:15ואני קניתי לה סמות'י
-
4:15 - 4:18וישבנו שם ודיברנו
על עבודת האחות ועל המוות. -
4:18 - 4:21אני אוהבת את הקירבה
האקראית הזו, -
4:21 - 4:25וזה מזל, כי אני עושה המון
גלישת כורסא. -
4:25 - 4:29באחוזות שבהן כל אחד מהצוות שלי
מקבל חדר משלו -
4:29 - 4:32אבל אין חיבור אלחוטי,
ובבתים נטושים מאוכלסי פנקיסטים, -
4:32 - 4:35כולם על הרצפה בחדר אחד
בלי שירותים -
4:35 - 4:39אבל עם אינטרנט אלחוטי,
ברור שזו אופציה עדיפה. -
4:39 - 4:41[צחוק]
-
4:41 - 4:43הצוות שלי גרר פעם את הרכב שלנו
-
4:43 - 4:47לתוך שכונה ממש עלובה במיאמי
-
4:47 - 4:49וגילינו שמארחת הכורסא שלנו
לאותו לילה -
4:49 - 4:52היא נערה בת 18,
שעדיין גרה עם ההורים, -
4:52 - 4:57וכל בני משפחתה הם מהגרים
בלי מסמכים מהונדורס. -
4:57 - 5:00ובאותו ערב, כל משפחתה
-
5:00 - 5:03ישנו על הספות
והיא ישנה עם אימה -
5:03 - 5:06כדי שנוכל לקבל את המיטות שלהם.
-
5:06 - 5:08שכבתי שם וחשבתי,
-
5:08 - 5:11לאנשים האלה יש כה מעט.
-
5:11 - 5:14האם זה הוגן?
-
5:14 - 5:16בבוקר, אמא שלה לימדה אותנו
-
5:16 - 5:19לנסות להכין טורטיות,
ורצתה לתת לי תנ"ך, -
5:19 - 5:25היא לקחה אותי הצידה
ואמרה לי באנגלית הרצוצה שלה, -
5:25 - 5:30"המוסיקה שלך
עזרה כל-כך לבת שלי. -
5:30 - 5:34תודה לך שישנת פה.
כולנו אסירי תודה." -
5:34 - 5:38ואני חשבתי, זה הוגן.
-
5:38 - 5:41זה הדבר הזה.
-
5:41 - 5:44כעבור כמה חודשים הייתי במנהטן,
-
5:44 - 5:47וצייצתי בחיפוש אחר אכסניה, ובחצות,
-
5:47 - 5:48אני מצלצלת בפעמון של דלת
בדרום-מזרח מנהטן, -
5:48 - 5:51ועולה בדעתי שמעולם
לא עשיתי את זה לבד. -
5:51 - 5:52תמיד הייתי עם הלהקה
או הצוות שלי. -
5:52 - 5:57זה מה שמטומטמים עושים?
[צחוק] -
5:57 - 5:59ככה מטומטמים מתים?
-
5:59 - 6:01לפני שיכולתי לשנות את דעתי,
הדלת נפתחה בחבטה. -
6:01 - 6:05היא אמנית.
הוא בלוגר פיננסי עבור "רויטרס", -
6:05 - 6:07והם מוזגים לי כוס יין אדום
-
6:07 - 6:09ומציעים לי להתרחץ,
-
6:09 - 6:13היו לי אלפי לילות כאלה וגם כאלה.
-
6:13 - 6:17אני עושה הרבה גלישת כורסא.
וגם הרבה גלישת-קהל. -
6:17 - 6:21בעיני, גלישת-כורסא וגלישת-קהל
-
6:21 - 6:23הן בעצם אותו הדבר.
-
6:23 - 6:26את נופלת לתוך הקהל
-
6:26 - 6:27ויש ביניכם אמון הדדי.
-
6:27 - 6:30פעם שאלתי את להקת החימום
-
6:30 - 6:32אם הם רוצים לצאת אל הקהל
ולהעביר את הכובע -
6:32 - 6:34כדי להשיג עוד קצת כסף לעצמם,
דבר שעשיתי המון פעמים. -
6:34 - 6:37וכרגיל, הלהקה התלהבה מהרעיון,
-
6:37 - 6:39אבל היה בחור אחד בלהקה
-
6:39 - 6:43שאמר לי שהוא פשוט לא מסוגל
להביא את עצמו לידי כך שייצא החוצה. -
6:43 - 6:47הוא הרגיש שזה יותר מדי קבצנות
לעמוד שם עם הכובע. -
6:47 - 6:55ואני זיהיתי את החשש שלו,
של "האם זה הוגן?" ו"תמצאי לך עבודה". -
6:55 - 6:59ובינתיים, הלהקה שלי הולכת וגדלה.
-
6:59 - 7:01חתמנו אצל חברה גדולה.
-
7:01 - 7:04והמוסיקה שלנו היא שילוב
של פאנק וקברט. -
7:04 - 7:06היא לא מיועדת לכל אחד.
-
7:06 - 7:09טוב, אולי עבורכם כן.
-
7:09 - 7:13חתמנו, והתחיל כל הרעש
סביב התקליט הבא שלנו. -
7:13 - 7:19הוא יצא ומכר כ-25,000 עותקים
בשבועות הראשונים, -
7:19 - 7:22והחברה ראתה בכך כשלון.
-
7:22 - 7:25ואני, כאילו, "25,000.
מה, זה לא הרבה?" -
7:25 - 7:27הם אמרו, "לא. המכירות בירידה.
זה כשלון." -
7:27 - 7:30והסתלקו.
-
7:30 - 7:33בדיוק אז, אני מחלקת חתימות
ומתחבקת אחרי הופעה, -
7:33 - 7:35וניגש אלי בחור
-
7:35 - 7:37מושיט לי שטר של 10 דולר,
-
7:37 - 7:38ואומר,
-
7:38 - 7:42"מצטער. צרבתי את התקליטור שלך מחבר."
-
7:42 - 7:45[צחוק]
-
7:45 - 7:49"אבל אני קורא את הבלוג שלך.
אני יודע שאת שונאת את החברה שלך. -
7:49 - 7:51אני רוצה שתקחי את הכסף הזה."
-
7:51 - 7:55וזה מתחיל לקרות כל הזמן.
-
7:55 - 7:59הפכתי להיות הכובע
שאחרי ההופעות שלי. -
7:59 - 8:02אבל עלי לעמוד שם פיזית
ולקבל את העזרה מהאנשים, -
8:02 - 8:04ושלא כמו הבחור מלהקת החימום,
-
8:04 - 8:08יש לי בעצם
המון נסיון בלעמוד ככה. -
8:08 - 8:10"תודה רבה."
-
8:10 - 8:12וזה היה הרגע בו החלטתי
-
8:12 - 8:15שאני אתן את המוסיקה שלי בחינם,
-
8:15 - 8:17במקוון ומתי שרק אפשר,
-
8:17 - 8:20אז זה כמו "מטליקה"
ו"נאפסטר" מצד אחד. לא טוב; -
8:20 - 8:23ואמנדה פלמר מצד שני,
ואני מתכוונת לעודד -
8:23 - 8:27טורנטים, הורדות, שיתוף,
אבל אני מתכוונת לבקש עזרה, -
8:27 - 8:31כי ראיתי שזה עובד ברחוב.
-
8:31 - 8:34אז נאבקתי כדי להשתחרר מהחברה
ובשביל המיזם הבא שלי -
8:34 - 8:37עם הלהקה החדשה שלי,
"גראנד ת'פט אורקסטרה", -
8:37 - 8:39פניתי למימון-המון,
-
8:39 - 8:44נפלתי לתוך אותם
אלפי חיבורים שיצרתי, -
8:44 - 8:46וביקשתי מהקהל שלי לתפוס אותי.
-
8:46 - 8:49המטרה היתה 100,000 דולר.
-
8:49 - 8:53המעריצים שלי גיבו אותי
בכמעט 1.2 מיליון, -
8:53 - 8:56שזה מיזם מימון ההמון
הכי גדול עד היום. -
8:56 - 9:00[מחיאות כפיים]
-
9:00 - 9:04אתם יכולים לראות
כמה אנשים זה. -
9:04 - 9:08זה בערך 25,000 אנשים.
-
9:08 - 9:11התקשורת שואלת, "אמנדה,
-
9:11 - 9:13עסקי המוסיקה בצרות
ואת מעודדת פירטיות. -
9:13 - 9:15איך אילצת את כל האנשים האלה
לשלם עבור מוסיקה?" -
9:15 - 9:20והאמת היא שלא אילצתי אותם.
ביקשתי מהם. -
9:20 - 9:23ובעצם האקט של בקשה מאנשים,
-
9:23 - 9:26יצרתי איתם קשר,
-
9:26 - 9:31וכשיוצרים קשר עם אנשים,
הם רוצים לעזור. -
9:31 - 9:35זה מנוגד להגיון של המון אמנים.
-
9:35 - 9:36הם לא רוצים לבקש דברים.
-
9:36 - 9:42אבל זה לא קל.
לא קל לבקש. -
9:42 - 9:44ולהמון אמנים יש בעיה עם זה.
-
9:44 - 9:47לבקש הופך אותך לפגיע.
-
9:47 - 9:51ואני מקבלת המון ביקורת ברשת
-
9:51 - 9:53אחרי שהרעיון שלי התממש
-
9:53 - 9:56על כך שאני ממשיכה
במנהגי מימון ההמון המשוגעים שלי, -
9:56 - 9:58במיוחד על כך שאני שואלת מוסיקאים
-
9:58 - 10:01שהם מעריצים, אם בא להם
להצטרף אלינו על הבמה -
10:01 - 10:04לכמה שירים, בתמורה לאהבה וכרטיסים
-
10:04 - 10:07ובירה, וזו תמונה "מטופלת" שלי
-
10:07 - 10:11שעלתה באתר אחד.
-
10:11 - 10:14וזה פגע בי בצורה מוכרת מאד.
-
10:14 - 10:17כשאנשים אומרים, "אסור לך יותר
-
10:17 - 10:19לבקש עזרה כזאת,"
-
10:19 - 10:23הזכיר לי את אלה במכוניות
שצעקו, "תמצאי לך עבודה." -
10:23 - 10:28כי הם לא עמדו איתנו
על המדרכה, -
10:28 - 10:31ולא יכלו לראות את יחסי הגומלין
-
10:31 - 10:33שהתרחשו ביני ובין הקהל שלי,
-
10:33 - 10:39יחסים שהיו מאד הוגנים בינינו,
אך זרים להם. -
10:39 - 10:41אז זה לא הכי בטוח
בתור עבודה. -
10:41 - 10:43זאת מסיבת הפתיחה
של המיזם שלי בברלין. -
10:43 - 10:47בסוף הערב, התפשטתי
ואיפשרתי לכולם לצייר עלי. -
10:47 - 10:50ואני אומרת לכם,
אם אתם רוצים לחוות -
10:50 - 10:53תחושה אמיתית של נתינת אמון בזרים,
-
10:53 - 10:55אני ממליצה על זה,
-
10:55 - 10:59במיוחד אם הזרים האלה
הם שיכורים גרמנים. -
10:59 - 11:04זה היה קשר עם מעריצים
ברמת נינג'ה מאסטר. -
11:04 - 11:07כי אני למעשה אמרתי להם,
-
11:07 - 11:09אני נותנת בכם אמון
עד כדי כך. -
11:09 - 11:13אני צודקת? תוכיחו לי.
-
11:13 - 11:15במשך רוב ההיסטוריה האנושית,
-
11:15 - 11:20מוסיקאים, אמנים, היו חלק מהקהילה,
-
11:20 - 11:25הם יצרו קשרים ופתיחות,
ולא היו כוכבים מרוחקים. -
11:25 - 11:29להיות "סלב" זה כשהמון אנשים
אוהבים אותך מרחוק, -
11:29 - 11:31אבל האינטרנט והתכנים
-
11:31 - 11:34שאנו יכולים לשתף עליו בחופשיות
-
11:34 - 11:37מחזירים אותנו אחורה.
-
11:37 - 11:40העניין הוא כמה אנשים
שאוהבים אותך באופן אישי -
11:40 - 11:45ושזה יספיק לך.
-
11:45 - 11:47הרבה אנשים מתבלבלים מהרעיון
-
11:47 - 11:48שאין מחיר קבוע.
-
11:48 - 11:52הם רואים בכך סיכון לא צפוי,
אבל הדברים שעשיתי, -
11:52 - 11:54מופע הפתיחה, הרחוב,
פעמון הדלת, -
11:54 - 11:56אני לא רואה בדברים האלה סיכון.
-
11:56 - 11:58אני רואה בהם אמון.
-
11:58 - 12:01הכלים המקוונים לביצוע החליפין
-
12:01 - 12:05הם קלים ומובנים מאליהם
כמו הרחוב, -
12:05 - 12:07הם מתקרבים לכך,
-
12:07 - 12:10אבל הכלים המושלמים
לא יעזרו לנו -
12:10 - 12:13אם לא נוכל לעמוד פנים אל פנים
-
12:13 - 12:15ולתת ולקבל בלי פחד,
-
12:15 - 12:18ויותר חשוב,
-
12:18 - 12:22לבקש בלי בושה.
-
12:22 - 12:24הקריירה המוסיקלית שלי הוקדשה
-
12:24 - 12:28לנסיון לפגוש אנשים באינטרנט
-
12:28 - 12:30כפי שעשיתי מעל גבי הארגז,
-
12:30 - 12:34לכתוב בלוג ולצייץ
לא רק על תאריכי ההופעות שלי -
12:34 - 12:37ועל הקליפ החדש שלי, אלא גם
על העבודה והאמנות שלנו -
12:37 - 12:42ועל פחדינו ועל החמרמורות שלנו
ועל שגיאותינו, -
12:42 - 12:44אנו רואים זה את זה.
-
12:44 - 12:48ולדעתי, כשאנו באמת רואים
זה את זה, -
12:48 - 12:50אנו רוצים לעזור זה לזה.
-
12:50 - 12:55אני חושבת שאנשים מתעסקים
עם השאלה הלא נכונה, -
12:55 - 12:59שהיא, "איך נאלץ אנשים
לשלם עבור מוסיקה?" -
12:59 - 13:01מה אם נתחיל לשאול,
-
13:01 - 13:06"איך נאפשר לאנשים
לשלם עבור מוסיקה?" -
13:06 - 13:08תודה לכם.
-
13:08 - 13:12[מחיאות כפיים]
- Title:
- אמנדה פאלמר: האמנות לבקש
- Speaker:
- Amanda Palmer
- Description:
-
more » « less
אל תאלצו אנשים לשלם תמורת מוסיקה, אומרת אמנדה פאלמר. אפשרו להם זאת. בהרצאה מלאת להט, שפותחת בימיה כאמנית רחוב (שים דולר בכובע בשביל הכלה הענקית!), היא בוחנת את מערכת היחסים החדשה בין האמן והמעריצים.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 13:47
|
Shlomo Adam approved Hebrew subtitles for The art of asking | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for The art of asking | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for The art of asking | |
|
Sigal Tifferet accepted Hebrew subtitles for The art of asking | |
|
|
Sigal Tifferet edited Hebrew subtitles for The art of asking | |
|
|
Sigal Tifferet edited Hebrew subtitles for The art of asking | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for The art of asking | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for The art of asking |