< Return to Video

המבנה הסודי להרצאות אדירות - ננסי דוארטה ב- TEDxEast

  • 0:12 - 0:15
    זה באמת באמת אדיר להיות כאן.
  • 0:15 - 0:17
    לכם הכוח לשנות את העולם.
  • 0:17 - 0:19
    איני אומרת זאת כקלישאה,
  • 0:19 - 0:22
    לכם באמת הכוח לשנות את העולם.
  • 0:22 - 0:24
    עמוק בתוככם,לכל אחד מכם
  • 0:24 - 0:27
    האמצעי הכי חזק הידוע לאדם.
  • 0:27 - 0:29
    והוא הרעיון.
  • 0:29 - 0:33
    ובכן רעיון בודד, ממוחו של אדם,
  • 0:33 - 0:35
    עשוי לטלטל את הקרקע,
  • 0:35 - 0:37
    יכול להוות הניצוץ שמוליד תנועה,
  • 0:37 - 0:40
    והוא יכול למעשה לשכתב את עתידנו.
  • 0:40 - 0:43
    אך הרעיון נטול כוח,
  • 0:43 - 0:45
    בעודו נותר בתוככם.
  • 0:45 - 0:48
    אם לעולם לא תמשתו אותו החוצה למען
    יתמודדו איתו אחרים,
  • 0:48 - 0:49
    הוא ימות אתכם.
  • 0:49 - 0:53
    אולם חלק מכם אולי משתדלים להעביר
    את הרעיון שלכם,
  • 0:53 - 0:54
    והוא לא אומץ ונדחה
  • 0:54 - 0:58
    ואיזה רעיון אחר, בינוני או ממוצע אומץ.
  • 0:58 - 1:02
    וההבדל היחיד בין השניים הוא
    בדרך שבה הועברו.
  • 1:02 - 1:05
    כי אם תעבירו רעיון בצורה מהדהדת,
  • 1:05 - 1:08
    שינוי יבוא ותוכלו לשנות את העולם.
  • 1:09 - 1:11
    במשפחתי, אנו אוספים פוסטרים אירופים ישנים
  • 1:11 - 1:14
    כל פעם שאנחנו הולכים למאוי,
    אנחנו ניגשים לסוכן שם,
  • 1:14 - 1:15
    והוא מציג לנו את הפוסטרים הענקים האלה.
  • 1:15 - 1:17
    אני אוהבת אותם. לכולם יש רעיון אחד,
  • 1:17 - 1:20
    ומרכיב חזותי בולט אחד שמשדר אותו.
  • 1:20 - 1:22
    הם בגודל מזרון בערך. הם ממש גדולים,
  • 1:22 - 1:25
    הם לא עבים כמו מזרון אך הם אכן גדולים.
  • 1:25 - 1:27
    והאיש יספר סיפורים בעודו מעלעל בדפים.
  • 1:27 - 1:29
    ופעם מוגפת בשני ילדי,
  • 1:29 - 1:33
    הוא מעביר עמוד והנה ישנו פוסטר תחתיו,
  • 1:33 - 1:35
    ובדיוק כשנשענתי קדימה ואמרתי,
  • 1:35 - 1:37
    "יו, אלוהים שלי, אני אוהבת את הפוסטר הזה,"
  • 1:37 - 1:40
    שני ילדי נרתעו לאחור והם כאילו
    "יו אלוהים, אמא, זו את."
  • 1:40 - 1:44
    וזה היה הפוסטר הזה. (צחוק)
  • 1:44 - 1:46
    ראו אני כאילו "יאללה בלגן!"
  • 1:46 - 1:48
    הדבר שאהבתי לגבי הפוסטר הזה היה האירוניה.
  • 1:48 - 1:51
    הרי לכם בחור5ה לגמרי דלוקה, ששה אלי קרב,
  • 1:51 - 1:52
    -- כמו שבנס שם --
  • 1:52 - 1:55
    והיא אוחזת בתבליני אפיה של סוואויטוס,
  • 1:55 - 1:58
    כמו למשהו חסר משמעות לכאורה,
  • 1:58 - 2:00
    על אף שהיא מוכנה לסכן, מבינים,
  • 2:00 - 2:02
    את חייה ואת נשמתה לקדם את הדבר הזה.
  • 2:03 - 2:06
    אז אם אתם הולכים להחליף עיסוקים,
  • 2:06 - 2:08
    לטובת מצגת.
  • 2:08 - 2:10
    כן, זו אני, לגמרי רוגשת.
  • 2:10 - 2:13
    היתי נרגשת ממצגות אז
  • 2:13 - 2:15
    כשלא היה מגניב להתרגש ממצגות.
  • 2:15 - 2:17
    אני באמת חושבת שיש בכוחן לשנות את העולם
  • 2:17 - 2:20
    כשמתקשרים ביעילות דרכן.
  • 2:20 - 2:22
    ולשנות את העולם זה קשה.
  • 2:22 - 2:26
    זה לא יקרה אם אדם אחד בודד לבדו עם
    רעיון אחד ויחיד.
  • 2:26 - 2:29
    הרעיון חייב להתפשט, אחרת הוא לא יהיה יעיל.
  • 2:29 - 2:31
    לכן זה מוכרח לבוא מתוככם
  • 2:31 - 2:34
    ואל החוץ כדי שאנשים יראו.
  • 2:34 - 2:39
    והדרך שבה רעיונות מועברים ביעילות
    רבה יותר היא בסיפור.
  • 2:39 - 2:42
    מבינים, במשך אלפי שנים, דורות של חסרי יכולת כתיבה וקריאה
  • 2:42 - 2:45
    היו מעבירים את ערכיהם ואת תרבותם
    מדור לדור
  • 2:45 - 2:47
    והם נותרו בשלמותם.
  • 2:47 - 2:50
    לכן ישנו משהו מעט קסום במבנה של סיפור
  • 2:50 - 2:52
    שנתמע בו כך שלכשיורכב,
  • 2:52 - 2:54
    ניתן לעכלו ואז להיזכר בו
  • 2:54 - 2:57
    על ידי האדם המקבל אותו.
  • 2:57 - 3:01
    ככה שבסיפור, מתקבלת תגובה גופנית,
  • 3:01 - 3:04
    הלב שלכם אולי יהלום במרץ, עיניכם אולי יפערו,
  • 3:04 - 3:06
    אולי תספרו איך, "יו, יש לי צמרמורת"
  • 3:06 - 3:08
    או, " יכולתי להרגיש את זה עמוק בבטן".
  • 3:08 - 3:12
    אנו מגיבים בגופנו, הלכה למעשה, כשמישהו
    מספר לנו סיפור.
  • 3:12 - 3:14
    כך שעל אף שהבמה זהה, אפשר לספר סיפור
  • 3:14 - 3:17
    אך מרגע הצגת המצגת, זה לחלוטין חסר חיים.
  • 3:17 - 3:18
    ורציתי לחקור למה.
  • 3:18 - 3:22
    מדוע אנו יושבים עטופי קשב פיזי במהלך סיפור,
  • 3:22 - 3:24
    אך כל זה מת במצגת.
  • 3:24 - 3:28
    רציתי להבין כיצד לצקת סיפורת לתוך מצגות.
  • 3:28 - 3:30
    היו לנו אלפי מצגות
  • 3:30 - 3:33
    בסטודיו היו מאות אלפי מצגות למעשה,
  • 3:33 - 3:36
    לכן ידעתי את תוכנן של מצגות גרועות ממש.
  • 3:36 - 3:39
    החלטתי ללמוד קולנוע וספרות,
  • 3:39 - 3:41
    לעשות חריש עמוק ולהגיע לעצם העניין
  • 3:41 - 3:43
    ולמה הוא שבור.
  • 3:43 - 3:46
    אז, אני רוצה להראות לכם גילויים אחדים
  • 3:46 - 3:50
    שהובילו לדעתי למה שנראה שחשפתי כמבנה מצגת.
  • 3:50 - 3:52
    אז זה ברור עם אריסטו,
  • 3:52 - 3:55
    היה לו מבנה של שלושה פרקים,
  • 3:55 - 3:57
    למד פואטיקה ורטוריקה,
  • 3:57 - 4:01
    ולהרבה מצגות אפילו אין את אלה בצורה הבסיסית.
  • 4:01 - 4:03
    כשהמשכתי הלאה ללמוד על טיפוס הגיבור
  • 4:03 - 4:05
    חשבתי, טוב, המציג הוא הגיבור,
  • 4:05 - 4:07
    הוא על הבמה, הוא כוכב ההופעה.
  • 4:07 - 4:11
    קל מאוד להרגיש ככה כמציג מצגת, שאתם
    כוכבי הערב.
  • 4:11 - 4:13
    הבנתי מיד שזה ממש שבור.
  • 4:13 - 4:17
    כי יש לי רעיון, אוכל להעמיד אותו שם,
  • 4:17 - 4:19
    אך אם אינכם אוחזים בו ומוקירים אותו,
  • 4:19 - 4:22
    הרעיון אינו מתקדם לשום מקום והעולם
    נשאר בשלו.
  • 4:22 - 4:24
    אז במציאות, מציג המצגת אינו הגיבור,
  • 4:24 - 4:27
    הקהל הוא גיבור רעיוננו.
  • 4:27 - 4:30
    אם תביטו במסעו של גיבור של ג'וסף קמבל,
  • 4:30 - 4:33
    רק בחלק הקדמי, היו שם תובנות מאוד
    מעניינות שם.
  • 4:33 - 4:35
    אז ישנו גיבור חביב בעולם יוצא דופן,
  • 4:35 - 4:37
    והוא נקרא להרפתקה.
  • 4:37 - 4:39
    אז העולם כאילו יצא מאיזון.
  • 4:39 - 4:41
    ותחילה הוא מתנגד,
  • 4:41 - 4:43
    הוא כזה "אני לא יודע אם אני רוצה להיכנס לזה"
  • 4:43 - 4:44
    ואז בא מנטור
  • 4:44 - 4:47
    ומסייע לו לעבור מהעולם הרגיל
  • 4:47 - 4:48
    לעולם המיוחד.
  • 4:48 - 4:50
    והרי לכם תפקיד מציג המצגת.
  • 4:50 - 4:53
    להיות מורה הדרך. אינכם לוק סקייווקר, אתם יודה.
  • 4:53 - 4:55
    אתם אלה שמסייעים לקהל
  • 4:55 - 4:59
    לנוע מדבר מסוים אל תוך רעיון חדש ומיוחד
  • 4:59 - 5:01
    וזה כוחו של סיפור.
  • 5:01 - 5:06
    במבנהו הפשוט ביותר, הינו מבנה בעל
    שלושה חלקיו של הסיפור.
  • 5:06 - 5:09
    יש לכם גיבור חביב, יש לו שאיפה,
  • 5:09 - 5:11
    הוא נתקל במחסום ולבסוף
  • 5:11 - 5:15
    הוא צולח אותו, משתנה והרי לכם המבנה הבסיסי.
  • 5:15 - 5:19
    אך עד שלא נתקלתי בפירמידה של גוסטב פרייטג
  • 5:19 - 5:22
    -- הוא צייר צורה זו ב- 1863.
  • 5:22 - 5:24
    הוא היה איש דרמה גרמני,
  • 5:24 - 5:26
    -- איש דרמה גרמני --
  • 5:26 - 5:29
    והוא האמין שקיים מבנה של חמישה פרקים,
  • 5:29 - 5:35
    שיש לו סיפור, פעילות גוברת, שיא, פעילות דועכת ודיינומה,
  • 5:35 - 5:38
    שהוא התרתו או הבהרתו של הסיפור.
  • 5:38 - 5:40
    אני אוהבת את הצורה הזו. נדבר על צורות.
  • 5:40 - 5:43
    לסיפור יש קשת ובכן קשת היא צורה.
  • 5:43 - 5:46
    אנו מדברים על מוסיקה כבעלת נופך צורתי.
  • 5:46 - 5:50
    אז חשבתי, אילו למצגות היתה צורות, איזו
    צורה היתה להן?
  • 5:50 - 5:53
    וכיצד ניצלו המתקשרים הגדולים את הצורה הזו
  • 5:53 - 5:54
    או האם בכלל השתמשו בצורה?
  • 5:54 - 5:56
    לא אשכח לעולם שהיה זה שבת בבוקר.
  • 5:56 - 5:59
    אחרי כל המחקר הזה, -- היה כמה שנים של מחקר --
  • 5:59 - 6:00
    ציירתי צורה.
  • 6:00 - 6:01
    והייתי כאילו,
  • 6:01 - 6:03
    " יו, אם הצורה הזו אמיתית,
  • 6:03 - 6:06
    אוכל לקחת שתי מצגות שונות לחלוטין,
  • 6:06 - 6:08
    ולהניחן זו חופפת על גבי זו וזה יהיה נכון."
  • 6:08 - 6:09
    לקחתי את המובן מאליו,
  • 6:09 - 6:11
    לקחתי את נאומו של מרטין לוטר קינג "יש לי חלום",
  • 6:11 - 6:14
    ולקחתי את נאום השקת איפון 2007 של סטיב ג'ובס,
  • 6:14 - 6:16
    הנחתי אותם, זה על זה וזה הצליח.
  • 6:16 - 6:20
    ישבתי במשרדי, פשוט נדהמת, אני למעשה בכיתי קצת,
  • 6:20 - 6:23
    כי היתי כאילו, "ניתנה לי מתנה,"
  • 6:23 - 6:24
    והנה היא,
  • 6:24 - 6:27
    זו צורתה של מצגת אדירה.
  • 6:27 - 6:31
    נכון שהן מדהימות? (דמעות תנין: צחוק) בכיתי.
  • 6:31 - 6:34
    אני רוצה ללוות אתכם דרך זה,
    כי האמת היא שזה די מפעים.
  • 6:34 - 6:36
    ישנה התחלה, אמצע וסוף ואני רוצה
    ללוות אתכם.
  • 6:36 - 6:40
    מפני שהמתקשרים הגדולים מכל הזמנים, --
    עברתי דרך נאומים, הכל,--
  • 6:40 - 6:41
    למעשה אני יכולה להחפיף את הצורה.
  • 6:41 - 6:44
    אפילו נאום גטיסבורג עוקב אחרי הצורה הזו.
  • 6:44 - 6:48
    אז תחילתה של כל מצגת,
    חייבים להגדיר מהי.
  • 6:48 - 6:50
    רואים, כאן המצב הקיים, המתרחש.
  • 6:50 - 6:53
    ועליכם להשוות זאת למה שיתכן.
  • 6:53 - 6:56
    עליכם ליצור פער גדול ככל שניתן,
  • 6:56 - 6:59
    כי יש את הבינוניות של הקיים,
  • 6:59 - 7:02
    ועליכם להבליט אותה על רקע
    היתמרות רעיונכם.
  • 7:02 - 7:04
    זה כאילו אתם מבינים, הנה העבר,
    הנה ההווה,
  • 7:04 - 7:07
    אבל תראו את עתידנו.
  • 7:07 - 7:08
    הנה בעיה,
  • 7:08 - 7:10
    אבל תראו כשהבעיה איננה.
  • 7:10 - 7:11
    הנה מחסום,
  • 7:11 - 7:13
    בואו נשמיד את המחסום.
  • 7:13 - 7:15
    עליכם להקצין ממש את הפער.
  • 7:15 - 7:18
    זה משול לאירוע המקומם בסרט.
  • 7:18 - 7:21
    הוא כאשר פתאום הקהל חייב להתמודד במה
    שזה עתה הצגת
  • 7:21 - 7:22
    והם מוכרחים להגיד "יו,
  • 7:22 - 7:24
    האם אני רוצה להסכים וליישר
    אתו קו או לא?
  • 7:24 - 7:28
    והמשך המצגת צריך לתמוך בכך.
  • 7:28 - 7:30
    האמצע נע ונד הלוך וחזור,
  • 7:30 - 7:34
    הוא מתנועע בין "הקיים" ו"האפשרי", "הקיים"
    ו"האפשרי".
  • 7:34 - 7:35
    משום שמה שאתם מנסים לעשות
  • 7:35 - 7:38
    הוא להפוך את השיגרה ליוצא דופן, בלתי מושך,
  • 7:38 - 7:43
    ולמשוך אותם קדימה לעבר מה
    שעתיד להיות עם אימוץ רעיונכם.
  • 7:43 - 7:46
    בדרככם לשנות את העולם,
    אנשים יתנגדו,
  • 7:46 - 7:48
    הם לא יהיו נלהבים, הם עשויים
    לאהוב את העולם כפי שהוא.
  • 7:48 - 7:50
    תפגשו התנגדות.
  • 7:50 - 7:52
    ומשום כך עליכם לנוע הלוך ושוב,
  • 7:52 - 7:54
    בדומה לשייט.
  • 7:54 - 7:58
    כששטים אל מול הרוח וישנה
    התנגדות רוח,
  • 7:58 - 8:01
    עליכם לנוע הלוך ושוב, הלוך ושוב.
  • 8:01 - 8:03
    בעת הזו לוכדים את הרוח.
  • 8:03 - 8:06
    עליכם ממש ללכוד את ההתנגדות הבאה
    כנגדכם שעה ששטים.
  • 8:06 - 8:10
    מעניין, אם לוכדים את הרוח בדיוק נכון,
    ומתמקמים כמו שצריך,
  • 8:10 - 8:12
    הסירה תשוט למעשה מהר יותר
    מהרוח עצמה
  • 8:12 - 8:14
    -- זו תופעה פיזיקלית.
  • 8:14 - 8:18
    ובכן עמידה איתנה, כנגד התנגדותם בין
    הקיים לבין האפשרי,
  • 8:18 - 8:23
    למעשה תמשוך אותם לעבר הרעיון שלך
    מהר יותר מאם לא תעשו את זה.
  • 8:23 - 8:26
    לאחר שהתנועתם הלוך ושוב בין מה
    שקיים לבין האפשרי,
  • 8:26 - 8:30
    התפנית האחרונה היא קריאה לפעולה שחובה
    לכל מצגת
  • 8:30 - 8:32
    -- אך ממש בסוף.
  • 8:32 - 8:34
    עליכם לתאר את העולם כאילו נמצא בגן עדן,
  • 8:34 - 8:36
    הרי זאת יוטופיה באימוץ רעיוני.
  • 8:36 - 8:38
    כך יראה העולם,
  • 8:38 - 8:40
    כשנתאחד ונפתור את הבעיה הגדולה הזו.
  • 8:40 - 8:43
    עליכם לנצל זאת לסיומכם,
  • 8:43 - 8:46
    באורח פואטי ודראמטי.
  • 8:46 - 8:49
    מעניין, כשסיימתי, היתי כאילו, "אתם יודעים מה?
  • 8:49 - 8:52
    אוכל להשתמש בזה לכלי איבחון.
  • 8:52 - 8:54
    שכתבתי נאומים
  • 8:54 - 8:55
    ומפיתי אותם
  • 8:55 - 8:57
    לאור הכלי הזה.
  • 8:57 - 8:59
    ואני רוצה להציג לכם מעט מזה.
  • 8:59 - 9:02
    היום אני אתחיל עם אותם שני אנשים
    שהסתייעתי בהם בראשונה.
  • 9:02 - 9:05
    הנה מר ג'ובס, שינה את העולם מקצה לקצה.
  • 9:05 - 9:08
    שינה את עולם המחשבים הביתיים,
    את תעשיית המוסיקה,
  • 9:08 - 9:10
    וכעת הוא בדרכו לשנות את המכשיר,
  • 9:10 - 9:12
    תעשיית המכשיר הנייד.
  • 9:12 - 9:13
    לכן הוא בהחלט שינה את העולם.
  • 9:13 - 9:16
    וזו צורתו של השקת ה-איפון 2007,
  • 9:16 - 9:18
    שעה שהשיק את האיפון שלו.
  • 9:18 - 9:21
    זו הרצאה של תשעים דקות ואתם רואים
    שהוא מתחיל בקיים,
  • 9:21 - 9:24
    חוצה הלוך ושוב ומסיים באפשרי.
  • 9:24 - 9:26
    אני רוצה להתמקד בזה:
  • 9:26 - 9:30
    הקו הלבן זה הוא מדבר, הוא מדבר.
  • 9:30 - 9:33
    ורצועת הצבע הבאה שקופצת לעיניכם שם,
    זאת כאשר הוא חותך לסרטון.
  • 9:33 - 9:35
    הוא הוסיף גיוון ועובר למצגת.
  • 9:35 - 9:38
    כך שהוא לא רק מדבר כל הזמן.
  • 9:38 - 9:41
    והקוים האלה הם מייצגים.
  • 9:41 - 9:44
    ולקראת הסוף תראו קו כחול,
    שהוא דובר האורח.
  • 9:44 - 9:47
    אז כאן זה מתחיל להיות מעניין:
  • 9:47 - 9:49
    כל סימן קטן פה זה כאשר הוא
    הצחיק אותם.
  • 9:49 - 9:52
    וכל סימן קטן פה מסמן כשגרם להם
    למחוא כף.
  • 9:52 - 9:54
    הם כל כך משתתפים פיזית,
  • 9:54 - 9:58
    הם מגיבים פיזית למה שהוא אומר,
    שהוא דבר מפליא,
  • 9:58 - 10:01
    משום שעכשיו הקהל בידיך.
  • 10:01 - 10:04
    הוא פותח מה שעשוי להיות,
  • 10:04 - 10:07
    ב- "זה היום לו ייחלתי במשך שנתיים וחצי."
  • 10:07 - 10:09
    הוא משיק מוצר
  • 10:09 - 10:10
    שמוכר לו כבר כמה שנים.
  • 10:10 - 10:12
    זה לא מוצר חדש בשבילו.
  • 10:12 - 10:14
    אך תראו, הוא עושה עוד משהו:
  • 10:14 - 10:16
    הוא מתפלא.
  • 10:16 - 10:17
    הוא מתפלא ממוצרו שלו.
  • 10:17 - 10:20
    הוא מתפלא יותר משהקהל צוחק או מוחא לו כף.
  • 10:20 - 10:24
    אז הוא כאילו, "נכון שזה אדיר? נכון שזה יפהפה?"
  • 10:24 - 10:27
    הוא מדגים לקהל מה שהוא רוצה
    שהם ירגישו.
  • 10:27 - 10:32
    הוא למעשה עושה מאמץ להניעם
    להרגיש בצורה מסויימת.
  • 10:32 - 10:34
    הוא פותח במה שיכול להיות,
  • 10:34 - 10:39
    "כל כמה זמן, מוצר מהפכני צץ לו
    שמשנה את הכל."
  • 10:39 - 10:41
    תראו שהוא מתחיל ומדבר על מוצרו החדש.
  • 10:41 - 10:44
    בהתחלה, הוא משאיר את הנייד כבוי למעשה.
  • 10:44 - 10:47
    אתם תראו שהקו די רחב עד השלב הזה,
  • 10:47 - 10:52
    הוא מתנייד בין "הנה הנייד החדש והנה
    הזבל של המתחרים.
  • 10:52 - 10:55
    הנה הנייד החדש והנה הזבל של המתחרים."
  • 10:55 - 10:58
    ואז בערך פה, יש לו רגע מבריק
  • 10:58 - 11:00
    -- וזה דבר שנזכור לתמיד.
  • 11:00 - 11:01
    הוא עושה, הוא מדליק את הנייד.
  • 11:01 - 11:03
    הקהל, הוא גולל לראשונה,
  • 11:03 - 11:05
    שומעים איך האוויר פשוט נשאב מהחדר.
  • 11:05 - 11:07
    הם שאפו אויר. יכולתם ממש לשמוע.
  • 11:07 - 11:09
    הוא יוצר רגע שנזכור לתמיד.
  • 11:09 - 11:12
    אז אם נתקדם בדגם הזה,
    אפשר לראות את הכחול
  • 11:12 - 11:13
    -- איפה שהדוברים החיצוניים נכנסים --
  • 11:13 - 11:16
    ואז בצד ימין למטה, הקו מתרסק.
  • 11:16 - 11:18
    כי אחד מהקליקרים שלו נשבר.
  • 11:18 - 11:21
    ובכן מה הוא עושה? הוא רוצה להחזיק את
    תחושת ההתלהבות המוגברת.
  • 11:21 - 11:23
    הוא מספר סיפור אישי,
  • 11:23 - 11:25
    בדיוק שם, כשהטכנולוגיה לא הצליחה.
  • 11:25 - 11:27
    כי הוא אלוף בתקשורת והוא פונה לסיפור
  • 11:27 - 11:29
    לשמור את הקהל מעורב.
  • 11:29 - 11:32
    ובימין למעלה הוא מסיים עם גן העדן החדש.
  • 11:32 - 11:33
    הוא עוזב אותם עם ההבטחה
  • 11:33 - 11:37
    שאפל תמשיך ליצור מוצרים מהפכניים חדשים.
  • 11:37 - 11:39
    והוא אומר,
  • 11:39 - 11:41
    "יש ציטוט ישן של וויין גרטסקי שאני אוהב:
  • 11:41 - 11:44
    "אני מתליק לאן שהדיסקית עתידה להיות,
    לא לאיפה שהיתה."
  • 11:44 - 11:48
    תמיד השתדלנו לעשות כן באפל בהתחלה,
    ונמשיך כך."
  • 11:48 - 11:50
    אז הוא מסיים עם גן העדן החדש.
  • 11:50 - 11:52
    הבא נסתכל במר קינג.
  • 11:52 - 11:54
    הוא היה חוזה מדהים, הוא איש דת,
  • 11:54 - 11:57
    שהקדיש את חייו לעמול קשות להשיג שויוניות.
  • 11:57 - 12:00
    וזו צורתו של הנאום "יש לי חלום".
  • 12:00 - 12:01
    רואים שהוא מתחיל ב-"הקיים",
  • 12:01 - 12:03
    מתנייד הלוך ושוב בין הקיים
    לבין "האפשרי",
  • 12:03 - 12:08
    ומסיים בעדן חדש מאוד פואטי,
    שהוא החלק המפורסם שכולנו מכירים.
  • 12:08 - 12:12
    כשאנחנו פורסים כאן קצת,
    מותחים אותו בשבילכם,
  • 12:12 - 12:14
    ומה שאני עושה פה הוא לשים את
    כתוביות המקוריות שם
  • 12:14 - 12:17
    לצידו של הטקסטץ אני יודעת שאינכם
    יכולים לקרוא אותו.
  • 12:17 - 12:19
    אך בסוף כל הפסקה בשורה, אני
    שברתי את השורה שם,
  • 12:19 - 12:22
    מפני שהוא שאף אוויר ועצר רגע
  • 12:22 - 12:25
    הוא היה מטיף בפטיסטי מהדרום, הרוב
    לא שמעו על זה,
  • 12:25 - 12:26
    כך שהיה לו מקצב ומנעד,
  • 12:26 - 12:28
    שהיו חדשים לאנשים שם.
  • 12:28 - 12:31
    אני רוצה לכסות את שורות המלל האלו
    עם רצועה
  • 12:31 - 12:34
    כי אני מעוניינת להשתמש ברצועה הזו ככלי
    למידע כאן.
  • 12:34 - 12:38
    עכשיו בואו נבדוק איך הוא באמת דיבר
    עם האנשים.
  • 12:39 - 12:41
    הרצועות הכחולות יראו שימוש
    כאשר הוא משתמש
  • 12:41 - 12:43
    בכלי נואמים של חזרה.
  • 12:43 - 12:44
    ובכן הוא חזר על דבריו,
  • 12:44 - 12:46
    הוא נקט באותן מילים ומונחים,
  • 12:46 - 12:49
    כדי שאנשים יכלו לזכור ולהיזכר בהם.
  • 12:49 - 12:52
    הוא דיבר בהשאלה ונקט
    במילים ציוריות.
  • 12:52 - 12:54
    זו היתה דרך לקחת מושגים
    מורכבים מאוד
  • 12:54 - 12:57
    ולהטביעם בזכרון ולעשותם מובנים,
    כדי שאנשים יפנימו אותם.
  • 12:57 - 12:59
    הוא יצר למעשה --
  • 12:59 - 13:01
    כמעט כמו סצנות עם מילותיו כדי לגרום לכך,
  • 13:01 - 13:04
    שאפשר יהיה לראות את מה
    שהוא אמר.
  • 13:04 - 13:07
    והיו גם הרבה שירים מוכרים
    וכתבי קודש ששימשו לו.
  • 13:07 - 13:09
    זהו רק ההתחלה שאתם רואים.
  • 13:09 - 13:14
    הוא גם התייחס הרבה להבטחות
    פוליטיות שהובטחו לאנשים.
  • 13:14 - 13:17
    אם תביטו בסוף של ה-"קיים",
  • 13:17 - 13:22
    בסוף ממש של ה-"קיים" היתה הפעם
    הראשונה שאנשים מחו למעשה כפיים ורעשו ממש.
  • 13:22 - 13:24
    בסוף ה-"קיים" מה שהוא עשה, הוא אמר,
  • 13:24 - 13:26
    "אמריקה נתנה צ'ק לא שכיר לעם הנגרו,
  • 13:26 - 13:29
    צ'ק שהוחזר וכתוב עליו אין כיסוי."
  • 13:29 - 13:32
    ובכן, כולם יודעים מה זה כשאין כסף בחשבון.
  • 13:32 - 13:35
    לכן הוא השאיל מחוויה המוכרת מאוד לכולם.
  • 13:35 - 13:39
    אך הם באמת התחשמלו, הפעם הראשונה
    שהם באמת צעקו היתה:
  • 13:39 - 13:41
    "לכן חזרנו לפדות את הצ'ק הזה,
  • 13:41 - 13:46
    צ'ק שיתן לנו על פי דרישה
    אוצרות החירות ובטחון הצדק."
  • 13:46 - 13:48
    אז הם מחו כפיים באמת.
  • 13:48 - 13:51
    שעה שהוא השווה את הקיים
    לאפשרי.
  • 13:51 - 13:53
    וכשננוע מעט בהמשך המודל,
  • 13:53 - 13:56
    תראו שזה מתנייד הלוך ושוב
    בקצב נמרץ יותר.
  • 13:56 - 13:59
    ואז הוא הולך וחוזר, הולך וחוזר,
  • 13:59 - 14:01
    כעת הקהל באטרף.
  • 14:01 - 14:03
    מבינים, כולם היו משולהבים
    לכן אפשר למעשה לעשות זאת
  • 14:03 - 14:06
    לשמור אותם ברמה מוגברת
    של התרגשות.
  • 14:06 - 14:09
    והוא אומר, "יש לי חלום
  • 14:09 - 14:14
    שיום אחד האומה הזו תקום ותגשים
    את משמעותה.
  • 14:14 - 14:17
    אנו מאמינים באמיתות אלו כמוכחות מאליהן,
    שהאנשים כולם נבראו שווים."
  • 14:17 - 14:20
    כי אתם רואים שהוא השתמש במלל
    הקטן בכתום שם להזכיר להם את ההבטחה
  • 14:20 - 14:23
    שהבטיחו להם פוליטיקאים או
    שמדינתם הבטיחה.
  • 14:23 - 14:25
    ואז הוא חוזר והולך בין
  • 14:25 - 14:29
    "יש לי חלום שיום אחד, יש לי
    חלום שיום אחד,
  • 14:29 - 14:32
    יש לי חלום שיום אחד", ובסוף זה
    מתחיל להיות מאוד מעניין פה.
  • 14:32 - 14:35
    כי הוא משתמש, אפשר לראות
    ארבעה גוונים של ירוק,
  • 14:35 - 14:38
    יש הרבה כחולים שם, שזה
    מסמל הרבה חזרתיות,
  • 14:38 - 14:40
    היתה לו תחושה מוגברת של חזרתיות.
  • 14:40 - 14:43
    וירוק היתה תחושה מוגברת
    של שירים וכתבי קודש.
  • 14:43 - 14:47
    במקבץ הראשון של ירוק היו
    הכתבים של ספר ישיעהו.
  • 14:47 - 14:51
    המקבץ השני של ירוק היה
    "ארצי, אודותיך."
  • 14:51 - 14:54
    עכשיו זה היה שיר מוכר שהיה
    בעל חשיבות רבה
  • 14:54 - 14:56
    לאנשים השחורים בעת ההיא,
  • 14:56 - 15:00
    כי השיר הזה היה השיר שבחרו בו
    בהחלפת מילותיו שישמש לזעקה,
  • 15:00 - 15:02
    באומרו שהבטחות לא קויימו.
  • 15:02 - 15:06
    המקבץ השלישי היה למעשה בית
    מ- "ארצי, אודותייך."
  • 15:06 - 15:09
    והרביעי היה שיר רוחני של השחורים.
  • 15:09 - 15:12
    "בן חורין! בן חורין! הודו לאלוהים האדירים,
    סוף כל סוף אני בן חורין!"
  • 15:12 - 15:17
    מה שהוא בעצם עשה הוא צלל
    אל לבבותיהם של באי הקהל.
  • 15:17 - 15:19
    הוא נטל מכתבי הקודש את העיקר.
  • 15:19 - 15:21
    הוא נטל מהשירים שהם שרו יחדיו,
  • 15:21 - 15:24
    כזעקת שבר כנגד העוולה הזו
    וניצל אותם כמנגנון
  • 15:24 - 15:26
    להתחבר עם ולהדהד בקהל.
  • 15:26 - 15:29
    מסכם, מצייר ציור של גן העדן החדש,
  • 15:29 - 15:34
    בהסתייע באותם הדברים שבתוכם
    שקדושים להם.
  • 15:34 - 15:37
    ובכן הוא היה איש כביר. היה לו חלום מאוד מאוד גדול.
  • 15:37 - 15:39
    ישנם כאן אנשים רבים, לכם יש חלומות ממש גדולים.
    (צחוק)
  • 15:39 - 15:41
    הרעיונות הבאמת גדולים בתוככם
  • 15:41 - 15:44
    שאתם צריכים להוציא. אבל אתם יודעים מה?
  • 15:44 - 15:47
    אנו נתקלים בקשיים. זה לא קל לשנות את העולם,
    זו משימה גדולה.
  • 15:47 - 15:49
    ואתם יודעים שהוא היה --
  • 15:49 - 15:51
    ביתו הופצץ, הוא נדקר עם סכין
    לפתיחת מעטפות,
  • 15:51 - 15:53
    ולבסוף איבד את חייו,
  • 15:53 - 15:55
    מבינים, על מזבח רצונותיו.
  • 15:55 - 15:59
    אבל רובינו לא נידרש לתשלום
    כה טובעני,
  • 15:59 - 16:02
    אך מה שקורה הוא שזה כמו
  • 16:02 - 16:05
    המבנה הבסיסי לסיפור הזה.
    החיים יכולים להיות ככה.
  • 16:05 - 16:08
    אתם מבינים חברה אתם כולכם
    אנשים נחמדים,
  • 16:08 - 16:10
    יש לכם רצון, אתם פוגשים במחסומים,
  • 16:10 - 16:12
    ואנו נעצרים שם.
  • 16:12 - 16:14
    אנו כאילו, מבינים, "היה לי רעיון,
  • 16:14 - 16:16
    אבל אני לא אשחרר אותו לאוויר.
  • 16:16 - 16:17
    הוא נדחה."
  • 16:17 - 16:21
    אתם יודעים --אנחנו מחבלים במו ידינו
    ברעיונותנו שלנו,
  • 16:21 - 16:24
    אנחנו פשוטים נוגחים במחסומים
    ונוגחים במחסומים
  • 16:24 - 16:27
    במקום לבחור לתת למאבק לשנות אותנו
  • 16:27 - 16:31
    ולבחור לאחוז בחלום
    ולהגשימו.
  • 16:31 - 16:33
    אתם יודעים, זה כל אחד,
  • 16:33 - 16:35
    אם אני יכולה לעשות את זה,
    כל אחד יכול.
  • 16:35 - 16:39
    אותי גידלו בסביבה מורעבת
    כלכלית ורגשית.
  • 16:39 - 16:43
    הפעם הראשונה שהלכתי למחנה קיץ
    עם אחותי התעללו בי
  • 16:43 - 16:46
    זו לא היתה הפעם הראשונה שהתעללו בי
    אם כי זו היתה הפעם הכי אלימה.
  • 16:46 - 16:50
    ואמי ואבי -- הם נישאו זה לזו
    שלוש פעמים,
  • 16:50 - 16:53
    כן, זה היה מלא תהפוכות
    וכשהם לא רבו
  • 16:53 - 16:56
    הם סייעו לאיזה שתיין להתפכח
    שהיה גר אתנו
  • 16:56 - 16:58
    כי שניהם היו אלכוהוליסטים בגמילה
  • 16:58 - 17:00
    אז אימי נטשה אותנו כשהייתי
    בת שש עשרה.
  • 17:00 - 17:04
    ואני קבלתי על עצמי את תפקיד
    עקרת הבית והמטפלת באחי.
  • 17:04 - 17:07
    והתחתנתי. פגשתי גבר.
  • 17:07 - 17:10
    התאהבתי. למדתי במכללה שנה.
  • 17:10 - 17:12
    עשיתי מה שכל נערה, צעירה, חכמה, רווקה
    צריכה לעשות,
  • 17:12 - 17:14
    זאת להתחתן כשהיתי בת שמונה עשרה.
  • 17:14 - 17:16
    ואתם יודעים מה?
  • 17:16 - 17:20
    אני ידעתי, אני ידעתי, שנועדתי
    ליותר מזה.
  • 17:20 - 17:23
    ובדיוק בנקודה בסיפור חיי
    היתה לי בחירה.
  • 17:23 - 17:26
    יכולתי לאפשר לכל הדברים
    האלה לדחוף אותי מטה
  • 17:26 - 17:29
    ויכולתי לתת לכל הרעיונות שבתוכי
    למות.
  • 17:29 - 17:31
    יכולתי להגיד, מבינים, החיים קשים
    מדי כדי לשנות את העולם.
  • 17:31 - 17:32
    פשוט קשים מדי.
  • 17:32 - 17:35
    אך בחרתי סיפור אחר לחיי.
  • 17:35 - 17:39
    תארו לכם? (צחוק)
  • 17:39 - 17:44
    כך שאני מרגישה שיש אנשים באולם
    הזה, יש לכם תבליני אפיה של סוויטוס
  • 17:44 - 17:46
    וכאילו אתם יודעים שזה לא כזה עניין גדול.
  • 17:46 - 17:49
    זה לא באמת כל העולם שאני יכול לשנות.
  • 17:49 - 17:50
    אבל אתם יודעים שתוכלו
    לשנות את עולמכם.
  • 17:50 - 17:53
    תוכלו לשנות את חייכם. תוכלו לשנות
  • 17:53 - 17:54
    את העולם שבו אתם שולטים,
  • 17:54 - 17:56
    תוכלו לשנות את סביבתכם.
  • 17:56 - 17:58
    אני רוצה לעודד אתכם לעשות זאת.
  • 17:58 - 18:00
    כי אתם יודעים מה?
  • 18:00 - 18:03
    העתיד אינו מקום שאנו הולכים אליו.
  • 18:03 - 18:06
    הוא מקום שמתאפשר לכם לברוא.
  • 18:06 - 18:08
    אני רוצה להודות לכם. (מחיאות כפיים)
  • 18:08 - 18:12
    אשריכם. שאלוהים יברל אתכם. תודה לכם.
Title:
המבנה הסודי להרצאות אדירות - ננסי דוארטה ב- TEDxEast
Description:

כל המצגות הגדולות בעלות ארכיטקטורה דומה. בהרצאה חזקה זו ננסי דוארטה מעודדת אותנו להבין כיצד נוכל ליישם רעיונות חדשים ולשנות את עולמנו על ידי השימוש היעיל בה. על ידי ניתוח שתיים מההרצאות הגדולות של זמננו, "יש לי חלום" של מרטין לוטר קינג ומצגת ההשקה של האיפון של סטיב ג'ובס, היא מפיקה הנחיות לעשיית מצגת שתגייס את ההמונים.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
18:12

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.