1
00:00:12,120 --> 00:00:14,570
זה באמת באמת אדיר להיות כאן.

2
00:00:14,570 --> 00:00:16,960
לכם הכוח לשנות את העולם.

3
00:00:16,960 --> 00:00:19,180
איני אומרת זאת כקלישאה,

4
00:00:19,180 --> 00:00:21,656
לכם באמת הכוח לשנות את העולם.

5
00:00:21,660 --> 00:00:23,846
עמוק בתוככם,לכל אחד מכם

6
00:00:23,846 --> 00:00:27,460
האמצעי הכי חזק הידוע לאדם.

7
00:00:27,460 --> 00:00:29,460
והוא הרעיון.

8
00:00:29,460 --> 00:00:32,730
ובכן רעיון בודד, ממוחו של אדם,

9
00:00:32,730 --> 00:00:34,620
עשוי לטלטל את הקרקע,

10
00:00:34,620 --> 00:00:37,030
יכול להוות הניצוץ שמוליד תנועה,

11
00:00:37,030 --> 00:00:39,980
והוא יכול למעשה לשכתב את עתידנו.

12
00:00:39,980 --> 00:00:42,830
אך הרעיון נטול כוח,

13
00:00:42,830 --> 00:00:44,876
בעודו נותר בתוככם.

14
00:00:44,889 --> 00:00:47,775
אם לעולם לא תמשתו אותו החוצה למען
יתמודדו איתו אחרים,

15
00:00:47,775 --> 00:00:49,457
הוא ימות אתכם.

16
00:00:49,457 --> 00:00:52,970
אולם חלק מכם אולי משתדלים להעביר
את הרעיון שלכם,

17
00:00:52,970 --> 00:00:54,408
והוא לא אומץ ונדחה

18
00:00:54,408 --> 00:00:58,032
ואיזה רעיון אחר, בינוני או ממוצע אומץ.

19
00:00:58,032 --> 00:01:02,010
וההבדל היחיד בין השניים הוא
בדרך שבה הועברו.

20
00:01:02,010 --> 00:01:04,915
כי אם תעבירו רעיון בצורה מהדהדת,

21
00:01:04,915 --> 00:01:08,495
שינוי יבוא ותוכלו לשנות את העולם.

22
00:01:08,510 --> 00:01:11,143
במשפחתי, אנו אוספים פוסטרים אירופים ישנים

23
00:01:11,143 --> 00:01:13,532
כל פעם שאנחנו הולכים למאוי, 
אנחנו ניגשים לסוכן שם,

24
00:01:13,532 --> 00:01:15,468
והוא מציג לנו את הפוסטרים הענקים האלה.

25
00:01:15,468 --> 00:01:17,350
אני אוהבת אותם. לכולם יש רעיון אחד,

26
00:01:17,350 --> 00:01:19,900
ומרכיב חזותי בולט אחד שמשדר אותו.

27
00:01:19,900 --> 00:01:22,120
הם בגודל מזרון בערך. הם ממש גדולים,

28
00:01:22,120 --> 00:01:24,730
הם לא עבים כמו מזרון אך הם אכן גדולים.

29
00:01:24,730 --> 00:01:26,990
והאיש יספר סיפורים בעודו מעלעל בדפים.

30
00:01:27,020 --> 00:01:29,401
ופעם מוגפת בשני ילדי,

31
00:01:29,401 --> 00:01:32,790
הוא מעביר עמוד והנה ישנו פוסטר תחתיו,

32
00:01:32,790 --> 00:01:34,790
ובדיוק כשנשענתי קדימה ואמרתי,

33
00:01:34,790 --> 00:01:37,260
"יו, אלוהים שלי, אני אוהבת את הפוסטר הזה,"

34
00:01:37,260 --> 00:01:40,271
שני ילדי נרתעו לאחור והם כאילו
"יו אלוהים, אמא, זו את."

35
00:01:40,277 --> 00:01:43,575
וזה היה הפוסטר הזה. (צחוק)

36
00:01:43,590 --> 00:01:45,520
ראו אני כאילו "יאללה בלגן!"

37
00:01:45,520 --> 00:01:48,230
הדבר שאהבתי לגבי הפוסטר הזה היה האירוניה.

38
00:01:48,230 --> 00:01:50,568
הרי לכם בחור5ה לגמרי דלוקה, ששה אלי קרב,

39
00:01:50,568 --> 00:01:52,071
-- כמו שבנס שם --

40
00:01:52,071 --> 00:01:55,050
והיא אוחזת בתבליני אפיה של סוואויטוס,

41
00:01:55,050 --> 00:01:58,030
כמו למשהו חסר משמעות לכאורה,

42
00:01:58,030 --> 00:02:00,030
על אף שהיא מוכנה לסכן, מבינים,

43
00:02:00,030 --> 00:02:02,500
את חייה ואת נשמתה לקדם את הדבר הזה.

44
00:02:02,508 --> 00:02:05,749
אז אם אתם הולכים להחליף עיסוקים,

45
00:02:05,749 --> 00:02:07,740
לטובת מצגת.

46
00:02:07,740 --> 00:02:10,090
כן, זו אני, לגמרי רוגשת.

47
00:02:10,090 --> 00:02:12,570
היתי נרגשת ממצגות אז

48
00:02:12,570 --> 00:02:14,885
כשלא היה מגניב להתרגש ממצגות.

49
00:02:14,885 --> 00:02:17,280
אני באמת חושבת שיש בכוחן לשנות את העולם

50
00:02:17,280 --> 00:02:19,755
כשמתקשרים ביעילות דרכן.

51
00:02:19,770 --> 00:02:22,050
ולשנות את העולם זה קשה.

52
00:02:22,050 --> 00:02:25,530
זה לא יקרה אם אדם אחד בודד לבדו עם
רעיון אחד ויחיד.

53
00:02:25,530 --> 00:02:28,880
הרעיון חייב להתפשט, אחרת הוא לא יהיה יעיל.

54
00:02:28,880 --> 00:02:30,747
לכן זה מוכרח לבוא מתוככם

55
00:02:30,747 --> 00:02:33,952
ואל החוץ כדי שאנשים יראו.

56
00:02:33,952 --> 00:02:38,680
והדרך שבה רעיונות מועברים ביעילות
רבה יותר היא בסיפור.

57
00:02:38,680 --> 00:02:41,560
מבינים, במשך אלפי שנים, דורות של חסרי יכולת כתיבה וקריאה

58
00:02:41,569 --> 00:02:45,310
היו מעבירים את ערכיהם ואת תרבותם
מדור לדור

59
00:02:45,310 --> 00:02:47,200
והם נותרו בשלמותם.

60
00:02:47,200 --> 00:02:49,820
לכן ישנו משהו מעט קסום במבנה של סיפור

61
00:02:49,820 --> 00:02:52,230
שנתמע בו כך שלכשיורכב,

62
00:02:52,230 --> 00:02:54,361
ניתן לעכלו ואז להיזכר בו

63
00:02:54,361 --> 00:02:56,967
על ידי האדם המקבל אותו.

64
00:02:56,967 --> 00:03:00,850
ככה שבסיפור, מתקבלת תגובה גופנית,

65
00:03:00,850 --> 00:03:03,860
הלב שלכם אולי יהלום במרץ, עיניכם אולי יפערו,

66
00:03:03,860 --> 00:03:06,261
אולי תספרו איך, "יו, יש לי צמרמורת"

67
00:03:06,261 --> 00:03:08,458
או, " יכולתי להרגיש את זה עמוק בבטן".

68
00:03:08,458 --> 00:03:11,550
אנו מגיבים בגופנו, הלכה למעשה, כשמישהו
מספר לנו סיפור.

69
00:03:11,550 --> 00:03:13,953
כך שעל אף שהבמה זהה, אפשר לספר סיפור

70
00:03:13,953 --> 00:03:16,710
אך מרגע הצגת המצגת, זה לחלוטין חסר חיים.

71
00:03:16,710 --> 00:03:18,245
ורציתי לחקור למה.

72
00:03:18,245 --> 00:03:21,848
מדוע אנו יושבים עטופי קשב פיזי במהלך סיפור,

73
00:03:21,848 --> 00:03:24,299
אך כל זה מת במצגת.

74
00:03:24,299 --> 00:03:28,180
רציתי להבין כיצד לצקת סיפורת לתוך מצגות.

75
00:03:28,180 --> 00:03:30,470
היו לנו אלפי מצגות

76
00:03:30,470 --> 00:03:33,111
בסטודיו היו מאות אלפי מצגות למעשה,

77
00:03:33,111 --> 00:03:36,015
לכן ידעתי את תוכנן של מצגות גרועות ממש.

78
00:03:36,029 --> 00:03:38,740
החלטתי ללמוד קולנוע וספרות,

79
00:03:38,749 --> 00:03:41,141
לעשות חריש עמוק ולהגיע לעצם העניין

80
00:03:41,141 --> 00:03:43,198
ולמה הוא שבור.

81
00:03:43,198 --> 00:03:46,117
אז, אני רוצה להראות לכם גילויים אחדים

82
00:03:46,117 --> 00:03:50,330
שהובילו לדעתי למה שנראה שחשפתי כמבנה מצגת.

83
00:03:50,330 --> 00:03:52,460
אז זה ברור עם אריסטו,

84
00:03:52,460 --> 00:03:54,954
היה לו מבנה של שלושה פרקים,

85
00:03:54,954 --> 00:03:57,147
למד פואטיקה ורטוריקה,

86
00:03:57,147 --> 00:04:00,650
ולהרבה מצגות אפילו אין את אלה בצורה הבסיסית.

87
00:04:00,650 --> 00:04:03,400
כשהמשכתי הלאה ללמוד על טיפוס הגיבור

88
00:04:03,400 --> 00:04:05,208
חשבתי, טוב, המציג הוא הגיבור,

89
00:04:05,208 --> 00:04:07,464
הוא על הבמה, הוא כוכב ההופעה.

90
00:04:07,464 --> 00:04:10,720
קל מאוד להרגיש ככה כמציג מצגת, שאתם
כוכבי הערב.

91
00:04:10,720 --> 00:04:13,240
הבנתי מיד שזה ממש שבור.

92
00:04:13,240 --> 00:04:16,780
כי יש לי רעיון, אוכל להעמיד אותו שם,

93
00:04:16,780 --> 00:04:19,460
אך אם אינכם אוחזים בו ומוקירים אותו,

94
00:04:19,460 --> 00:04:21,980
הרעיון אינו מתקדם לשום מקום והעולם
נשאר בשלו.

95
00:04:21,980 --> 00:04:24,242
אז במציאות, מציג המצגת אינו הגיבור,

96
00:04:24,242 --> 00:04:27,085
הקהל הוא גיבור רעיוננו.

97
00:04:27,085 --> 00:04:29,530
אם תביטו במסעו של גיבור של ג'וסף קמבל,

98
00:04:29,530 --> 00:04:32,750
רק בחלק הקדמי, היו שם תובנות מאוד 
מעניינות שם.

99
00:04:32,750 --> 00:04:35,246
אז ישנו גיבור חביב בעולם יוצא דופן,

100
00:04:35,246 --> 00:04:37,120
והוא נקרא להרפתקה.

101
00:04:37,120 --> 00:04:38,899
אז העולם כאילו יצא מאיזון.

102
00:04:38,899 --> 00:04:40,680
ותחילה הוא מתנגד,

103
00:04:40,680 --> 00:04:43,037
הוא כזה "אני לא יודע אם אני רוצה להיכנס לזה"

104
00:04:43,037 --> 00:04:44,315
ואז בא מנטור

105
00:04:44,315 --> 00:04:46,618
ומסייע לו לעבור מהעולם הרגיל

106
00:04:46,618 --> 00:04:48,203
לעולם המיוחד.

107
00:04:48,203 --> 00:04:50,220
והרי לכם תפקיד מציג המצגת.

108
00:04:50,220 --> 00:04:53,120
להיות מורה הדרך. אינכם לוק סקייווקר, אתם יודה.

109
00:04:53,120 --> 00:04:55,219
אתם אלה שמסייעים לקהל

110
00:04:55,219 --> 00:04:59,333
לנוע מדבר מסוים אל תוך רעיון חדש ומיוחד

111
00:04:59,333 --> 00:05:01,400
וזה כוחו של סיפור.

112
00:05:01,400 --> 00:05:05,810
במבנהו הפשוט ביותר, הינו מבנה בעל
שלושה חלקיו של הסיפור.

113
00:05:05,810 --> 00:05:08,630
יש לכם גיבור חביב, יש לו שאיפה,

114
00:05:08,630 --> 00:05:11,480
הוא נתקל במחסום ולבסוף

115
00:05:11,480 --> 00:05:15,156
הוא צולח אותו, משתנה והרי לכם המבנה הבסיסי.

116
00:05:15,157 --> 00:05:18,900
אך עד שלא נתקלתי בפירמידה של גוסטב פרייטג

117
00:05:18,900 --> 00:05:21,664
-- הוא צייר צורה זו ב- 1863.

118
00:05:21,664 --> 00:05:24,015
הוא היה איש דרמה גרמני,

119
00:05:24,023 --> 00:05:26,326
-- איש דרמה גרמני --

120
00:05:26,326 --> 00:05:29,114
והוא האמין שקיים מבנה של חמישה פרקים,

121
00:05:29,114 --> 00:05:34,913
שיש לו סיפור, פעילות גוברת, שיא, פעילות דועכת ודיינומה,

122
00:05:34,913 --> 00:05:38,080
שהוא התרתו או הבהרתו של הסיפור.

123
00:05:38,080 --> 00:05:40,295
אני אוהבת את הצורה הזו. נדבר על צורות.

124
00:05:40,295 --> 00:05:42,596
לסיפור יש קשת ובכן קשת היא צורה.

125
00:05:42,596 --> 00:05:46,037
אנו מדברים על מוסיקה כבעלת נופך צורתי.

126
00:05:46,052 --> 00:05:49,710
אז חשבתי, אילו למצגות היתה צורות, איזו 
צורה היתה להן?

127
00:05:49,710 --> 00:05:52,910
וכיצד ניצלו המתקשרים הגדולים את הצורה הזו

128
00:05:52,910 --> 00:05:54,277
או האם בכלל השתמשו בצורה?

129
00:05:54,277 --> 00:05:56,430
לא אשכח לעולם שהיה זה שבת בבוקר.

130
00:05:56,430 --> 00:05:58,817
אחרי כל המחקר הזה, -- היה כמה שנים של מחקר --

131
00:05:58,817 --> 00:06:00,214
ציירתי צורה.

132
00:06:00,214 --> 00:06:01,242
והייתי כאילו,

133
00:06:01,242 --> 00:06:02,776
" יו, אם הצורה הזו אמיתית,

134
00:06:02,776 --> 00:06:05,614
אוכל לקחת שתי מצגות שונות לחלוטין,

135
00:06:05,614 --> 00:06:07,966
ולהניחן זו חופפת על גבי זו וזה יהיה נכון."

136
00:06:07,966 --> 00:06:09,269
לקחתי את המובן מאליו,

137
00:06:09,269 --> 00:06:11,371
לקחתי את נאומו של מרטין לוטר קינג "יש לי חלום",

138
00:06:11,371 --> 00:06:14,290
ולקחתי את נאום השקת איפון 2007 של סטיב ג'ובס,

139
00:06:14,290 --> 00:06:16,440
הנחתי אותם, זה על זה וזה הצליח.

140
00:06:16,440 --> 00:06:19,950
ישבתי במשרדי, פשוט נדהמת, אני למעשה בכיתי קצת,

141
00:06:19,950 --> 00:06:22,940
כי היתי כאילו, "ניתנה לי מתנה,"

142
00:06:22,940 --> 00:06:24,066
והנה היא,

143
00:06:24,066 --> 00:06:27,340
זו צורתה של מצגת אדירה.

144
00:06:27,340 --> 00:06:31,380
נכון שהן מדהימות? (דמעות תנין: צחוק) בכיתי.

145
00:06:31,380 --> 00:06:33,930
אני רוצה ללוות אתכם דרך זה, 
כי האמת היא שזה די מפעים.

146
00:06:33,930 --> 00:06:36,250
ישנה התחלה, אמצע וסוף ואני רוצה
ללוות אתכם.

147
00:06:36,250 --> 00:06:40,100
מפני שהמתקשרים הגדולים מכל הזמנים, --
עברתי דרך נאומים, הכל,--

148
00:06:40,100 --> 00:06:41,360
למעשה אני יכולה להחפיף את הצורה.

149
00:06:41,360 --> 00:06:44,010
אפילו נאום גטיסבורג עוקב אחרי הצורה הזו.

150
00:06:44,010 --> 00:06:47,580
אז תחילתה של כל מצגת,
חייבים להגדיר מהי.

151
00:06:47,580 --> 00:06:50,040
רואים, כאן המצב הקיים, המתרחש.

152
00:06:50,040 --> 00:06:52,620
ועליכם להשוות זאת למה שיתכן.

153
00:06:52,620 --> 00:06:55,530
עליכם ליצור פער גדול ככל שניתן,

154
00:06:55,530 --> 00:06:59,394
כי יש את הבינוניות של הקיים,

155
00:06:59,394 --> 00:07:02,260
ועליכם להבליט אותה על רקע
היתמרות רעיונכם.

156
00:07:02,260 --> 00:07:04,445
זה כאילו אתם מבינים, הנה העבר,
הנה ההווה,

157
00:07:04,445 --> 00:07:06,628
אבל תראו את עתידנו.

158
00:07:06,628 --> 00:07:07,948
הנה בעיה,

159
00:07:07,948 --> 00:07:09,745
אבל תראו כשהבעיה איננה.

160
00:07:09,745 --> 00:07:11,066
הנה מחסום,

161
00:07:11,066 --> 00:07:12,757
בואו נשמיד את המחסום.

162
00:07:12,757 --> 00:07:14,850
עליכם להקצין ממש את הפער.

163
00:07:14,850 --> 00:07:17,700
זה משול לאירוע המקומם בסרט.

164
00:07:17,700 --> 00:07:21,010
הוא כאשר פתאום הקהל חייב להתמודד במה
שזה עתה הצגת

165
00:07:21,010 --> 00:07:22,166
והם מוכרחים להגיד "יו,

166
00:07:22,166 --> 00:07:24,360
האם אני רוצה להסכים וליישר
אתו קו או לא?

167
00:07:24,360 --> 00:07:27,708
והמשך המצגת צריך לתמוך בכך.

168
00:07:27,708 --> 00:07:30,319
האמצע נע ונד הלוך וחזור,

169
00:07:30,319 --> 00:07:33,730
הוא מתנועע בין "הקיים" ו"האפשרי", "הקיים"
ו"האפשרי".

170
00:07:33,730 --> 00:07:35,130
משום שמה שאתם מנסים לעשות

171
00:07:35,130 --> 00:07:38,169
הוא להפוך את השיגרה ליוצא דופן, בלתי מושך,

172
00:07:38,169 --> 00:07:42,933
ולמשוך אותם קדימה לעבר מה
שעתיד להיות עם אימוץ רעיונכם.

173
00:07:42,933 --> 00:07:45,990
בדרככם לשנות את העולם,
אנשים יתנגדו,

174
00:07:45,990 --> 00:07:48,310
הם לא יהיו נלהבים, הם עשויים
לאהוב את העולם כפי שהוא.

175
00:07:48,310 --> 00:07:49,970
תפגשו התנגדות.

176
00:07:49,970 --> 00:07:51,932
ומשום כך עליכם לנוע הלוך ושוב,

177
00:07:51,932 --> 00:07:54,110
בדומה לשייט.

178
00:07:54,110 --> 00:07:57,519
כששטים אל מול הרוח וישנה
התנגדות רוח,

179
00:07:57,519 --> 00:08:00,870
עליכם לנוע הלוך ושוב, הלוך ושוב.

180
00:08:00,870 --> 00:08:02,513
בעת הזו לוכדים את הרוח.

181
00:08:02,513 --> 00:08:06,030
עליכם ממש ללכוד את ההתנגדות הבאה
כנגדכם שעה ששטים.

182
00:08:06,030 --> 00:08:10,180
מעניין, אם לוכדים את הרוח בדיוק נכון,
ומתמקמים כמו שצריך,

183
00:08:10,180 --> 00:08:12,496
הסירה תשוט למעשה מהר יותר
מהרוח עצמה

184
00:08:12,496 --> 00:08:14,322
-- זו תופעה פיזיקלית.

185
00:08:14,322 --> 00:08:17,889
ובכן עמידה איתנה, כנגד התנגדותם בין
הקיים לבין האפשרי,

186
00:08:17,889 --> 00:08:22,866
למעשה תמשוך אותם לעבר הרעיון שלך
מהר יותר מאם לא תעשו את זה.

187
00:08:22,866 --> 00:08:26,440
לאחר שהתנועתם הלוך ושוב בין מה
שקיים לבין האפשרי,

188
00:08:26,440 --> 00:08:30,195
התפנית האחרונה היא קריאה לפעולה שחובה
לכל מצגת

189
00:08:30,195 --> 00:08:31,736
-- אך ממש בסוף.

190
00:08:31,736 --> 00:08:33,658
עליכם לתאר את העולם כאילו נמצא בגן עדן,

191
00:08:33,658 --> 00:08:36,120
הרי זאת יוטופיה באימוץ רעיוני.

192
00:08:36,120 --> 00:08:37,543
כך יראה העולם,

193
00:08:37,543 --> 00:08:40,228
כשנתאחד ונפתור את הבעיה הגדולה הזו.

194
00:08:40,228 --> 00:08:42,566
עליכם לנצל זאת לסיומכם,

195
00:08:42,566 --> 00:08:45,704
באורח פואטי ודראמטי.

196
00:08:45,704 --> 00:08:48,765
מעניין, כשסיימתי, היתי כאילו, "אתם יודעים מה?

197
00:08:48,765 --> 00:08:51,613
אוכל להשתמש בזה לכלי איבחון.

198
00:08:51,613 --> 00:08:53,770
שכתבתי נאומים

199
00:08:53,770 --> 00:08:55,444
ומפיתי אותם

200
00:08:55,444 --> 00:08:57,320
לאור הכלי הזה.

201
00:08:57,320 --> 00:08:59,353
ואני רוצה להציג לכם מעט מזה.

202
00:08:59,353 --> 00:09:02,388
היום אני אתחיל עם אותם שני אנשים
שהסתייעתי בהם בראשונה.

203
00:09:02,411 --> 00:09:05,400
הנה מר ג'ובס, שינה את העולם מקצה לקצה.

204
00:09:05,400 --> 00:09:08,295
שינה את עולם המחשבים הביתיים,
את תעשיית המוסיקה,

205
00:09:08,304 --> 00:09:10,440
וכעת הוא בדרכו לשנות את המכשיר,

206
00:09:10,440 --> 00:09:11,630
תעשיית המכשיר הנייד.

207
00:09:11,630 --> 00:09:12,960
לכן הוא בהחלט שינה את העולם.

208
00:09:12,960 --> 00:09:16,361
וזו צורתו של השקת ה-איפון 2007,

209
00:09:16,361 --> 00:09:17,526
שעה שהשיק את האיפון שלו.

210
00:09:17,526 --> 00:09:20,607
זו הרצאה של תשעים דקות ואתם רואים
שהוא מתחיל בקיים,

211
00:09:20,607 --> 00:09:24,027
חוצה הלוך ושוב ומסיים באפשרי.

212
00:09:24,027 --> 00:09:26,185
אני רוצה להתמקד בזה:

213
00:09:26,194 --> 00:09:29,628
הקו הלבן זה הוא מדבר, הוא מדבר.

214
00:09:29,628 --> 00:09:33,200
ורצועת הצבע הבאה שקופצת לעיניכם שם,
זאת כאשר הוא חותך לסרטון.

215
00:09:33,200 --> 00:09:35,350
הוא הוסיף גיוון ועובר למצגת.

216
00:09:35,350 --> 00:09:37,640
כך שהוא לא רק מדבר כל הזמן.

217
00:09:37,640 --> 00:09:40,696
והקוים האלה הם מייצגים.

218
00:09:40,696 --> 00:09:44,313
ולקראת הסוף תראו קו כחול,
שהוא דובר האורח.

219
00:09:44,313 --> 00:09:46,513
אז כאן זה מתחיל להיות מעניין:

220
00:09:46,513 --> 00:09:49,362
כל סימן קטן פה זה כאשר הוא
הצחיק אותם.

221
00:09:49,362 --> 00:09:51,780
וכל סימן קטן פה מסמן כשגרם להם
למחוא כף.

222
00:09:51,780 --> 00:09:53,870
הם כל כך משתתפים פיזית,

223
00:09:53,870 --> 00:09:57,650
הם מגיבים פיזית למה שהוא אומר,
שהוא דבר מפליא,

224
00:09:57,650 --> 00:10:00,830
משום שעכשיו הקהל בידיך.

225
00:10:00,830 --> 00:10:03,680
הוא פותח מה שעשוי להיות,

226
00:10:03,680 --> 00:10:07,120
ב- "זה היום לו ייחלתי במשך שנתיים וחצי."

227
00:10:07,120 --> 00:10:08,630
הוא משיק מוצר

228
00:10:08,630 --> 00:10:10,490
שמוכר לו כבר כמה שנים.

229
00:10:10,490 --> 00:10:12,120
זה לא מוצר חדש בשבילו.

230
00:10:12,120 --> 00:10:14,120
אך תראו, הוא עושה עוד משהו:

231
00:10:14,120 --> 00:10:15,500
הוא מתפלא.

232
00:10:15,500 --> 00:10:16,962
הוא מתפלא ממוצרו שלו.

233
00:10:16,962 --> 00:10:20,203
הוא מתפלא יותר משהקהל צוחק או מוחא לו כף.

234
00:10:20,203 --> 00:10:23,690
אז הוא כאילו, "נכון שזה אדיר? נכון שזה יפהפה?"

235
00:10:23,690 --> 00:10:27,230
הוא מדגים לקהל מה שהוא רוצה
שהם ירגישו.

236
00:10:27,230 --> 00:10:31,770
הוא למעשה עושה מאמץ להניעם
להרגיש בצורה מסויימת.

237
00:10:31,770 --> 00:10:33,990
הוא פותח במה שיכול להיות,

238
00:10:33,990 --> 00:10:38,590
"כל כמה זמן, מוצר מהפכני צץ לו
שמשנה את הכל."

239
00:10:38,590 --> 00:10:41,010
תראו שהוא מתחיל ומדבר על מוצרו החדש.

240
00:10:41,010 --> 00:10:44,060
בהתחלה, הוא משאיר את הנייד כבוי למעשה.

241
00:10:44,060 --> 00:10:47,210
אתם תראו שהקו די רחב עד השלב הזה,

242
00:10:47,210 --> 00:10:51,850
הוא מתנייד בין "הנה הנייד החדש והנה
הזבל של המתחרים.

243
00:10:51,850 --> 00:10:54,790
הנה הנייד החדש והנה הזבל של המתחרים."

244
00:10:54,790 --> 00:10:57,583
ואז בערך פה, יש לו רגע מבריק

245
00:10:57,583 --> 00:10:59,672
-- וזה דבר שנזכור לתמיד.

246
00:10:59,672 --> 00:11:01,193
הוא עושה, הוא מדליק את הנייד.

247
00:11:01,193 --> 00:11:03,002
הקהל, הוא גולל לראשונה,

248
00:11:03,002 --> 00:11:04,752
שומעים איך האוויר פשוט נשאב מהחדר.

249
00:11:04,752 --> 00:11:06,720
הם שאפו אויר. יכולתם ממש לשמוע.

250
00:11:06,720 --> 00:11:09,110
הוא יוצר רגע שנזכור לתמיד.

251
00:11:09,110 --> 00:11:11,594
אז אם נתקדם בדגם הזה,
אפשר לראות את הכחול

252
00:11:11,594 --> 00:11:13,362
-- איפה שהדוברים החיצוניים נכנסים --

253
00:11:13,362 --> 00:11:16,102
ואז בצד ימין למטה, הקו מתרסק.

254
00:11:16,102 --> 00:11:18,010
כי אחד מהקליקרים שלו נשבר.

255
00:11:18,010 --> 00:11:20,852
ובכן מה הוא עושה? הוא רוצה להחזיק את
תחושת ההתלהבות המוגברת.

256
00:11:20,852 --> 00:11:22,560
הוא מספר סיפור אישי,

257
00:11:22,560 --> 00:11:24,630
בדיוק שם, כשהטכנולוגיה לא הצליחה.

258
00:11:24,630 --> 00:11:26,782
כי הוא אלוף בתקשורת והוא פונה לסיפור

259
00:11:26,782 --> 00:11:28,826
לשמור את הקהל מעורב.

260
00:11:28,826 --> 00:11:31,730
ובימין למעלה הוא מסיים עם גן העדן החדש.

261
00:11:31,730 --> 00:11:33,091
הוא עוזב אותם עם ההבטחה

262
00:11:33,091 --> 00:11:36,560
שאפל תמשיך ליצור מוצרים מהפכניים חדשים.

263
00:11:36,560 --> 00:11:38,700
והוא אומר,

264
00:11:38,700 --> 00:11:41,210
"יש ציטוט ישן של וויין גרטסקי שאני אוהב:

265
00:11:41,210 --> 00:11:43,760
"אני מתליק לאן שהדיסקית עתידה להיות,
לא לאיפה שהיתה."

266
00:11:43,760 --> 00:11:47,709
תמיד השתדלנו לעשות כן באפל בהתחלה,
ונמשיך כך."

267
00:11:47,709 --> 00:11:49,742
אז הוא מסיים עם גן העדן החדש.

268
00:11:49,742 --> 00:11:51,510
הבא נסתכל במר קינג.

269
00:11:51,510 --> 00:11:54,030
הוא היה חוזה מדהים, הוא איש דת,

270
00:11:54,030 --> 00:11:56,810
שהקדיש את חייו לעמול קשות להשיג שויוניות.

271
00:11:56,810 --> 00:11:59,500
וזו צורתו של הנאום "יש לי חלום".

272
00:11:59,500 --> 00:12:00,730
רואים שהוא מתחיל ב-"הקיים",

273
00:12:00,730 --> 00:12:03,365
מתנייד הלוך ושוב בין הקיים
לבין "האפשרי",

274
00:12:03,365 --> 00:12:07,940
ומסיים בעדן חדש מאוד פואטי,
שהוא החלק המפורסם שכולנו מכירים.

275
00:12:07,940 --> 00:12:11,742
כשאנחנו פורסים כאן קצת,
מותחים אותו בשבילכם,

276
00:12:11,742 --> 00:12:14,141
ומה שאני עושה פה הוא לשים את
כתוביות המקוריות שם

277
00:12:14,141 --> 00:12:16,689
לצידו של הטקסטץ אני יודעת שאינכם
יכולים לקרוא אותו.

278
00:12:16,689 --> 00:12:19,098
אך בסוף כל הפסקה בשורה, אני
שברתי את השורה שם,

279
00:12:19,098 --> 00:12:21,603
מפני שהוא שאף אוויר ועצר רגע

280
00:12:21,603 --> 00:12:24,540
הוא היה מטיף בפטיסטי מהדרום, הרוב
לא שמעו על זה,

281
00:12:24,540 --> 00:12:26,229
כך שהיה לו מקצב ומנעד,

282
00:12:26,229 --> 00:12:28,042
שהיו חדשים לאנשים שם.

283
00:12:28,042 --> 00:12:30,870
אני רוצה לכסות את שורות המלל האלו
עם רצועה

284
00:12:30,870 --> 00:12:34,450
כי אני מעוניינת להשתמש ברצועה הזו ככלי
למידע כאן.

285
00:12:34,450 --> 00:12:37,790
עכשיו בואו נבדוק איך הוא באמת דיבר
עם האנשים.

286
00:12:38,650 --> 00:12:41,022
הרצועות הכחולות יראו שימוש
כאשר הוא משתמש

287
00:12:41,022 --> 00:12:42,955
בכלי נואמים של חזרה.

288
00:12:42,955 --> 00:12:44,165
ובכן הוא חזר על דבריו,

289
00:12:44,165 --> 00:12:46,440
הוא נקט באותן מילים ומונחים,

290
00:12:46,440 --> 00:12:49,020
כדי שאנשים יכלו לזכור ולהיזכר בהם.

291
00:12:49,020 --> 00:12:52,040
הוא דיבר בהשאלה ונקט
במילים ציוריות.

292
00:12:52,040 --> 00:12:54,485
זו היתה דרך לקחת מושגים
מורכבים מאוד

293
00:12:54,485 --> 00:12:57,416
ולהטביעם בזכרון ולעשותם מובנים,
כדי שאנשים יפנימו אותם.

294
00:12:57,416 --> 00:12:58,918
הוא יצר למעשה --

295
00:12:58,918 --> 00:13:01,495
כמעט כמו סצנות עם מילותיו כדי לגרום לכך,

296
00:13:01,495 --> 00:13:03,953
שאפשר יהיה לראות את מה
שהוא אמר.

297
00:13:03,953 --> 00:13:07,210
והיו גם הרבה שירים מוכרים
וכתבי קודש ששימשו לו.

298
00:13:07,219 --> 00:13:09,300
זהו רק ההתחלה שאתם רואים.

299
00:13:09,300 --> 00:13:14,300
הוא גם התייחס הרבה להבטחות
פוליטיות שהובטחו לאנשים.

300
00:13:14,300 --> 00:13:17,020
אם תביטו בסוף של ה-"קיים",

301
00:13:17,020 --> 00:13:22,190
בסוף ממש של ה-"קיים" היתה הפעם
הראשונה שאנשים מחו למעשה כפיים ורעשו ממש.

302
00:13:22,190 --> 00:13:24,185
בסוף ה-"קיים" מה שהוא עשה, הוא אמר,

303
00:13:24,185 --> 00:13:26,352
"אמריקה נתנה צ'ק לא שכיר לעם הנגרו,

304
00:13:26,352 --> 00:13:28,980
צ'ק שהוחזר וכתוב עליו אין כיסוי."

305
00:13:28,980 --> 00:13:31,630
ובכן, כולם יודעים מה זה כשאין כסף בחשבון.

306
00:13:31,630 --> 00:13:34,880
לכן הוא השאיל מחוויה המוכרת מאוד לכולם.

307
00:13:34,880 --> 00:13:39,180
אך הם באמת התחשמלו, הפעם הראשונה 
שהם באמת צעקו היתה:

308
00:13:39,180 --> 00:13:41,240
"לכן חזרנו לפדות את הצ'ק הזה,

309
00:13:41,254 --> 00:13:46,170
צ'ק שיתן לנו על פי דרישה
אוצרות החירות ובטחון הצדק."

310
00:13:46,170 --> 00:13:47,675
אז הם מחו כפיים באמת.

311
00:13:47,683 --> 00:13:50,710
שעה שהוא השווה את הקיים
לאפשרי.

312
00:13:50,710 --> 00:13:53,277
וכשננוע מעט בהמשך המודל,

313
00:13:53,277 --> 00:13:56,417
תראו שזה מתנייד הלוך ושוב
בקצב נמרץ יותר.

314
00:13:56,417 --> 00:13:58,759
ואז הוא הולך וחוזר, הולך וחוזר,

315
00:13:58,759 --> 00:14:00,950
כעת הקהל באטרף.

316
00:14:00,950 --> 00:14:03,179
מבינים, כולם היו משולהבים
לכן אפשר למעשה לעשות זאת

317
00:14:03,179 --> 00:14:06,408
לשמור אותם ברמה מוגברת
של התרגשות.

318
00:14:06,408 --> 00:14:08,900
והוא אומר, "יש לי חלום

319
00:14:08,900 --> 00:14:13,800
שיום אחד האומה הזו תקום ותגשים
את משמעותה.

320
00:14:13,800 --> 00:14:17,247
אנו מאמינים באמיתות אלו כמוכחות מאליהן,
שהאנשים כולם נבראו שווים."

321
00:14:17,247 --> 00:14:20,338
כי אתם רואים שהוא השתמש במלל
הקטן בכתום שם להזכיר להם את ההבטחה

322
00:14:20,338 --> 00:14:23,480
שהבטיחו להם פוליטיקאים או
שמדינתם הבטיחה.

323
00:14:23,480 --> 00:14:25,194
ואז הוא חוזר והולך בין

324
00:14:25,194 --> 00:14:28,691
"יש לי חלום שיום אחד, יש לי
חלום שיום אחד,

325
00:14:28,691 --> 00:14:32,020
יש לי חלום שיום אחד", ובסוף זה
מתחיל להיות מאוד מעניין פה.

326
00:14:32,020 --> 00:14:34,740
כי הוא משתמש, אפשר לראות
ארבעה גוונים של ירוק,

327
00:14:34,740 --> 00:14:37,520
יש הרבה כחולים שם, שזה
מסמל הרבה חזרתיות,

328
00:14:37,520 --> 00:14:39,520
היתה לו תחושה מוגברת של חזרתיות.

329
00:14:39,520 --> 00:14:42,860
וירוק היתה תחושה מוגברת
של שירים וכתבי קודש.

330
00:14:42,860 --> 00:14:47,260
במקבץ הראשון של ירוק היו
הכתבים של ספר ישיעהו.

331
00:14:47,260 --> 00:14:50,510
המקבץ השני של ירוק היה
"ארצי, אודותיך."

332
00:14:50,510 --> 00:14:53,788
עכשיו זה היה שיר מוכר שהיה
בעל חשיבות רבה

333
00:14:53,788 --> 00:14:55,617
לאנשים השחורים בעת ההיא,

334
00:14:55,617 --> 00:14:59,790
כי השיר הזה היה השיר שבחרו בו
בהחלפת מילותיו שישמש לזעקה,

335
00:14:59,790 --> 00:15:02,200
באומרו שהבטחות לא קויימו.

336
00:15:02,200 --> 00:15:06,380
המקבץ השלישי היה למעשה בית
מ- "ארצי, אודותייך."

337
00:15:06,380 --> 00:15:09,130
והרביעי היה שיר רוחני של השחורים.

338
00:15:09,130 --> 00:15:12,310
"בן חורין! בן חורין! הודו לאלוהים האדירים,
סוף כל סוף אני בן חורין!"

339
00:15:12,310 --> 00:15:17,010
מה שהוא בעצם עשה הוא צלל
אל לבבותיהם של באי הקהל.

340
00:15:17,010 --> 00:15:19,059
הוא נטל מכתבי הקודש את העיקר.

341
00:15:19,059 --> 00:15:21,171
הוא נטל מהשירים שהם שרו יחדיו,

342
00:15:21,171 --> 00:15:24,423
כזעקת שבר כנגד העוולה הזו
וניצל אותם כמנגנון

343
00:15:24,423 --> 00:15:26,420
להתחבר עם ולהדהד בקהל.

344
00:15:26,420 --> 00:15:28,939
מסכם, מצייר ציור של גן העדן החדש,

345
00:15:28,939 --> 00:15:33,550
בהסתייע באותם הדברים שבתוכם
שקדושים להם.

346
00:15:33,550 --> 00:15:36,630
ובכן הוא היה איש כביר. היה לו חלום מאוד מאוד גדול.

347
00:15:36,630 --> 00:15:39,340
ישנם כאן אנשים רבים, לכם יש חלומות ממש גדולים.
(צחוק)

348
00:15:39,340 --> 00:15:40,965
הרעיונות הבאמת גדולים בתוככם

349
00:15:40,965 --> 00:15:43,557
שאתם צריכים להוציא. אבל אתם יודעים מה?

350
00:15:43,557 --> 00:15:47,450
אנו נתקלים בקשיים. זה לא קל לשנות את העולם,
זו משימה גדולה.

351
00:15:47,450 --> 00:15:49,189
ואתם יודעים שהוא היה --

352
00:15:49,189 --> 00:15:51,107
ביתו הופצץ, הוא נדקר עם סכין
לפתיחת מעטפות,

353
00:15:51,107 --> 00:15:52,890
ולבסוף איבד את חייו,

354
00:15:52,890 --> 00:15:54,996
מבינים, על מזבח רצונותיו.

355
00:15:55,001 --> 00:15:59,480
אבל רובינו לא נידרש לתשלום
כה טובעני,

356
00:15:59,480 --> 00:16:02,041
אך מה שקורה הוא שזה כמו

357
00:16:02,041 --> 00:16:05,491
המבנה הבסיסי לסיפור הזה.
החיים יכולים להיות ככה.

358
00:16:05,491 --> 00:16:07,644
אתם מבינים חברה אתם כולכם
אנשים נחמדים,

359
00:16:07,644 --> 00:16:10,169
יש לכם רצון, אתם פוגשים במחסומים,

360
00:16:10,169 --> 00:16:12,270
ואנו נעצרים שם.

361
00:16:12,270 --> 00:16:14,404
אנו כאילו, מבינים, "היה לי רעיון,

362
00:16:14,404 --> 00:16:16,186
אבל אני לא אשחרר אותו לאוויר.

363
00:16:16,186 --> 00:16:17,370
הוא נדחה."

364
00:16:17,370 --> 00:16:21,450
אתם יודעים --אנחנו מחבלים במו ידינו
ברעיונותנו שלנו,

365
00:16:21,450 --> 00:16:24,443
אנחנו פשוטים נוגחים במחסומים
ונוגחים במחסומים

366
00:16:24,443 --> 00:16:27,143
במקום לבחור לתת למאבק לשנות אותנו

367
00:16:27,143 --> 00:16:31,055
ולבחור לאחוז בחלום
ולהגשימו.

368
00:16:31,055 --> 00:16:32,999
אתם יודעים, זה כל אחד,

369
00:16:32,999 --> 00:16:35,091
אם אני יכולה לעשות את זה,
כל אחד יכול.

370
00:16:35,091 --> 00:16:38,970
אותי גידלו בסביבה מורעבת 
כלכלית ורגשית.

371
00:16:38,970 --> 00:16:42,750
הפעם הראשונה שהלכתי למחנה קיץ
עם אחותי התעללו בי

372
00:16:42,750 --> 00:16:46,160
זו לא היתה הפעם הראשונה שהתעללו בי
אם כי זו היתה הפעם הכי אלימה.

373
00:16:46,160 --> 00:16:49,571
ואמי ואבי -- הם נישאו זה לזו
שלוש פעמים,

374
00:16:49,571 --> 00:16:53,042
כן, זה היה מלא תהפוכות
וכשהם לא רבו

375
00:16:53,042 --> 00:16:55,625
הם סייעו לאיזה שתיין להתפכח
שהיה גר אתנו

376
00:16:55,625 --> 00:16:57,530
כי שניהם היו אלכוהוליסטים בגמילה

377
00:16:57,530 --> 00:17:00,440
אז אימי נטשה אותנו כשהייתי
בת שש עשרה.

378
00:17:00,440 --> 00:17:03,820
ואני קבלתי על עצמי את תפקיד
עקרת הבית והמטפלת באחי.

379
00:17:03,820 --> 00:17:07,200
והתחתנתי. פגשתי גבר.

380
00:17:07,200 --> 00:17:09,570
התאהבתי. למדתי במכללה שנה.

381
00:17:09,570 --> 00:17:11,940
עשיתי מה שכל נערה, צעירה, חכמה, רווקה
צריכה לעשות,

382
00:17:11,940 --> 00:17:14,320
זאת להתחתן כשהיתי בת שמונה עשרה.

383
00:17:14,320 --> 00:17:15,888
ואתם יודעים מה?

384
00:17:15,888 --> 00:17:19,939
אני ידעתי, אני ידעתי, שנועדתי
ליותר מזה.

385
00:17:19,939 --> 00:17:23,330
ובדיוק בנקודה בסיפור חיי
היתה לי בחירה.

386
00:17:23,330 --> 00:17:26,068
יכולתי לאפשר לכל הדברים
האלה לדחוף אותי מטה

387
00:17:26,068 --> 00:17:28,682
ויכולתי לתת לכל הרעיונות שבתוכי
למות.

388
00:17:28,682 --> 00:17:30,709
יכולתי להגיד, מבינים, החיים קשים
מדי כדי לשנות את העולם.

389
00:17:30,709 --> 00:17:32,250
פשוט קשים מדי.

390
00:17:32,250 --> 00:17:35,360
אך בחרתי סיפור אחר לחיי.

391
00:17:35,360 --> 00:17:39,440
תארו לכם? (צחוק)

392
00:17:39,440 --> 00:17:43,910
כך שאני מרגישה שיש אנשים באולם
הזה, יש לכם תבליני אפיה של סוויטוס

393
00:17:43,910 --> 00:17:46,253
וכאילו אתם יודעים שזה לא כזה עניין גדול.

394
00:17:46,253 --> 00:17:48,880
זה לא באמת כל העולם שאני יכול לשנות.

395
00:17:48,880 --> 00:17:50,383
אבל אתם יודעים שתוכלו 
לשנות את עולמכם.

396
00:17:50,383 --> 00:17:52,579
תוכלו לשנות את חייכם. תוכלו לשנות

397
00:17:52,579 --> 00:17:54,192
את העולם שבו אתם שולטים,

398
00:17:54,192 --> 00:17:55,945
תוכלו לשנות את סביבתכם.

399
00:17:55,945 --> 00:17:58,100
אני רוצה לעודד אתכם לעשות זאת.

400
00:17:58,100 --> 00:17:59,783
כי אתם יודעים מה?

401
00:17:59,783 --> 00:18:03,127
העתיד אינו מקום שאנו הולכים אליו.

402
00:18:03,127 --> 00:18:06,380
הוא מקום שמתאפשר לכם לברוא.

403
00:18:06,380 --> 00:18:08,433
אני רוצה להודות לכם. (מחיאות כפיים)

404
00:18:08,433 --> 00:18:11,780
אשריכם. שאלוהים יברל אתכם. תודה לכם.