WEBVTT

00:00:12.120 --> 00:00:14.570
זה באמת באמת אדיר להיות כאן.

00:00:14.570 --> 00:00:16.960
לכם הכוח לשנות את העולם.

00:00:16.960 --> 00:00:19.180
איני אומרת זאת כקלישאה,

00:00:19.180 --> 00:00:21.656
לכם באמת הכוח לשנות את העולם.

00:00:21.660 --> 00:00:23.846
עמוק בתוככם,לכל אחד מכם

00:00:23.846 --> 00:00:27.460
האמצעי הכי חזק הידוע לאדם.

00:00:27.460 --> 00:00:29.460
והוא הרעיון.

00:00:29.460 --> 00:00:32.730
ובכן רעיון בודד, ממוחו של אדם,

00:00:32.730 --> 00:00:34.620
עשוי לטלטל את הקרקע,

00:00:34.620 --> 00:00:37.030
יכול להוות הניצוץ שמוליד תנועה,

00:00:37.030 --> 00:00:39.980
והוא יכול למעשה לשכתב את עתידנו.

00:00:39.980 --> 00:00:42.830
אך הרעיון נטול כוח,

00:00:42.830 --> 00:00:44.876
בעודו נותר בתוככם.

00:00:44.889 --> 00:00:47.775
אם לעולם לא תמשתו אותו החוצה למען
יתמודדו איתו אחרים,

00:00:47.775 --> 00:00:49.457
הוא ימות אתכם.

00:00:49.457 --> 00:00:52.970
אולם חלק מכם אולי משתדלים להעביר
את הרעיון שלכם,

00:00:52.970 --> 00:00:54.408
והוא לא אומץ ונדחה

00:00:54.408 --> 00:00:58.032
ואיזה רעיון אחר, בינוני או ממוצע אומץ.

00:00:58.032 --> 00:01:02.010
וההבדל היחיד בין השניים הוא
בדרך שבה הועברו.

00:01:02.010 --> 00:01:04.915
כי אם תעבירו רעיון בצורה מהדהדת,

00:01:04.915 --> 00:01:08.495
שינוי יבוא ותוכלו לשנות את העולם.

00:01:08.510 --> 00:01:11.143
במשפחתי, אנו אוספים פוסטרים אירופים ישנים

00:01:11.143 --> 00:01:13.532
כל פעם שאנחנו הולכים למאוי, 
אנחנו ניגשים לסוכן שם,

00:01:13.532 --> 00:01:15.468
והוא מציג לנו את הפוסטרים הענקים האלה.

00:01:15.468 --> 00:01:17.350
אני אוהבת אותם. לכולם יש רעיון אחד,

00:01:17.350 --> 00:01:19.900
ומרכיב חזותי בולט אחד שמשדר אותו.

00:01:19.900 --> 00:01:22.120
הם בגודל מזרון בערך. הם ממש גדולים,

00:01:22.120 --> 00:01:24.730
הם לא עבים כמו מזרון אך הם אכן גדולים.

00:01:24.730 --> 00:01:26.990
והאיש יספר סיפורים בעודו מעלעל בדפים.

00:01:27.020 --> 00:01:29.401
ופעם מוגפת בשני ילדי,

00:01:29.401 --> 00:01:32.790
הוא מעביר עמוד והנה ישנו פוסטר תחתיו,

00:01:32.790 --> 00:01:34.790
ובדיוק כשנשענתי קדימה ואמרתי,

00:01:34.790 --> 00:01:37.260
"יו, אלוהים שלי, אני אוהבת את הפוסטר הזה,"

00:01:37.260 --> 00:01:40.271
שני ילדי נרתעו לאחור והם כאילו
"יו אלוהים, אמא, זו את."

00:01:40.277 --> 00:01:43.575
וזה היה הפוסטר הזה. (צחוק)

00:01:43.590 --> 00:01:45.520
ראו אני כאילו "יאללה בלגן!"

00:01:45.520 --> 00:01:48.230
הדבר שאהבתי לגבי הפוסטר הזה היה האירוניה.

00:01:48.230 --> 00:01:50.568
הרי לכם בחור5ה לגמרי דלוקה, ששה אלי קרב,

00:01:50.568 --> 00:01:52.071
-- כמו שבנס שם --

00:01:52.071 --> 00:01:55.050
והיא אוחזת בתבליני אפיה של סוואויטוס,

00:01:55.050 --> 00:01:58.030
כמו למשהו חסר משמעות לכאורה,

00:01:58.030 --> 00:02:00.030
על אף שהיא מוכנה לסכן, מבינים,

00:02:00.030 --> 00:02:02.500
את חייה ואת נשמתה לקדם את הדבר הזה.

00:02:02.508 --> 00:02:05.749
אז אם אתם הולכים להחליף עיסוקים,

00:02:05.749 --> 00:02:07.740
לטובת מצגת.

00:02:07.740 --> 00:02:10.090
כן, זו אני, לגמרי רוגשת.

00:02:10.090 --> 00:02:12.570
היתי נרגשת ממצגות אז

00:02:12.570 --> 00:02:14.885
כשלא היה מגניב להתרגש ממצגות.

00:02:14.885 --> 00:02:17.280
אני באמת חושבת שיש בכוחן לשנות את העולם

00:02:17.280 --> 00:02:19.755
כשמתקשרים ביעילות דרכן.

00:02:19.770 --> 00:02:22.050
ולשנות את העולם זה קשה.

00:02:22.050 --> 00:02:25.530
זה לא יקרה אם אדם אחד בודד לבדו עם
רעיון אחד ויחיד.

00:02:25.530 --> 00:02:28.880
הרעיון חייב להתפשט, אחרת הוא לא יהיה יעיל.

00:02:28.880 --> 00:02:30.747
לכן זה מוכרח לבוא מתוככם

00:02:30.747 --> 00:02:33.952
ואל החוץ כדי שאנשים יראו.

00:02:33.952 --> 00:02:38.680
והדרך שבה רעיונות מועברים ביעילות
רבה יותר היא בסיפור.

00:02:38.680 --> 00:02:41.560
מבינים, במשך אלפי שנים, דורות של חסרי יכולת כתיבה וקריאה

00:02:41.569 --> 00:02:45.310
היו מעבירים את ערכיהם ואת תרבותם
מדור לדור

00:02:45.310 --> 00:02:47.200
והם נותרו בשלמותם.

00:02:47.200 --> 00:02:49.820
לכן ישנו משהו מעט קסום במבנה של סיפור

00:02:49.820 --> 00:02:52.230
שנתמע בו כך שלכשיורכב,

00:02:52.230 --> 00:02:54.361
ניתן לעכלו ואז להיזכר בו

00:02:54.361 --> 00:02:56.967
על ידי האדם המקבל אותו.

00:02:56.967 --> 00:03:00.850
ככה שבסיפור, מתקבלת תגובה גופנית,

00:03:00.850 --> 00:03:03.860
הלב שלכם אולי יהלום במרץ, עיניכם אולי יפערו,

00:03:03.860 --> 00:03:06.261
אולי תספרו איך, "יו, יש לי צמרמורת"

00:03:06.261 --> 00:03:08.458
או, " יכולתי להרגיש את זה עמוק בבטן".

00:03:08.458 --> 00:03:11.550
אנו מגיבים בגופנו, הלכה למעשה, כשמישהו
מספר לנו סיפור.

00:03:11.550 --> 00:03:13.953
כך שעל אף שהבמה זהה, אפשר לספר סיפור

00:03:13.953 --> 00:03:16.710
אך מרגע הצגת המצגת, זה לחלוטין חסר חיים.

00:03:16.710 --> 00:03:18.245
ורציתי לחקור למה.

00:03:18.245 --> 00:03:21.848
מדוע אנו יושבים עטופי קשב פיזי במהלך סיפור,

00:03:21.848 --> 00:03:24.299
אך כל זה מת במצגת.

00:03:24.299 --> 00:03:28.180
רציתי להבין כיצד לצקת סיפורת לתוך מצגות.

00:03:28.180 --> 00:03:30.470
היו לנו אלפי מצגות

00:03:30.470 --> 00:03:33.111
בסטודיו היו מאות אלפי מצגות למעשה,

00:03:33.111 --> 00:03:36.015
לכן ידעתי את תוכנן של מצגות גרועות ממש.

00:03:36.029 --> 00:03:38.740
החלטתי ללמוד קולנוע וספרות,

00:03:38.749 --> 00:03:41.141
לעשות חריש עמוק ולהגיע לעצם העניין

00:03:41.141 --> 00:03:43.198
ולמה הוא שבור.

00:03:43.198 --> 00:03:46.117
אז, אני רוצה להראות לכם גילויים אחדים

00:03:46.117 --> 00:03:50.330
שהובילו לדעתי למה שנראה שחשפתי כמבנה מצגת.

00:03:50.330 --> 00:03:52.460
אז זה ברור עם אריסטו,

00:03:52.460 --> 00:03:54.954
היה לו מבנה של שלושה פרקים,

00:03:54.954 --> 00:03:57.147
למד פואטיקה ורטוריקה,

00:03:57.147 --> 00:04:00.650
ולהרבה מצגות אפילו אין את אלה בצורה הבסיסית.

00:04:00.650 --> 00:04:03.400
כשהמשכתי הלאה ללמוד על טיפוס הגיבור

00:04:03.400 --> 00:04:05.208
חשבתי, טוב, המציג הוא הגיבור,

00:04:05.208 --> 00:04:07.464
הוא על הבמה, הוא כוכב ההופעה.

00:04:07.464 --> 00:04:10.720
קל מאוד להרגיש ככה כמציג מצגת, שאתם
כוכבי הערב.

00:04:10.720 --> 00:04:13.240
הבנתי מיד שזה ממש שבור.

00:04:13.240 --> 00:04:16.780
כי יש לי רעיון, אוכל להעמיד אותו שם,

00:04:16.780 --> 00:04:19.460
אך אם אינכם אוחזים בו ומוקירים אותו,

00:04:19.460 --> 00:04:21.980
הרעיון אינו מתקדם לשום מקום והעולם
נשאר בשלו.

00:04:21.980 --> 00:04:24.242
אז במציאות, מציג המצגת אינו הגיבור,

00:04:24.242 --> 00:04:27.085
הקהל הוא גיבור רעיוננו.

00:04:27.085 --> 00:04:29.530
אם תביטו במסעו של גיבור של ג'וסף קמבל,

00:04:29.530 --> 00:04:32.750
רק בחלק הקדמי, היו שם תובנות מאוד 
מעניינות שם.

00:04:32.750 --> 00:04:35.246
אז ישנו גיבור חביב בעולם יוצא דופן,

00:04:35.246 --> 00:04:37.120
והוא נקרא להרפתקה.

00:04:37.120 --> 00:04:38.899
אז העולם כאילו יצא מאיזון.

00:04:38.899 --> 00:04:40.680
ותחילה הוא מתנגד,

00:04:40.680 --> 00:04:43.037
הוא כזה "אני לא יודע אם אני רוצה להיכנס לזה"

00:04:43.037 --> 00:04:44.315
ואז בא מנטור

00:04:44.315 --> 00:04:46.618
ומסייע לו לעבור מהעולם הרגיל

00:04:46.618 --> 00:04:48.203
לעולם המיוחד.

00:04:48.203 --> 00:04:50.220
והרי לכם תפקיד מציג המצגת.

00:04:50.220 --> 00:04:53.120
להיות מורה הדרך. אינכם לוק סקייווקר, אתם יודה.

00:04:53.120 --> 00:04:55.219
אתם אלה שמסייעים לקהל

00:04:55.219 --> 00:04:59.333
לנוע מדבר מסוים אל תוך רעיון חדש ומיוחד

00:04:59.333 --> 00:05:01.400
וזה כוחו של סיפור.

00:05:01.400 --> 00:05:05.810
במבנהו הפשוט ביותר, הינו מבנה בעל
שלושה חלקיו של הסיפור.

00:05:05.810 --> 00:05:08.630
יש לכם גיבור חביב, יש לו שאיפה,

00:05:08.630 --> 00:05:11.480
הוא נתקל במחסום ולבסוף

00:05:11.480 --> 00:05:15.156
הוא צולח אותו, משתנה והרי לכם המבנה הבסיסי.

00:05:15.157 --> 00:05:18.900
אך עד שלא נתקלתי בפירמידה של גוסטב פרייטג

00:05:18.900 --> 00:05:21.664
-- הוא צייר צורה זו ב- 1863.

00:05:21.664 --> 00:05:24.015
הוא היה איש דרמה גרמני,

00:05:24.023 --> 00:05:26.326
-- איש דרמה גרמני --

00:05:26.326 --> 00:05:29.114
והוא האמין שקיים מבנה של חמישה פרקים,

00:05:29.114 --> 00:05:34.913
שיש לו סיפור, פעילות גוברת, שיא, פעילות דועכת ודיינומה,

00:05:34.913 --> 00:05:38.080
שהוא התרתו או הבהרתו של הסיפור.

00:05:38.080 --> 00:05:40.295
אני אוהבת את הצורה הזו. נדבר על צורות.

00:05:40.295 --> 00:05:42.596
לסיפור יש קשת ובכן קשת היא צורה.

00:05:42.596 --> 00:05:46.037
אנו מדברים על מוסיקה כבעלת נופך צורתי.

00:05:46.052 --> 00:05:49.710
אז חשבתי, אילו למצגות היתה צורות, איזו 
צורה היתה להן?

00:05:49.710 --> 00:05:52.910
וכיצד ניצלו המתקשרים הגדולים את הצורה הזו

00:05:52.910 --> 00:05:54.277
או האם בכלל השתמשו בצורה?

00:05:54.277 --> 00:05:56.430
לא אשכח לעולם שהיה זה שבת בבוקר.

00:05:56.430 --> 00:05:58.817
אחרי כל המחקר הזה, -- היה כמה שנים של מחקר --

00:05:58.817 --> 00:06:00.214
ציירתי צורה.

00:06:00.214 --> 00:06:01.242
והייתי כאילו,

00:06:01.242 --> 00:06:02.776
" יו, אם הצורה הזו אמיתית,

00:06:02.776 --> 00:06:05.614
אוכל לקחת שתי מצגות שונות לחלוטין,

00:06:05.614 --> 00:06:07.966
ולהניחן זו חופפת על גבי זו וזה יהיה נכון."

00:06:07.966 --> 00:06:09.269
לקחתי את המובן מאליו,

00:06:09.269 --> 00:06:11.371
לקחתי את נאומו של מרטין לוטר קינג "יש לי חלום",

00:06:11.371 --> 00:06:14.290
ולקחתי את נאום השקת איפון 2007 של סטיב ג'ובס,

00:06:14.290 --> 00:06:16.440
הנחתי אותם, זה על זה וזה הצליח.

00:06:16.440 --> 00:06:19.950
ישבתי במשרדי, פשוט נדהמת, אני למעשה בכיתי קצת,

00:06:19.950 --> 00:06:22.940
כי היתי כאילו, "ניתנה לי מתנה,"

00:06:22.940 --> 00:06:24.066
והנה היא,

00:06:24.066 --> 00:06:27.340
זו צורתה של מצגת אדירה.

00:06:27.340 --> 00:06:31.380
נכון שהן מדהימות? (דמעות תנין: צחוק) בכיתי.

00:06:31.380 --> 00:06:33.930
אני רוצה ללוות אתכם דרך זה, 
כי האמת היא שזה די מפעים.

00:06:33.930 --> 00:06:36.250
ישנה התחלה, אמצע וסוף ואני רוצה
ללוות אתכם.

00:06:36.250 --> 00:06:40.100
מפני שהמתקשרים הגדולים מכל הזמנים, --
עברתי דרך נאומים, הכל,--

00:06:40.100 --> 00:06:41.360
למעשה אני יכולה להחפיף את הצורה.

00:06:41.360 --> 00:06:44.010
אפילו נאום גטיסבורג עוקב אחרי הצורה הזו.

00:06:44.010 --> 00:06:47.580
אז תחילתה של כל מצגת,
חייבים להגדיר מהי.

00:06:47.580 --> 00:06:50.040
רואים, כאן המצב הקיים, המתרחש.

00:06:50.040 --> 00:06:52.620
ועליכם להשוות זאת למה שיתכן.

00:06:52.620 --> 00:06:55.530
עליכם ליצור פער גדול ככל שניתן,

00:06:55.530 --> 00:06:59.394
כי יש את הבינוניות של הקיים,

00:06:59.394 --> 00:07:02.260
ועליכם להבליט אותה על רקע
היתמרות רעיונכם.

00:07:02.260 --> 00:07:04.445
זה כאילו אתם מבינים, הנה העבר,
הנה ההווה,

00:07:04.445 --> 00:07:06.628
אבל תראו את עתידנו.

00:07:06.628 --> 00:07:07.948
הנה בעיה,

00:07:07.948 --> 00:07:09.745
אבל תראו כשהבעיה איננה.

00:07:09.745 --> 00:07:11.066
הנה מחסום,

00:07:11.066 --> 00:07:12.757
בואו נשמיד את המחסום.

00:07:12.757 --> 00:07:14.850
עליכם להקצין ממש את הפער.

00:07:14.850 --> 00:07:17.700
זה משול לאירוע המקומם בסרט.

00:07:17.700 --> 00:07:21.010
הוא כאשר פתאום הקהל חייב להתמודד במה
שזה עתה הצגת

00:07:21.010 --> 00:07:22.166
והם מוכרחים להגיד "יו,

00:07:22.166 --> 00:07:24.360
האם אני רוצה להסכים וליישר
אתו קו או לא?

00:07:24.360 --> 00:07:27.708
והמשך המצגת צריך לתמוך בכך.

00:07:27.708 --> 00:07:30.319
האמצע נע ונד הלוך וחזור,

00:07:30.319 --> 00:07:33.730
הוא מתנועע בין "הקיים" ו"האפשרי", "הקיים"
ו"האפשרי".

00:07:33.730 --> 00:07:35.130
משום שמה שאתם מנסים לעשות

00:07:35.130 --> 00:07:38.169
הוא להפוך את השיגרה ליוצא דופן, בלתי מושך,

00:07:38.169 --> 00:07:42.933
ולמשוך אותם קדימה לעבר מה
שעתיד להיות עם אימוץ רעיונכם.

00:07:42.933 --> 00:07:45.990
בדרככם לשנות את העולם,
אנשים יתנגדו,

00:07:45.990 --> 00:07:48.310
הם לא יהיו נלהבים, הם עשויים
לאהוב את העולם כפי שהוא.

00:07:48.310 --> 00:07:49.970
תפגשו התנגדות.

00:07:49.970 --> 00:07:51.932
ומשום כך עליכם לנוע הלוך ושוב,

00:07:51.932 --> 00:07:54.110
בדומה לשייט.

00:07:54.110 --> 00:07:57.519
כששטים אל מול הרוח וישנה
התנגדות רוח,

00:07:57.519 --> 00:08:00.870
עליכם לנוע הלוך ושוב, הלוך ושוב.

00:08:00.870 --> 00:08:02.513
בעת הזו לוכדים את הרוח.

00:08:02.513 --> 00:08:06.030
עליכם ממש ללכוד את ההתנגדות הבאה
כנגדכם שעה ששטים.

00:08:06.030 --> 00:08:10.180
מעניין, אם לוכדים את הרוח בדיוק נכון,
ומתמקמים כמו שצריך,

00:08:10.180 --> 00:08:12.496
הסירה תשוט למעשה מהר יותר
מהרוח עצמה

00:08:12.496 --> 00:08:14.322
-- זו תופעה פיזיקלית.

00:08:14.322 --> 00:08:17.889
ובכן עמידה איתנה, כנגד התנגדותם בין
הקיים לבין האפשרי,

00:08:17.889 --> 00:08:22.866
למעשה תמשוך אותם לעבר הרעיון שלך
מהר יותר מאם לא תעשו את זה.

00:08:22.866 --> 00:08:26.440
לאחר שהתנועתם הלוך ושוב בין מה
שקיים לבין האפשרי,

00:08:26.440 --> 00:08:30.195
התפנית האחרונה היא קריאה לפעולה שחובה
לכל מצגת

00:08:30.195 --> 00:08:31.736
-- אך ממש בסוף.

00:08:31.736 --> 00:08:33.658
עליכם לתאר את העולם כאילו נמצא בגן עדן,

00:08:33.658 --> 00:08:36.120
הרי זאת יוטופיה באימוץ רעיוני.

00:08:36.120 --> 00:08:37.543
כך יראה העולם,

00:08:37.543 --> 00:08:40.228
כשנתאחד ונפתור את הבעיה הגדולה הזו.

00:08:40.228 --> 00:08:42.566
עליכם לנצל זאת לסיומכם,

00:08:42.566 --> 00:08:45.704
באורח פואטי ודראמטי.

00:08:45.704 --> 00:08:48.765
מעניין, כשסיימתי, היתי כאילו, "אתם יודעים מה?

00:08:48.765 --> 00:08:51.613
אוכל להשתמש בזה לכלי איבחון.

00:08:51.613 --> 00:08:53.770
שכתבתי נאומים

00:08:53.770 --> 00:08:55.444
ומפיתי אותם

00:08:55.444 --> 00:08:57.320
לאור הכלי הזה.

00:08:57.320 --> 00:08:59.353
ואני רוצה להציג לכם מעט מזה.

00:08:59.353 --> 00:09:02.388
היום אני אתחיל עם אותם שני אנשים
שהסתייעתי בהם בראשונה.

00:09:02.411 --> 00:09:05.400
הנה מר ג'ובס, שינה את העולם מקצה לקצה.

00:09:05.400 --> 00:09:08.295
שינה את עולם המחשבים הביתיים,
את תעשיית המוסיקה,

00:09:08.304 --> 00:09:10.440
וכעת הוא בדרכו לשנות את המכשיר,

00:09:10.440 --> 00:09:11.630
תעשיית המכשיר הנייד.

00:09:11.630 --> 00:09:12.960
לכן הוא בהחלט שינה את העולם.

00:09:12.960 --> 00:09:16.361
וזו צורתו של השקת ה-איפון 2007,

00:09:16.361 --> 00:09:17.526
שעה שהשיק את האיפון שלו.

00:09:17.526 --> 00:09:20.607
זו הרצאה של תשעים דקות ואתם רואים
שהוא מתחיל בקיים,

00:09:20.607 --> 00:09:24.027
חוצה הלוך ושוב ומסיים באפשרי.

00:09:24.027 --> 00:09:26.185
אני רוצה להתמקד בזה:

00:09:26.194 --> 00:09:29.628
הקו הלבן זה הוא מדבר, הוא מדבר.

00:09:29.628 --> 00:09:33.200
ורצועת הצבע הבאה שקופצת לעיניכם שם,
זאת כאשר הוא חותך לסרטון.

00:09:33.200 --> 00:09:35.350
הוא הוסיף גיוון ועובר למצגת.

00:09:35.350 --> 00:09:37.640
כך שהוא לא רק מדבר כל הזמן.

00:09:37.640 --> 00:09:40.696
והקוים האלה הם מייצגים.

00:09:40.696 --> 00:09:44.313
ולקראת הסוף תראו קו כחול,
שהוא דובר האורח.

00:09:44.313 --> 00:09:46.513
אז כאן זה מתחיל להיות מעניין:

00:09:46.513 --> 00:09:49.362
כל סימן קטן פה זה כאשר הוא
הצחיק אותם.

00:09:49.362 --> 00:09:51.780
וכל סימן קטן פה מסמן כשגרם להם
למחוא כף.

00:09:51.780 --> 00:09:53.870
הם כל כך משתתפים פיזית,

00:09:53.870 --> 00:09:57.650
הם מגיבים פיזית למה שהוא אומר,
שהוא דבר מפליא,

00:09:57.650 --> 00:10:00.830
משום שעכשיו הקהל בידיך.

00:10:00.830 --> 00:10:03.680
הוא פותח מה שעשוי להיות,

00:10:03.680 --> 00:10:07.120
ב- "זה היום לו ייחלתי במשך שנתיים וחצי."

00:10:07.120 --> 00:10:08.630
הוא משיק מוצר

00:10:08.630 --> 00:10:10.490
שמוכר לו כבר כמה שנים.

00:10:10.490 --> 00:10:12.120
זה לא מוצר חדש בשבילו.

00:10:12.120 --> 00:10:14.120
אך תראו, הוא עושה עוד משהו:

00:10:14.120 --> 00:10:15.500
הוא מתפלא.

00:10:15.500 --> 00:10:16.962
הוא מתפלא ממוצרו שלו.

00:10:16.962 --> 00:10:20.203
הוא מתפלא יותר משהקהל צוחק או מוחא לו כף.

00:10:20.203 --> 00:10:23.690
אז הוא כאילו, "נכון שזה אדיר? נכון שזה יפהפה?"

00:10:23.690 --> 00:10:27.230
הוא מדגים לקהל מה שהוא רוצה
שהם ירגישו.

00:10:27.230 --> 00:10:31.770
הוא למעשה עושה מאמץ להניעם
להרגיש בצורה מסויימת.

00:10:31.770 --> 00:10:33.990
הוא פותח במה שיכול להיות,

00:10:33.990 --> 00:10:38.590
"כל כמה זמן, מוצר מהפכני צץ לו
שמשנה את הכל."

00:10:38.590 --> 00:10:41.010
תראו שהוא מתחיל ומדבר על מוצרו החדש.

00:10:41.010 --> 00:10:44.060
בהתחלה, הוא משאיר את הנייד כבוי למעשה.

00:10:44.060 --> 00:10:47.210
אתם תראו שהקו די רחב עד השלב הזה,

00:10:47.210 --> 00:10:51.850
הוא מתנייד בין "הנה הנייד החדש והנה
הזבל של המתחרים.

00:10:51.850 --> 00:10:54.790
הנה הנייד החדש והנה הזבל של המתחרים."

00:10:54.790 --> 00:10:57.583
ואז בערך פה, יש לו רגע מבריק

00:10:57.583 --> 00:10:59.672
-- וזה דבר שנזכור לתמיד.

00:10:59.672 --> 00:11:01.193
הוא עושה, הוא מדליק את הנייד.

00:11:01.193 --> 00:11:03.002
הקהל, הוא גולל לראשונה,

00:11:03.002 --> 00:11:04.752
שומעים איך האוויר פשוט נשאב מהחדר.

00:11:04.752 --> 00:11:06.720
הם שאפו אויר. יכולתם ממש לשמוע.

00:11:06.720 --> 00:11:09.110
הוא יוצר רגע שנזכור לתמיד.

00:11:09.110 --> 00:11:11.594
אז אם נתקדם בדגם הזה,
אפשר לראות את הכחול

00:11:11.594 --> 00:11:13.362
-- איפה שהדוברים החיצוניים נכנסים --

00:11:13.362 --> 00:11:16.102
ואז בצד ימין למטה, הקו מתרסק.

00:11:16.102 --> 00:11:18.010
כי אחד מהקליקרים שלו נשבר.

00:11:18.010 --> 00:11:20.852
ובכן מה הוא עושה? הוא רוצה להחזיק את
תחושת ההתלהבות המוגברת.

00:11:20.852 --> 00:11:22.560
הוא מספר סיפור אישי,

00:11:22.560 --> 00:11:24.630
בדיוק שם, כשהטכנולוגיה לא הצליחה.

00:11:24.630 --> 00:11:26.782
כי הוא אלוף בתקשורת והוא פונה לסיפור

00:11:26.782 --> 00:11:28.826
לשמור את הקהל מעורב.

00:11:28.826 --> 00:11:31.730
ובימין למעלה הוא מסיים עם גן העדן החדש.

00:11:31.730 --> 00:11:33.091
הוא עוזב אותם עם ההבטחה

00:11:33.091 --> 00:11:36.560
שאפל תמשיך ליצור מוצרים מהפכניים חדשים.

00:11:36.560 --> 00:11:38.700
והוא אומר,

00:11:38.700 --> 00:11:41.210
"יש ציטוט ישן של וויין גרטסקי שאני אוהב:

00:11:41.210 --> 00:11:43.760
"אני מתליק לאן שהדיסקית עתידה להיות,
לא לאיפה שהיתה."

00:11:43.760 --> 00:11:47.709
תמיד השתדלנו לעשות כן באפל בהתחלה,
ונמשיך כך."

00:11:47.709 --> 00:11:49.742
אז הוא מסיים עם גן העדן החדש.

00:11:49.742 --> 00:11:51.510
הבא נסתכל במר קינג.

00:11:51.510 --> 00:11:54.030
הוא היה חוזה מדהים, הוא איש דת,

00:11:54.030 --> 00:11:56.810
שהקדיש את חייו לעמול קשות להשיג שויוניות.

00:11:56.810 --> 00:11:59.500
וזו צורתו של הנאום "יש לי חלום".

00:11:59.500 --> 00:12:00.730
רואים שהוא מתחיל ב-"הקיים",

00:12:00.730 --> 00:12:03.365
מתנייד הלוך ושוב בין הקיים
לבין "האפשרי",

00:12:03.365 --> 00:12:07.940
ומסיים בעדן חדש מאוד פואטי,
שהוא החלק המפורסם שכולנו מכירים.

00:12:07.940 --> 00:12:11.742
כשאנחנו פורסים כאן קצת,
מותחים אותו בשבילכם,

00:12:11.742 --> 00:12:14.141
ומה שאני עושה פה הוא לשים את
כתוביות המקוריות שם

00:12:14.141 --> 00:12:16.689
לצידו של הטקסטץ אני יודעת שאינכם
יכולים לקרוא אותו.

00:12:16.689 --> 00:12:19.098
אך בסוף כל הפסקה בשורה, אני
שברתי את השורה שם,

00:12:19.098 --> 00:12:21.603
מפני שהוא שאף אוויר ועצר רגע

00:12:21.603 --> 00:12:24.540
הוא היה מטיף בפטיסטי מהדרום, הרוב
לא שמעו על זה,

00:12:24.540 --> 00:12:26.229
כך שהיה לו מקצב ומנעד,

00:12:26.229 --> 00:12:28.042
שהיו חדשים לאנשים שם.

00:12:28.042 --> 00:12:30.870
אני רוצה לכסות את שורות המלל האלו
עם רצועה

00:12:30.870 --> 00:12:34.450
כי אני מעוניינת להשתמש ברצועה הזו ככלי
למידע כאן.

00:12:34.450 --> 00:12:37.790
עכשיו בואו נבדוק איך הוא באמת דיבר
עם האנשים.

00:12:38.650 --> 00:12:41.022
הרצועות הכחולות יראו שימוש
כאשר הוא משתמש

00:12:41.022 --> 00:12:42.955
בכלי נואמים של חזרה.

00:12:42.955 --> 00:12:44.165
ובכן הוא חזר על דבריו,

00:12:44.165 --> 00:12:46.440
הוא נקט באותן מילים ומונחים,

00:12:46.440 --> 00:12:49.020
כדי שאנשים יכלו לזכור ולהיזכר בהם.

00:12:49.020 --> 00:12:52.040
הוא דיבר בהשאלה ונקט
במילים ציוריות.

00:12:52.040 --> 00:12:54.485
זו היתה דרך לקחת מושגים
מורכבים מאוד

00:12:54.485 --> 00:12:57.416
ולהטביעם בזכרון ולעשותם מובנים,
כדי שאנשים יפנימו אותם.

00:12:57.416 --> 00:12:58.918
הוא יצר למעשה --

00:12:58.918 --> 00:13:01.495
כמעט כמו סצנות עם מילותיו כדי לגרום לכך,

00:13:01.495 --> 00:13:03.953
שאפשר יהיה לראות את מה
שהוא אמר.

00:13:03.953 --> 00:13:07.210
והיו גם הרבה שירים מוכרים
וכתבי קודש ששימשו לו.

00:13:07.219 --> 00:13:09.300
זהו רק ההתחלה שאתם רואים.

00:13:09.300 --> 00:13:14.300
הוא גם התייחס הרבה להבטחות
פוליטיות שהובטחו לאנשים.

00:13:14.300 --> 00:13:17.020
אם תביטו בסוף של ה-"קיים",

00:13:17.020 --> 00:13:22.190
בסוף ממש של ה-"קיים" היתה הפעם
הראשונה שאנשים מחו למעשה כפיים ורעשו ממש.

00:13:22.190 --> 00:13:24.185
בסוף ה-"קיים" מה שהוא עשה, הוא אמר,

00:13:24.185 --> 00:13:26.352
"אמריקה נתנה צ'ק לא שכיר לעם הנגרו,

00:13:26.352 --> 00:13:28.980
צ'ק שהוחזר וכתוב עליו אין כיסוי."

00:13:28.980 --> 00:13:31.630
ובכן, כולם יודעים מה זה כשאין כסף בחשבון.

00:13:31.630 --> 00:13:34.880
לכן הוא השאיל מחוויה המוכרת מאוד לכולם.

00:13:34.880 --> 00:13:39.180
אך הם באמת התחשמלו, הפעם הראשונה 
שהם באמת צעקו היתה:

00:13:39.180 --> 00:13:41.240
"לכן חזרנו לפדות את הצ'ק הזה,

00:13:41.254 --> 00:13:46.170
צ'ק שיתן לנו על פי דרישה
אוצרות החירות ובטחון הצדק."

00:13:46.170 --> 00:13:47.675
אז הם מחו כפיים באמת.

00:13:47.683 --> 00:13:50.710
שעה שהוא השווה את הקיים
לאפשרי.

00:13:50.710 --> 00:13:53.277
וכשננוע מעט בהמשך המודל,

00:13:53.277 --> 00:13:56.417
תראו שזה מתנייד הלוך ושוב
בקצב נמרץ יותר.

00:13:56.417 --> 00:13:58.759
ואז הוא הולך וחוזר, הולך וחוזר,

00:13:58.759 --> 00:14:00.950
כעת הקהל באטרף.

00:14:00.950 --> 00:14:03.179
מבינים, כולם היו משולהבים
לכן אפשר למעשה לעשות זאת

00:14:03.179 --> 00:14:06.408
לשמור אותם ברמה מוגברת
של התרגשות.

00:14:06.408 --> 00:14:08.900
והוא אומר, "יש לי חלום

00:14:08.900 --> 00:14:13.800
שיום אחד האומה הזו תקום ותגשים
את משמעותה.

00:14:13.800 --> 00:14:17.247
אנו מאמינים באמיתות אלו כמוכחות מאליהן,
שהאנשים כולם נבראו שווים."

00:14:17.247 --> 00:14:20.338
כי אתם רואים שהוא השתמש במלל
הקטן בכתום שם להזכיר להם את ההבטחה

00:14:20.338 --> 00:14:23.480
שהבטיחו להם פוליטיקאים או
שמדינתם הבטיחה.

00:14:23.480 --> 00:14:25.194
ואז הוא חוזר והולך בין

00:14:25.194 --> 00:14:28.691
"יש לי חלום שיום אחד, יש לי
חלום שיום אחד,

00:14:28.691 --> 00:14:32.020
יש לי חלום שיום אחד", ובסוף זה
מתחיל להיות מאוד מעניין פה.

00:14:32.020 --> 00:14:34.740
כי הוא משתמש, אפשר לראות
ארבעה גוונים של ירוק,

00:14:34.740 --> 00:14:37.520
יש הרבה כחולים שם, שזה
מסמל הרבה חזרתיות,

00:14:37.520 --> 00:14:39.520
היתה לו תחושה מוגברת של חזרתיות.

00:14:39.520 --> 00:14:42.860
וירוק היתה תחושה מוגברת
של שירים וכתבי קודש.

00:14:42.860 --> 00:14:47.260
במקבץ הראשון של ירוק היו
הכתבים של ספר ישיעהו.

00:14:47.260 --> 00:14:50.510
המקבץ השני של ירוק היה
"ארצי, אודותיך."

00:14:50.510 --> 00:14:53.788
עכשיו זה היה שיר מוכר שהיה
בעל חשיבות רבה

00:14:53.788 --> 00:14:55.617
לאנשים השחורים בעת ההיא,

00:14:55.617 --> 00:14:59.790
כי השיר הזה היה השיר שבחרו בו
בהחלפת מילותיו שישמש לזעקה,

00:14:59.790 --> 00:15:02.200
באומרו שהבטחות לא קויימו.

00:15:02.200 --> 00:15:06.380
המקבץ השלישי היה למעשה בית
מ- "ארצי, אודותייך."

00:15:06.380 --> 00:15:09.130
והרביעי היה שיר רוחני של השחורים.

00:15:09.130 --> 00:15:12.310
"בן חורין! בן חורין! הודו לאלוהים האדירים,
סוף כל סוף אני בן חורין!"

00:15:12.310 --> 00:15:17.010
מה שהוא בעצם עשה הוא צלל
אל לבבותיהם של באי הקהל.

00:15:17.010 --> 00:15:19.059
הוא נטל מכתבי הקודש את העיקר.

00:15:19.059 --> 00:15:21.171
הוא נטל מהשירים שהם שרו יחדיו,

00:15:21.171 --> 00:15:24.423
כזעקת שבר כנגד העוולה הזו
וניצל אותם כמנגנון

00:15:24.423 --> 00:15:26.420
להתחבר עם ולהדהד בקהל.

00:15:26.420 --> 00:15:28.939
מסכם, מצייר ציור של גן העדן החדש,

00:15:28.939 --> 00:15:33.550
בהסתייע באותם הדברים שבתוכם
שקדושים להם.

00:15:33.550 --> 00:15:36.630
ובכן הוא היה איש כביר. היה לו חלום מאוד מאוד גדול.

00:15:36.630 --> 00:15:39.340
ישנם כאן אנשים רבים, לכם יש חלומות ממש גדולים.
(צחוק)

00:15:39.340 --> 00:15:40.965
הרעיונות הבאמת גדולים בתוככם

00:15:40.965 --> 00:15:43.557
שאתם צריכים להוציא. אבל אתם יודעים מה?

00:15:43.557 --> 00:15:47.450
אנו נתקלים בקשיים. זה לא קל לשנות את העולם,
זו משימה גדולה.

00:15:47.450 --> 00:15:49.189
ואתם יודעים שהוא היה --

00:15:49.189 --> 00:15:51.107
ביתו הופצץ, הוא נדקר עם סכין
לפתיחת מעטפות,

00:15:51.107 --> 00:15:52.890
ולבסוף איבד את חייו,

00:15:52.890 --> 00:15:54.996
מבינים, על מזבח רצונותיו.

00:15:55.001 --> 00:15:59.480
אבל רובינו לא נידרש לתשלום
כה טובעני,

00:15:59.480 --> 00:16:02.041
אך מה שקורה הוא שזה כמו

00:16:02.041 --> 00:16:05.491
המבנה הבסיסי לסיפור הזה.
החיים יכולים להיות ככה.

00:16:05.491 --> 00:16:07.644
אתם מבינים חברה אתם כולכם
אנשים נחמדים,

00:16:07.644 --> 00:16:10.169
יש לכם רצון, אתם פוגשים במחסומים,

00:16:10.169 --> 00:16:12.270
ואנו נעצרים שם.

00:16:12.270 --> 00:16:14.404
אנו כאילו, מבינים, "היה לי רעיון,

00:16:14.404 --> 00:16:16.186
אבל אני לא אשחרר אותו לאוויר.

00:16:16.186 --> 00:16:17.370
הוא נדחה."

00:16:17.370 --> 00:16:21.450
אתם יודעים --אנחנו מחבלים במו ידינו
ברעיונותנו שלנו,

00:16:21.450 --> 00:16:24.443
אנחנו פשוטים נוגחים במחסומים
ונוגחים במחסומים

00:16:24.443 --> 00:16:27.143
במקום לבחור לתת למאבק לשנות אותנו

00:16:27.143 --> 00:16:31.055
ולבחור לאחוז בחלום
ולהגשימו.

00:16:31.055 --> 00:16:32.999
אתם יודעים, זה כל אחד,

00:16:32.999 --> 00:16:35.091
אם אני יכולה לעשות את זה,
כל אחד יכול.

00:16:35.091 --> 00:16:38.970
אותי גידלו בסביבה מורעבת 
כלכלית ורגשית.

00:16:38.970 --> 00:16:42.750
הפעם הראשונה שהלכתי למחנה קיץ
עם אחותי התעללו בי

00:16:42.750 --> 00:16:46.160
זו לא היתה הפעם הראשונה שהתעללו בי
אם כי זו היתה הפעם הכי אלימה.

00:16:46.160 --> 00:16:49.571
ואמי ואבי -- הם נישאו זה לזו
שלוש פעמים,

00:16:49.571 --> 00:16:53.042
כן, זה היה מלא תהפוכות
וכשהם לא רבו

00:16:53.042 --> 00:16:55.625
הם סייעו לאיזה שתיין להתפכח
שהיה גר אתנו

00:16:55.625 --> 00:16:57.530
כי שניהם היו אלכוהוליסטים בגמילה

00:16:57.530 --> 00:17:00.440
אז אימי נטשה אותנו כשהייתי
בת שש עשרה.

00:17:00.440 --> 00:17:03.820
ואני קבלתי על עצמי את תפקיד
עקרת הבית והמטפלת באחי.

00:17:03.820 --> 00:17:07.200
והתחתנתי. פגשתי גבר.

00:17:07.200 --> 00:17:09.570
התאהבתי. למדתי במכללה שנה.

00:17:09.570 --> 00:17:11.940
עשיתי מה שכל נערה, צעירה, חכמה, רווקה
צריכה לעשות,

00:17:11.940 --> 00:17:14.320
זאת להתחתן כשהיתי בת שמונה עשרה.

00:17:14.320 --> 00:17:15.888
ואתם יודעים מה?

00:17:15.888 --> 00:17:19.939
אני ידעתי, אני ידעתי, שנועדתי
ליותר מזה.

00:17:19.939 --> 00:17:23.330
ובדיוק בנקודה בסיפור חיי
היתה לי בחירה.

00:17:23.330 --> 00:17:26.068
יכולתי לאפשר לכל הדברים
האלה לדחוף אותי מטה

00:17:26.068 --> 00:17:28.682
ויכולתי לתת לכל הרעיונות שבתוכי
למות.

00:17:28.682 --> 00:17:30.709
יכולתי להגיד, מבינים, החיים קשים
מדי כדי לשנות את העולם.

00:17:30.709 --> 00:17:32.250
פשוט קשים מדי.

00:17:32.250 --> 00:17:35.360
אך בחרתי סיפור אחר לחיי.

00:17:35.360 --> 00:17:39.440
תארו לכם? (צחוק)

00:17:39.440 --> 00:17:43.910
כך שאני מרגישה שיש אנשים באולם
הזה, יש לכם תבליני אפיה של סוויטוס

00:17:43.910 --> 00:17:46.253
וכאילו אתם יודעים שזה לא כזה עניין גדול.

00:17:46.253 --> 00:17:48.880
זה לא באמת כל העולם שאני יכול לשנות.

00:17:48.880 --> 00:17:50.383
אבל אתם יודעים שתוכלו 
לשנות את עולמכם.

00:17:50.383 --> 00:17:52.579
תוכלו לשנות את חייכם. תוכלו לשנות

00:17:52.579 --> 00:17:54.192
את העולם שבו אתם שולטים,

00:17:54.192 --> 00:17:55.945
תוכלו לשנות את סביבתכם.

00:17:55.945 --> 00:17:58.100
אני רוצה לעודד אתכם לעשות זאת.

00:17:58.100 --> 00:17:59.783
כי אתם יודעים מה?

00:17:59.783 --> 00:18:03.127
העתיד אינו מקום שאנו הולכים אליו.

00:18:03.127 --> 00:18:06.380
הוא מקום שמתאפשר לכם לברוא.

00:18:06.380 --> 00:18:08.433
אני רוצה להודות לכם. (מחיאות כפיים)

00:18:08.433 --> 00:18:11.780
אשריכם. שאלוהים יברל אתכם. תודה לכם.