< Return to Video

ווידויו של קומיקאי מדוכא

  • 0:00 - 0:03
    במשך הרבה זמן בחיי,
  • 0:03 - 0:08
    הרגשתי כאילו אני חי שני חיים שונים.
  • 0:08 - 0:11
    יש את החיים שכולם רואים,
  • 0:11 - 0:15
    ויש את החיים שרק אני רואה.
  • 0:15 - 0:17
    ובחיים שכולם רואים,
  • 0:17 - 0:20
    בהם אני חבר,
  • 0:20 - 0:22
    בן, אח,
  • 0:22 - 0:26
    סטנדאפיסט ונער מתבגר.
  • 0:26 - 0:28
    אלה הם החיים שכולם רואים.
  • 0:28 - 0:29
    אם היית מבקש מהחברים והמשפחה שלי לתאר אותי,
  • 0:29 - 0:31
    זה מה שהם היו מספרים לך.
  • 0:31 - 0:33
    וזהו חלק עצום ממני. זה מי שאני.
  • 0:33 - 0:36
    ואם היית מבקש ממני לתאר את עצמי,
  • 0:36 - 0:39
    בטח הייתי מתאר באופן דומה.
  • 0:39 - 0:42
    וזה לא יהיה שקר.
  • 0:42 - 0:46
    אבל, למרות זאת, לא הייתי אומר את האמת כולם,
  • 0:46 - 0:48
    כי האמת היא,
  • 0:48 - 0:51
    שאלה הם רק החיים שכולם רואים.
  • 0:51 - 0:54
    בחיים שרק אני רואה, שהם מי שאני,
  • 0:54 - 0:56
    מי שאני באמת,
  • 0:56 - 1:01
    זה מישהו שנאבק באינטנסיביות עם דיכאון.
  • 1:01 - 1:04
    שיש לי כבר 6 שנים מחיי,
  • 1:04 - 1:09
    ואני ממשיך להיאבק כל יום.
  • 1:09 - 1:11
    עכשיו, בשביל מישהו שאף פעם לא חווה דיכאון
  • 1:11 - 1:12
    או שלא יודע באמת מה זה אומר,
  • 1:12 - 1:14
    אולי יפתיע אותו לשמוע,
  • 1:14 - 1:16
    בגלל שיש תפיסה נפוצה ושגויה
  • 1:16 - 1:18
    שדיכאון זה רק להיות עצוב
  • 1:18 - 1:21
    כשמשהו בחיים שלך הולך רע,
  • 1:21 - 1:22
    כשאתה נפרד מחברה שלך,
  • 1:22 - 1:24
    כשאתה מאבד אהוב,
  • 1:24 - 1:26
    כשאתה לא מקבל את העבודה שרצית.
  • 1:26 - 1:28
    אבל זה עצב. זה דבר טבעי.
  • 1:28 - 1:30
    זה רגש אנושי טבעי.
  • 1:30 - 1:34
    דיכאון אמיתי זה לא להיות עצוב
  • 1:34 - 1:36
    כשמשהו בחיים שלך הולך רע.
  • 1:36 - 1:38
    דיכאון אמיתי זה להיות עצוב
  • 1:38 - 1:41
    כשהכל בחיים שלך הולך טוב.
  • 1:41 - 1:44
    זה דיכאון אמיתי, וזה מה שאני סובל ממנו.
  • 1:44 - 1:46
    ובכנות מלאה,
  • 1:46 - 1:49
    זה קשה בשבילי לעמוד כאן ולהגיד את זה.
  • 1:49 - 1:51
    זה קשה לי לדבר על זה,
  • 1:51 - 1:53
    ונראה כאילו זה קשה לכולם לדבר על זה,
  • 1:53 - 1:56
    כל כך קשה שאף אחד לא מדבר על זה.
  • 1:56 - 1:58
    ואף אחד לא מדבר על דיכאון, אבל אנחנו צריכים,
  • 1:58 - 2:02
    כי עכשיו זו בעיה גדולה.
  • 2:02 - 2:03
    זו בעיה גדולה.
  • 2:03 - 2:05
    אבל אנחנו לא רואים את זה במדיה החברתית, נכון?
  • 2:05 - 2:07
    אנחנו לא רואים את זה בפייסבוק, אנחנו לא רואים את זה בטוויטר.
  • 2:07 - 2:09
    אנחנו לא רואים את זה בחדשות, כי זה לא שמח.
  • 2:09 - 2:11
    זה לא כיף, זה לא קליל.
  • 2:11 - 2:14
    ולכן בגלל שאנחנו לא רואים את זה, אנחנו לא רואים את החומרה שבזה.
  • 2:14 - 2:18
    אבל החומרה והרצינות של זה היא זו:
  • 2:18 - 2:20
    כל 30 שניות,
  • 2:20 - 2:22
    כל 30 שניות, איפה שהו,
  • 2:22 - 2:24
    מישהו בעולם לוקח את חייו
  • 2:24 - 2:25
    בגלל דיכאון,
  • 2:25 - 2:28
    וזה יכול להיות במרחק שני רחובות מכאן, זה יכול להיות במרחק שתי ארצות מכאן,
  • 2:28 - 2:29
    זה יכול לקרות במרחק שתי יבשות מכאן, אבל זה קורה.
  • 2:29 - 2:32
    וזה קורה בכל יום.
  • 2:32 - 2:35
    ויש לנו נטייה, כחברה,
  • 2:35 - 2:40
    להסתכל על זה ולהגיד, "אז מה?"
  • 2:40 - 2:45
    אז מה? אנחנו מסתכלים על זה, ואומרים, "זאת הבעיה שלך.
  • 2:45 - 2:47
    זאת הבעיה שלהם."
  • 2:47 - 2:49
    אנחנו אומרים שאנחנו עצובים ואנחנו אומרים שאנחנו מצטערים,
  • 2:49 - 2:50
    אבל אנחנו גם אומרים, "אז מה?"
  • 2:50 - 2:55
    ובכן, לפני שנתיים זו הייתה הבעיה שלי,
  • 2:55 - 2:59
    בגלל שישבתי על קצה המיטה שלי
  • 2:59 - 3:02
    במקום שבו ישבתי מיליון פעמים לפני כן
  • 3:02 - 3:05
    והייתי אובדני.
  • 3:05 - 3:09
    הייתי אובדני, ואם הייתם שם כדי להסתכל על חיי על פני השטח,
  • 3:09 - 3:11
    לא הייתם רואים ילד אובדני.
  • 3:11 - 3:13
    הייתם רואים ילד שהיה הקפטן של קבוצת הכדורסל שלו,
  • 3:13 - 3:15
    תלמיד השנה בדרמה ובתיאטרון,
  • 3:15 - 3:16
    תלמיד השנה באנגלית,
  • 3:16 - 3:18
    מישהו שבאופן קבוע ברשימת המצטיינים
  • 3:18 - 3:22
    ובאופן קבוע בכל מסיבה.
  • 3:22 - 3:24
    אז הייתם אומרים שאני לא מדוכא, הייתם אומרים
  • 3:24 - 3:26
    שאני לא אובדני, אבל הייתם טועים.
  • 3:26 - 3:28
    הייתם טועים. אז ישבתי שם בלילה ההוא
  • 3:28 - 3:32
    ליד צנצנת של כדורים עם עט ונייר בידי
  • 3:32 - 3:34
    וחשבתי לקחת את חיי
  • 3:34 - 3:37
    והגעתי כזה קרוב לעשות את זה.
  • 3:37 - 3:39
    הגעתי כזה קרוב לעשות את זה.
  • 3:39 - 3:42
    ולא עשיתי, אז זה הופך אותי לאחד מברי המזל,
  • 3:42 - 3:44
    אחד מהאנשים שזוכה לקחת צעד אחורה מאדן החלון
  • 3:44 - 3:46
    ולהסתכל למטה אבל לא לקפוץ,
  • 3:46 - 3:48
    אחד מברי המזל ששורדים.
  • 3:48 - 3:51
    ובכן, אני שרדתי, וזה מותיר אותי עם הסיפור שלי,
  • 3:51 - 3:53
    והסיפור שלי הוא זה:
  • 3:53 - 3:56
    בשלוש מילים פשוטות, אני סובל מדיכאון.
  • 3:56 - 3:59
    אני סובל מדיכאון,
  • 3:59 - 4:06
    ובמשך הרבה זמן, אני חושב,
  • 4:06 - 4:09
    נמצאתי בשני חיים נפרדים לחלוטין,
  • 4:09 - 4:11
    כשאדם אחד תמיד פחד מהשני.
  • 4:11 - 4:13
    פחדתי שאנשים יראו אותי כפי שבאמת הייתי,
  • 4:13 - 4:16
    שלא הייתי המושלם, הילד המקובל בתיכון שכולם חשבו שהייתי,
  • 4:16 - 4:18
    מתחת לחיוך שלי, היה מאבק,
  • 4:18 - 4:20
    ומתחת לאור שלי, הייתה חשיכה,
  • 4:20 - 4:25
    ומתחת לאישיות הגדולה שלי התחבא פחד גדול יותר.
  • 4:25 - 4:27
    אתם מבינים, חלק מהאנשים עלולים לפחד מהילדה שלא אוהבת אותם בחזרה.
  • 4:27 - 4:30
    חלק מהאנשים עלולים לפחד מכריש. חלק מהאנשים עלולים לפחד מהמוות.
  • 4:30 - 4:34
    אבל בשבילי, בחלק גדול מחיי, פחדתי מעצמי.
  • 4:34 - 4:37
    פחדתי מהאמת שלי, פחדתי מהכנות שלי, פחדתי מהפגיעות שלי,
  • 4:37 - 4:39
    והפחד הזה גרם לי להרגיש
  • 4:39 - 4:41
    כאילו נדחקתי בכוח לפינה,
  • 4:41 - 4:45
    כאילו נדחקתי בכוח לפינה ויש רק דרך אחת לצאת,
  • 4:45 - 4:48
    וחשבתי על הדרך הזאת כל יום.
  • 4:48 - 4:50
    חשבתי על הדרך הזאת כל יום,
  • 4:50 - 4:51
    ואם אהיה כנה לחלוטין, אעמוד כאן ואגיד
  • 4:51 - 4:55
    שחשבתי על כך שוב ושוב מאז, כי זו המחלה,
  • 4:55 - 4:57
    זה המאבק, זה דכאון,
  • 4:57 - 4:58
    ודיכאון זה לא אבעבועות רוח.
  • 4:58 - 5:00
    אתה לא מנצח את זה פעם אחת וזה נעלם לנצח.
  • 5:00 - 5:02
    זה משהו שאתה חי איתו. זה משהו שאתה חי בתוכו.
  • 5:02 - 5:06
    זה השותף לחדר שאתה לא מצליח לסלק. זה הקול שאתה לא יכול לחסום.
  • 5:06 - 5:08
    זאת ההרגשה שאתה לא יכול לברוח ממנה,
  • 5:08 - 5:13
    החלק הכי מפחיד הוא שאחרי זמן מה,
  • 5:13 - 5:16
    אתה נהיה אדיש לזה, זה נעשה נורמלי בשבילכם,
  • 5:16 - 5:19
    ומה שאתה הכי מפחד ממנו
  • 5:19 - 5:21
    זה לא הסבל בתוכך.
  • 5:21 - 5:23
    זו הדעה הקדומה שבתוך אחרים,
  • 5:23 - 5:25
    זו הבושה, זו המבוכה,
  • 5:25 - 5:28
    זה המבט הלא מקבל מפנים של חבר,
  • 5:28 - 5:31
    אלה הלחישות במסדרון שאתה חלש,
  • 5:31 - 5:32
    אלה התגובות שאתה משוגע.
  • 5:32 - 5:35
    זה מה שמונע ממך מלהשיג עזרה.
  • 5:35 - 5:38
    זה מה שגורם לך להדחיק את זה בפנים ולהחביא את זה.
  • 5:38 - 5:40
    זו הדעה הקדומה. אז אתה מדחיק את זה בפנים ומחביא את זה.
  • 5:40 - 5:42
    ואתה מדחיק את זה בפנים ומחביא את זה,
  • 5:42 - 5:43
    ולמרות שזה משאיר אותך במיטה כל יום
  • 5:43 - 5:46
    וזה גורם לחיים שלך להרגיש ריקים לא משנה כמה תנסה למלא אותם,
  • 5:46 - 5:49
    אתה מחביא את זה, בגלל שהדעות הקדומות של החברה שלנו
  • 5:49 - 5:51
    לגבי דיכאון הן מאוד ממשיות.
  • 5:51 - 5:55
    הן מאוד ממשיות, ואם אתה חושב שלא, תשאל את עצמך את זה:
  • 5:55 - 5:56
    האם היית מעדיף לכתוב בסטטוס הבא בפייסבוק שלך
  • 5:56 - 5:58
    שקשה לך לקום מהמידה
  • 5:58 - 6:00
    כי נפצעתי בגב
  • 6:00 - 6:02
    או שקשה לך לקום מהמיטה כל בוקר
  • 6:02 - 6:04
    כי אתה מדוכא?
  • 6:04 - 6:07
    זו הדעה הקדומה, כי לצערי הרב,
  • 6:07 - 6:09
    אנחנו חיים בעולם שבו אם נפצעת בגב או בזרוע,
  • 6:09 - 6:12
    כולם באים אליך בריצה לחתום על הגבס שלך,
  • 6:12 - 6:15
    אבל אם אתה אומר לאנשים שאתה מדוכא, כולם רצים לכיוון השני.
  • 6:15 - 6:17
    זו הדעה הקדומה.
  • 6:17 - 6:22
    אנחנו כל כך, כל כך, כל כך מקבלים כל חלק בגוף שנשבר
  • 6:22 - 6:25
    חוץ מהמוחות שלנו, וזו בורות.
  • 6:25 - 6:27
    זו בורות טהורה, והבורות הזו יצרה
  • 6:27 - 6:29
    עולם שלא מבין דיכאון,
  • 6:29 - 6:31
    שלא מבין בריאות נפש.
  • 6:31 - 6:33
    וזה אירוני בשבילי, בגלל שדיכאון
  • 6:33 - 6:36
    הוא אחד מהבעיות הכח מתועדות שיש לנו בעולם,
  • 6:36 - 6:38
    ועדיין זה אחד הנושאים הכי פחות מדוברים.
  • 6:38 - 6:40
    אנחנו פשוט דוחפים אותו הצידה ושמים אותו בפינה
  • 6:40 - 6:44
    ומעמידים פנים שהוא לא שם ומקווים שהוא יסתדר מעצמו.
  • 6:44 - 6:47
    ובכן, הוא לא יסתדר, הוא לא הסתדר, והוא לא הולך להסתדר,
  • 6:47 - 6:49
    בגלל שזו משאלה,
  • 6:49 - 6:52
    ומשאלות הם לא תוכנית משחק, הם דחייה לזמן אחר,
  • 6:52 - 6:57
    ואנחנו לא יכולים לדחות משהו כל כך חשוב.
  • 6:57 - 7:00
    השלב הראשון בפיתרון כל בעיה
  • 7:00 - 7:02
    הוא להכיר בכך שיש אחת כזו.
  • 7:02 - 7:04
    ובכן, לא עשינו את זה, אז אנחנו לא יכולים באמת לצפות
  • 7:04 - 7:08
    למצוא תשובה כשאנחנו עדיין מפחדים מהשאלה.
  • 7:08 - 7:11
    ואני לא יודע מהו הפיתרון.
  • 7:11 - 7:14
    הלוואי שהייתי יודע, אבל אני לא -- אבל אני חושב,
  • 7:14 - 7:16
    אני חושב שזה חייב להתחיל כאן.
  • 7:16 - 7:18
    זה חייב להתחיל איתי, זה חייב להתחיל איתכם,
  • 7:18 - 7:22
    זה חייב להתחיל מהאנשים שסובלים,
  • 7:22 - 7:23
    אלה שמתחבאים בצללים.
  • 7:23 - 7:25
    אנחנו צריכים לדבר ולנפץ את השתיקה.
  • 7:25 - 7:27
    אנחנו צריכים להיות אלה שאמיצים בזכות מה שאנחנו מאמינים בו,
  • 7:27 - 7:31
    בגלל שאם יש דבר אחד שהבנתי,
  • 7:31 - 7:34
    אם יש דבר אחד שאני רואה בו כבעיה המרכזית שלנו,
  • 7:34 - 7:37
    זה לא בלבנות עולם
  • 7:37 - 7:41
    שבו שוללים את הטיפשות של אחרים.
  • 7:41 - 7:44
    זה לבנות עולם שבו אנחנו מלמדים לקבל את עצמנו,
  • 7:44 - 7:45
    שבו אנחנו בסדר עם מי שאנחנו,
  • 7:45 - 7:47
    כי כשאנחנו נעשים כנים,
  • 7:47 - 7:50
    אנחנו רואים שכולנו נאבקים וכולנו סובלים.
  • 7:50 - 7:52
    אם זה עם זה, ואם זה עם משהו אחר,
  • 7:52 - 7:55
    כולנו יודעים מה זה להיפגע.
  • 7:55 - 7:56
    כולנו יודעים מה זה להרגיש כאב בלב שלנו,
  • 7:56 - 7:59
    וכולנו יודעים כמה חשוב זה להירפא.
  • 7:59 - 8:02
    אבל עכשיו, דיכאון הוא חתך עמוק בחברה
  • 8:02 - 8:05
    שאנחנו מסתפקים בלכסות אותו בפלסטר ולהעמיד פנים שהוא לא קיים.
  • 8:05 - 8:10
    ובכן, הוא קיים. הוא קיים, ואתם יודעים מה? זה בסדר.
  • 8:10 - 8:13
    דיכאון זה בסדר. אם אתם עוברים את זה, דעו שזה בסדר.
  • 8:13 - 8:16
    ודעו שאתם חולים, אתם לא חלשים,
  • 8:16 - 8:18
    וזו סוגייה, לא זהות,
  • 8:18 - 8:21
    כי כשאתה עובר את הפחד ואת הלעג
  • 8:21 - 8:22
    ואת השיפוטיות ואת הדעות הקדומות של אחרים,
  • 8:22 - 8:25
    אתה יכול לראות דיכאון כפי שהוא באמת,
  • 8:25 - 8:28
    וזה רק חלק מהחיים,
  • 8:28 - 8:31
    רק חלק מהחיים, ועם כמה שאני שונא את זה,
  • 8:31 - 8:34
    עם כמה שאני שונא חלק מהמקומות,
  • 8:34 - 8:37
    חלק מהחלקים של חיי שהדיכאון הוביל אותי אליהם,
  • 8:37 - 8:40
    בהרבה מובנים אני מודה על כך.
  • 8:40 - 8:41
    בגלל שכן, זה שם אותי בעמקים,
  • 8:41 - 8:43
    אבל רק כ'די להראות לי שיש פסגות,
  • 8:43 - 8:44
    וכן זה משך אותי לחשכה
  • 8:44 - 8:47
    אבל רק כדי להזכיר לי שיש אור.
  • 8:47 - 8:51
    הכאב שלי, יותר מהכל ב-19 השנים שלי בעולם,
  • 8:51 - 8:53
    נתן לי נקודת מבט, והכאב שלי,
  • 8:53 - 8:55
    הכאב שלי אילץ אותי להשיג תקווה,
  • 8:55 - 8:58
    להשיג תקווה ולהשיג אמונה, אמונה בעצמי,
  • 8:58 - 9:01
    אמונה באחרים, אמונה שאני יכול להבריא,
  • 9:01 - 9:03
    שאנחנו יכולים לשנות את זה, שאנחנו יכולים לדבר בקול חזק
  • 9:03 - 9:05
    ולדבר לכולם ולהשיב מלחמה בבורות,
  • 9:05 - 9:08
    להשיב מלחמה בחוסר סבלנות,
  • 9:08 - 9:10
    ויותר מהכל,
  • 9:10 - 9:13
    ללמוד לאהוב את עצמנו,
  • 9:13 - 9:15
    ללמוד לקבל את עצמו בזכות מה שאנחנו,
  • 9:15 - 9:19
    האנשים שאנחנו, לא האנשים שהעולם רוצה שנהיה.
  • 9:19 - 9:21
    כי העולם שאני מאמין בו הוא כזה
  • 9:21 - 9:25
    שבו לאמץ את האור שלך לא אומר להתעלם מהחשכה שלך.
  • 9:25 - 9:27
    העולם שאני מאמין בו הוא כזה שבו אנחנו נמדדים
  • 9:27 - 9:31
    ע"י היכולות שלנו להתגבר על מצוקה, לא להתחמק ממנה.
  • 9:31 - 9:36
    העולם שאני מאמין בו הוא כזה שבו אני יכול להסתכל בעיניים של מישהו
  • 9:36 - 9:37
    ולהגיד, "אני עובר גיהינום,"
  • 9:37 - 9:41
    והם יכולים להסתכל עלי בחזרה ולהגיד, "גם אני", וזה בסדר,
  • 9:41 - 9:45
    וזה בסדר להיות מדוכא זה בסדר. אנחנו אנשים.
  • 9:45 - 9:47
    אנחנו אנשים, ואנחנו נאבקים ואנחנו סובלים
  • 9:47 - 9:50
    ואנחנו מדממים ואנחנו בוכים, ואם אתה חושב שכוח אמיתי
  • 9:50 - 9:52
    אומר לעולם לא להראות שום חולשה, אז אני כאן
  • 9:52 - 9:55
    כדי להגיד לך שאתה טועה.
  • 9:55 - 9:59
    אתה טועה, כי ההפך הוא הנכון.
  • 9:59 - 10:02
    אנחנו אנשים, ויש לנו בעיות.
  • 10:02 - 10:03
    אנחנו לא מושלמים, וזה בסדר.
  • 10:03 - 10:06
    אז אנחנו חייבים לעצור את הבורות,
  • 10:06 - 10:09
    לעצור את חוסר הסבלנות, לעצור את הדעה הקדומה,
  • 10:09 - 10:13
    ולעצור את השתיקה, ואנחנו צריכים להוציא החוצה את הטאבו,
  • 10:13 - 10:18
    להעיף מבט באמת, ולהתחיל לדבר,
  • 10:18 - 10:23
    בגלל שהדרך היחידה שבה אנחנו הולכים לנצח בעיה
  • 10:23 - 10:26
    שאנשים נלחמים בה לבדם
  • 10:26 - 10:30
    היא בכך שנעמוד יציבים ביחד,
  • 10:30 - 10:33
    שנעמוד יציבים ביחד.
  • 10:33 - 10:36
    ואני מאמין שאנחנו יכולים.
  • 10:36 - 10:38
    אני מאמין שאנחנו יכולים. תודה רבה לכם חברה.
  • 10:38 - 10:41
    זה חלום שמתגשם. תודה לכם. (מחיאות כפיים)
  • 10:41 - 10:43
    תודה לכם. (מחיאות כפיים)
Title:
ווידויו של קומיקאי מדוכא
Speaker:
קווין בריל
Description:

קווין בריל לא היה נראה כמו ילד מדוכא: קפטן של קבוצה, נמצא בכל מסיבה, מצחיק ומלא ביטחון. אבל הוא מספר את הסיפור של הלילה שבו הוא הבין -- שכדי להציל את חייו -- הוא חייב להגיד שלוש מילים פשוטות.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
11:00

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.