סר קן רובינסון: הבו לנו את מהפכת החינוך!
-
0:01 - 0:03הייתי כאן לפני ארבע שנים,
-
0:03 - 0:05ואני זוכר, באותו זמן,
-
0:05 - 0:08ההרצאות עדיין לא הועלו לרשת;
-
0:08 - 0:12אני חושב שהם ניתנו למשתתפי TED בקופסאות,
-
0:12 - 0:14קופסה ובתוכה סט של תקליטורים,
-
0:14 - 0:17שהם שמו אותן על המדפים שלהם, היכן שהוא עכשיו.
-
0:17 - 0:19(צחוק)
-
0:19 - 0:21ובעצם כריס התקשר אליי
-
0:21 - 0:23שבוע לאחר ההרצאה שנתתי
-
0:23 - 0:25ואמר, "אנו עומדים להתחיל להעלות אותן לרשת.
-
0:25 - 0:28האם אפשר להעלות את שלך?" ואני אמרתי, "בטח."
-
0:28 - 0:30וארבע שנים אחר-כך,
-
0:30 - 0:32היא נצפתה על-ידי ארבע.....
-
0:32 - 0:35טוב, היא הורדה ארבע מיליון פעם.
-
0:35 - 0:38כך שאני מניח שניתן להכפיל את זה בערך ב-20
-
0:38 - 0:40כדי לדעת כמה אנשים צפו בה.
-
0:40 - 0:44וכפי שכריס אומר, קיים רעב
-
0:44 - 0:46לסרטונים שלי.
-
0:46 - 0:49(צחוק)
-
0:49 - 0:52(מחיאות כפיים)
-
0:54 - 0:55האינכם מרגישים?
-
0:55 - 0:58(צחוק)
-
1:00 - 1:03כך שכל המאורע הזה הוא הכנה מדוקדקת
-
1:03 - 1:07שנועדה לאפשר לי לעשות הרצאה נוספת עבורכם, והנה היא.
-
1:07 - 1:08(צחוק)
-
1:10 - 1:12אל גור דיבר,
-
1:12 - 1:15בכנס TED שבו גם אני הרציתי לפני ארבע שנים,
-
1:15 - 1:17על משבר האקלים.
-
1:17 - 1:19והתיחסתי לזה
-
1:19 - 1:21בסוף ההרצאה הקודמת שלי.
-
1:21 - 1:23אז אני רוצה להתחיל משם
-
1:23 - 1:26מכיוון שנתנו לי רק 18 דקות, באמת,
-
1:26 - 1:28אז, אמרתי ש...
-
1:28 - 1:33(צחוק)
-
1:36 - 1:38אתם מבינים, הוא צודק.
-
1:38 - 1:41אני מתכוון, יש משבר אקלים גדול, ברור.
-
1:41 - 1:44ואני חושב שאם אנשים אינם מאמינים לזה, עליהם לצאת יותר.
-
1:44 - 1:47(צחוק)
-
1:47 - 1:50אבל אני מאמין שיש משבר אקלים אחר,
-
1:51 - 1:53שהוא לא פחות חמור,
-
1:53 - 1:56ושיש לו את אותם המקורות,
-
1:56 - 1:59ושעלינו להתמודד איתו באותה דחיפות.
-
1:59 - 2:01ובזה אני מתכוון --
-
2:01 - 2:03ואפשר שתאמרו, "תראה, זה מספיק לנו,
-
2:03 - 2:05יש לנו משבר אקלים אחד;
-
2:05 - 2:08איננו צריכים עוד אחד."
-
2:08 - 2:10אבל זהו משבר, לא של משאבים טבעיים,
-
2:10 - 2:13אף על-פי שאני מאמין שזה אכן נכון,
-
2:13 - 2:15אלא משבר של משאבים אנושיים.
-
2:15 - 2:17אני מאמין שבאופן בסיסי,
-
2:17 - 2:19כפי שדוברים רבים אמרו במהלך הימים האחרונים,
-
2:19 - 2:22שאנו עושים שימוש עלוב
-
2:22 - 2:25ביכולות שלנו. הרבה מאוד אנשים
-
2:25 - 2:27עוברים את כל חייהם
-
2:27 - 2:30מבלי שיהיה להם מושג על אופי כישרונותיהם,
-
2:30 - 2:32או אם יש להם בכלל כאלה.
-
2:32 - 2:34אני פוגש כל מיני אנשים
-
2:34 - 2:37שאינם סבורים שהם טובים במשהו.
-
2:38 - 2:41בעצם, אני מחלק את העולם לשתי קבוצות.
-
2:41 - 2:44ג'ירמי בנתהם, הפילוסוף התועלתי הגדול,
-
2:44 - 2:46חידד פעם את השקפתו.
-
2:46 - 2:48הוא אמר, "ישנם שני סוגי אנשים בעולם,
-
2:48 - 2:50כאלה שמחלקים את העולם לשני סוגים
-
2:50 - 2:52וכאלה שאינם עושים זאת."
-
2:52 - 2:55(צחוק)
-
2:57 - 2:59אבל אני עושה זאת.
-
2:59 - 3:01(צחוק)
-
3:04 - 3:06אני פוגש כל מיני אנשים
-
3:06 - 3:09אשר אינם נהנים ממה שהם עושים.
-
3:09 - 3:11החיים פשוט עוברים עליהם
-
3:11 - 3:13בעוד הם איכשהו מסתדרים עם זה.
-
3:13 - 3:15אינם מפיקים הנאה גדולה ממה שהם עושים.
-
3:15 - 3:18הם סובלים את זה במקום להנות מזה,
-
3:18 - 3:21ומחכים לסופשבוע.
-
3:21 - 3:23אבל אני גם פוגש אנשים
-
3:23 - 3:25אשר אוהבים את מה שהם עושים
-
3:25 - 3:27ואינם מסוגלים לחשוב שיעשו משהו אחר.
-
3:27 - 3:30אם תגידו להם, "אל תעשו זאת יותר," אם יתהו על מה אתם מדברים.
-
3:30 - 3:33בגלל שזה לא מה שהם עושים, אלא זה מה שהם. הם אומרים,
-
3:33 - 3:35"אבל זה מה שאני, אתה מבין.
-
3:35 - 3:37זה יהיה טפשי מצידי לוותר על זה, כי
-
3:37 - 3:39זה קשור לאני ההכי אמיתי שלי".
-
3:39 - 3:42אבל זה לא נכון עבור מספיק אנשים.
-
3:42 - 3:44למעשה, להיפך, אני חושב
-
3:44 - 3:46שלבטח זה המיעוט שבאנשים.
-
3:46 - 3:48ואני חושב שיש הרבה הסברים
-
3:48 - 3:50אפשריים לזה.
-
3:50 - 3:52והראשון שבהם
-
3:52 - 3:54הוא חינוך,
-
3:54 - 3:56מכיוון שחינוך, במובן מסויים,
-
3:56 - 3:58עוקר הרבה אנשים מתוך
-
3:58 - 4:00הכישרונות הטבעיים שלהם.
-
4:00 - 4:03ומשאבים אנושיים הם כמו משאבים טבעיים;
-
4:03 - 4:05לעיתים קרובות הם קבורים עמוק.
-
4:05 - 4:07יש לחפש אותם.
-
4:07 - 4:09הם אינם מונחים סתם כך על פני-השטח.
-
4:09 - 4:12יש ליצור את הנסיבות בהן הם יוכלו להתגלות.
-
4:12 - 4:14והיה אפשר לחשוב
-
4:14 - 4:16שהחינוך יהיה האמצעי דרכו זה יקרה.
-
4:16 - 4:18אבל לעיתים קרובות מדיי, הוא לא.
-
4:18 - 4:20כל מערכת חינוך בעולם
-
4:20 - 4:22עוברת שינויים ממש ברגע זה.
-
4:22 - 4:24אבל זה לא מספיק.
-
4:24 - 4:26שינויים כבר אינם מועילים,
-
4:26 - 4:29מכיוון שזה שיפוץ של תבנית שנשברה.
-
4:29 - 4:31מה שאנו צריכים --
-
4:31 - 4:33והמילים הללו נאמרו פעמים רבות במהלך הימים האחרונים --
-
4:33 - 4:35זה לא שינוי,
-
4:35 - 4:38אלא מהפיכה בחינוך.
-
4:38 - 4:40יש להפוך את זה
-
4:40 - 4:42למשהו אחר.
-
4:42 - 4:47(מחיאות כפיים)
-
4:48 - 4:50אחד מהשינויים האמיתיים
-
4:50 - 4:52יהיה לחדש מהיסוד
-
4:52 - 4:54בחינוך.
-
4:54 - 4:56חדשנות זה דבר קשה,
-
4:56 - 4:58מכיוון שפירושה זה לעשות משהו
-
4:58 - 5:00שאנשים אינם עושים בקלות.
-
5:00 - 5:03פירושה זה לאתגר את מה שאנו מקבלים כמובן מאליו,
-
5:03 - 5:06דברים שנדמה לנו שהם ברורים מאליהם.
-
5:06 - 5:08הבעיה הגדולה בשינויים
-
5:08 - 5:10או מהפך
-
5:10 - 5:12היא הרודנות של השכל הישר,
-
5:12 - 5:14דברים שאנשים סבורים,
-
5:14 - 5:16"טוב, זה לא יכול להתבצע בשום דרך אחרת מכיוון שכך זה מתבצע."
-
5:16 - 5:19נתקלתי לאחרונה בציטוט נהדר מאת אברהם לינקולן,
-
5:19 - 5:22שחשבתי שתשמחו שאצטט אותו בנקודה זו.
-
5:22 - 5:24(צחוק)
-
5:24 - 5:27הוא אמר בדצמבר 1862
-
5:27 - 5:30במפגש השנתי השני של קונגרס.
-
5:31 - 5:34אני חייב להבהיר שאין לי מושג מה התרחש באותו זמן.
-
5:36 - 5:38אנו לא מלמדים היסטוריה של ארה"ב בבריטניה.
-
5:38 - 5:40(צחוק)
-
5:40 - 5:43אנו מדחיקים אותה. אתם יודעים, זו המדיניות שלנו.
-
5:43 - 5:45(צחוק)
-
5:46 - 5:48אבל אין ספק שמשהו מרתק התרחש בדצמבר 1862,
-
5:48 - 5:50שהאמריקאים שבינינו
-
5:50 - 5:52מודעים לו.
-
5:53 - 5:55אז הוא אמר כך:
-
5:55 - 5:57"הדוגמות
-
5:57 - 5:59של העבר השקט
-
5:59 - 6:02אינן מתאימות להווה הסוער.
-
6:02 - 6:04המצב הקשה
-
6:04 - 6:06נערם לגובה רב,
-
6:06 - 6:09ועלינו מוטלת החובה להתרומם ביחד עם המצב."
-
6:09 - 6:11אני אוהב את זה.
-
6:11 - 6:14לא להתרומם אליו, אלא להתרומם ביחד איתו.
-
6:15 - 6:17"מאחר ומצבנו חדש,
-
6:17 - 6:20עלינו גם לחשוב מחדש
-
6:20 - 6:23ולפעול מחדש.
-
6:23 - 6:26חובה עלינו לגאול את עצמנו
-
6:26 - 6:29וכך נוכל להציל את ארצנו."
-
6:29 - 6:31אני אוהב את המילה הזאת, "לגאול".
-
6:31 - 6:33אתם יודעים מה פירושה?
-
6:33 - 6:36שישנם רעיונות שכולנו משועבדים להם,
-
6:36 - 6:38אשר אנו פשוט מקבלים כמובנים מאליהם
-
6:38 - 6:40כסדר הטבעי הנכון של דברים, הצורה בה הדברים קיימים.
-
6:40 - 6:42ורבים מרעיונותינו
-
6:42 - 6:45נוצרו, לא כדי להתמודד עם הנסיבות של מאה זו,
-
6:45 - 6:48אלא כדי להתמודד עם הנסיבות של המאות הקודמות.
-
6:48 - 6:50אבל נפשותינו עדיין מהופנטות על-ידיהם.
-
6:50 - 6:53ועלינו לגאול את עצמנו מחלקם.
-
6:53 - 6:56עכשיו, זה קל יותר לדבר מאשר לעשות.
-
6:56 - 6:59זה מאוד קשה לדעת איזה דברים אנו מקבלים כמובנים מאליהם.
-
6:59 - 7:02והסיבה לכך היא שאנו מקבלים אותם כמובנים מאליהם.
-
7:02 - 7:05אז תרשו לי לשאול אתכם משהו שאתם עשויים לקבל כמובן מאליו.
-
7:05 - 7:08כמה מכם כאן הם מעל גיל 25?
-
7:08 - 7:10לא זה מה שאני חושב שאתם מקבלים כמובן מאליו.
-
7:10 - 7:12אני בטוח שאת זה אתם מכירים.
-
7:12 - 7:15האם יש כאן מישהו מתחת לגיל 25?
-
7:15 - 7:18מצויין. עכשיו אלה שמעל גיל 25,
-
7:18 - 7:21אם יש לכם שעון-יד עליכם, תוכלו להרים את ידיכם?
-
7:21 - 7:24זה הרבה מאיתנו, נכון?
-
7:24 - 7:27תשאלו את אותה שאלה בחדר מלא בבני-נוער.
-
7:27 - 7:29בני-נוער אינם עונדים שעון-יד.
-
7:29 - 7:31אני לא מתכוון שהם אינם יכולים או לא מורשים,
-
7:31 - 7:33פשוט לעיתים קרובות הם בוחרים שלא לענוד.
-
7:33 - 7:35והסיבה היא שגדלנו
-
7:35 - 7:38בתרבות טרום-דיגיטלית, אלה שמעל גיל 25.
-
7:38 - 7:40ולכן בשבילנו, אם רוצים לדעת את השעה,
-
7:40 - 7:42יש לשים משהו שיאמר לנו זאת.
-
7:42 - 7:45ילדים בימינו חיים בעולם דיגיטלי,
-
7:45 - 7:47והזמן עבורם נמצא בכל מקום.
-
7:47 - 7:49הם לא רואים סיבה לעשות זאת.
-
7:49 - 7:51ודרך אגב, גם אתם לא צריכים לעשות זאת;
-
7:51 - 7:54רק שאתם תמיד עשיתם זאת, ואתם ממשיכים לעשות זאת.
-
7:54 - 7:57בתי אף פעם לא עונדת שעון, בתי קייט שהיא בת 20.
-
7:57 - 7:59היא לא מוצאת בכך טעם.
-
7:59 - 8:02כפי שהיא אומרת, "זה רק התקן של פונקציה אחד."
-
8:02 - 8:07(צחוק)
-
8:07 - 8:10"כיאילו, כמה שהוא מוגבל."
-
8:10 - 8:12ואני אומר, "לא הוא גם מראה לנו את התאריך."
-
8:12 - 8:16(צחוק)
-
8:17 - 8:20"יש בו פונקציות רבות."
-
8:20 - 8:23אז אתם רואים, ישנם דברים שאנו משועבדים להם בחינוך.
-
8:23 - 8:25אתן לכם מספר דוגמאות.
-
8:25 - 8:28אחד מהם הוא הרעיון של ליניאריות,
-
8:28 - 8:31שזה מתחיל כאן, עוברים במסלול מסויים,
-
8:31 - 8:33ואם עושים הכל נכון, מסיימים
-
8:33 - 8:35מסודרים לכל החיים.
-
8:37 - 8:39כל מי שדיבר ב-TED אמר באופן עקיף,
-
8:39 - 8:42ולפעמים ישיר, דרך סיפורים שונים,
-
8:42 - 8:45שהחיים אינם לינאריים, הם אורגניים.
-
8:45 - 8:47אנו יוצרים את חיינו בקשר סימביוטי
-
8:47 - 8:49ככל שאנו מגלים את כשרונותינו
-
8:49 - 8:52ביחס לנסיבות שהם עוזרים ליצור בשבילנו.
-
8:52 - 8:54אבל הפכנו לכפייתיים
-
8:54 - 8:56עם הנרטיב הליניארי.
-
8:56 - 8:58וככל הנראה פסגת החינוך
-
8:58 - 9:00זה להגיע לאוניברסיטה.
-
9:00 - 9:03אני חושב שאנחנו כפייתיים בשליחת אנשים לאוניברסיטה,
-
9:03 - 9:05סוגים מסויימים של אוניברסיטה.
-
9:05 - 9:07איני מתכוון שלא צריך ללכת לאוניברסיטה, אבל לא כל אחד חייב ללכת,
-
9:07 - 9:09ולא כל אחד זקוק לזה ממש עכשיו.
-
9:09 - 9:11אולי הם ילכו אחר-כך, לא מייד עכשיו.
-
9:11 - 9:13והייתי לפני זמן מה בסן-פרנסיסקו
-
9:13 - 9:15בשביל לחתום על עותקי הספר שלי.
-
9:15 - 9:17היה שם אחד שקנה ספר, הוא היה בשנות השלושים שלו.
-
9:17 - 9:19ושאלתי "במה אתה עובד?"
-
9:19 - 9:22והוא ענה, "אני כבאי."
-
9:22 - 9:24ושאלתי, "כמה זמן כבר אתה כבאי?"
-
9:24 - 9:26הוא ענה, "תמיד, הייתי כבאי תמיד."
-
9:26 - 9:28ושאלתי, "מתי החלטת על כך?"
-
9:28 - 9:31הוא ענה, "כאשר הייתי ילד. למעשה זו היתה בשבילי בעיה בבית-ספר,
-
9:31 - 9:34בגלל שבבית-ספר, כל אחד רצה להיות כבאי."
-
9:34 - 9:37הוא אמר, "אבל אני רציתי להיות כבאי."
-
9:37 - 9:40והוא המשיך, "כאשר נכנסתי לשנת לימודים האחרונה בבית-ספר,
-
9:40 - 9:43מוריי לא התיחסו לזה ברצינות.
-
9:43 - 9:45היה מורה אחד שלא התיחס ברצינות.
-
9:45 - 9:47הוא אמר שאני מבזבז את חיי
-
9:47 - 9:49אם זה כל מה שאני בוחר לעשות בחיי,
-
9:49 - 9:52שאני צריך ללכת לאוניברסיטה, שאני צריך להתמחות במשהו,
-
9:52 - 9:54שיש לי פוטנציאל גדול,
-
9:54 - 9:56ושאני מבזבז את כישרונותיי בלעסוק בזה."
-
9:56 - 9:58והוא אמר, "זה היה משפיל כי
-
9:58 - 10:00הוא אמר את זה בפני כל הכיתה, ואני הרגשתי ממש נורא.
-
10:00 - 10:02אבל זה מה שרציתי, ומייד כאשר סיימתי בית-ספר,
-
10:02 - 10:05הגשתי בקשה להתקבל לשרותי כבאות והתקבלתי."
-
10:05 - 10:07והוא אמר, "אתה יודע, חשבתי עליו לאחרונה,
-
10:07 - 10:10רק לפני כמה דקות כאשר דיברת, על המורה הזה."
-
10:10 - 10:12הוא הוסיף, "מכיוון שלפני שישה חודשים,
-
10:12 - 10:14הצלתי את חייו."
-
10:14 - 10:16(צחוק)
-
10:16 - 10:18הוא סיפר, "הוא היה מעורב בתאונת דרכים,
-
10:18 - 10:21חילצתי אותו, עשיתי לו החייאה,
-
10:21 - 10:24והצלתי גם את אישתו.
-
10:24 - 10:26בטח עכשיו הוא חושב עליי יותר בחיוב."
-
10:26 - 10:28(צחוק)
-
10:28 - 10:33(מחיאות כפיים)
-
10:34 - 10:36אתם יודעים, בשבילי,
-
10:36 - 10:38חברה אנושית תלויה
-
10:38 - 10:40במגוון של כישרונות,
-
10:40 - 10:43לא בתפיסה יחידנית של יכולת.
-
10:43 - 10:45ובלב האתגרים העומדים לפנינו --
-
10:45 - 10:47(מחיאות כפיים)
-
10:47 - 10:49בלב האתגרים ניצבת
-
10:49 - 10:51הבניה מחדש של התפיסה שלנו
-
10:51 - 10:53לגבי יכולות ואינטליגנציה.
-
10:53 - 10:55נושא הלינאריות הוא בעיה.
-
10:55 - 10:57כאשר הגעתי לל.א.
-
10:57 - 10:59לפני כתשע שנים,
-
10:59 - 11:02נתקלתי בהצהרה הקובעת מדיניות,
-
11:02 - 11:04בעלת כוונות טובות,
-
11:04 - 11:07שאמרה, "אוניברסיטה מתחילה בגן-ילדים."
-
11:09 - 11:11לא, היא לא.
-
11:11 - 11:14(צחוק)
-
11:14 - 11:16היא לא.
-
11:16 - 11:19אם היה לנו זמן, הייתי מפרט יותר, אבל אין לנו.
-
11:19 - 11:21(צחוק)
-
11:21 - 11:23גן-ילדים מתחיל בגן-ילדים.
-
11:23 - 11:25(צחוק)
-
11:25 - 11:27חבר שלי אמר פעם,
-
11:27 - 11:30"בן שלוש אינו מחצית מבן שש."
-
11:30 - 11:32(צחוק)
-
11:32 - 11:37(מחיאות כפיים)
-
11:37 - 11:39הם בני שלוש.
-
11:39 - 11:41אבל כפי ששמענו במושב זה,
-
11:41 - 11:44יש כזאת תחרות בשביל להיכנס לגני-ילדים,
-
11:44 - 11:46כדי להיכנס לגן-ילדים הנכון,
-
11:46 - 11:49שבשביל זה אנשים עוברים ריאיונות בגיל שלוש.
-
11:51 - 11:53ילדים יושבים מול צוותים שאינם מתרשמים,
-
11:53 - 11:55עם קורות חייהם,
-
11:55 - 11:58(צחוק)
-
11:58 - 12:00מדפדפים בהם ושואלים, "ובכן, האם זהו זה?"
-
12:00 - 12:02(צחוק)
-
12:02 - 12:05(מחיאות כפיים)
-
12:05 - 12:08"אתה חי כבר 36 חודשים, וזה הכל?"
-
12:08 - 12:15(צחוק)
-
12:15 - 12:18"לא השגת כלום.
-
12:18 - 12:21שישה חודשים ראשונים עברו ביניקה, כפי שאני רואה זאת."
-
12:21 - 12:24(צחוק)
-
12:26 - 12:29תראו, התפיסה הזו מקוממת, אבל היא מושכת אנשים.
-
12:29 - 12:31הנושא הגדול השני הוא מוסכמות.
-
12:31 - 12:33בנינו את מערכות החינוך שלנו
-
12:33 - 12:35לפי מודל של מזון מהיר.
-
12:35 - 12:38ג'יימי אוליוור דיבר על זה באחד הימים.
-
12:38 - 12:40אתם יודעים שקיימים שני מודלים של הבטחת אכות בקייטרינג.
-
12:40 - 12:42אחד הוא מזון מהיר,
-
12:42 - 12:44היכן שהכל על-פי תקן אחיד.
-
12:44 - 12:46השני הוא דברים כמו מסעדות של זגאט את מישלין,
-
12:46 - 12:48ששם שום דבר אינו על-פי תקן,
-
12:48 - 12:50הם מתאימים את עצמם לנסיבות הקיימות.
-
12:50 - 12:53ואנחנו מכרנו את עצמנו למודל חינוכי של מזון מהיר.
-
12:53 - 12:56והוא מדלל את רוחנו והאנרגיות שלנו
-
12:56 - 12:59באותו אופן כמו שמזון מהיר מכלה את הגוף הפיזי שלנו.
-
12:59 - 13:04(מחיאות כפיים)
-
13:05 - 13:07אני סבור שעלינו להכיר במספר דברים.
-
13:07 - 13:10אחד זה שהכישרון האנושי הוא מאוד מגוון.
-
13:10 - 13:12לאנשים יש כישורים מאוד שונים.
-
13:12 - 13:14לאחרונה הגעתי למסקנה
-
13:14 - 13:16שבתור ילד קיבלתי גיטרה
-
13:16 - 13:19בערך באותו זמן שאריק קלפטון קיבל את הגיטרה הראשונה שלו.
-
13:20 - 13:23וכפי שאתם יודעים, זה עלה יפה עם אריק, זה כל מה שיש לי לומר.
-
13:23 - 13:25(צחוק)
-
13:25 - 13:27מאיזו שהיא סיבה זה לא הצליח איתי.
-
13:27 - 13:30לא יכלתי לגרום לדבר הזה לפעול,
-
13:30 - 13:32לא משנה כמה פעמים או כמה חזק נשפתי לתוכו.
-
13:32 - 13:34זה פשוט לא עבד.
-
13:37 - 13:39אבל זה לא רק זה.
-
13:39 - 13:41זה גם קשור לתשוקה.
-
13:41 - 13:43לעיתים קרובות, אנשים אינם מצטיינים בדברים
-
13:43 - 13:45שלא באמת אכפת להם מהם. זה קשור בתשוקה,
-
13:45 - 13:48ובמה שמעורר את רוחנו ואת המרץ שבנו.
-
13:48 - 13:51ואם עושים את הדבר שאוהבים לעשות, שאתה טוב בו,
-
13:51 - 13:54הזמן מקבל תפנית שונה לגמרי.
-
13:54 - 13:57אישתי סיימה זה עתה לכתוב רומן,
-
13:57 - 13:59ואני חושב שזה ספר נהדר,
-
13:59 - 14:02אבל היא נעלמת למשך שעות.
-
14:02 - 14:04אתם יודעים איך זה, אם עושים מה שאוהבים,
-
14:04 - 14:07שעה נראית כמו חמש דקות.
-
14:07 - 14:09אם עושים משהו שלא מתחברים אליו ברוחנו,
-
14:09 - 14:11חמש דקות נראות כמו שעה.
-
14:11 - 14:14והסיבה שכל-כך הרבה אנשים נפלטים ממערכת חינוך
-
14:14 - 14:16היא בגלל שהמערכת אינה מזינה את רוחם,
-
14:16 - 14:19היא אינה מזינה את האנרגיה שלהם או את תשוקתם.
-
14:19 - 14:22לכן אני סבור שעלינו לשנות דימויים.
-
14:22 - 14:25עלינו לעבור ממשהו שהוא מיסודו מודל תעשייתי של חינוך,
-
14:25 - 14:27מודל יצרני,
-
14:27 - 14:29המבוסס על לינאריות,
-
14:29 - 14:32על מוסכמות ועל קיטלוג של אנשים.
-
14:32 - 14:34עלינו לעבור למודל
-
14:34 - 14:37המבוסס על עקרונות של חקלאות.
-
14:37 - 14:40עלינו להכיר בכך שפריחה אנושית
-
14:40 - 14:42אינה תהליך מכני,
-
14:42 - 14:44אלא תהליך אורגני.
-
14:44 - 14:47ולא ניתן לחזות את התוצאה של התפתחות אנושית;
-
14:47 - 14:49כל מה שניתן לעשות, כמו איכר,
-
14:49 - 14:51זה ליצור את התנאים שבהם
-
14:51 - 14:53האדם יתחיל לפרוח.
-
14:53 - 14:56לכן כאשר שוקלים לתקן ולשנות החינוך,
-
14:56 - 14:59זה לא כמו שיבוט של מערכת.
-
14:59 - 15:01יש מערכות מצויינות כמו קיפס.
-
15:01 - 15:03ישנם הרבה מודלים טובים.
-
15:03 - 15:06זה קשור להתאמה לנסיבות ספציפיות,
-
15:06 - 15:08והתאמה אישית של חינוך
-
15:08 - 15:10לאנשים שלומדים בזמן נתון.
-
15:10 - 15:12ואם עושים זאת, אני חושב,
-
15:12 - 15:14יהיה לנו המענה לעתיד
-
15:14 - 15:17מפני שהעניין הוא לא בבניית פיתרון חדש;
-
15:17 - 15:19אלא על יצירת תנועה חינוכית
-
15:19 - 15:22אשר בה אנשים מפתחים פיתרונות בשביל עצמם,
-
15:22 - 15:25אבל בעזרת תמיכה חיצונית המבוססת על תוכנית לימודים אישית.
-
15:25 - 15:27באולם זה עכשיו
-
15:27 - 15:29ישנם אנשים המפגינים
-
15:29 - 15:31תושיות בלתי רגילות בעסקים,
-
15:31 - 15:33בתקשורת, באינטרנט.
-
15:33 - 15:35טכנולוגיות אלו,
-
15:35 - 15:38בשילוב עם הכישרונות יוצאי הדופן של מורים,
-
15:38 - 15:41מעניקות הזדמנות לביצוע מהפיכה בחינוך.
-
15:41 - 15:43אני מפציר בכם להיות מעורבם בזה
-
15:43 - 15:45מכיוון שזה חיוני, לא רק עבורנו,
-
15:45 - 15:47אלא לעתידם של ילדינו.
-
15:47 - 15:49אבל עלינו להשתנות מהמודל התעשייתי
-
15:49 - 15:51למודל החקלאי,
-
15:51 - 15:54שבו כל בית-ספר יכול לפרוח מחר.
-
15:54 - 15:56זה המקום בו ילדים חווים את החיים.
-
15:56 - 15:58או בבית, אם שם הם בוחרים לקבל את חינוכם
-
15:58 - 16:00ביחד עם משפחותיהם או חבריהם.
-
16:00 - 16:02היו הרבה דיבורים על חלומות
-
16:02 - 16:05במהלך הימים האחרונים.
-
16:05 - 16:07ורק רציתי במהירות --
-
16:07 - 16:10מאוד התרשמתי מהשירים של נטלי מרצ'נט אמש,
-
16:10 - 16:12המעלה מחדש שירים ישנים.
-
16:12 - 16:14רציתי לקרוא לכם במהירות שיר קצר
-
16:14 - 16:17מאת ו.ב. ייטס, מישהו שעשוי להיות מוכר לכם.
-
16:17 - 16:19הוא כתב זאת לאהובתו,
-
16:19 - 16:21מאאוד גונה,
-
16:21 - 16:24והוא מקונן בשיר על כך
-
16:24 - 16:27שהוא אינו מסוגל להעניק לה מה שלדעתו היא רוצה ממנו.
-
16:27 - 16:30וכך הוא אומר, "יש לי משהו אחר, אבל יכול להיות שזה לא בשבילך."
-
16:30 - 16:32הוא אומר:
-
16:32 - 16:35"אם היו לי אריגי גן-עדן רקומים,
-
16:35 - 16:37משובצים בזהב
-
16:37 - 16:39ובכסף,
-
16:39 - 16:41האריגים הכחולים
-
16:41 - 16:43והעמומים והכהים
-
16:43 - 16:46בשביל לילה, ויום ושעת בין-ערביים,
-
16:46 - 16:49הייתי פורש אותם תחת רגלייך;
-
16:49 - 16:52אבל אנוכי, בהיותי עני,
-
16:52 - 16:55יש לי רק חלומות;
-
16:55 - 16:58פרשתי את חלומותיי לרגלייך;
-
16:58 - 17:00דירכי עליהם בעדינות
-
17:00 - 17:03מפני שאת דורכת על חלומותיי."
-
17:03 - 17:06ובכל יום, בכל מקום,
-
17:06 - 17:09ילדנו פורשים את חלומותיהם לרגלינו.
-
17:09 - 17:12ועלינו לדרוך עליהם בעדינות.
-
17:12 - 17:14תודה רבה
-
17:14 - 17:31(מחיאות כפיים)
-
17:31 - 17:33תודה רבה לכם.
- Title:
- סר קן רובינסון: הבו לנו את מהפכת החינוך!
- Speaker:
- Sir Ken Robinson
- Description:
-
more » « less
בהרצאה שנונה ומשעשעת זו, שהיא המשך להרצאה האגדית שלו משנת 2006, סר קן רובינסון מציג עמדה הדוגלת בשינוי רדיקלי שיתבטא במעבר מבתי-ספר סטנדרטיים ללימודים המותאמים אישית -- תוך יצירת תנאים בהם הכישרונות הטבעיים של הילדים יוכלו לפרוץ החוצה וללבלב.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 17:37
|
Yubal Masalker added a translation |