< Return to Video

המבנה הסודי של הרצאות מופת

  • 0:00 - 0:03
    אני ממש ממש שמחה להיות כאן.
  • 0:03 - 0:05
    יש לכם את הכוח לשנות את העולם.
  • 0:05 - 0:06
    אני לא אומרת את זה כקלישאה,
  • 0:06 - 0:09
    יש לכם ממש את הכוח לשנות את העולם.
  • 0:09 - 0:11
    עמוק בתוככם, לכל אחד מכם
  • 0:11 - 0:14
    יש את הכלי העוצמתי ביותר הידוע לאדם.
  • 0:15 - 0:16
    וזה הרעיון.
  • 0:17 - 0:20
    רעיון אחד, הנובע מהמוח האנושי,
  • 0:20 - 0:22
    יכול ליצור סערה,
  • 0:22 - 0:25
    זו יכול להיות נקודת ההצתה של תנועה
  • 0:25 - 0:27
    וזה יכול ממש לכתוב מחדש את העתיד שלנו.
  • 0:27 - 0:30
    אבל רעיון הוא חסר כוח
  • 0:30 - 0:32
    אם הוא נשאר אצלכם בראש.
  • 0:32 - 0:35
    אם לעולם לא תוציאו את אותו רעיון החוצה
    כדי שאחרים יתמודדו איתו,
  • 0:35 - 0:36
    הוא ימות אתכם.
  • 0:37 - 0:40
    עכשיו, אולי חלקכם ניסו להביע רעיון משלכם
  • 0:40 - 0:42
    והוא לא התקבל, הוא נדחה,
  • 0:42 - 0:45
    ואולי רעיון אחר בינוני אומץ במקום.
  • 0:45 - 0:50
    וההבדל היחיד בין שני אלה
    הוא האופן בו הם הוצגו.
  • 0:50 - 0:52
    בגלל שכשאתה מציג רעיון בדרך שמהדהדת,
  • 0:52 - 0:55
    מתרחש השינוי, ואפשר לשנות את העולם.
  • 0:56 - 0:59
    במשפחה שלי, אנחנו אוספים
    פוסטרים אירופאים עתיקים.
  • 0:59 - 1:01
    בכל פעם שאנחנו נוסעים למאווי
    אנחנו מבקרים שם אצל מוכר,
  • 1:01 - 1:03
    והוא משיג לנו פוסטרים גדולים מעולים.
  • 1:03 - 1:05
    אני מתה עליהם. בכולם מופיע אותו רעיון
  • 1:05 - 1:07
    ודימוי ויזואלי ממש ברור
    שמעביר את הרעיון הזה.
  • 1:07 - 1:10
    הם בערך בגודל של מזרן.
    הם ממש גדולים.
  • 1:10 - 1:13
    הם לא עבים כמו מזרן, אבל הם גדולים.
  • 1:13 - 1:15
    והבחור שם מספר את הסיפור
    בזמן שהוא הופך את הדפים.
  • 1:15 - 1:17
    פעם אחת הייתי שם עם שני הילדים שלי.
  • 1:17 - 1:20
    הוא הופך את הדף והפוסטר הזה נמצא מתחת,
  • 1:20 - 1:22
    ובדיוק כשאני נשענת קדימה ואומרת
  • 1:22 - 1:25
    "אלוהים, אני מתה על הפוסטר הזה",
  • 1:25 - 1:27
    שני הילדים שלי קופצים אחורה והם אומרים,
  • 1:27 - 1:28
    "אלוהים, אמא, זו את".
  • 1:28 - 1:30
    וזה הפוסטר הזה.
  • 1:30 - 1:31
    (צחוק)
  • 1:31 - 1:33
    רואים, אני כאילו אומרת "קדימה צעד!"
  • 1:33 - 1:36
    מה שאהבתי בפוסטר הזה היתה האירוניה.
  • 1:36 - 1:38
    הנה הבחורה הזאת בהתלהבות, בדרך לקרב --
  • 1:38 - 1:39
    נושאת הדגל --
  • 1:40 - 1:43
    והיא מחזיקה את בקבוקי
    תבליני האפיה הקטנים האלה,
  • 1:43 - 1:45
    כאילו, זה משהו ממש חסר חשיבות,
  • 1:45 - 1:49
    למרות שהיא מוכנה לסכן את
    גופה וחייה כדי למכור את הדבר הזה.
  • 1:50 - 1:54
    אז אם תוציאו את בקבוקי התבלינים האלה
  • 1:54 - 1:55
    ותשימו במקומם מצגת --
  • 1:55 - 1:57
    כאן, זאת אני, די מתלהבת.
  • 1:57 - 1:59
    התלהבתי מהמצגות
  • 1:59 - 2:02
    עוד כשזה לא היה מגניב להתלהב ממצגות.
  • 2:02 - 2:05
    אני באמת חושבת שיש להן את
    הכוח לשנות את העולם
  • 2:05 - 2:07
    כשאתם מצליחים להעביר באמצעותם
    את המסר באופן אפקטיבי.
  • 2:07 - 2:09
    ושינוי של העולם הוא דבר קשה.
  • 2:10 - 2:13
    זה לא יקרה עם בן אדם אחד בלבד
    ורעיון אחד בלבד.
  • 2:13 - 2:16
    הרעיון הזה חייב להתפשט,
    או שהוא לא יהיה אפקטיבי.
  • 2:16 - 2:18
    אז הוא חייב לצאת מהראש שלכם
  • 2:18 - 2:20
    אל המרחב הפתוח שאנשים יוכלו לראות אותו.
  • 2:22 - 2:26
    והדרך בה רעיונות מועברים באופן האפקטיבי
    ביותר היא באמצעות סיפור.
  • 2:26 - 2:28
    אתם יודעים, במשך אלפי שנים,
  • 2:28 - 2:31
    דורות של אנלפביתים העבירו
    את הערכים והתרבות שלהם
  • 2:31 - 2:33
    מדור לדור,
  • 2:33 - 2:34
    והם נשארו שלמים.
  • 2:34 - 2:37
    אז יש כאן משהו קצת קסום במבנה של סיפור
  • 2:37 - 2:40
    שגורם לכך שכאשר הוא נבנה,
  • 2:40 - 2:42
    הוא יכול להטמע ואז לספר אותו שוב
  • 2:42 - 2:43
    על ידי האדם ששמע אותו.
  • 2:45 - 2:48
    אז בסיפור אפשר לקבל תגובה פיזית
    פחות או יותר
  • 2:48 - 2:51
    הלב דופק, העיניים מתרחבות,
  • 2:51 - 2:54
    או שאפשר לדבר על "קיבלתי צמרמורת"
  • 2:54 - 2:56
    או "יכולתי להרגיש את זה בבטן".
  • 2:56 - 2:59
    אנחנו מגיבים באופן פיזי ממש
    כשמישהו מספר לנו סיפור.
  • 2:59 - 3:02
    אז למרות שהבמה היא זהה,
    סיפור יכול להיות מסופר,
  • 3:02 - 3:05
    אבל ברגע שמציגים מצגת, הסיפור מת.
  • 3:05 - 3:06
    ורציתי להבין למה.
  • 3:06 - 3:09
    למה אנחנו יכולים פיזית לשבת
    בקשב מלא במהלך סיפור,
  • 3:10 - 3:11
    אבל הקשב הזה פשוט מת כשמדובר במצגת.
  • 3:12 - 3:16
    רציתי להבין, איך משלבים
    סיפור בתוך מצגות.
  • 3:16 - 3:19
    אז היו לנו אלפי מצגות בחנות --
  • 3:19 - 3:21
    מאות אלפי מצגות למעשה,
  • 3:21 - 3:23
    אז ידעתי מה ההקשר של מצגת ממש גרועה.
  • 3:23 - 3:26
    החלטתי ללמוד קולנוע וספרות,
  • 3:26 - 3:28
    וממש להתעמק בנושא והבנתי מה קורה
  • 3:29 - 3:30
    ומדוע הקשב נשבר.
  • 3:30 - 3:33
    אז, אני רוצה להראות לכם חלק מהממצאים
  • 3:33 - 3:37
    שהובילו לגילוי שלי על
    צורת ההעברה של מצגות.
  • 3:38 - 3:40
    אז ברור שנתחיל באריסטו,
  • 3:40 - 3:43
    היה לו מבנה משולש קבוע:
    התחלה, אמצע וסוף.
  • 3:43 - 3:45
    למדנו פואטיקה ורטוריקה,
  • 3:45 - 3:48
    ולמצגות רבות אין אפילו
    את המבנה הפשוט הזה.
  • 3:48 - 3:51
    ואז המשכתי ולמדתי טיפוסי גיבורים,
  • 3:51 - 3:53
    חשבתי "אוקיי, המציג הוא הגיבור,
  • 3:53 - 3:55
    הם עומדים על הבמה, הם כוכבי ההצגה".
  • 3:55 - 3:59
    כמציג, קל להרגיש שאתה כוכב ההצגה.
  • 3:59 - 4:01
    הבנתי מיד שזה שורש הבעיה.
  • 4:01 - 4:04
    בגלל שכשיש לי רעיון,
    אני יכולה להניח אותו בחוץ,
  • 4:04 - 4:07
    אבל אם אתם לא מאמצים את הרעיון הזה
    לליבכם ומתאהבים בו,
  • 4:07 - 4:09
    הרעיון לא מגיע לשום מקום
    והעולם לא משתנה.
  • 4:09 - 4:12
    אז למעשה, המציג אינו הגיבור,
  • 4:12 - 4:14
    הקהל הוא הגיבור של הרעיון שלנו.
  • 4:15 - 4:17
    אז אם תסתכלו על מסעו של
    הגיבור של ג'וזף קמפבל,
  • 4:17 - 4:21
    כבר בדף הראשון, היו כבר
    מספר תובנות מאוד מעניינות.
  • 4:21 - 4:23
    אז הנה הגיבור החביב הזה בעולם רגיל,
  • 4:23 - 4:25
    והם מקבלים את הקריאה להרפתקה.
  • 4:25 - 4:27
    אז העולם יצא משיווי משקל.
  • 4:27 - 4:29
    ובהתחלה הם מתנגדים.
  • 4:29 - 4:31
    הם כאילו אומרים: "אנחנו לא יודעים אם
    אנחנו רוצים לקפוץ לתוך כל זה"
  • 4:31 - 4:33
    ואז המנטור מגיע
  • 4:33 - 4:35
    ועוזר להם לעבור מהעולם הרגיל שלהם
  • 4:35 - 4:36
    לעולם מיוחד
  • 4:36 - 4:38
    וזהו תפקידו של המציג.
  • 4:38 - 4:41
    להיות המנטור. "אתם לא לוק סקייווקר,
    אתם יודה" (מלחמת הכוכבים)
  • 4:41 - 4:43
    אתם אלה שבעצם עוזרים לקהל
  • 4:43 - 4:47
    לעבור מדבר אחד לרעיון החדש והמיוחד שלכם,
  • 4:47 - 4:48
    וזהו כוחו של הסיפור.
  • 4:49 - 4:53
    אז במבנה הכי פשוט שלו זהו
    מבנה משולש של סיפור.
  • 4:53 - 4:56
    יש לכם גיבור חביב בעל רצון,
  • 4:56 - 4:58
    הוא נתקל במכשול
  • 4:58 - 5:02
    ולבסוף מגיח, לאחר שעבר תהליך שינוי,
    וזהו המבנה הבסיסי.
  • 5:03 - 5:06
    אבל רק כשפגשתי את הפירמידה
    של גוסטב פרייטג --
  • 5:06 - 5:09
    הוא צייר את הצורה הזאת ב1863.
  • 5:09 - 5:12
    הוא היה מחזאי גרמני --
  • 5:12 - 5:14
    הוא היה מחזאי גרמני
  • 5:14 - 5:17
    והאמין שישנו מבנה מחומש,
  • 5:17 - 5:20
    בעל אקספוזיציה, הנעה לפעולה,
  • 5:20 - 5:22
    רגע שיא, רגע נפילה והתרה,
  • 5:22 - 5:25
    כלומר רגע ההתרה או הפתרון של הסיפור.
  • 5:25 - 5:27
    אני אוהבת את המבנה הזה.
    כשאנחנו מדברים על צורות.
  • 5:27 - 5:30
    לסיפור יש קשת --
    בעצם קשת היא צורה בעצמה.
  • 5:30 - 5:33
    אנחנו מדברים על מוזיקה קלאסית
    כבעלת צורה.
  • 5:34 - 5:36
    אז חשבתי, היי, אם למצגות היתה צורה,
  • 5:36 - 5:37
    איזה צורה היתה להן?
  • 5:37 - 5:40
    ואיך המציגים הטובים ביותר
    משתמשים בצורה הזאת,
  • 5:40 - 5:42
    אם בכלל?
  • 5:42 - 5:44
    אני לעולם לא אשכח את זה,
    זה היה יום שבת בבוקר.
  • 5:44 - 5:47
    אחרי כל המחקר הזה --
    מחקר שלקח כמה שנים טובות --
  • 5:47 - 5:48
    ציירתי צורה.
  • 5:48 - 5:51
    וחשבתי, "אלוהים, אם הצורה הזאת אמיתית,
  • 5:51 - 5:54
    אני אמורה להיות מסוגלת לקחת
    שתי מצגות שונות לחלוטין
  • 5:54 - 5:56
    ולהניח אותן זו על גבי זו,
    וזה יהיה נכון עבור שתיהן".
  • 5:56 - 5:57
    אז לקחתי את המצגת
    הכי מובנת מאליה,
  • 5:57 - 5:59
    לקחתי את נאום "יש לי חלום"
    של מרטין לות'ר קינג,
  • 5:59 - 6:02
    ולקחתי את נאום ההשקה של
    האייפון של סטיב ג'ובס מ- 2007,
  • 6:02 - 6:04
    והנחתי אותם זה על גבי זה, וזה הצליח.
  • 6:04 - 6:06
    ישבתי במשרד שלי, המומה.
  • 6:06 - 6:08
    ממש בכיתי קצת.
  • 6:08 - 6:10
    בגלל שחשבתי, "קיבלתי את המתנה הזאת",
  • 6:10 - 6:11
    והנה היא,
  • 6:11 - 6:14
    זוהי התבנית של מצגת מעולה.
  • 6:15 - 6:16
    נכון שזה מדהים?
  • 6:16 - 6:17
    (צחוק)
  • 6:17 - 6:19
    ממש בכיתי.
  • 6:19 - 6:21
    אני רוצה להראות לכם אותה, זה די מדהים.
  • 6:21 - 6:25
    ישנה התחלה, אמצע וסוף
    ואני רוצה שנעקוב אחרי התבנית,
  • 6:25 - 6:28
    בכלל שהמציגים הטובים ביותר --
    עברתי על נאומים, הכל --
  • 6:28 - 6:30
    מתאים לתבנית הזו.
  • 6:30 - 6:32
    אפילו נאום גטיסבורג (של אברהם לינקולן)
    מתאים לתבנית הזו.
  • 6:32 - 6:35
    בתחילתה של כל מצגת יש להציג את המצב הקיים.
  • 6:35 - 6:38
    אתם יודעים, הנה הסטטוס קוו, הנה מה שקורה.
  • 6:38 - 6:40
    ואז אתם צריכים להשוות
    בין זה ובין החזון העתידי.
  • 6:40 - 6:43
    אתם צריכים להרחיב את הפער הזה ככל האפשר.
  • 6:43 - 6:47
    בגלל שישנו תחום הנוחות של הסטטוס קוו,
  • 6:47 - 6:50
    ואתם צריכים להנגיד בינו ובין
    הגדולה של הרעיון שלכם.
  • 6:50 - 6:52
    זה כמו, אתם יודעים, כאן העבר,
    כאן העתיד
  • 6:52 - 6:54
    אבל תסתכלו על העתיד שלנו.
  • 6:54 - 6:57
    הנה הבעיה, אבל תסתכלו מה קורה
    כשמבטלים את הבעיה הזאת.
  • 6:57 - 7:00
    הנה המכשול, בואו נסיר את המחסום.
  • 7:00 - 7:02
    אתם צריכים ממש להדגיש את הפער הזה.
  • 7:02 - 7:05
    זה כמו האירוע המכונן בסרט.
  • 7:05 - 7:07
    כשפתאום הקהל צריך להתמודד
  • 7:07 - 7:09
    עם מה שהצגת בפניהם:
  • 7:09 - 7:12
    "ואוו, האם אני רוצה להסכים עם זה
    ולישר קו עם זה או לא?"
  • 7:12 - 7:15
    ושאר המצגת שלך תתמוך בזה.
  • 7:15 - 7:17
    אז האמצע מזגזג,
  • 7:18 - 7:20
    הוא מנווט בין המצב הקיים והחזון העתידי,
  • 7:20 - 7:21
    המצב הקיים והחזון העתידי.
  • 7:21 - 7:23
    בגלל שמה שאתם מנסים לעשות
  • 7:23 - 7:26
    הוא להציג את הסטטוס קוו
    ואת המצב הנורמלי כלא אטרקטיבייים
  • 7:26 - 7:27
    אתם רוצים למשוך את הקהל
  • 7:27 - 7:30
    לעבר החזון העתידי אם הרעיון שלכם יאומץ
  • 7:31 - 7:34
    עכשיו, בדרככם לשנות את העולם,
    אנשים הולכים להתנגד.
  • 7:34 - 7:37
    הם לא הולכים להתלהב, אולי הם
    אוהבים את העולם כמו שהוא.
  • 7:37 - 7:39
    אז תצטרכו להתמודד עם התנגדות.
  • 7:39 - 7:41
    בגלל זה אתם חייבים לזגזג.
  • 7:41 - 7:42
    זה כמו שייט.
  • 7:42 - 7:45
    כשאתם שטים נגד כיוון הרוח וישנה רוח נגדית,
  • 7:45 - 7:48
    אתם צריכים לזגזג עם הסירה שלכם,
  • 7:48 - 7:50
    ככה אתם יכולים לתפוס את הרוח.
  • 7:50 - 7:52
    אתם צריכים לתפוס את ההתנגדות
  • 7:52 - 7:54
    שתעלה מולכם בזמן שאתם שטים.
  • 7:54 - 7:56
    המעניין הוא, שאם אתם תופסים
    את הרוח בתזמון הנכון
  • 7:57 - 7:58
    ואתם מציבים את המפרש שלכם
    בזוית הנכונה,
  • 7:58 - 8:01
    הסירה שלכם תשוט מהר יותר מהרוח עצמה.
  • 8:01 - 8:02
    זוהי תופעה פיזיקלית.
  • 8:02 - 8:03
    אז באמצעות המחשת
  • 8:04 - 8:07
    האופן בו הם עומדים להתנגד לשינוי
    שבין המצב הקיים והחזון העתידי,
  • 8:07 - 8:09
    למעשה תגרום להם לקבל מהר יותר
    את הרעיון שלכם
  • 8:09 - 8:11
    לעומת המצב בו לא הייתם עושים זאת.
  • 8:11 - 8:14
    אז אחרי שזגזגתם
    בין המצב הקיים והחזון העתידי,
  • 8:14 - 8:16
    נקודת המפנה האחרונה היא הקריאה לפעולה,
  • 8:16 - 8:19
    שצריכה להיות בכל מצגת, אבל בסוף.
  • 8:19 - 8:21
    אתם צריכים לתאר את העולם כגן עדן החדש.
  • 8:21 - 8:23
    "זאת האוטופיה שתהיה אם הרעיון שלי יאומץ".
  • 8:23 - 8:26
    "זאת הדרך בה העולם יראה,
  • 8:26 - 8:28
    אם נתאחד ונפתור יחד את הבעיה הגדולה הזאת".
  • 8:28 - 8:30
    אתם צריכים להשתמש בזה כסיומת שלכם,
  • 8:30 - 8:32
    בדרך מאוד פואטית ודרמטית.
  • 8:33 - 8:35
    אז, מעניין לציין, שכשסיימתי,
  • 8:36 - 8:39
    חשבתי, "אתם יודעים מה? אני יכולה
    להשתמש בזה ככלי אנליטי".
  • 8:39 - 8:41
    ממש העתקתי נאומים,
  • 8:41 - 8:44
    ומיפיתי כמה הם משתמשים בכלי הזה.
  • 8:45 - 8:46
    אז אני רוצה להראות לכם חלק מזה היום,
  • 8:46 - 8:49
    ואני רוצה לפתוח בשני האנשים
  • 8:49 - 8:50
    שביניהם השוויתי בפעם הראשונה.
  • 8:50 - 8:53
    הנה מר ג'ובס, ששינה לחלוטין את העולם.
  • 8:53 - 8:56
    שינה את העולם של מחשבים אישיים,
    שינה את תעשיית המוזיקה
  • 8:56 - 8:59
    ועכשיו הוא בדרכו לשנות
    את תעשיית הטלפונים הניידים.
  • 8:59 - 9:01
    אז הוא בטוח שינה את העולם.
  • 9:01 - 9:04
    וזוהי הצורה של נאום ההשקה שלו
    של האייפון ב2007,
  • 9:04 - 9:05
    כשהוא הציג את האייפון שלו.
  • 9:05 - 9:08
    זהו נאום בן 90 דקות ואתם יכולים
    לראות שהוא התחיל במצב הקיים,
  • 9:08 - 9:11
    והוא מזגזג ומסיים בחזון העתידי.
  • 9:12 - 9:14
    אז אני רוצה להתמקד בזה:
  • 9:14 - 9:17
    הקו הלבן מייצג אותו מדבר.
  • 9:17 - 9:19
    הקו הצבעוני הבא שצץ כאן,
  • 9:19 - 9:21
    זה כשהוא עובר לוידאו.
  • 9:21 - 9:23
    אז הוא מוסיף קצת מגוון וחותך להדגמה.
  • 9:23 - 9:25
    אז זה לא רק הוא שמדבר כל הזמן.
  • 9:25 - 9:28
    והקווים האלה מייצגים שם.
  • 9:28 - 9:31
    ואז לקראת הסוף אתם תראו קו כחול,
  • 9:31 - 9:32
    שיהיה הדובר האורח.
  • 9:32 - 9:34
    אז כאן זה נהיה מעניין:
  • 9:34 - 9:37
    כל סימון כאן הוא מייצג
    נקודה בה הוא הצחיק אותם.
  • 9:37 - 9:39
    וכל סימון כאן מייצג נקודה
    בה הקהל מחא כפיים.
  • 9:39 - 9:41
    הם כל כך מעורבים פיזית,
  • 9:41 - 9:44
    שהם מגיבים באופן פיזי למה שהוא אומר,
  • 9:44 - 9:45
    שזה ממש פנטסטי,
  • 9:45 - 9:48
    כי אז אתה יודע שהקהל נמצא בכף ידך.
  • 9:48 - 9:51
    אז הוא מתחיל את החזון העתידי במשפט:
  • 9:51 - 9:54
    "זהו יום שחיכיתי לו במשך שנתיים וחצי".
  • 9:55 - 9:56
    אז הוא משיק מוצר
  • 9:56 - 9:58
    שהוא ידע עליו כבר כמה שנים.
  • 9:58 - 10:00
    אז זה לא מוצר חדש עבורו.
  • 10:00 - 10:01
    אבל תראו את זה,
  • 10:01 - 10:03
    הוא עושה עוד דבר: הוא מתמוגג.
  • 10:03 - 10:05
    הוא מתמוגג מהמוצר שלו.
  • 10:05 - 10:07
    הוא מתמוגג מעצמו יותר מאשר
    שהקהל צוחק או מוחא כפיים.
  • 10:08 - 10:11
    אז הוא אומר דברים כמו:
    "נכון שזה מדהים? נכון שזה יפה?"
  • 10:11 - 10:15
    הוא מדגים עבור הקהל את מה
    שהוא רוצה שהם ירגישו.
  • 10:15 - 10:19
    הוא למעשה פועל כדי לגרום להם
    להרגיש בצורה מסוימת.
  • 10:19 - 10:23
    הוא מתחיל את החזון העתידי עם המשפט:
    "אחת לזמן מה,
  • 10:23 - 10:26
    מגיע מוצר מהפכני שמשנה את הכל".
  • 10:26 - 10:29
    ואז הוא מתחיל להגביר קצב
    ולדבר על המוצר החדש שלו.
  • 10:29 - 10:31
    בהתחלה הוא למעשה משאיר את הטלפון כבוי.
  • 10:31 - 10:35
    תראו שהקו הוא די לבן עד לנקודה זו,
  • 10:35 - 10:36
    ואז הוא מפרט:
  • 10:36 - 10:39
    "הנה הטלפון החדש והנה המתחרים הדפוקים.
  • 10:39 - 10:42
    הנה הטלפון החדש, והנה המתחרים הדפוקים".
  • 10:42 - 10:45
    ואז, ממש כאן, יש לו את רגע השיא --
  • 10:45 - 10:47
    וזה משהו שתמיד נזכור.
  • 10:47 - 10:49
    הוא מדליק את הטלפון.
  • 10:49 - 10:51
    הקהל רואה בפעם הראשונה פעולת גלילה,
  • 10:51 - 10:53
    אתם יכולים לשמוע את החמצן
    נשאב החוצה מהחדר.
  • 10:53 - 10:55
    הם התנשמו, אתם ממש יכולים לשמוע את זה.
  • 10:55 - 10:57
    אז הוא יצר רגע שהם תמיד יזכרו.
  • 10:57 - 11:00
    אז אם נמשיך במודל הזה,
    אתם יכולים לראות את הכחול,
  • 11:00 - 11:02
    בו הדוברים החיצוניים מדברים,
  • 11:02 - 11:04
    וסמוך לפינה הימנית התחתונה הקו נשבר.
  • 11:04 - 11:06
    זה בגלל שהקליקר שלו נשבר.
  • 11:06 - 11:08
    הוא רצה לשמור על תחושת התרגשות מועצמת.
  • 11:08 - 11:10
    הוא מספר סיפור אישי.
  • 11:10 - 11:12
    ממש שם, ברגע שהטכנולוגיה לא עבדה.
  • 11:12 - 11:14
    אז הוא אלוף בתקשורת,
  • 11:14 - 11:16
    והוא פונה לסיפור כדי לשמר
    את רמת המעורבות של הקהל.
  • 11:17 - 11:19
    אז בפינה הימנית למעלה הוא מסיים
    בתחושת האושר החדשה.
  • 11:19 - 11:21
    הוא מותיר אותם עם ההבטחה
  • 11:21 - 11:24
    שאפל תמשיך לבנות מוצרים חדשים מהפכניים.
  • 11:24 - 11:25
    והוא אומר,
  • 11:26 - 11:29
    "יש ציטוט ישן של וויין גרצקי
    (שחקן הוקי קרח מפורסם) שאני אוהב:
  • 11:29 - 11:32
    'אני מחליק לאן שהדסקית עתידה להיות,
    לא לאיפה שהיא כבר היתה'.
  • 11:32 - 11:35
    תמיד ניסינו לעשות את זה באפל כבר מההתחלה
  • 11:35 - 11:36
    ואנחנו תמיד נעשה זאת".
  • 11:36 - 11:38
    אז הוא מסיים בתחושת האושר החדשה.
  • 11:38 - 11:39
    ובואו נסתכל על מר קינג.
  • 11:39 - 11:41
    הוא היה איש חזון מדהים, איש כנסייה
  • 11:41 - 11:44
    שהקדיש את חייו לפעילות למען שוויון.
  • 11:44 - 11:47
    וזה המבנה של הנאום "יש לי חלום".
  • 11:47 - 11:49
    אתם יכולים לראות שהוא
    מתחיל עם המצב הקיים,
  • 11:49 - 11:51
    ומזגזג בין המצב הקיים והחזון העתידי,
  • 11:51 - 11:55
    ומסיים באושר חדש מאוד פואטי,
    שהיא החלק המפורסם שכולנו מכירים.
  • 11:55 - 11:58
    אז אני הולכת לפרוש את זה קצת יותר כאן,
  • 11:58 - 11:59
    למתוח את זה עבורכם,
  • 11:59 - 12:02
    ומה שעשיתי כאן זה להניח את התמליל כאן
  • 12:02 - 12:03
    לצד הטקסט.
  • 12:03 - 12:05
    אני יודעת שאתם לא יכולים לקרוא את זה.
  • 12:05 - 12:07
    אבל בסוף כל שורה, שברתי את השורה.
  • 12:07 - 12:09
    כי הוא לקח נשימה והוא עצר.
  • 12:09 - 12:12
    הוא היה מטיף בפטיסטי מהדרום,
    רוב האנשים לא שמעו את זה,
  • 12:12 - 12:16
    והיה לו מקצב וקצב אמיתיים
    שהיו ממש חדשים עבור האנשים שם.
  • 12:16 - 12:18
    אני רוצה לכסות את שורות הטקסט האלה בסרגל
  • 12:19 - 12:21
    כי אני רוצה להשתמש בסרגל ככלי מידע.
  • 12:22 - 12:25
    בא נעקוב אחרי איך הוא בעצם מדבר לקהל.
  • 12:26 - 12:28
    הקווים הכחולים כאן מייצגים
    את הקטעים בהם הוא השתמש
  • 12:28 - 12:30
    בכלי רטורי ממשי של חזרה.
  • 12:30 - 12:32
    כלומר שהוא חוזר על עצמו,
  • 12:32 - 12:34
    הוא השתמש באותם מילים ומושגים,
  • 12:34 - 12:36
    כך שאנשים יוכלו לזכור ולהיזכר בהם.
  • 12:37 - 12:39
    אבל אז הוא גם השתמש
    בהרבה מטפורות ובמילים ויזואליות.
  • 12:39 - 12:42
    זאת היתה דרך לקחת רעיונות ממש מורכבים
  • 12:42 - 12:45
    ולהפוך אותם לזכירים ונהירים,
    כך שאנשים הבינו אותם.
  • 12:45 - 12:46
    הוא בעצם יצר --
  • 12:46 - 12:49
    כמעט סצנות בעזרת המילים כדי
  • 12:49 - 12:51
    שהם יוכלו לדמיין את מה שהוא אמר.
  • 12:52 - 12:55
    ואז גם היו הרבה שירים ופסוקים מאוד מוכרים
    שהוא השתמש בהם.
  • 12:55 - 12:58
    זה רק החלק הקדמי של מה שאתם רואים.
  • 12:58 - 13:00
    ואז הוא גם עשה הרבה התייחסויות פוליטיות
  • 13:00 - 13:02
    של ההבטחות שהובטחו לאנשים.
  • 13:02 - 13:05
    כך שאם נתבונן בחלק הראשון של המצב הקיים,
  • 13:05 - 13:07
    ממש בסוף החלק של המצב הקיים
    היתה הפעם הראשונה
  • 13:07 - 13:10
    שאנשים בעצם מחאו כפיים וקראו קריאות רמות.
  • 13:10 - 13:12
    אז בסוף החלק של המצב הקיים
    מה שהוא עשה זה שהוא אמר,
  • 13:12 - 13:14
    "אמריקה נתנה לאנשים השחורים
    המחאה ללא כיסוי,
  • 13:14 - 13:17
    המחאה שחזרה עם התשובה: אין די משאבים",
  • 13:17 - 13:20
    כולם מכירים את ההרגשה
    שאין לך מספיק כסף בחשבון.
  • 13:20 - 13:23
    אז הוא השתמש במטפורה שאנשים מכירים היטב.
  • 13:23 - 13:24
    אבל הרגע שהם ממש התרגשו,
  • 13:24 - 13:26
    הפעם הראשונה שהם ממש צעקו היתה:
  • 13:26 - 13:28
    "אז באנו היום לפדות את ההמחאה הזו,
  • 13:29 - 13:31
    המחאה שתיתן לנו לפי דרישתנו
  • 13:31 - 13:33
    את העושר שבחירות והביטחון שבצדק".
  • 13:33 - 13:35
    אז הם ממש מחאו כפיים.
  • 13:35 - 13:38
    כאשר הוא הישווה
    בין המצב הקיים לבין החזון העתידי.
  • 13:38 - 13:41
    אז כשאנחנו ממשיכים קצת יותר קדימה במודל,
  • 13:41 - 13:44
    תראו שזה מזגזג בקצב יותר מהיר.
  • 13:44 - 13:47
    וכאן זה כשהוא מזגזג שוב ושוב.
  • 13:47 - 13:48
    עכשיו הקהל כבר בטירוף חושים.
  • 13:48 - 13:51
    הם כולם התרגשו, ולכן אפשר לעשות את זה
  • 13:51 - 13:53
    כדי לשמור על רמת ההתרגשות הגבוהה שלהם.
  • 13:54 - 13:56
    ואז הוא אומר, "יש לי חלום
  • 13:57 - 14:01
    כי יום אחד אומה זו תקום
    ותממש את משמעות אמונה.
  • 14:01 - 14:05
    'אנו אוחזים באמת צרופה
    כי כל בני האדם נבראו שווים'".
  • 14:05 - 14:08
    הוא משתמש בטקסט הכתום הזה כאן
    להזכיר להם את ההבטחה
  • 14:08 - 14:11
    שהפוליטיקאים הבטיחו לו
    או שהמדינה עצמה הבטיחה.
  • 14:11 - 14:13
    ואז הוא מזגזג בין
  • 14:13 - 14:16
    "יש לי חלום שיום אחד,
    יש לי חלום שיום אחד,
  • 14:16 - 14:17
    יש לי חלום שיום אחד".
  • 14:17 - 14:19
    ובסוף, זה נהיה ממש מעניין.
  • 14:19 - 14:22
    בגלל שהוא משתמש --
    אתם יכולים לראות את ארבעת גווני הירוק,
  • 14:22 - 14:25
    יש הרבה כחול כאן, שמייצגים הרבה חזרות --
  • 14:25 - 14:27
    היה לו חוש מוגבר לחזרות.
  • 14:27 - 14:30
    והירוק מייצג חוש מוגבר לשירים ופסוקים.
  • 14:30 - 14:32
    אז הקובץ הראשון של ירוק
  • 14:32 - 14:35
    היה פסוקים ממש מספר ישעיהו.
  • 14:35 - 14:38
    הקובץ השני היה
    "My Country, 'Tis of Thee."
  • 14:38 - 14:41
    זה שיר מוכר שהיתה לו משמעות מאוד עמוקה
  • 14:41 - 14:43
    עבור הקהל השחור בתקופה זו,
  • 14:43 - 14:47
    כי השיר הזה היה השיר שהם בחרו
    לשנות בו את המילים באופן הפגנתי,
  • 14:47 - 14:49
    שיצא נגד ההבטחות שלא קוימו.
  • 14:50 - 14:54
    אז הקובץ השלישי של הירוק הוא בעצם פסקה
    מתוך "My Country, 'Tis of Thee."
  • 14:54 - 14:56
    ואז הרביעי הוא שיר נשמה שחור.
  • 14:57 - 15:00
    "חופשי סוף סוף! חופשי סוף סוף!
    תודה לאל עליון, אני חופשי סוף סוף!"
  • 15:00 - 15:04
    אז הוא בעצם נגע בלבבותיהם של המשתתפים.
  • 15:04 - 15:07
    הוא ציטט מפסוקים, שזה חשוב.
  • 15:07 - 15:09
    הוא ציטט משירים שהם שרו יחד
  • 15:09 - 15:10
    כהפגנה נגד הזעם הזה,
  • 15:10 - 15:14
    והוא השתמש בהם ככלי להתחבר
    ולהדהד מול הקהל.
  • 15:14 - 15:16
    הסיום - יצירת תמונה של האושר החדש הזה,
  • 15:16 - 15:20
    באמצעות השימוש באותם הדברים שלהם
    שהם כבר החשיבו כמקודשים.
  • 15:21 - 15:24
    הוא היה אדם דגול. היה לו חלום גדול, גדול.
  • 15:24 - 15:27
    יש הרבה אנשים כאן,
    לכם יש חלומות ממש גדולים.
  • 15:27 - 15:29
    יש לכם רעיונות ממש גדולים בתוככם
  • 15:29 - 15:30
    שאתם חייבים להוציא.
  • 15:30 - 15:32
    אבל אתם יודעים מה? אנחנו נתקלים בקשיים.
  • 15:32 - 15:34
    זה לא קל לשנות את העולם;
  • 15:34 - 15:35
    זאת משימה גדולה.
  • 15:35 - 15:37
    אתם יודעים שהוא היה --
  • 15:37 - 15:39
    פצצה הושלכה על ביתו,
    דקרו אותו בסכין מעטפות,
  • 15:39 - 15:41
    בסופו של דבר הוא איבד את חייו,
  • 15:41 - 15:43
    אתם יודעים, עבור מה שהוא האמין בו.
  • 15:43 - 15:47
    אבל רובנו לא נצטרך לשלם מחיר כל כך גבוה.
  • 15:47 - 15:48
    אבל מה שקורה הוא
  • 15:48 - 15:51
    שזה בעצם קצת כמו מבנה הסיפור הבסיסי.
  • 15:51 - 15:53
    החיים יכולים להיות ככה.
  • 15:53 - 15:55
    אתם יודעים, אתם כולכם אנשים נחמדים,
  • 15:55 - 15:58
    יש לכם רצון, אתם נתקלים במכשולים,
  • 15:58 - 16:00
    ואנחנו עוצרים שם.
  • 16:00 - 16:02
    כולנו אומרים משהו דומה ל"היה לי רעיון
  • 16:02 - 16:04
    אבל אני לא אממש אותו.
  • 16:04 - 16:05
    הוא נדחה."
  • 16:05 - 16:09
    אתם יודעים, אנחנו פוגעים
    בעצמנו ברעיונות שלנו,
  • 16:09 - 16:12
    אנחנו נתקלים במכשולים ונתקלים במכשולים
  • 16:12 - 16:15
    במקום לבחור לאפשר למאבק לשנות אותנו
  • 16:15 - 16:18
    ולבחור להמשיך לחלום את החלום ולממש אותו.
  • 16:18 - 16:23
    ואתם יודעים, אם מישהו --
    אם אני יכולה, כל אחד יכול לעשות את זה.
  • 16:23 - 16:26
    אני גדלתי בסביבה דלה מבחינה כלכלית ורגשית.
  • 16:26 - 16:30
    בפעם הראשונה שיצאתי למחנה קיץ עם אחותי,
    חוויתי התעללות.
  • 16:30 - 16:33
    זאת לא היתה הפעם הראשונה שפגעו בי,
    פשוט הפעם הכי קשה.
  • 16:33 - 16:36
    וההורים שלי --
    הם התחתנו זה עם זו שלוש פעמים,
  • 16:36 - 16:37
    (לחישות מהקהל)
  • 16:37 - 16:40
    כן, זה היה סוער, וכשהם לא רבו זה עם זו
  • 16:40 - 16:43
    הם עזרו לאיזה אלכוהוליסט שחי איתנו להשתקם
  • 16:43 - 16:45
    כי שניהם היו אלכוהוליסטים בגמילה.
  • 16:45 - 16:48
    אז אמא שלי נטשה אותנו כשהייתי בת 16.
  • 16:48 - 16:51
    ותפסתי את תפקיד המטפלת
    בבית שלי ובאחים שלי.
  • 16:51 - 16:54
    והתחתנתי, פגשתי גבר.
  • 16:54 - 16:57
    התאהבתי, למדתי במשך שנה בקולג'.
  • 16:57 - 16:59
    ועשיתי מה שכל אישה צעירה
    רווקה וחכמה צריכה לעשות --
  • 16:59 - 17:02
    התחתנתי כשהייתי בת 18.
  • 17:02 - 17:03
    ואתם יודעים מה?
  • 17:03 - 17:05
    אני ידעתי, אני ידעתי
  • 17:05 - 17:07
    שנועדתי ליותר מזה.
  • 17:08 - 17:11
    ובדיוק בנקודה בסיפור חיי
    בה היתה לי הבחירה.
  • 17:11 - 17:13
    יכולתי לתת לכל הדברים האלה למשוך אותי למטה
  • 17:13 - 17:16
    ויכולתי לתת לכל הרעיונות שלי למות בתוכי.
  • 17:16 - 17:19
    יכולתי פשוט לומר, אתם יודעים מה,
    החיים קשים מדי בכדי לשנות את העולם.
  • 17:19 - 17:20
    זה פשוט קשה מדי.
  • 17:20 - 17:22
    אבל אני בחרתי סיפור שונה לחיים שלי.
  • 17:23 - 17:24
    (צחוק)
  • 17:24 - 17:26
    אתם לא מכירים את זה?
  • 17:27 - 17:29
    ולכן אני מרגישה שישנם אנשים בחדר הזה --
  • 17:29 - 17:31
    יש לכם את בקבוקי התבלינים האלה
  • 17:31 - 17:34
    ואתם חושבים, "אתם יודעים מה,
    זאת לא כזה ביג דיל".
  • 17:34 - 17:36
    "זה לא ישנה את כל העולם".
  • 17:36 - 17:38
    אבל יודעים מה?
    תוכלו לשנות את העולם שלכם.
  • 17:38 - 17:39
    תוכלו לשנות את החיים שלכם.
  • 17:39 - 17:42
    אתם יכולים לשנות את העולם
    שיש לכם שליטה עליו,
  • 17:42 - 17:43
    אתם יכולים לשנות את הסביבה שלכם.
  • 17:43 - 17:45
    אני רוצה לעודד אתכם לעשות זאת.
  • 17:46 - 17:47
    בגלל שאתם יודעים מה?
  • 17:47 - 17:50
    העתיד הוא לא מקום אליו אנחנו הולכים,
  • 17:50 - 17:53
    זה מקום שאתם יוצרים.
  • 17:54 - 17:56
    אני רוצה להודות לכם.
    תבורכו. אלוהים יברך אתכם.
  • 17:56 - 17:57
    (מחיאות כפיים)
Title:
המבנה הסודי של הרצאות מופת
Speaker:
ננסי דוארטה
Description:

מנאום "יש לי חלום" של מרטין לות'ר קינג ג'וניור לנאום ההשקה של האייפון של סטיב ג'ובס, להרצאות מופת רבות יש מבנה משותף שעוזר למסר שלהם להדהד בקרב מאזינים. בהרצאה זו, מומחית המצגות ננסי דוארטה חולקת לקחים מעשיים איך לבצע הנעה לפעולה אפקטיבית.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
18:10

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.