WEBVTT

00:00:00.000 --> 00:00:02.616
אני ממש ממש שמחה להיות כאן.

00:00:02.640 --> 00:00:04.536
יש לכם את הכוח לשנות את העולם.

00:00:04.560 --> 00:00:06.216
אני לא אומרת את זה כקלישאה,

00:00:06.240 --> 00:00:08.560
יש לכם ממש את הכוח לשנות את העולם.

00:00:09.040 --> 00:00:11.136
עמוק בתוככם, לכל אחד מכם

00:00:11.160 --> 00:00:14.400
יש את הכלי העוצמתי ביותר הידוע לאדם.

00:00:15.080 --> 00:00:16.280
וזה הרעיון.

NOTE Paragraph

00:00:17.240 --> 00:00:20.296
רעיון אחד, הנובע מהמוח האנושי,

00:00:20.320 --> 00:00:21.856
יכול ליצור סערה,

00:00:21.880 --> 00:00:24.656
זו יכול להיות נקודת ההצתה של תנועה

00:00:24.680 --> 00:00:27.456
וזה יכול ממש לכתוב מחדש את העתיד שלנו.

NOTE Paragraph

00:00:27.480 --> 00:00:30.176
אבל רעיון הוא חסר כוח

00:00:30.200 --> 00:00:32.016
אם הוא נשאר אצלכם בראש.

00:00:32.040 --> 00:00:35.096
אם לעולם לא תוציאו את אותו רעיון החוצה 
כדי שאחרים יתמודדו איתו,

00:00:35.120 --> 00:00:36.320
הוא ימות אתכם.

00:00:37.120 --> 00:00:40.416
עכשיו, אולי חלקכם ניסו להביע רעיון משלכם

00:00:40.440 --> 00:00:42.336
והוא לא התקבל, הוא נדחה,

00:00:42.360 --> 00:00:45.216
ואולי רעיון אחר בינוני אומץ במקום.

00:00:45.240 --> 00:00:49.576
וההבדל היחיד בין שני אלה 
הוא האופן בו הם הוצגו.

00:00:49.600 --> 00:00:52.416
בגלל שכשאתה מציג רעיון בדרך שמהדהדת,

00:00:52.440 --> 00:00:55.080
מתרחש השינוי, ואפשר לשנות את העולם.

NOTE Paragraph

00:00:55.880 --> 00:00:58.536
במשפחה שלי, אנחנו אוספים 
פוסטרים אירופאים עתיקים.

00:00:58.560 --> 00:01:01.016
בכל פעם שאנחנו נוסעים למאווי 
אנחנו מבקרים שם אצל מוכר,

00:01:01.040 --> 00:01:02.856
והוא משיג לנו פוסטרים גדולים מעולים.

00:01:02.880 --> 00:01:04.696
אני מתה עליהם. בכולם מופיע אותו רעיון

00:01:04.720 --> 00:01:07.296
ודימוי ויזואלי ממש ברור 
שמעביר את הרעיון הזה.

00:01:07.320 --> 00:01:10.096
הם בערך בגודל של מזרן.
הם ממש גדולים.

00:01:10.120 --> 00:01:12.616
הם לא עבים כמו מזרן, אבל הם גדולים.

00:01:12.640 --> 00:01:15.176
והבחור שם מספר את הסיפור 
בזמן שהוא הופך את הדפים.

00:01:15.200 --> 00:01:17.376
פעם אחת הייתי שם עם שני הילדים שלי.

00:01:17.400 --> 00:01:20.176
הוא הופך את הדף והפוסטר הזה נמצא מתחת,

00:01:20.200 --> 00:01:22.056
ובדיוק כשאני נשענת קדימה ואומרת

00:01:22.080 --> 00:01:24.736
"אלוהים, אני מתה על הפוסטר הזה",

00:01:24.760 --> 00:01:26.936
שני הילדים שלי קופצים אחורה והם אומרים,

00:01:26.960 --> 00:01:28.296
"אלוהים, אמא, זו את".

00:01:28.320 --> 00:01:29.536
וזה הפוסטר הזה.

NOTE Paragraph

00:01:29.560 --> 00:01:30.856
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:01:30.880 --> 00:01:33.136
רואים, אני כאילו אומרת "קדימה צעד!"

NOTE Paragraph

00:01:33.160 --> 00:01:35.696
מה שאהבתי בפוסטר הזה היתה האירוניה.

00:01:35.720 --> 00:01:38.216
הנה הבחורה הזאת בהתלהבות, בדרך לקרב --

00:01:38.240 --> 00:01:39.496
נושאת הדגל --

00:01:39.520 --> 00:01:42.536
והיא מחזיקה את בקבוקי 
תבליני האפיה הקטנים האלה,

00:01:42.560 --> 00:01:45.416
כאילו, זה משהו ממש חסר חשיבות,

00:01:45.440 --> 00:01:49.360
למרות שהיא מוכנה לסכן את 
גופה וחייה כדי למכור את הדבר הזה.

NOTE Paragraph

00:01:50.120 --> 00:01:53.696
אז אם תוציאו את בקבוקי התבלינים האלה

00:01:53.720 --> 00:01:54.976
ותשימו במקומם מצגת --

00:01:55.000 --> 00:01:57.336
כאן, זאת אני, די מתלהבת.

00:01:57.360 --> 00:01:59.016
התלהבתי מהמצגות

00:01:59.040 --> 00:02:02.256
עוד כשזה לא היה מגניב להתלהב ממצגות.

00:02:02.280 --> 00:02:04.856
אני באמת חושבת שיש להן את 
הכוח לשנות את העולם

00:02:04.880 --> 00:02:07.296
כשאתם מצליחים להעביר באמצעותם
את המסר באופן אפקטיבי.

00:02:07.320 --> 00:02:09.496
ושינוי של העולם הוא דבר קשה.

00:02:09.520 --> 00:02:12.896
זה לא יקרה עם בן אדם אחד בלבד 
ורעיון אחד בלבד.

00:02:12.920 --> 00:02:16.296
הרעיון הזה חייב להתפשט, 
או שהוא לא יהיה אפקטיבי.

00:02:16.320 --> 00:02:18.136
אז הוא חייב לצאת מהראש שלכם

00:02:18.160 --> 00:02:20.280
אל המרחב הפתוח שאנשים יוכלו לראות אותו.

00:02:21.600 --> 00:02:25.976
והדרך בה רעיונות מועברים באופן האפקטיבי 
ביותר היא באמצעות סיפור.

NOTE Paragraph

00:02:26.000 --> 00:02:27.616
אתם יודעים, במשך אלפי שנים,

00:02:27.640 --> 00:02:31.056
דורות של אנלפביתים העבירו 
את הערכים והתרבות שלהם

00:02:31.080 --> 00:02:32.776
מדור לדור,

00:02:32.800 --> 00:02:34.456
והם נשארו שלמים.

00:02:34.480 --> 00:02:37.336
אז יש כאן משהו קצת קסום במבנה של סיפור

00:02:37.360 --> 00:02:39.536
שגורם לכך שכאשר הוא נבנה,

00:02:39.560 --> 00:02:41.816
הוא יכול להטמע ואז לספר אותו שוב

00:02:41.840 --> 00:02:43.440
על ידי האדם ששמע אותו.

NOTE Paragraph

00:02:44.600 --> 00:02:48.256
אז בסיפור אפשר לקבל תגובה פיזית 
פחות או יותר

00:02:48.280 --> 00:02:51.096
הלב דופק, העיניים מתרחבות,

00:02:51.120 --> 00:02:53.736
או שאפשר לדבר על "קיבלתי צמרמורת"

00:02:53.760 --> 00:02:55.976
או "יכולתי להרגיש את זה בבטן".

00:02:56.000 --> 00:02:59.056
אנחנו מגיבים באופן פיזי ממש 
כשמישהו מספר לנו סיפור.

00:02:59.080 --> 00:03:01.816
אז למרות שהבמה היא זהה, 
סיפור יכול להיות מסופר,

00:03:01.840 --> 00:03:04.536
אבל ברגע שמציגים מצגת, הסיפור מת.

00:03:04.560 --> 00:03:06.096
ורציתי להבין למה.

NOTE Paragraph

00:03:06.120 --> 00:03:09.496
למה אנחנו יכולים פיזית לשבת
בקשב מלא במהלך סיפור,

00:03:09.520 --> 00:03:11.280
אבל הקשב הזה פשוט מת כשמדובר במצגת.

00:03:12.200 --> 00:03:15.736
רציתי להבין, איך משלבים 
סיפור בתוך מצגות.

00:03:15.760 --> 00:03:18.576
אז היו לנו אלפי מצגות בחנות --

00:03:18.600 --> 00:03:20.936
מאות אלפי מצגות למעשה,

00:03:20.960 --> 00:03:23.416
אז ידעתי מה ההקשר של מצגת ממש גרועה.

00:03:23.440 --> 00:03:26.096
החלטתי ללמוד קולנוע וספרות,

00:03:26.120 --> 00:03:28.496
וממש להתעמק בנושא והבנתי מה קורה

00:03:28.520 --> 00:03:29.920
ומדוע הקשב נשבר.

NOTE Paragraph

00:03:30.480 --> 00:03:33.376
אז, אני רוצה להראות לכם חלק מהממצאים

00:03:33.400 --> 00:03:36.920
שהובילו לגילוי שלי על 
צורת ההעברה של מצגות.

NOTE Paragraph

00:03:38.000 --> 00:03:40.056
אז ברור שנתחיל באריסטו,

00:03:40.080 --> 00:03:43.056
היה לו מבנה משולש קבוע: 
התחלה, אמצע וסוף.

00:03:43.080 --> 00:03:44.656
למדנו פואטיקה ורטוריקה,

00:03:44.680 --> 00:03:48.136
ולמצגות רבות אין אפילו 
את המבנה הפשוט הזה.

00:03:48.160 --> 00:03:50.656
ואז המשכתי ולמדתי טיפוסי גיבורים,

00:03:50.680 --> 00:03:52.736
חשבתי "אוקיי, המציג הוא הגיבור,

00:03:52.760 --> 00:03:55.416
הם עומדים על הבמה, הם כוכבי ההצגה".

00:03:55.440 --> 00:03:58.816
כמציג, קל להרגיש שאתה כוכב ההצגה.

00:03:58.840 --> 00:04:01.176
הבנתי מיד שזה שורש הבעיה.

00:04:01.200 --> 00:04:04.056
בגלל שכשיש לי רעיון, 
אני יכולה להניח אותו בחוץ,

00:04:04.080 --> 00:04:06.776
אבל אם אתם לא מאמצים את הרעיון הזה 
לליבכם ומתאהבים בו,

00:04:06.800 --> 00:04:09.296
הרעיון לא מגיע לשום מקום 
והעולם לא משתנה.

00:04:09.320 --> 00:04:11.536
אז למעשה, המציג אינו הגיבור,

00:04:11.560 --> 00:04:14.080
הקהל הוא הגיבור של הרעיון שלנו.

NOTE Paragraph

00:04:14.680 --> 00:04:17.096
אז אם תסתכלו על מסעו של 
הגיבור של ג'וזף קמפבל,

00:04:17.120 --> 00:04:20.596
כבר בדף הראשון, היו כבר 
מספר תובנות מאוד מעניינות.

00:04:20.620 --> 00:04:23.016
אז הנה הגיבור החביב הזה בעולם רגיל,

00:04:23.040 --> 00:04:24.776
והם מקבלים את הקריאה להרפתקה.

00:04:24.800 --> 00:04:27.016
אז העולם יצא משיווי משקל.

00:04:27.040 --> 00:04:28.576
ובהתחלה הם מתנגדים.

00:04:28.600 --> 00:04:31.267
הם כאילו אומרים: "אנחנו לא יודעים אם 
אנחנו רוצים לקפוץ לתוך כל זה"

00:04:31.291 --> 00:04:32.696
ואז המנטור מגיע

00:04:32.720 --> 00:04:34.856
ועוזר להם לעבור מהעולם הרגיל שלהם

00:04:34.880 --> 00:04:36.096
לעולם מיוחד

00:04:36.120 --> 00:04:37.936
וזהו תפקידו של המציג.

00:04:37.960 --> 00:04:40.936
להיות המנטור. "אתם לא לוק סקייווקר,
אתם יודה" (מלחמת הכוכבים)

00:04:40.960 --> 00:04:43.176
אתם אלה שבעצם עוזרים לקהל

00:04:43.200 --> 00:04:46.776
לעבור מדבר אחד לרעיון החדש והמיוחד שלכם,

00:04:46.800 --> 00:04:48.324
וזהו כוחו של הסיפור.

00:04:49.240 --> 00:04:53.096
אז במבנה הכי פשוט שלו זהו 
מבנה משולש של סיפור.

00:04:53.120 --> 00:04:55.856
יש לכם גיבור חביב בעל רצון,

00:04:55.880 --> 00:04:57.536
הוא נתקל במכשול

00:04:57.560 --> 00:05:02.000
ולבסוף מגיח, לאחר שעבר תהליך שינוי, 
וזהו המבנה הבסיסי.

NOTE Paragraph

00:05:02.720 --> 00:05:06.056
אבל רק כשפגשתי את הפירמידה 
של גוסטב פרייטג --

00:05:06.080 --> 00:05:09.016
הוא צייר את הצורה הזאת ב1863.

00:05:09.040 --> 00:05:12.336
הוא היה מחזאי גרמני --

00:05:12.360 --> 00:05:13.616
הוא היה מחזאי גרמני

00:05:13.640 --> 00:05:16.536
והאמין שישנו מבנה מחומש,

00:05:16.560 --> 00:05:19.576
בעל אקספוזיציה, הנעה לפעולה,

00:05:19.600 --> 00:05:22.176
רגע שיא, רגע נפילה והתרה,

00:05:22.200 --> 00:05:25.336
כלומר רגע ההתרה או הפתרון של הסיפור.

00:05:25.360 --> 00:05:27.456
אני אוהבת את המבנה הזה.
כשאנחנו מדברים על צורות.

00:05:27.480 --> 00:05:29.856
לסיפור יש קשת --
בעצם קשת היא צורה בעצמה.

00:05:29.880 --> 00:05:33.080
אנחנו מדברים על מוזיקה קלאסית 
כבעלת צורה.

00:05:33.600 --> 00:05:35.856
אז חשבתי, היי, אם למצגות היתה צורה,

00:05:35.880 --> 00:05:37.136
איזה צורה היתה להן?

00:05:37.160 --> 00:05:40.216
ואיך המציגים הטובים ביותר 
משתמשים בצורה הזאת,

00:05:40.240 --> 00:05:41.776
אם בכלל?

NOTE Paragraph

00:05:41.800 --> 00:05:44.056
אני לעולם לא אשכח את זה,
זה היה יום שבת בבוקר.

00:05:44.080 --> 00:05:46.936
אחרי כל המחקר הזה --
מחקר שלקח כמה שנים טובות --

00:05:46.960 --> 00:05:48.176
ציירתי צורה.

00:05:48.200 --> 00:05:50.616
וחשבתי, "אלוהים, אם הצורה הזאת אמיתית,

00:05:50.640 --> 00:05:53.656
אני אמורה להיות מסוגלת לקחת 
שתי מצגות שונות לחלוטין

00:05:53.680 --> 00:05:55.536
ולהניח אותן זו על גבי זו, 
וזה יהיה נכון עבור שתיהן".

NOTE Paragraph

00:05:55.560 --> 00:05:56.816
אז לקחתי את המצגת 
הכי מובנת מאליה,

00:05:56.840 --> 00:05:59.296
לקחתי את נאום "יש לי חלום" 
של מרטין לות'ר קינג,

00:05:59.320 --> 00:06:01.696
ולקחתי את נאום ההשקה של 
האייפון של סטיב ג'ובס מ- 2007,

00:06:01.720 --> 00:06:04.056
והנחתי אותם זה על גבי זה, וזה הצליח.

00:06:04.080 --> 00:06:05.936
ישבתי במשרד שלי, המומה.

00:06:05.960 --> 00:06:07.816
ממש בכיתי קצת.

00:06:07.840 --> 00:06:10.216
בגלל שחשבתי, "קיבלתי את המתנה הזאת",

00:06:10.240 --> 00:06:11.456
והנה היא,

00:06:11.480 --> 00:06:13.520
זוהי התבנית של מצגת מעולה.

00:06:14.520 --> 00:06:16.096
נכון שזה מדהים?

NOTE Paragraph

00:06:16.120 --> 00:06:17.336
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:06:17.360 --> 00:06:18.576
ממש בכיתי.

00:06:18.600 --> 00:06:21.176
אני רוצה להראות לכם אותה, זה די מדהים.

00:06:21.200 --> 00:06:24.816
ישנה התחלה, אמצע וסוף 
ואני רוצה שנעקוב אחרי התבנית,

00:06:24.840 --> 00:06:28.456
בכלל שהמציגים הטובים ביותר --
עברתי על נאומים, הכל --

00:06:28.480 --> 00:06:29.696
מתאים לתבנית הזו.

00:06:29.720 --> 00:06:31.896
אפילו נאום גטיסבורג (של אברהם לינקולן)
מתאים לתבנית הזו.

NOTE Paragraph

00:06:31.920 --> 00:06:35.136
בתחילתה של כל מצגת יש להציג את המצב הקיים.

00:06:35.160 --> 00:06:37.816
אתם יודעים, הנה הסטטוס קוו, הנה מה שקורה.

00:06:37.840 --> 00:06:40.256
ואז אתם צריכים להשוות 
בין זה ובין החזון העתידי.

00:06:40.280 --> 00:06:43.136
אתם צריכים להרחיב את הפער הזה ככל האפשר.

00:06:43.160 --> 00:06:46.616
בגלל שישנו תחום הנוחות של הסטטוס קוו,

00:06:46.640 --> 00:06:49.576
ואתם צריכים להנגיד בינו ובין 
הגדולה של הרעיון שלכם.

00:06:49.600 --> 00:06:52.456
זה כמו, אתם יודעים, כאן העבר,
כאן העתיד

00:06:52.480 --> 00:06:53.720
אבל תסתכלו על העתיד שלנו.

00:06:54.240 --> 00:06:57.056
הנה הבעיה, אבל תסתכלו מה קורה 
כשמבטלים את הבעיה הזאת.

00:06:57.080 --> 00:07:00.056
הנה המכשול, בואו נסיר את המחסום.

00:07:00.080 --> 00:07:02.136
אתם צריכים ממש להדגיש את הפער הזה.

00:07:02.160 --> 00:07:04.976
זה כמו האירוע המכונן בסרט.

00:07:05.000 --> 00:07:07.256
כשפתאום הקהל צריך להתמודד

00:07:07.280 --> 00:07:08.856
עם מה שהצגת בפניהם:

00:07:08.880 --> 00:07:11.776
"ואוו, האם אני רוצה להסכים עם זה 
ולישר קו עם זה או לא?"

00:07:11.800 --> 00:07:14.520
ושאר המצגת שלך תתמוך בזה.

NOTE Paragraph

00:07:15.280 --> 00:07:17.496
אז האמצע מזגזג,

00:07:17.520 --> 00:07:19.736
הוא מנווט בין המצב הקיים והחזון העתידי,

00:07:19.760 --> 00:07:21.056
המצב הקיים והחזון העתידי.

00:07:21.080 --> 00:07:22.696
בגלל שמה שאתם מנסים לעשות

00:07:22.720 --> 00:07:25.816
הוא להציג את הסטטוס קוו
ואת המצב הנורמלי כלא אטרקטיבייים

00:07:25.840 --> 00:07:27.336
אתם רוצים למשוך את הקהל

00:07:27.360 --> 00:07:30.160
לעבר החזון העתידי אם הרעיון שלכם יאומץ

NOTE Paragraph

00:07:30.560 --> 00:07:33.616
עכשיו, בדרככם לשנות את העולם, 
אנשים הולכים להתנגד.

00:07:33.640 --> 00:07:37.056
הם לא הולכים להתלהב, אולי הם 
אוהבים את העולם כמו שהוא.

00:07:37.080 --> 00:07:38.616
אז תצטרכו להתמודד עם התנגדות.

00:07:38.640 --> 00:07:40.656
בגלל זה אתם חייבים לזגזג.

00:07:40.680 --> 00:07:41.976
זה כמו שייט.

00:07:42.000 --> 00:07:45.136
כשאתם שטים נגד כיוון הרוח וישנה רוח נגדית,

00:07:45.160 --> 00:07:48.336
אתם צריכים לזגזג עם הסירה שלכם,

00:07:48.360 --> 00:07:50.056
ככה אתם יכולים לתפוס את הרוח.

00:07:50.080 --> 00:07:52.096
אתם צריכים לתפוס את ההתנגדות

00:07:52.120 --> 00:07:54.056
שתעלה מולכם בזמן שאתם שטים.

00:07:54.080 --> 00:07:56.496
המעניין הוא, שאם אתם תופסים 
את הרוח בתזמון הנכון

00:07:56.520 --> 00:07:58.136
ואתם מציבים את המפרש שלכם 
בזוית הנכונה,

00:07:58.160 --> 00:08:00.856
הסירה שלכם תשוט מהר יותר מהרוח עצמה.

00:08:00.880 --> 00:08:02.216
זוהי תופעה פיזיקלית.

00:08:02.240 --> 00:08:03.496
אז באמצעות המחשת

00:08:03.520 --> 00:08:06.536
האופן בו הם עומדים להתנגד לשינוי 
שבין המצב הקיים והחזון העתידי,

00:08:06.560 --> 00:08:08.816
למעשה תגרום להם לקבל מהר יותר 
את הרעיון שלכם

00:08:08.840 --> 00:08:10.576
לעומת המצב בו לא הייתם עושים זאת.

NOTE Paragraph

00:08:10.600 --> 00:08:14.056
אז אחרי שזגזגתם 
בין המצב הקיים והחזון העתידי,

00:08:14.080 --> 00:08:16.096
נקודת המפנה האחרונה היא הקריאה לפעולה,

00:08:16.120 --> 00:08:18.936
שצריכה להיות בכל מצגת, אבל בסוף.

00:08:18.960 --> 00:08:21.136
אתם צריכים לתאר את העולם כגן עדן החדש.

00:08:21.160 --> 00:08:23.456
"זאת האוטופיה שתהיה אם הרעיון שלי יאומץ".

00:08:23.480 --> 00:08:25.576
"זאת הדרך בה העולם יראה,

00:08:25.600 --> 00:08:28.096
אם נתאחד ונפתור יחד את הבעיה הגדולה הזאת".

00:08:28.120 --> 00:08:29.856
אתם צריכים להשתמש בזה כסיומת שלכם,

00:08:29.880 --> 00:08:31.920
בדרך מאוד פואטית ודרמטית.

00:08:33.080 --> 00:08:35.496
אז, מעניין לציין, שכשסיימתי,

00:08:35.520 --> 00:08:39.015
חשבתי, "אתם יודעים מה? אני יכולה 
להשתמש בזה ככלי אנליטי".

NOTE Paragraph

00:08:39.039 --> 00:08:41.056
ממש העתקתי נאומים,

00:08:41.080 --> 00:08:44.496
ומיפיתי כמה הם משתמשים בכלי הזה.

00:08:44.520 --> 00:08:46.473
אז אני רוצה להראות לכם חלק מזה היום,

00:08:46.497 --> 00:08:48.576
ואני רוצה לפתוח בשני האנשים

00:08:48.600 --> 00:08:50.016
שביניהם השוויתי בפעם הראשונה.

NOTE Paragraph

00:08:50.040 --> 00:08:52.816
הנה מר ג'ובס, ששינה לחלוטין את העולם.

00:08:52.840 --> 00:08:56.016
שינה את העולם של מחשבים אישיים, 
שינה את תעשיית המוזיקה

00:08:56.040 --> 00:08:58.976
ועכשיו הוא בדרכו לשנות 
את תעשיית הטלפונים הניידים.

00:08:59.000 --> 00:09:00.896
אז הוא בטוח שינה את העולם.

00:09:00.920 --> 00:09:03.896
וזוהי הצורה של נאום ההשקה שלו 
של האייפון ב2007,

00:09:03.920 --> 00:09:05.296
כשהוא הציג את האייפון שלו.

NOTE Paragraph

00:09:05.320 --> 00:09:08.216
זהו נאום בן 90 דקות ואתם יכולים 
לראות שהוא התחיל במצב הקיים,

00:09:08.240 --> 00:09:10.800
והוא מזגזג ומסיים בחזון העתידי.

00:09:11.800 --> 00:09:13.616
אז אני רוצה להתמקד בזה:

00:09:13.640 --> 00:09:16.976
הקו הלבן מייצג אותו מדבר.

00:09:17.000 --> 00:09:19.216
הקו הצבעוני הבא שצץ כאן,

00:09:19.240 --> 00:09:20.656
זה כשהוא עובר לוידאו.

00:09:20.680 --> 00:09:22.936
אז הוא מוסיף קצת מגוון וחותך להדגמה.

00:09:22.960 --> 00:09:25.056
אז זה לא רק הוא שמדבר כל הזמן.

00:09:25.080 --> 00:09:27.520
והקווים האלה מייצגים שם.

00:09:28.400 --> 00:09:30.656
ואז לקראת הסוף אתם תראו קו כחול,

00:09:30.680 --> 00:09:32.256
שיהיה הדובר האורח.

NOTE Paragraph

00:09:32.280 --> 00:09:34.416
אז כאן זה נהיה מעניין:

00:09:34.440 --> 00:09:36.736
כל סימון כאן הוא מייצג 
נקודה בה הוא הצחיק אותם.

00:09:36.760 --> 00:09:39.256
וכל סימון כאן מייצג נקודה 
בה הקהל מחא כפיים.

00:09:39.280 --> 00:09:41.136
הם כל כך מעורבים פיזית,

00:09:41.160 --> 00:09:43.536
שהם מגיבים באופן פיזי למה שהוא אומר,

00:09:43.560 --> 00:09:44.936
שזה ממש פנטסטי,

00:09:44.960 --> 00:09:48.016
כי אז אתה יודע שהקהל נמצא בכף ידך.

00:09:48.040 --> 00:09:51.136
אז הוא מתחיל את החזון העתידי במשפט:

00:09:51.160 --> 00:09:54.496
"זהו יום שחיכיתי לו במשך שנתיים וחצי".

00:09:54.520 --> 00:09:55.936
אז הוא משיק מוצר

00:09:55.960 --> 00:09:58.416
שהוא ידע עליו כבר כמה שנים.

00:09:58.440 --> 00:10:00.176
אז זה לא מוצר חדש עבורו.

NOTE Paragraph

00:10:00.200 --> 00:10:01.416
אבל תראו את זה,

00:10:01.440 --> 00:10:03.256
הוא עושה עוד דבר: הוא מתמוגג.

00:10:03.280 --> 00:10:04.736
הוא מתמוגג מהמוצר שלו.

00:10:04.760 --> 00:10:07.496
הוא מתמוגג מעצמו יותר מאשר 
שהקהל צוחק או מוחא כפיים.

00:10:07.520 --> 00:10:11.016
אז הוא אומר דברים כמו: 
"נכון שזה מדהים? נכון שזה יפה?"

00:10:11.040 --> 00:10:14.616
הוא מדגים עבור הקהל את מה 
שהוא רוצה שהם ירגישו.

00:10:14.640 --> 00:10:18.680
הוא למעשה פועל כדי לגרום להם 
להרגיש בצורה מסוימת.

00:10:19.440 --> 00:10:22.936
הוא מתחיל את החזון העתידי עם המשפט: 
"אחת לזמן מה,

00:10:22.960 --> 00:10:25.896
מגיע מוצר מהפכני שמשנה את הכל".

00:10:25.920 --> 00:10:28.536
ואז הוא מתחיל להגביר קצב 
ולדבר על המוצר החדש שלו.

NOTE Paragraph

00:10:28.560 --> 00:10:31.456
בהתחלה הוא למעשה משאיר את הטלפון כבוי.

00:10:31.480 --> 00:10:34.536
תראו שהקו הוא די לבן עד לנקודה זו,

00:10:34.560 --> 00:10:35.976
ואז הוא מפרט:

00:10:36.000 --> 00:10:38.936
"הנה הטלפון החדש והנה המתחרים הדפוקים.

00:10:38.960 --> 00:10:42.176
הנה הטלפון החדש, והנה המתחרים הדפוקים".

00:10:42.200 --> 00:10:44.976
ואז, ממש כאן, יש לו את רגע השיא --

00:10:45.000 --> 00:10:47.096
וזה משהו שתמיד נזכור.

00:10:47.120 --> 00:10:48.616
הוא מדליק את הטלפון.

00:10:48.640 --> 00:10:50.856
הקהל רואה בפעם הראשונה פעולת גלילה,

00:10:50.880 --> 00:10:53.096
אתם יכולים לשמוע את החמצן 
נשאב החוצה מהחדר.

00:10:53.120 --> 00:10:54.976
הם התנשמו, אתם ממש יכולים לשמוע את זה.

00:10:55.000 --> 00:10:57.456
אז הוא יצר רגע שהם תמיד יזכרו.

NOTE Paragraph

00:10:57.480 --> 00:10:59.976
אז אם נמשיך במודל הזה, 
אתם יכולים לראות את הכחול,

00:11:00.000 --> 00:11:02.016
בו הדוברים החיצוניים מדברים,

00:11:02.040 --> 00:11:04.216
וסמוך לפינה הימנית התחתונה הקו נשבר.

00:11:04.240 --> 00:11:05.856
זה בגלל שהקליקר שלו נשבר.

00:11:05.880 --> 00:11:08.376
הוא רצה לשמור על תחושת התרגשות מועצמת.

00:11:08.400 --> 00:11:09.896
הוא מספר סיפור אישי.

00:11:09.920 --> 00:11:12.096
ממש שם, ברגע שהטכנולוגיה לא עבדה.

00:11:12.120 --> 00:11:13.696
אז הוא אלוף בתקשורת,

00:11:13.720 --> 00:11:16.160
והוא פונה לסיפור כדי לשמר 
את רמת המעורבות של הקהל.

NOTE Paragraph

00:11:16.600 --> 00:11:18.976
אז בפינה הימנית למעלה הוא מסיים 
בתחושת האושר החדשה.

00:11:19.000 --> 00:11:20.576
הוא מותיר אותם עם ההבטחה

00:11:20.600 --> 00:11:24.176
שאפל תמשיך לבנות מוצרים חדשים מהפכניים.

00:11:24.200 --> 00:11:25.400
והוא אומר,

00:11:26.320 --> 00:11:28.576
"יש ציטוט ישן של וויין גרצקי 
(שחקן הוקי קרח מפורסם) שאני אוהב:

00:11:28.600 --> 00:11:31.856
'אני מחליק לאן שהדסקית עתידה להיות, 
לא לאיפה שהיא כבר היתה'.

00:11:31.880 --> 00:11:34.856
תמיד ניסינו לעשות את זה באפל כבר מההתחלה

00:11:34.880 --> 00:11:36.136
ואנחנו תמיד נעשה זאת".

00:11:36.160 --> 00:11:37.616
אז הוא מסיים בתחושת האושר החדשה.

NOTE Paragraph

00:11:37.640 --> 00:11:38.896
ובואו נסתכל על מר קינג.

00:11:38.920 --> 00:11:41.456
הוא היה איש חזון מדהים, איש כנסייה

00:11:41.480 --> 00:11:44.136
שהקדיש את חייו לפעילות למען שוויון.

00:11:44.160 --> 00:11:46.816
וזה המבנה של הנאום "יש לי חלום".

NOTE Paragraph

00:11:46.840 --> 00:11:48.536
אתם יכולים לראות שהוא 
מתחיל עם המצב הקיים,

00:11:48.560 --> 00:11:51.136
ומזגזג בין המצב הקיים והחזון העתידי,

00:11:51.160 --> 00:11:55.296
ומסיים באושר חדש מאוד פואטי, 
שהיא החלק המפורסם שכולנו מכירים.

00:11:55.320 --> 00:11:57.576
אז אני הולכת לפרוש את זה קצת יותר כאן,

00:11:57.600 --> 00:11:59.256
למתוח את זה עבורכם,

00:11:59.280 --> 00:12:02.136
ומה שעשיתי כאן זה להניח את התמליל כאן

00:12:02.160 --> 00:12:03.376
לצד הטקסט.

00:12:03.400 --> 00:12:04.616
אני יודעת שאתם לא יכולים לקרוא את זה.

00:12:04.640 --> 00:12:07.136
אבל בסוף כל שורה, שברתי את השורה.

00:12:07.160 --> 00:12:09.056
כי הוא לקח נשימה והוא עצר.

NOTE Paragraph

00:12:09.080 --> 00:12:12.416
הוא היה מטיף בפטיסטי מהדרום, 
רוב האנשים לא שמעו את זה,

00:12:12.440 --> 00:12:15.976
והיה לו מקצב וקצב אמיתיים 
שהיו ממש חדשים עבור האנשים שם.

00:12:16.000 --> 00:12:18.496
אני רוצה לכסות את שורות הטקסט האלה בסרגל

00:12:18.520 --> 00:12:21.378
כי אני רוצה להשתמש בסרגל ככלי מידע.

NOTE Paragraph

00:12:21.920 --> 00:12:24.800
בא נעקוב אחרי איך הוא בעצם מדבר לקהל.

00:12:26.040 --> 00:12:28.256
הקווים הכחולים כאן מייצגים 
את הקטעים בהם הוא השתמש

00:12:28.280 --> 00:12:30.376
בכלי רטורי ממשי של חזרה.

00:12:30.400 --> 00:12:31.776
כלומר שהוא חוזר על עצמו,

00:12:31.800 --> 00:12:33.736
הוא השתמש באותם מילים ומושגים,

00:12:33.760 --> 00:12:35.880
כך שאנשים יוכלו לזכור ולהיזכר בהם.

00:12:36.640 --> 00:12:39.376
אבל אז הוא גם השתמש 
בהרבה מטפורות ובמילים ויזואליות.

00:12:39.400 --> 00:12:41.936
זאת היתה דרך לקחת רעיונות ממש מורכבים

00:12:41.960 --> 00:12:44.936
ולהפוך אותם לזכירים ונהירים, 
כך שאנשים הבינו אותם.

00:12:44.960 --> 00:12:46.456
הוא בעצם יצר --

00:12:46.480 --> 00:12:48.616
כמעט סצנות בעזרת המילים כדי

00:12:48.640 --> 00:12:50.640
שהם יוכלו לדמיין את מה שהוא אמר.

NOTE Paragraph

00:12:51.560 --> 00:12:55.216
ואז גם היו הרבה שירים ופסוקים מאוד מוכרים 
שהוא השתמש בהם.

00:12:55.240 --> 00:12:57.736
זה רק החלק הקדמי של מה שאתם רואים.

00:12:57.760 --> 00:13:00.176
ואז הוא גם עשה הרבה התייחסויות פוליטיות

00:13:00.200 --> 00:13:02.336
של ההבטחות שהובטחו לאנשים.

NOTE Paragraph

00:13:02.360 --> 00:13:04.576
כך שאם נתבונן בחלק הראשון של המצב הקיים,

00:13:04.600 --> 00:13:06.976
ממש בסוף החלק של המצב הקיים 
היתה הפעם הראשונה

00:13:07.000 --> 00:13:09.616
שאנשים בעצם מחאו כפיים וקראו קריאות רמות.

00:13:09.640 --> 00:13:11.776
אז בסוף החלק של המצב הקיים
מה שהוא עשה זה שהוא אמר,

00:13:11.800 --> 00:13:14.056
"אמריקה נתנה לאנשים השחורים
המחאה ללא כיסוי,

00:13:14.080 --> 00:13:16.696
המחאה שחזרה עם התשובה: אין די משאבים",

00:13:16.720 --> 00:13:20.016
כולם מכירים את ההרגשה 
שאין לך מספיק כסף בחשבון.

00:13:20.040 --> 00:13:22.656
אז הוא השתמש במטפורה שאנשים מכירים היטב.

00:13:22.680 --> 00:13:24.256
אבל הרגע שהם ממש התרגשו,

00:13:24.280 --> 00:13:26.416
הפעם הראשונה שהם ממש צעקו היתה:

00:13:26.440 --> 00:13:28.496
"אז באנו היום לפדות את ההמחאה הזו,

00:13:28.520 --> 00:13:30.616
המחאה שתיתן לנו לפי דרישתנו

00:13:30.640 --> 00:13:33.416
את העושר שבחירות והביטחון שבצדק".

00:13:33.440 --> 00:13:35.016
אז הם ממש מחאו כפיים.

00:13:35.040 --> 00:13:38.176
כאשר הוא הישווה 
בין המצב הקיים לבין החזון העתידי.

NOTE Paragraph

00:13:38.200 --> 00:13:40.736
אז כשאנחנו ממשיכים קצת יותר קדימה במודל,

00:13:40.760 --> 00:13:43.656
תראו שזה מזגזג בקצב יותר מהיר.

00:13:43.680 --> 00:13:46.536
וכאן זה כשהוא מזגזג שוב ושוב.

00:13:46.560 --> 00:13:48.176
עכשיו הקהל כבר בטירוף חושים.

00:13:48.200 --> 00:13:50.776
הם כולם התרגשו, ולכן אפשר לעשות את זה

00:13:50.800 --> 00:13:53.400
כדי לשמור על רמת ההתרגשות הגבוהה שלהם.

00:13:54.080 --> 00:13:55.560
ואז הוא אומר, "יש לי חלום

00:13:56.720 --> 00:14:01.096
כי יום אחד אומה זו תקום 
ותממש את משמעות אמונה.

00:14:01.120 --> 00:14:04.816
'אנו אוחזים באמת צרופה 
כי כל בני האדם נבראו שווים'".

00:14:04.840 --> 00:14:08.096
הוא משתמש בטקסט הכתום הזה כאן 
להזכיר להם את ההבטחה

00:14:08.120 --> 00:14:11.296
שהפוליטיקאים הבטיחו לו 
או שהמדינה עצמה הבטיחה.

00:14:11.320 --> 00:14:13.056
ואז הוא מזגזג בין

00:14:13.080 --> 00:14:15.795
"יש לי חלום שיום אחד,
יש לי חלום שיום אחד,

00:14:15.819 --> 00:14:17.216
יש לי חלום שיום אחד".

00:14:17.240 --> 00:14:19.336
ובסוף, זה נהיה ממש מעניין.

00:14:19.360 --> 00:14:22.216
בגלל שהוא משתמש --
אתם יכולים לראות את ארבעת גווני הירוק,

00:14:22.240 --> 00:14:25.136
יש הרבה כחול כאן, שמייצגים הרבה חזרות --

00:14:25.160 --> 00:14:27.096
היה לו חוש מוגבר לחזרות.

NOTE Paragraph

00:14:27.120 --> 00:14:30.256
והירוק מייצג חוש מוגבר לשירים ופסוקים.

00:14:30.280 --> 00:14:32.056
אז הקובץ הראשון של ירוק

00:14:32.080 --> 00:14:34.616
היה פסוקים ממש מספר ישעיהו.

00:14:34.640 --> 00:14:37.896
הקובץ השני היה 
"My Country, 'Tis of Thee."

00:14:37.920 --> 00:14:41.216
זה שיר מוכר שהיתה לו משמעות מאוד עמוקה

00:14:41.240 --> 00:14:42.856
עבור הקהל השחור בתקופה זו,

00:14:42.880 --> 00:14:47.096
כי השיר הזה היה השיר שהם בחרו 
לשנות בו את המילים באופן הפגנתי,

00:14:47.120 --> 00:14:49.080
שיצא נגד ההבטחות שלא קוימו.

00:14:49.720 --> 00:14:53.736
אז הקובץ השלישי של הירוק הוא בעצם פסקה 
מתוך "My Country, 'Tis of Thee."

00:14:53.760 --> 00:14:55.920
ואז הרביעי הוא שיר נשמה שחור.

00:14:56.800 --> 00:14:59.943
"חופשי סוף סוף! חופשי סוף סוף! 
תודה לאל עליון, אני חופשי סוף סוף!"

NOTE Paragraph

00:14:59.967 --> 00:15:04.336
אז הוא בעצם נגע בלבבותיהם של המשתתפים.

00:15:04.360 --> 00:15:06.536
הוא ציטט מפסוקים, שזה חשוב.

00:15:06.560 --> 00:15:08.776
הוא ציטט משירים שהם שרו יחד

00:15:08.800 --> 00:15:10.456
כהפגנה נגד הזעם הזה,

00:15:10.480 --> 00:15:13.896
והוא השתמש בהם ככלי להתחבר 
ולהדהד מול הקהל.

00:15:13.920 --> 00:15:16.216
הסיום - יצירת תמונה של האושר החדש הזה,

00:15:16.240 --> 00:15:19.680
באמצעות השימוש באותם הדברים שלהם 
שהם כבר החשיבו כמקודשים.

NOTE Paragraph

00:15:21.080 --> 00:15:23.936
הוא היה אדם דגול. היה לו חלום גדול, גדול.

00:15:23.960 --> 00:15:26.896
יש הרבה אנשים כאן, 
לכם יש חלומות ממש גדולים.

00:15:26.920 --> 00:15:28.856
יש לכם רעיונות ממש גדולים בתוככם

00:15:28.880 --> 00:15:30.096
שאתם חייבים להוציא.

00:15:30.120 --> 00:15:32.120
אבל אתם יודעים מה? אנחנו נתקלים בקשיים.

00:15:32.144 --> 00:15:33.776
זה לא קל לשנות את העולם;

00:15:33.800 --> 00:15:35.336
זאת משימה גדולה.

00:15:35.360 --> 00:15:36.616
אתם יודעים שהוא היה --

00:15:36.640 --> 00:15:39.376
פצצה הושלכה על ביתו,
דקרו אותו בסכין מעטפות,

00:15:39.400 --> 00:15:40.816
בסופו של דבר הוא איבד את חייו,

00:15:40.840 --> 00:15:42.656
אתם יודעים, עבור מה שהוא האמין בו.

00:15:42.680 --> 00:15:46.776
אבל רובנו לא נצטרך לשלם מחיר כל כך גבוה.

00:15:46.800 --> 00:15:48.056
אבל מה שקורה הוא

00:15:48.080 --> 00:15:51.376
שזה בעצם קצת כמו מבנה הסיפור הבסיסי.

00:15:51.400 --> 00:15:52.776
החיים יכולים להיות ככה.

NOTE Paragraph

00:15:52.800 --> 00:15:55.056
אתם יודעים, אתם כולכם אנשים נחמדים,

00:15:55.080 --> 00:15:58.136
יש לכם רצון, אתם נתקלים במכשולים,

00:15:58.160 --> 00:15:59.536
ואנחנו עוצרים שם.

00:15:59.560 --> 00:16:01.656
כולנו אומרים משהו דומה ל"היה לי רעיון

00:16:01.680 --> 00:16:03.536
אבל אני לא אממש אותו.

00:16:03.560 --> 00:16:04.816
הוא נדחה."

00:16:04.840 --> 00:16:08.736
אתם יודעים, אנחנו פוגעים 
בעצמנו ברעיונות שלנו,

00:16:08.760 --> 00:16:12.216
אנחנו נתקלים במכשולים ונתקלים במכשולים

00:16:12.240 --> 00:16:14.696
במקום לבחור לאפשר למאבק לשנות אותנו

00:16:14.720 --> 00:16:17.960
ולבחור להמשיך לחלום את החלום ולממש אותו.

00:16:18.400 --> 00:16:22.656
ואתם יודעים, אם מישהו --
אם אני יכולה, כל אחד יכול לעשות את זה.

NOTE Paragraph

00:16:22.680 --> 00:16:26.376
אני גדלתי בסביבה דלה מבחינה כלכלית ורגשית.

00:16:26.400 --> 00:16:30.056
בפעם הראשונה שיצאתי למחנה קיץ עם אחותי, 
חוויתי התעללות.

00:16:30.080 --> 00:16:33.296
זאת לא היתה הפעם הראשונה שפגעו בי, 
פשוט הפעם הכי קשה.

00:16:33.320 --> 00:16:36.056
וההורים שלי -- 
הם התחתנו זה עם זו שלוש פעמים,

NOTE Paragraph

00:16:36.080 --> 00:16:37.296
(לחישות מהקהל)

NOTE Paragraph

00:16:37.320 --> 00:16:40.336
כן, זה היה סוער, וכשהם לא רבו זה עם זו

00:16:40.360 --> 00:16:43.456
הם עזרו לאיזה אלכוהוליסט שחי איתנו להשתקם

00:16:43.480 --> 00:16:45.416
כי שניהם היו אלכוהוליסטים בגמילה.

00:16:45.440 --> 00:16:47.896
אז אמא שלי נטשה אותנו כשהייתי בת 16.

00:16:47.920 --> 00:16:51.256
ותפסתי את תפקיד המטפלת 
בבית שלי ובאחים שלי.

00:16:51.280 --> 00:16:54.416
והתחתנתי, פגשתי גבר.

00:16:54.440 --> 00:16:56.696
התאהבתי, למדתי במשך שנה בקולג'.

00:16:56.720 --> 00:16:59.406
ועשיתי מה שכל אישה צעירה 
רווקה וחכמה צריכה לעשות --

00:16:59.440 --> 00:17:01.656
התחתנתי כשהייתי בת 18.

NOTE Paragraph

00:17:01.680 --> 00:17:02.936
ואתם יודעים מה?

00:17:02.960 --> 00:17:05.455
אני ידעתי, אני ידעתי

00:17:05.480 --> 00:17:07.496
שנועדתי ליותר מזה.

00:17:07.520 --> 00:17:10.576
ובדיוק בנקודה בסיפור חיי 
בה היתה לי הבחירה.

00:17:10.599 --> 00:17:13.415
יכולתי לתת לכל הדברים האלה למשוך אותי למטה

00:17:13.440 --> 00:17:15.616
ויכולתי לתת לכל הרעיונות שלי למות בתוכי.

00:17:15.640 --> 00:17:18.695
יכולתי פשוט לומר, אתם יודעים מה, 
החיים קשים מדי בכדי לשנות את העולם.

00:17:18.720 --> 00:17:19.935
זה פשוט קשה מדי.

00:17:19.960 --> 00:17:22.040
אבל אני בחרתי סיפור שונה לחיים שלי.

NOTE Paragraph

00:17:22.839 --> 00:17:24.175
(צחוק)

NOTE Paragraph

00:17:24.200 --> 00:17:25.599
אתם לא מכירים את זה?

00:17:26.760 --> 00:17:29.096
ולכן אני מרגישה שישנם אנשים בחדר הזה --

00:17:29.120 --> 00:17:31.216
יש לכם את בקבוקי התבלינים האלה

00:17:31.240 --> 00:17:34.016
ואתם חושבים, "אתם יודעים מה, 
זאת לא כזה ביג דיל".

00:17:34.040 --> 00:17:36.256
"זה לא ישנה את כל העולם".

00:17:36.280 --> 00:17:38.185
אבל יודעים מה? 
תוכלו לשנות את העולם שלכם.

00:17:38.209 --> 00:17:39.416
תוכלו לשנות את החיים שלכם.

00:17:39.440 --> 00:17:41.896
אתם יכולים לשנות את העולם 
שיש לכם שליטה עליו,

00:17:41.920 --> 00:17:43.456
אתם יכולים לשנות את הסביבה שלכם.

00:17:43.480 --> 00:17:45.147
אני רוצה לעודד אתכם לעשות זאת.

00:17:45.680 --> 00:17:46.936
בגלל שאתם יודעים מה?

00:17:46.960 --> 00:17:49.800
העתיד הוא לא מקום אליו אנחנו הולכים,

00:17:50.360 --> 00:17:53.240
זה מקום שאתם יוצרים.

NOTE Paragraph

00:17:53.953 --> 00:17:56.096
אני רוצה להודות לכם. 
תבורכו. אלוהים יברך אתכם.

NOTE Paragraph

00:17:56.120 --> 00:17:57.440
(מחיאות כפיים)