1
00:00:00,000 --> 00:00:02,616
אני ממש ממש שמחה להיות כאן.

2
00:00:02,640 --> 00:00:04,536
יש לכם את הכוח לשנות את העולם.

3
00:00:04,560 --> 00:00:06,216
אני לא אומרת את זה כקלישאה,

4
00:00:06,240 --> 00:00:08,560
יש לכם ממש את הכוח לשנות את העולם.

5
00:00:09,040 --> 00:00:11,136
עמוק בתוככם, לכל אחד מכם

6
00:00:11,160 --> 00:00:14,400
יש את הכלי העוצמתי ביותר הידוע לאדם.

7
00:00:15,080 --> 00:00:16,280
וזה הרעיון.

8
00:00:17,240 --> 00:00:20,296
רעיון אחד, הנובע מהמוח האנושי,

9
00:00:20,320 --> 00:00:21,856
יכול ליצור סערה,

10
00:00:21,880 --> 00:00:24,656
זו יכול להיות נקודת ההצתה של תנועה

11
00:00:24,680 --> 00:00:27,456
וזה יכול ממש לכתוב מחדש את העתיד שלנו.

12
00:00:27,480 --> 00:00:30,176
אבל רעיון הוא חסר כוח

13
00:00:30,200 --> 00:00:32,016
אם הוא נשאר אצלכם בראש.

14
00:00:32,040 --> 00:00:35,096
אם לעולם לא תוציאו את אותו רעיון החוצה 
כדי שאחרים יתמודדו איתו,

15
00:00:35,120 --> 00:00:36,320
הוא ימות אתכם.

16
00:00:37,120 --> 00:00:40,416
עכשיו, אולי חלקכם ניסו להביע רעיון משלכם

17
00:00:40,440 --> 00:00:42,336
והוא לא התקבל, הוא נדחה,

18
00:00:42,360 --> 00:00:45,216
ואולי רעיון אחר בינוני אומץ במקום.

19
00:00:45,240 --> 00:00:49,576
וההבדל היחיד בין שני אלה 
הוא האופן בו הם הוצגו.

20
00:00:49,600 --> 00:00:52,416
בגלל שכשאתה מציג רעיון בדרך שמהדהדת,

21
00:00:52,440 --> 00:00:55,080
מתרחש השינוי, ואפשר לשנות את העולם.

22
00:00:55,880 --> 00:00:58,536
במשפחה שלי, אנחנו אוספים 
פוסטרים אירופאים עתיקים.

23
00:00:58,560 --> 00:01:01,016
בכל פעם שאנחנו נוסעים למאווי 
אנחנו מבקרים שם אצל מוכר,

24
00:01:01,040 --> 00:01:02,856
והוא משיג לנו פוסטרים גדולים מעולים.

25
00:01:02,880 --> 00:01:04,696
אני מתה עליהם. בכולם מופיע אותו רעיון

26
00:01:04,720 --> 00:01:07,296
ודימוי ויזואלי ממש ברור 
שמעביר את הרעיון הזה.

27
00:01:07,320 --> 00:01:10,096
הם בערך בגודל של מזרן.
הם ממש גדולים.

28
00:01:10,120 --> 00:01:12,616
הם לא עבים כמו מזרן, אבל הם גדולים.

29
00:01:12,640 --> 00:01:15,176
והבחור שם מספר את הסיפור 
בזמן שהוא הופך את הדפים.

30
00:01:15,200 --> 00:01:17,376
פעם אחת הייתי שם עם שני הילדים שלי.

31
00:01:17,400 --> 00:01:20,176
הוא הופך את הדף והפוסטר הזה נמצא מתחת,

32
00:01:20,200 --> 00:01:22,056
ובדיוק כשאני נשענת קדימה ואומרת

33
00:01:22,080 --> 00:01:24,736
"אלוהים, אני מתה על הפוסטר הזה",

34
00:01:24,760 --> 00:01:26,936
שני הילדים שלי קופצים אחורה והם אומרים,

35
00:01:26,960 --> 00:01:28,296
"אלוהים, אמא, זו את".

36
00:01:28,320 --> 00:01:29,536
וזה הפוסטר הזה.

37
00:01:29,560 --> 00:01:30,856
(צחוק)

38
00:01:30,880 --> 00:01:33,136
רואים, אני כאילו אומרת "קדימה צעד!"

39
00:01:33,160 --> 00:01:35,696
מה שאהבתי בפוסטר הזה היתה האירוניה.

40
00:01:35,720 --> 00:01:38,216
הנה הבחורה הזאת בהתלהבות, בדרך לקרב --

41
00:01:38,240 --> 00:01:39,496
נושאת הדגל --

42
00:01:39,520 --> 00:01:42,536
והיא מחזיקה את בקבוקי 
תבליני האפיה הקטנים האלה,

43
00:01:42,560 --> 00:01:45,416
כאילו, זה משהו ממש חסר חשיבות,

44
00:01:45,440 --> 00:01:49,360
למרות שהיא מוכנה לסכן את 
גופה וחייה כדי למכור את הדבר הזה.

45
00:01:50,120 --> 00:01:53,696
אז אם תוציאו את בקבוקי התבלינים האלה

46
00:01:53,720 --> 00:01:54,976
ותשימו במקומם מצגת --

47
00:01:55,000 --> 00:01:57,336
כאן, זאת אני, די מתלהבת.

48
00:01:57,360 --> 00:01:59,016
התלהבתי מהמצגות

49
00:01:59,040 --> 00:02:02,256
עוד כשזה לא היה מגניב להתלהב ממצגות.

50
00:02:02,280 --> 00:02:04,856
אני באמת חושבת שיש להן את 
הכוח לשנות את העולם

51
00:02:04,880 --> 00:02:07,296
כשאתם מצליחים להעביר באמצעותם
את המסר באופן אפקטיבי.

52
00:02:07,320 --> 00:02:09,496
ושינוי של העולם הוא דבר קשה.

53
00:02:09,520 --> 00:02:12,896
זה לא יקרה עם בן אדם אחד בלבד 
ורעיון אחד בלבד.

54
00:02:12,920 --> 00:02:16,296
הרעיון הזה חייב להתפשט, 
או שהוא לא יהיה אפקטיבי.

55
00:02:16,320 --> 00:02:18,136
אז הוא חייב לצאת מהראש שלכם

56
00:02:18,160 --> 00:02:20,280
אל המרחב הפתוח שאנשים יוכלו לראות אותו.

57
00:02:21,600 --> 00:02:25,976
והדרך בה רעיונות מועברים באופן האפקטיבי 
ביותר היא באמצעות סיפור.

58
00:02:26,000 --> 00:02:27,616
אתם יודעים, במשך אלפי שנים,

59
00:02:27,640 --> 00:02:31,056
דורות של אנלפביתים העבירו 
את הערכים והתרבות שלהם

60
00:02:31,080 --> 00:02:32,776
מדור לדור,

61
00:02:32,800 --> 00:02:34,456
והם נשארו שלמים.

62
00:02:34,480 --> 00:02:37,336
אז יש כאן משהו קצת קסום במבנה של סיפור

63
00:02:37,360 --> 00:02:39,536
שגורם לכך שכאשר הוא נבנה,

64
00:02:39,560 --> 00:02:41,816
הוא יכול להטמע ואז לספר אותו שוב

65
00:02:41,840 --> 00:02:43,440
על ידי האדם ששמע אותו.

66
00:02:44,600 --> 00:02:48,256
אז בסיפור אפשר לקבל תגובה פיזית 
פחות או יותר

67
00:02:48,280 --> 00:02:51,096
הלב דופק, העיניים מתרחבות,

68
00:02:51,120 --> 00:02:53,736
או שאפשר לדבר על "קיבלתי צמרמורת"

69
00:02:53,760 --> 00:02:55,976
או "יכולתי להרגיש את זה בבטן".

70
00:02:56,000 --> 00:02:59,056
אנחנו מגיבים באופן פיזי ממש 
כשמישהו מספר לנו סיפור.

71
00:02:59,080 --> 00:03:01,816
אז למרות שהבמה היא זהה, 
סיפור יכול להיות מסופר,

72
00:03:01,840 --> 00:03:04,536
אבל ברגע שמציגים מצגת, הסיפור מת.

73
00:03:04,560 --> 00:03:06,096
ורציתי להבין למה.

74
00:03:06,120 --> 00:03:09,496
למה אנחנו יכולים פיזית לשבת
בקשב מלא במהלך סיפור,

75
00:03:09,520 --> 00:03:11,280
אבל הקשב הזה פשוט מת כשמדובר במצגת.

76
00:03:12,200 --> 00:03:15,736
רציתי להבין, איך משלבים 
סיפור בתוך מצגות.

77
00:03:15,760 --> 00:03:18,576
אז היו לנו אלפי מצגות בחנות --

78
00:03:18,600 --> 00:03:20,936
מאות אלפי מצגות למעשה,

79
00:03:20,960 --> 00:03:23,416
אז ידעתי מה ההקשר של מצגת ממש גרועה.

80
00:03:23,440 --> 00:03:26,096
החלטתי ללמוד קולנוע וספרות,

81
00:03:26,120 --> 00:03:28,496
וממש להתעמק בנושא והבנתי מה קורה

82
00:03:28,520 --> 00:03:29,920
ומדוע הקשב נשבר.

83
00:03:30,480 --> 00:03:33,376
אז, אני רוצה להראות לכם חלק מהממצאים

84
00:03:33,400 --> 00:03:36,920
שהובילו לגילוי שלי על 
צורת ההעברה של מצגות.

85
00:03:38,000 --> 00:03:40,056
אז ברור שנתחיל באריסטו,

86
00:03:40,080 --> 00:03:43,056
היה לו מבנה משולש קבוע: 
התחלה, אמצע וסוף.

87
00:03:43,080 --> 00:03:44,656
למדנו פואטיקה ורטוריקה,

88
00:03:44,680 --> 00:03:48,136
ולמצגות רבות אין אפילו 
את המבנה הפשוט הזה.

89
00:03:48,160 --> 00:03:50,656
ואז המשכתי ולמדתי טיפוסי גיבורים,

90
00:03:50,680 --> 00:03:52,736
חשבתי "אוקיי, המציג הוא הגיבור,

91
00:03:52,760 --> 00:03:55,416
הם עומדים על הבמה, הם כוכבי ההצגה".

92
00:03:55,440 --> 00:03:58,816
כמציג, קל להרגיש שאתה כוכב ההצגה.

93
00:03:58,840 --> 00:04:01,176
הבנתי מיד שזה שורש הבעיה.

94
00:04:01,200 --> 00:04:04,056
בגלל שכשיש לי רעיון, 
אני יכולה להניח אותו בחוץ,

95
00:04:04,080 --> 00:04:06,776
אבל אם אתם לא מאמצים את הרעיון הזה 
לליבכם ומתאהבים בו,

96
00:04:06,800 --> 00:04:09,296
הרעיון לא מגיע לשום מקום 
והעולם לא משתנה.

97
00:04:09,320 --> 00:04:11,536
אז למעשה, המציג אינו הגיבור,

98
00:04:11,560 --> 00:04:14,080
הקהל הוא הגיבור של הרעיון שלנו.

99
00:04:14,680 --> 00:04:17,096
אז אם תסתכלו על מסעו של 
הגיבור של ג'וזף קמפבל,

100
00:04:17,120 --> 00:04:20,596
כבר בדף הראשון, היו כבר 
מספר תובנות מאוד מעניינות.

101
00:04:20,620 --> 00:04:23,016
אז הנה הגיבור החביב הזה בעולם רגיל,

102
00:04:23,040 --> 00:04:24,776
והם מקבלים את הקריאה להרפתקה.

103
00:04:24,800 --> 00:04:27,016
אז העולם יצא משיווי משקל.

104
00:04:27,040 --> 00:04:28,576
ובהתחלה הם מתנגדים.

105
00:04:28,600 --> 00:04:31,267
הם כאילו אומרים: "אנחנו לא יודעים אם 
אנחנו רוצים לקפוץ לתוך כל זה"

106
00:04:31,291 --> 00:04:32,696
ואז המנטור מגיע

107
00:04:32,720 --> 00:04:34,856
ועוזר להם לעבור מהעולם הרגיל שלהם

108
00:04:34,880 --> 00:04:36,096
לעולם מיוחד

109
00:04:36,120 --> 00:04:37,936
וזהו תפקידו של המציג.

110
00:04:37,960 --> 00:04:40,936
להיות המנטור. "אתם לא לוק סקייווקר,
אתם יודה" (מלחמת הכוכבים)

111
00:04:40,960 --> 00:04:43,176
אתם אלה שבעצם עוזרים לקהל

112
00:04:43,200 --> 00:04:46,776
לעבור מדבר אחד לרעיון החדש והמיוחד שלכם,

113
00:04:46,800 --> 00:04:48,324
וזהו כוחו של הסיפור.

114
00:04:49,240 --> 00:04:53,096
אז במבנה הכי פשוט שלו זהו 
מבנה משולש של סיפור.

115
00:04:53,120 --> 00:04:55,856
יש לכם גיבור חביב בעל רצון,

116
00:04:55,880 --> 00:04:57,536
הוא נתקל במכשול

117
00:04:57,560 --> 00:05:02,000
ולבסוף מגיח, לאחר שעבר תהליך שינוי, 
וזהו המבנה הבסיסי.

118
00:05:02,720 --> 00:05:06,056
אבל רק כשפגשתי את הפירמידה 
של גוסטב פרייטג --

119
00:05:06,080 --> 00:05:09,016
הוא צייר את הצורה הזאת ב1863.

120
00:05:09,040 --> 00:05:12,336
הוא היה מחזאי גרמני --

121
00:05:12,360 --> 00:05:13,616
הוא היה מחזאי גרמני

122
00:05:13,640 --> 00:05:16,536
והאמין שישנו מבנה מחומש,

123
00:05:16,560 --> 00:05:19,576
בעל אקספוזיציה, הנעה לפעולה,

124
00:05:19,600 --> 00:05:22,176
רגע שיא, רגע נפילה והתרה,

125
00:05:22,200 --> 00:05:25,336
כלומר רגע ההתרה או הפתרון של הסיפור.

126
00:05:25,360 --> 00:05:27,456
אני אוהבת את המבנה הזה.
כשאנחנו מדברים על צורות.

127
00:05:27,480 --> 00:05:29,856
לסיפור יש קשת --
בעצם קשת היא צורה בעצמה.

128
00:05:29,880 --> 00:05:33,080
אנחנו מדברים על מוזיקה קלאסית 
כבעלת צורה.

129
00:05:33,600 --> 00:05:35,856
אז חשבתי, היי, אם למצגות היתה צורה,

130
00:05:35,880 --> 00:05:37,136
איזה צורה היתה להן?

131
00:05:37,160 --> 00:05:40,216
ואיך המציגים הטובים ביותר 
משתמשים בצורה הזאת,

132
00:05:40,240 --> 00:05:41,776
אם בכלל?

133
00:05:41,800 --> 00:05:44,056
אני לעולם לא אשכח את זה,
זה היה יום שבת בבוקר.

134
00:05:44,080 --> 00:05:46,936
אחרי כל המחקר הזה --
מחקר שלקח כמה שנים טובות --

135
00:05:46,960 --> 00:05:48,176
ציירתי צורה.

136
00:05:48,200 --> 00:05:50,616
וחשבתי, "אלוהים, אם הצורה הזאת אמיתית,

137
00:05:50,640 --> 00:05:53,656
אני אמורה להיות מסוגלת לקחת 
שתי מצגות שונות לחלוטין

138
00:05:53,680 --> 00:05:55,536
ולהניח אותן זו על גבי זו, 
וזה יהיה נכון עבור שתיהן".

139
00:05:55,560 --> 00:05:56,816
אז לקחתי את המצגת 
הכי מובנת מאליה,

140
00:05:56,840 --> 00:05:59,296
לקחתי את נאום "יש לי חלום" 
של מרטין לות'ר קינג,

141
00:05:59,320 --> 00:06:01,696
ולקחתי את נאום ההשקה של 
האייפון של סטיב ג'ובס מ- 2007,

142
00:06:01,720 --> 00:06:04,056
והנחתי אותם זה על גבי זה, וזה הצליח.

143
00:06:04,080 --> 00:06:05,936
ישבתי במשרד שלי, המומה.

144
00:06:05,960 --> 00:06:07,816
ממש בכיתי קצת.

145
00:06:07,840 --> 00:06:10,216
בגלל שחשבתי, "קיבלתי את המתנה הזאת",

146
00:06:10,240 --> 00:06:11,456
והנה היא,

147
00:06:11,480 --> 00:06:13,520
זוהי התבנית של מצגת מעולה.

148
00:06:14,520 --> 00:06:16,096
נכון שזה מדהים?

149
00:06:16,120 --> 00:06:17,336
(צחוק)

150
00:06:17,360 --> 00:06:18,576
ממש בכיתי.

151
00:06:18,600 --> 00:06:21,176
אני רוצה להראות לכם אותה, זה די מדהים.

152
00:06:21,200 --> 00:06:24,816
ישנה התחלה, אמצע וסוף 
ואני רוצה שנעקוב אחרי התבנית,

153
00:06:24,840 --> 00:06:28,456
בכלל שהמציגים הטובים ביותר --
עברתי על נאומים, הכל --

154
00:06:28,480 --> 00:06:29,696
מתאים לתבנית הזו.

155
00:06:29,720 --> 00:06:31,896
אפילו נאום גטיסבורג (של אברהם לינקולן)
מתאים לתבנית הזו.

156
00:06:31,920 --> 00:06:35,136
בתחילתה של כל מצגת יש להציג את המצב הקיים.

157
00:06:35,160 --> 00:06:37,816
אתם יודעים, הנה הסטטוס קוו, הנה מה שקורה.

158
00:06:37,840 --> 00:06:40,256
ואז אתם צריכים להשוות 
בין זה ובין החזון העתידי.

159
00:06:40,280 --> 00:06:43,136
אתם צריכים להרחיב את הפער הזה ככל האפשר.

160
00:06:43,160 --> 00:06:46,616
בגלל שישנו תחום הנוחות של הסטטוס קוו,

161
00:06:46,640 --> 00:06:49,576
ואתם צריכים להנגיד בינו ובין 
הגדולה של הרעיון שלכם.

162
00:06:49,600 --> 00:06:52,456
זה כמו, אתם יודעים, כאן העבר,
כאן העתיד

163
00:06:52,480 --> 00:06:53,720
אבל תסתכלו על העתיד שלנו.

164
00:06:54,240 --> 00:06:57,056
הנה הבעיה, אבל תסתכלו מה קורה 
כשמבטלים את הבעיה הזאת.

165
00:06:57,080 --> 00:07:00,056
הנה המכשול, בואו נסיר את המחסום.

166
00:07:00,080 --> 00:07:02,136
אתם צריכים ממש להדגיש את הפער הזה.

167
00:07:02,160 --> 00:07:04,976
זה כמו האירוע המכונן בסרט.

168
00:07:05,000 --> 00:07:07,256
כשפתאום הקהל צריך להתמודד

169
00:07:07,280 --> 00:07:08,856
עם מה שהצגת בפניהם:

170
00:07:08,880 --> 00:07:11,776
"ואוו, האם אני רוצה להסכים עם זה 
ולישר קו עם זה או לא?"

171
00:07:11,800 --> 00:07:14,520
ושאר המצגת שלך תתמוך בזה.

172
00:07:15,280 --> 00:07:17,496
אז האמצע מזגזג,

173
00:07:17,520 --> 00:07:19,736
הוא מנווט בין המצב הקיים והחזון העתידי,

174
00:07:19,760 --> 00:07:21,056
המצב הקיים והחזון העתידי.

175
00:07:21,080 --> 00:07:22,696
בגלל שמה שאתם מנסים לעשות

176
00:07:22,720 --> 00:07:25,816
הוא להציג את הסטטוס קוו
ואת המצב הנורמלי כלא אטרקטיבייים

177
00:07:25,840 --> 00:07:27,336
אתם רוצים למשוך את הקהל

178
00:07:27,360 --> 00:07:30,160
לעבר החזון העתידי אם הרעיון שלכם יאומץ

179
00:07:30,560 --> 00:07:33,616
עכשיו, בדרככם לשנות את העולם, 
אנשים הולכים להתנגד.

180
00:07:33,640 --> 00:07:37,056
הם לא הולכים להתלהב, אולי הם 
אוהבים את העולם כמו שהוא.

181
00:07:37,080 --> 00:07:38,616
אז תצטרכו להתמודד עם התנגדות.

182
00:07:38,640 --> 00:07:40,656
בגלל זה אתם חייבים לזגזג.

183
00:07:40,680 --> 00:07:41,976
זה כמו שייט.

184
00:07:42,000 --> 00:07:45,136
כשאתם שטים נגד כיוון הרוח וישנה רוח נגדית,

185
00:07:45,160 --> 00:07:48,336
אתם צריכים לזגזג עם הסירה שלכם,

186
00:07:48,360 --> 00:07:50,056
ככה אתם יכולים לתפוס את הרוח.

187
00:07:50,080 --> 00:07:52,096
אתם צריכים לתפוס את ההתנגדות

188
00:07:52,120 --> 00:07:54,056
שתעלה מולכם בזמן שאתם שטים.

189
00:07:54,080 --> 00:07:56,496
המעניין הוא, שאם אתם תופסים 
את הרוח בתזמון הנכון

190
00:07:56,520 --> 00:07:58,136
ואתם מציבים את המפרש שלכם 
בזוית הנכונה,

191
00:07:58,160 --> 00:08:00,856
הסירה שלכם תשוט מהר יותר מהרוח עצמה.

192
00:08:00,880 --> 00:08:02,216
זוהי תופעה פיזיקלית.

193
00:08:02,240 --> 00:08:03,496
אז באמצעות המחשת

194
00:08:03,520 --> 00:08:06,536
האופן בו הם עומדים להתנגד לשינוי 
שבין המצב הקיים והחזון העתידי,

195
00:08:06,560 --> 00:08:08,816
למעשה תגרום להם לקבל מהר יותר 
את הרעיון שלכם

196
00:08:08,840 --> 00:08:10,576
לעומת המצב בו לא הייתם עושים זאת.

197
00:08:10,600 --> 00:08:14,056
אז אחרי שזגזגתם 
בין המצב הקיים והחזון העתידי,

198
00:08:14,080 --> 00:08:16,096
נקודת המפנה האחרונה היא הקריאה לפעולה,

199
00:08:16,120 --> 00:08:18,936
שצריכה להיות בכל מצגת, אבל בסוף.

200
00:08:18,960 --> 00:08:21,136
אתם צריכים לתאר את העולם כגן עדן החדש.

201
00:08:21,160 --> 00:08:23,456
"זאת האוטופיה שתהיה אם הרעיון שלי יאומץ".

202
00:08:23,480 --> 00:08:25,576
"זאת הדרך בה העולם יראה,

203
00:08:25,600 --> 00:08:28,096
אם נתאחד ונפתור יחד את הבעיה הגדולה הזאת".

204
00:08:28,120 --> 00:08:29,856
אתם צריכים להשתמש בזה כסיומת שלכם,

205
00:08:29,880 --> 00:08:31,920
בדרך מאוד פואטית ודרמטית.

206
00:08:33,080 --> 00:08:35,496
אז, מעניין לציין, שכשסיימתי,

207
00:08:35,520 --> 00:08:39,015
חשבתי, "אתם יודעים מה? אני יכולה 
להשתמש בזה ככלי אנליטי".

208
00:08:39,039 --> 00:08:41,056
ממש העתקתי נאומים,

209
00:08:41,080 --> 00:08:44,496
ומיפיתי כמה הם משתמשים בכלי הזה.

210
00:08:44,520 --> 00:08:46,473
אז אני רוצה להראות לכם חלק מזה היום,

211
00:08:46,497 --> 00:08:48,576
ואני רוצה לפתוח בשני האנשים

212
00:08:48,600 --> 00:08:50,016
שביניהם השוויתי בפעם הראשונה.

213
00:08:50,040 --> 00:08:52,816
הנה מר ג'ובס, ששינה לחלוטין את העולם.

214
00:08:52,840 --> 00:08:56,016
שינה את העולם של מחשבים אישיים, 
שינה את תעשיית המוזיקה

215
00:08:56,040 --> 00:08:58,976
ועכשיו הוא בדרכו לשנות 
את תעשיית הטלפונים הניידים.

216
00:08:59,000 --> 00:09:00,896
אז הוא בטוח שינה את העולם.

217
00:09:00,920 --> 00:09:03,896
וזוהי הצורה של נאום ההשקה שלו 
של האייפון ב2007,

218
00:09:03,920 --> 00:09:05,296
כשהוא הציג את האייפון שלו.

219
00:09:05,320 --> 00:09:08,216
זהו נאום בן 90 דקות ואתם יכולים 
לראות שהוא התחיל במצב הקיים,

220
00:09:08,240 --> 00:09:10,800
והוא מזגזג ומסיים בחזון העתידי.

221
00:09:11,800 --> 00:09:13,616
אז אני רוצה להתמקד בזה:

222
00:09:13,640 --> 00:09:16,976
הקו הלבן מייצג אותו מדבר.

223
00:09:17,000 --> 00:09:19,216
הקו הצבעוני הבא שצץ כאן,

224
00:09:19,240 --> 00:09:20,656
זה כשהוא עובר לוידאו.

225
00:09:20,680 --> 00:09:22,936
אז הוא מוסיף קצת מגוון וחותך להדגמה.

226
00:09:22,960 --> 00:09:25,056
אז זה לא רק הוא שמדבר כל הזמן.

227
00:09:25,080 --> 00:09:27,520
והקווים האלה מייצגים שם.

228
00:09:28,400 --> 00:09:30,656
ואז לקראת הסוף אתם תראו קו כחול,

229
00:09:30,680 --> 00:09:32,256
שיהיה הדובר האורח.

230
00:09:32,280 --> 00:09:34,416
אז כאן זה נהיה מעניין:

231
00:09:34,440 --> 00:09:36,736
כל סימון כאן הוא מייצג 
נקודה בה הוא הצחיק אותם.

232
00:09:36,760 --> 00:09:39,256
וכל סימון כאן מייצג נקודה 
בה הקהל מחא כפיים.

233
00:09:39,280 --> 00:09:41,136
הם כל כך מעורבים פיזית,

234
00:09:41,160 --> 00:09:43,536
שהם מגיבים באופן פיזי למה שהוא אומר,

235
00:09:43,560 --> 00:09:44,936
שזה ממש פנטסטי,

236
00:09:44,960 --> 00:09:48,016
כי אז אתה יודע שהקהל נמצא בכף ידך.

237
00:09:48,040 --> 00:09:51,136
אז הוא מתחיל את החזון העתידי במשפט:

238
00:09:51,160 --> 00:09:54,496
"זהו יום שחיכיתי לו במשך שנתיים וחצי".

239
00:09:54,520 --> 00:09:55,936
אז הוא משיק מוצר

240
00:09:55,960 --> 00:09:58,416
שהוא ידע עליו כבר כמה שנים.

241
00:09:58,440 --> 00:10:00,176
אז זה לא מוצר חדש עבורו.

242
00:10:00,200 --> 00:10:01,416
אבל תראו את זה,

243
00:10:01,440 --> 00:10:03,256
הוא עושה עוד דבר: הוא מתמוגג.

244
00:10:03,280 --> 00:10:04,736
הוא מתמוגג מהמוצר שלו.

245
00:10:04,760 --> 00:10:07,496
הוא מתמוגג מעצמו יותר מאשר 
שהקהל צוחק או מוחא כפיים.

246
00:10:07,520 --> 00:10:11,016
אז הוא אומר דברים כמו: 
"נכון שזה מדהים? נכון שזה יפה?"

247
00:10:11,040 --> 00:10:14,616
הוא מדגים עבור הקהל את מה 
שהוא רוצה שהם ירגישו.

248
00:10:14,640 --> 00:10:18,680
הוא למעשה פועל כדי לגרום להם 
להרגיש בצורה מסוימת.

249
00:10:19,440 --> 00:10:22,936
הוא מתחיל את החזון העתידי עם המשפט: 
"אחת לזמן מה,

250
00:10:22,960 --> 00:10:25,896
מגיע מוצר מהפכני שמשנה את הכל".

251
00:10:25,920 --> 00:10:28,536
ואז הוא מתחיל להגביר קצב 
ולדבר על המוצר החדש שלו.

252
00:10:28,560 --> 00:10:31,456
בהתחלה הוא למעשה משאיר את הטלפון כבוי.

253
00:10:31,480 --> 00:10:34,536
תראו שהקו הוא די לבן עד לנקודה זו,

254
00:10:34,560 --> 00:10:35,976
ואז הוא מפרט:

255
00:10:36,000 --> 00:10:38,936
"הנה הטלפון החדש והנה המתחרים הדפוקים.

256
00:10:38,960 --> 00:10:42,176
הנה הטלפון החדש, והנה המתחרים הדפוקים".

257
00:10:42,200 --> 00:10:44,976
ואז, ממש כאן, יש לו את רגע השיא --

258
00:10:45,000 --> 00:10:47,096
וזה משהו שתמיד נזכור.

259
00:10:47,120 --> 00:10:48,616
הוא מדליק את הטלפון.

260
00:10:48,640 --> 00:10:50,856
הקהל רואה בפעם הראשונה פעולת גלילה,

261
00:10:50,880 --> 00:10:53,096
אתם יכולים לשמוע את החמצן 
נשאב החוצה מהחדר.

262
00:10:53,120 --> 00:10:54,976
הם התנשמו, אתם ממש יכולים לשמוע את זה.

263
00:10:55,000 --> 00:10:57,456
אז הוא יצר רגע שהם תמיד יזכרו.

264
00:10:57,480 --> 00:10:59,976
אז אם נמשיך במודל הזה, 
אתם יכולים לראות את הכחול,

265
00:11:00,000 --> 00:11:02,016
בו הדוברים החיצוניים מדברים,

266
00:11:02,040 --> 00:11:04,216
וסמוך לפינה הימנית התחתונה הקו נשבר.

267
00:11:04,240 --> 00:11:05,856
זה בגלל שהקליקר שלו נשבר.

268
00:11:05,880 --> 00:11:08,376
הוא רצה לשמור על תחושת התרגשות מועצמת.

269
00:11:08,400 --> 00:11:09,896
הוא מספר סיפור אישי.

270
00:11:09,920 --> 00:11:12,096
ממש שם, ברגע שהטכנולוגיה לא עבדה.

271
00:11:12,120 --> 00:11:13,696
אז הוא אלוף בתקשורת,

272
00:11:13,720 --> 00:11:16,160
והוא פונה לסיפור כדי לשמר 
את רמת המעורבות של הקהל.

273
00:11:16,600 --> 00:11:18,976
אז בפינה הימנית למעלה הוא מסיים 
בתחושת האושר החדשה.

274
00:11:19,000 --> 00:11:20,576
הוא מותיר אותם עם ההבטחה

275
00:11:20,600 --> 00:11:24,176
שאפל תמשיך לבנות מוצרים חדשים מהפכניים.

276
00:11:24,200 --> 00:11:25,400
והוא אומר,

277
00:11:26,320 --> 00:11:28,576
"יש ציטוט ישן של וויין גרצקי 
(שחקן הוקי קרח מפורסם) שאני אוהב:

278
00:11:28,600 --> 00:11:31,856
'אני מחליק לאן שהדסקית עתידה להיות, 
לא לאיפה שהיא כבר היתה'.

279
00:11:31,880 --> 00:11:34,856
תמיד ניסינו לעשות את זה באפל כבר מההתחלה

280
00:11:34,880 --> 00:11:36,136
ואנחנו תמיד נעשה זאת".

281
00:11:36,160 --> 00:11:37,616
אז הוא מסיים בתחושת האושר החדשה.

282
00:11:37,640 --> 00:11:38,896
ובואו נסתכל על מר קינג.

283
00:11:38,920 --> 00:11:41,456
הוא היה איש חזון מדהים, איש כנסייה

284
00:11:41,480 --> 00:11:44,136
שהקדיש את חייו לפעילות למען שוויון.

285
00:11:44,160 --> 00:11:46,816
וזה המבנה של הנאום "יש לי חלום".

286
00:11:46,840 --> 00:11:48,536
אתם יכולים לראות שהוא 
מתחיל עם המצב הקיים,

287
00:11:48,560 --> 00:11:51,136
ומזגזג בין המצב הקיים והחזון העתידי,

288
00:11:51,160 --> 00:11:55,296
ומסיים באושר חדש מאוד פואטי, 
שהיא החלק המפורסם שכולנו מכירים.

289
00:11:55,320 --> 00:11:57,576
אז אני הולכת לפרוש את זה קצת יותר כאן,

290
00:11:57,600 --> 00:11:59,256
למתוח את זה עבורכם,

291
00:11:59,280 --> 00:12:02,136
ומה שעשיתי כאן זה להניח את התמליל כאן

292
00:12:02,160 --> 00:12:03,376
לצד הטקסט.

293
00:12:03,400 --> 00:12:04,616
אני יודעת שאתם לא יכולים לקרוא את זה.

294
00:12:04,640 --> 00:12:07,136
אבל בסוף כל שורה, שברתי את השורה.

295
00:12:07,160 --> 00:12:09,056
כי הוא לקח נשימה והוא עצר.

296
00:12:09,080 --> 00:12:12,416
הוא היה מטיף בפטיסטי מהדרום, 
רוב האנשים לא שמעו את זה,

297
00:12:12,440 --> 00:12:15,976
והיה לו מקצב וקצב אמיתיים 
שהיו ממש חדשים עבור האנשים שם.

298
00:12:16,000 --> 00:12:18,496
אני רוצה לכסות את שורות הטקסט האלה בסרגל

299
00:12:18,520 --> 00:12:21,378
כי אני רוצה להשתמש בסרגל ככלי מידע.

300
00:12:21,920 --> 00:12:24,800
בא נעקוב אחרי איך הוא בעצם מדבר לקהל.

301
00:12:26,040 --> 00:12:28,256
הקווים הכחולים כאן מייצגים 
את הקטעים בהם הוא השתמש

302
00:12:28,280 --> 00:12:30,376
בכלי רטורי ממשי של חזרה.

303
00:12:30,400 --> 00:12:31,776
כלומר שהוא חוזר על עצמו,

304
00:12:31,800 --> 00:12:33,736
הוא השתמש באותם מילים ומושגים,

305
00:12:33,760 --> 00:12:35,880
כך שאנשים יוכלו לזכור ולהיזכר בהם.

306
00:12:36,640 --> 00:12:39,376
אבל אז הוא גם השתמש 
בהרבה מטפורות ובמילים ויזואליות.

307
00:12:39,400 --> 00:12:41,936
זאת היתה דרך לקחת רעיונות ממש מורכבים

308
00:12:41,960 --> 00:12:44,936
ולהפוך אותם לזכירים ונהירים, 
כך שאנשים הבינו אותם.

309
00:12:44,960 --> 00:12:46,456
הוא בעצם יצר --

310
00:12:46,480 --> 00:12:48,616
כמעט סצנות בעזרת המילים כדי

311
00:12:48,640 --> 00:12:50,640
שהם יוכלו לדמיין את מה שהוא אמר.

312
00:12:51,560 --> 00:12:55,216
ואז גם היו הרבה שירים ופסוקים מאוד מוכרים 
שהוא השתמש בהם.

313
00:12:55,240 --> 00:12:57,736
זה רק החלק הקדמי של מה שאתם רואים.

314
00:12:57,760 --> 00:13:00,176
ואז הוא גם עשה הרבה התייחסויות פוליטיות

315
00:13:00,200 --> 00:13:02,336
של ההבטחות שהובטחו לאנשים.

316
00:13:02,360 --> 00:13:04,576
כך שאם נתבונן בחלק הראשון של המצב הקיים,

317
00:13:04,600 --> 00:13:06,976
ממש בסוף החלק של המצב הקיים 
היתה הפעם הראשונה

318
00:13:07,000 --> 00:13:09,616
שאנשים בעצם מחאו כפיים וקראו קריאות רמות.

319
00:13:09,640 --> 00:13:11,776
אז בסוף החלק של המצב הקיים
מה שהוא עשה זה שהוא אמר,

320
00:13:11,800 --> 00:13:14,056
"אמריקה נתנה לאנשים השחורים
המחאה ללא כיסוי,

321
00:13:14,080 --> 00:13:16,696
המחאה שחזרה עם התשובה: אין די משאבים",

322
00:13:16,720 --> 00:13:20,016
כולם מכירים את ההרגשה 
שאין לך מספיק כסף בחשבון.

323
00:13:20,040 --> 00:13:22,656
אז הוא השתמש במטפורה שאנשים מכירים היטב.

324
00:13:22,680 --> 00:13:24,256
אבל הרגע שהם ממש התרגשו,

325
00:13:24,280 --> 00:13:26,416
הפעם הראשונה שהם ממש צעקו היתה:

326
00:13:26,440 --> 00:13:28,496
"אז באנו היום לפדות את ההמחאה הזו,

327
00:13:28,520 --> 00:13:30,616
המחאה שתיתן לנו לפי דרישתנו

328
00:13:30,640 --> 00:13:33,416
את העושר שבחירות והביטחון שבצדק".

329
00:13:33,440 --> 00:13:35,016
אז הם ממש מחאו כפיים.

330
00:13:35,040 --> 00:13:38,176
כאשר הוא הישווה 
בין המצב הקיים לבין החזון העתידי.

331
00:13:38,200 --> 00:13:40,736
אז כשאנחנו ממשיכים קצת יותר קדימה במודל,

332
00:13:40,760 --> 00:13:43,656
תראו שזה מזגזג בקצב יותר מהיר.

333
00:13:43,680 --> 00:13:46,536
וכאן זה כשהוא מזגזג שוב ושוב.

334
00:13:46,560 --> 00:13:48,176
עכשיו הקהל כבר בטירוף חושים.

335
00:13:48,200 --> 00:13:50,776
הם כולם התרגשו, ולכן אפשר לעשות את זה

336
00:13:50,800 --> 00:13:53,400
כדי לשמור על רמת ההתרגשות הגבוהה שלהם.

337
00:13:54,080 --> 00:13:55,560
ואז הוא אומר, "יש לי חלום

338
00:13:56,720 --> 00:14:01,096
כי יום אחד אומה זו תקום 
ותממש את משמעות אמונה.

339
00:14:01,120 --> 00:14:04,816
'אנו אוחזים באמת צרופה 
כי כל בני האדם נבראו שווים'".

340
00:14:04,840 --> 00:14:08,096
הוא משתמש בטקסט הכתום הזה כאן 
להזכיר להם את ההבטחה

341
00:14:08,120 --> 00:14:11,296
שהפוליטיקאים הבטיחו לו 
או שהמדינה עצמה הבטיחה.

342
00:14:11,320 --> 00:14:13,056
ואז הוא מזגזג בין

343
00:14:13,080 --> 00:14:15,795
"יש לי חלום שיום אחד,
יש לי חלום שיום אחד,

344
00:14:15,819 --> 00:14:17,216
יש לי חלום שיום אחד".

345
00:14:17,240 --> 00:14:19,336
ובסוף, זה נהיה ממש מעניין.

346
00:14:19,360 --> 00:14:22,216
בגלל שהוא משתמש --
אתם יכולים לראות את ארבעת גווני הירוק,

347
00:14:22,240 --> 00:14:25,136
יש הרבה כחול כאן, שמייצגים הרבה חזרות --

348
00:14:25,160 --> 00:14:27,096
היה לו חוש מוגבר לחזרות.

349
00:14:27,120 --> 00:14:30,256
והירוק מייצג חוש מוגבר לשירים ופסוקים.

350
00:14:30,280 --> 00:14:32,056
אז הקובץ הראשון של ירוק

351
00:14:32,080 --> 00:14:34,616
היה פסוקים ממש מספר ישעיהו.

352
00:14:34,640 --> 00:14:37,896
הקובץ השני היה 
"My Country, 'Tis of Thee."

353
00:14:37,920 --> 00:14:41,216
זה שיר מוכר שהיתה לו משמעות מאוד עמוקה

354
00:14:41,240 --> 00:14:42,856
עבור הקהל השחור בתקופה זו,

355
00:14:42,880 --> 00:14:47,096
כי השיר הזה היה השיר שהם בחרו 
לשנות בו את המילים באופן הפגנתי,

356
00:14:47,120 --> 00:14:49,080
שיצא נגד ההבטחות שלא קוימו.

357
00:14:49,720 --> 00:14:53,736
אז הקובץ השלישי של הירוק הוא בעצם פסקה 
מתוך "My Country, 'Tis of Thee."

358
00:14:53,760 --> 00:14:55,920
ואז הרביעי הוא שיר נשמה שחור.

359
00:14:56,800 --> 00:14:59,943
"חופשי סוף סוף! חופשי סוף סוף! 
תודה לאל עליון, אני חופשי סוף סוף!"

360
00:14:59,967 --> 00:15:04,336
אז הוא בעצם נגע בלבבותיהם של המשתתפים.

361
00:15:04,360 --> 00:15:06,536
הוא ציטט מפסוקים, שזה חשוב.

362
00:15:06,560 --> 00:15:08,776
הוא ציטט משירים שהם שרו יחד

363
00:15:08,800 --> 00:15:10,456
כהפגנה נגד הזעם הזה,

364
00:15:10,480 --> 00:15:13,896
והוא השתמש בהם ככלי להתחבר 
ולהדהד מול הקהל.

365
00:15:13,920 --> 00:15:16,216
הסיום - יצירת תמונה של האושר החדש הזה,

366
00:15:16,240 --> 00:15:19,680
באמצעות השימוש באותם הדברים שלהם 
שהם כבר החשיבו כמקודשים.

367
00:15:21,080 --> 00:15:23,936
הוא היה אדם דגול. היה לו חלום גדול, גדול.

368
00:15:23,960 --> 00:15:26,896
יש הרבה אנשים כאן, 
לכם יש חלומות ממש גדולים.

369
00:15:26,920 --> 00:15:28,856
יש לכם רעיונות ממש גדולים בתוככם

370
00:15:28,880 --> 00:15:30,096
שאתם חייבים להוציא.

371
00:15:30,120 --> 00:15:32,120
אבל אתם יודעים מה? אנחנו נתקלים בקשיים.

372
00:15:32,144 --> 00:15:33,776
זה לא קל לשנות את העולם;

373
00:15:33,800 --> 00:15:35,336
זאת משימה גדולה.

374
00:15:35,360 --> 00:15:36,616
אתם יודעים שהוא היה --

375
00:15:36,640 --> 00:15:39,376
פצצה הושלכה על ביתו,
דקרו אותו בסכין מעטפות,

376
00:15:39,400 --> 00:15:40,816
בסופו של דבר הוא איבד את חייו,

377
00:15:40,840 --> 00:15:42,656
אתם יודעים, עבור מה שהוא האמין בו.

378
00:15:42,680 --> 00:15:46,776
אבל רובנו לא נצטרך לשלם מחיר כל כך גבוה.

379
00:15:46,800 --> 00:15:48,056
אבל מה שקורה הוא

380
00:15:48,080 --> 00:15:51,376
שזה בעצם קצת כמו מבנה הסיפור הבסיסי.

381
00:15:51,400 --> 00:15:52,776
החיים יכולים להיות ככה.

382
00:15:52,800 --> 00:15:55,056
אתם יודעים, אתם כולכם אנשים נחמדים,

383
00:15:55,080 --> 00:15:58,136
יש לכם רצון, אתם נתקלים במכשולים,

384
00:15:58,160 --> 00:15:59,536
ואנחנו עוצרים שם.

385
00:15:59,560 --> 00:16:01,656
כולנו אומרים משהו דומה ל"היה לי רעיון

386
00:16:01,680 --> 00:16:03,536
אבל אני לא אממש אותו.

387
00:16:03,560 --> 00:16:04,816
הוא נדחה."

388
00:16:04,840 --> 00:16:08,736
אתם יודעים, אנחנו פוגעים 
בעצמנו ברעיונות שלנו,

389
00:16:08,760 --> 00:16:12,216
אנחנו נתקלים במכשולים ונתקלים במכשולים

390
00:16:12,240 --> 00:16:14,696
במקום לבחור לאפשר למאבק לשנות אותנו

391
00:16:14,720 --> 00:16:17,960
ולבחור להמשיך לחלום את החלום ולממש אותו.

392
00:16:18,400 --> 00:16:22,656
ואתם יודעים, אם מישהו --
אם אני יכולה, כל אחד יכול לעשות את זה.

393
00:16:22,680 --> 00:16:26,376
אני גדלתי בסביבה דלה מבחינה כלכלית ורגשית.

394
00:16:26,400 --> 00:16:30,056
בפעם הראשונה שיצאתי למחנה קיץ עם אחותי, 
חוויתי התעללות.

395
00:16:30,080 --> 00:16:33,296
זאת לא היתה הפעם הראשונה שפגעו בי, 
פשוט הפעם הכי קשה.

396
00:16:33,320 --> 00:16:36,056
וההורים שלי -- 
הם התחתנו זה עם זו שלוש פעמים,

397
00:16:36,080 --> 00:16:37,296
(לחישות מהקהל)

398
00:16:37,320 --> 00:16:40,336
כן, זה היה סוער, וכשהם לא רבו זה עם זו

399
00:16:40,360 --> 00:16:43,456
הם עזרו לאיזה אלכוהוליסט שחי איתנו להשתקם

400
00:16:43,480 --> 00:16:45,416
כי שניהם היו אלכוהוליסטים בגמילה.

401
00:16:45,440 --> 00:16:47,896
אז אמא שלי נטשה אותנו כשהייתי בת 16.

402
00:16:47,920 --> 00:16:51,256
ותפסתי את תפקיד המטפלת 
בבית שלי ובאחים שלי.

403
00:16:51,280 --> 00:16:54,416
והתחתנתי, פגשתי גבר.

404
00:16:54,440 --> 00:16:56,696
התאהבתי, למדתי במשך שנה בקולג'.

405
00:16:56,720 --> 00:16:59,406
ועשיתי מה שכל אישה צעירה 
רווקה וחכמה צריכה לעשות --

406
00:16:59,440 --> 00:17:01,656
התחתנתי כשהייתי בת 18.

407
00:17:01,680 --> 00:17:02,936
ואתם יודעים מה?

408
00:17:02,960 --> 00:17:05,455
אני ידעתי, אני ידעתי

409
00:17:05,480 --> 00:17:07,496
שנועדתי ליותר מזה.

410
00:17:07,520 --> 00:17:10,576
ובדיוק בנקודה בסיפור חיי 
בה היתה לי הבחירה.

411
00:17:10,599 --> 00:17:13,415
יכולתי לתת לכל הדברים האלה למשוך אותי למטה

412
00:17:13,440 --> 00:17:15,616
ויכולתי לתת לכל הרעיונות שלי למות בתוכי.

413
00:17:15,640 --> 00:17:18,695
יכולתי פשוט לומר, אתם יודעים מה, 
החיים קשים מדי בכדי לשנות את העולם.

414
00:17:18,720 --> 00:17:19,935
זה פשוט קשה מדי.

415
00:17:19,960 --> 00:17:22,040
אבל אני בחרתי סיפור שונה לחיים שלי.

416
00:17:22,839 --> 00:17:24,175
(צחוק)

417
00:17:24,200 --> 00:17:25,599
אתם לא מכירים את זה?

418
00:17:26,760 --> 00:17:29,096
ולכן אני מרגישה שישנם אנשים בחדר הזה --

419
00:17:29,120 --> 00:17:31,216
יש לכם את בקבוקי התבלינים האלה

420
00:17:31,240 --> 00:17:34,016
ואתם חושבים, "אתם יודעים מה, 
זאת לא כזה ביג דיל".

421
00:17:34,040 --> 00:17:36,256
"זה לא ישנה את כל העולם".

422
00:17:36,280 --> 00:17:38,185
אבל יודעים מה? 
תוכלו לשנות את העולם שלכם.

423
00:17:38,209 --> 00:17:39,416
תוכלו לשנות את החיים שלכם.

424
00:17:39,440 --> 00:17:41,896
אתם יכולים לשנות את העולם 
שיש לכם שליטה עליו,

425
00:17:41,920 --> 00:17:43,456
אתם יכולים לשנות את הסביבה שלכם.

426
00:17:43,480 --> 00:17:45,147
אני רוצה לעודד אתכם לעשות זאת.

427
00:17:45,680 --> 00:17:46,936
בגלל שאתם יודעים מה?

428
00:17:46,960 --> 00:17:49,800
העתיד הוא לא מקום אליו אנחנו הולכים,

429
00:17:50,360 --> 00:17:53,240
זה מקום שאתם יוצרים.

430
00:17:53,953 --> 00:17:56,096
אני רוצה להודות לכם. 
תבורכו. אלוהים יברך אתכם.

431
00:17:56,120 --> 00:17:57,440
(מחיאות כפיים)