כיצד מדיטציה יכולה לעצב מחדש את מוחותנו - שרה לזר ב- TEDxCambridge

סריקות המוח המדהימות של המדענית הניורולוגית שרה לזר מראות שמדיטציה מסוגלת ממש לשנות את גודלם של איזורי מפתח במוח, לשיפור הזכרון שלנו ולעשותנו יותר אמפטים, רחומים וחסונים במצבי דחק.

בוקר טוב.

כשהייתי במכללה לתואר שני, נהגתי לרוץ,

וידיד ואני החלטנו שנרוץ במרתון בוסטון.

ולכן התחלנו להתאמן והתאמנו יותר מדי,

ואני פיתחתי בעיות ברך וגב.

אז הלכתי לראות פיזיוטרפיסט,

והם אמרו לי שעלי להפסיק לרוץ

ובמקום רצוי שאעשה רק מתיחות.

בעוזבי את משרד הפיזיוטרפיסט,

ראיתי מודעה לשיעור יוגה נמרץ

שהבטיחה לא רק לפתח גמישות,

אלא גם לפתח כוח וכושר לב - ריאה.

לכן חשבתי, טוב, אז, זו דרך אדירה

שאוכל להימתח אך גם לשמור על כושר,

ואולי אוכל עדיין לרוץ במרתון בוסטון.

אז הלכתי לשיעור היוגה וממש נהניתי ממנו,

מלבד ברגעים שהמורה טענה כל מיני טענות,

אתן יודעות, כן, כן, כל מיני טענות רפואיות, אך גם טענות לגבי, אה, כן,

זה יסייע לכם...

תוסיפו לחמלה שלכם ותרחיבו את הלבבות שלכם ואני הייתי כאילו ...

אני זוכרת שעיני היו מתגלגלות ו...

אני חושבת, כן, כן, כן, אני כאן להימתח.

(צחוק)

אבל מה שהיה מעניין הוא שאחרי מספר שבועות

התחלתי להבחין באחדים מהשינויים האלו,

אני התחלתי להבחין שהיתי רגועה יותר והייתי יותר מסוגלת

להתמודד עם מצבים קשים, ואכן, אני הרגשתי יותר מקום לחמלה

ויותר רוחב לב לאנשים אחרים,

והייתי יותר מסוגלת לראות דברים מראות עיניהם של אחרים.

ו, אתן יודעות, אני הייתי כאילו, מממ, איך זה יכול להיות,

איך זה יכול להיות?

ו, אני חשבתי, אז אולי, אתן מבינות, זה רק תגובת פלצבו, נכון?

היא אמרה שאני ארגיש את זה, אז אולי משום כך אני מרגישה את זה.

אז החלטתי לערוך בדיקה בספרות הכתובה ולראות אם ישנו מחקר בנושא.

וראו איזה פלא, היו די הרבה

שהראו שגם יוגה וגם מדיטציה יעילים מאוד להפחתת מתח

הם גם טובים מאוד להפחתת תסמינים המיוחסים למחלות רבות

כולל דיכאון, חרדה, כאב ונדודי שינה.

וישנם כמה מחקרים טובים מאוד המציגים שהוא יכול מעשית

לשפר את יכולתך להתרכז והכי מעניין, אני חשבתי

כמעט כל מחקר הראה שאנשים פשוט שמחים יותר.

הם מדווחים שהם יותר מרוצים מחייהם ושיש להם איכות חיים גבוהה יותר.

ולכן, זה היה מעניין בשבילי.

ולכן אני החלטתי לשנות ולהתחיל לעשות מחקר מסוג זה.

אז בתור אחיות מדעניות, אתן מבינות, איך יכול להיות שזה מתרחש?

איך משהו מטופש כמו תנוחת יוגה

או לשבת ולהתבונן בנשימתכם.

כיצד זה יכול להוביל לכל מיני סוגים שונים של שינויים?

אז, מה שאנו יודעים הוא שכאשר מבצעים התנהגות שוב ושוב,

שזה יכול להביא לשינויים במוחכן.

ולזה מכנים ניורופלסטיות.

ומשמעות הדבר כפשוטה היא שמוחכן הוא פלסטי

ושהניורונים מסוגלים לשנות את דרך התקשורת ביניהם עקב ניסיון.

ולכן, ישנם כמה מחקרים המראים

שאפשר למעשה לגלות זאת, בעזרת מכונות כמו מכונת ה- MRI.

המחקר הראשון היה עם להטוטנות.

הם לקחו אנשים שלעולם לא ליהטטו קודם,

וסרקו אותם ואז לימדו אותם כיצד ללהטט

ואמרו, "התמידו לתרגל למשך שלושה חודשים."

והם החזירו אותם לאחר שלושה חודשים וסרקו אותם שנית

והם גילו שלמעשה ניתן לגלות עם מכונת ה- MRI

שינויים בכמות החומר האפור במוחם של אנשים אלה

באיזורים החשובים לזיהוי תנועה חזותית.

אז, אני חשבתי, טוב, שלושה חודשים, אתן יודעות...

האם מדיטציה מסוגלת לערוך שינוי במבנה המוח גם?

דבר פשוט כמו, אתן יודעות, כמו להטוטנות?

מה לגבי מדיטציה?

אז במחקר הראשון שעשינו,

גייסנו ערימה של אנשים מהאזור של בוסטון,

ואלה לא היו נזירים או מורים למדיטציה,

הם רק עמך ישראל הממוצע שבממוצע מתרגל מדיטציה

בערך 30 -40 דקות ביום,

ושמנו אותם בסורק,

והשווינו אותם לקבוצה של אנשים המותאמים דמוגרפית,

אך שאינם עושים מדיטציה.

ומה שמצאנו הוא זה:

שאכן היו איזורים לא מעטים של המוח

שהיה בהם יותר חומר אפור במודטים בהשוואה לקבוצת הביקורת.

אחד מהאיזורים שאני אצביע לכם עליו

הוא פה בקדמת המוח, זה האיזור שחשוב

לזכרון פעיל ולקבלת החלטות גבוהות מורכבות

ומה שהיה מעניין לגבי זה

היה כשבפועל הצלבנוו את המידע לעומת הגילאים שלהם.

אז כאן בריבוע האדום, זו הביקורת.

וזה דבר שאתם רואים למעשה,

זה מתועד היטב שכאשר אנו מתבגרים,

לא רק שם, אך לרוחבו של מרבית קליפת המוח,

הוא באמת מתכווץ ככל שאנו מזדקנים.

וזה חלק מהסיבה למה במרוצת הזדקנותנו,

קשה יותר לפענח דברים ולזכור דברים.

ומה שהיה מעניין הוא שבאיזור האחד הזה,

המודטים בני החמישים היו בעלי אותה כמות של קליפת מוח שהיו בני ה- 25,

מה שמראה שיתכן שתרגול מדיטציה באמת מאט או מונע

את ההתדרדרות הטבעית המיוחסת לגיל במבנה קליפת המוח.

אז עכשיו, המבקרים, והיו הרבה מבקרים,

אמרו, טוב, אתן יודעות, מודטים, הם מוזרים.

אולי הם פשוט היו ככה לפני שהתחילו לתרגל, נכון?

הרבה מהם היו צמחונים, אז אולי זה קשור למשהו בתזונה שלהם,

או משהו אחר בסגנון החיים שלהם, אתם יודעים.

אין מצב שזה המדיטציה, זה משהו אחר, נכון?

ולמען ההגינות, תראו, אולי זה נכון.

המחקר הראשון הזה לא היה יכול להתייחס לזה.

אז ערכנו מחקר שני.

במחקר הזה, מה שעשינו זה, לקחנו אנשים שלעולם לא עשו מדיטציה קודם,

ושמנו אותם בסורק, ואז העברנו אותם דרך

תוכנית מדיטציה בת שמונה שבועות מושתתת על הפחתת לחץ

שבה נאמר להם לעשות מדיטציה כל יום למשך 30 עד 40 דקות.

ואז סרקנו אותם שוב בתום שמונת השבועות,

וזה מה שמצאנו.

ובכן מה שאתם רואים הוא שאיזורים אחדים גדלו.

בשקף זה נוכל לראות את ההיפוקמפוס,

ובגרף, הבקרים הם בכחול והמשתתפים המודטים הם

באדום, ומה שאנו רואים הוא שההיפוקמפוס,

זהו האיזור שחשוב ללמידה וזכרון,

הוא גם חשוב לויסת רגש והיה מעניין שהיה פחות

חומר אפור באיזור זה באנשים סבלו
מדיכאון ו-PTSD (הפרעת דחק פוסט טראומטית).

איזור נוסף שזהינו הוא המפגש הרקתי - קודקודי

שהוא מעל לאוזנכם,

זה חשוב להערכת יחסים ואמפטיה וחמלה.

ושוב, שני אלה הם תפקידים שאנשים מדווחים בהם שינויים כאשר

הם מתחילים לתרגל מדיטציה ויוגה.

איזור נוסף שזהינו היה השקד.

והשקד הוא איזור ה- תילחם או תברח של המוח.

וכאן למעשה מצאנו הפחתה בחומר אפור.

ומה שהיה מעניין הוא שהשינוי בחומר אפור

חפף לשינוי בדחק.

אז ככל שאנשים דיווחו על יותר הפחתה בדחק,

השקד נעשה קטן יותר.

וזה היה ממש מעניין, כי זה כאילו מנוגד ומקביל

למה שמחקרים אחדים על חיות הראו.

עמיתים השתמשו במכרסמים,

הם לקחו מכרסמים שהיו סתם מכרסמים שמחים רגילים,

והם החזיקו בהם בכלוב שלהם, והם מדדו

את השקד שלהם, והם שמו אותם במשטר דחק בן עשרה ימים.

ובסוף עשרת הימים ההם, הם מדדו את השקד שלהם ,

ובדיוק אותו האיזור המקביל של מוח עכברוש גדל.

אז אנחנו מצאנו ירידה עם דחק, הם מצאו גידול עם דחק.

מה שהיה מעניין הוא שאז הם עזבו את החיות לנפשן,

ושלושה שבועות מאוחר יותר הם שבו ובדקו אותן שוב.

ושלושה שבועות מאוחר יותר, אותו האיזור של השקד היה עדיין גדול,

והחיות, למרות שהן היו בכלובים המקוריים שלהן

שבהם היו שמחות, עדיין התנהגו מתוחות,

אז הן, אתן יודעות, השתופפו בפינה,

והן פשוט לא בחנו את המרחב כפי שעשו קודם.

ולכן, זה הניגוד הגמור ממה שראינו עם בני האדם,

מפני שעם בני האדם שום דבר לא השתנה בסביבה שלהם.

עדיין היו להם המשרות טעונות המתח ,

כל אותן הבעיות הקשות עוד הוסיפו להיות קשות,

והכלכלה הייתה עדיין על הפנים,

אבל כן, השקד שלהם קטן, והם דיווחו על פחות דחק.

ולכן, ביחד אלה מראים באמת שהשינוי בשקד

אינו מגיב לשינוי בסביבה אלא שהוא מייצג

את השינוי בתגובת האנשים או יחסם לסביבה.

ואז הדבר הנוסף שהמחקר מראה הוא,

שזה לא היה שאנשים רק אמרו, " או, אני מרגיש טוב יותר."

או שזו הייתה תגובת פלצבו, או שהם מנסים לרצות אותנו,

אלא שהיה נימוק ניורוביולוגית אמיתי לכך מדוע הם אומרים

שחשו פחות מתוחים.

ולכן הרעיון שאני רוצה לחלוק עם כולכם היום הוא שמדיטציה

יכולה לשנות את מוחכם הלכה למעשה.

תודה לכם.

(מחיאות כפיים)