טוני רובינס על למה אנו עושים את מה שאנו עושים
-
0:00 - 0:01(מחיאות כפיים)
-
0:02 - 0:05תודה. אני חייב להגיד לכם שאני גם מאותגר וגם נרגש.
-
0:05 - 0:08ההתרגשות שלי היא: אני מקבל הזדמנות להעניק משהו בחזרה.
-
0:08 - 0:12האתגר שלי הוא: הסמינר הקצר ביותר שאני בדרך כלל עורך הוא 50 שעות.
-
0:12 - 0:13(צחוק)
-
0:13 - 0:16אני לא מגזים. אני עושה סופ"שים, ומה אני עושה --
-
0:16 - 0:17אני אפילו עושה יותר מכך, כמובן, מאמן אנשים --
-
0:17 - 0:20אבל אני בעניין של שקיעה לתוך הדברים. כי איך למדתם שפה?
-
0:20 - 0:22לא למדתם אותה רק על ידי למידת עקרונות,
-
0:22 - 0:25נכנסתם לתוך זה ועשיתם את זה לעתים קרובות כל כך שזה נהיה ממשי.
-
0:25 - 0:28והשורה התחתונה של למה אני פה, חוץ מזה שאני בן זונה מטורף,
-
0:28 - 0:30היא שאני באמת בעמדה --
-
0:30 - 0:32אני לא פה להניע אתכם, מן הסתם; אתם לא צריכים את זה.
-
0:32 - 0:34והרבה פעמים זה מה שאנשים חושבים שאני עושה,
-
0:34 - 0:37וזה הדבר הכי רחוק מזה. מה שקורה, לעומת זאת, הוא
-
0:38 - 0:39שאנשים אומרים לי: “אני לא צריך שום הנעה."
-
0:39 - 0:41ואני עונה:” ובכן, זה מעניין. זה לא מה שאני עושה.”
-
0:41 - 0:45אני איש ה-”למה?”. אני רוצה לדעת למה אתה עושה מה שאתה עושה.
-
0:45 - 0:47מהו המניע שלך לפעולה?
-
0:48 - 0:51מה הוא הדבר שמניע אותך בחייך היום? לא לפני 10 שנים.
-
0:51 - 0:53או האם אתה פועל לפי אותו דפוס? כי אני מאמין
-
0:53 - 0:56שהכוח הבלתי נראה של הנעה פנימית, מופעל,
-
0:56 - 0:58הוא הדבר הכי חשוב בעולם.
-
0:58 - 1:02אני פה כי אני מאמין שרגש הוא כוח החיים.
-
1:02 - 1:04כולנו פה בעלי מוחות מעולים.
-
1:04 - 1:06אתם יודעים מה? רובנו פה בעלי מוחות מעולים, נכון?
-
1:07 - 1:09אני לא יודע לגבי קטגוריה אחרת אבל כולנו יודעים לחשוב.
-
1:09 - 1:10ועם מוחנו אנחנו יכולים למצוא את ההגיון בהכל.
-
1:11 - 1:14אנחנו יכולים לגרום לכל דבר שיקרה. אנחנו יכולים -- אני מסכים עם מה שתואר
-
1:14 - 1:17לפני כמה ימים, על הרעיון שאנשים פועלים למען האינטרס האישי שלהם.
-
1:17 - 1:19אבל כולנו יודעים שזה בלבול מוח לפעמים.
-
1:20 - 1:22אתה לא פועל למען האינטרס האישי שלך כל הזמן,
-
1:23 - 1:24כי כשרגש נכנס לעניין,
-
1:24 - 1:26החיווט משתנה בדרך שהוא עובד.
-
1:27 - 1:29ולכן זה נפלא לנו לחשוב אינטלקטואלית
-
1:29 - 1:31על איך החיים בעולם הם כמו שהם, ובמיוחד
-
1:31 - 1:33אלו מאיתנו שהם חכמים מאוד, אנחנו יכולים לשחק את המשחק הזה בתוך ראשנו.
-
1:33 - 1:35אבל אני באמת רוצה לדעת מה מניע אתכם.
-
1:35 - 1:37ומה שאני ארצה אולי להזמין אתכם לעשות
-
1:37 - 1:40בסוף השיחה הזו, זה לחקור איפה אתם היום,
-
1:40 - 1:43משתי סיבות. אחת: כדי שתוכלו לתרום יותר. ושתיים:
-
1:44 - 1:46שבתקווה אנחנו נוכל לא רק להבין אנשים אחרים יותר,
-
1:46 - 1:49אלא אולי נעריך אותם יותר, וניצור את סוגי הקשרים
-
1:49 - 1:51שיכולים לעצור חלק מהאתגרים
-
1:51 - 1:52שאנו ניצבים מולם בתרבות שלנו היום.
-
1:52 - 1:54הם רק ילכו ויתעצמו
-
1:54 - 1:55על ידי אותה טכנולוגיה שמקשרת אותנו,
-
1:56 - 1:59מפני שזה גורם לדרכינו להצטלב. והצטלבות זו
-
1:59 - 2:02לא תמיד יוצרת את נקודת המבט של "כולם עכשיו מבינים את כולם,
-
2:02 - 2:04וכולם מעריכים את כולם."
-
2:04 - 2:08ובכן, יש לי אובססיה בעיקרון במשך 30 שנה, והאובססיה הזו היא,
-
2:09 - 2:11“מה יוצר את ההבדל באיכות חייהם של אנשים?
-
2:12 - 2:13מה יוצר את ההבדל בביצועים שלהם?
-
2:13 - 2:14כי לשם כך קיבלו אותי לעבודה.
-
2:14 - 2:15אני חייב לייצר את התוצאה כרגע.
-
2:15 - 2:18זה מה שעשיתי במשך 30 שנה. אני מקבל את שיחת הטלפון
-
2:18 - 2:21כשהספורטאי "נגמר" בטלויזיה הממלכתית,
-
2:21 - 2:23והם הובילו בחמש חבטות
-
2:23 - 2:24ועכשיו הם לא מצליחים לחזור למשחק.
-
2:25 - 2:26ואני חייב לעשות משהו מייד כדי להשיג את התוצאה
-
2:26 - 2:28ולא משנה כלום. אני מקבל את שיחת הטלפון
-
2:29 - 2:30כשהילד עומד להתאבד,
-
2:31 - 2:33ואני חייב לעשות משהו מייד. וב-29 שנה --
-
2:33 - 2:36אני אסיר תודה להגיד לכם שמעולם לא איבדתי אחד ב-29 שנה.
-
2:36 - 2:38. זה לא אומר שזה לא יקרה יום אחד. אבל מעולם לא עשיתי זאת,
-
2:38 - 2:40והסיבה היא הבנה של אותם צרכים אנושיים שאני רוצה לדבר איתכם עליהם.
-
2:40 - 2:43אז, כשאני מקבל את השיחות הללו לגבי ביצוע, זה משהו אחד.
-
2:43 - 2:45איך אתה גורם לשינוי?
-
2:46 - 2:49אבל בנוסף, אני מחפש לראות מה הדבר
-
2:49 - 2:51שמעצב את יכולתו של אותו אדם לתרום,
-
2:52 - 2:55לעשות משהו מעבר לעצמם. אז אולי השאלה האמיתית היא,
-
2:55 - 2:58אתם יודעים, אני מסתכל על החיים ואומר שישנם שני שיעורים עיקריים.
-
2:58 - 3:00אחד הוא: יש את מדע ההישגיות,
-
3:00 - 3:02שבו כמעט כל מה שיוצא לפועל נשלט במיומנות מדהימה.
-
3:03 - 3:05. זה "איך אתה לוקח את הבלתי-נראה והופך אותו לנראה,” נכון?
-
3:05 - 3:07איך אתה לוקח את מה שאתה חולם עליו וגורם לו להתגשם?
-
3:07 - 3:09בין אם זה העסק שלך, תרומתך לחברה, כסף --
-
3:10 - 3:11מה שזה לא יהיה -- גופך, משפחתך.
-
3:12 - 3:14אבל השיעור האחר של החיים שנדיר שיש מיומנים בו הוא אמנות ההגשמה.
-
3:14 - 3:17כי מדע זה קל, נכון?
-
3:17 - 3:19אנחנו יודעים את החוקים. אתה כותב את הקוד. אתה עוקב אחר --
-
3:20 - 3:21ואתה מקבל את התוצאות. ברגע שאתה יודע את המשחק
-
3:21 - 3:23אתה רק, אתם יודעים, מעלה את ההימור, לא כך?
-
3:24 - 3:26אבל כשזה מגיע להגשמה, זאת אמנות.
-
3:26 - 3:28והסיבה לכך היא, זאת הערכה
-
3:28 - 3:31וזאת תרומה. אתה יכול להרגיש כל כך רק מתוך עצמך.
-
3:32 - 3:35ובכן, הייתה לי מעבדה מעניינת כדי לנסות לענות על השאלה
-
3:35 - 3:36של השאלה האמיתית, שהיא מה ההבדל
-
3:36 - 3:39בחיים של מישהו כמו אותם האנשים
-
3:39 - 3:42שנתתם להם הכל? כמו כל אותם המשאבים
-
3:42 - 3:44שהם טוענים שהם צריכים. נתתם להם לא מחשב של 100 דולר,
-
3:44 - 3:46נתתם להם את המחשב הכי טוב. נתתם להם אהבה,
-
3:46 - 3:47נתתם להם שמחה. הייתם שם לנחם אותם.
-
3:48 - 3:50ואותם האנשים לעתים קרובות מאוד – ואתם מכירים את חלקם, אני בטוח --
-
3:51 - 3:53מסיימים את שארית חייהם עם כל האהבה הזו, חינוך, כסף
-
3:53 - 3:56ורקע, מבזבזים את חייהם בלהכנס ולצאת ממכוני גמילה.
-
3:57 - 3:59ולעומת זאת אתם פוגשים אנשים שעברו כאב מהותי ביותר --
-
4:00 - 4:03התעללות פסיכולוגית, מינית, רוחנית, רגשית --
-
4:03 - 4:05ולא תמיד, אבל בדרך כלל, הם הופכים להיות כמה מהאנשים
-
4:05 - 4:08שתורמים הכי הרבה לחברה.
-
4:08 - 4:11אז, השאלה שאנחנו חייבים לשאול את עצמנו באמת היא, מה זה?
-
4:12 - 4:14מהו הדבר שמעצב אותנו? ואנחנו חיים בחברה בטיפול.
-
4:15 - 4:17רובנו לא עושים זאת, אבל התרבות היא תרבות בטיפול.
-
4:17 - 4:19ומה שאני מתכוון בזה הוא שדפוס החשיבה שלנו הוא שאנחנו העבר שלנו.
-
4:20 - 4:22וכל מי שבחדר הזה -- לא הייתם נמצאים בחדר הזה
-
4:22 - 4:23אם הייתם קונים את התיאוריה הזו --
-
4:23 - 4:25אבל -- רוב החברה חושבת שסיפור חיים הוא גורל.
-
4:26 - 4:29העבר שווה לעתיד. וכמובן שזה כך אם אתה חי שם.
-
4:29 - 4:30לעומת זאת מה שאנשים בחדר הזה יודעים,
-
4:31 - 4:32ומה שאנחנו מוכרחים להזכיר לעצמנו, אף על פי כן --
-
4:32 - 4:34בגלל שאתם יכולים לדעת משהו באופן מושכל, אתם יכולים לדעת מה לעשות
-
4:35 - 4:36ואז לא להשתמש בזה, לא ליישם את זה.
-
4:37 - 4:38אז ת'אמת, אנחנו הולכים להזכיר לעצמנו
-
4:38 - 4:41שהחלטה היא העוצמה המוחלטת. זה מה שזה באמת.
-
4:41 - 4:43עכשיו כשאתה שואל אנשים, אתם יודעים,
-
4:43 - 4:44נכשלת אי פעם בלהשיג משהו?
-
4:44 - 4:46כמה נכשלו אי פעם בלהשיג
-
4:46 - 4:47משהו משמעותי בחייכם? תגידו "אני."
-
4:48 - 4:49קהל: אני.
-
4:49 - 4:50טוני: תודה על על האינטראקציה ברמה גבוהה שם.
-
4:51 - 4:52(צחוק).
-
4:52 - 4:55אבל אם תשאלו אנשים, למה לא השגתם משהו?
-
4:55 - 4:57מישהו שעובד בשבילכם, אתם יודעים, או שותף,
-
4:57 - 4:59או אפילו עצמכם. כשאתם נכשלים להשיג מטרה,
-
4:59 - 5:01מה הסיבה שאנשים טוענים שבגללה נכשלו בלהשיג?
-
5:01 - 5:03מה הם מספרים לכם? אין לי את ה -- לא ידעתי מספיק,
-
5:04 - 5:06לא היה לי את ה -- ידע. לא היה לי את ה -- כסף.
-
5:06 - 5:11לא היה לי את ה – זמן. לא היה לי את ה – טכנולוגיה. אתם יודעים,
-
5:11 - 5:14לא היה לי את המנהל הנכון. לא היה את ה...
-
5:14 - 5:18אל גור: בית המשפט העליון. (צחוק).
-
5:28 - 5:30טוני: ו --
-
5:30 - 5:32(מחיאות כפיים)
-
5:32 - 5:33ו --
-
5:33 - 5:36(מחיאות כפיים)
-
5:36 - 5:38מה לכל אותם דברים, כולל בית המשפט העליון, יש במשותף?
-
5:38 - 5:40(צחוק).
-
5:41 - 5:45הם טענה לכך שאתם הייתם חסרי משאבים, והם יכולים להיות מדויקים.
-
5:45 - 5:47יכול להיות שאין לכם את הכסף, יכול להיות שאין לכם את בית המשפט העליון,
-
5:48 - 5:50אבל זה לא הגורם המגדיר זאת.
-
5:50 - 5:56(מחיאות כפיים).
-
5:56 - 5:57ותקנו אותי אם אני טועה.
-
5:59 - 6:01הגורם המגדיר הוא לעולם לא משאבים, הוא תושיה.
-
6:02 - 6:04ומה שאני מתכוון ספציפית, יותר מאשר סתם ביטוי,
-
6:04 - 6:09זה שאם יש לך רגש, רגש אנושי, משהו שאני חוויתי
-
6:09 - 6:12ממך שלשום ברמה שהיא העמוקה
-
6:13 - 6:15שחוויתי מעולם, ואם היית מתקשר עם הרגש ההוא
-
6:15 - 6:16אני מאמין שהיית מכסח אותו ומנצח.
-
6:17 - 6:22(מחיאות כפיים).
-
6:22 - 6:26אבל כמה קל לי להגיד לו מה הוא היה צריך לעשות.
-
6:26 - 6:28(צחוק).
-
6:28 - 6:35אידיוט, רובינס. אבל אני יודע כאשר צפינו בעימות בזמנו,
-
6:36 - 6:38היו שם רגשות שחסמו את היכולת של אנשים
-
6:38 - 6:40להבין את התבונה והתפיסה של האדם הזה.
-
6:40 - 6:42והדרך שבה זה נגע בכמה אנשים באותו יום --
-
6:42 - 6:45כי אני מכיר אנשים שרצו להצביע לכיוונך ולא עשו זאת,
-
6:46 - 6:49ואני הייתי מאוכזב. אבל היה שם -- הרגש שהיה שם.
-
6:49 - 6:50כמה יודעים על מה אני מדבר פה? תגידו, “אני."
-
6:51 - 6:52קהל: אני.
-
6:52 - 6:54טוני: אז, זה רגש. ואם נשיג את הרגש הנכון,
-
6:55 - 6:57אנחנו יכולים לגרום לעצמנו לעשות כל דבר. אנחנו יכולים להגיע לזה.
-
6:57 - 6:59. אם אתם יצירתיים מספיק, עליזים מספיק, כיפיים מספיק,
-
6:59 - 7:00תוכלו להגיע לכל אחד? כן או לא?
-
7:01 - 7:02קהל: כן.
-
7:02 - 7:03טוני: אם אין לך את הכסף, אבל אתה יצירתי ונחוש מספיק,
-
7:03 - 7:06אתה מוצא את הדרך. אז זה המשאב הכי טוב.
-
7:06 - 7:09אבל זה לא הסיפור שאנשים מספרים לנו, נכון?
-
7:09 - 7:11הסיפור שאנשים מספרים לנו הוא אוסף של סיפורים אחרים.
-
7:11 - 7:13הם מספרים לנו שאין לנו את המשאבים, אבל בסופו של דבר,
-
7:13 - 7:15אם תביטו לכאן – תקפיץ את זה, אם תוכל --
-
7:16 - 7:17הם אומרים, מה הן כל הסיבות שהם לא השיגו את זה?
-
7:18 - 7:21הבא, בבקשה. הוא שבר את התבנית שלי, הבן-זונה הזה.
-
7:21 - 7:25(צחוק).
-
7:25 - 7:26אבל אני מעריך את האנרגיה, אני אומר לך.
-
7:26 - 7:28(צחוק).
-
7:28 - 7:31מה קובע את המשאבים שלך? אמרנו החלטות מעצבות גורל,
-
7:31 - 7:35שבזה אני מתמקד כאן. אם החלטות מעצבות גורל, מה שקובע
-
7:35 - 7:37אלו שלוש החלטות. במה אתה הולך להתרכז?
-
7:37 - 7:39כאן ועכשיו, אתה חייב להחליט במה אתה הולך להתמקד.
-
7:39 - 7:41בשנייה זו, במודע או לא במודע. ברגע שאתה מחליט
-
7:42 - 7:43להתמקד במשהו אתה חייב לתת לו משמעות,
-
7:44 - 7:46ומה שלא תהיה אותה משמעות זה מייצר רגש.
-
7:46 - 7:49האם זה הסוף או ההתחלה? האם האל מעניש אותי
-
7:49 - 7:51או מתגמל אותי, או האם זה גלגול קוביה?
-
7:52 - 7:55רגש, אם כך, מייצר את מה שאנחנו עומדים לעשות או את הפעולה.
-
7:55 - 7:56אז, תחשבו על חייכם שלכם.
-
7:57 - 7:58ההחלטות שעיצבו את גורלכם.
-
7:59 - 8:01זה נשמע ממש כבד, אבל בחמש או 10 השנים האחרונות,
-
8:02 - 8:0315 שנה, איפה שאיך שהוא היו כמה החלטות שעשיתם
-
8:03 - 8:05שאם הייתם מחליטים החלטה אחרת,
-
8:05 - 8:08חייכם היו אחרים לחלוטין? כמה יכולים לחשוב על זה?
-
8:08 - 8:09בכנות, לטוב או לרע? תגידו, “אני".
-
8:10 - 8:11קהל: אני.
-
8:11 - 8:13טוני: אז השורה התחתונה היא, אולי זה היה איפה ללכת לעבוד,
-
8:13 - 8:14ופגשת את אהבת חייך שם.
-
8:15 - 8:17אולי זאת הייתה החלטה על קריירה. אני מכיר את הגאונים של גוגל שראיתי כאן --
-
8:18 - 8:19אני מתכוון, אני מבין שההחלטה שלהם
-
8:20 - 8:22היתה למכור את הטכנולוגיה שלהם בהתחלה. מה אם הם היו מחליטים את ההחלטה הזו
-
8:23 - 8:25לעומת לבנות תרבות משלהם? איך העולם אז היה שונה?
-
8:25 - 8:27איך חייהם היו שונים? ההשפעה שלהם?
-
8:28 - 8:30ההיסטוריה של עולמנו היא החלטות אלו.
-
8:30 - 8:33כאשר אישה נעמדת ואומרת, “ לא, אני לא מוכנה ללכת לאחורי האוטובוס,”
-
8:34 - 8:37היא לא רק השפיעה על חייה. ההחלטה ההיא עיצבה את התרבות שלנו.
-
8:37 - 8:40או מישהו עומד לפני טנק. או להיות במצב
-
8:41 - 8:42כמו לאנס ארמסטרונג, ומישהו אומר לך,
-
8:43 - 8:45“יש לך סרטן אשכים.” זה די קשה לכל גבר,
-
8:46 - 8:47במיוחד אם אתה רוכב על אופניים.
-
8:47 - 8:49(צחוק).
-
8:49 - 8:51יש לך את זה במוח שלך, יש לך את זה בריאות שלך.
-
8:51 - 8:53אבל מה הייתה ההחלטה שלו לגבי על מה להתמקד?
-
8:54 - 8:55שונה משל רוב האנשים. מה היתה המשמעות של זה?
-
8:55 - 8:57זה לא היה הסוף, זאת היתה ההתחלה. מה אני הולך לעשות?
-
8:57 - 9:00הוא הולך וזוכה בשבע אליפויות שמעולם לא זכה בהן
-
9:00 - 9:02לפני הסרטן, בגלל שהוא השיג כושר רגשי,
-
9:03 - 9:06חוזק פסיכולוגי. זהו ההבדל בין בני האדם
-
9:06 - 9:08שראיתי מתוך שלושה מיליון שהייתי בחברתם.
-
9:08 - 9:10כי על זה המעבדה שלי. היו לי שלושה מיליון אנשים
-
9:11 - 9:13מ-80 מדינות שונות שהיתה לי ההזדמנות לתקשר איתם
-
9:13 - 9:17במהלך 29 השנים האחרונות. ואחרי כמה זמן, דפוסים נהיים ברורים.
-
9:17 - 9:19אתם רואים שדרום אמריקה ואפריקה
-
9:19 - 9:22אולי מחוברות בדרך מסוימת, נכון? אנשים אחרים אומרים,
-
9:22 - 9:25“אה, זה נשמע מגוחך.” זה פשוט. אז, מה עיצב את לאנס?
-
9:25 - 9:30מה מעצב אתכם? שני כוחות בלתי נראים. ממש בזריזות. אחד: תודעה.
-
9:31 - 9:32לכולנו היה זמן.
-
9:32 - 9:34אז אם היה לכם זמן שעשיתם משהו, ואחרי שעשיתם את זה
-
9:34 - 9:35חשבתם לעצמכם, אני לא מאמין שאמרתי את זה,
-
9:36 - 9:38אני לא מאמין שעשיתי את זה, זה היה כל כך מטומטם -- מי היה שם?
-
9:38 - 9:39תגידו, “אני.”
-
9:39 - 9:40קהל: אני.
-
9:40 - 9:42טוני: אי פעם עשיתם משהו, שאחרי שעשיתם אותו, אמרתם, “ זה הייתי אני!”
-
9:42 - 9:44(צחוק).
-
9:44 - 9:46נכון? זאת לא היתה היכולת שלכם, זאת היתה התודעה שלכם.
-
9:47 - 9:49התפיסה שלכם את העולם היא זאת המעצבת אתכם לטווח הרחוק.
-
9:50 - 9:53התפיסה שלכם את העולם היא המסנן. זה מה שמעצב אותנו.
-
9:53 - 9:54זה מה שגורם לאנשים להחליט החלטות.
-
9:55 - 9:56כשאנחנו רוצים להשפיע על מישהו, אנחנו חייבים לדעת
-
9:56 - 9:57מה כבר משפיע עליהם.
-
9:58 - 9:59וזה בנוי משלושה חלקים, אני מאמין.
-
10:00 - 10:02ראשית, מה המטרה שלך? מה אתה מנסה להשיג?
-
10:02 - 10:04שזה, אני מאמין – לא הרצונות שלכם.
-
10:04 - 10:06אתם יכולים להשיג את הרצונות או היעדים שלכם. לכמה היה מעולם יעד
-
10:06 - 10:08או רצון וחשבו, זה כל מה שיש?
-
10:08 - 10:09כמה היו שם? תגידו, “אני.”
-
10:09 - 10:10קהל: אני.
-
10:10 - 10:13טוני: אז, אלו צרכים שיש לנו. אני מאמין שיש שישה צרכים אנושיים.
-
10:13 - 10:16ברגע שאתה יודע מה המטרה שמניעה אותך
-
10:16 - 10:19ואתה חושף את זה בשביל האמת – אתה לא יוצר את זה, אתה חושף את זה --
-
10:19 - 10:20אז אתה מוצא מה המפה שלך:
-
10:20 - 10:23מהי מערכת האמונות שאומרת לך איך להשיג את הצרכים האלו.
-
10:23 - 10:25חלק מהאנשים חושבים שהדרך להשיג את הצרכים האלו היא להרוס את העולם,
-
10:25 - 10:28אצל חלק מהאנשים זה לבנות משהו, ליצור משהו, לאהוב מישהו.
-
10:29 - 10:32ולבסוף יש את הדלק שאתה בוחר בו. אז ממש בזריזות, שישה צרכים.
-
10:32 - 10:34תנו לי לספר לכם מהם. הראשון: וודאות.
-
10:34 - 10:36עכשיו, אלו לא יעדים או רצונות, אלו דברים כלליים.
-
10:37 - 10:38כולם צריכים וודאות שהם יוכלו להימנע מכאב
-
10:38 - 10:40ולפחות שיהיה להם נוח. עכשיו, איך אתה משיג את זה?
-
10:40 - 10:44שולט בכולם? מפתח מיומנות? נכנע? מעשן סיגריה?
-
10:45 - 10:47ואם אתה לגמרי בטוח, אירונית,
-
10:47 - 10:48למרות שכולנו צריכים את זה --
-
10:48 - 10:50למשל אם אתה לא בטוח לגבי הבריאות שלך, או הילדים שלך,
-
10:50 - 10:52או כסף, אתה לא חושב מעבר יותר מידי.
-
10:52 - 10:53אתה לא בטוח שהתקרה תחזיק מעמד,
-
10:53 - 10:54אתה לא הולך להקשיב לאף מרצה.
-
10:55 - 10:58אבל, בעוד שאנחנו שואפים לוודאות אחרת, אם אנחנו משיגים וודאות גמורה,
-
10:59 - 11:00אנחנו נהיים מה? מה אתם מרגישים אם אתם בטוחים?
-
11:00 - 11:01אתם יודעים, מה הולך לקרות? מתי זה הולך לקרות?
-
11:01 - 11:02איך זה הולך לקרות? איך תרגישו?
-
11:03 - 11:06משועממים בטירוף. אז, האל, בחוכמתה האין סופית,
-
11:06 - 11:07(צחוק)
-
11:07 - 11:10נתנה לנו צורך אנושי שני, שהוא אי-וודאות.
-
11:10 - 11:12אנחנו צריכים גיוון. אנחנו צריכים הפתעה.
-
11:13 - 11:14כמה מביניכם פה אוהבים הפתעות? תגידו, “אני.”
-
11:15 - 11:16קהל: אני.
-
11:16 - 11:17טוני: בלבול ביצים. אתם אוהבים את ההפתעות שאתם רוצים.
-
11:17 - 11:19(צחוק).
-
11:19 - 11:22לאלו שאתם לא רוצים אתם קוראים בעיות, אבל אתם צריכים אותן.
-
11:22 - 11:25אז, הגיוון חשוב. אי פעם שכרתם וידאו או סרט
-
11:25 - 11:29שכבר ראיתם? מי עשה זאת? תשיג חיים לעזאזל.
-
11:29 - 11:31(צחוק).
-
11:31 - 11:33בסדר. למה אתם עושים את זה? אתם בטוחים שזה טוב
-
11:33 - 11:35כי קראתם את זה כבר, ראיתם את זה כבר, אבל אתם מקווים
-
11:35 - 11:37שעבר מספיק זמן מאז ששכחתם, שיש גיוון.
-
11:38 - 11:41צורך אנושי שלישי: קריטי -- משמעותיות. כולנו צריכים להרגיש
-
11:41 - 11:44חשובים, מיוחדים, יחודיים. אתם יכולים להשיג את זה על ידי עשיית יותר כסף.
-
11:44 - 11:46אתם יכולים לעשות את זה על ידי זה שתהיו יותר רוחניים.
-
11:46 - 11:48אתם יכולים לעשות את זה על ידי זה שתביאו את עצמכם לסיטואציה בה אתם שמים
-
11:48 - 11:51יותר קעקועים ועגילים במקומות שבני אדם לא רוצים לדעת.
-
11:52 - 11:55כל מה שצריך. הדרך המהירה ביותר לעשות את זה,
-
11:55 - 11:57אם אין לך שום רקע, לא תרבות, לא אמונה ומשאבים
-
11:57 - 12:00או תושיה, זו אלימות. אם אני שם מצמיד אקדח לראש שלכם
-
12:00 - 12:02ואני חי 'בשכונה', מיד אני משמעותי.
-
12:02 - 12:05אפס עד 10. כמה גבוה? 10. כמה אני בטוח
-
12:05 - 12:08שאתם הולכים להגיב אליי? 10. כמה אי-וודאות?
-
12:09 - 12:10מי יודע מה הולך לקרות בשלב הבא? די מלהיב.
-
12:10 - 12:13כמו לטפס לתוך מערה ולעשות את אותם הדברים
-
12:13 - 12:15כל הדרך שם למטה. גיוון ואי-וודאות מוחלטים.
-
12:15 - 12:18וזה משמעותי, לא? אז אתה רוצה לסכן את החיים שלך בשביל זה.
-
12:19 - 12:21אז זה למה אלימות היתה מסביב מאז ומתמיד ותהיה מסביב
-
12:21 - 12:23אלא אם יהיה לנו שינוי מודע כמין אנושי.
-
12:24 - 12:25עכשיו, אתה יכול להשיג משמעותיות במיליון דרכים,
-
12:25 - 12:27אבל להיות משמעותי, אתה חייב להיות יחודי ושונה.
-
12:27 - 12:30הנה מה שאנחנו באמת צריכים: חיבור ואהבה -- צורך רביעי.
-
12:31 - 12:33כולנו רוצים את זה. רוב האנשים מתפשרים על קשר
-
12:33 - 12:35בגלל שאהבה יותר מידי מטורפת. לא רוצים להיפגע.
-
12:35 - 12:38מי כאן נפגע אי פעם בקשר אינטימי? תגידו, “אני".
-
12:38 - 12:39(צחוק).
-
12:39 - 12:41אם אתם לא מרימים את ידכם, היה לכם גם חרא אחר, בחייכם.
-
12:41 - 12:42(צחוק).
-
12:42 - 12:43ואתם הולכים להיפגע שוב.
-
12:43 - 12:45אתם לא מאושרים שבאתם לפגישה החיובית הזאת?
-
12:45 - 12:46(צחוק).
-
12:46 - 12:49אבל הנה מה שנכון -- אנחנו צריכים את זה. אנחנו יכולים לעשות את זה דרך אינטימיות,
-
12:49 - 12:52דרך חברות, דרך תפילה, דרך הליכה בטבע.
-
12:53 - 12:55אם שוב דבר אחר לא עובד בשבילכם, קחו כלב. אל תקחו חתול. קחו כלב,
-
12:55 - 12:57כי אם תלכו לשתי דקות, זה כאילו הלכתם
-
12:57 - 12:59לשישה חודשים כשחזרתם שוב חמש דקות מאוחר יותר, נכון?
-
12:59 - 13:00(צחוק).
-
13:00 - 13:02עכשיו, ארבעת הצרכים הראשונים האלו, כל אדם מוצא דרך להשיג אותם.
-
13:03 - 13:05אפילו אם אתה משקר לעצמך, צריכות להיות לך אישיויות מפוצלות.
-
13:06 - 13:09אבל שני הצרכים האחרונים -- ארבעת הצרכים הראשונים נקראים
-
13:09 - 13:11הצרכים של האישיויות, זה איך שאני קורה לזה --
-
13:11 - 13:13השניים האחרונים הם הצרכים של הרוח.
-
13:14 - 13:16ופה מגיעה ההגשמה. לא תשיגו הגשמה
-
13:16 - 13:19מארבעת הראשונים. תמצאו איכשהוא דרך -- עשנו, שתו, עשו מה שתרצו --
-
13:19 - 13:20להשיג את ארבעת הראשונים, אבל השניים האחרונים -- מספר חמש:
-
13:21 - 13:23אתם חייבים לגדול. כולנו יודעים את התשובה כאן.
-
13:23 - 13:26אם אתם לא צומחים אתם מה? אם יחסים לא צומחים,
-
13:26 - 13:28אם עסק לא צומח, אם אתה לא צומח,
-
13:28 - 13:29זה לא חשוב כמה כסף יש לכם,
-
13:29 - 13:31כמה חברים יש לכם, כמה אנשים אוהבים אתכם,
-
13:31 - 13:34אתה מרגיש כמו גיהנום. והסיבה שאנחנו צומחים, אני מאמין,
-
13:34 - 13:36היא כי יש לנו משהו לתת בעל ערך.
-
13:37 - 13:39כי הצורך השישי הוא לתרום מעבר לעצמנו.
-
13:40 - 13:41כי כולנו יודעים, נדוש ככל שזה ישמע,
-
13:42 - 13:45הסוד לחיים הוא נתינה. כולנו יודעים שהחיים זה לא עליי,
-
13:45 - 13:47זה עלינו. התרבות העכשווית יודעת את זה. החדר הזה יודע את זה.
-
13:47 - 13:50וזה מלהיב. כשאתם רואים את ניקולס פה למעלה מדבר על
-
13:50 - 13:52מחשב מאה הדולר שלו, הדבר שהכי מלהיב ומרגש הוא,
-
13:52 - 13:55הנה גאון, אבל יש לו ייעוד עכשיו.
-
13:56 - 13:58אתם יכולים להרגיש את ההבדל בו וזה יפה.
-
13:59 - 14:01והייעוד הזה יכול להשפיע על אנשים אחרים. בחיים האישיים שלי,
-
14:01 - 14:03חיי הושפעו כשהייתי בן 11.
-
14:03 - 14:06חג ההודיה: אין כסף, אין אוכל. ואנחנו לא הולכים לרעוב,
-
14:06 - 14:09אבל אבי היה הרוס לגמרי. אמי נתנה לו לדעת
-
14:09 - 14:12עד כמה הוא הרס. ומישהו בא לדלת
-
14:12 - 14:14ומסר אוכל. אבי קיבל שלוש החלטות.
-
14:15 - 14:17אני יודע מהן היו בקצרה. הוא התמקד בכך ש: “זאת צדקה.
-
14:18 - 14:20מה זה אומר? אני חסר ערך, מה יש לי לעשות?”
-
14:21 - 14:23לעזוב את המשפחה שלי.” שזה מה שהוא עשה. התקופה היתה אחת החוויות המכאיבות
-
14:24 - 14:27של החיים. שלושת ההחלטות שלי נתנו לי דרך שונה.
-
14:28 - 14:31אני אמרתי, “ תתמקד על 'יש' אוכל" – איזו תפיסה, אתם יודעים.
-
14:31 - 14:32(צחוק).
-
14:32 - 14:33דבר שני – אבל זה הדבר ששינה את חיי,
-
14:33 - 14:36זה מה שעיצב אותי כבן-אנוש -- "מתנה של מישהו,
-
14:36 - 14:39אני אפילו לא יודע מי זה.” אבי תמיד אמר,
-
14:39 - 14:42“אף אחד לא שם קצוץ.” ופתאום, מישהו שאני לא מכיר,
-
14:42 - 14:44הם לא מבקשים כלום, הם רק נותנים למשפחה שלנו אוכל,
-
14:44 - 14:47דואגים לנו. זה גרם לי להאמין בזה: “מה זה אומר
-
14:47 - 14:50שלזרים אכפת?” ומה שזה גרם לי להחליט זה,
-
14:51 - 14:52אם לזרים אכפת ממני וממשפחתי, לי אכפת מהם.
-
14:53 - 14:54מה אני הולך לעשות? אני הולך לעשות משהו
-
14:54 - 14:57כדי ליצור שינוי. אז, כשהייתי בן 17, יצאתי יום אחד
-
14:57 - 14:59אחד בחג ההודיה. זאת היתה המטרה שלי במשך שנים,
-
14:59 - 15:00שיהיה לי מספיק כסף להאכיל שתי משפחות.
-
15:00 - 15:02הדבר הכי כיפי שעשיתי בחיים, הכי מרגש.
-
15:03 - 15:05ואז בשנה שלאחר מכן האכלתי ארבע. לא אמרתי לאף אחד מה אני עושה.
-
15:05 - 15:07בשנה שלאחר מכן שמונה. לא עשיתי את זה בשביל נקודות מכירת עוגיות בצופים,
-
15:08 - 15:09אבל לאחר שמונה חשבתי, לעזאזל, לא תזיק לי קצת עזרה.
-
15:09 - 15:11(צחוק).
-
15:11 - 15:13אז לא מעט אחרי, יצאתי ומה עשיתי?
-
15:13 - 15:15עירבתי את חבריי והצמחתי חברות
-
15:15 - 15:17ואז היו לי 11 חברות והקמתי את הקרן.
-
15:17 - 15:19עכשיו, 18 שנים אחרי, אני גאה להגיד לכם, שנה שעברה
-
15:19 - 15:22האכלנו שני מיליון אנשים ב-35 מדינות דרך הקרן שלנו,
-
15:23 - 15:24הכל במהלך החגים: חג ההודיה, חג המולד --
-
15:24 - 15:25(מחיאות כפיים)
-
15:25 - 15:26-- בכל המדינות השונות ברחבי העולם.
-
15:26 - 15:27זה היה פנטסטי.
-
15:27 - 15:28(מחיאות כפיים).
-
15:28 - 15:29תודה לכם.
-
15:29 - 15:30(מחיאות כפיים).
-
15:30 - 15:32אז, אני לא מספר לכם את זה כדי להתרברב, אני מספר לכם כי אני גאה
-
15:32 - 15:35בבני האדם, בגלל שהם מתלהבים לתרום
-
15:35 - 15:38ברגע שהיתה להם ההזדמנות לחוות את זה, לא לדבר על זה.
-
15:39 - 15:43אז, לסיום -- ועוד מעט נגמר לי הזמן -- המטרה שמעצבת אתכם
-
15:44 - 15:45הנה מה ששונה לגבי אנשים. יש לנו את אותם צרכים,
-
15:46 - 15:48אבל האם אתם חולי ודאות? האם זה מה שאתם הכי מעריכים,
-
15:48 - 15:52או אי-וודאות? האדם הזה כאן לא יכל להיות חולה וודאות
-
15:52 - 15:55אם הוא טיפס לתוך אותן מערות. האם אתם מונעים על ידי משמעותיות
-
15:55 - 15:57או אהבה? כולנו צריכים את כל השישה, אבל לא משנה מה
-
15:57 - 15:59המערכת המובילה שלכם, היא מטה אתכם בכיוון שונה.
-
15:59 - 16:01וכשאתם הולכים בכיוון מסוים, יש לכם יעד או גורל.
-
16:02 - 16:05החלק השני הוא המפה. חשבו על זה כמערכת הפעלה
-
16:05 - 16:07שאומרת לכם איך להגיע לשם. והמפה של חלק מהאנשים היא,
-
16:08 - 16:10“אני הולך להציל חיים גם אם אני אמות למען אנשים אחרים,”
-
16:10 - 16:11ויש כבאי. מישהו אחר אומר,
-
16:12 - 16:14“אני הולך להרוג אנשים כדי לעשות את זה.” הם מנסים לספק
-
16:14 - 16:18את אותם צרכים של משמעותיות, נכון? הם רוצים לכבד אל
-
16:18 - 16:20או לכבד את משפחתם, אבל יש להם מפה שונה.
-
16:20 - 16:22ויש שבע אמונות שונות. אני לא יכול לעבור עליהם
-
16:22 - 16:25כי סיימתי. החלק האחרון הוא רגש.
-
16:25 - 16:28אני אגיד שאחד מחלקי המפה הוא כמו זמן. החשיבה של חלק מהאנשים
-
16:28 - 16:31על זמן ארוך היא מאה שנה. אצל מישהו אחר זה שלוש שניות,
-
16:31 - 16:32שזה מה שיש לי כרגע.
-
16:32 - 16:33(צחוק).
-
16:33 - 16:35והאחרון שכבר ציינתי, שנפל אליכם.
-
16:35 - 16:37אם יש לכם מטרה ויש לכם מפה ובואו נאמר --
-
16:38 - 16:41אני לא יכול להשתמש בגוגל בגלל שאני אוהב את מקינטוש והם עדיין לא עשו שזה
-
16:41 - 16:43יעבוד בשביל מחשבי מקינטוש -- אז אם אתם משתמשים בתוכנת MapQuest –כמה עשו
-
16:43 - 16:45את הטעות הפטאלית והשתמשו ב-MapQuest מתי שהוא?
-
16:45 - 16:46(צחוק).
-
16:46 - 16:48אתם משתמשים בדבר הזה ואתם לא מגיעים לשם. ובכן, דמיינו
-
16:48 - 16:51שהאמונות שלכם מבטיחות לכם שלא תוכלו להגיע לעולם לאן שאתם רוצים להגיע?
-
16:51 - 16:52(צחוק).
-
16:52 - 16:54הדבר האחרון הוא רגש.
-
16:54 - 16:58עכשיו, הנה מה שאומר לכם על רגש. ישנם 6,000 רגשות
-
16:58 - 17:00שיש לנו בשבילם מילים בשפה האנגלית,
-
17:00 - 17:02שזו רק הצגה לשונית, נכון,
-
17:02 - 17:06שמשתנה לפי השפה. אבל אם הרגשות הדומיננטיים שלכם --
-
17:06 - 17:09אם היה לי עוד זמן, יש לי 20,000 אנשים או 1,000,
-
17:09 - 17:11ואני נותן להם לכתוב את כל הרגשות שהם חוו
-
17:11 - 17:13בשבוע ממוצע. ואני נותן להם כמה זמן שיצטרכו.
-
17:14 - 17:15ובצד אחד הם כותבים רגשות מעצימים,
-
17:15 - 17:16ובשני מחלישים.
-
17:16 - 17:18נחשו כמה רגשות אנשים חווים? פחות מ- 12.
-
17:19 - 17:22וחצי מהם גורמים להם להרגיש כמו חרא. אז יש להם חמש או שש
-
17:22 - 17:25רגשות חיוביים מחורבנים, נכון? זה כאילו הם הם מרגישים " שמח, שמח,
-
17:25 - 17:28נלהב, אה חרא, מתוסכל, מתוסכל, המום, מדוכא.”
-
17:29 - 17:31כמה מכם מכירים מישהו שלא משנה מה קורה
-
17:31 - 17:33מוצא דרך להתעצבן? כמה מכירים מישהו כזה?
-
17:33 - 17:34(צחוק).
-
17:34 - 17:38או, לא משנה מה קורה, הם מוצאים דרך להיות שמחים או נלהבים.
-
17:38 - 17:40כמה מכירים מישהו כזה? קדימה.
-
17:40 - 17:43כשאסון התאומים קרה -- אני אסיים עם זה -- הייתי בהוואי.
-
17:44 - 17:47הייתי עם 2,000 אנשים מ-45 מדינות. תירגמנו
-
17:47 - 17:49ארבע שפות במקביל לתוכנית
-
17:49 - 17:52שניהלתי לשבוע. הלילה שלפני נקרא
-
17:52 - 17:55"מיומנות רגשית.” קמתי, לא תיכננתי את זה, ואמרתי --
-
17:56 - 17:58היו לנו את כל הזיקוקים האלה – אני עושה קטעים מטורפים, דברים כיפיים --
-
17:59 - 18:01ואז לקראת הסוף עצרתי – היתה לי תכנון של מה שעמדתי להגיד
-
18:01 - 18:03אבל אני אף פעם לא עושה מה שאני מתכוון להגיד. ופתאום אמרתי,
-
18:03 - 18:07“מתי אנשים באמת מתחילים לחיות? כשהם עומדים בפני המוות.”
-
18:07 - 18:08ואז המשכתי עם כל העניין,
-
18:09 - 18:11אם נניח הייתם עוזבים את האי הזה, אם תשעה ימים מעכשיו
-
18:11 - 18:14הייתם הולכים למות, למי הייתם מתקשרים, מה הייתם אומרים,
-
18:14 - 18:18מה הייתם עושים? אשה אחת -- ובכן, אותו לילה אסון התאומים התרחש
-
18:19 - 18:21אשה אחת באה לסמינר וכשהיא באה לשם,
-
18:21 - 18:24החבר שלה לשעבר נחטף ונרצח.
-
18:25 - 18:28חבר שלה, החבר החדש שלה, רצה להתחתן איתה, והיא אמרה לא.
-
18:28 - 18:30הוא אמר, “אם את עוזבת והולכת לדבר הזה בהוואי, זה נגמר בינינו.”
-
18:30 - 18:32היא אמרה, “זה נגמר.” כשסיימתי באותו לילה, היא התקשרה אליו
-
18:32 - 18:35והשאירה הודעה -- סיפור אמיתי -- בראש מרכז הסחר העולמי
-
18:35 - 18:38היכן שהוא עבד. ואמרה, “מותק, אני אוהבת אותך, רק רציתי שתדע
-
18:39 - 18:42שאני רוצה להתחתן איתך. זה היה מטומטם מצידי.” היא ישנה,
-
18:42 - 18:45כי זה היה בשלוש לפנות בוקר אצלנו, כשהוא התקשר אליה בחזרה
-
18:45 - 18:47מראש הבניין ואמר, “מותק, אני לא יכול להגיד לך מה זה אומר.”
-
18:48 - 18:50הוא אמר, “אני לא יודע איך להגיד לך את זה,
-
18:50 - 18:52אבל נתת לי את המתנה הגדולה ביותר בגלל שאני עומד למות.”
-
18:53 - 18:55והיא השמיעה לנו את ההקלטה בחדר.
-
18:55 - 18:58היא היתה בתוכנית של לארי קינג אחרי זה, והוא אמר, “את כנראה תוהה
-
18:58 - 19:00איך לעזאזל זה יכל לקרות לך פעמיים. והוא אמר,
-
19:00 - 19:03“כל מה שאני יכול להגיד לך הוא, זה חייב להיות מסר מאלוהים אליך,
-
19:03 - 19:06מתוקה. מהיום והלאה, בכל יום תני את כולך, תאהבי את כולך.
-
19:06 - 19:10אל תתני לשום דבר לעצור אותך לעולם.” היא סיימה, ואדם נעמד
-
19:10 - 19:12ואמר, “אני מפקיסטן, אני מוסלמי.
-
19:13 - 19:15אני משתוקק להחזיק את ידך ולהגיד
-
19:15 - 19:19שאני מצטער, אבל, בכנות, זהו גמול עליון.” אני לא יכול לספר לכם את השאר
-
19:19 - 19:22כי נגמר לי הזמן.
-
19:22 - 19:28(צחוק).
-
19:32 - 19:3410 שניות.
-
19:34 - 19:37(מחיאות כפיים).
-
19:37 - 19:3910 שניות, זה הכל. אני רוצה לתת את הכבוד. 10 שניות.
-
19:39 - 19:41כל מה שאני יכול להגיד לכם זה, הבאתי את האדם הזה על במה
-
19:41 - 19:44עם אדם מניו-יורק שעבד במרכז הסחר העולמי,
-
19:44 - 19:46כי היו לי שם בערך 200 ניו-יורקרים. יותר מ-50
-
19:46 - 19:49איבדו לחלוטין את הארגונים שלהם, את החברים שלהם, מוחקים
-
19:49 - 19:52במחשב כף היד שלהם – סוחרת פיננסית אחת, האשה הזו עשויה מפלדה, כדורת ממש --
-
19:53 - 19:5430 חברים שמחקה שכולם מתו.
-
19:55 - 19:58ומה שעשיתי עם אותם אנשים זה להגיד, “על מה אנחנו הולכים להתמקד?
-
19:59 - 20:01מה זה אומר ומה אנחנו הולכים לעשות?”
-
20:02 - 20:04ולקחתי את הקבוצה וגרמתי לאנשים להתמקד,
-
20:04 - 20:06אם לא איבדת מישהו היום, ההתמקדות שלך הולכת להיות
-
20:06 - 20:08איך לשרת אדם אחר. ישנם אנשים --
-
20:08 - 20:10ואז אשה אחת קמה והיא היתה כל כך כעוסה וצרחה וצעקה.
-
20:11 - 20:12אז גיליתי שהיא לא היתה מניו-יורק, היא לא אמריקאית,
-
20:13 - 20:15לא מכירה אף אחד כאן. אמרתי, "את תמיד כועסת?”
-
20:16 - 20:18היא אמרה, “כן.” אנשים אשמים נהיו אשמים, אנשים עצובים נהיו עצובים.
-
20:19 - 20:22ולקחתי את שני הגברים האלו וערכתי מה שאני קורא משא ומתן עקיף.
-
20:22 - 20:25אדם יהודי עם משפחה בשטחים הכבושים, מישהו בניו-יורק
-
20:25 - 20:28שהיה מת אם היה בעבודה באותו יום,
-
20:28 - 20:29והאיש הזה שרצה להיות מחבל ועשה את זה באופן מאוד ברור.
-
20:30 - 20:31והמיזוג שקרה צולם בסרט,
-
20:32 - 20:34שאני אשמח לשלוח לכם, כך שתוכלו באמת לראות
-
20:34 - 20:35מה בפועל התרחש במקום התיאור המילולי שלי של מה שהיה.
-
20:36 - 20:37אבל שניים מהם לא רק באו
-
20:38 - 20:39ושינו את האמונות וערכי המוסר שלהם בעולם,
-
20:39 - 20:41אלא הם עבדו יחד להביא, כבר ארבע שנים עד היום,
-
20:42 - 20:44דרך מגוון מסגדים ובתי-כנסת, את הרעיון
-
20:44 - 20:46של איך ליצור שלום. והוא כתב ספר, שנקרא
-
20:46 - 20:50"הג'יהאד שלי, דרכי לשלום.” אז, שינוי מהותי יכול לקרות.
-
20:50 - 20:55אז ההזמנה שלי אליכם היא זו: חקרו את הרשת שלכם, הרשת פה --
-
20:56 - 21:00הצרכים, האמונות, הרגשות ששולטים בכם.
-
21:00 - 21:03משתי סיבות: כך שיהיה יותר מכם לתת, גם להשיג,
-
21:03 - 21:05כולנו רוצים לעשות את זה. אבל אני מתכוון תנו,
-
21:05 - 21:07כי זה מה שהולך למלא אתכם. והשניה,
-
21:07 - 21:10כך שתוכלו להעריך – לא רק להבין, זה שכלי,
-
21:10 - 21:13זאת המחשבה -- אבל העריכו את מה שמניע אנשים אחרים.
-
21:13 - 21:15זאת הדרך היחידה שהעולם שלנו ישתנה. האל יברך אתכם.
-
21:15 - 21:17תודה לכם. אני מקווה שזה ישרת אתכם.
-
21:17 - 21:20(מחיאות כפיים)
- Title:
- טוני רובינס על למה אנו עושים את מה שאנו עושים
- Speaker:
- Tony Robbins
- Description:
-
more » « less
טוני רובינס משוחח על "הכוחות הבלתי-נראים" המניעים את הפעולות של כל אחד -- ונותן כיף לאל גור בשורה הראשונה.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 21:27
|
Ronen Ben-Hayon added a translation |