WEBVTT 00:00:00.000 --> 00:00:01.000 (מחיאות כפיים) 00:00:02.000 --> 00:00:05.000 תודה. אני חייב להגיד לכם שאני גם מאותגר וגם נרגש. 00:00:05.000 --> 00:00:08.000 ההתרגשות שלי היא: אני מקבל הזדמנות להעניק משהו בחזרה. 00:00:08.000 --> 00:00:12.000 האתגר שלי הוא: הסמינר הקצר ביותר שאני בדרך כלל עורך הוא 50 שעות. 00:00:12.000 --> 00:00:13.000 (צחוק) 00:00:13.000 --> 00:00:16.000 אני לא מגזים. אני עושה סופ"שים, ומה אני עושה -- 00:00:16.000 --> 00:00:17.000 אני אפילו עושה יותר מכך, כמובן, מאמן אנשים -- 00:00:17.000 --> 00:00:20.000 אבל אני בעניין של שקיעה לתוך הדברים. כי איך למדתם שפה? 00:00:20.000 --> 00:00:22.000 לא למדתם אותה רק על ידי למידת עקרונות, 00:00:22.000 --> 00:00:25.000 נכנסתם לתוך זה ועשיתם את זה לעתים קרובות כל כך שזה נהיה ממשי. NOTE Paragraph 00:00:25.000 --> 00:00:28.000 והשורה התחתונה של למה אני פה, חוץ מזה שאני בן זונה מטורף, 00:00:28.000 --> 00:00:30.000 היא שאני באמת בעמדה -- 00:00:30.000 --> 00:00:32.000 אני לא פה להניע אתכם, מן הסתם; אתם לא צריכים את זה. 00:00:32.000 --> 00:00:34.000 והרבה פעמים זה מה שאנשים חושבים שאני עושה, 00:00:34.000 --> 00:00:37.000 וזה הדבר הכי רחוק מזה. מה שקורה, לעומת זאת, הוא 00:00:38.000 --> 00:00:39.000 שאנשים אומרים לי: “אני לא צריך שום הנעה." 00:00:39.000 --> 00:00:41.000 ואני עונה:” ובכן, זה מעניין. זה לא מה שאני עושה.” 00:00:41.000 --> 00:00:45.000 אני איש ה-”למה?”. אני רוצה לדעת למה אתה עושה מה שאתה עושה. NOTE Paragraph 00:00:45.000 --> 00:00:47.000 מהו המניע שלך לפעולה? 00:00:48.000 --> 00:00:51.000 מה הוא הדבר שמניע אותך בחייך היום? לא לפני 10 שנים. 00:00:51.000 --> 00:00:53.000 או האם אתה פועל לפי אותו דפוס? כי אני מאמין 00:00:53.000 --> 00:00:56.000 שהכוח הבלתי נראה של הנעה פנימית, מופעל, 00:00:56.000 --> 00:00:58.000 הוא הדבר הכי חשוב בעולם. 00:00:58.000 --> 00:01:02.000 אני פה כי אני מאמין שרגש הוא כוח החיים. 00:01:02.000 --> 00:01:04.000 כולנו פה בעלי מוחות מעולים. 00:01:04.000 --> 00:01:06.000 אתם יודעים מה? רובנו פה בעלי מוחות מעולים, נכון? 00:01:07.000 --> 00:01:09.000 אני לא יודע לגבי קטגוריה אחרת אבל כולנו יודעים לחשוב. 00:01:09.000 --> 00:01:10.000 ועם מוחנו אנחנו יכולים למצוא את ההגיון בהכל. 00:01:11.000 --> 00:01:14.000 אנחנו יכולים לגרום לכל דבר שיקרה. אנחנו יכולים -- אני מסכים עם מה שתואר 00:01:14.000 --> 00:01:17.000 לפני כמה ימים, על הרעיון שאנשים פועלים למען האינטרס האישי שלהם. NOTE Paragraph 00:01:17.000 --> 00:01:19.000 אבל כולנו יודעים שזה בלבול מוח לפעמים. 00:01:20.000 --> 00:01:22.000 אתה לא פועל למען האינטרס האישי שלך כל הזמן, 00:01:23.000 --> 00:01:24.000 כי כשרגש נכנס לעניין, 00:01:24.000 --> 00:01:26.000 החיווט משתנה בדרך שהוא עובד. 00:01:27.000 --> 00:01:29.000 ולכן זה נפלא לנו לחשוב אינטלקטואלית 00:01:29.000 --> 00:01:31.000 על איך החיים בעולם הם כמו שהם, ובמיוחד 00:01:31.000 --> 00:01:33.000 אלו מאיתנו שהם חכמים מאוד, אנחנו יכולים לשחק את המשחק הזה בתוך ראשנו. 00:01:33.000 --> 00:01:35.000 אבל אני באמת רוצה לדעת מה מניע אתכם. NOTE Paragraph 00:01:35.000 --> 00:01:37.000 ומה שאני ארצה אולי להזמין אתכם לעשות 00:01:37.000 --> 00:01:40.000 בסוף השיחה הזו, זה לחקור איפה אתם היום, 00:01:40.000 --> 00:01:43.000 משתי סיבות. אחת: כדי שתוכלו לתרום יותר. ושתיים: 00:01:44.000 --> 00:01:46.000 שבתקווה אנחנו נוכל לא רק להבין אנשים אחרים יותר, 00:01:46.000 --> 00:01:49.000 אלא אולי נעריך אותם יותר, וניצור את סוגי הקשרים 00:01:49.000 --> 00:01:51.000 שיכולים לעצור חלק מהאתגרים 00:01:51.000 --> 00:01:52.000 שאנו ניצבים מולם בתרבות שלנו היום. 00:01:52.000 --> 00:01:54.000 הם רק ילכו ויתעצמו 00:01:54.000 --> 00:01:55.000 על ידי אותה טכנולוגיה שמקשרת אותנו, 00:01:56.000 --> 00:01:59.000 מפני שזה גורם לדרכינו להצטלב. והצטלבות זו 00:01:59.000 --> 00:02:02.000 לא תמיד יוצרת את נקודת המבט של "כולם עכשיו מבינים את כולם, 00:02:02.000 --> 00:02:04.000 וכולם מעריכים את כולם." NOTE Paragraph 00:02:04.000 --> 00:02:08.000 ובכן, יש לי אובססיה בעיקרון במשך 30 שנה, והאובססיה הזו היא, 00:02:09.000 --> 00:02:11.000 “מה יוצר את ההבדל באיכות חייהם של אנשים? 00:02:12.000 --> 00:02:13.000 מה יוצר את ההבדל בביצועים שלהם? 00:02:13.000 --> 00:02:14.000 כי לשם כך קיבלו אותי לעבודה. 00:02:14.000 --> 00:02:15.000 אני חייב לייצר את התוצאה כרגע. 00:02:15.000 --> 00:02:18.000 זה מה שעשיתי במשך 30 שנה. אני מקבל את שיחת הטלפון 00:02:18.000 --> 00:02:21.000 כשהספורטאי "נגמר" בטלויזיה הממלכתית, 00:02:21.000 --> 00:02:23.000 והם הובילו בחמש חבטות 00:02:23.000 --> 00:02:24.000 ועכשיו הם לא מצליחים לחזור למשחק. 00:02:25.000 --> 00:02:26.000 ואני חייב לעשות משהו מייד כדי להשיג את התוצאה 00:02:26.000 --> 00:02:28.000 ולא משנה כלום. אני מקבל את שיחת הטלפון 00:02:29.000 --> 00:02:30.000 כשהילד עומד להתאבד, 00:02:31.000 --> 00:02:33.000 ואני חייב לעשות משהו מייד. וב-29 שנה -- 00:02:33.000 --> 00:02:36.000 אני אסיר תודה להגיד לכם שמעולם לא איבדתי אחד ב-29 שנה. 00:02:36.000 --> 00:02:38.000 . זה לא אומר שזה לא יקרה יום אחד. אבל מעולם לא עשיתי זאת, 00:02:38.000 --> 00:02:40.000 והסיבה היא הבנה של אותם צרכים אנושיים שאני רוצה לדבר איתכם עליהם. NOTE Paragraph 00:02:40.000 --> 00:02:43.000 אז, כשאני מקבל את השיחות הללו לגבי ביצוע, זה משהו אחד. 00:02:43.000 --> 00:02:45.000 איך אתה גורם לשינוי? 00:02:46.000 --> 00:02:49.000 אבל בנוסף, אני מחפש לראות מה הדבר 00:02:49.000 --> 00:02:51.000 שמעצב את יכולתו של אותו אדם לתרום, 00:02:52.000 --> 00:02:55.000 לעשות משהו מעבר לעצמם. אז אולי השאלה האמיתית היא, 00:02:55.000 --> 00:02:58.000 אתם יודעים, אני מסתכל על החיים ואומר שישנם שני שיעורים עיקריים. 00:02:58.000 --> 00:03:00.000 אחד הוא: יש את מדע ההישגיות, 00:03:00.000 --> 00:03:02.000 שבו כמעט כל מה שיוצא לפועל נשלט במיומנות מדהימה. 00:03:03.000 --> 00:03:05.000 . זה "איך אתה לוקח את הבלתי-נראה והופך אותו לנראה,” נכון? 00:03:05.000 --> 00:03:07.000 איך אתה לוקח את מה שאתה חולם עליו וגורם לו להתגשם? 00:03:07.000 --> 00:03:09.000 בין אם זה העסק שלך, תרומתך לחברה, כסף -- 00:03:10.000 --> 00:03:11.000 מה שזה לא יהיה -- גופך, משפחתך. NOTE Paragraph 00:03:12.000 --> 00:03:14.000 אבל השיעור האחר של החיים שנדיר שיש מיומנים בו הוא אמנות ההגשמה. 00:03:14.000 --> 00:03:17.000 כי מדע זה קל, נכון? 00:03:17.000 --> 00:03:19.000 אנחנו יודעים את החוקים. אתה כותב את הקוד. אתה עוקב אחר -- 00:03:20.000 --> 00:03:21.000 ואתה מקבל את התוצאות. ברגע שאתה יודע את המשחק 00:03:21.000 --> 00:03:23.000 אתה רק, אתם יודעים, מעלה את ההימור, לא כך? 00:03:24.000 --> 00:03:26.000 אבל כשזה מגיע להגשמה, זאת אמנות. 00:03:26.000 --> 00:03:28.000 והסיבה לכך היא, זאת הערכה 00:03:28.000 --> 00:03:31.000 וזאת תרומה. אתה יכול להרגיש כל כך רק מתוך עצמך. 00:03:32.000 --> 00:03:35.000 ובכן, הייתה לי מעבדה מעניינת כדי לנסות לענות על השאלה 00:03:35.000 --> 00:03:36.000 של השאלה האמיתית, שהיא מה ההבדל 00:03:36.000 --> 00:03:39.000 בחיים של מישהו כמו אותם האנשים 00:03:39.000 --> 00:03:42.000 שנתתם להם הכל? כמו כל אותם המשאבים 00:03:42.000 --> 00:03:44.000 שהם טוענים שהם צריכים. נתתם להם לא מחשב של 100 דולר, 00:03:44.000 --> 00:03:46.000 נתתם להם את המחשב הכי טוב. נתתם להם אהבה, 00:03:46.000 --> 00:03:47.000 נתתם להם שמחה. הייתם שם לנחם אותם. 00:03:48.000 --> 00:03:50.000 ואותם האנשים לעתים קרובות מאוד – ואתם מכירים את חלקם, אני בטוח -- 00:03:51.000 --> 00:03:53.000 מסיימים את שארית חייהם עם כל האהבה הזו, חינוך, כסף 00:03:53.000 --> 00:03:56.000 ורקע, מבזבזים את חייהם בלהכנס ולצאת ממכוני גמילה. 00:03:57.000 --> 00:03:59.000 ולעומת זאת אתם פוגשים אנשים שעברו כאב מהותי ביותר -- 00:04:00.000 --> 00:04:03.000 התעללות פסיכולוגית, מינית, רוחנית, רגשית -- 00:04:03.000 --> 00:04:05.000 ולא תמיד, אבל בדרך כלל, הם הופכים להיות כמה מהאנשים 00:04:05.000 --> 00:04:08.000 שתורמים הכי הרבה לחברה. NOTE Paragraph 00:04:08.000 --> 00:04:11.000 אז, השאלה שאנחנו חייבים לשאול את עצמנו באמת היא, מה זה? 00:04:12.000 --> 00:04:14.000 מהו הדבר שמעצב אותנו? ואנחנו חיים בחברה בטיפול. 00:04:15.000 --> 00:04:17.000 רובנו לא עושים זאת, אבל התרבות היא תרבות בטיפול. 00:04:17.000 --> 00:04:19.000 ומה שאני מתכוון בזה הוא שדפוס החשיבה שלנו הוא שאנחנו העבר שלנו. 00:04:20.000 --> 00:04:22.000 וכל מי שבחדר הזה -- לא הייתם נמצאים בחדר הזה 00:04:22.000 --> 00:04:23.000 אם הייתם קונים את התיאוריה הזו -- 00:04:23.000 --> 00:04:25.000 אבל -- רוב החברה חושבת שסיפור חיים הוא גורל. 00:04:26.000 --> 00:04:29.000 העבר שווה לעתיד. וכמובן שזה כך אם אתה חי שם. 00:04:29.000 --> 00:04:30.000 לעומת זאת מה שאנשים בחדר הזה יודעים, 00:04:31.000 --> 00:04:32.000 ומה שאנחנו מוכרחים להזכיר לעצמנו, אף על פי כן -- 00:04:32.000 --> 00:04:34.000 בגלל שאתם יכולים לדעת משהו באופן מושכל, אתם יכולים לדעת מה לעשות 00:04:35.000 --> 00:04:36.000 ואז לא להשתמש בזה, לא ליישם את זה. NOTE Paragraph 00:04:37.000 --> 00:04:38.000 אז ת'אמת, אנחנו הולכים להזכיר לעצמנו 00:04:38.000 --> 00:04:41.000 שהחלטה היא העוצמה המוחלטת. זה מה שזה באמת. 00:04:41.000 --> 00:04:43.000 עכשיו כשאתה שואל אנשים, אתם יודעים, 00:04:43.000 --> 00:04:44.000 נכשלת אי פעם בלהשיג משהו? 00:04:44.000 --> 00:04:46.000 כמה נכשלו אי פעם בלהשיג 00:04:46.000 --> 00:04:47.000 משהו משמעותי בחייכם? תגידו "אני." NOTE Paragraph 00:04:48.000 --> 00:04:49.000 קהל: אני. NOTE Paragraph 00:04:49.000 --> 00:04:50.000 טוני: תודה על על האינטראקציה ברמה גבוהה שם. 00:04:51.000 --> 00:04:52.000 (צחוק). NOTE Paragraph 00:04:52.000 --> 00:04:55.000 אבל אם תשאלו אנשים, למה לא השגתם משהו? 00:04:55.000 --> 00:04:57.000 מישהו שעובד בשבילכם, אתם יודעים, או שותף, 00:04:57.000 --> 00:04:59.000 או אפילו עצמכם. כשאתם נכשלים להשיג מטרה, 00:04:59.000 --> 00:05:01.000 מה הסיבה שאנשים טוענים שבגללה נכשלו בלהשיג? 00:05:01.000 --> 00:05:03.000 מה הם מספרים לכם? אין לי את ה -- לא ידעתי מספיק, 00:05:04.000 --> 00:05:06.000 לא היה לי את ה -- ידע. לא היה לי את ה -- כסף. 00:05:06.000 --> 00:05:11.000 לא היה לי את ה – זמן. לא היה לי את ה – טכנולוגיה. אתם יודעים, 00:05:11.000 --> 00:05:14.000 לא היה לי את המנהל הנכון. לא היה את ה... NOTE Paragraph 00:05:14.000 --> 00:05:18.000 אל גור: בית המשפט העליון. (צחוק). NOTE Paragraph 00:05:28.000 --> 00:05:30.000 טוני: ו -- 00:05:30.000 --> 00:05:32.000 (מחיאות כפיים) 00:05:32.000 --> 00:05:33.000 ו -- 00:05:33.000 --> 00:05:36.000 (מחיאות כפיים) 00:05:36.000 --> 00:05:38.000 מה לכל אותם דברים, כולל בית המשפט העליון, יש במשותף? 00:05:38.000 --> 00:05:40.000 (צחוק). 00:05:41.000 --> 00:05:45.000 הם טענה לכך שאתם הייתם חסרי משאבים, והם יכולים להיות מדויקים. 00:05:45.000 --> 00:05:47.000 יכול להיות שאין לכם את הכסף, יכול להיות שאין לכם את בית המשפט העליון, 00:05:48.000 --> 00:05:50.000 אבל זה לא הגורם המגדיר זאת. 00:05:50.000 --> 00:05:56.000 (מחיאות כפיים). 00:05:56.000 --> 00:05:57.000 ותקנו אותי אם אני טועה. 00:05:59.000 --> 00:06:01.000 הגורם המגדיר הוא לעולם לא משאבים, הוא תושיה. 00:06:02.000 --> 00:06:04.000 ומה שאני מתכוון ספציפית, יותר מאשר סתם ביטוי, 00:06:04.000 --> 00:06:09.000 זה שאם יש לך רגש, רגש אנושי, משהו שאני חוויתי 00:06:09.000 --> 00:06:12.000 ממך שלשום ברמה שהיא העמוקה 00:06:13.000 --> 00:06:15.000 שחוויתי מעולם, ואם היית מתקשר עם הרגש ההוא 00:06:15.000 --> 00:06:16.000 אני מאמין שהיית מכסח אותו ומנצח. 00:06:17.000 --> 00:06:22.000 (מחיאות כפיים). NOTE Paragraph 00:06:22.000 --> 00:06:26.000 אבל כמה קל לי להגיד לו מה הוא היה צריך לעשות. 00:06:26.000 --> 00:06:28.000 (צחוק). 00:06:28.000 --> 00:06:35.000 אידיוט, רובינס. אבל אני יודע כאשר צפינו בעימות בזמנו, 00:06:36.000 --> 00:06:38.000 היו שם רגשות שחסמו את היכולת של אנשים 00:06:38.000 --> 00:06:40.000 להבין את התבונה והתפיסה של האדם הזה. 00:06:40.000 --> 00:06:42.000 והדרך שבה זה נגע בכמה אנשים באותו יום -- 00:06:42.000 --> 00:06:45.000 כי אני מכיר אנשים שרצו להצביע לכיוונך ולא עשו זאת, 00:06:46.000 --> 00:06:49.000 ואני הייתי מאוכזב. אבל היה שם -- הרגש שהיה שם. 00:06:49.000 --> 00:06:50.000 כמה יודעים על מה אני מדבר פה? תגידו, “אני." NOTE Paragraph 00:06:51.000 --> 00:06:52.000 קהל: אני. NOTE Paragraph 00:06:52.000 --> 00:06:54.000 טוני: אז, זה רגש. ואם נשיג את הרגש הנכון, 00:06:55.000 --> 00:06:57.000 אנחנו יכולים לגרום לעצמנו לעשות כל דבר. אנחנו יכולים להגיע לזה. 00:06:57.000 --> 00:06:59.000 . אם אתם יצירתיים מספיק, עליזים מספיק, כיפיים מספיק, 00:06:59.000 --> 00:07:00.000 תוכלו להגיע לכל אחד? כן או לא? NOTE Paragraph 00:07:01.000 --> 00:07:02.000 קהל: כן. NOTE Paragraph 00:07:02.000 --> 00:07:03.000 טוני: אם אין לך את הכסף, אבל אתה יצירתי ונחוש מספיק, 00:07:03.000 --> 00:07:06.000 אתה מוצא את הדרך. אז זה המשאב הכי טוב. 00:07:06.000 --> 00:07:09.000 אבל זה לא הסיפור שאנשים מספרים לנו, נכון? 00:07:09.000 --> 00:07:11.000 הסיפור שאנשים מספרים לנו הוא אוסף של סיפורים אחרים. 00:07:11.000 --> 00:07:13.000 הם מספרים לנו שאין לנו את המשאבים, אבל בסופו של דבר, 00:07:13.000 --> 00:07:15.000 אם תביטו לכאן – תקפיץ את זה, אם תוכל -- 00:07:16.000 --> 00:07:17.000 הם אומרים, מה הן כל הסיבות שהם לא השיגו את זה? 00:07:18.000 --> 00:07:21.000 הבא, בבקשה. הוא שבר את התבנית שלי, הבן-זונה הזה. 00:07:21.000 --> 00:07:25.000 (צחוק). 00:07:25.000 --> 00:07:26.000 אבל אני מעריך את האנרגיה, אני אומר לך. 00:07:26.000 --> 00:07:28.000 (צחוק). NOTE Paragraph 00:07:28.000 --> 00:07:31.000 מה קובע את המשאבים שלך? אמרנו החלטות מעצבות גורל, 00:07:31.000 --> 00:07:35.000 שבזה אני מתמקד כאן. אם החלטות מעצבות גורל, מה שקובע 00:07:35.000 --> 00:07:37.000 אלו שלוש החלטות. במה אתה הולך להתרכז? 00:07:37.000 --> 00:07:39.000 כאן ועכשיו, אתה חייב להחליט במה אתה הולך להתמקד. 00:07:39.000 --> 00:07:41.000 בשנייה זו, במודע או לא במודע. ברגע שאתה מחליט 00:07:42.000 --> 00:07:43.000 להתמקד במשהו אתה חייב לתת לו משמעות, 00:07:44.000 --> 00:07:46.000 ומה שלא תהיה אותה משמעות זה מייצר רגש. 00:07:46.000 --> 00:07:49.000 האם זה הסוף או ההתחלה? האם האל מעניש אותי 00:07:49.000 --> 00:07:51.000 או מתגמל אותי, או האם זה גלגול קוביה? 00:07:52.000 --> 00:07:55.000 רגש, אם כך, מייצר את מה שאנחנו עומדים לעשות או את הפעולה. NOTE Paragraph 00:07:55.000 --> 00:07:56.000 אז, תחשבו על חייכם שלכם. 00:07:57.000 --> 00:07:58.000 ההחלטות שעיצבו את גורלכם. 00:07:59.000 --> 00:08:01.000 זה נשמע ממש כבד, אבל בחמש או 10 השנים האחרונות, 00:08:02.000 --> 00:08:03.000 15 שנה, איפה שאיך שהוא היו כמה החלטות שעשיתם 00:08:03.000 --> 00:08:05.000 שאם הייתם מחליטים החלטה אחרת, 00:08:05.000 --> 00:08:08.000 חייכם היו אחרים לחלוטין? כמה יכולים לחשוב על זה? 00:08:08.000 --> 00:08:09.000 בכנות, לטוב או לרע? תגידו, “אני". NOTE Paragraph 00:08:10.000 --> 00:08:11.000 קהל: אני. NOTE Paragraph 00:08:11.000 --> 00:08:13.000 טוני: אז השורה התחתונה היא, אולי זה היה איפה ללכת לעבוד, 00:08:13.000 --> 00:08:14.000 ופגשת את אהבת חייך שם. 00:08:15.000 --> 00:08:17.000 אולי זאת הייתה החלטה על קריירה. אני מכיר את הגאונים של גוגל שראיתי כאן -- 00:08:18.000 --> 00:08:19.000 אני מתכוון, אני מבין שההחלטה שלהם 00:08:20.000 --> 00:08:22.000 היתה למכור את הטכנולוגיה שלהם בהתחלה. מה אם הם היו מחליטים את ההחלטה הזו 00:08:23.000 --> 00:08:25.000 לעומת לבנות תרבות משלהם? איך העולם אז היה שונה? 00:08:25.000 --> 00:08:27.000 איך חייהם היו שונים? ההשפעה שלהם? 00:08:28.000 --> 00:08:30.000 ההיסטוריה של עולמנו היא החלטות אלו. 00:08:30.000 --> 00:08:33.000 כאשר אישה נעמדת ואומרת, “ לא, אני לא מוכנה ללכת לאחורי האוטובוס,” 00:08:34.000 --> 00:08:37.000 היא לא רק השפיעה על חייה. ההחלטה ההיא עיצבה את התרבות שלנו. 00:08:37.000 --> 00:08:40.000 או מישהו עומד לפני טנק. או להיות במצב 00:08:41.000 --> 00:08:42.000 כמו לאנס ארמסטרונג, ומישהו אומר לך, 00:08:43.000 --> 00:08:45.000 “יש לך סרטן אשכים.” זה די קשה לכל גבר, 00:08:46.000 --> 00:08:47.000 במיוחד אם אתה רוכב על אופניים. 00:08:47.000 --> 00:08:49.000 (צחוק). 00:08:49.000 --> 00:08:51.000 יש לך את זה במוח שלך, יש לך את זה בריאות שלך. 00:08:51.000 --> 00:08:53.000 אבל מה הייתה ההחלטה שלו לגבי על מה להתמקד? 00:08:54.000 --> 00:08:55.000 שונה משל רוב האנשים. מה היתה המשמעות של זה? 00:08:55.000 --> 00:08:57.000 זה לא היה הסוף, זאת היתה ההתחלה. מה אני הולך לעשות? 00:08:57.000 --> 00:09:00.000 הוא הולך וזוכה בשבע אליפויות שמעולם לא זכה בהן 00:09:00.000 --> 00:09:02.000 לפני הסרטן, בגלל שהוא השיג כושר רגשי, 00:09:03.000 --> 00:09:06.000 חוזק פסיכולוגי. זהו ההבדל בין בני האדם 00:09:06.000 --> 00:09:08.000 שראיתי מתוך שלושה מיליון שהייתי בחברתם. NOTE Paragraph 00:09:08.000 --> 00:09:10.000 כי על זה המעבדה שלי. היו לי שלושה מיליון אנשים 00:09:11.000 --> 00:09:13.000 מ-80 מדינות שונות שהיתה לי ההזדמנות לתקשר איתם 00:09:13.000 --> 00:09:17.000 במהלך 29 השנים האחרונות. ואחרי כמה זמן, דפוסים נהיים ברורים. 00:09:17.000 --> 00:09:19.000 אתם רואים שדרום אמריקה ואפריקה 00:09:19.000 --> 00:09:22.000 אולי מחוברות בדרך מסוימת, נכון? אנשים אחרים אומרים, 00:09:22.000 --> 00:09:25.000 “אה, זה נשמע מגוחך.” זה פשוט. אז, מה עיצב את לאנס? 00:09:25.000 --> 00:09:30.000 מה מעצב אתכם? שני כוחות בלתי נראים. ממש בזריזות. אחד: תודעה. 00:09:31.000 --> 00:09:32.000 לכולנו היה זמן. 00:09:32.000 --> 00:09:34.000 אז אם היה לכם זמן שעשיתם משהו, ואחרי שעשיתם את זה 00:09:34.000 --> 00:09:35.000 חשבתם לעצמכם, אני לא מאמין שאמרתי את זה, 00:09:36.000 --> 00:09:38.000 אני לא מאמין שעשיתי את זה, זה היה כל כך מטומטם -- מי היה שם? 00:09:38.000 --> 00:09:39.000 תגידו, “אני.” NOTE Paragraph 00:09:39.000 --> 00:09:40.000 קהל: אני. NOTE Paragraph 00:09:40.000 --> 00:09:42.000 טוני: אי פעם עשיתם משהו, שאחרי שעשיתם אותו, אמרתם, “ זה הייתי אני!” 00:09:42.000 --> 00:09:44.000 (צחוק). 00:09:44.000 --> 00:09:46.000 נכון? זאת לא היתה היכולת שלכם, זאת היתה התודעה שלכם. 00:09:47.000 --> 00:09:49.000 התפיסה שלכם את העולם היא זאת המעצבת אתכם לטווח הרחוק. 00:09:50.000 --> 00:09:53.000 התפיסה שלכם את העולם היא המסנן. זה מה שמעצב אותנו. 00:09:53.000 --> 00:09:54.000 זה מה שגורם לאנשים להחליט החלטות. 00:09:55.000 --> 00:09:56.000 כשאנחנו רוצים להשפיע על מישהו, אנחנו חייבים לדעת 00:09:56.000 --> 00:09:57.000 מה כבר משפיע עליהם. 00:09:58.000 --> 00:09:59.000 וזה בנוי משלושה חלקים, אני מאמין. 00:10:00.000 --> 00:10:02.000 ראשית, מה המטרה שלך? מה אתה מנסה להשיג? 00:10:02.000 --> 00:10:04.000 שזה, אני מאמין – לא הרצונות שלכם. 00:10:04.000 --> 00:10:06.000 אתם יכולים להשיג את הרצונות או היעדים שלכם. לכמה היה מעולם יעד 00:10:06.000 --> 00:10:08.000 או רצון וחשבו, זה כל מה שיש? 00:10:08.000 --> 00:10:09.000 כמה היו שם? תגידו, “אני.” NOTE Paragraph 00:10:09.000 --> 00:10:10.000 קהל: אני. NOTE Paragraph 00:10:10.000 --> 00:10:13.000 טוני: אז, אלו צרכים שיש לנו. אני מאמין שיש שישה צרכים אנושיים. 00:10:13.000 --> 00:10:16.000 ברגע שאתה יודע מה המטרה שמניעה אותך 00:10:16.000 --> 00:10:19.000 ואתה חושף את זה בשביל האמת – אתה לא יוצר את זה, אתה חושף את זה -- 00:10:19.000 --> 00:10:20.000 אז אתה מוצא מה המפה שלך: 00:10:20.000 --> 00:10:23.000 מהי מערכת האמונות שאומרת לך איך להשיג את הצרכים האלו. 00:10:23.000 --> 00:10:25.000 חלק מהאנשים חושבים שהדרך להשיג את הצרכים האלו היא להרוס את העולם, 00:10:25.000 --> 00:10:28.000 אצל חלק מהאנשים זה לבנות משהו, ליצור משהו, לאהוב מישהו. 00:10:29.000 --> 00:10:32.000 ולבסוף יש את הדלק שאתה בוחר בו. אז ממש בזריזות, שישה צרכים. NOTE Paragraph 00:10:32.000 --> 00:10:34.000 תנו לי לספר לכם מהם. הראשון: וודאות. 00:10:34.000 --> 00:10:36.000 עכשיו, אלו לא יעדים או רצונות, אלו דברים כלליים. 00:10:37.000 --> 00:10:38.000 כולם צריכים וודאות שהם יוכלו להימנע מכאב 00:10:38.000 --> 00:10:40.000 ולפחות שיהיה להם נוח. עכשיו, איך אתה משיג את זה? 00:10:40.000 --> 00:10:44.000 שולט בכולם? מפתח מיומנות? נכנע? מעשן סיגריה? 00:10:45.000 --> 00:10:47.000 ואם אתה לגמרי בטוח, אירונית, 00:10:47.000 --> 00:10:48.000 למרות שכולנו צריכים את זה -- 00:10:48.000 --> 00:10:50.000 למשל אם אתה לא בטוח לגבי הבריאות שלך, או הילדים שלך, 00:10:50.000 --> 00:10:52.000 או כסף, אתה לא חושב מעבר יותר מידי. 00:10:52.000 --> 00:10:53.000 אתה לא בטוח שהתקרה תחזיק מעמד, 00:10:53.000 --> 00:10:54.000 אתה לא הולך להקשיב לאף מרצה. 00:10:55.000 --> 00:10:58.000 אבל, בעוד שאנחנו שואפים לוודאות אחרת, אם אנחנו משיגים וודאות גמורה, 00:10:59.000 --> 00:11:00.000 אנחנו נהיים מה? מה אתם מרגישים אם אתם בטוחים? 00:11:00.000 --> 00:11:01.000 אתם יודעים, מה הולך לקרות? מתי זה הולך לקרות? 00:11:01.000 --> 00:11:02.000 איך זה הולך לקרות? איך תרגישו? 00:11:03.000 --> 00:11:06.000 משועממים בטירוף. אז, האל, בחוכמתה האין סופית, 00:11:06.000 --> 00:11:07.000 (צחוק) 00:11:07.000 --> 00:11:10.000 נתנה לנו צורך אנושי שני, שהוא אי-וודאות. 00:11:10.000 --> 00:11:12.000 אנחנו צריכים גיוון. אנחנו צריכים הפתעה. 00:11:13.000 --> 00:11:14.000 כמה מביניכם פה אוהבים הפתעות? תגידו, “אני.” NOTE Paragraph 00:11:15.000 --> 00:11:16.000 קהל: אני. NOTE Paragraph 00:11:16.000 --> 00:11:17.000 טוני: בלבול ביצים. אתם אוהבים את ההפתעות שאתם רוצים. 00:11:17.000 --> 00:11:19.000 (צחוק). 00:11:19.000 --> 00:11:22.000 לאלו שאתם לא רוצים אתם קוראים בעיות, אבל אתם צריכים אותן. 00:11:22.000 --> 00:11:25.000 אז, הגיוון חשוב. אי פעם שכרתם וידאו או סרט 00:11:25.000 --> 00:11:29.000 שכבר ראיתם? מי עשה זאת? תשיג חיים לעזאזל. 00:11:29.000 --> 00:11:31.000 (צחוק). 00:11:31.000 --> 00:11:33.000 בסדר. למה אתם עושים את זה? אתם בטוחים שזה טוב 00:11:33.000 --> 00:11:35.000 כי קראתם את זה כבר, ראיתם את זה כבר, אבל אתם מקווים 00:11:35.000 --> 00:11:37.000 שעבר מספיק זמן מאז ששכחתם, שיש גיוון. NOTE Paragraph 00:11:38.000 --> 00:11:41.000 צורך אנושי שלישי: קריטי -- משמעותיות. כולנו צריכים להרגיש 00:11:41.000 --> 00:11:44.000 חשובים, מיוחדים, יחודיים. אתם יכולים להשיג את זה על ידי עשיית יותר כסף. 00:11:44.000 --> 00:11:46.000 אתם יכולים לעשות את זה על ידי זה שתהיו יותר רוחניים. 00:11:46.000 --> 00:11:48.000 אתם יכולים לעשות את זה על ידי זה שתביאו את עצמכם לסיטואציה בה אתם שמים 00:11:48.000 --> 00:11:51.000 יותר קעקועים ועגילים במקומות שבני אדם לא רוצים לדעת. 00:11:52.000 --> 00:11:55.000 כל מה שצריך. הדרך המהירה ביותר לעשות את זה, 00:11:55.000 --> 00:11:57.000 אם אין לך שום רקע, לא תרבות, לא אמונה ומשאבים 00:11:57.000 --> 00:12:00.000 או תושיה, זו אלימות. אם אני שם מצמיד אקדח לראש שלכם 00:12:00.000 --> 00:12:02.000 ואני חי 'בשכונה', מיד אני משמעותי. 00:12:02.000 --> 00:12:05.000 אפס עד 10. כמה גבוה? 10. כמה אני בטוח 00:12:05.000 --> 00:12:08.000 שאתם הולכים להגיב אליי? 10. כמה אי-וודאות? 00:12:09.000 --> 00:12:10.000 מי יודע מה הולך לקרות בשלב הבא? די מלהיב. 00:12:10.000 --> 00:12:13.000 כמו לטפס לתוך מערה ולעשות את אותם הדברים 00:12:13.000 --> 00:12:15.000 כל הדרך שם למטה. גיוון ואי-וודאות מוחלטים. 00:12:15.000 --> 00:12:18.000 וזה משמעותי, לא? אז אתה רוצה לסכן את החיים שלך בשביל זה. 00:12:19.000 --> 00:12:21.000 אז זה למה אלימות היתה מסביב מאז ומתמיד ותהיה מסביב 00:12:21.000 --> 00:12:23.000 אלא אם יהיה לנו שינוי מודע כמין אנושי. 00:12:24.000 --> 00:12:25.000 עכשיו, אתה יכול להשיג משמעותיות במיליון דרכים, 00:12:25.000 --> 00:12:27.000 אבל להיות משמעותי, אתה חייב להיות יחודי ושונה. NOTE Paragraph 00:12:27.000 --> 00:12:30.000 הנה מה שאנחנו באמת צריכים: חיבור ואהבה -- צורך רביעי. 00:12:31.000 --> 00:12:33.000 כולנו רוצים את זה. רוב האנשים מתפשרים על קשר 00:12:33.000 --> 00:12:35.000 בגלל שאהבה יותר מידי מטורפת. לא רוצים להיפגע. 00:12:35.000 --> 00:12:38.000 מי כאן נפגע אי פעם בקשר אינטימי? תגידו, “אני". 00:12:38.000 --> 00:12:39.000 (צחוק). 00:12:39.000 --> 00:12:41.000 אם אתם לא מרימים את ידכם, היה לכם גם חרא אחר, בחייכם. 00:12:41.000 --> 00:12:42.000 (צחוק). 00:12:42.000 --> 00:12:43.000 ואתם הולכים להיפגע שוב. 00:12:43.000 --> 00:12:45.000 אתם לא מאושרים שבאתם לפגישה החיובית הזאת? 00:12:45.000 --> 00:12:46.000 (צחוק). 00:12:46.000 --> 00:12:49.000 אבל הנה מה שנכון -- אנחנו צריכים את זה. אנחנו יכולים לעשות את זה דרך אינטימיות, 00:12:49.000 --> 00:12:52.000 דרך חברות, דרך תפילה, דרך הליכה בטבע. 00:12:53.000 --> 00:12:55.000 אם שוב דבר אחר לא עובד בשבילכם, קחו כלב. אל תקחו חתול. קחו כלב, 00:12:55.000 --> 00:12:57.000 כי אם תלכו לשתי דקות, זה כאילו הלכתם 00:12:57.000 --> 00:12:59.000 לשישה חודשים כשחזרתם שוב חמש דקות מאוחר יותר, נכון? 00:12:59.000 --> 00:13:00.000 (צחוק). NOTE Paragraph 00:13:00.000 --> 00:13:02.000 עכשיו, ארבעת הצרכים הראשונים האלו, כל אדם מוצא דרך להשיג אותם. 00:13:03.000 --> 00:13:05.000 אפילו אם אתה משקר לעצמך, צריכות להיות לך אישיויות מפוצלות. 00:13:06.000 --> 00:13:09.000 אבל שני הצרכים האחרונים -- ארבעת הצרכים הראשונים נקראים 00:13:09.000 --> 00:13:11.000 הצרכים של האישיויות, זה איך שאני קורה לזה -- 00:13:11.000 --> 00:13:13.000 השניים האחרונים הם הצרכים של הרוח. 00:13:14.000 --> 00:13:16.000 ופה מגיעה ההגשמה. לא תשיגו הגשמה 00:13:16.000 --> 00:13:19.000 מארבעת הראשונים. תמצאו איכשהוא דרך -- עשנו, שתו, עשו מה שתרצו -- 00:13:19.000 --> 00:13:20.000 להשיג את ארבעת הראשונים, אבל השניים האחרונים -- מספר חמש: 00:13:21.000 --> 00:13:23.000 אתם חייבים לגדול. כולנו יודעים את התשובה כאן. 00:13:23.000 --> 00:13:26.000 אם אתם לא צומחים אתם מה? אם יחסים לא צומחים, 00:13:26.000 --> 00:13:28.000 אם עסק לא צומח, אם אתה לא צומח, 00:13:28.000 --> 00:13:29.000 זה לא חשוב כמה כסף יש לכם, 00:13:29.000 --> 00:13:31.000 כמה חברים יש לכם, כמה אנשים אוהבים אתכם, 00:13:31.000 --> 00:13:34.000 אתה מרגיש כמו גיהנום. והסיבה שאנחנו צומחים, אני מאמין, 00:13:34.000 --> 00:13:36.000 היא כי יש לנו משהו לתת בעל ערך. NOTE Paragraph 00:13:37.000 --> 00:13:39.000 כי הצורך השישי הוא לתרום מעבר לעצמנו. 00:13:40.000 --> 00:13:41.000 כי כולנו יודעים, נדוש ככל שזה ישמע, 00:13:42.000 --> 00:13:45.000 הסוד לחיים הוא נתינה. כולנו יודעים שהחיים זה לא עליי, 00:13:45.000 --> 00:13:47.000 זה עלינו. התרבות העכשווית יודעת את זה. החדר הזה יודע את זה. 00:13:47.000 --> 00:13:50.000 וזה מלהיב. כשאתם רואים את ניקולס פה למעלה מדבר על 00:13:50.000 --> 00:13:52.000 מחשב מאה הדולר שלו, הדבר שהכי מלהיב ומרגש הוא, 00:13:52.000 --> 00:13:55.000 הנה גאון, אבל יש לו ייעוד עכשיו. 00:13:56.000 --> 00:13:58.000 אתם יכולים להרגיש את ההבדל בו וזה יפה. 00:13:59.000 --> 00:14:01.000 והייעוד הזה יכול להשפיע על אנשים אחרים. בחיים האישיים שלי, 00:14:01.000 --> 00:14:03.000 חיי הושפעו כשהייתי בן 11. 00:14:03.000 --> 00:14:06.000 חג ההודיה: אין כסף, אין אוכל. ואנחנו לא הולכים לרעוב, 00:14:06.000 --> 00:14:09.000 אבל אבי היה הרוס לגמרי. אמי נתנה לו לדעת 00:14:09.000 --> 00:14:12.000 עד כמה הוא הרס. ומישהו בא לדלת 00:14:12.000 --> 00:14:14.000 ומסר אוכל. אבי קיבל שלוש החלטות. 00:14:15.000 --> 00:14:17.000 אני יודע מהן היו בקצרה. הוא התמקד בכך ש: “זאת צדקה. 00:14:18.000 --> 00:14:20.000 מה זה אומר? אני חסר ערך, מה יש לי לעשות?” 00:14:21.000 --> 00:14:23.000 לעזוב את המשפחה שלי.” שזה מה שהוא עשה. התקופה היתה אחת החוויות המכאיבות 00:14:24.000 --> 00:14:27.000 של החיים. שלושת ההחלטות שלי נתנו לי דרך שונה. 00:14:28.000 --> 00:14:31.000 אני אמרתי, “ תתמקד על 'יש' אוכל" – איזו תפיסה, אתם יודעים. 00:14:31.000 --> 00:14:32.000 (צחוק). NOTE Paragraph 00:14:32.000 --> 00:14:33.000 דבר שני – אבל זה הדבר ששינה את חיי, 00:14:33.000 --> 00:14:36.000 זה מה שעיצב אותי כבן-אנוש -- "מתנה של מישהו, 00:14:36.000 --> 00:14:39.000 אני אפילו לא יודע מי זה.” אבי תמיד אמר, 00:14:39.000 --> 00:14:42.000 “אף אחד לא שם קצוץ.” ופתאום, מישהו שאני לא מכיר, 00:14:42.000 --> 00:14:44.000 הם לא מבקשים כלום, הם רק נותנים למשפחה שלנו אוכל, 00:14:44.000 --> 00:14:47.000 דואגים לנו. זה גרם לי להאמין בזה: “מה זה אומר 00:14:47.000 --> 00:14:50.000 שלזרים אכפת?” ומה שזה גרם לי להחליט זה, 00:14:51.000 --> 00:14:52.000 אם לזרים אכפת ממני וממשפחתי, לי אכפת מהם. 00:14:53.000 --> 00:14:54.000 מה אני הולך לעשות? אני הולך לעשות משהו 00:14:54.000 --> 00:14:57.000 כדי ליצור שינוי. אז, כשהייתי בן 17, יצאתי יום אחד 00:14:57.000 --> 00:14:59.000 אחד בחג ההודיה. זאת היתה המטרה שלי במשך שנים, 00:14:59.000 --> 00:15:00.000 שיהיה לי מספיק כסף להאכיל שתי משפחות. 00:15:00.000 --> 00:15:02.000 הדבר הכי כיפי שעשיתי בחיים, הכי מרגש. 00:15:03.000 --> 00:15:05.000 ואז בשנה שלאחר מכן האכלתי ארבע. לא אמרתי לאף אחד מה אני עושה. 00:15:05.000 --> 00:15:07.000 בשנה שלאחר מכן שמונה. לא עשיתי את זה בשביל נקודות מכירת עוגיות בצופים, 00:15:08.000 --> 00:15:09.000 אבל לאחר שמונה חשבתי, לעזאזל, לא תזיק לי קצת עזרה. 00:15:09.000 --> 00:15:11.000 (צחוק). NOTE Paragraph 00:15:11.000 --> 00:15:13.000 אז לא מעט אחרי, יצאתי ומה עשיתי? 00:15:13.000 --> 00:15:15.000 עירבתי את חבריי והצמחתי חברות 00:15:15.000 --> 00:15:17.000 ואז היו לי 11 חברות והקמתי את הקרן. 00:15:17.000 --> 00:15:19.000 עכשיו, 18 שנים אחרי, אני גאה להגיד לכם, שנה שעברה 00:15:19.000 --> 00:15:22.000 האכלנו שני מיליון אנשים ב-35 מדינות דרך הקרן שלנו, 00:15:23.000 --> 00:15:24.000 הכל במהלך החגים: חג ההודיה, חג המולד -- 00:15:24.000 --> 00:15:25.000 (מחיאות כפיים) 00:15:25.000 --> 00:15:26.000 -- בכל המדינות השונות ברחבי העולם. 00:15:26.000 --> 00:15:27.000 זה היה פנטסטי. 00:15:27.000 --> 00:15:28.000 (מחיאות כפיים). 00:15:28.000 --> 00:15:29.000 תודה לכם. 00:15:29.000 --> 00:15:30.000 (מחיאות כפיים). 00:15:30.000 --> 00:15:32.000 אז, אני לא מספר לכם את זה כדי להתרברב, אני מספר לכם כי אני גאה 00:15:32.000 --> 00:15:35.000 בבני האדם, בגלל שהם מתלהבים לתרום 00:15:35.000 --> 00:15:38.000 ברגע שהיתה להם ההזדמנות לחוות את זה, לא לדבר על זה. NOTE Paragraph 00:15:39.000 --> 00:15:43.000 אז, לסיום -- ועוד מעט נגמר לי הזמן -- המטרה שמעצבת אתכם 00:15:44.000 --> 00:15:45.000 הנה מה ששונה לגבי אנשים. יש לנו את אותם צרכים, 00:15:46.000 --> 00:15:48.000 אבל האם אתם חולי ודאות? האם זה מה שאתם הכי מעריכים, 00:15:48.000 --> 00:15:52.000 או אי-וודאות? האדם הזה כאן לא יכל להיות חולה וודאות 00:15:52.000 --> 00:15:55.000 אם הוא טיפס לתוך אותן מערות. האם אתם מונעים על ידי משמעותיות 00:15:55.000 --> 00:15:57.000 או אהבה? כולנו צריכים את כל השישה, אבל לא משנה מה 00:15:57.000 --> 00:15:59.000 המערכת המובילה שלכם, היא מטה אתכם בכיוון שונה. 00:15:59.000 --> 00:16:01.000 וכשאתם הולכים בכיוון מסוים, יש לכם יעד או גורל. 00:16:02.000 --> 00:16:05.000 החלק השני הוא המפה. חשבו על זה כמערכת הפעלה 00:16:05.000 --> 00:16:07.000 שאומרת לכם איך להגיע לשם. והמפה של חלק מהאנשים היא, 00:16:08.000 --> 00:16:10.000 “אני הולך להציל חיים גם אם אני אמות למען אנשים אחרים,” 00:16:10.000 --> 00:16:11.000 ויש כבאי. מישהו אחר אומר, 00:16:12.000 --> 00:16:14.000 “אני הולך להרוג אנשים כדי לעשות את זה.” הם מנסים לספק 00:16:14.000 --> 00:16:18.000 את אותם צרכים של משמעותיות, נכון? הם רוצים לכבד אל 00:16:18.000 --> 00:16:20.000 או לכבד את משפחתם, אבל יש להם מפה שונה. NOTE Paragraph 00:16:20.000 --> 00:16:22.000 ויש שבע אמונות שונות. אני לא יכול לעבור עליהם 00:16:22.000 --> 00:16:25.000 כי סיימתי. החלק האחרון הוא רגש. 00:16:25.000 --> 00:16:28.000 אני אגיד שאחד מחלקי המפה הוא כמו זמן. החשיבה של חלק מהאנשים 00:16:28.000 --> 00:16:31.000 על זמן ארוך היא מאה שנה. אצל מישהו אחר זה שלוש שניות, 00:16:31.000 --> 00:16:32.000 שזה מה שיש לי כרגע. 00:16:32.000 --> 00:16:33.000 (צחוק). 00:16:33.000 --> 00:16:35.000 והאחרון שכבר ציינתי, שנפל אליכם. 00:16:35.000 --> 00:16:37.000 אם יש לכם מטרה ויש לכם מפה ובואו נאמר -- 00:16:38.000 --> 00:16:41.000 אני לא יכול להשתמש בגוגל בגלל שאני אוהב את מקינטוש והם עדיין לא עשו שזה 00:16:41.000 --> 00:16:43.000 יעבוד בשביל מחשבי מקינטוש -- אז אם אתם משתמשים בתוכנת MapQuest –כמה עשו 00:16:43.000 --> 00:16:45.000 את הטעות הפטאלית והשתמשו ב-MapQuest מתי שהוא? 00:16:45.000 --> 00:16:46.000 (צחוק). 00:16:46.000 --> 00:16:48.000 אתם משתמשים בדבר הזה ואתם לא מגיעים לשם. ובכן, דמיינו 00:16:48.000 --> 00:16:51.000 שהאמונות שלכם מבטיחות לכם שלא תוכלו להגיע לעולם לאן שאתם רוצים להגיע? 00:16:51.000 --> 00:16:52.000 (צחוק). NOTE Paragraph 00:16:52.000 --> 00:16:54.000 הדבר האחרון הוא רגש. 00:16:54.000 --> 00:16:58.000 עכשיו, הנה מה שאומר לכם על רגש. ישנם 6,000 רגשות 00:16:58.000 --> 00:17:00.000 שיש לנו בשבילם מילים בשפה האנגלית, 00:17:00.000 --> 00:17:02.000 שזו רק הצגה לשונית, נכון, 00:17:02.000 --> 00:17:06.000 שמשתנה לפי השפה. אבל אם הרגשות הדומיננטיים שלכם -- 00:17:06.000 --> 00:17:09.000 אם היה לי עוד זמן, יש לי 20,000 אנשים או 1,000, 00:17:09.000 --> 00:17:11.000 ואני נותן להם לכתוב את כל הרגשות שהם חוו 00:17:11.000 --> 00:17:13.000 בשבוע ממוצע. ואני נותן להם כמה זמן שיצטרכו. 00:17:14.000 --> 00:17:15.000 ובצד אחד הם כותבים רגשות מעצימים, 00:17:15.000 --> 00:17:16.000 ובשני מחלישים. 00:17:16.000 --> 00:17:18.000 נחשו כמה רגשות אנשים חווים? פחות מ- 12. 00:17:19.000 --> 00:17:22.000 וחצי מהם גורמים להם להרגיש כמו חרא. אז יש להם חמש או שש 00:17:22.000 --> 00:17:25.000 רגשות חיוביים מחורבנים, נכון? זה כאילו הם הם מרגישים " שמח, שמח, 00:17:25.000 --> 00:17:28.000 נלהב, אה חרא, מתוסכל, מתוסכל, המום, מדוכא.” 00:17:29.000 --> 00:17:31.000 כמה מכם מכירים מישהו שלא משנה מה קורה 00:17:31.000 --> 00:17:33.000 מוצא דרך להתעצבן? כמה מכירים מישהו כזה? 00:17:33.000 --> 00:17:34.000 (צחוק). 00:17:34.000 --> 00:17:38.000 או, לא משנה מה קורה, הם מוצאים דרך להיות שמחים או נלהבים. 00:17:38.000 --> 00:17:40.000 כמה מכירים מישהו כזה? קדימה. NOTE Paragraph 00:17:40.000 --> 00:17:43.000 כשאסון התאומים קרה -- אני אסיים עם זה -- הייתי בהוואי. 00:17:44.000 --> 00:17:47.000 הייתי עם 2,000 אנשים מ-45 מדינות. תירגמנו 00:17:47.000 --> 00:17:49.000 ארבע שפות במקביל לתוכנית 00:17:49.000 --> 00:17:52.000 שניהלתי לשבוע. הלילה שלפני נקרא 00:17:52.000 --> 00:17:55.000 "מיומנות רגשית.” קמתי, לא תיכננתי את זה, ואמרתי -- 00:17:56.000 --> 00:17:58.000 היו לנו את כל הזיקוקים האלה – אני עושה קטעים מטורפים, דברים כיפיים -- 00:17:59.000 --> 00:18:01.000 ואז לקראת הסוף עצרתי – היתה לי תכנון של מה שעמדתי להגיד 00:18:01.000 --> 00:18:03.000 אבל אני אף פעם לא עושה מה שאני מתכוון להגיד. ופתאום אמרתי, 00:18:03.000 --> 00:18:07.000 “מתי אנשים באמת מתחילים לחיות? כשהם עומדים בפני המוות.” 00:18:07.000 --> 00:18:08.000 ואז המשכתי עם כל העניין, 00:18:09.000 --> 00:18:11.000 אם נניח הייתם עוזבים את האי הזה, אם תשעה ימים מעכשיו 00:18:11.000 --> 00:18:14.000 הייתם הולכים למות, למי הייתם מתקשרים, מה הייתם אומרים, 00:18:14.000 --> 00:18:18.000 מה הייתם עושים? אשה אחת -- ובכן, אותו לילה אסון התאומים התרחש 00:18:19.000 --> 00:18:21.000 אשה אחת באה לסמינר וכשהיא באה לשם, 00:18:21.000 --> 00:18:24.000 החבר שלה לשעבר נחטף ונרצח. 00:18:25.000 --> 00:18:28.000 חבר שלה, החבר החדש שלה, רצה להתחתן איתה, והיא אמרה לא. NOTE Paragraph 00:18:28.000 --> 00:18:30.000 הוא אמר, “אם את עוזבת והולכת לדבר הזה בהוואי, זה נגמר בינינו.” 00:18:30.000 --> 00:18:32.000 היא אמרה, “זה נגמר.” כשסיימתי באותו לילה, היא התקשרה אליו 00:18:32.000 --> 00:18:35.000 והשאירה הודעה -- סיפור אמיתי -- בראש מרכז הסחר העולמי 00:18:35.000 --> 00:18:38.000 היכן שהוא עבד. ואמרה, “מותק, אני אוהבת אותך, רק רציתי שתדע 00:18:39.000 --> 00:18:42.000 שאני רוצה להתחתן איתך. זה היה מטומטם מצידי.” היא ישנה, 00:18:42.000 --> 00:18:45.000 כי זה היה בשלוש לפנות בוקר אצלנו, כשהוא התקשר אליה בחזרה 00:18:45.000 --> 00:18:47.000 מראש הבניין ואמר, “מותק, אני לא יכול להגיד לך מה זה אומר.” 00:18:48.000 --> 00:18:50.000 הוא אמר, “אני לא יודע איך להגיד לך את זה, 00:18:50.000 --> 00:18:52.000 אבל נתת לי את המתנה הגדולה ביותר בגלל שאני עומד למות.” 00:18:53.000 --> 00:18:55.000 והיא השמיעה לנו את ההקלטה בחדר. 00:18:55.000 --> 00:18:58.000 היא היתה בתוכנית של לארי קינג אחרי זה, והוא אמר, “את כנראה תוהה 00:18:58.000 --> 00:19:00.000 איך לעזאזל זה יכל לקרות לך פעמיים. והוא אמר, 00:19:00.000 --> 00:19:03.000 “כל מה שאני יכול להגיד לך הוא, זה חייב להיות מסר מאלוהים אליך, 00:19:03.000 --> 00:19:06.000 מתוקה. מהיום והלאה, בכל יום תני את כולך, תאהבי את כולך. 00:19:06.000 --> 00:19:10.000 אל תתני לשום דבר לעצור אותך לעולם.” היא סיימה, ואדם נעמד 00:19:10.000 --> 00:19:12.000 ואמר, “אני מפקיסטן, אני מוסלמי. 00:19:13.000 --> 00:19:15.000 אני משתוקק להחזיק את ידך ולהגיד 00:19:15.000 --> 00:19:19.000 שאני מצטער, אבל, בכנות, זהו גמול עליון.” אני לא יכול לספר לכם את השאר 00:19:19.000 --> 00:19:22.000 כי נגמר לי הזמן. 00:19:22.000 --> 00:19:28.000 (צחוק). 00:19:32.000 --> 00:19:34.000 10 שניות. 00:19:34.000 --> 00:19:37.000 (מחיאות כפיים). NOTE Paragraph 00:19:37.000 --> 00:19:39.000 10 שניות, זה הכל. אני רוצה לתת את הכבוד. 10 שניות. 00:19:39.000 --> 00:19:41.000 כל מה שאני יכול להגיד לכם זה, הבאתי את האדם הזה על במה 00:19:41.000 --> 00:19:44.000 עם אדם מניו-יורק שעבד במרכז הסחר העולמי, 00:19:44.000 --> 00:19:46.000 כי היו לי שם בערך 200 ניו-יורקרים. יותר מ-50 00:19:46.000 --> 00:19:49.000 איבדו לחלוטין את הארגונים שלהם, את החברים שלהם, מוחקים 00:19:49.000 --> 00:19:52.000 במחשב כף היד שלהם – סוחרת פיננסית אחת, האשה הזו עשויה מפלדה, כדורת ממש -- 00:19:53.000 --> 00:19:54.000 30 חברים שמחקה שכולם מתו. 00:19:55.000 --> 00:19:58.000 ומה שעשיתי עם אותם אנשים זה להגיד, “על מה אנחנו הולכים להתמקד? 00:19:59.000 --> 00:20:01.000 מה זה אומר ומה אנחנו הולכים לעשות?” NOTE Paragraph 00:20:02.000 --> 00:20:04.000 ולקחתי את הקבוצה וגרמתי לאנשים להתמקד, 00:20:04.000 --> 00:20:06.000 אם לא איבדת מישהו היום, ההתמקדות שלך הולכת להיות 00:20:06.000 --> 00:20:08.000 איך לשרת אדם אחר. ישנם אנשים -- 00:20:08.000 --> 00:20:10.000 ואז אשה אחת קמה והיא היתה כל כך כעוסה וצרחה וצעקה. 00:20:11.000 --> 00:20:12.000 אז גיליתי שהיא לא היתה מניו-יורק, היא לא אמריקאית, 00:20:13.000 --> 00:20:15.000 לא מכירה אף אחד כאן. אמרתי, "את תמיד כועסת?” 00:20:16.000 --> 00:20:18.000 היא אמרה, “כן.” אנשים אשמים נהיו אשמים, אנשים עצובים נהיו עצובים. 00:20:19.000 --> 00:20:22.000 ולקחתי את שני הגברים האלו וערכתי מה שאני קורא משא ומתן עקיף. 00:20:22.000 --> 00:20:25.000 אדם יהודי עם משפחה בשטחים הכבושים, מישהו בניו-יורק 00:20:25.000 --> 00:20:28.000 שהיה מת אם היה בעבודה באותו יום, 00:20:28.000 --> 00:20:29.000 והאיש הזה שרצה להיות מחבל ועשה את זה באופן מאוד ברור. 00:20:30.000 --> 00:20:31.000 והמיזוג שקרה צולם בסרט, 00:20:32.000 --> 00:20:34.000 שאני אשמח לשלוח לכם, כך שתוכלו באמת לראות 00:20:34.000 --> 00:20:35.000 מה בפועל התרחש במקום התיאור המילולי שלי של מה שהיה. 00:20:36.000 --> 00:20:37.000 אבל שניים מהם לא רק באו 00:20:38.000 --> 00:20:39.000 ושינו את האמונות וערכי המוסר שלהם בעולם, 00:20:39.000 --> 00:20:41.000 אלא הם עבדו יחד להביא, כבר ארבע שנים עד היום, 00:20:42.000 --> 00:20:44.000 דרך מגוון מסגדים ובתי-כנסת, את הרעיון 00:20:44.000 --> 00:20:46.000 של איך ליצור שלום. והוא כתב ספר, שנקרא 00:20:46.000 --> 00:20:50.000 "הג'יהאד שלי, דרכי לשלום.” אז, שינוי מהותי יכול לקרות. NOTE Paragraph 00:20:50.000 --> 00:20:55.000 אז ההזמנה שלי אליכם היא זו: חקרו את הרשת שלכם, הרשת פה -- 00:20:56.000 --> 00:21:00.000 הצרכים, האמונות, הרגשות ששולטים בכם. 00:21:00.000 --> 00:21:03.000 משתי סיבות: כך שיהיה יותר מכם לתת, גם להשיג, 00:21:03.000 --> 00:21:05.000 כולנו רוצים לעשות את זה. אבל אני מתכוון תנו, 00:21:05.000 --> 00:21:07.000 כי זה מה שהולך למלא אתכם. והשניה, 00:21:07.000 --> 00:21:10.000 כך שתוכלו להעריך – לא רק להבין, זה שכלי, 00:21:10.000 --> 00:21:13.000 זאת המחשבה -- אבל העריכו את מה שמניע אנשים אחרים. 00:21:13.000 --> 00:21:15.000 זאת הדרך היחידה שהעולם שלנו ישתנה. האל יברך אתכם. 00:21:15.000 --> 00:21:17.000 תודה לכם. אני מקווה שזה ישרת אתכם. 00:21:17.000 --> 00:21:20.000 (מחיאות כפיים)