סוגטה מיטרה: לבנות בית-ספר בענן
-
0:01 - 0:07מה יהיה עתידו של הלימוד?
-
0:07 - 0:09יש לי תוכנית,
-
0:09 - 0:12אבל בכדי שאוכל לומר לכם מה היא,
-
0:12 - 0:15אני צריך לספר לכם סיפור קטן,
-
0:15 - 0:18שנותן קצת רקע.
-
0:18 - 0:20ניסיתי לבדוק
-
0:20 - 0:23מאיפה סוג הלימוד הזה שאנחנו עושים בבית הספר,
-
0:23 - 0:25מאיפה הוא מגיע?
-
0:25 - 0:28ואפשר להסתכל ממש רחוק אל העבר,
-
0:28 - 0:32אבל אם מסתכלים על בתי הספר כפי שהם היום,
-
0:32 - 0:35קל להבין מאיפה זה בא.
-
0:35 - 0:39זה הגיע מבערך לפני 300 שנה
-
0:39 - 0:41זה הגיע מהאחרונה
-
0:41 - 0:44והגדולה שבאימפריות על הפלנטה הזו.
["האימפריה הבריטית"] -
0:44 - 0:47דמיינו את הנסיון לנהל את העניינים,
-
0:47 - 0:49לנהל את כל הפלנטה הזו
-
0:49 - 0:53בלי מחשבים, בלי טלפונים,
-
0:53 - 0:57כאשר המידע נכתב בייד על פיסות נייר,
-
0:57 - 1:01ומשונע באמצעות ספינות.
-
1:01 - 1:03אבל הוויקטוריאנים למעשה עשו את זה.
-
1:03 - 1:06מה שהם עשו בעצם - מדהים.
-
1:06 - 1:09הם יצרו מחשב גלובאלי
-
1:09 - 1:12עשוי מאנשים.
-
1:12 - 1:14הוא עדיין איתנו היום.
-
1:14 - 1:20הוא נקרא:
המכונה המנהלית הביורוקרטית. -
1:20 - 1:23על מנת להפעיל את המכונה הזו,
-
1:23 - 1:27צריך הרבה הרבה אנשים.
-
1:27 - 1:31אז הם יצרו עוד מכונה,
שתייצר את האנשים האלה: -
1:31 - 1:34בית הספר.
-
1:34 - 1:37בתי הספר ייצרו את האנשים,
-
1:37 - 1:41שבתורם יהפכו לחלקים
-
1:41 - 1:44במכונה המנהלית הביורוקרטית.
-
1:44 - 1:48הם חייבים להיות זהים זה לזה.
-
1:48 - 1:50עליהם לדעת שלושה דברים:
-
1:50 - 1:54חייב להיות להם כתב יד קריא,
כי המידע נכתב ביד, -
1:54 - 1:56הם חייבים לדעת לקרוא,
-
1:56 - 1:58ועליהם לדעת לבצע פעולות כפל,
-
1:58 - 2:02חילוק, חיבור וחיסור בראש.
-
2:02 - 2:05עליהם להיות כה זהים
שניתן יהיה לקחת אחד מניו-זילנד -
2:05 - 2:07ולשלוח אותו לקנדה,
-
2:07 - 2:12ושעם הגיעו הוא יוכל לתפקד ביעילות.
-
2:12 - 2:14הויקטוריאנים היו מהנדסים מעולים.
-
2:14 - 2:18הם עיצבו מנגנון כל כך איתן,
-
2:18 - 2:20שהוא איתנו עד היום,
-
2:20 - 2:24וממשיך לייצר חלקים זהים
-
2:24 - 2:29למכונה שלא קיימת יותר.
-
2:29 - 2:32האימפריה כבר איננה.
-
2:32 - 2:35אז מה אנחנו עושים עם המנגנון הזה
-
2:35 - 2:37שממשיך לייצר אנשים זהים?
-
2:37 - 2:40ומה נעשה הלאה,
-
2:40 - 2:44אם בכלל נעשה משהו בנוגע למנגנון הזה?
-
2:44 - 2:46["בתי הספר הם מיושנים"]
-
2:46 - 2:48וזו למעשה טענה חזקה מאד.
-
2:48 - 2:52שבתי הספר כפי שהם היום - הם מיושנים.
-
2:52 - 2:53אני לא אומר שהם מקולקלים.
-
2:53 - 2:56זה מאד אופנתי לומר שמערכת החינוך מקולקלת.
-
2:56 - 3:00אבל היא לא מקולקלת.
היא בנויה להפליא. -
3:00 - 3:06אבל אנחנו לא צריכים אותה יותר.
היא מיושנת. -
3:06 - 3:09איזה סוג של משרות יש לנו היום?
-
3:09 - 3:11הרי הפקידים הם המחשבים בעצם.
-
3:11 - 3:13הם קיימים באלפיהם בכל משרד.
-
3:13 - 3:16ויש אנשים שמנחים את המחשבים האלה
-
3:16 - 3:19שיוכלו לבצע את עבודתם הפקידותית.
-
3:19 - 3:22והאנשים האלה לא צריכים כתב יד יפה,
-
3:22 - 3:25הם לא צריכים להכפיל מספרים בראשם,
-
3:25 - 3:27הם אכן צריכים לדעת לקרוא -
-
3:27 - 3:32בעצם עליהם לדעת לקרוא באופן מעמיק ובורר.
-
3:32 - 3:35אבל זה היום, ואין לנו שמץ של מושג
-
3:35 - 3:37איך יראו משרות העתיד.
-
3:37 - 3:40אנחנו יודעים שאנשים יעבדו מאיפה שהם רוצים,
-
3:40 - 3:43מתי שהם רוצים ובאיזו דרך שהם רוצים.
-
3:43 - 3:47ואיך בתי הספר של היום יכינו אותם
-
3:47 - 3:50לעולם הזה?
-
3:50 - 3:55ובכן, אני נתקלתי בכל הדבר הזה לגמרי בטעות.
-
3:55 - 3:58לימדתי אנשים איך לתכנת
-
3:58 - 4:00בניו-דלהי, לפני 14 שנה.
-
4:00 - 4:04וליד המקום בו עבדתי היתה שכונת עוני.
-
4:04 - 4:06וחשבתי לעצמי, איך הילדים האלה
-
4:06 - 4:09אי פעם ילמדו לתכנת?
-
4:09 - 4:12או שהם לא צריכים ללמוד זאת?
-
4:12 - 4:15ובאותו הזמן, היו המון הורים,
-
4:15 - 4:17עשירים, שהיו להם מחשבים,
-
4:17 - 4:20שהיו אומרים לי - "אתה יודע, הבן שלי,
-
4:20 - 4:22אני חושב שהוא מחונן
-
4:22 - 4:25כי אתה יודע - הוא עושה דברים מדהימים עם מחשב,
-
4:25 - 4:29והבת שלי - היא לבטח אינטיליגנטית במיוחד"
-
4:29 - 4:31וכן הלאה. ופתאום הבנתי,
-
4:31 - 4:33איך קורה שלכל העשירים האלה יש
-
4:33 - 4:35ילדים מחוננים במיוחד?
-
4:35 - 4:37(צחוק)
-
4:37 - 4:40מה העניים עשו לא בסדר?
-
4:40 - 4:43קדחתי חור בקיר
-
4:43 - 4:45החוצץ בין המשרד לשכונת העוני,
-
4:45 - 4:48ותקעתי מחשב בפנים
כדי לראות מה יקרה -
4:48 - 4:51אם ניתן מחשב לילדים שמעולם לא יהיה להם אחד,
-
4:51 - 4:54שלא יודעים אנגלית,
שאין להם מושג מה זה אינטרנט. -
4:54 - 4:55והילדים באו בריצה,
-
4:55 - 4:57זה היה בגובה מטר,
ושואלו אותי: "מה זה?" -
4:57 - 5:00ואמרתי: "כן, זה, אני לא יודע."
-
5:00 - 5:02(צחוק)
-
5:02 - 5:05הם שאלו - "למה שמת את זה שם?"
-
5:05 - 5:06ועניתי - "ככה."
-
5:06 - 5:09והם שאלו - "מותר לנו לגעת בזה?"
ועניתי - "כן, אם בא לכם." -
5:09 - 5:12והלכתי.
-
5:12 - 5:13שמונה שעות מאוחר יותר -
-
5:13 - 5:16מצאנו אותם גולשים באינטרנט,
ומלמדים אחד את השני איך לגלוש. -
5:16 - 5:19אז אמרתי - "זה לא אפשרי. הרי --
-
5:19 - 5:22איך זה יכול להיות? הם לא יודעים שום-דבר."
-
5:22 - 5:25עמיתי לעבודה אמרו - "הפתרון פשוט.
-
5:25 - 5:28אחד מהתלמידים שלך בטח עבר שם,
-
5:28 - 5:30והראה להם מה עושים עם העכבר."
-
5:30 - 5:32אז אמרתי - "כן, זה אפשרי."
-
5:32 - 5:35אז חזרתי על הניסוי - ויצאתי 500 ק"מ מחוץ לדלהי
-
5:35 - 5:37אל כפר ממש מרוחק
-
5:37 - 5:40ששם הסיכוי שיעבור איזה מהנדס תוכנה מבריק
-
5:40 - 5:45מאד קטן. (צחוק)
-
5:45 - 5:48חזרתי על הניסוי שם.
-
5:48 - 5:50לא היה לי איפה ללון,
אז פשוט תקעתי את המחשב באיזה חור -
5:50 - 5:52והלכתי,
וחזרתי אחרי חודשיים, -
5:52 - 5:54ומצאתי את ילדי הכפר משחקים עליו משחקים.
-
5:54 - 5:55כשהם ראו אותי, הם אמרו לי -
-
5:55 - 5:57"אנחנו רוצים מעבד מהיר יותר ועכבר יותר טוב."
-
5:57 - 6:01(צחוק)
-
6:01 - 6:05אז שאלתי אותם, "איך אתם יודעים את כל זה?"
-
6:05 - 6:07והם אמרו לי דבר מאד מעניין.
-
6:07 - 6:09בקול מעוצבן הם אמרו -
-
6:09 - 6:11"נתת לנו מכונה שעובדת רק באנגלית,
-
6:11 - 6:18אז היינו צריכים ללמד את עצמנו אנגלית כדי להשתמש בה."
(צחוק) -
6:18 - 6:20וזו היתה הפעם הראשונה שלי כמורה
-
6:20 - 6:25ששמעתי את המושג 'ללמד את עצמנו' נאמר בצורה כל כך אגבית.
-
6:25 - 6:28הנה הצצה קצרה לאותם השנים.
[כתובית: סרטון החור בקיר, שנת 1999] -
6:28 - 6:31זה היום הראשון של ה'חור שבקיר'
-
6:31 - 6:33מימין יש לנו ילד בן שמונה,
-
6:33 - 6:39ולשמאלו - התלמידה שלו.
היא בת 6. -
6:39 - 6:42והוא מלמד אותה לגלוש.
-
6:42 - 6:46והנה אזורים אחרים במדינה,
-
6:46 - 6:48חזרתי על זה שוב ושוב,
-
6:48 - 6:51וקיבלתי בדיוק את אותן התוצאות בכל מקום.
-
6:51 - 6:55[כתובית: סרטון החור בקיר, 1999]
-
6:55 - 7:00בן שמונה אומר לאחותו הגדולה מה לעשות.
-
7:04 - 7:10ולבסוף, הילדה הזו, מסבירה בשפת 'מאראתי' מה זה
-
7:10 - 7:14והיא אומרת "יש מעבד בפנים."
-
7:14 - 7:17אז התחלתי לפרסם.
-
7:17 - 7:19פרסמתי בכל מקום, כתבתי ומדדתי הכל,
-
7:19 - 7:22ואמרתי: "במהלך תשעה חודשים, קבוצת ילדים
-
7:22 - 7:24שמושארת לבד עם מחשב, בכל שפה,
-
7:24 - 7:29מגיעה לאותה הרמה של פקידה במערב."
-
7:29 - 7:33וראיתי את זה קורה
שוב ושוב. -
7:33 - 7:36אבל הסתקרנתי מה עוד הם יעשו
-
7:36 - 7:38אם הם כבר עושים את כל זה?
-
7:38 - 7:41התחלתי להתנסות עם נושאים אחרים,
-
7:41 - 7:44ביניהם - למשל - מבטא.
-
7:44 - 7:46אוכלוסיה של ילדים בדרום הודו
-
7:46 - 7:49שהמבטא שלהם באנגלית הוא ממש רע,
-
7:49 - 7:53והם צריכים מבטא טוב, כי זה ישפר את המשרות שהם יכולים למלא
-
7:53 - 7:57נתתי להם ממיר דיבור-טקסט במחשב,
-
7:57 - 8:00ואמרתי להם - "דברו אליו עד שיכתוב את מה שאמרתם."
-
8:00 - 8:05(צחוק)
-
8:05 - 8:10והם עשו את זה.
בואו נראה קצת מזה. -
8:10 - 8:15מחשב: "נעים לפגוש אותך."
ילד: "נעים לפגוש אותך." -
8:15 - 8:18מיטרה: הסיבה שבחרתי לסיים עם הפנים
-
8:18 - 8:21של הנערה הזו על המסך, היא מכיוון
שיתכן שרבים מכם מכירים אותה. -
8:21 - 8:25היא הצטרפה למוקד שיחות בהידרבאד
-
8:25 - 8:30ואולי עינתה אתכם בנושא כרטיס האשראי שלכם
-
8:30 - 8:34במבטא אנגלי מובהק.
-
8:34 - 8:39אז אנשים החלו לשאול, כמה רחוק זה יכול להמשיך?
-
8:39 - 8:40איפה זה יעצר?
-
8:40 - 8:44החלטתי שאהרוס את הטיעון שלי
-
8:44 - 8:46על ידי העלאת השערה אבסורדית.
-
8:46 - 8:50העליתי השערה מגוחכת.
-
8:50 - 8:52טאמיל היא שפה בדרום הודו, ושאלתי
-
8:52 - 8:55האם ילדים דוברי-טאמיל בכפר בדרום הודו
-
8:55 - 8:58יכולים ללמוד את הביו-טכנולוגיה של שכפול DNA באנגלית
-
8:58 - 9:00ממחשב קיר שברחוב?
-
9:00 - 9:03אמרתי - "אני אמדוד אותם, הם יקבלו אפס עגול,
-
9:03 - 9:06אני אקדיש כמה חודשים לעניין,
אני אתן להם כמה חודשים, -
9:06 - 9:08אני אשוב, והם יקבלו עוד אפס.
-
9:08 - 9:12אחזור למעבדה ואכריז - 'אנחנו זקוקים למורים'."
-
9:12 - 9:16מצאתי כפר שנקרא קאליוקופם בדרום הודו.
-
9:16 - 9:19שמתי שם מחשבי "חור בקיר",
-
9:19 - 9:23הורדתי כל מיני דברים מהאינטרנט על שכפול DNA,
-
9:23 - 9:26את רובם לא הבנתי.
-
9:26 - 9:29והילדים באו בריצה, ואמרו -
"מה זה?" -
9:29 - 9:34אז אמרתי - "זה מאוד חשוב, אבל הכל באנגלית".
-
9:34 - 9:37והם שאלו "איך נבין כאלה מילים גדולות באנגלית
-
9:37 - 9:39ודיאגרמות וכימיה?"
-
9:39 - 9:42בשלב זה כבר פיתחתי שיטה פדגוגית חדשה,
-
9:42 - 9:45אז יישמתי אותה.
אמרתי: "אין לי שמץ של מושג -
9:45 - 9:48(צחוק)
-
9:48 - 9:51וחוץ מזה, אני הולך עכשיו."
-
9:51 - 9:56(צחוק)
-
9:56 - 9:59אז עזבתי אותם לחודשיים.
-
9:59 - 10:02הם אכן קיבלו אפס. בחנתי אותם.
-
10:02 - 10:03וכשחזרתי אחרי חודשיים,
-
10:03 - 10:06הילדים התקבצו ואמרו לי:
"לא הבנו כלום." -
10:06 - 10:09אז אמרתי: "נו טוב, למה כבר ציפיתי?"
-
10:09 - 10:13אז שאלתי "אבל כמה זמן לקח לכם
-
10:13 - 10:15עד שהחלטתם שאתם לא מבינים כלום?"
-
10:15 - 10:17והם אמרו - "עוד לא ויתרנו.
-
10:17 - 10:19אנחנו מסתכלים על זה כל יום."
-
10:19 - 10:22ואמרתי - "מה? אתם לא מבינים את המסכים האלה
-
10:22 - 10:24ואתם עדיין בוהים בזה חודשיים? בשביל מה?"
-
10:24 - 10:27ואז הילדה הקטנה הזו שאתם רואים,
-
10:27 - 10:30הרימה את ידה, ואמרה באנגלית טמילית שבורה,
-
10:30 - 10:32היא אמרה - "חוץ מהעובדה
-
10:32 - 10:35ששכפול קלוקל של מולקולת DNA גורם מחלות,
-
10:35 - 10:38לא הבנו שום דבר".
-
10:38 - 10:43(צחוק) (מחיאות כפיים)
-
10:43 - 10:47אז בחנתי אותם.
-
10:47 - 10:51קיבלתי תוצאה חינוכית בלתי אפשרית,
קפיצה מ-0% ל-30% -
10:51 - 10:53תוך חודשיים בחום הטרופי
-
10:53 - 10:56עם מחשב מתחת לאיזה עץ, בשפה שהם לא ידעו
-
10:56 - 10:59מתעסקים עם חומר שמקדים את זמנם בעשור.
-
10:59 - 11:05זה היה אבסורד. אבל
הייתי חייב לפעול לפי הנורמה הויקטוריאנית. -
11:05 - 11:0830% זה נכשל.
-
11:08 - 11:11איך אני מביא אותם לציון עובר?
בשביל זה צריך עוד 20 נקודות. -
11:11 - 11:16לא מצאתי מורה,
אבל כן מצאתי חברה שהיתה להם, -
11:16 - 11:18מנהלת חשבונות בת 22
-
11:18 - 11:21והיא שיחקה איתם כל הזמן.
-
11:21 - 11:23אז שאלתי אותה - "את יכולה לעזור להם?"
-
11:23 - 11:25והיא אמרה - "לחלוטין לא.
-
11:25 - 11:28לא למדתי מדעים בבית הספר, אין לי מושג
-
11:28 - 11:33מה הם עושים תחת העץ כל היום.
אני לא יכולה לעזור לך." -
11:33 - 11:37אמרתי - "אני אגיד לך מה:
תשתמשי בשיטת הסבתא." -
11:37 - 11:39והיא אמרה - "מה זה?"
-
11:39 - 11:40אז אמרתי - "פשוט תעמדי מאחוריהם,
-
11:40 - 11:42וכל פעם שהם עושים משהו תגידי -
-
11:42 - 11:45'וואו! איך עשיתם את זה?
-
11:45 - 11:48מה הדף הבא? אוך, כשאני הייתי בגילכם,
בחיים לא הייתי יכולה לעשות את זה.' -
11:48 - 11:51את יודעת, מה שסבתות עושות."
-
11:51 - 11:53והיא עשתה את זה לעוד חודשיים
-
11:53 - 11:56הציון קפץ ל-50%.
-
11:56 - 11:57קאליקופם צמצם את הפער
-
11:57 - 11:59מול קבוצת הבקרה שלי בניו דלהי,
-
11:59 - 12:03קבוצה של ילדי עשירים בבית ספר פרטי עם מורה לביו-טכנולוגיה.
-
12:03 - 12:08וכשראיתי את הגרף הבנתי שיש דרך להשוות את תנאי המגרש.
-
12:08 - 12:10הנה קאליקופם.
-
12:10 - 12:18(ילדים מדברים) נוירונים ... תקשורת.
-
12:18 - 12:22המצלמה בזוית הלא נכונה, זו טעות של חובבנים,
-
12:22 - 12:25אבל מה שהיא בעצם אומרת - אם שמעתם,
-
12:25 - 12:27משהו על "נוירונים" - עם הידיים ככה -
-
12:27 - 12:31והיא אמרה - ''נוירונים מתקשרים''
-
12:31 - 12:34בגיל 12.
-
12:34 - 12:37אז, מהן המשרות העתידיות?
-
12:37 - 12:39ובכן, אנחנו יודעים איך הם היום.
-
12:39 - 12:42ומהי למידה עתידית? אנחנו יודעים מהי היום,
-
12:42 - 12:45כשילדים מסתובבים עם הנייד שלהם ביד אחד
-
12:45 - 12:49ובחוסר רצון הולכים לבית הספר
לאסוף את הספרים ביד השניה. -
12:49 - 12:53ומה יהיה מחר?
-
12:53 - 12:57האם יתכן שאנחנו לא
צריכים ללכת לבית הספר בכלל? -
12:57 - 13:01האם יתכן שברגע שתצטרכו לדעת משהו,
-
13:01 - 13:04תוכלו לברר אותו בשתי דקות?
-
13:04 - 13:08האם יתכן - וזו שאלה קטלנית -
-
13:08 - 13:11- שאלה שנוסחה בשבילי על ידי ניקולס נגרופונט -
-
13:11 - 13:14האם יתכן שאנחנו צועדים לקראת
-
13:14 - 13:18עתיד שבו -
ידיעה היא מיותרת? -
13:18 - 13:20אבל זה נורא.
אנחנו הומו-ספיאנס. -
13:20 - 13:24ידיעה היא המבדילה בינינו ובין הקופים.
-
13:24 - 13:26אבל תביטו על זה כך
-
13:26 - 13:28לקח לטבע 100 מיליון שנה
-
13:28 - 13:31לגרום הקופים לעמוד
-
13:31 - 13:33ולהפוך להומו-ספיאנס.
-
13:33 - 13:36ולנו זה לקח רק 10,000 להפוך את הידיעה למיושנת.
-
13:36 - 13:39איזה הישג זה.
-
13:39 - 13:43אבל עלינו לשלב את זה בעתיד שלנו.
-
13:43 - 13:46נראה שעידוד הוא המפתח.
-
13:46 - 13:47אם אתם מסתכלים על קופם,
-
13:47 - 13:50או על כל הניסויים שעשיתי,
-
13:50 - 13:57זה פשוט לומר "וואו" - תוך הצדעה ללמידה.
-
13:57 - 13:59יש הוכחות ממדעי המוח.
-
13:59 - 14:02המוח הזוחל שלנו,
שיושב במרכז המוח, -
14:02 - 14:06תחת איום - הוא מכבה הכל,
-
14:06 - 14:10הוא מכבה את האונה הקדם-מצחית - החלק הלומד,
-
14:10 - 14:12הוא מכבה את כל זה.
-
14:12 - 14:17ענישה ובחינה נתפשים למעשה כאיום.
-
14:17 - 14:20אנחנו לוקחים את הילדים שלנו,
מכבים להם את המוח, -
14:20 - 14:23ואומרים להם -
"תבצעו". -
14:23 - 14:26למה יצרו מערכת כזו?
-
14:26 - 14:28כי היה צריך.
-
14:28 - 14:31היה זמן בעידן האימפריות
-
14:31 - 14:35שנזקקתם לאנשים שיכלו לשרוד תחת איום.
-
14:35 - 14:37כשניצבת לבדך בשוחה,
-
14:37 - 14:41אם יכולת לשרוד - אתה בסדר, עברת.
-
14:41 - 14:44אם לא - נכשלת.
-
14:44 - 14:47אבל עידן האמפריות תם.
-
14:47 - 14:50מה קורה ליצירתיות בימינו אנו?
-
14:50 - 14:54עלנו להטות חזרה את המאזן הזה
-
14:54 - 14:57מאיום - לתענוג.
-
14:57 - 15:01חזרתי לאנגליה, וחיפשתי סבתות בריטיות.
-
15:01 - 15:04שמתי מודעות כאלה, שאומרות:
-
15:04 - 15:07"אם את סבתא בריטית,
ויש לך אינטרנט מהיר ומצלמת מחשב - -
15:07 - 15:11התוכלי להקדיש לנו שעה שבועית בחינם?"
-
15:11 - 15:13קיבלתי 200 בשבועיים הראשונים.
-
15:13 - 15:18אני מכיר יותר סבתות בריטיות מכל אחד ביקום. (צחוק)
-
15:18 - 15:21קוראים להן "ענן הסבתות."
-
15:21 - 15:23"ענן הסבתות" יושב באינטרנט.
-
15:23 - 15:27ואם יש ילד בצרה -
אנחנו משגרים אליו סבתא. -
15:27 - 15:31היא עולה אליו בסקייפ,
ומסדרת את הדברים. -
15:31 - 15:35ראיתי אותן עושות את זה
מאיזה כפר בשם דיגלס -
15:35 - 15:37בצפון מערב אנגליה,
-
15:37 - 15:40ישר לתוך כפר טמיל-נאנדו הודי
-
15:40 - 15:42על פני מרחק של 6000 מילים.
-
15:42 - 15:46היא מסדרת הכל עם תנועה עתיקה אחת:
-
15:46 - 15:48"שששש..."
-
15:48 - 15:50אוקיי?
-
15:50 - 15:52תביטו בזה:
-
15:52 - 15:56הסבתא: לא תתפסו אותי. תגידו.
-
15:56 - 16:00הסבתא: לא תתפסו אותי.
-
16:00 - 16:03הילדים: לא תתפסו אותי.
-
16:03 - 16:08הסבתא: אני הוא איש עוגיית הזנגביל
הילדים: אני הוא איש עוגיית הזנגביל -
16:08 - 16:13הסבתא: כל הכבוד! יפה מאד.
-
16:13 - 16:15מיטרה: אז מה קורה פה?
-
16:15 - 16:17לדעתי, אנחנו צריכים להסתכל
-
16:17 - 16:20על למידה,
-
16:20 - 16:24כתוצר של התארגנות עצמית חינוכית.
-
16:24 - 16:27אם מאפשרים לתהליך הלימוד לארגן את עצמו
-
16:27 - 16:30- או אז נוצרת למידה.
-
16:30 - 16:32הכוונה אינה לגרום ללמידה לקרות,
-
16:32 - 16:34אלא לאפשר לה לקרות.
-
16:34 - 16:37המורה מתניעה את התהליך,
-
16:37 - 16:40ואז היא נעמדת מאחור בהתפעלות
-
16:40 - 16:43ומביטה בלמידה המתרחשת.
-
16:43 - 16:45זו המסקנה מכל זה.
-
16:45 - 16:48אבל איך נדע? אין נגלה?
-
16:48 - 16:50אני מתכוון לבנות
-
16:50 - 16:53סביבות כאלה של למידה בהתארגנות עצמית (סל"ב).
-
16:53 - 16:57שהם למעשה
אינטרנט מהיר, שיתוף פעולה -
16:57 - 16:59ועידוד, משולבים יחד.
-
16:59 - 17:01ניסיתי את זה בהרבה בתי ספר.
-
17:01 - 17:04זה נוסה בכל רחבי העולם, והמורים
-
17:04 - 17:07מסתכלים ושואלים: "הכל קורה מעצמו?"
-
17:07 - 17:10ואני אמרתי - "כן, הכל קורה מעצמו."
"איך ידעת?" -
17:10 - 17:14ואני אומר - "לא תאמינו מי הילדים שסיפרו לי,
-
17:14 - 17:17ומהיכן הם".
-
17:17 - 17:19הנה הסל"ב בפעולה.
-
17:19 - 17:26(ילדים מדברים)
-
17:26 - 17:32זה באנגליה.
-
17:32 - 17:36הוא שומר על חוק וסדר,
-
17:36 - 17:44כי תזכרו שאין שום מורה בסביבה.
-
17:46 - 17:50ילדה: סך האלקטרונים אינו שווה לסך הפרוטונים
מיטרה: אוסטרליה -
17:50 - 17:57ילדה: ויוצר סך חיובי של מטען חשמלי שלילי.
-
17:57 - 18:00המטען של היון שווה למספר הפרוטונים
-
18:00 - 18:04ביון, פחות מספר האלקטרונים.
-
18:04 - 18:07מיטרה: מקדימה את זמנה בעשור.
-
18:07 - 18:10אז לדעתי, סל"ב זקוקה לתכנית לימוד של שאלות גדולות.
-
18:10 - 18:12שמעתם על זה. אתם יודעים למה הכוונה.
-
18:12 - 18:16היה זמן בו אנשים ונשים מתקופת האבן
-
18:16 - 18:18הסתכלו מעלה אל השמיים, ואמרו
-
18:18 - 18:20"מה הם האורות המהבהבים האלה?"
-
18:20 - 18:25הם בנו את תכנית הלימוד הראשונה, אבל
אנחנו איבדנו מגע עם השאלות המופלאות האלה. -
18:25 - 18:29הורדנו את זה לרמה של חישוב טנגנס של זוית.
-
18:29 - 18:33אבל זה לא סקסי מספיק.
-
18:33 - 18:36הדרך להציג את זה בפני ילד בן תשע היא לומר
-
18:36 - 18:39"אם מטאור מתקרב לכדור הארץ,
-
18:39 - 18:43איך תדע אם הוא אכן יפגע או לא?"
-
18:43 - 18:45ואם הוא אומר "מה? איך?"
-
18:45 - 18:48אז אתם אומרים "יש מילת קסם, שנקראת טנגנס של זוית,"
-
18:48 - 18:51ותשאירו אותו עם זה - הוא כבר יבין לבד.
-
18:51 - 18:55אז הנה כמה תמונות של סל"ב.
-
18:55 - 19:01העליתי שאלות מדהימות --
-
19:01 - 19:05"איך העולם התחיל? איך הוא יגמר?"
-
19:05 - 19:07לבני תשע.
-
19:07 - 19:10וזה על "מה קורה לאויר שאנחנו נושמים."
-
19:10 - 19:15כל זה נעשה על ידי ילדים, ללא עזרת מורים.
-
19:15 - 19:18המורה בסך הכל מעלה את השאלה,
-
19:18 - 19:21ואז נסוג לאחור, ומתפעל מהתשובה.
-
19:21 - 19:25אז מה המשאלה שלי?
-
19:25 - 19:27המשאלה שלי היא
-
19:27 - 19:32שנעצב את עתיד הלמידה.
-
19:32 - 19:34אנחנו לא רוצים להיות חלקי חילוף
-
19:34 - 19:36למחשב האנושי הענק, הלא כן?
-
19:36 - 19:40אז עלינו לעצב עתיד ללמידה.
-
19:40 - 19:41ואני צריך -- רגע,
-
19:41 - 19:44עלי לדייק כאן במילים,
-
19:44 - 19:47כי אתם יודעים, זה מאד חשוב.
-
19:47 - 19:49המשאלה שלי היא לעזור לעצב עתיד של למידה
-
19:49 - 19:51בכך שנתמוך בילדים בכל רחבי העולם,
-
19:51 - 19:54להצית את הפליאה שלהם ואת יכולתם לעבוד ביחד.
-
19:54 - 19:56עזרו לי לבנות את בית הספר הזה.
-
19:56 - 20:00הוא יקרא - בית הספר שבענן.
-
20:00 - 20:05יהיה זה בית ספר שבו ילדים
יוצאים להרפתקאות אינטלקטואליות -
20:05 - 20:09מונעים על ידי השאלות הגדולות
שהמתווכים שלהם מעלים. -
20:09 - 20:11והדרך בה אני רוצה לעשות את זה
-
20:11 - 20:15היא לבנות מתקן שבו
אוכל לחקור את זה. -
20:15 - 20:18זה בעצם מתקן כמעט בלתי מאוייש.
-
20:18 - 20:20יש רק סבתא אחת
-
20:20 - 20:22שדואגת לבריאות ולבטיחות.
-
20:22 - 20:24כל השאר מגיע מהענן.
-
20:24 - 20:26האורות כבים או נדלקים מהענן,
-
20:26 - 20:28וכו' וכו', הכל נעשה מהענן.
-
20:28 - 20:31אבל אני רוצה אתכם למטרה אחרת.
-
20:31 - 20:34אתם יכולים לעשות סביבות לימוד בהתארגנות-עצמית
-
20:34 - 20:39בבית, בבית הספר,
מחוץ לבית הספר, במועדונים. -
20:39 - 20:41זה קל מאוד לביצוע.
יש מסמך מצויין על כך -
20:41 - 20:43שהופק על ידי TED
שאומר איך לעשות את זה. -
20:43 - 20:46אז אם אתם רוצים -
אז בבקשה, בבקשה תעשו את זה -
20:46 - 20:48ברחבי כל חמש היבשות
-
20:48 - 20:51ותשלחו לי את המידע,
-
20:51 - 20:54ואני אחבר את כל המידע יחד,
ואעביר אותו לבית הספר שבענן, -
20:54 - 20:57ואצור את העתיד של הלמידה.
-
20:57 - 20:59זו המשאלה שלי.
-
20:59 - 21:01ורק דבר אחד אחרון.
-
21:01 - 21:03אני אקח אתכם לראש ההימלאיה.
-
21:03 - 21:06בגובה 12,000 רגל, היכן שהאוויר דליל,
-
21:06 - 21:09בניתי שם פעם צמד מחשבים מדגם 'החור שבקיר',
-
21:09 - 21:11והילדים התכנסו שם.
-
21:11 - 21:14והיתה שם ילדה קטנה שהלכה אחרי לכל מקום,
-
21:14 - 21:19אז אמרתי לה, "את יודעת,
אני רוצה לתת מחשב לכל ילד. -
21:19 - 21:21ואני לא יודע,
מה עלי לעשות?" -
21:21 - 21:25ניסיתי לצלם אותה בשקט.
-
21:25 - 21:29היא לפתע הרימה את ידה
אלי ככה, ואמרה לי: -
21:29 - 21:31"אז קדימה."
-
21:31 - 21:43(צחוק) (מחיאות כפיים)
-
21:43 - 21:45אני חושב שזו היתה עצה טובה.
-
21:45 - 21:47אני אקח את העצה הזו.
אני אפסיק לדבר. -
21:47 - 21:51תודה רבה. תודה רבה לכם.
-
21:51 - 21:54(מחיאות כפיים)
-
21:54 - 22:03תודה רבה. תודה רבה. (מחיאות כפיים)
-
22:03 - 22:09תודה רבה לכם. וואו. (מחיאות כפיים)
- Title:
- סוגטה מיטרה: לבנות בית-ספר בענן
- Speaker:
- Sugata Mitra
- Description:
-
על בימת TED2013, סוגטה מיטרה מביע את משאלתו הנועזת לפרס TED: עזרו לי לבנות את בית הספר שבענן - מעבדת למידה בהודו, בה ילדים יכולים לחקור וללמוד אחד מהשני - באמצעות משאבים והדרכה מהענן. הקשיבו לחזונו מעורר ההשראה לסביבות למידה בהתארגנות עצמית (סל"ב) ולמדו עוד ב-tedprize.org.
- Video Language:
- English
- Team:
- closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 22:31
Sigal Tifferet approved Hebrew subtitles for Build a School in the Cloud | ||
Sigal Tifferet edited Hebrew subtitles for Build a School in the Cloud | ||
Sigal Tifferet edited Hebrew subtitles for Build a School in the Cloud | ||
Sigal Tifferet edited Hebrew subtitles for Build a School in the Cloud | ||
Sigal Tifferet edited Hebrew subtitles for Build a School in the Cloud | ||
Sigal Tifferet edited Hebrew subtitles for Build a School in the Cloud | ||
Sigal Tifferet edited Hebrew subtitles for Build a School in the Cloud | ||
Sigal Tifferet edited Hebrew subtitles for Build a School in the Cloud |