"האם אני עומד/ת למות?" - התשובה הכנה.
-
0:01 - 0:05מזה 7 שנים שאני פאראמדיק
במחוז סאפוק שבניו-יורק. -
0:05 - 0:06הייתי המגיב הראשון במספר אירועים,
-
0:06 - 0:10מתאונות רכב ועד להוריקן "סנדי".
-
0:10 - 0:11אם אתם כמו רוב האנשים,
-
0:11 - 0:13המוות הוא אולי אחד
מפחדיכם הכי גדולים. -
0:13 - 0:15אחדים מאיתנו ידעו שהוא מתקרב,
-
0:15 - 0:17ואחרים - לא.
-
0:17 - 0:19יש מונח רפואי מתועד
ולא מוכר ברבים -
0:19 - 0:21בשם "מוות ממשמש ובא".
-
0:21 - 0:22זהו כמעט תסמין.
-
0:22 - 0:25כאיש רפואה,
אומנתי להגיב לתסמין זה -
0:25 - 0:26כמו לכל תסמין אחר,
-
0:26 - 0:28אז כשנפגע עם התקף-לב
מביט בי ואומר: -
0:28 - 0:30"אני עומד היום למות",
-
0:30 - 0:33הוכשרנו להעריך מחדש
את מצבו של הנפגע. -
0:33 - 0:35במשך הקריירה שלי
-
0:35 - 0:37הגבתי לקריאות ממספר אירועים
-
0:37 - 0:39שבהם לנפגעים נותרו
דקות ספורות לחיות -
0:39 - 0:42ולא יכולתי לעשות למענם דבר.
-
0:42 - 0:45במצב זה יש לי דילמה:
-
0:45 - 0:49האם לומר לאדם הגוסס
שהוא עומד למות, -
0:49 - 0:52או לשקר לו כדי לנחמו?
-
0:52 - 0:54בתחילת הקריירה שלי
פתרתי את הדילמה הזו -
0:54 - 0:55פשוט בכך ששיקרתי.
-
0:55 - 0:57פחדתי.
-
0:57 - 1:00פחדתי שאם אומר להם את האמת,
-
1:00 - 1:03הם ימותו באימה, בפחד,
-
1:03 - 1:06כשהם נאחזים ברגעי החיים האחרונים.
-
1:06 - 1:09כל זה השתנה באירוע אחד.
-
1:09 - 1:12לפני 5 שנים הגבתי לקריאה
של תאונת אופנוע. -
1:12 - 1:15הרוכב סבל מפציעות קריטיות ביותר.
-
1:15 - 1:17כשהערכתי את מצבו,
-
1:17 - 1:19הבנתי שכבר אי-אפשר לעזור לו,
-
1:19 - 1:23וכמו בהרבה מקרים אחרים,
הוא הביט בעיני -
1:23 - 1:27ושאל את השאלה:
"האם אני עומד למות?" -
1:27 - 1:31באותו רגע החלטתי לנהוג אחרת.
-
1:31 - 1:33החלטתי לומר לו את האמת.
-
1:33 - 1:37החלטתי לומר לו
שהוא אכן עומד למות -
1:37 - 1:40ושאינני יכול לעשות למענו דבר.
-
1:40 - 1:43תגובתו עדיין מזעזעת אותי.
-
1:43 - 1:45הוא פשוט נרגע,
-
1:45 - 1:48ופניו לבשו ארשת של קבלה.
-
1:48 - 1:50הוא לא נכבש אימה או פחד
-
1:50 - 1:52כפי שחשבתי שיקרה.
-
1:52 - 1:55הוא פשוט שכב לו
וכשהבטתי בעיניו, -
1:55 - 1:58ראיתי בהן שלווה וקבלה.
-
1:58 - 2:00מאותו רגע החלטתי
-
2:00 - 2:04שאין זה מתפקידי
לנחם את הגוססים בשקרי. -
2:04 - 2:07מאז הגבתי למקרים רבים,
-
2:07 - 2:10שבהם הנפגעים חוו
את רגעיהם האחרונים -
2:10 - 2:12ולא יכולתי לעשות למענם דבר,
-
2:12 - 2:13וכמעט בכל מקרה
-
2:13 - 2:16כולם הגיבו באותה הצורה
לשמע האמת: -
2:16 - 2:19בשלווה ובקבלה.
-
2:19 - 2:22למען האמת, זיהיתי 3 דפוסים
-
2:23 - 2:25בכל המקרים הללו.
-
2:25 - 2:29הדפוס הראשון
תמיד מזעזע אותי איכשהו. -
2:29 - 2:33ללא קשר לאמונה דתית
או לרקע תרבותי, -
2:33 - 2:35קיים אצל כולם הצורך בסליחה.
-
2:35 - 2:38בין אם מדובר במשהו
שנחשב בעיניהם לחטא, -
2:38 - 2:40או משהו שהם פשוט
מביעים עליו חרטה - -
2:40 - 2:43תחושת האשמה היא אוניברסלית.
-
2:43 - 2:46פעם טיפלתי באדון קשיש
בהתקף-לב קשה. -
2:46 - 2:48בעודי מתכונן
ומכין את הציוד שלי -
2:48 - 2:52לדום הלב הבלתי-נמנע שלו,
-
2:52 - 2:56התחלתי לספר למטופל
על קיצו הקרב. -
2:56 - 2:59הוא כבר ידע זאת,
לפי נימת קולי ושפת הגוף שלי. -
2:59 - 3:01כשהנחתי על חזהו
את רפידות הדפיברילטור, -
3:01 - 3:03בהכנה למה שעמד להתרחש,
-
3:03 - 3:06הוא הביט היישר בעיני ואמר:
-
3:06 - 3:09"הלוואי והייתי מבלה יותר
עם ילדי ונכדי, -
3:09 - 3:12"במקום לנצל את זמני באופן אנוכי."
-
3:12 - 3:14לנוכח מותו הממשמש ובא,
-
3:14 - 3:17כל שביקש היה סליחה.
-
3:17 - 3:19הדפוס השני בו הבחנתי
-
3:19 - 3:21הוא הצורך להיזכר.
-
3:21 - 3:24בין אם להישמר בזכרוני
או בזכרון אהוביהם - -
3:24 - 3:27הם רצו לדעת
שהם ימשיכו להתקיים. -
3:27 - 3:29קיים הצורך לחיות לנצח
-
3:29 - 3:33בליבם ובמחשבותיהם של אהוביהם,
שלי, של הצוות שלי -
3:33 - 3:35ושל כל מי שבסביבה.
-
3:35 - 3:39קרה לי אינספור פעמים
שהנפגע הביט בעיני ושאל: -
3:39 - 3:41"האם תזכור אותי?"
-
3:42 - 3:45הדפוס האחרון בו הבחנתי
-
3:45 - 3:48נוגע תמיד בעמקי נשמתי.
-
3:48 - 3:51הגוססים מוכרחים לדעת
שלחייהם היתה משמעות. -
3:52 - 3:54עליהם להיות בטוחים
שלא בזבזו את חייהם -
3:54 - 3:57על מטלות חסרות ערך.
-
3:57 - 4:00הבנתי את זה מוקדם מאד
בקריירה שלי. -
4:01 - 4:02הגבתי לקריאה.
-
4:02 - 4:04מדובר היה באשה
בסוף שנות ה-50 שלה, -
4:04 - 4:06שהיתה לכודה במצב חמור
בתוך רכב, -
4:06 - 4:10אחרי שהתנגשו בה מהצד
במהירות גבוהה; -
4:10 - 4:12מצב קריטי ביותר.
-
4:12 - 4:15בעוד מכבי האש עובדים
על חילוצה מהמכונית, -
4:15 - 4:18טיפסתי פנימה כדי להתחיל בטיפול.
-
4:18 - 4:21כששוחחנו, היא אמרה לי:
-
4:21 - 4:24"יש עוד דברים כה רבים
שרציתי לעשות בחיים." -
4:24 - 4:28היא חשבה שטרם הטביעה
את חותמה בעולם. -
4:28 - 4:32כשהמשכנו לשוחח, הסתבר
שהיא אם לשני ילדים מאומצים, -
4:32 - 4:35ושניהם יוצאים ללימודים בבי"ס לרפואה.
-
4:35 - 4:37הודות לה, שני ילדים
-
4:37 - 4:40זכו להזדמנות שאחרת לא היו
זוכים לה, -
4:40 - 4:45והם עתידים להציל חיים
בתחום הרפואה, כרופאים. -
4:45 - 4:46בסופו של דבר נדרשו 45 דקות
-
4:46 - 4:48כדי לחלץ אותה מהרכב,
-
4:48 - 4:52אבל עד אז, היא מתה.
-
4:53 - 4:55פעם האמנתי למה שרואים בסרטים:
-
4:55 - 4:59שאלו רגעים אחרונים
של אימה ופחד מוחלטים. -
4:59 - 5:02גיליתי, שבכל הנסיבות,
-
5:02 - 5:04התגובה היא בד"כ שלווה וקבלה,
-
5:04 - 5:08ושהדברים הכי קטנים,
הרגעים הכי קטנים, -
5:08 - 5:12הדברים הכי קטנים שהבאנו לעולם
-
5:12 - 5:15הם אלה שמעניקים לנו שלווה
ברגעים אחרונים אלה. -
5:15 - 5:16תודה לכם.
-
5:16 - 5:20[מחיאות כפיים]
- Title:
- "האם אני עומד/ת למות?" - התשובה הכנה.
- Speaker:
- מתיו או'ריילי
- Description:
-
more » « less
מתיו או'ריילי הוא טכנאי חירום רפואי בגימלאות שפעל בלונג איילנד שבניו-יורק. בהרצאה זו מתאר או'ריילי מה קורה אחרי שפצוע במצב אנוש שואל אותו: "האם אני עומד למות?"
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 05:33
|
Shlomo Adam approved Hebrew subtitles for “Am I dying?” The honest answer. | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for “Am I dying?” The honest answer. | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for “Am I dying?” The honest answer. | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for “Am I dying?” The honest answer. | |
|
Sigal Tifferet accepted Hebrew subtitles for “Am I dying?” The honest answer. | |
|
|
Sigal Tifferet edited Hebrew subtitles for “Am I dying?” The honest answer. | |
|
|
Sigal Tifferet edited Hebrew subtitles for “Am I dying?” The honest answer. | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for “Am I dying?” The honest answer. |