0:00:00.824,0:00:04.517
מזה 7 שנים שאני פאראמדיק[br]במחוז סאפוק שבניו-יורק.

0:00:04.517,0:00:06.359
הייתי המגיב הראשון במספר אירועים,

0:00:06.359,0:00:09.677
מתאונות רכב ועד להוריקן "סנדי".

0:00:09.677,0:00:10.921
אם אתם כמו רוב האנשים,

0:00:10.921,0:00:13.389
המוות הוא אולי אחד[br]מפחדיכם הכי גדולים.

0:00:13.389,0:00:14.810
אחדים מאיתנו ידעו שהוא מתקרב,

0:00:14.810,0:00:16.809
ואחרים - לא.

0:00:16.809,0:00:18.913
יש מונח רפואי מתועד[br]ולא מוכר ברבים

0:00:18.913,0:00:20.859
בשם "מוות ממשמש ובא".

0:00:20.859,0:00:22.186
זהו כמעט תסמין.

0:00:22.186,0:00:24.709
כאיש רפואה,[br]אומנתי להגיב לתסמין זה

0:00:24.709,0:00:25.741
כמו לכל תסמין אחר,

0:00:25.741,0:00:27.652
אז כשנפגע עם התקף-לב[br]מביט בי ואומר:

0:00:27.652,0:00:29.740
"אני עומד היום למות",

0:00:29.740,0:00:33.436
הוכשרנו להעריך מחדש[br]את מצבו של הנפגע.

0:00:33.436,0:00:34.892
במשך הקריירה שלי

0:00:34.892,0:00:36.938
הגבתי לקריאות ממספר אירועים

0:00:36.938,0:00:39.345
שבהם לנפגעים נותרו[br]דקות ספורות לחיות

0:00:39.345,0:00:42.090
ולא יכולתי לעשות למענם דבר.

0:00:42.090,0:00:44.876
במצב זה יש לי דילמה:

0:00:44.876,0:00:48.588
האם לומר לאדם הגוסס[br]שהוא עומד למות,

0:00:48.588,0:00:51.615
או לשקר לו כדי לנחמו?

0:00:51.615,0:00:53.718
בתחילת הקריירה שלי[br]פתרתי את הדילמה הזו

0:00:53.718,0:00:55.306
פשוט בכך ששיקרתי.

0:00:55.306,0:00:57.035
פחדתי.

0:00:57.035,0:00:59.635
פחדתי שאם אומר להם את האמת,

0:00:59.635,0:01:02.976
הם ימותו באימה, בפחד,

0:01:02.976,0:01:06.182
כשהם נאחזים ברגעי החיים האחרונים.

0:01:06.182,0:01:08.950
כל זה השתנה באירוע אחד.

0:01:08.950,0:01:11.799
לפני 5 שנים הגבתי לקריאה[br]של תאונת אופנוע.

0:01:11.799,0:01:15.151
הרוכב סבל מפציעות קריטיות ביותר.

0:01:15.151,0:01:16.512
כשהערכתי את מצבו,

0:01:16.512,0:01:19.399
הבנתי שכבר אי-אפשר לעזור לו,

0:01:19.399,0:01:22.664
וכמו בהרבה מקרים אחרים,[br]הוא הביט בעיני

0:01:22.664,0:01:27.076
ושאל את השאלה:[br]"האם אני עומד למות?"

0:01:27.076,0:01:30.582
באותו רגע החלטתי לנהוג אחרת.

0:01:30.582,0:01:33.462
החלטתי לומר לו את האמת.

0:01:33.462,0:01:36.556
החלטתי לומר לו[br]שהוא אכן עומד למות

0:01:36.556,0:01:39.990
ושאינני יכול לעשות למענו דבר.

0:01:39.990,0:01:42.826
תגובתו עדיין מזעזעת אותי.

0:01:43.496,0:01:45.181
הוא פשוט נרגע,

0:01:45.181,0:01:47.927
ופניו לבשו ארשת של קבלה.

0:01:47.927,0:01:49.880
הוא לא נכבש אימה או פחד

0:01:49.880,0:01:52.010
כפי שחשבתי שיקרה.

0:01:52.010,0:01:55.222
הוא פשוט שכב לו[br]וכשהבטתי בעיניו,

0:01:55.222,0:01:57.950
ראיתי בהן שלווה וקבלה.

0:01:57.950,0:01:59.688
מאותו רגע החלטתי

0:01:59.688,0:02:04.402
שאין זה מתפקידי[br]לנחם את הגוססים בשקרי.

0:02:04.402,0:02:07.147
מאז הגבתי למקרים רבים,

0:02:07.147,0:02:09.655
שבהם הנפגעים חוו[br]את רגעיהם האחרונים

0:02:09.655,0:02:11.511
ולא יכולתי לעשות למענם דבר,

0:02:11.511,0:02:13.490
וכמעט בכל מקרה

0:02:13.490,0:02:16.384
כולם הגיבו באותה הצורה[br]לשמע האמת:

0:02:16.384,0:02:18.550
בשלווה ובקבלה.

0:02:18.550,0:02:22.022
למען האמת, זיהיתי 3 דפוסים

0:02:22.832,0:02:25.247
בכל המקרים הללו.

0:02:25.247,0:02:28.903
הדפוס הראשון[br]תמיד מזעזע אותי איכשהו.

0:02:28.903,0:02:32.840
ללא קשר לאמונה דתית[br]או לרקע תרבותי,

0:02:32.840,0:02:34.895
קיים אצל כולם הצורך בסליחה.

0:02:35.495,0:02:37.661
בין אם מדובר במשהו[br]שנחשב בעיניהם לחטא,

0:02:37.661,0:02:40.090
או משהו שהם פשוט[br]מביעים עליו חרטה -

0:02:40.090,0:02:42.503
תחושת האשמה היא אוניברסלית.

0:02:42.503,0:02:46.269
פעם טיפלתי באדון קשיש[br]בהתקף-לב קשה.

0:02:46.269,0:02:48.443
בעודי מתכונן[br]ומכין את הציוד שלי

0:02:48.443,0:02:51.728
לדום הלב הבלתי-נמנע שלו,

0:02:51.728,0:02:55.601
התחלתי לספר למטופל[br]על קיצו הקרב.

0:02:55.601,0:02:58.719
הוא כבר ידע זאת,[br]לפי נימת קולי ושפת הגוף שלי.

0:02:58.719,0:03:01.385
כשהנחתי על חזהו[br]את רפידות הדפיברילטור,

0:03:01.385,0:03:03.289
בהכנה למה שעמד להתרחש,

0:03:03.289,0:03:05.727
הוא הביט היישר בעיני ואמר:

0:03:05.727,0:03:08.597
"הלוואי והייתי מבלה יותר[br]עם ילדי ונכדי,

0:03:08.597,0:03:11.588
"במקום לנצל את זמני באופן אנוכי."

0:03:11.588,0:03:13.920
לנוכח מותו הממשמש ובא,

0:03:13.920,0:03:16.854
כל שביקש היה סליחה.

0:03:16.854,0:03:18.742
הדפוס השני בו הבחנתי

0:03:18.742,0:03:21.030
הוא הצורך להיזכר.

0:03:21.030,0:03:24.387
בין אם להישמר בזכרוני[br]או בזכרון אהוביהם -

0:03:24.387,0:03:27.290
הם רצו לדעת[br]שהם ימשיכו להתקיים.

0:03:27.290,0:03:29.474
קיים הצורך לחיות לנצח

0:03:29.474,0:03:33.468
בליבם ובמחשבותיהם של אהוביהם,[br]שלי, של הצוות שלי

0:03:33.468,0:03:35.391
ושל כל מי שבסביבה.

0:03:35.391,0:03:38.872
קרה לי אינספור פעמים[br]שהנפגע הביט בעיני ושאל:

0:03:39.162,0:03:41.130
"האם תזכור אותי?"

0:03:42.220,0:03:44.672
הדפוס האחרון בו הבחנתי

0:03:44.672,0:03:47.900
נוגע תמיד בעמקי נשמתי.

0:03:47.900,0:03:51.300
הגוססים מוכרחים לדעת[br]שלחייהם היתה משמעות.

0:03:51.830,0:03:54.222
עליהם להיות בטוחים[br]שלא בזבזו את חייהם

0:03:54.222,0:03:56.610
על מטלות חסרות ערך.

0:03:57.170,0:04:00.059
הבנתי את זה מוקדם מאד[br]בקריירה שלי.

0:04:00.739,0:04:02.408
הגבתי לקריאה.

0:04:02.408,0:04:04.172
מדובר היה באשה[br]בסוף שנות ה-50 שלה,

0:04:04.172,0:04:06.390
שהיתה לכודה במצב חמור[br]בתוך רכב,

0:04:06.390,0:04:10.068
אחרי שהתנגשו בה מהצד[br]במהירות גבוהה;

0:04:10.068,0:04:12.500
מצב קריטי ביותר.

0:04:12.500,0:04:14.740
בעוד מכבי האש עובדים[br]על חילוצה מהמכונית,

0:04:14.740,0:04:17.707
טיפסתי פנימה כדי להתחיל בטיפול.

0:04:17.707,0:04:20.767
כששוחחנו, היא אמרה לי:

0:04:20.767,0:04:23.980
"יש עוד דברים כה רבים[br]שרציתי לעשות בחיים."

0:04:23.980,0:04:27.832
היא חשבה שטרם הטביעה[br]את חותמה בעולם.

0:04:27.832,0:04:32.129
כשהמשכנו לשוחח, הסתבר[br]שהיא אם לשני ילדים מאומצים,

0:04:32.129,0:04:35.312
ושניהם יוצאים ללימודים בבי"ס לרפואה.

0:04:35.312,0:04:37.382
הודות לה, שני ילדים

0:04:37.382,0:04:40.100
זכו להזדמנות שאחרת לא היו[br]זוכים לה,

0:04:40.100,0:04:44.593
והם עתידים להציל חיים[br]בתחום הרפואה, כרופאים.

0:04:44.593,0:04:46.472
בסופו של דבר נדרשו 45 דקות

0:04:46.472,0:04:48.339
כדי לחלץ אותה מהרכב,

0:04:48.339,0:04:51.619
אבל עד אז, היא מתה.

0:04:52.569,0:04:54.661
פעם האמנתי למה שרואים בסרטים:

0:04:54.661,0:04:58.845
שאלו רגעים אחרונים[br]של אימה ופחד מוחלטים.

0:04:58.857,0:05:01.535
גיליתי, שבכל הנסיבות,

0:05:01.535,0:05:04.448
התגובה היא בד"כ שלווה וקבלה,

0:05:04.448,0:05:08.140
ושהדברים הכי קטנים,[br]הרגעים הכי קטנים,

0:05:08.140,0:05:11.704
הדברים הכי קטנים שהבאנו לעולם

0:05:11.704,0:05:14.633
הם אלה שמעניקים לנו שלווה[br]ברגעים אחרונים אלה.[br]

0:05:14.633,0:05:16.425
תודה לכם.

0:05:16.425,0:05:20.319
[מחיאות כפיים]