חיים של משחק בקולאז'ים: חנוך פיבן ב-TEDxירושלים
-
0:07 - 0:10שמי חנוך ואני משחק.
-
0:10 - 0:13אני משחק עם עצמים.
-
0:13 - 0:17אני יוצר דיוקנאות מעצמים
מזה זמן רב מאד מאד. -
0:17 - 0:21והדיוקנאות מתפרסמים
בכתבי-עת שונים -
0:21 - 0:23בכל העולם.
-
0:23 - 0:26וכמובן, גם בישראל.
-
0:26 - 0:30הנה הגב' נתניהו,
אשתו של ראש הממשלה -
0:30 - 0:33שבמקרה יש לה
-
0:33 - 0:38גישה קצת מיוחדת
לענייני נקיון. -
0:38 - 0:40(צחוק)
-
0:40 - 0:43וזהו הנשיא פרס.
-
0:45 - 0:49ואני גם משחק עם האוכל שלי.
(צחוק) -
0:50 - 0:55אז אחרי שעסקתי בכך
שנים כה רבות, -
0:55 - 0:57רציתי לשתף אתכם במה שלמדתי
-
0:57 - 1:00מ-20 שנות משחק בבננות.
-
1:00 - 1:02(צחוק)
-
1:02 - 1:06למדתי שכל האמנים משחקים:
-
1:06 - 1:08פיקאסו שיחק עם אוכל,
-
1:08 - 1:11(צחוק)
פיקאסו שיחק עם עצמים, -
1:11 - 1:15כי אמנים יודעים שהשעשוע
-
1:15 - 1:18הוא קרקע פוריה ליצירתיות.
-
1:20 - 1:23כשפיקאסו יצר את ראש השור הזה,
-
1:23 - 1:27הוא לא השתמש בכשרון הציור
המדהים שלו, -
1:27 - 1:32אלא רק ביכולתו להתבונן בעולם
-
1:32 - 1:35מתוך שעשוע, בדרך שונה.
-
1:35 - 1:39אולי לא נוכל ללמוד לצייר
כמו פיקאסו, -
1:39 - 1:42אבל אולי נוכל ללמוד
להתבונן בעולם -
1:42 - 1:44בדרך מעט שונה --
-
1:44 - 1:50כפי שפיקאסו עשה
כשיצר את הפסל הזה. -
1:50 - 1:54הבה נבחן את
ההגדרה של "לראות": -
1:54 - 1:56מוצא חן בעיני
מה שפול ואלרי כתב: -
1:56 - 2:02"לראות הוא לשכוח את שמו
של מה שאנו מביטים בו." -
2:02 - 2:06מה שוואלרי מדבר עליו
הוא לשכוח תוויות. -
2:06 - 2:10לתת למשהו שם
הוא מעשה ישיר. -
2:10 - 2:13מעת שאנו מבינים אותו,
אנו עוברים הלאה. -
2:14 - 2:17אבל מה אם נימנע
מלתת שם, ונישאר איתו, -
2:17 - 2:21נחקור אותו, נלך בדרך הארוכה,
נשתהה בסביבה? -
2:21 - 2:24אנו עשויים לגלות אז
משהו חדש, -
2:24 - 2:26שלא ראינו קודם לכן.
-
2:26 - 2:30אולי ניצור איזה הקשר
חדש ומשעשע. -
2:30 - 2:34דרך טובה לתרגל את זה
היא לחפש פרצופים-- -
2:34 - 2:39ואני לא מתכוון לפרצופים כמו זה,
אלא לפרצופים כאלה! -
2:39 - 2:43העולם מלא בפרצופים.
-
2:43 - 2:45(צחוק)
-
2:45 - 2:47זהו חדר הרחצה בבית שלי.
-
2:47 - 2:52וברגע שאנו רואים פרצופים,
אנו שוכחים למיליונית שניה -
2:52 - 2:57את השם של מה
שאנו מתבוננים בו. -
2:57 - 3:02עכשיו כבר אתם יודעים
שאני מכור לשעשוע. -
3:02 - 3:05וזה נכון, והסיבה היא
-
3:05 - 3:09שהשעשוע חולל שינוי גדול בחיי.
-
3:09 - 3:13נולדתי וגדלתי באורוגוואי
שבאמריקה הדרומית, -
3:13 - 3:15ומאז ומתמיד ציירתי.
-
3:15 - 3:19זאת המורה שלי מכיתה ד',
שאותה ציירתי. -
3:19 - 3:22זאת ודאי הקריקטורה
הכי ישנה שיש לי. -
3:22 - 3:26באורוגוואי יש המון פרות,
אז ציירתי פרות. -
3:26 - 3:30ציירתי אפילו סטייקים.
(צחוק) -
3:31 - 3:34וגאוצ'וס על סוסים,
-
3:34 - 3:38וכשהייתי בן 11
באנו לחיות בישראל-- -
3:38 - 3:40אז הנושאים קצת השתנו.
-
3:40 - 3:42(צחוק)
-
3:42 - 3:46אבל לא הלהט שלי--
רציתי להיות קריקטוריסט. -
3:46 - 3:51הסתכלתי בעיתונים,
העתקתי מה שעשו אנשים אחרים. -
3:51 - 3:53אבל החיים מטבעם קורים לך,
-
3:53 - 3:56וכשלבסוף רציתי ללכת ללמוד,
-
3:56 - 3:58כבר הייתי באמצע שנות ה-20 שלי
-
3:58 - 4:02והכשרון שלי היה די
מוטל בספק. -
4:02 - 4:06החמצתי המון שעות תרגול
-
4:06 - 4:07כי התעסקתי בדברים אחרים.
-
4:07 - 4:12למעשה, לא התקבלתי לביה"ס
לאמנות "בצלאל", לא רחוק מכאן. -
4:12 - 4:15ונאלצתי ללכת ללמוד בניו-יורק.
-
4:15 - 4:21כשהגעתי לניו-יורק,
(צחוק) -
4:21 - 4:24קלטתי שאני באמת
לא שווה כלום! -
4:24 - 4:26(צחוק)
-
4:26 - 4:30רוב האנשים סביבי
ציירו הרבה יותר טוב ממני. -
4:30 - 4:35עשיתי קריקטורות מסכנות כאלה,
בעוד המקצוענים האמיתיים, -
4:35 - 4:37הדברים שראיתי בעיתונים,
-
4:37 - 4:39היו יצירות אמנות מדהימות
-
4:39 - 4:44מאת אמנים נפלאים כמו
סטיב ברודנר, כמו פיליפ ברק. -
4:44 - 4:47וזה גרם לי להרגיש ככה:
-
4:47 - 4:50זה אני, מדוכא בניו-יורק.
-
4:50 - 4:53הייתי מתוסכל, הייתי פסימי,
-
4:53 - 4:55נתקלתי בחומה.
-
4:57 - 5:00אם אתם זוכרים
את השרטוט מקודם, -
5:00 - 5:03אז מבחינתי, הנתיב הישיר
כבר לא עבד. -
5:03 - 5:07נאלצתי ללכת בדרך אחרת--
היה עלי להתחיל להסתובב בשטח -
5:07 - 5:14ולחפש דרכים אחרות כדי למצוא
את דרכי האישית ליצירת קריקטורות. -
5:14 - 5:17כידוע לכולנו,
כשאנו יורדים מהדרך הראשית, -
5:17 - 5:21עשויים להמתין לנו שם
כמה אוצרות. -
5:21 - 5:24ובאמת מצאתי כמה אוצרות.
-
5:24 - 5:26האוצר הראשון שמצאתי--
-
5:26 - 5:30מצאתי אותו באוסף תמונות
ב"ספריית לב מנהטן". -
5:30 - 5:35זו היתה כרזה ישנה של הסרט
"הדיקטטור הגדול", של צ'רלי צפלין. -
5:35 - 5:38אני לא יודע מי האמן--
-
5:38 - 5:40היה כתוב שם "אמן אלמוני",
-
5:40 - 5:45אבל היה מדהים בעיני איך שהאמן
אמר כ"כ הרבה עם כ"כ מעט-- -
5:45 - 5:50דיוקן של אדולף היטלר
וגם של צ'רלי צ'פלין. -
5:51 - 5:53אז הרגשתי שאני חייב
לראות את זה, -
5:53 - 5:56כי זה גרם לי להבין
שהעניין איננו הטכניקה-- -
5:56 - 5:59העניין הוא תקשורת,
והעניין הוא -
5:59 - 6:03למצוא את דרכי לעשות דברים.
-
6:03 - 6:05האוצר השני שמצאתי,
-
6:05 - 6:07כשציירתי את סדאם חוסיין,
-
6:07 - 6:11זה היה
במלחמת המפרץ הראשונה, ב-1990, -
6:11 - 6:15גרתי אז עם חברה
שהיתה מעשנת כבדה, -
6:15 - 6:18ובכל הבית היו גפרורים.
-
6:18 - 6:21ופתאום לקחתי את הגפרורים האלה
-
6:21 - 6:24והנחתי אותם על פרצופו
של סדאם חוסיין, -
6:24 - 6:26ועשיתי מהם את השפם.
-
6:26 - 6:29אני עשיתי את זה כי חשבתי
שזו הצורה הנכונה, -
6:29 - 6:34אבל רק אח"כ הבנתי
שמסתתר כאן רעיון-- -
6:34 - 6:38הגפרורים למעשה הסבירו
-
6:38 - 6:43שהאיש הזה
פתח זה עתה במלחמה. -
6:43 - 6:51לא הייתי מוצא את הכרזה
או את הגפרורים -
6:51 - 6:55אם הכל היה הולך לי טוב.
-
6:55 - 6:58אם הייתי ממשיך בדרך הישירה.
-
6:58 - 7:01אז כשאני מביט על
20-ומשהו השנים האחרונות, -
7:01 - 7:06אני יודע היום שבורכתי בקשיים.
-
7:08 - 7:14אגב, אדוראד דה-בונו,
שטבע את המונח "חשיבה רוחבית", -
7:14 - 7:16כינה את ההיפך מזה:
-
7:16 - 7:19"תקיעות מתוך הלימות".
-
7:19 - 7:21כשהכל כאילו נכון,
-
7:21 - 7:23אולי לא נהדר, אבל לא רע,
-
7:23 - 7:26אין דחף לחפש פתרונות אחרים.
-
7:26 - 7:31אז במקרה שלי, העובדה שהתברכתי
בקשיים גרמה לי לחפש בחוץ. -
7:32 - 7:34אז יצרתי קולאז'.
-
7:34 - 7:36התחלתי ליצור קולאז'ים,
-
7:36 - 7:40ותפשתי שהקולאז' הוא
הטכניקה המשחקית האולטימטיבית. -
7:40 - 7:44אי-אפשר ליצור קולאז'
בדרך ישירה. -
7:44 - 7:46צריך לשוטט בסביבה--
-
7:46 - 7:48למצוא משהו כאן
למצוא משהו שם, -
7:48 - 7:53וכשמצרפים הכל יחד,
יוצרים משהו חדש. -
7:54 - 8:00וקלטתי שצורת העבודה הזו
מאד מאד מתאימה לי. -
8:00 - 8:05חשתי מאד בנוח
לעבוד בצורה כזו. -
8:11 - 8:15הכל היה באמת עניין
של ניסוי וטעייה-- -
8:15 - 8:17לנסות דברים,
-
8:17 - 8:21ולאפשר לעצמי לעשות שגיאות.
-
8:21 - 8:24רוב האובייקטים שאני מנסה
לא מצליחים, -
8:24 - 8:28אבל אני מוכרח לעבור
20 או 30 נסיונות -
8:28 - 8:30כדי למצוא את האחד והיחיד.
-
8:30 - 8:33בדיוק כמו שבעיניים של איינשטיין,
-
8:33 - 8:38השתמשתי ב-20 גלגלי שיניים
עד שמצאתי את הכי מתאימים. -
8:38 - 8:42אז העניין הוא באמת
לסלוח לעצמך כשאתה טועה. -
8:42 - 8:47והגישה המשחקית מאפשרת לך זאת.
(צחוק) -
8:48 - 8:51כשיצרתי את הדיוקן של
הומר סימפסון, -
8:51 - 8:54כל הרישומים שהכנתי
לא הצליחו, -
8:54 - 8:56אז זרקתי אותם לפח האשפה.
-
8:56 - 8:58ואז הסתכלתי על פח האשפה
שבסטודיו שלי, -
8:58 - 9:01והבנתי שהוא בדיוק
הפה של הומר סימפסון! -
9:01 - 9:05(צחוק)
(מחיאות כפיים) -
9:07 - 9:09תודה.
-
9:09 - 9:13אז לפעמים התאונות המשמחות האלה
באות להצלתך. -
9:13 - 9:16תמיד יש תאונות משמחות,
-
9:16 - 9:20כשאנו משחקים,
וכשאני יוצר קולאז'ים, -
9:20 - 9:21אני שם לב אליהן.
-
9:21 - 9:26ולפעמים צריך לעזור להן לקרות.
-
9:26 - 9:29לפעמים העניין הוא לצאת
ולחפש משהו, -
9:29 - 9:31שאני אפילו לא יודע מהו.
-
9:31 - 9:34כשיצרתי את הדיוקן
של חאפז אל אסד, -
9:34 - 9:39הלכתי לשוק הפשפשים ביפו
כדי לחפש חפצי מתכת, -
9:40 - 9:42ונתקלתי בעצם הזה--
-
9:42 - 9:46ואמרתי: "אין לי מושג מה זה,
אבל אני בטוח שלאסד יש כזה בבית!" -
9:46 - 9:49(צחוק)
-
9:49 - 9:52זה פשוט הרגיש נכון.
-
9:53 - 9:58כשאני יוצר קולאז',
אני רואה רק את מה שמולי. -
9:58 - 10:01קל מאד לשכוח את כל
הדעות המוקדמות, -
10:01 - 10:04איך הדברים צריכים להיות.
-
10:04 - 10:07קל לבחון מחדש
דעות מוקדמות אלה. -
10:07 - 10:10לדוגמה, כשיצרתי את
הדיוקן של פידל קסטרו, -
10:10 - 10:13הבנתי שאני פשוט
לא זקוק לפנים, -
10:13 - 10:15וזה עדיין נראה
כמו פידל קסטרו. -
10:15 - 10:19טוב, מי אמר שקריקטורה
צריכה פנים? -
10:19 - 10:21אז ברגע שהבנתי את זה,
-
10:21 - 10:24היה לי קל יותר להשתמש
בעצמים אחרים, -
10:24 - 10:27כמעט בכל דבר שרציתי.
-
10:27 - 10:31למשל, בלון גומי מתוח
עבור מייקל ג'קסון, -
10:31 - 10:34כי ברור שזה מה שהעור שלו
עשוי ממנו, -
10:34 - 10:38(צחוק)
-
10:38 - 10:42או נקניקיה אצל ילצין,
(צחוק) -
10:44 - 10:47או לחם אצל קרל מרקס,
(צחוק) -
10:49 - 10:53או רגל-עוף אצל גולדה מאיר,
(צחוק) -
10:53 - 10:54או גפילטע פיש.
-
10:54 - 10:59אבל אולי הדבר הכי חשוב
שלמדתי מיצירת קולאז'ים, -
10:59 - 11:03נוגע להסתגלות, להתגמשות.
-
11:03 - 11:06ובאמת, כי כל עצם חדש
שמגיע אלי -
11:06 - 11:10יכול לשנות לגמרי
את מה שאני עושה, -
11:10 - 11:12כי הדברים לא מודבקים.
-
11:12 - 11:16ואט-אט הבנתי שאני מתחיל
לחיות כך את חיי. -
11:16 - 11:19לא רק לעסוק בעבודתי כך.
-
11:19 - 11:25הקולאז' באמת לימד אותי
לחיות את חיי באופן גמיש יותר. -
11:25 - 11:31ואני התחלתי להשגיח באוצרות
שהופיעו בחיי. -
11:32 - 11:36הדבר הראשון קרה אחרי שעשיתי
את ספר הילדים הראשון שלי: -
11:36 - 11:38"נוצה סגולה", בעברית,
-
11:38 - 11:42או "הנוצה הסגולה המושלמת" באנגלית.
-
11:42 - 11:45ומה שקרה היה,
שאחרי שעשיתי את הספר, -
11:45 - 11:51ילדים התחילו לשלוח לי
כל מיני ציורים תמימים, -
11:51 - 11:54עם עצמים, או עם אוכל,
שהם הכינו, -
11:54 - 11:57(צחוק)
-
11:57 - 12:01חלקם היו פחות תמימים,
כמו הדיוקן הזה של מוניקה לוינסקי. -
12:01 - 12:04(צחוק)
-
12:04 - 12:06ליאור זמיר,
שהיה אז בן 12, -
12:06 - 12:10שלח לי את זה עם המכתב:
"והוספתי גם את הכתם." -
12:10 - 12:12(צחוק)
-
12:12 - 12:16(מחיאות כפיים)
-
12:17 - 12:22האנשים מתפתחים פה מהר.
(צחוק) -
12:22 - 12:26אבל זה גרם לי להתחיל
לבקר בבתי-ספר, -
12:26 - 12:29ולערוך סדנאות עם ילדים,
-
12:29 - 12:32בהתחלה בישראל,
ואח"כ התחלתי לנסוע -
12:32 - 12:36למקומות אחרים, כמו ברזיל,
כמו סין. -
12:36 - 12:41ובהדרגה, הילדים שמשתתפים
בסנדאות שלי הלכו והתבגרו, -
12:41 - 12:47ואני הבנתי שאפילו מבוגרים יכולים
לעשות דברים מדהימים עם חפצים. -
12:47 - 12:50הביטו בדיוקן העצמי
שהבחור הזה עשה-- -
12:50 - 12:53הוא לא אמן,
אלא טכנאי רנטגן. -
12:53 - 12:55(צחוק)
-
12:55 - 12:58אז הבנתי שאם אני נותן
לאנשים האלה עפרון, -
12:58 - 13:04ודף נייר, כולם ודאי יעשו
משהו כזה. -
13:05 - 13:07אבל משום שהם שיחקו,
-
13:07 - 13:11הם באמת יכלו
לעקוף את הקשיים האלה, -
13:11 - 13:14והם אפילו לא ידעו
שהם יוצרים אמנות. -
13:14 - 13:16הם סתם שיחקו--
-
13:16 - 13:21והם היו מרוצים ממה שיצא.
-
13:21 - 13:23זה בעצם היה דומה למדי לתהליך
-
13:23 - 13:28שקרה לי 20-ומשהו שנה
קודם לכן. -
13:28 - 13:32אבל אז נתקלתי באוצר נוסף--
-
13:32 - 13:36קבוצה של מרפאים באמנות
יצרו איתי קשר -
13:36 - 13:38לבוא לעבוד בבית-חולים בישראל
-
13:38 - 13:41עם הילדים, במחלקה האונקולוגית.
-
13:41 - 13:44בילינו ביחד שלושה ימים
-
13:44 - 13:49ועשינו סדנאות מדהימות
עם הילדים האלה. -
13:49 - 13:52הילדים עשו באמת עבודות נפלאות.
-
13:52 - 13:56הילד האלה, למשל
עשה דיוקן של הרופא -
13:56 - 14:00שניהל את תהליך
השתלת מח העצם אצלו. -
14:00 - 14:05והמזרק שבו השתמש עבור אפו
היה זה שבו השתמש הרופא. -
14:08 - 14:11אח"כ עבדנו עם מבוגרים,
-
14:11 - 14:14גם הם חולי סרטן,
-
14:14 - 14:18שגם עשו יצירות אמנות נהדרות.
-
14:18 - 14:23ובהמשך עבדנו עם משוחררי צבא,
-
14:23 - 14:28ומשוחררי צבא שסבלו
ממצוקה פוסט-טראומתית. -
14:28 - 14:31הייתם צריכים לראות את
הגברים בני ה-50 האלה -
14:31 - 14:35יוצרים עבודות אמנות מדהימות--
-
14:35 - 14:38רק מתוך משחק בעצמים.
-
14:38 - 14:40הביטו בזה.
-
14:40 - 14:44האם זהו דיוקן עצמי?
האם הדג הקטן הוא דיוקן עצמי, -
14:44 - 14:47או אולי הדג הגדול?
-
14:47 - 14:51ואז הבנתי שהעניין הוא בעצם
לא יצירת אמנות-- -
14:51 - 14:54אלא לספר סיפורים.
-
14:54 - 14:56מדובר בתקשורת.
-
14:56 - 14:59המשחק באמצעות הקולאז'
-
14:59 - 15:04מאפשר לאנשים
לספר סיפור דרך אמנות, -
15:04 - 15:09שאולי היה קשה לספרו במלים.
-
15:10 - 15:14ברוצני לסיים עם הבחור הזה,
התמונה של הבחור הזה. -
15:14 - 15:20הוא השתתף באחת הסדנאות שלי
בתל-אביב, בביה"ס ביאליק רוגוזין. -
15:20 - 15:22והוא כנראה לא הבין את זה--
-
15:22 - 15:26אתה אמור להדביק את הדברים
על הלוח, לא על עצמך. -
15:26 - 15:27(צחוק)
-
15:27 - 15:30אבל משום שהוא לא הקשיב לי,
-
15:30 - 15:33הוא לא הקשיב להנחות המוקדמות,
הוא שיחק. -
15:33 - 15:36הוא הקשיב רק לקולו הפנימי
-
15:36 - 15:38ולמה שהיה מולו,
-
15:38 - 15:42הוא יצר תמונה מאד מיוחדת,
-
15:42 - 15:45שאותה אנו מציגים כאן היום.
-
15:45 - 15:47כשאנו משחקים, אנו חופשיים!
-
15:49 - 15:50תודה רבה לכם.
-
15:50 - 15:53(מחיאות כפיים)
-
15:53 - 15:54תודה לכם.
- Title:
- חיים של משחק בקולאז'ים: חנוך פיבן ב-TEDxירושלים
- Description:
-
more » « less
הדיוקנאות הצבעוניים והממזריים של האמן הישראלי חנוך פיבן הופיעו במרבית כתבי העת והעיתונים הראשיים כגון "טיימס", "ניוזוויק", "רולינג סטון", וכן בפרסומים אירופיים רבים, מה"לונדון טיימס" ועד ל"די וולטווכה" השווייצרי. בישראל, פיבן עשה לו שם בעקבות שיתוף הפעולה הממושך שלו עם עיתון "הארץ" ותכניות הילדים הטלוויזיוניות שלו.
דיוקנאות הקולאז' של פיבן הם בגדר תקשורת דרך שעשוע ומשחק המקנים משמעות מחודשת לחפצים רגילים. פיבן מנהל סדנאות בכל העולם מזה 10 שנים, כשהוא משתמש בעקרונות הטכניקה של יצירת קולאז'ים מעצמים רגילים כדי לעורר משחקיות, יצירתיות ותקשורת. - Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDxTalks
- Duration:
- 16:03
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Living in a Playful Collage: Hanoch Piven at TEDxJerusalem | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Living in a Playful Collage: Hanoch Piven at TEDxJerusalem | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Living in a Playful Collage: Hanoch Piven at TEDxJerusalem | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Living in a Playful Collage: Hanoch Piven at TEDxJerusalem | |
|
TED Translators admin edited Hebrew subtitles for Living in a Playful Collage: Hanoch Piven at TEDxJerusalem | |
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for Living in a Playful Collage: Hanoch Piven at TEDxJerusalem | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for Living in a Playful Collage: Hanoch Piven at TEDxJerusalem | |
|
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for Living in a Playful Collage: Hanoch Piven at TEDxJerusalem |