1
00:00:07,332 --> 00:00:10,135
שמי חנוך ואני משחק.

2
00:00:10,135 --> 00:00:12,748
אני משחק עם עצמים.

3
00:00:12,748 --> 00:00:17,331
אני יוצר דיוקנאות מעצמים
מזה זמן רב מאד מאד.

4
00:00:17,331 --> 00:00:20,914
והדיוקנאות מתפרסמים
בכתבי-עת שונים

5
00:00:20,914 --> 00:00:23,058
בכל העולם.

6
00:00:23,058 --> 00:00:25,965
וכמובן, גם בישראל.

7
00:00:25,965 --> 00:00:30,464
הנה הגב' נתניהו,
אשתו של ראש הממשלה

8
00:00:30,464 --> 00:00:33,417
שבמקרה יש לה

9
00:00:33,417 --> 00:00:37,510
גישה קצת מיוחדת
לענייני נקיון.

10
00:00:37,510 --> 00:00:39,881
(צחוק)

11
00:00:39,881 --> 00:00:43,113
וזהו הנשיא פרס.

12
00:00:44,545 --> 00:00:49,286
ואני גם משחק עם האוכל שלי.
(צחוק)

13
00:00:50,210 --> 00:00:54,664
אז אחרי שעסקתי בכך
שנים כה רבות,

14
00:00:54,664 --> 00:00:57,163
רציתי לשתף אתכם במה שלמדתי

15
00:00:57,163 --> 00:01:00,302
מ-20 שנות משחק בבננות.

16
00:01:00,302 --> 00:01:02,296
(צחוק)

17
00:01:02,296 --> 00:01:06,097
למדתי שכל האמנים משחקים:

18
00:01:06,097 --> 00:01:08,363
פיקאסו שיחק עם אוכל,

19
00:01:08,363 --> 00:01:10,982
(צחוק)
פיקאסו שיחק עם עצמים,

20
00:01:10,982 --> 00:01:14,660
כי אמנים יודעים שהשעשוע

21
00:01:14,660 --> 00:01:18,495
הוא קרקע פוריה ליצירתיות.

22
00:01:19,833 --> 00:01:23,299
כשפיקאסו יצר את ראש השור הזה,

23
00:01:23,299 --> 00:01:27,291
הוא לא השתמש בכשרון הציור
המדהים שלו,

24
00:01:27,291 --> 00:01:31,654
אלא רק ביכולתו להתבונן בעולם

25
00:01:31,654 --> 00:01:34,961
מתוך שעשוע, בדרך שונה.

26
00:01:34,961 --> 00:01:38,885
אולי לא נוכל ללמוד לצייר
כמו פיקאסו,

27
00:01:38,885 --> 00:01:41,944
אבל אולי נוכל ללמוד
להתבונן בעולם

28
00:01:41,944 --> 00:01:44,176
בדרך מעט שונה --

29
00:01:44,176 --> 00:01:50,265
כפי שפיקאסו עשה
כשיצר את הפסל הזה.

30
00:01:50,265 --> 00:01:54,044
הבה נבחן את
ההגדרה של "לראות":

31
00:01:54,044 --> 00:01:56,175
מוצא חן בעיני
מה שפול ואלרי כתב:

32
00:01:56,175 --> 00:02:02,172
"לראות הוא לשכוח את שמו
של מה שאנו מביטים בו."

33
00:02:02,172 --> 00:02:06,428
מה שוואלרי מדבר עליו
הוא לשכוח תוויות.

34
00:02:06,428 --> 00:02:09,543
לתת למשהו שם
הוא מעשה ישיר.

35
00:02:09,543 --> 00:02:13,483
מעת שאנו מבינים אותו,
אנו עוברים הלאה.

36
00:02:14,022 --> 00:02:17,127
אבל מה אם נימנע
מלתת שם, ונישאר איתו,

37
00:02:17,127 --> 00:02:21,390
נחקור אותו, נלך בדרך הארוכה,
נשתהה בסביבה?

38
00:02:21,390 --> 00:02:24,015
אנו עשויים לגלות אז
משהו חדש,

39
00:02:24,015 --> 00:02:25,777
שלא ראינו קודם לכן.

40
00:02:25,777 --> 00:02:29,792
אולי ניצור איזה הקשר
חדש ומשעשע.

41
00:02:29,792 --> 00:02:33,879
דרך טובה לתרגל את זה
היא לחפש פרצופים--

42
00:02:33,879 --> 00:02:38,877
ואני לא מתכוון לפרצופים כמו זה,
אלא לפרצופים כאלה!

43
00:02:38,877 --> 00:02:42,557
העולם מלא בפרצופים.

44
00:02:42,557 --> 00:02:44,607
(צחוק)

45
00:02:44,607 --> 00:02:47,472
זהו חדר הרחצה בבית שלי.

46
00:02:47,472 --> 00:02:51,678
וברגע שאנו רואים פרצופים,
אנו שוכחים למיליונית שניה

47
00:02:51,678 --> 00:02:56,758
את השם של מה
שאנו מתבוננים בו.

48
00:02:57,466 --> 00:03:01,804
עכשיו כבר אתם יודעים
שאני מכור לשעשוע.

49
00:03:01,804 --> 00:03:04,578
וזה נכון, והסיבה היא

50
00:03:04,578 --> 00:03:09,265
שהשעשוע חולל שינוי גדול בחיי.

51
00:03:09,265 --> 00:03:12,773
נולדתי וגדלתי באורוגוואי
שבאמריקה הדרומית,

52
00:03:12,773 --> 00:03:15,072
ומאז ומתמיד ציירתי.

53
00:03:15,103 --> 00:03:18,602
זאת המורה שלי מכיתה ד',
שאותה ציירתי.

54
00:03:18,658 --> 00:03:22,126
זאת ודאי הקריקטורה
הכי ישנה שיש לי.

55
00:03:22,126 --> 00:03:26,233
באורוגוואי יש המון פרות,
אז ציירתי פרות.

56
00:03:26,233 --> 00:03:30,411
ציירתי אפילו סטייקים.
(צחוק)

57
00:03:30,540 --> 00:03:33,831
וגאוצ'וס על סוסים,

58
00:03:33,831 --> 00:03:37,630
וכשהייתי בן 11
באנו לחיות בישראל--

59
00:03:37,630 --> 00:03:40,099
אז הנושאים קצת השתנו.

60
00:03:40,099 --> 00:03:42,099
(צחוק)

61
00:03:42,099 --> 00:03:45,802
אבל לא הלהט שלי--
רציתי להיות קריקטוריסט.

62
00:03:45,802 --> 00:03:50,578
הסתכלתי בעיתונים,
העתקתי מה שעשו אנשים אחרים.

63
00:03:50,578 --> 00:03:52,725
אבל החיים מטבעם קורים לך,

64
00:03:52,725 --> 00:03:55,881
וכשלבסוף רציתי ללכת ללמוד,

65
00:03:55,881 --> 00:03:57,987
כבר הייתי באמצע שנות ה-20 שלי

66
00:03:57,987 --> 00:04:02,055
והכשרון שלי היה די
מוטל בספק.

67
00:04:02,055 --> 00:04:05,547
החמצתי המון שעות תרגול

68
00:04:05,547 --> 00:04:07,345
כי התעסקתי בדברים אחרים.

69
00:04:07,345 --> 00:04:11,737
למעשה, לא התקבלתי לביה"ס
לאמנות "בצלאל", לא רחוק מכאן.

70
00:04:11,737 --> 00:04:15,499
ונאלצתי ללכת ללמוד בניו-יורק.

71
00:04:15,499 --> 00:04:20,616
כשהגעתי לניו-יורק,
(צחוק)

72
00:04:20,616 --> 00:04:23,705
קלטתי שאני באמת
לא שווה כלום!

73
00:04:23,705 --> 00:04:25,508
(צחוק)

74
00:04:25,508 --> 00:04:29,883
רוב האנשים סביבי
ציירו הרבה יותר טוב ממני.

75
00:04:29,883 --> 00:04:34,683
עשיתי קריקטורות מסכנות כאלה,
בעוד המקצוענים האמיתיים,

76
00:04:34,699 --> 00:04:37,092
הדברים שראיתי בעיתונים,

77
00:04:37,092 --> 00:04:39,413
היו יצירות אמנות מדהימות

78
00:04:39,413 --> 00:04:44,154
מאת אמנים נפלאים כמו
סטיב ברודנר, כמו פיליפ ברק.

79
00:04:44,185 --> 00:04:46,960
וזה גרם לי להרגיש ככה:

80
00:04:46,960 --> 00:04:49,654
זה אני, מדוכא בניו-יורק.

81
00:04:49,654 --> 00:04:52,948
הייתי מתוסכל, הייתי פסימי,

82
00:04:52,948 --> 00:04:55,099
נתקלתי בחומה.

83
00:04:56,576 --> 00:05:00,175
אם אתם זוכרים
את השרטוט מקודם,

84
00:05:00,175 --> 00:05:03,337
אז מבחינתי, הנתיב הישיר
כבר לא עבד.

85
00:05:03,337 --> 00:05:07,369
נאלצתי ללכת בדרך אחרת--
היה עלי להתחיל להסתובב בשטח

86
00:05:07,369 --> 00:05:13,739
ולחפש דרכים אחרות כדי למצוא
את דרכי האישית ליצירת קריקטורות.

87
00:05:13,739 --> 00:05:17,046
כידוע לכולנו,
כשאנו יורדים מהדרך הראשית,

88
00:05:17,046 --> 00:05:20,946
עשויים להמתין לנו שם
כמה אוצרות.

89
00:05:20,946 --> 00:05:23,664
ובאמת מצאתי כמה אוצרות.

90
00:05:23,664 --> 00:05:25,626
האוצר הראשון שמצאתי--

91
00:05:25,626 --> 00:05:30,293
מצאתי אותו באוסף תמונות
ב"ספריית לב מנהטן".

92
00:05:30,293 --> 00:05:34,673
זו היתה כרזה ישנה של הסרט
"הדיקטטור הגדול", של צ'רלי צפלין.

93
00:05:34,673 --> 00:05:37,935
אני לא יודע מי האמן--

94
00:05:37,935 --> 00:05:39,897
היה כתוב שם "אמן אלמוני",

95
00:05:39,897 --> 00:05:44,685
אבל היה מדהים בעיני איך שהאמן
אמר כ"כ הרבה עם כ"כ מעט--

96
00:05:44,685 --> 00:05:50,274
דיוקן של אדולף היטלר
וגם של צ'רלי צ'פלין.

97
00:05:50,698 --> 00:05:52,970
אז הרגשתי שאני חייב
לראות את זה,

98
00:05:52,970 --> 00:05:56,381
כי זה גרם לי להבין
שהעניין איננו הטכניקה--

99
00:05:56,381 --> 00:05:59,303
העניין הוא תקשורת,
והעניין הוא

100
00:05:59,303 --> 00:06:03,129
למצוא את דרכי לעשות דברים.

101
00:06:03,129 --> 00:06:04,964
האוצר השני שמצאתי,

102
00:06:04,964 --> 00:06:07,357
כשציירתי את סדאם חוסיין,

103
00:06:07,357 --> 00:06:10,740
זה היה
במלחמת המפרץ הראשונה, ב-1990,

104
00:06:10,740 --> 00:06:15,105
גרתי אז עם חברה
שהיתה מעשנת כבדה,

105
00:06:15,105 --> 00:06:17,739
ובכל הבית היו גפרורים.

106
00:06:17,739 --> 00:06:20,809
ופתאום לקחתי את הגפרורים האלה

107
00:06:20,809 --> 00:06:23,847
והנחתי אותם על פרצופו
של סדאם חוסיין,

108
00:06:23,847 --> 00:06:26,181
ועשיתי מהם את השפם.

109
00:06:26,181 --> 00:06:29,456
אני עשיתי את זה כי חשבתי
שזו הצורה הנכונה,

110
00:06:29,456 --> 00:06:33,964
אבל רק אח"כ הבנתי
שמסתתר כאן רעיון--

111
00:06:33,968 --> 00:06:38,385
הגפרורים למעשה הסבירו

112
00:06:38,385 --> 00:06:42,825
שהאיש הזה
פתח זה עתה במלחמה.

113
00:06:42,825 --> 00:06:51,043
לא הייתי מוצא את הכרזה
או את הגפרורים

114
00:06:51,043 --> 00:06:55,439
אם הכל היה הולך לי טוב.

115
00:06:55,439 --> 00:06:58,179
אם הייתי ממשיך בדרך הישירה.

116
00:06:58,179 --> 00:07:01,414
אז כשאני מביט על
20-ומשהו השנים האחרונות,

117
00:07:01,414 --> 00:07:05,624
אני יודע היום שבורכתי בקשיים.

118
00:07:08,362 --> 00:07:13,882
אגב, אדוראד דה-בונו,
שטבע את המונח "חשיבה רוחבית",

119
00:07:13,882 --> 00:07:15,905
כינה את ההיפך מזה:

120
00:07:15,905 --> 00:07:18,586
"תקיעות מתוך הלימות".

121
00:07:18,586 --> 00:07:20,958
כשהכל כאילו נכון,

122
00:07:20,958 --> 00:07:22,619
אולי לא נהדר, אבל לא רע,

123
00:07:22,619 --> 00:07:25,859
אין דחף לחפש פתרונות אחרים.

124
00:07:25,859 --> 00:07:30,830
אז במקרה שלי, העובדה שהתברכתי
בקשיים גרמה לי לחפש בחוץ.

125
00:07:31,888 --> 00:07:33,684
אז יצרתי קולאז'.

126
00:07:33,684 --> 00:07:36,436
התחלתי ליצור קולאז'ים,

127
00:07:36,436 --> 00:07:40,451
ותפשתי שהקולאז' הוא
הטכניקה המשחקית האולטימטיבית.

128
00:07:40,451 --> 00:07:44,260
אי-אפשר ליצור קולאז'
בדרך ישירה.

129
00:07:44,260 --> 00:07:46,324
צריך לשוטט בסביבה--

130
00:07:46,324 --> 00:07:48,465
למצוא משהו כאן
למצוא משהו שם,

131
00:07:48,465 --> 00:07:53,269
וכשמצרפים הכל יחד,
יוצרים משהו חדש.

132
00:07:54,110 --> 00:07:59,615
וקלטתי שצורת העבודה הזו
מאד מאד מתאימה לי.

133
00:07:59,615 --> 00:08:05,305
חשתי מאד בנוח
לעבוד בצורה כזו.

134
00:08:11,463 --> 00:08:14,539
הכל היה באמת עניין
של ניסוי וטעייה--

135
00:08:14,539 --> 00:08:17,206
לנסות דברים,

136
00:08:17,206 --> 00:08:20,520
ולאפשר לעצמי לעשות שגיאות.

137
00:08:20,520 --> 00:08:24,343
רוב האובייקטים שאני מנסה
לא מצליחים,

138
00:08:24,343 --> 00:08:27,686
אבל אני מוכרח לעבור
20 או 30 נסיונות

139
00:08:27,686 --> 00:08:30,459
כדי למצוא את האחד והיחיד.

140
00:08:30,459 --> 00:08:32,984
בדיוק כמו שבעיניים של איינשטיין,

141
00:08:32,984 --> 00:08:37,902
השתמשתי ב-20 גלגלי שיניים
עד שמצאתי את הכי מתאימים.

142
00:08:37,902 --> 00:08:42,140
אז העניין הוא באמת
לסלוח לעצמך כשאתה טועה.

143
00:08:42,140 --> 00:08:47,305
והגישה המשחקית מאפשרת לך זאת.
(צחוק)

144
00:08:47,796 --> 00:08:50,764
כשיצרתי את הדיוקן של
הומר סימפסון,

145
00:08:50,764 --> 00:08:53,664
כל הרישומים שהכנתי
לא הצליחו,

146
00:08:53,664 --> 00:08:55,855
אז זרקתי אותם לפח האשפה.

147
00:08:55,855 --> 00:08:58,158
ואז הסתכלתי על פח האשפה
שבסטודיו שלי,

148
00:08:58,158 --> 00:09:01,132
והבנתי שהוא בדיוק
הפה של הומר סימפסון!

149
00:09:01,132 --> 00:09:05,204
(צחוק)
(מחיאות כפיים)

150
00:09:07,128 --> 00:09:08,783
תודה.

151
00:09:08,783 --> 00:09:12,955
אז לפעמים התאונות המשמחות האלה
באות להצלתך.

152
00:09:12,955 --> 00:09:15,738
תמיד יש תאונות משמחות,

153
00:09:15,738 --> 00:09:19,666
כשאנו משחקים,
וכשאני יוצר קולאז'ים,

154
00:09:19,666 --> 00:09:21,467
אני שם לב אליהן.

155
00:09:21,467 --> 00:09:25,574
ולפעמים צריך לעזור להן לקרות.

156
00:09:25,574 --> 00:09:28,967
לפעמים העניין הוא לצאת
ולחפש משהו,

157
00:09:28,967 --> 00:09:30,974
שאני אפילו לא יודע מהו.

158
00:09:30,974 --> 00:09:34,141
כשיצרתי את הדיוקן
של חאפז אל אסד,

159
00:09:34,141 --> 00:09:38,820
הלכתי לשוק הפשפשים ביפו
כדי לחפש חפצי מתכת,

160
00:09:39,543 --> 00:09:41,511
ונתקלתי בעצם הזה--

161
00:09:41,511 --> 00:09:45,855
ואמרתי: "אין לי מושג מה זה,
אבל אני בטוח שלאסד יש כזה בבית!"

162
00:09:45,855 --> 00:09:48,531
(צחוק)

163
00:09:48,531 --> 00:09:52,018
זה פשוט הרגיש נכון.

164
00:09:53,465 --> 00:09:57,962
כשאני יוצר קולאז',
אני רואה רק את מה שמולי.

165
00:09:57,962 --> 00:10:00,882
קל מאד לשכוח את כל
הדעות המוקדמות,

166
00:10:00,882 --> 00:10:04,182
איך הדברים צריכים להיות.

167
00:10:04,182 --> 00:10:06,629
קל לבחון מחדש
דעות מוקדמות אלה.

168
00:10:06,629 --> 00:10:09,824
לדוגמה, כשיצרתי את
הדיוקן של פידל קסטרו,

169
00:10:09,824 --> 00:10:12,881
הבנתי שאני פשוט
לא זקוק לפנים,

170
00:10:12,881 --> 00:10:15,425
וזה עדיין נראה
כמו פידל קסטרו.

171
00:10:15,425 --> 00:10:18,876
טוב, מי אמר שקריקטורה
צריכה פנים?

172
00:10:18,876 --> 00:10:20,801
אז ברגע שהבנתי את זה,

173
00:10:20,801 --> 00:10:24,291
היה לי קל יותר להשתמש
בעצמים אחרים,

174
00:10:24,291 --> 00:10:27,416
כמעט בכל דבר שרציתי.

175
00:10:27,416 --> 00:10:30,813
למשל, בלון גומי מתוח
עבור מייקל ג'קסון,

176
00:10:30,813 --> 00:10:33,947
כי ברור שזה מה שהעור שלו
עשוי ממנו,

177
00:10:34,141 --> 00:10:37,664
(צחוק)

178
00:10:37,664 --> 00:10:42,365
או נקניקיה אצל ילצין,
(צחוק)

179
00:10:43,621 --> 00:10:47,229
או לחם אצל קרל מרקס,
(צחוק)

180
00:10:49,045 --> 00:10:52,648
או רגל-עוף אצל גולדה מאיר,
(צחוק)

181
00:10:52,648 --> 00:10:54,375
או גפילטע פיש.

182
00:10:54,375 --> 00:10:59,077
אבל אולי הדבר הכי חשוב
שלמדתי מיצירת קולאז'ים,

183
00:10:59,093 --> 00:11:02,959
נוגע להסתגלות, להתגמשות.

184
00:11:02,963 --> 00:11:06,476
ובאמת, כי כל עצם חדש
שמגיע אלי

185
00:11:06,476 --> 00:11:10,129
יכול לשנות לגמרי
את מה שאני עושה,

186
00:11:10,129 --> 00:11:12,228
כי הדברים לא מודבקים.

187
00:11:12,228 --> 00:11:16,414
ואט-אט הבנתי שאני מתחיל
לחיות כך את חיי.

188
00:11:16,414 --> 00:11:19,301
לא רק לעסוק בעבודתי כך.

189
00:11:19,301 --> 00:11:24,534
הקולאז' באמת לימד אותי
לחיות את חיי באופן גמיש יותר.

190
00:11:25,265 --> 00:11:30,984
ואני התחלתי להשגיח באוצרות
שהופיעו בחיי.

191
00:11:31,523 --> 00:11:35,717
הדבר הראשון קרה אחרי שעשיתי
את ספר הילדים הראשון שלי:

192
00:11:35,717 --> 00:11:37,854
"נוצה סגולה", בעברית,

193
00:11:37,854 --> 00:11:42,298
או "הנוצה הסגולה המושלמת" באנגלית.

194
00:11:42,298 --> 00:11:45,128
ומה שקרה היה,
שאחרי שעשיתי את הספר,

195
00:11:45,128 --> 00:11:50,877
ילדים התחילו לשלוח לי
כל מיני ציורים תמימים,

196
00:11:50,877 --> 00:11:53,908
עם עצמים, או עם אוכל,
שהם הכינו,

197
00:11:53,908 --> 00:11:56,968
(צחוק)

198
00:11:56,968 --> 00:12:01,324
חלקם היו פחות תמימים,
כמו הדיוקן הזה של מוניקה לוינסקי.

199
00:12:01,324 --> 00:12:03,543
(צחוק)

200
00:12:03,543 --> 00:12:05,932
ליאור זמיר,
שהיה אז בן 12,

201
00:12:05,932 --> 00:12:09,745
שלח לי את זה עם המכתב:
"והוספתי גם את הכתם."

202
00:12:09,745 --> 00:12:12,385
(צחוק)

203
00:12:12,385 --> 00:12:16,378
(מחיאות כפיים)

204
00:12:17,447 --> 00:12:22,294
האנשים מתפתחים פה מהר.
(צחוק)

205
00:12:22,294 --> 00:12:26,268
אבל זה גרם לי להתחיל
לבקר בבתי-ספר,

206
00:12:26,268 --> 00:12:29,138
ולערוך סדנאות עם ילדים,

207
00:12:29,138 --> 00:12:31,968
בהתחלה בישראל,
ואח"כ התחלתי לנסוע

208
00:12:31,968 --> 00:12:36,173
למקומות אחרים, כמו ברזיל,
כמו סין.

209
00:12:36,173 --> 00:12:40,620
ובהדרגה, הילדים שמשתתפים
בסנדאות שלי הלכו והתבגרו,

210
00:12:40,620 --> 00:12:47,106
ואני הבנתי שאפילו מבוגרים יכולים
לעשות דברים מדהימים עם חפצים.

211
00:12:47,396 --> 00:12:49,957
הביטו בדיוקן העצמי
שהבחור הזה עשה--

212
00:12:49,957 --> 00:12:52,537
הוא לא אמן,
אלא טכנאי רנטגן.

213
00:12:52,537 --> 00:12:54,803
(צחוק)

214
00:12:54,803 --> 00:12:58,495
אז הבנתי שאם אני נותן
לאנשים האלה עפרון,

215
00:12:58,495 --> 00:13:03,606
ודף נייר, כולם ודאי יעשו
משהו כזה.

216
00:13:04,880 --> 00:13:06,710
אבל משום שהם שיחקו,

217
00:13:06,710 --> 00:13:10,794
הם באמת יכלו
לעקוף את הקשיים האלה,

218
00:13:10,794 --> 00:13:14,295
והם אפילו לא ידעו
שהם יוצרים אמנות.

219
00:13:14,295 --> 00:13:16,228
הם סתם שיחקו--

220
00:13:16,228 --> 00:13:20,796
והם היו מרוצים ממה שיצא.

221
00:13:20,796 --> 00:13:22,932
זה בעצם היה דומה למדי לתהליך

222
00:13:22,932 --> 00:13:28,218
שקרה לי 20-ומשהו שנה
קודם לכן.

223
00:13:28,218 --> 00:13:31,566
אבל אז נתקלתי באוצר נוסף--

224
00:13:32,258 --> 00:13:35,691
קבוצה של מרפאים באמנות
יצרו איתי קשר

225
00:13:35,691 --> 00:13:38,040
לבוא לעבוד בבית-חולים בישראל

226
00:13:38,040 --> 00:13:41,383
עם הילדים, במחלקה האונקולוגית.

227
00:13:41,383 --> 00:13:44,335
בילינו ביחד שלושה ימים

228
00:13:44,335 --> 00:13:48,659
ועשינו סדנאות מדהימות
עם הילדים האלה.

229
00:13:48,659 --> 00:13:51,747
הילדים עשו באמת עבודות נפלאות.

230
00:13:51,747 --> 00:13:55,503
הילד האלה, למשל
עשה דיוקן של הרופא

231
00:13:55,503 --> 00:14:00,454
שניהל את תהליך
השתלת מח העצם אצלו.

232
00:14:00,454 --> 00:14:05,070
והמזרק שבו השתמש עבור אפו
היה זה שבו השתמש הרופא.

233
00:14:07,573 --> 00:14:11,494
אח"כ עבדנו עם מבוגרים,

234
00:14:11,494 --> 00:14:13,690
גם הם חולי סרטן,

235
00:14:13,690 --> 00:14:17,566
שגם עשו יצירות אמנות נהדרות.

236
00:14:18,459 --> 00:14:22,668
ובהמשך עבדנו עם משוחררי צבא,

237
00:14:23,048 --> 00:14:27,773
ומשוחררי צבא שסבלו
ממצוקה פוסט-טראומתית.

238
00:14:27,773 --> 00:14:31,056
הייתם צריכים לראות את
הגברים בני ה-50 האלה

239
00:14:31,056 --> 00:14:35,112
יוצרים עבודות אמנות מדהימות--

240
00:14:35,251 --> 00:14:38,458
רק מתוך משחק בעצמים.

241
00:14:38,458 --> 00:14:40,453
הביטו בזה.

242
00:14:40,453 --> 00:14:44,385
האם זהו דיוקן עצמי?
האם הדג הקטן הוא דיוקן עצמי,

243
00:14:44,385 --> 00:14:46,533
או אולי הדג הגדול?

244
00:14:46,533 --> 00:14:51,326
ואז הבנתי שהעניין הוא בעצם
לא יצירת אמנות--

245
00:14:51,326 --> 00:14:53,780
אלא לספר סיפורים.

246
00:14:53,780 --> 00:14:56,130
מדובר בתקשורת.

247
00:14:56,130 --> 00:14:59,487
המשחק באמצעות הקולאז'

248
00:14:59,487 --> 00:15:03,562
מאפשר לאנשים
לספר סיפור דרך אמנות,

249
00:15:03,577 --> 00:15:09,403
שאולי היה קשה לספרו במלים.

250
00:15:10,215 --> 00:15:14,408
ברוצני לסיים עם הבחור הזה,
התמונה של הבחור הזה.

251
00:15:14,485 --> 00:15:19,998
הוא השתתף באחת הסדנאות שלי
בתל-אביב, בביה"ס ביאליק רוגוזין.

252
00:15:20,049 --> 00:15:21,956
והוא כנראה לא הבין את זה--

253
00:15:21,956 --> 00:15:25,945
אתה אמור להדביק את הדברים
על הלוח, לא על עצמך.

254
00:15:25,945 --> 00:15:27,273
(צחוק)

255
00:15:27,273 --> 00:15:29,633
אבל משום שהוא לא הקשיב לי,

256
00:15:29,633 --> 00:15:32,642
הוא לא הקשיב להנחות המוקדמות,
הוא שיחק.

257
00:15:32,642 --> 00:15:36,041
הוא הקשיב רק לקולו הפנימי

258
00:15:36,041 --> 00:15:38,105
ולמה שהיה מולו,

259
00:15:38,105 --> 00:15:42,211
הוא יצר תמונה מאד מיוחדת,

260
00:15:42,211 --> 00:15:44,526
שאותה אנו מציגים כאן היום.

261
00:15:44,526 --> 00:15:47,311
כשאנו משחקים, אנו חופשיים!

262
00:15:48,618 --> 00:15:50,427
תודה רבה לכם.

263
00:15:50,443 --> 00:15:52,597
(מחיאות כפיים)

264
00:15:52,819 --> 00:15:54,248
תודה לכם.