WEBVTT

00:00:07.332 --> 00:00:10.135
שמי חנוך ואני משחק.

00:00:10.135 --> 00:00:12.748
אני משחק עם עצמים.

00:00:12.748 --> 00:00:17.331
אני יוצר דיוקנאות מעצמים
מזה זמן רב מאד מאד.

00:00:17.331 --> 00:00:20.914
והדיוקנאות מתפרסמים
בכתבי-עת שונים

00:00:20.914 --> 00:00:23.058
בכל העולם.

00:00:23.058 --> 00:00:25.965
וכמובן, גם בישראל.

00:00:25.965 --> 00:00:30.464
הנה הגב' נתניהו,
אשתו של ראש הממשלה

00:00:30.464 --> 00:00:33.417
שבמקרה יש לה

00:00:33.417 --> 00:00:37.510
גישה קצת מיוחדת
לענייני נקיון.

00:00:37.510 --> 00:00:39.881
(צחוק)

00:00:39.881 --> 00:00:43.113
וזהו הנשיא פרס.

00:00:44.545 --> 00:00:49.286
ואני גם משחק עם האוכל שלי.
(צחוק)

00:00:50.210 --> 00:00:54.664
אז אחרי שעסקתי בכך
שנים כה רבות,

00:00:54.664 --> 00:00:57.163
רציתי לשתף אתכם במה שלמדתי

00:00:57.163 --> 00:01:00.302
מ-20 שנות משחק בבננות.

00:01:00.302 --> 00:01:02.296
(צחוק)

00:01:02.296 --> 00:01:06.097
למדתי שכל האמנים משחקים:

00:01:06.097 --> 00:01:08.363
פיקאסו שיחק עם אוכל,

00:01:08.363 --> 00:01:10.982
(צחוק)
פיקאסו שיחק עם עצמים,

00:01:10.982 --> 00:01:14.660
כי אמנים יודעים שהשעשוע

00:01:14.660 --> 00:01:18.495
הוא קרקע פוריה ליצירתיות.

00:01:19.833 --> 00:01:23.299
כשפיקאסו יצר את ראש השור הזה,

00:01:23.299 --> 00:01:27.291
הוא לא השתמש בכשרון הציור
המדהים שלו,

00:01:27.291 --> 00:01:31.654
אלא רק ביכולתו להתבונן בעולם

00:01:31.654 --> 00:01:34.961
מתוך שעשוע, בדרך שונה.

00:01:34.961 --> 00:01:38.885
אולי לא נוכל ללמוד לצייר
כמו פיקאסו,

00:01:38.885 --> 00:01:41.944
אבל אולי נוכל ללמוד
להתבונן בעולם

00:01:41.944 --> 00:01:44.176
בדרך מעט שונה --

00:01:44.176 --> 00:01:50.265
כפי שפיקאסו עשה
כשיצר את הפסל הזה.

00:01:50.265 --> 00:01:54.044
הבה נבחן את
ההגדרה של "לראות":

00:01:54.044 --> 00:01:56.175
מוצא חן בעיני
מה שפול ואלרי כתב:

00:01:56.175 --> 00:02:02.172
"לראות הוא לשכוח את שמו
של מה שאנו מביטים בו."

00:02:02.172 --> 00:02:06.428
מה שוואלרי מדבר עליו
הוא לשכוח תוויות.

00:02:06.428 --> 00:02:09.543
לתת למשהו שם
הוא מעשה ישיר.

00:02:09.543 --> 00:02:13.483
מעת שאנו מבינים אותו,
אנו עוברים הלאה.

00:02:14.022 --> 00:02:17.127
אבל מה אם נימנע
מלתת שם, ונישאר איתו,

00:02:17.127 --> 00:02:21.390
נחקור אותו, נלך בדרך הארוכה,
נשתהה בסביבה?

00:02:21.390 --> 00:02:24.015
אנו עשויים לגלות אז
משהו חדש,

00:02:24.015 --> 00:02:25.777
שלא ראינו קודם לכן.

00:02:25.777 --> 00:02:29.792
אולי ניצור איזה הקשר
חדש ומשעשע.

00:02:29.792 --> 00:02:33.879
דרך טובה לתרגל את זה
היא לחפש פרצופים--

00:02:33.879 --> 00:02:38.877
ואני לא מתכוון לפרצופים כמו זה,
אלא לפרצופים כאלה!

00:02:38.877 --> 00:02:42.557
העולם מלא בפרצופים.

00:02:42.557 --> 00:02:44.607
(צחוק)

00:02:44.607 --> 00:02:47.472
זהו חדר הרחצה בבית שלי.

00:02:47.472 --> 00:02:51.678
וברגע שאנו רואים פרצופים,
אנו שוכחים למיליונית שניה

00:02:51.678 --> 00:02:56.758
את השם של מה
שאנו מתבוננים בו.

00:02:57.466 --> 00:03:01.804
עכשיו כבר אתם יודעים
שאני מכור לשעשוע.

00:03:01.804 --> 00:03:04.578
וזה נכון, והסיבה היא

00:03:04.578 --> 00:03:09.265
שהשעשוע חולל שינוי גדול בחיי.

00:03:09.265 --> 00:03:12.773
נולדתי וגדלתי באורוגוואי
שבאמריקה הדרומית,

00:03:12.773 --> 00:03:15.072
ומאז ומתמיד ציירתי.

00:03:15.103 --> 00:03:18.602
זאת המורה שלי מכיתה ד',
שאותה ציירתי.

00:03:18.658 --> 00:03:22.126
זאת ודאי הקריקטורה
הכי ישנה שיש לי.

00:03:22.126 --> 00:03:26.233
באורוגוואי יש המון פרות,
אז ציירתי פרות.

00:03:26.233 --> 00:03:30.411
ציירתי אפילו סטייקים.
(צחוק)

00:03:30.540 --> 00:03:33.831
וגאוצ'וס על סוסים,

00:03:33.831 --> 00:03:37.630
וכשהייתי בן 11
באנו לחיות בישראל--

00:03:37.630 --> 00:03:40.099
אז הנושאים קצת השתנו.

00:03:40.099 --> 00:03:42.099
(צחוק)

00:03:42.099 --> 00:03:45.802
אבל לא הלהט שלי--
רציתי להיות קריקטוריסט.

00:03:45.802 --> 00:03:50.578
הסתכלתי בעיתונים,
העתקתי מה שעשו אנשים אחרים.

00:03:50.578 --> 00:03:52.725
אבל החיים מטבעם קורים לך,

00:03:52.725 --> 00:03:55.881
וכשלבסוף רציתי ללכת ללמוד,

00:03:55.881 --> 00:03:57.987
כבר הייתי באמצע שנות ה-20 שלי

00:03:57.987 --> 00:04:02.055
והכשרון שלי היה די
מוטל בספק.

00:04:02.055 --> 00:04:05.547
החמצתי המון שעות תרגול

00:04:05.547 --> 00:04:07.345
כי התעסקתי בדברים אחרים.

00:04:07.345 --> 00:04:11.737
למעשה, לא התקבלתי לביה"ס
לאמנות "בצלאל", לא רחוק מכאן.

00:04:11.737 --> 00:04:15.499
ונאלצתי ללכת ללמוד בניו-יורק.

00:04:15.499 --> 00:04:20.616
כשהגעתי לניו-יורק,
(צחוק)

00:04:20.616 --> 00:04:23.705
קלטתי שאני באמת
לא שווה כלום!

00:04:23.705 --> 00:04:25.508
(צחוק)

00:04:25.508 --> 00:04:29.883
רוב האנשים סביבי
ציירו הרבה יותר טוב ממני.

00:04:29.883 --> 00:04:34.683
עשיתי קריקטורות מסכנות כאלה,
בעוד המקצוענים האמיתיים,

00:04:34.699 --> 00:04:37.092
הדברים שראיתי בעיתונים,

00:04:37.092 --> 00:04:39.413
היו יצירות אמנות מדהימות

00:04:39.413 --> 00:04:44.154
מאת אמנים נפלאים כמו
סטיב ברודנר, כמו פיליפ ברק.

00:04:44.185 --> 00:04:46.960
וזה גרם לי להרגיש ככה:

00:04:46.960 --> 00:04:49.654
זה אני, מדוכא בניו-יורק.

00:04:49.654 --> 00:04:52.948
הייתי מתוסכל, הייתי פסימי,

00:04:52.948 --> 00:04:55.099
נתקלתי בחומה.

00:04:56.576 --> 00:05:00.175
אם אתם זוכרים
את השרטוט מקודם,

00:05:00.175 --> 00:05:03.337
אז מבחינתי, הנתיב הישיר
כבר לא עבד.

00:05:03.337 --> 00:05:07.369
נאלצתי ללכת בדרך אחרת--
היה עלי להתחיל להסתובב בשטח

00:05:07.369 --> 00:05:13.739
ולחפש דרכים אחרות כדי למצוא
את דרכי האישית ליצירת קריקטורות.

00:05:13.739 --> 00:05:17.046
כידוע לכולנו,
כשאנו יורדים מהדרך הראשית,

00:05:17.046 --> 00:05:20.946
עשויים להמתין לנו שם
כמה אוצרות.

00:05:20.946 --> 00:05:23.664
ובאמת מצאתי כמה אוצרות.

00:05:23.664 --> 00:05:25.626
האוצר הראשון שמצאתי--

00:05:25.626 --> 00:05:30.293
מצאתי אותו באוסף תמונות
ב"ספריית לב מנהטן".

00:05:30.293 --> 00:05:34.673
זו היתה כרזה ישנה של הסרט
"הדיקטטור הגדול", של צ'רלי צפלין.

00:05:34.673 --> 00:05:37.935
אני לא יודע מי האמן--

00:05:37.935 --> 00:05:39.897
היה כתוב שם "אמן אלמוני",

00:05:39.897 --> 00:05:44.685
אבל היה מדהים בעיני איך שהאמן
אמר כ"כ הרבה עם כ"כ מעט--

00:05:44.685 --> 00:05:50.274
דיוקן של אדולף היטלר
וגם של צ'רלי צ'פלין.

00:05:50.698 --> 00:05:52.970
אז הרגשתי שאני חייב
לראות את זה,

00:05:52.970 --> 00:05:56.381
כי זה גרם לי להבין
שהעניין איננו הטכניקה--

00:05:56.381 --> 00:05:59.303
העניין הוא תקשורת,
והעניין הוא

00:05:59.303 --> 00:06:03.129
למצוא את דרכי לעשות דברים.

00:06:03.129 --> 00:06:04.964
האוצר השני שמצאתי,

00:06:04.964 --> 00:06:07.357
כשציירתי את סדאם חוסיין,

00:06:07.357 --> 00:06:10.740
זה היה
במלחמת המפרץ הראשונה, ב-1990,

00:06:10.740 --> 00:06:15.105
גרתי אז עם חברה
שהיתה מעשנת כבדה,

00:06:15.105 --> 00:06:17.739
ובכל הבית היו גפרורים.

00:06:17.739 --> 00:06:20.809
ופתאום לקחתי את הגפרורים האלה

00:06:20.809 --> 00:06:23.847
והנחתי אותם על פרצופו
של סדאם חוסיין,

00:06:23.847 --> 00:06:26.181
ועשיתי מהם את השפם.

00:06:26.181 --> 00:06:29.456
אני עשיתי את זה כי חשבתי
שזו הצורה הנכונה,

00:06:29.456 --> 00:06:33.964
אבל רק אח"כ הבנתי
שמסתתר כאן רעיון--

00:06:33.968 --> 00:06:38.385
הגפרורים למעשה הסבירו

00:06:38.385 --> 00:06:42.825
שהאיש הזה
פתח זה עתה במלחמה.

00:06:42.825 --> 00:06:51.043
לא הייתי מוצא את הכרזה
או את הגפרורים

00:06:51.043 --> 00:06:55.439
אם הכל היה הולך לי טוב.

00:06:55.439 --> 00:06:58.179
אם הייתי ממשיך בדרך הישירה.

00:06:58.179 --> 00:07:01.414
אז כשאני מביט על
20-ומשהו השנים האחרונות,

00:07:01.414 --> 00:07:05.624
אני יודע היום שבורכתי בקשיים.

00:07:08.362 --> 00:07:13.882
אגב, אדוראד דה-בונו,
שטבע את המונח "חשיבה רוחבית",

00:07:13.882 --> 00:07:15.905
כינה את ההיפך מזה:

00:07:15.905 --> 00:07:18.586
"תקיעות מתוך הלימות".

00:07:18.586 --> 00:07:20.958
כשהכל כאילו נכון,

00:07:20.958 --> 00:07:22.619
אולי לא נהדר, אבל לא רע,

00:07:22.619 --> 00:07:25.859
אין דחף לחפש פתרונות אחרים.

00:07:25.859 --> 00:07:30.830
אז במקרה שלי, העובדה שהתברכתי
בקשיים גרמה לי לחפש בחוץ.

00:07:31.888 --> 00:07:33.684
אז יצרתי קולאז'.

00:07:33.684 --> 00:07:36.436
התחלתי ליצור קולאז'ים,

00:07:36.436 --> 00:07:40.451
ותפשתי שהקולאז' הוא
הטכניקה המשחקית האולטימטיבית.

00:07:40.451 --> 00:07:44.260
אי-אפשר ליצור קולאז'
בדרך ישירה.

00:07:44.260 --> 00:07:46.324
צריך לשוטט בסביבה--

00:07:46.324 --> 00:07:48.465
למצוא משהו כאן
למצוא משהו שם,

00:07:48.465 --> 00:07:53.269
וכשמצרפים הכל יחד,
יוצרים משהו חדש.

00:07:54.110 --> 00:07:59.615
וקלטתי שצורת העבודה הזו
מאד מאד מתאימה לי.

00:07:59.615 --> 00:08:05.305
חשתי מאד בנוח
לעבוד בצורה כזו.

00:08:11.463 --> 00:08:14.539
הכל היה באמת עניין
של ניסוי וטעייה--

00:08:14.539 --> 00:08:17.206
לנסות דברים,

00:08:17.206 --> 00:08:20.520
ולאפשר לעצמי לעשות שגיאות.

00:08:20.520 --> 00:08:24.343
רוב האובייקטים שאני מנסה
לא מצליחים,

00:08:24.343 --> 00:08:27.686
אבל אני מוכרח לעבור
20 או 30 נסיונות

00:08:27.686 --> 00:08:30.459
כדי למצוא את האחד והיחיד.

00:08:30.459 --> 00:08:32.984
בדיוק כמו שבעיניים של איינשטיין,

00:08:32.984 --> 00:08:37.902
השתמשתי ב-20 גלגלי שיניים
עד שמצאתי את הכי מתאימים.

00:08:37.902 --> 00:08:42.140
אז העניין הוא באמת
לסלוח לעצמך כשאתה טועה.

00:08:42.140 --> 00:08:47.305
והגישה המשחקית מאפשרת לך זאת.
(צחוק)

00:08:47.796 --> 00:08:50.764
כשיצרתי את הדיוקן של
הומר סימפסון,

00:08:50.764 --> 00:08:53.664
כל הרישומים שהכנתי
לא הצליחו,

00:08:53.664 --> 00:08:55.855
אז זרקתי אותם לפח האשפה.

00:08:55.855 --> 00:08:58.158
ואז הסתכלתי על פח האשפה
שבסטודיו שלי,

00:08:58.158 --> 00:09:01.132
והבנתי שהוא בדיוק
הפה של הומר סימפסון!

00:09:01.132 --> 00:09:05.204
(צחוק)
(מחיאות כפיים)

00:09:07.128 --> 00:09:08.783
תודה.

00:09:08.783 --> 00:09:12.955
אז לפעמים התאונות המשמחות האלה
באות להצלתך.

00:09:12.955 --> 00:09:15.738
תמיד יש תאונות משמחות,

00:09:15.738 --> 00:09:19.666
כשאנו משחקים,
וכשאני יוצר קולאז'ים,

00:09:19.666 --> 00:09:21.467
אני שם לב אליהן.

00:09:21.467 --> 00:09:25.574
ולפעמים צריך לעזור להן לקרות.

00:09:25.574 --> 00:09:28.967
לפעמים העניין הוא לצאת
ולחפש משהו,

00:09:28.967 --> 00:09:30.974
שאני אפילו לא יודע מהו.

00:09:30.974 --> 00:09:34.141
כשיצרתי את הדיוקן
של חאפז אל אסד,

00:09:34.141 --> 00:09:38.820
הלכתי לשוק הפשפשים ביפו
כדי לחפש חפצי מתכת,

00:09:39.543 --> 00:09:41.511
ונתקלתי בעצם הזה--

00:09:41.511 --> 00:09:45.855
ואמרתי: "אין לי מושג מה זה,
אבל אני בטוח שלאסד יש כזה בבית!"

00:09:45.855 --> 00:09:48.531
(צחוק)

00:09:48.531 --> 00:09:52.018
זה פשוט הרגיש נכון.

00:09:53.465 --> 00:09:57.962
כשאני יוצר קולאז',
אני רואה רק את מה שמולי.

00:09:57.962 --> 00:10:00.882
קל מאד לשכוח את כל
הדעות המוקדמות,

00:10:00.882 --> 00:10:04.182
איך הדברים צריכים להיות.

00:10:04.182 --> 00:10:06.629
קל לבחון מחדש
דעות מוקדמות אלה.

00:10:06.629 --> 00:10:09.824
לדוגמה, כשיצרתי את
הדיוקן של פידל קסטרו,

00:10:09.824 --> 00:10:12.881
הבנתי שאני פשוט
לא זקוק לפנים,

00:10:12.881 --> 00:10:15.425
וזה עדיין נראה
כמו פידל קסטרו.

00:10:15.425 --> 00:10:18.876
טוב, מי אמר שקריקטורה
צריכה פנים?

00:10:18.876 --> 00:10:20.801
אז ברגע שהבנתי את זה,

00:10:20.801 --> 00:10:24.291
היה לי קל יותר להשתמש
בעצמים אחרים,

00:10:24.291 --> 00:10:27.416
כמעט בכל דבר שרציתי.

00:10:27.416 --> 00:10:30.813
למשל, בלון גומי מתוח
עבור מייקל ג'קסון,

00:10:30.813 --> 00:10:33.947
כי ברור שזה מה שהעור שלו
עשוי ממנו,

00:10:34.141 --> 00:10:37.664
(צחוק)

00:10:37.664 --> 00:10:42.365
או נקניקיה אצל ילצין,
(צחוק)

00:10:43.621 --> 00:10:47.229
או לחם אצל קרל מרקס,
(צחוק)

00:10:49.045 --> 00:10:52.648
או רגל-עוף אצל גולדה מאיר,
(צחוק)

00:10:52.648 --> 00:10:54.375
או גפילטע פיש.

00:10:54.375 --> 00:10:59.077
אבל אולי הדבר הכי חשוב
שלמדתי מיצירת קולאז'ים,

00:10:59.093 --> 00:11:02.959
נוגע להסתגלות, להתגמשות.

00:11:02.963 --> 00:11:06.476
ובאמת, כי כל עצם חדש
שמגיע אלי

00:11:06.476 --> 00:11:10.129
יכול לשנות לגמרי
את מה שאני עושה,

00:11:10.129 --> 00:11:12.228
כי הדברים לא מודבקים.

00:11:12.228 --> 00:11:16.414
ואט-אט הבנתי שאני מתחיל
לחיות כך את חיי.

00:11:16.414 --> 00:11:19.301
לא רק לעסוק בעבודתי כך.

00:11:19.301 --> 00:11:24.534
הקולאז' באמת לימד אותי
לחיות את חיי באופן גמיש יותר.

00:11:25.265 --> 00:11:30.984
ואני התחלתי להשגיח באוצרות
שהופיעו בחיי.

00:11:31.523 --> 00:11:35.717
הדבר הראשון קרה אחרי שעשיתי
את ספר הילדים הראשון שלי:

00:11:35.717 --> 00:11:37.854
"נוצה סגולה", בעברית,

00:11:37.854 --> 00:11:42.298
או "הנוצה הסגולה המושלמת" באנגלית.

00:11:42.298 --> 00:11:45.128
ומה שקרה היה,
שאחרי שעשיתי את הספר,

00:11:45.128 --> 00:11:50.877
ילדים התחילו לשלוח לי
כל מיני ציורים תמימים,

00:11:50.877 --> 00:11:53.908
עם עצמים, או עם אוכל,
שהם הכינו,

00:11:53.908 --> 00:11:56.968
(צחוק)

00:11:56.968 --> 00:12:01.324
חלקם היו פחות תמימים,
כמו הדיוקן הזה של מוניקה לוינסקי.

00:12:01.324 --> 00:12:03.543
(צחוק)

00:12:03.543 --> 00:12:05.932
ליאור זמיר,
שהיה אז בן 12,

00:12:05.932 --> 00:12:09.745
שלח לי את זה עם המכתב:
"והוספתי גם את הכתם."

00:12:09.745 --> 00:12:12.385
(צחוק)

00:12:12.385 --> 00:12:16.378
(מחיאות כפיים)

00:12:17.447 --> 00:12:22.294
האנשים מתפתחים פה מהר.
(צחוק)

00:12:22.294 --> 00:12:26.268
אבל זה גרם לי להתחיל
לבקר בבתי-ספר,

00:12:26.268 --> 00:12:29.138
ולערוך סדנאות עם ילדים,

00:12:29.138 --> 00:12:31.968
בהתחלה בישראל,
ואח"כ התחלתי לנסוע

00:12:31.968 --> 00:12:36.173
למקומות אחרים, כמו ברזיל,
כמו סין.

00:12:36.173 --> 00:12:40.620
ובהדרגה, הילדים שמשתתפים
בסנדאות שלי הלכו והתבגרו,

00:12:40.620 --> 00:12:47.106
ואני הבנתי שאפילו מבוגרים יכולים
לעשות דברים מדהימים עם חפצים.

00:12:47.396 --> 00:12:49.957
הביטו בדיוקן העצמי
שהבחור הזה עשה--

00:12:49.957 --> 00:12:52.537
הוא לא אמן,
אלא טכנאי רנטגן.

00:12:52.537 --> 00:12:54.803
(צחוק)

00:12:54.803 --> 00:12:58.495
אז הבנתי שאם אני נותן
לאנשים האלה עפרון,

00:12:58.495 --> 00:13:03.606
ודף נייר, כולם ודאי יעשו
משהו כזה.

00:13:04.880 --> 00:13:06.710
אבל משום שהם שיחקו,

00:13:06.710 --> 00:13:10.794
הם באמת יכלו
לעקוף את הקשיים האלה,

00:13:10.794 --> 00:13:14.295
והם אפילו לא ידעו
שהם יוצרים אמנות.

00:13:14.295 --> 00:13:16.228
הם סתם שיחקו--

00:13:16.228 --> 00:13:20.796
והם היו מרוצים ממה שיצא.

00:13:20.796 --> 00:13:22.932
זה בעצם היה דומה למדי לתהליך

00:13:22.932 --> 00:13:28.218
שקרה לי 20-ומשהו שנה
קודם לכן.

00:13:28.218 --> 00:13:31.566
אבל אז נתקלתי באוצר נוסף--

00:13:32.258 --> 00:13:35.691
קבוצה של מרפאים באמנות
יצרו איתי קשר

00:13:35.691 --> 00:13:38.040
לבוא לעבוד בבית-חולים בישראל

00:13:38.040 --> 00:13:41.383
עם הילדים, במחלקה האונקולוגית.

00:13:41.383 --> 00:13:44.335
בילינו ביחד שלושה ימים

00:13:44.335 --> 00:13:48.659
ועשינו סדנאות מדהימות
עם הילדים האלה.

00:13:48.659 --> 00:13:51.747
הילדים עשו באמת עבודות נפלאות.

00:13:51.747 --> 00:13:55.503
הילד האלה, למשל
עשה דיוקן של הרופא

00:13:55.503 --> 00:14:00.454
שניהל את תהליך
השתלת מח העצם אצלו.

00:14:00.454 --> 00:14:05.070
והמזרק שבו השתמש עבור אפו
היה זה שבו השתמש הרופא.

00:14:07.573 --> 00:14:11.494
אח"כ עבדנו עם מבוגרים,

00:14:11.494 --> 00:14:13.690
גם הם חולי סרטן,

00:14:13.690 --> 00:14:17.566
שגם עשו יצירות אמנות נהדרות.

00:14:18.459 --> 00:14:22.668
ובהמשך עבדנו עם משוחררי צבא,

00:14:23.048 --> 00:14:27.773
ומשוחררי צבא שסבלו
ממצוקה פוסט-טראומתית.

00:14:27.773 --> 00:14:31.056
הייתם צריכים לראות את
הגברים בני ה-50 האלה

00:14:31.056 --> 00:14:35.112
יוצרים עבודות אמנות מדהימות--

00:14:35.251 --> 00:14:38.458
רק מתוך משחק בעצמים.

00:14:38.458 --> 00:14:40.453
הביטו בזה.

00:14:40.453 --> 00:14:44.385
האם זהו דיוקן עצמי?
האם הדג הקטן הוא דיוקן עצמי,

00:14:44.385 --> 00:14:46.533
או אולי הדג הגדול?

00:14:46.533 --> 00:14:51.326
ואז הבנתי שהעניין הוא בעצם
לא יצירת אמנות--

00:14:51.326 --> 00:14:53.780
אלא לספר סיפורים.

00:14:53.780 --> 00:14:56.130
מדובר בתקשורת.

00:14:56.130 --> 00:14:59.487
המשחק באמצעות הקולאז'

00:14:59.487 --> 00:15:03.562
מאפשר לאנשים
לספר סיפור דרך אמנות,

00:15:03.577 --> 00:15:09.403
שאולי היה קשה לספרו במלים.

00:15:10.215 --> 00:15:14.408
ברוצני לסיים עם הבחור הזה,
התמונה של הבחור הזה.

00:15:14.485 --> 00:15:19.998
הוא השתתף באחת הסדנאות שלי
בתל-אביב, בביה"ס ביאליק רוגוזין.

00:15:20.049 --> 00:15:21.956
והוא כנראה לא הבין את זה--

00:15:21.956 --> 00:15:25.945
אתה אמור להדביק את הדברים
על הלוח, לא על עצמך.

00:15:25.945 --> 00:15:27.273
(צחוק)

00:15:27.273 --> 00:15:29.633
אבל משום שהוא לא הקשיב לי,

00:15:29.633 --> 00:15:32.642
הוא לא הקשיב להנחות המוקדמות,
הוא שיחק.

00:15:32.642 --> 00:15:36.041
הוא הקשיב רק לקולו הפנימי

00:15:36.041 --> 00:15:38.105
ולמה שהיה מולו,

00:15:38.105 --> 00:15:42.211
הוא יצר תמונה מאד מיוחדת,

00:15:42.211 --> 00:15:44.526
שאותה אנו מציגים כאן היום.

00:15:44.526 --> 00:15:47.311
כשאנו משחקים, אנו חופשיים!

00:15:48.618 --> 00:15:50.427
תודה רבה לכם.

00:15:50.443 --> 00:15:52.597
(מחיאות כפיים)

00:15:52.819 --> 00:15:54.248
תודה לכם.