האשה ששינתה את מוחה: ברברה ארוסמית'-יאנג ב-TEDxטורונטו
-
0:00 - 0:13[מחיאות כפיים]
-
0:13 - 0:15אני רוצה לגלות סוד קטן,
-
0:15 - 0:18שאני מקווה שבסוף ההרצאה
כבר לא יהיה סוד. -
0:18 - 0:24אני משוגעת על המוח האנושי,
ומלאת התלהבות ולהט ביחס אליו. -
0:24 - 0:29המדע לימד אותנו
שהמוח שלנו מעצב אותנו, -
0:29 - 0:33שהוא הופך כל אחד מאיתנו לייחודי.
-
0:33 - 0:40ואם נחשוב על מוחנו--
יש בו 200 מיליארד נוירונים. -
0:40 - 0:45חישבו על אוכלוסיית העולם:
7 מיליארדים בלבד - -
0:45 - 0:52ובנוסף, יש לנו במוח
מאות טריליוני קישורים עצביים. -
0:52 - 0:56אם נחשוב על כל הכוכבים
שבגלקסיית שביל החלב, -
0:56 - 1:02הרי שבמוחנו יש יותר קישורים
מכל הכוכבים האלה גם יחד. -
1:02 - 1:06אז האיבר המורכב להפליא הזה,
שאנו נושאים עימנו לכל מקום, -
1:06 - 1:10אכן מעצב את זהותנו.
-
1:10 - 1:13זהו מסנן.
הוא מסנן את תפישתנו -
1:13 - 1:18והבנתנו את עצמנו,
את הזולת ואת העולם, -
1:18 - 1:21ואת מקומנו בעולם.
-
1:21 - 1:24ומה שמדהים ביותר:
-
1:24 - 1:27אין שני מוחות זהים בדיוק.
-
1:27 - 1:30אם תביטו באדם שלידכם
-
1:30 - 1:33ותבחינו בכל ההבדלים הגופניים ביניכם:
-
1:33 - 1:37צורת האף, צבע העיניים, הגובה,
-
1:37 - 1:41ההבדלים בין שני מוחותיכם
רבים יותר -
1:41 - 1:45מכל ההבדלים הגופניים האלה
גם יחד. -
1:45 - 1:50כך שהמוח שלנו אכן הופך
כל אחד ואחת מאיתנו ל"אני" ייחודי. -
1:50 - 1:55ואני באתי היום
לשתף אתכם בסיפורי: -
1:55 - 1:58כיצד למדתי
-
1:58 - 2:00שלא רק שהמוח מעצב אותנו
-
2:00 - 2:05אלא שגם אנו יכולים
לעצב את המוח. -
2:05 - 2:08והסיפור שלי החל
בכיתה א', -
2:08 - 2:12בכיתה א' אובחנתי כבעלת
מחסום נפשי. -
2:12 - 2:14נאמר לי שיש בי פגם,
-
2:14 - 2:19ונאמר לי שלעולם לא אלמד
כמו ילדים אחרים. -
2:19 - 2:24והמסר היה אז חד וברור.
-
2:24 - 2:29נאמר לי שעלי ללמוד לחיות
עם אותן מגבלות. -
2:29 - 2:35זה היה ב-1957, עידן המוח
הבלתי-משתנה. -
2:35 - 2:41הילדות היתה עבורי
מאבק עז. -
2:41 - 2:44לא יכולתי לקרוא שעון,
לא הבנתי את היחסים -
2:44 - 2:49בין מחוג השעות
ומחוג הדקות בשעון. -
2:49 - 2:54לא יכולתי להבין שפה.
רוב מה שקראתי או שמעתי -
2:54 - 2:58היה ברור ומובן כמו ג'יבריש.
-
2:58 - 3:01יכולתי להבין דברים מוחשיים.
-
3:01 - 3:03אם אמרו לי:
"האיש לובש מעיל שחור", -
3:03 - 3:07יכולתי ליצור בראשי תמונה
ולהבין זאת. -
3:07 - 3:14אבל מה שלא יכולתי לעשות הוא להבין
מושגים, רעיונות או מערכות יחסים. -
3:14 - 3:17כך שהרבה דברים היו מבלבלים.
-
3:17 - 3:23תהיתי איך ייתכן שדודתי
היא גם אחותה של אמי, -
3:23 - 3:28ומהי באמת המשמעות
של השבר הזה, אחד מעל ארבע? -
3:29 - 3:32כל מושג מופשט היה קשה בשבילי:
-
3:32 - 3:36אירוניה ובדיחות:
דברים בלתי-אפשריים. -
3:36 - 3:40אז למדתי לצחוק כשאחרים צחקו.
-
3:40 - 3:44גורם ותוצאה?
אלה לא היו קיימים בעולמי. -
3:45 - 3:49לא היו סיבות
להתרחשותם של דברים. -
3:49 - 3:56עולמי היה סדרת פיסות ושברים
נטולי הקשרים. -
3:56 - 4:00ובסופו של דבר,
ראייתי המקוטעת את העולם -
4:00 - 4:05גרמה לי לתחושת עצמי
מקוטעת מאד. -
4:06 - 4:09ולא רק זה,
אלא שכל צד שמאל של גופי -
4:09 - 4:13הפך לישות זרה
שאינה מחוברת לשאר גופי. -
4:13 - 4:17הייתי נתקלת ומתנגשת בדברים
בצד שמאל של גופי. -
4:17 - 4:21כל מה שהרמתי ביד שמאל,
היה נופל לי. -
4:21 - 4:25אם הנחתי את יד שמאל
על תנור חם, הייתי חשה כאב, -
4:25 - 4:28אבל לא היה לי מושג
מה מקורו. -
4:28 - 4:31באמת סיכנתי את עצמי.
-
4:31 - 4:36אמי? היא היתה משוכנעת
שעד גיל 5 אמות. -
4:36 - 4:40וכאילו לא די בזה,
היו לי בעיות התמצאות במרחב: -
4:40 - 4:43לא יכולתי לדמיין
מרחב תלת-מימדי. -
4:43 - 4:46לא יכולתי לדמיין במוחי מפות.
-
4:46 - 4:49תמיד הלכתי לאיבוד,
אפילו בבתי חברים. -
4:49 - 4:53חציה של רחוב
השרתה עלי אימה: -
4:53 - 4:56לא יכולתי לקבוע
באיזה מרחק נמצאות המכוניות. -
4:56 - 4:59לימודי הנדסת המישור
היו סיוט. -
4:59 - 5:02חשתי בושה עמוקה
-
5:02 - 5:06הרגשתי שאני פגומה
באופן איום ונורא. -
5:06 - 5:09ובמוח הילדותי שלי,
כששמעתי את האבחנה -
5:09 - 5:13של "מחסום (בלוק) נפשי",
-
5:13 - 5:17חשבתי שיש לי בראש
קוביית עץ שמקשה עלי ללמוד. -
5:17 - 5:21לא היתה לי קוביית עץ בראש,
אבל לא טעיתי בהרבה. -
5:21 - 5:25היו לי חסימות,
כפי שאלמד לדעת מאוחר יותר, -
5:25 - 5:28בחלקים קריטיים ביותר
של מוחי. -
5:29 - 5:32כן. ניסיתי את כל הגישות המסורתיות.
-
5:32 - 5:36כולן עבדו על פיצוי,
על עקיפת הבעיה, -
5:36 - 5:39על מציאת חוזקות כתמיכה לחולשות,
-
5:39 - 5:44הן לא ניסו להתייחס לשורש הבעיה,
-
5:44 - 5:51והן תבעו מאמצי-גבורה
שהניבו תוצאות מוגבלות למדי מבחינתי. -
5:52 - 5:55ואז הגעתי לכיתה ח'.
-
5:55 - 5:58נקלעתי למבוי סתום.
-
5:58 - 6:01לא יכולתי להעלות בדעתי
איך אלך לתיכון -
6:01 - 6:05ואתמודד עם תכנית לימודים
מורכבת יותר. -
6:05 - 6:09האפשרות היחידה שיכולתי לראות
היתה לשים קץ לחיי. -
6:09 - 6:15אז החלטתי להפסיק את הכאב.
-
6:15 - 6:20ובבוקר למחרת, כשהתעוררתי
מנסיון ההתאבדות הכושל שלי, -
6:20 - 6:25גערתי בעצמי על שאפילו את זה
לא הצלחתי לעשות כמו שצריך. -
6:25 - 6:27אז המשכתי הלאה באומץ.
-
6:27 - 6:34וחלק ממה שעזר לי להמשיך
היתה גישה מסוימת שלמדתי מאבי. -
6:34 - 6:38הוא היה ממציא
שאהב מאד את התהליך היצירתי. -
6:38 - 6:43והוא לימד אותי שכשיש בעיה,
ואין כל פתרון, -
6:43 - 6:46עלייך ליצור פתרון בעצמך.
-
6:46 - 6:50ודבר נוסף
שהוא לימד אותי, היה, -
6:50 - 6:54שלפני שאפשר לפתור בעיה,
צריך לזהות את טבעה. -
6:54 - 6:59אז המשכתי במסע הציד שלי,
המשכתי ללימודי פסיכולוגיה, -
6:59 - 7:02כדי להבין
מה לא בסדר אצלי, -
7:02 - 7:06מהו מקור בעיותי.
-
7:06 - 7:14ואז, בקיץ 1977,
קרה משהו ששינה את חיי. -
7:14 - 7:18פגשתי מוח דומה לשלי.
-
7:18 - 7:24חייל רוסי, ליובה סלצקי,
שההבדל היחיד בינינו היה, -
7:24 - 7:27שמוחו עוצב ע"י קליע,
-
7:27 - 7:31ושלי היה כזה מלידה.
-
7:31 - 7:36את סלצקי פגשתי בין דפיו של ספר,
"האיש עם העולם המנופץ", -
7:36 - 7:40מאת הפסיכולוג הרוסי המבריק
אלכסנדר לוריא. -
7:40 - 7:43כשקראתי את סיפורו של סלצקי--
-
7:43 - 7:48הוא לא ידע לקרוא שעון,
הוא אמר שהוא חי בערפל סמיך, -
7:48 - 7:51הוא קלט רק קטעים,
פיסות ורסיסים. -
7:51 - 7:54האיש הזה חי את חיי.
-
7:54 - 7:58אז כעת, בגיל 25,
בשנת 1977, -
7:58 - 8:02הבנתי מהו מקור הבעיה שלי.
-
8:02 - 8:08חלק ממוחי, במחצית השמאלית שלו,
לא פעל. -
8:08 - 8:13ואז נתקלתי בעבודתו של מארק רוזנצווייג,
והוא הראה לי פתרון. -
8:13 - 8:15רוזנצווייג עבד עם חולדות,
-
8:15 - 8:19והוא גילה שחולדות,
בסביבה עשירה ומלאת-גירויים, -
8:19 - 8:23הוכיחו כושר למידה טוב יותר,
וכשהוא בדק את מוחותיהן, -
8:23 - 8:28הם השתנו מבחינה פיזית
כדי לתמוך בלמידה זו. -
8:29 - 8:32זאת היתה גמישות עצבית בפעולה.
-
8:32 - 8:34גמישות עצבית או נוירופלסטיות,
היא בלשון פשוטה -
8:34 - 8:41יכולתו של המוח
להשתנות פיזית ותפקודית עקב גירוי. -
8:41 - 8:44אז עכשיו היה לי ברור
מה עלי לעשות. -
8:44 - 8:48היה עלי למצוא דרך להפעיל,
לתרגל את מוחי -
8:48 - 8:51כדי לחזק את אותם
חלקים חלשים. -
8:51 - 8:56וזו היתה התחלת ההשתנות שלי,
וגם התחלת מפעל חיי. -
8:56 - 9:02והיה עלי לסמוך על כך
שלבני-אדם יש אותה גמישות עצבית, -
9:02 - 9:05ואולי יותר מאשר חולדות.
-
9:05 - 9:08אז התחלתי ליצור
את התרגיל הראשון שלי, -
9:08 - 9:12והשתמשתי בשעונים, כי שעון
הוא סוג של מערכת יחסים, -
9:12 - 9:14ואני מעולם לא הצלחתי
לקרוא שעון, -
9:14 - 9:16אז התחלתי עם שעון
בעל שני מחוגים, -
9:16 - 9:20כדי לאלץ את מוחי
לעבד מערכת יחסים, -
9:20 - 9:22ואחר הוספתי מחוג שלישי
ומחוג רביעי, -
9:22 - 9:27כי רציתי לאלץ את מוחי
לעבוד יותר ויותר קשה -
9:27 - 9:31כדי שיאסוף ויחבר מושגים,
ויבין את הקשרים ביניהם. -
9:31 - 9:33אחרי 3 או 4 חודשים,
-
9:33 - 9:38ידעתי שמשהו משמעותי השתנה.
-
9:38 - 9:43תמיד רציתי לקרוא פילוסופיה,
ומעולם לא הצלחתי להבינה. -
9:43 - 9:47ובמקרה יש לי גישה
לספריית פילוסופיה. -
9:47 - 9:50נכנסתי, הורדתי את הספר
מן המדף, -
9:50 - 9:52ופתחתי אותו בעמוד אקראי,
-
9:52 - 9:57וקראתי את העמוד ההוא,
והבנתי אותו תוך כדי קריאה. -
9:57 - 10:01זה מעולם לא קרה לי
כל חיי. -
10:01 - 10:04ואז חשבתי: "אולי זה מקרה.
אולי זה היה ספר קל." -
10:04 - 10:08אז לקחתי ספר נוסף מן המדף,
פתחתי אותו, קראתי והבנתי. -
10:08 - 10:12וכשסיימתי, הייתי מוקפת בערימה
של מאה ספרים, -
10:12 - 10:17ויכולתי לקרוא ולהבין
כל עמוד ועמוד. -
10:17 - 10:21אז ידעתי לבטח שמשהו השתנה.
-
10:21 - 10:25[מחיאות כפיים]
-
10:25 - 10:28תודה.
הניסוי שלי הצליח. -
10:28 - 10:31המוח האנושי אכן מסוגל להשתנות.
-
10:31 - 10:34ואז החלטתי ליצור ניסוי
עבור החלק הזר בגופי, -
10:34 - 10:39ולשם כך ידעתי שעלי לעבוד
על אזור במחצית המוח הימנית, -
10:39 - 10:42קליפת המוח התחושתית,
שרושמת תחושות. -
10:42 - 10:47יצרתי עבורה תרגיל,
ואני כבר לא מסכנת את עצמי. -
10:47 - 10:50ואחר החלטתי לטפל בבעיה המרחבית
-
10:50 - 10:52כי כבר נמאס לי ללכת לאיבוד.
-
10:52 - 10:55אז פיתחתי תרגיל אחר
בשביל זה, -
10:55 - 10:58ואני כבר לא הולכת לאיבוד,
אני יודעת לקרוא מפה. -
10:58 - 10:59אני לא אוהבת
מכשירי איכון לווייני, -
10:59 - 11:02כי כעת אני אוהבת לקרוא מפות,
משום שאני יכולה. -
11:04 - 11:07עכשיו כבר ידעתי
שהמוח מסוגל להשתנות. -
11:07 - 11:11הייתי הוכחה חיה
לגמישות העצבית האנושית. -
11:12 - 11:16ומה שממש שובר לי את הלב,
-
11:17 - 11:21הוא שאני עדיין פוגשת
אנשים וילדים -
11:21 - 11:25שנאבקים בבעיות למידה,
-
11:25 - 11:30ועדיין ממשיכים לומר להם
את מה שאמרו לי ב-1957, -
11:30 - 11:34שעליהם ללמוד לחיות
עם המגבלה שלהם. -
11:34 - 11:36הם לא מעזים לחלום.
-
11:36 - 11:44ומה שאני למדתי מאז 1977,
כשפגשתי את סלצקי, לוריא ורוזנצווייג, -
11:44 - 11:47הוא שמוחנו אכן מעצב אותנו,
-
11:47 - 11:53הוא משפיע על מעורבותנו,
השתתפותנו ומקומנו בעולם. -
11:53 - 11:59ושלכל אחד ואחת מאיתנו
יש פרופיל ייחודי של חוזקות וחולשות. -
11:59 - 12:05ושאם יש מגבלה, איננו בהכרח
חייבים לחיות עימה. -
12:05 - 12:09היום ידוע לנו על הגמישות העצבית.
-
12:09 - 12:14ואנו יכולים לרתום
את תכונת ההשתנות של המוח -
12:14 - 12:20וליצור תכניות לחיזוק, גירוי
ושינוי המוח. -
12:20 - 12:27וב-1966, רוזנצווייג זרק לנו כפפה;
-
12:27 - 12:31הוא אמר, האתגר שהוא הציב היה,
שניקח את מה שהוא למד בעזרת החולדות -
12:31 - 12:34וניישם זאת ללמידה האנושית.
-
12:34 - 12:39ואנו חייבים לאמץ את האתגר הזה.
-
12:39 - 12:42אנו צריכים גם לקרוא תיגר
על שיטות עכשוויות, -
12:42 - 12:45שעדיין פועלות על יסוד
תבנית החשיבה -
12:45 - 12:47של המוח שאינו ניתן לשינוי.
-
12:48 - 12:49עלינו לעבוד ביחד,
-
12:49 - 12:53לקחת את מה שידוע לנו כעת
על הגמישות העצבית -
12:53 - 12:56ולפתח תכניות שמעצבות את המוח,
-
12:56 - 13:00כדי לשנות את עתיד הלמידה.
-
13:00 - 13:04החזון שלי הוא של עולם
שניצור אנחנו, -
13:04 - 13:10ושבו אף ילד לא ייאלץ לחיות
עם המאבק והכאב המתמשכים -
13:10 - 13:12של נכות למידה.
-
13:12 - 13:15החזון שלי הוא שהתרגול הקוגניטיבי
-
13:16 - 13:19יהפוך לחלק רגיל בתכניות הלימודים.
-
13:19 - 13:25החזון שלי הוא שביה"ס יהפוך למקום
שאליו אנו הולכים כדי לחזק את מוחנו, -
13:25 - 13:31כדי להפוך ללומדים יעילים ומשפיעים
המעורבים בתהליך הלמידה. -
13:31 - 13:36ושבתור לומדים, לא רק נעז לחלום,
-
13:36 - 13:40אלא נוכל גם להגשים
את חלומותינו. -
13:40 - 13:45ועבורי, אלה הנישואין המושלמים
בין מדעי המוח לחינוך. -
13:45 - 13:47תודה לכם.
-
13:47 - 13:54[מחיאות כפיים]
- Title:
- האשה ששינתה את מוחה: ברברה ארוסמית'-יאנג ב-TEDxטורונטו
- Description:
-
more » « less
ברברה ארוסמית'-יאנג היא היוצרת וויושבת הראש של ביה"ס ארוסמית' ושל תכנית ארוסמית', והיא גם הסופרת של רב-המכר הבינלאומי "האשה ששינתה את מוחה" (www.barbaraarrowsmithyoung.com/book). היא מחזיקה בתואר בוגרת במדעים בתחום חקר הילד מטעם אוניברסיטת גואלפה, ובתואר מוסמכת בפסיכולוגיה חינוכית מטעם אוניברסיטת טורונטו (מכון אונטריו למחקרים בחינוך). ארוסמית'-יאנג מוכרת כמי שיצרה את אחד היישומים המעשיים הראשונים של עקרונות הגמישות העצבית (נוירופלסטיות) לטיפול בבעיות למידה. תכניתה מופעלת ב-54 בתי ספר בכל העולם.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDxTalks
- Duration:
- 13:57
|
TED Translators admin edited Hebrew subtitles for The Woman Who Changed Her Brain: Barbara Arrowsmith-Young at TEDxToronto | |
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for The Woman Who Changed Her Brain: Barbara Arrowsmith-Young at TEDxToronto | |
|
|
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for The Woman Who Changed Her Brain: Barbara Arrowsmith-Young at TEDxToronto | |
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for The Woman Who Changed Her Brain: Barbara Arrowsmith-Young at TEDxToronto | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for The Woman Who Changed Her Brain: Barbara Arrowsmith-Young at TEDxToronto | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for The Woman Who Changed Her Brain: Barbara Arrowsmith-Young at TEDxToronto | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for The Woman Who Changed Her Brain: Barbara Arrowsmith-Young at TEDxToronto | |
|
|
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for The Woman Who Changed Her Brain: Barbara Arrowsmith-Young at TEDxToronto |