1
00:00:00,000 --> 00:00:12,751
[מחיאות כפיים]

2
00:00:12,751 --> 00:00:14,663
אני רוצה לגלות סוד קטן,

3
00:00:14,663 --> 00:00:18,403
שאני מקווה שבסוף ההרצאה
כבר לא יהיה סוד.

4
00:00:18,403 --> 00:00:24,180
אני משוגעת על המוח האנושי,
ומלאת התלהבות ולהט ביחס אליו.

5
00:00:24,180 --> 00:00:29,362
המדע לימד אותנו
שהמוח שלנו מעצב אותנו,

6
00:00:29,362 --> 00:00:33,177
שהוא הופך כל אחד מאיתנו לייחודי.

7
00:00:33,177 --> 00:00:40,431
ואם נחשוב על מוחנו--
יש בו 200 מיליארד נוירונים.

8
00:00:40,431 --> 00:00:45,285
חישבו על אוכלוסיית העולם:
7 מיליארדים בלבד -

9
00:00:45,285 --> 00:00:51,944
ובנוסף, יש לנו במוח
מאות טריליוני קישורים עצביים.

10
00:00:51,944 --> 00:00:56,269
אם נחשוב על כל הכוכבים
שבגלקסיית שביל החלב,

11
00:00:56,269 --> 00:01:02,339
הרי שבמוחנו יש יותר קישורים
מכל הכוכבים האלה גם יחד.

12
00:01:02,339 --> 00:01:06,383
אז האיבר המורכב להפליא הזה,
שאנו נושאים עימנו לכל מקום,

13
00:01:06,383 --> 00:01:09,979
אכן מעצב את זהותנו.

14
00:01:09,979 --> 00:01:12,806
זהו מסנן.
הוא מסנן את תפישתנו

15
00:01:12,806 --> 00:01:17,854
והבנתנו את עצמנו,
את הזולת ואת העולם,

16
00:01:17,854 --> 00:01:21,151
ואת מקומנו בעולם.

17
00:01:21,151 --> 00:01:23,571
ומה שמדהים ביותר:

18
00:01:23,571 --> 00:01:27,434
אין שני מוחות זהים בדיוק.

19
00:01:27,434 --> 00:01:29,765
אם תביטו באדם שלידכם

20
00:01:29,765 --> 00:01:32,993
ותבחינו בכל ההבדלים הגופניים ביניכם:

21
00:01:32,993 --> 00:01:37,350
צורת האף, צבע העיניים, הגובה,

22
00:01:37,350 --> 00:01:40,759
ההבדלים בין שני מוחותיכם
רבים יותר

23
00:01:40,759 --> 00:01:45,238
מכל ההבדלים הגופניים האלה
גם יחד.

24
00:01:45,238 --> 00:01:49,972
כך שהמוח שלנו אכן הופך
כל אחד ואחת מאיתנו ל"אני" ייחודי.

25
00:01:49,972 --> 00:01:55,231
ואני באתי היום
לשתף אתכם בסיפורי:

26
00:01:55,231 --> 00:01:57,904
כיצד למדתי

27
00:01:57,904 --> 00:02:00,118
שלא רק שהמוח מעצב אותנו

28
00:02:00,118 --> 00:02:04,825
אלא שגם אנו יכולים
לעצב את המוח.

29
00:02:04,825 --> 00:02:07,841
והסיפור שלי החל
בכיתה א',

30
00:02:07,841 --> 00:02:11,845
בכיתה א' אובחנתי כבעלת
מחסום נפשי.

31
00:02:11,845 --> 00:02:14,374
נאמר לי שיש בי פגם,

32
00:02:14,374 --> 00:02:19,227
ונאמר לי שלעולם לא אלמד
כמו ילדים אחרים.

33
00:02:19,227 --> 00:02:23,595
והמסר היה אז חד וברור.

34
00:02:23,595 --> 00:02:28,839
נאמר לי שעלי ללמוד לחיות
עם אותן מגבלות.

35
00:02:28,839 --> 00:02:34,691
זה היה ב-1957, עידן המוח
הבלתי-משתנה.

36
00:02:34,691 --> 00:02:40,556
הילדות היתה עבורי
מאבק עז.

37
00:02:40,556 --> 00:02:44,449
לא יכולתי לקרוא שעון,
לא הבנתי את היחסים

38
00:02:44,449 --> 00:02:48,704
בין מחוג השעות
ומחוג הדקות בשעון.

39
00:02:48,704 --> 00:02:54,445
לא יכולתי להבין שפה.
רוב מה שקראתי או שמעתי

40
00:02:54,445 --> 00:02:58,247
היה ברור ומובן כמו ג'יבריש.

41
00:02:58,247 --> 00:03:00,620
יכולתי להבין דברים מוחשיים.

42
00:03:00,620 --> 00:03:03,321
אם אמרו לי:
"האיש לובש מעיל שחור",

43
00:03:03,321 --> 00:03:07,295
יכולתי ליצור בראשי תמונה
ולהבין זאת.

44
00:03:07,295 --> 00:03:14,189
אבל מה שלא יכולתי לעשות הוא להבין
מושגים, רעיונות או מערכות יחסים.

45
00:03:14,189 --> 00:03:17,476
כך שהרבה דברים היו מבלבלים.

46
00:03:17,476 --> 00:03:22,512
תהיתי איך ייתכן שדודתי
היא גם אחותה של אמי,

47
00:03:22,512 --> 00:03:27,809
ומהי באמת המשמעות
של השבר הזה, אחד מעל ארבע?

48
00:03:29,133 --> 00:03:32,255
כל מושג מופשט היה קשה בשבילי:

49
00:03:32,255 --> 00:03:35,663
אירוניה ובדיחות:
דברים בלתי-אפשריים.

50
00:03:35,663 --> 00:03:39,594
אז למדתי לצחוק כשאחרים צחקו.

51
00:03:40,287 --> 00:03:44,276
גורם ותוצאה?
אלה לא היו קיימים בעולמי.

52
00:03:44,923 --> 00:03:49,287
לא היו סיבות
להתרחשותם של דברים.

53
00:03:49,287 --> 00:03:55,972
עולמי היה סדרת פיסות ושברים
נטולי הקשרים.

54
00:03:55,972 --> 00:03:59,895
ובסופו של דבר,
ראייתי המקוטעת את העולם

55
00:03:59,895 --> 00:04:05,450
גרמה לי לתחושת עצמי
מקוטעת מאד.

56
00:04:06,020 --> 00:04:09,309
ולא רק זה,
אלא שכל צד שמאל של גופי

57
00:04:09,309 --> 00:04:13,370
הפך לישות זרה
שאינה מחוברת לשאר גופי.

58
00:04:13,370 --> 00:04:17,135
הייתי נתקלת ומתנגשת בדברים
בצד שמאל של גופי.

59
00:04:17,135 --> 00:04:21,000
כל מה שהרמתי ביד שמאל,
היה נופל לי.

60
00:04:21,000 --> 00:04:24,918
אם הנחתי את יד שמאל
על תנור חם, הייתי חשה כאב,

61
00:04:24,918 --> 00:04:27,749
אבל לא היה לי מושג
מה מקורו.

62
00:04:27,749 --> 00:04:31,287
באמת סיכנתי את עצמי.

63
00:04:31,287 --> 00:04:36,274
אמי? היא היתה משוכנעת
שעד גיל 5 אמות.

64
00:04:36,274 --> 00:04:40,093
וכאילו לא די בזה,
היו לי בעיות התמצאות במרחב:

65
00:04:40,093 --> 00:04:42,567
לא יכולתי לדמיין
מרחב תלת-מימדי.

66
00:04:42,567 --> 00:04:45,531
לא יכולתי לדמיין במוחי מפות.

67
00:04:45,531 --> 00:04:49,034
תמיד הלכתי לאיבוד,
אפילו בבתי חברים.

68
00:04:49,034 --> 00:04:52,537
חציה של רחוב
השרתה עלי אימה:

69
00:04:52,537 --> 00:04:56,040
לא יכולתי לקבוע
באיזה מרחק נמצאות המכוניות.

70
00:04:56,040 --> 00:04:58,537
לימודי הנדסת המישור
היו סיוט.

71
00:04:58,537 --> 00:05:01,582
חשתי בושה עמוקה

72
00:05:01,582 --> 00:05:05,665
הרגשתי שאני פגומה
באופן איום ונורא.

73
00:05:05,665 --> 00:05:08,944
ובמוח הילדותי שלי,
כששמעתי את האבחנה

74
00:05:08,944 --> 00:05:12,888
של "מחסום (בלוק) נפשי",

75
00:05:12,888 --> 00:05:16,762
חשבתי שיש לי בראש
קוביית עץ שמקשה עלי ללמוד.

76
00:05:16,762 --> 00:05:21,191
לא היתה לי קוביית עץ בראש,
אבל לא טעיתי בהרבה.

77
00:05:21,191 --> 00:05:24,813
היו לי חסימות,
כפי שאלמד לדעת מאוחר יותר,

78
00:05:24,813 --> 00:05:27,833
בחלקים קריטיים ביותר
של מוחי.

79
00:05:28,867 --> 00:05:31,556
כן. ניסיתי את כל הגישות המסורתיות.

80
00:05:31,572 --> 00:05:36,024
כולן עבדו על פיצוי,
על עקיפת הבעיה,

81
00:05:36,024 --> 00:05:38,530
על מציאת חוזקות כתמיכה לחולשות,

82
00:05:38,530 --> 00:05:44,120
הן לא ניסו להתייחס לשורש הבעיה,

83
00:05:44,120 --> 00:05:50,604
והן תבעו מאמצי-גבורה
שהניבו תוצאות מוגבלות למדי מבחינתי.

84
00:05:51,732 --> 00:05:55,498
ואז הגעתי לכיתה ח'.

85
00:05:55,498 --> 00:05:57,802
נקלעתי למבוי סתום.

86
00:05:57,802 --> 00:06:01,212
לא יכולתי להעלות בדעתי
איך אלך לתיכון

87
00:06:01,212 --> 00:06:05,204
ואתמודד עם תכנית לימודים
מורכבת יותר.

88
00:06:05,204 --> 00:06:09,465
האפשרות היחידה שיכולתי לראות
היתה לשים קץ לחיי.

89
00:06:09,465 --> 00:06:14,516
אז החלטתי להפסיק את הכאב.

90
00:06:14,516 --> 00:06:19,564
ובבוקר למחרת, כשהתעוררתי
מנסיון ההתאבדות הכושל שלי,

91
00:06:19,564 --> 00:06:24,696
גערתי בעצמי על שאפילו את זה
לא הצלחתי לעשות כמו שצריך.

92
00:06:24,696 --> 00:06:26,775
אז המשכתי הלאה באומץ.

93
00:06:26,775 --> 00:06:33,634
וחלק ממה שעזר לי להמשיך
היתה גישה מסוימת שלמדתי מאבי.

94
00:06:33,634 --> 00:06:37,969
הוא היה ממציא
שאהב מאד את התהליך היצירתי.

95
00:06:37,969 --> 00:06:43,357
והוא לימד אותי שכשיש בעיה,
ואין כל פתרון,

96
00:06:43,357 --> 00:06:46,294
עלייך ליצור פתרון בעצמך.

97
00:06:46,294 --> 00:06:49,980
ודבר נוסף
שהוא לימד אותי, היה,

98
00:06:49,980 --> 00:06:54,368
שלפני שאפשר לפתור בעיה,
צריך לזהות את טבעה.

99
00:06:54,368 --> 00:06:59,305
אז המשכתי במסע הציד שלי,
המשכתי ללימודי פסיכולוגיה,

100
00:06:59,305 --> 00:07:02,106
כדי להבין
מה לא בסדר אצלי,

101
00:07:02,106 --> 00:07:05,532
מהו מקור בעיותי.

102
00:07:05,532 --> 00:07:14,384
ואז, בקיץ 1977,
קרה משהו ששינה את חיי.

103
00:07:14,384 --> 00:07:17,596
פגשתי מוח דומה לשלי.

104
00:07:18,227 --> 00:07:24,022
חייל רוסי, ליובה סלצקי,
שההבדל היחיד בינינו היה,

105
00:07:24,022 --> 00:07:27,089
שמוחו עוצב ע"י קליע,

106
00:07:27,089 --> 00:07:31,250
ושלי היה כזה מלידה.

107
00:07:31,250 --> 00:07:35,663
את סלצקי פגשתי בין דפיו של ספר,
"האיש עם העולם המנופץ",

108
00:07:35,663 --> 00:07:39,767
מאת הפסיכולוג הרוסי המבריק
אלכסנדר לוריא.

109
00:07:39,767 --> 00:07:43,252
כשקראתי את סיפורו של סלצקי--

110
00:07:43,252 --> 00:07:47,501
הוא לא ידע לקרוא שעון,
הוא אמר שהוא חי בערפל סמיך,

111
00:07:47,501 --> 00:07:50,510
הוא קלט רק קטעים,
פיסות ורסיסים.

112
00:07:50,510 --> 00:07:54,493
האיש הזה חי את חיי.

113
00:07:54,493 --> 00:07:58,110
אז כעת, בגיל 25,
בשנת 1977,

114
00:07:58,110 --> 00:08:02,031
הבנתי מהו מקור הבעיה שלי.

115
00:08:02,031 --> 00:08:07,568
חלק ממוחי, במחצית השמאלית שלו,
לא פעל.

116
00:08:07,618 --> 00:08:12,535
ואז נתקלתי בעבודתו של מארק רוזנצווייג,
והוא הראה לי פתרון.

117
00:08:12,813 --> 00:08:14,705
רוזנצווייג עבד עם חולדות,

118
00:08:14,705 --> 00:08:18,667
והוא גילה שחולדות,
בסביבה עשירה ומלאת-גירויים,

119
00:08:18,667 --> 00:08:22,784
הוכיחו כושר למידה טוב יותר,
וכשהוא בדק את מוחותיהן,

120
00:08:22,784 --> 00:08:28,416
הם השתנו מבחינה פיזית
כדי לתמוך בלמידה זו.

121
00:08:29,247 --> 00:08:32,197
זאת היתה גמישות עצבית בפעולה.

122
00:08:32,197 --> 00:08:34,042
גמישות עצבית או נוירופלסטיות,
היא בלשון פשוטה

123
00:08:34,042 --> 00:08:40,736
יכולתו של המוח
להשתנות פיזית ותפקודית עקב גירוי.

124
00:08:40,736 --> 00:08:43,663
אז עכשיו היה לי ברור
מה עלי לעשות.

125
00:08:43,663 --> 00:08:48,127
היה עלי למצוא דרך להפעיל,
לתרגל את מוחי

126
00:08:48,127 --> 00:08:50,711
כדי לחזק את אותם
חלקים חלשים.

127
00:08:50,711 --> 00:08:56,256
וזו היתה התחלת ההשתנות שלי,
וגם התחלת מפעל חיי.

128
00:08:56,256 --> 00:09:01,589
והיה עלי לסמוך על כך
שלבני-אדם יש אותה גמישות עצבית,

129
00:09:01,589 --> 00:09:04,719
ואולי יותר מאשר חולדות.

130
00:09:04,719 --> 00:09:08,083
אז התחלתי ליצור
את התרגיל הראשון שלי,

131
00:09:08,083 --> 00:09:12,158
והשתמשתי בשעונים, כי שעון
הוא סוג של מערכת יחסים,

132
00:09:12,158 --> 00:09:14,288
ואני מעולם לא הצלחתי
לקרוא שעון,

133
00:09:14,288 --> 00:09:16,164
אז התחלתי עם שעון
בעל שני מחוגים,

134
00:09:16,164 --> 00:09:19,543
כדי לאלץ את מוחי
לעבד מערכת יחסים,

135
00:09:19,543 --> 00:09:22,461
ואחר הוספתי מחוג שלישי
ומחוג רביעי,

136
00:09:22,461 --> 00:09:26,525
כי רציתי לאלץ את מוחי
לעבוד יותר ויותר קשה

137
00:09:26,525 --> 00:09:30,539
כדי שיאסוף ויחבר מושגים,
ויבין את הקשרים ביניהם.

138
00:09:30,539 --> 00:09:33,180
אחרי 3 או 4 חודשים,

139
00:09:33,180 --> 00:09:37,662
ידעתי שמשהו משמעותי השתנה.

140
00:09:37,662 --> 00:09:42,864
תמיד רציתי לקרוא פילוסופיה,
ומעולם לא הצלחתי להבינה.

141
00:09:42,864 --> 00:09:47,162
ובמקרה יש לי גישה
לספריית פילוסופיה.

142
00:09:47,162 --> 00:09:49,913
נכנסתי, הורדתי את הספר
מן המדף,

143
00:09:49,913 --> 00:09:51,997
ופתחתי אותו בעמוד אקראי,

144
00:09:51,997 --> 00:09:56,710
וקראתי את העמוד ההוא,
והבנתי אותו תוך כדי קריאה.

145
00:09:56,710 --> 00:10:00,787
זה מעולם לא קרה לי
כל חיי.

146
00:10:00,787 --> 00:10:03,527
ואז חשבתי: "אולי זה מקרה.
אולי זה היה ספר קל."

147
00:10:03,527 --> 00:10:07,952
אז לקחתי ספר נוסף מן המדף,
פתחתי אותו, קראתי והבנתי.

148
00:10:07,952 --> 00:10:12,481
וכשסיימתי, הייתי מוקפת בערימה
של מאה ספרים,

149
00:10:12,481 --> 00:10:17,108
ויכולתי לקרוא ולהבין
כל עמוד ועמוד.

150
00:10:17,108 --> 00:10:20,722
אז ידעתי לבטח שמשהו השתנה.

151
00:10:20,722 --> 00:10:25,356
[מחיאות כפיים]

152
00:10:25,356 --> 00:10:28,272
תודה.
הניסוי שלי הצליח.

153
00:10:28,300 --> 00:10:30,722
המוח האנושי אכן מסוגל להשתנות.

154
00:10:30,722 --> 00:10:34,435
ואז החלטתי ליצור ניסוי
עבור החלק הזר בגופי,

155
00:10:34,435 --> 00:10:38,776
ולשם כך ידעתי שעלי לעבוד
על אזור במחצית המוח הימנית,

156
00:10:38,776 --> 00:10:41,964
קליפת המוח התחושתית,
שרושמת תחושות.

157
00:10:41,964 --> 00:10:46,798
יצרתי עבורה תרגיל,
ואני כבר לא מסכנת את עצמי.

158
00:10:46,798 --> 00:10:49,883
ואחר החלטתי לטפל בבעיה המרחבית

159
00:10:49,883 --> 00:10:52,217
כי כבר נמאס לי ללכת לאיבוד.

160
00:10:52,217 --> 00:10:54,930
אז פיתחתי תרגיל אחר
בשביל זה,

161
00:10:54,930 --> 00:10:58,077
ואני כבר לא הולכת לאיבוד,
אני יודעת לקרוא מפה.

162
00:10:58,077 --> 00:10:59,319
אני לא אוהבת
מכשירי איכון לווייני,

163
00:10:59,319 --> 00:11:01,667
כי כעת אני אוהבת לקרוא מפות,
משום שאני יכולה.

164
00:11:03,837 --> 00:11:06,961
עכשיו כבר ידעתי
שהמוח מסוגל להשתנות.

165
00:11:06,961 --> 00:11:10,919
הייתי הוכחה חיה
לגמישות העצבית האנושית.

166
00:11:11,899 --> 00:11:16,425
ומה שממש שובר לי את הלב,

167
00:11:16,535 --> 00:11:21,435
הוא שאני עדיין פוגשת
אנשים וילדים

168
00:11:21,435 --> 00:11:25,330
שנאבקים בבעיות למידה,

169
00:11:25,330 --> 00:11:29,850
ועדיין ממשיכים לומר להם
את מה שאמרו לי ב-1957,

170
00:11:29,850 --> 00:11:33,666
שעליהם ללמוד לחיות
עם המגבלה שלהם.

171
00:11:33,666 --> 00:11:36,069
הם לא מעזים לחלום.

172
00:11:36,069 --> 00:11:43,812
ומה שאני למדתי מאז 1977,
כשפגשתי את סלצקי, לוריא ורוזנצווייג,

173
00:11:44,092 --> 00:11:47,147
הוא שמוחנו אכן מעצב אותנו,

174
00:11:47,147 --> 00:11:52,680
הוא משפיע על מעורבותנו,
השתתפותנו ומקומנו בעולם.

175
00:11:52,680 --> 00:11:59,377
ושלכל אחד ואחת מאיתנו
יש פרופיל ייחודי של חוזקות וחולשות.

176
00:11:59,377 --> 00:12:05,151
ושאם יש מגבלה, איננו בהכרח
חייבים לחיות עימה.

177
00:12:05,151 --> 00:12:08,825
היום ידוע לנו על הגמישות העצבית.

178
00:12:08,825 --> 00:12:13,860
ואנו יכולים לרתום
את תכונת ההשתנות של המוח

179
00:12:13,860 --> 00:12:20,119
וליצור תכניות לחיזוק, גירוי
ושינוי המוח.

180
00:12:20,119 --> 00:12:26,785
וב-1966, רוזנצווייג זרק לנו כפפה;

181
00:12:26,785 --> 00:12:31,402
הוא אמר, האתגר שהוא הציב היה,
שניקח את מה שהוא למד בעזרת החולדות

182
00:12:31,402 --> 00:12:33,709
וניישם זאת ללמידה האנושית.

183
00:12:33,709 --> 00:12:38,558
ואנו חייבים לאמץ את האתגר הזה.

184
00:12:38,558 --> 00:12:42,374
אנו צריכים גם לקרוא תיגר
על שיטות עכשוויות,

185
00:12:42,374 --> 00:12:44,700
שעדיין פועלות על יסוד
תבנית החשיבה

186
00:12:44,700 --> 00:12:47,032
של המוח שאינו ניתן לשינוי.

187
00:12:47,632 --> 00:12:49,258
עלינו לעבוד ביחד,

188
00:12:49,258 --> 00:12:52,829
לקחת את מה שידוע לנו כעת
על הגמישות העצבית

189
00:12:52,829 --> 00:12:56,491
ולפתח תכניות שמעצבות את המוח,

190
00:12:56,491 --> 00:12:59,553
כדי לשנות את עתיד הלמידה.

191
00:12:59,843 --> 00:13:03,586
החזון שלי הוא של עולם
שניצור אנחנו,

192
00:13:03,586 --> 00:13:09,545
ושבו אף ילד לא ייאלץ לחיות
עם המאבק והכאב המתמשכים

193
00:13:09,545 --> 00:13:11,641
של נכות למידה.

194
00:13:11,641 --> 00:13:15,480
החזון שלי הוא שהתרגול הקוגניטיבי

195
00:13:15,500 --> 00:13:18,539
יהפוך לחלק רגיל בתכניות הלימודים.

196
00:13:18,539 --> 00:13:25,180
החזון שלי הוא שביה"ס יהפוך למקום
שאליו אנו הולכים כדי לחזק את מוחנו,

197
00:13:25,250 --> 00:13:31,089
כדי להפוך ללומדים יעילים ומשפיעים
המעורבים בתהליך הלמידה.

198
00:13:31,209 --> 00:13:36,331
ושבתור לומדים, לא רק נעז לחלום,

199
00:13:36,331 --> 00:13:39,759
אלא נוכל גם להגשים
את חלומותינו.

200
00:13:39,759 --> 00:13:44,724
ועבורי, אלה הנישואין המושלמים
בין מדעי המוח לחינוך.

201
00:13:44,824 --> 00:13:46,539
תודה לכם.

202
00:13:46,539 --> 00:13:54,206
[מחיאות כפיים]