< Return to Video

האשה ששינתה את מוחה: ברברה ארוסמית'-יאנג ב-TEDxטורונטו

  • 0:00 - 0:13
    [מחיאות כפיים]
  • 0:13 - 0:15
    אני רוצה לגלות סוד קטן,
  • 0:15 - 0:18
    שאני מקווה שבסוף ההרצאה
    כבר לא יהיה סוד.
  • 0:18 - 0:24
    אני משוגעת על המוח האנושי,
    ומלאת התלהבות ולהט ביחס אליו.
  • 0:24 - 0:29
    המדע לימד אותנו
    שהמוח שלנו מעצב אותנו,
  • 0:29 - 0:33
    שהוא הופך כל אחד מאיתנו לייחודי.
  • 0:33 - 0:40
    ואם נחשוב על מוחנו--
    יש בו 200 מיליארד נוירונים.
  • 0:40 - 0:45
    חישבו על אוכלוסיית העולם:
    7 מיליארדים בלבד -
  • 0:45 - 0:52
    ובנוסף, יש לנו במוח
    מאות טריליוני קישורים עצביים.
  • 0:52 - 0:56
    אם נחשוב על כל הכוכבים
    שבגלקסיית שביל החלב,
  • 0:56 - 1:02
    הרי שבמוחנו יש יותר קישורים
    מכל הכוכבים האלה גם יחד.
  • 1:02 - 1:06
    אז האיבר המורכב להפליא הזה,
    שאנו נושאים עימנו לכל מקום,
  • 1:06 - 1:10
    אכן מעצב את זהותנו.
  • 1:10 - 1:13
    זהו מסנן.
    הוא מסנן את תפישתנו
  • 1:13 - 1:18
    והבנתנו את עצמנו,
    את הזולת ואת העולם,
  • 1:18 - 1:21
    ואת מקומנו בעולם.
  • 1:21 - 1:24
    ומה שמדהים ביותר:
  • 1:24 - 1:27
    אין שני מוחות זהים בדיוק.
  • 1:27 - 1:30
    אם תביטו באדם שלידכם
  • 1:30 - 1:33
    ותבחינו בכל ההבדלים הגופניים ביניכם:
  • 1:33 - 1:37
    צורת האף, צבע העיניים, הגובה,
  • 1:37 - 1:41
    ההבדלים בין שני מוחותיכם
    רבים יותר
  • 1:41 - 1:45
    מכל ההבדלים הגופניים האלה
    גם יחד.
  • 1:45 - 1:50
    כך שהמוח שלנו אכן הופך
    כל אחד ואחת מאיתנו ל"אני" ייחודי.
  • 1:50 - 1:55
    ואני באתי היום
    לשתף אתכם בסיפורי:
  • 1:55 - 1:58
    כיצד למדתי
  • 1:58 - 2:00
    שלא רק שהמוח מעצב אותנו
  • 2:00 - 2:05
    אלא שגם אנו יכולים
    לעצב את המוח.
  • 2:05 - 2:08
    והסיפור שלי החל
    בכיתה א',
  • 2:08 - 2:12
    בכיתה א' אובחנתי כבעלת
    מחסום נפשי.
  • 2:12 - 2:14
    נאמר לי שיש בי פגם,
  • 2:14 - 2:19
    ונאמר לי שלעולם לא אלמד
    כמו ילדים אחרים.
  • 2:19 - 2:24
    והמסר היה אז חד וברור.
  • 2:24 - 2:29
    נאמר לי שעלי ללמוד לחיות
    עם אותן מגבלות.
  • 2:29 - 2:35
    זה היה ב-1957, עידן המוח
    הבלתי-משתנה.
  • 2:35 - 2:41
    הילדות היתה עבורי
    מאבק עז.
  • 2:41 - 2:44
    לא יכולתי לקרוא שעון,
    לא הבנתי את היחסים
  • 2:44 - 2:49
    בין מחוג השעות
    ומחוג הדקות בשעון.
  • 2:49 - 2:54
    לא יכולתי להבין שפה.
    רוב מה שקראתי או שמעתי
  • 2:54 - 2:58
    היה ברור ומובן כמו ג'יבריש.
  • 2:58 - 3:01
    יכולתי להבין דברים מוחשיים.
  • 3:01 - 3:03
    אם אמרו לי:
    "האיש לובש מעיל שחור",
  • 3:03 - 3:07
    יכולתי ליצור בראשי תמונה
    ולהבין זאת.
  • 3:07 - 3:14
    אבל מה שלא יכולתי לעשות הוא להבין
    מושגים, רעיונות או מערכות יחסים.
  • 3:14 - 3:17
    כך שהרבה דברים היו מבלבלים.
  • 3:17 - 3:23
    תהיתי איך ייתכן שדודתי
    היא גם אחותה של אמי,
  • 3:23 - 3:28
    ומהי באמת המשמעות
    של השבר הזה, אחד מעל ארבע?
  • 3:29 - 3:32
    כל מושג מופשט היה קשה בשבילי:
  • 3:32 - 3:36
    אירוניה ובדיחות:
    דברים בלתי-אפשריים.
  • 3:36 - 3:40
    אז למדתי לצחוק כשאחרים צחקו.
  • 3:40 - 3:44
    גורם ותוצאה?
    אלה לא היו קיימים בעולמי.
  • 3:45 - 3:49
    לא היו סיבות
    להתרחשותם של דברים.
  • 3:49 - 3:56
    עולמי היה סדרת פיסות ושברים
    נטולי הקשרים.
  • 3:56 - 4:00
    ובסופו של דבר,
    ראייתי המקוטעת את העולם
  • 4:00 - 4:05
    גרמה לי לתחושת עצמי
    מקוטעת מאד.
  • 4:06 - 4:09
    ולא רק זה,
    אלא שכל צד שמאל של גופי
  • 4:09 - 4:13
    הפך לישות זרה
    שאינה מחוברת לשאר גופי.
  • 4:13 - 4:17
    הייתי נתקלת ומתנגשת בדברים
    בצד שמאל של גופי.
  • 4:17 - 4:21
    כל מה שהרמתי ביד שמאל,
    היה נופל לי.
  • 4:21 - 4:25
    אם הנחתי את יד שמאל
    על תנור חם, הייתי חשה כאב,
  • 4:25 - 4:28
    אבל לא היה לי מושג
    מה מקורו.
  • 4:28 - 4:31
    באמת סיכנתי את עצמי.
  • 4:31 - 4:36
    אמי? היא היתה משוכנעת
    שעד גיל 5 אמות.
  • 4:36 - 4:40
    וכאילו לא די בזה,
    היו לי בעיות התמצאות במרחב:
  • 4:40 - 4:43
    לא יכולתי לדמיין
    מרחב תלת-מימדי.
  • 4:43 - 4:46
    לא יכולתי לדמיין במוחי מפות.
  • 4:46 - 4:49
    תמיד הלכתי לאיבוד,
    אפילו בבתי חברים.
  • 4:49 - 4:53
    חציה של רחוב
    השרתה עלי אימה:
  • 4:53 - 4:56
    לא יכולתי לקבוע
    באיזה מרחק נמצאות המכוניות.
  • 4:56 - 4:59
    לימודי הנדסת המישור
    היו סיוט.
  • 4:59 - 5:02
    חשתי בושה עמוקה
  • 5:02 - 5:06
    הרגשתי שאני פגומה
    באופן איום ונורא.
  • 5:06 - 5:09
    ובמוח הילדותי שלי,
    כששמעתי את האבחנה
  • 5:09 - 5:13
    של "מחסום (בלוק) נפשי",
  • 5:13 - 5:17
    חשבתי שיש לי בראש
    קוביית עץ שמקשה עלי ללמוד.
  • 5:17 - 5:21
    לא היתה לי קוביית עץ בראש,
    אבל לא טעיתי בהרבה.
  • 5:21 - 5:25
    היו לי חסימות,
    כפי שאלמד לדעת מאוחר יותר,
  • 5:25 - 5:28
    בחלקים קריטיים ביותר
    של מוחי.
  • 5:29 - 5:32
    כן. ניסיתי את כל הגישות המסורתיות.
  • 5:32 - 5:36
    כולן עבדו על פיצוי,
    על עקיפת הבעיה,
  • 5:36 - 5:39
    על מציאת חוזקות כתמיכה לחולשות,
  • 5:39 - 5:44
    הן לא ניסו להתייחס לשורש הבעיה,
  • 5:44 - 5:51
    והן תבעו מאמצי-גבורה
    שהניבו תוצאות מוגבלות למדי מבחינתי.
  • 5:52 - 5:55
    ואז הגעתי לכיתה ח'.
  • 5:55 - 5:58
    נקלעתי למבוי סתום.
  • 5:58 - 6:01
    לא יכולתי להעלות בדעתי
    איך אלך לתיכון
  • 6:01 - 6:05
    ואתמודד עם תכנית לימודים
    מורכבת יותר.
  • 6:05 - 6:09
    האפשרות היחידה שיכולתי לראות
    היתה לשים קץ לחיי.
  • 6:09 - 6:15
    אז החלטתי להפסיק את הכאב.
  • 6:15 - 6:20
    ובבוקר למחרת, כשהתעוררתי
    מנסיון ההתאבדות הכושל שלי,
  • 6:20 - 6:25
    גערתי בעצמי על שאפילו את זה
    לא הצלחתי לעשות כמו שצריך.
  • 6:25 - 6:27
    אז המשכתי הלאה באומץ.
  • 6:27 - 6:34
    וחלק ממה שעזר לי להמשיך
    היתה גישה מסוימת שלמדתי מאבי.
  • 6:34 - 6:38
    הוא היה ממציא
    שאהב מאד את התהליך היצירתי.
  • 6:38 - 6:43
    והוא לימד אותי שכשיש בעיה,
    ואין כל פתרון,
  • 6:43 - 6:46
    עלייך ליצור פתרון בעצמך.
  • 6:46 - 6:50
    ודבר נוסף
    שהוא לימד אותי, היה,
  • 6:50 - 6:54
    שלפני שאפשר לפתור בעיה,
    צריך לזהות את טבעה.
  • 6:54 - 6:59
    אז המשכתי במסע הציד שלי,
    המשכתי ללימודי פסיכולוגיה,
  • 6:59 - 7:02
    כדי להבין
    מה לא בסדר אצלי,
  • 7:02 - 7:06
    מהו מקור בעיותי.
  • 7:06 - 7:14
    ואז, בקיץ 1977,
    קרה משהו ששינה את חיי.
  • 7:14 - 7:18
    פגשתי מוח דומה לשלי.
  • 7:18 - 7:24
    חייל רוסי, ליובה סלצקי,
    שההבדל היחיד בינינו היה,
  • 7:24 - 7:27
    שמוחו עוצב ע"י קליע,
  • 7:27 - 7:31
    ושלי היה כזה מלידה.
  • 7:31 - 7:36
    את סלצקי פגשתי בין דפיו של ספר,
    "האיש עם העולם המנופץ",
  • 7:36 - 7:40
    מאת הפסיכולוג הרוסי המבריק
    אלכסנדר לוריא.
  • 7:40 - 7:43
    כשקראתי את סיפורו של סלצקי--
  • 7:43 - 7:48
    הוא לא ידע לקרוא שעון,
    הוא אמר שהוא חי בערפל סמיך,
  • 7:48 - 7:51
    הוא קלט רק קטעים,
    פיסות ורסיסים.
  • 7:51 - 7:54
    האיש הזה חי את חיי.
  • 7:54 - 7:58
    אז כעת, בגיל 25,
    בשנת 1977,
  • 7:58 - 8:02
    הבנתי מהו מקור הבעיה שלי.
  • 8:02 - 8:08
    חלק ממוחי, במחצית השמאלית שלו,
    לא פעל.
  • 8:08 - 8:13
    ואז נתקלתי בעבודתו של מארק רוזנצווייג,
    והוא הראה לי פתרון.
  • 8:13 - 8:15
    רוזנצווייג עבד עם חולדות,
  • 8:15 - 8:19
    והוא גילה שחולדות,
    בסביבה עשירה ומלאת-גירויים,
  • 8:19 - 8:23
    הוכיחו כושר למידה טוב יותר,
    וכשהוא בדק את מוחותיהן,
  • 8:23 - 8:28
    הם השתנו מבחינה פיזית
    כדי לתמוך בלמידה זו.
  • 8:29 - 8:32
    זאת היתה גמישות עצבית בפעולה.
  • 8:32 - 8:34
    גמישות עצבית או נוירופלסטיות,
    היא בלשון פשוטה
  • 8:34 - 8:41
    יכולתו של המוח
    להשתנות פיזית ותפקודית עקב גירוי.
  • 8:41 - 8:44
    אז עכשיו היה לי ברור
    מה עלי לעשות.
  • 8:44 - 8:48
    היה עלי למצוא דרך להפעיל,
    לתרגל את מוחי
  • 8:48 - 8:51
    כדי לחזק את אותם
    חלקים חלשים.
  • 8:51 - 8:56
    וזו היתה התחלת ההשתנות שלי,
    וגם התחלת מפעל חיי.
  • 8:56 - 9:02
    והיה עלי לסמוך על כך
    שלבני-אדם יש אותה גמישות עצבית,
  • 9:02 - 9:05
    ואולי יותר מאשר חולדות.
  • 9:05 - 9:08
    אז התחלתי ליצור
    את התרגיל הראשון שלי,
  • 9:08 - 9:12
    והשתמשתי בשעונים, כי שעון
    הוא סוג של מערכת יחסים,
  • 9:12 - 9:14
    ואני מעולם לא הצלחתי
    לקרוא שעון,
  • 9:14 - 9:16
    אז התחלתי עם שעון
    בעל שני מחוגים,
  • 9:16 - 9:20
    כדי לאלץ את מוחי
    לעבד מערכת יחסים,
  • 9:20 - 9:22
    ואחר הוספתי מחוג שלישי
    ומחוג רביעי,
  • 9:22 - 9:27
    כי רציתי לאלץ את מוחי
    לעבוד יותר ויותר קשה
  • 9:27 - 9:31
    כדי שיאסוף ויחבר מושגים,
    ויבין את הקשרים ביניהם.
  • 9:31 - 9:33
    אחרי 3 או 4 חודשים,
  • 9:33 - 9:38
    ידעתי שמשהו משמעותי השתנה.
  • 9:38 - 9:43
    תמיד רציתי לקרוא פילוסופיה,
    ומעולם לא הצלחתי להבינה.
  • 9:43 - 9:47
    ובמקרה יש לי גישה
    לספריית פילוסופיה.
  • 9:47 - 9:50
    נכנסתי, הורדתי את הספר
    מן המדף,
  • 9:50 - 9:52
    ופתחתי אותו בעמוד אקראי,
  • 9:52 - 9:57
    וקראתי את העמוד ההוא,
    והבנתי אותו תוך כדי קריאה.
  • 9:57 - 10:01
    זה מעולם לא קרה לי
    כל חיי.
  • 10:01 - 10:04
    ואז חשבתי: "אולי זה מקרה.
    אולי זה היה ספר קל."
  • 10:04 - 10:08
    אז לקחתי ספר נוסף מן המדף,
    פתחתי אותו, קראתי והבנתי.
  • 10:08 - 10:12
    וכשסיימתי, הייתי מוקפת בערימה
    של מאה ספרים,
  • 10:12 - 10:17
    ויכולתי לקרוא ולהבין
    כל עמוד ועמוד.
  • 10:17 - 10:21
    אז ידעתי לבטח שמשהו השתנה.
  • 10:21 - 10:25
    [מחיאות כפיים]
  • 10:25 - 10:28
    תודה.
    הניסוי שלי הצליח.
  • 10:28 - 10:31
    המוח האנושי אכן מסוגל להשתנות.
  • 10:31 - 10:34
    ואז החלטתי ליצור ניסוי
    עבור החלק הזר בגופי,
  • 10:34 - 10:39
    ולשם כך ידעתי שעלי לעבוד
    על אזור במחצית המוח הימנית,
  • 10:39 - 10:42
    קליפת המוח התחושתית,
    שרושמת תחושות.
  • 10:42 - 10:47
    יצרתי עבורה תרגיל,
    ואני כבר לא מסכנת את עצמי.
  • 10:47 - 10:50
    ואחר החלטתי לטפל בבעיה המרחבית
  • 10:50 - 10:52
    כי כבר נמאס לי ללכת לאיבוד.
  • 10:52 - 10:55
    אז פיתחתי תרגיל אחר
    בשביל זה,
  • 10:55 - 10:58
    ואני כבר לא הולכת לאיבוד,
    אני יודעת לקרוא מפה.
  • 10:58 - 10:59
    אני לא אוהבת
    מכשירי איכון לווייני,
  • 10:59 - 11:02
    כי כעת אני אוהבת לקרוא מפות,
    משום שאני יכולה.
  • 11:04 - 11:07
    עכשיו כבר ידעתי
    שהמוח מסוגל להשתנות.
  • 11:07 - 11:11
    הייתי הוכחה חיה
    לגמישות העצבית האנושית.
  • 11:12 - 11:16
    ומה שממש שובר לי את הלב,
  • 11:17 - 11:21
    הוא שאני עדיין פוגשת
    אנשים וילדים
  • 11:21 - 11:25
    שנאבקים בבעיות למידה,
  • 11:25 - 11:30
    ועדיין ממשיכים לומר להם
    את מה שאמרו לי ב-1957,
  • 11:30 - 11:34
    שעליהם ללמוד לחיות
    עם המגבלה שלהם.
  • 11:34 - 11:36
    הם לא מעזים לחלום.
  • 11:36 - 11:44
    ומה שאני למדתי מאז 1977,
    כשפגשתי את סלצקי, לוריא ורוזנצווייג,
  • 11:44 - 11:47
    הוא שמוחנו אכן מעצב אותנו,
  • 11:47 - 11:53
    הוא משפיע על מעורבותנו,
    השתתפותנו ומקומנו בעולם.
  • 11:53 - 11:59
    ושלכל אחד ואחת מאיתנו
    יש פרופיל ייחודי של חוזקות וחולשות.
  • 11:59 - 12:05
    ושאם יש מגבלה, איננו בהכרח
    חייבים לחיות עימה.
  • 12:05 - 12:09
    היום ידוע לנו על הגמישות העצבית.
  • 12:09 - 12:14
    ואנו יכולים לרתום
    את תכונת ההשתנות של המוח
  • 12:14 - 12:20
    וליצור תכניות לחיזוק, גירוי
    ושינוי המוח.
  • 12:20 - 12:27
    וב-1966, רוזנצווייג זרק לנו כפפה;
  • 12:27 - 12:31
    הוא אמר, האתגר שהוא הציב היה,
    שניקח את מה שהוא למד בעזרת החולדות
  • 12:31 - 12:34
    וניישם זאת ללמידה האנושית.
  • 12:34 - 12:39
    ואנו חייבים לאמץ את האתגר הזה.
  • 12:39 - 12:42
    אנו צריכים גם לקרוא תיגר
    על שיטות עכשוויות,
  • 12:42 - 12:45
    שעדיין פועלות על יסוד
    תבנית החשיבה
  • 12:45 - 12:47
    של המוח שאינו ניתן לשינוי.
  • 12:48 - 12:49
    עלינו לעבוד ביחד,
  • 12:49 - 12:53
    לקחת את מה שידוע לנו כעת
    על הגמישות העצבית
  • 12:53 - 12:56
    ולפתח תכניות שמעצבות את המוח,
  • 12:56 - 13:00
    כדי לשנות את עתיד הלמידה.
  • 13:00 - 13:04
    החזון שלי הוא של עולם
    שניצור אנחנו,
  • 13:04 - 13:10
    ושבו אף ילד לא ייאלץ לחיות
    עם המאבק והכאב המתמשכים
  • 13:10 - 13:12
    של נכות למידה.
  • 13:12 - 13:15
    החזון שלי הוא שהתרגול הקוגניטיבי
  • 13:16 - 13:19
    יהפוך לחלק רגיל בתכניות הלימודים.
  • 13:19 - 13:25
    החזון שלי הוא שביה"ס יהפוך למקום
    שאליו אנו הולכים כדי לחזק את מוחנו,
  • 13:25 - 13:31
    כדי להפוך ללומדים יעילים ומשפיעים
    המעורבים בתהליך הלמידה.
  • 13:31 - 13:36
    ושבתור לומדים, לא רק נעז לחלום,
  • 13:36 - 13:40
    אלא נוכל גם להגשים
    את חלומותינו.
  • 13:40 - 13:45
    ועבורי, אלה הנישואין המושלמים
    בין מדעי המוח לחינוך.
  • 13:45 - 13:47
    תודה לכם.
  • 13:47 - 13:54
    [מחיאות כפיים]
Title:
האשה ששינתה את מוחה: ברברה ארוסמית'-יאנג ב-TEDxטורונטו
Description:

ברברה ארוסמית'-יאנג היא היוצרת וויושבת הראש של ביה"ס ארוסמית' ושל תכנית ארוסמית', והיא גם הסופרת של רב-המכר הבינלאומי "האשה ששינתה את מוחה" (www.barbaraarrowsmithyoung.com/book). היא מחזיקה בתואר בוגרת במדעים בתחום חקר הילד מטעם אוניברסיטת גואלפה, ובתואר מוסמכת בפסיכולוגיה חינוכית מטעם אוניברסיטת טורונטו (מכון אונטריו למחקרים בחינוך). ארוסמית'-יאנג מוכרת כמי שיצרה את אחד היישומים המעשיים הראשונים של עקרונות הגמישות העצבית (נוירופלסטיות) לטיפול בבעיות למידה. תכניתה מופעלת ב-54 בתי ספר בכל העולם.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
13:57

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.