WEBVTT

00:00:00.000 --> 00:00:12.751
[מחיאות כפיים]

00:00:12.751 --> 00:00:14.663
אני רוצה לגלות סוד קטן,

00:00:14.663 --> 00:00:18.403
שאני מקווה שבסוף ההרצאה
כבר לא יהיה סוד.

00:00:18.403 --> 00:00:24.180
אני משוגעת על המוח האנושי,
ומלאת התלהבות ולהט ביחס אליו.

00:00:24.180 --> 00:00:29.362
המדע לימד אותנו
שהמוח שלנו מעצב אותנו,

00:00:29.362 --> 00:00:33.177
שהוא הופך כל אחד מאיתנו לייחודי.

00:00:33.177 --> 00:00:40.431
ואם נחשוב על מוחנו--
יש בו 200 מיליארד נוירונים.

00:00:40.431 --> 00:00:45.285
חישבו על אוכלוסיית העולם:
7 מיליארדים בלבד -

00:00:45.285 --> 00:00:51.944
ובנוסף, יש לנו במוח
מאות טריליוני קישורים עצביים.

00:00:51.944 --> 00:00:56.269
אם נחשוב על כל הכוכבים
שבגלקסיית שביל החלב,

00:00:56.269 --> 00:01:02.339
הרי שבמוחנו יש יותר קישורים
מכל הכוכבים האלה גם יחד.

00:01:02.339 --> 00:01:06.383
אז האיבר המורכב להפליא הזה,
שאנו נושאים עימנו לכל מקום,

00:01:06.383 --> 00:01:09.979
אכן מעצב את זהותנו.

00:01:09.979 --> 00:01:12.806
זהו מסנן.
הוא מסנן את תפישתנו

00:01:12.806 --> 00:01:17.854
והבנתנו את עצמנו,
את הזולת ואת העולם,

00:01:17.854 --> 00:01:21.151
ואת מקומנו בעולם.

00:01:21.151 --> 00:01:23.571
ומה שמדהים ביותר:

00:01:23.571 --> 00:01:27.434
אין שני מוחות זהים בדיוק.

00:01:27.434 --> 00:01:29.765
אם תביטו באדם שלידכם

00:01:29.765 --> 00:01:32.993
ותבחינו בכל ההבדלים הגופניים ביניכם:

00:01:32.993 --> 00:01:37.350
צורת האף, צבע העיניים, הגובה,

00:01:37.350 --> 00:01:40.759
ההבדלים בין שני מוחותיכם
רבים יותר

00:01:40.759 --> 00:01:45.238
מכל ההבדלים הגופניים האלה
גם יחד.

00:01:45.238 --> 00:01:49.972
כך שהמוח שלנו אכן הופך
כל אחד ואחת מאיתנו ל"אני" ייחודי.

00:01:49.972 --> 00:01:55.231
ואני באתי היום
לשתף אתכם בסיפורי:

00:01:55.231 --> 00:01:57.904
כיצד למדתי

00:01:57.904 --> 00:02:00.118
שלא רק שהמוח מעצב אותנו

00:02:00.118 --> 00:02:04.825
אלא שגם אנו יכולים
לעצב את המוח.

00:02:04.825 --> 00:02:07.841
והסיפור שלי החל
בכיתה א',

00:02:07.841 --> 00:02:11.845
בכיתה א' אובחנתי כבעלת
מחסום נפשי.

00:02:11.845 --> 00:02:14.374
נאמר לי שיש בי פגם,

00:02:14.374 --> 00:02:19.227
ונאמר לי שלעולם לא אלמד
כמו ילדים אחרים.

00:02:19.227 --> 00:02:23.595
והמסר היה אז חד וברור.

00:02:23.595 --> 00:02:28.839
נאמר לי שעלי ללמוד לחיות
עם אותן מגבלות.

00:02:28.839 --> 00:02:34.691
זה היה ב-1957, עידן המוח
הבלתי-משתנה.

00:02:34.691 --> 00:02:40.556
הילדות היתה עבורי
מאבק עז.

00:02:40.556 --> 00:02:44.449
לא יכולתי לקרוא שעון,
לא הבנתי את היחסים

00:02:44.449 --> 00:02:48.704
בין מחוג השעות
ומחוג הדקות בשעון.

00:02:48.704 --> 00:02:54.445
לא יכולתי להבין שפה.
רוב מה שקראתי או שמעתי

00:02:54.445 --> 00:02:58.247
היה ברור ומובן כמו ג'יבריש.

00:02:58.247 --> 00:03:00.620
יכולתי להבין דברים מוחשיים.

00:03:00.620 --> 00:03:03.321
אם אמרו לי:
"האיש לובש מעיל שחור",

00:03:03.321 --> 00:03:07.295
יכולתי ליצור בראשי תמונה
ולהבין זאת.

00:03:07.295 --> 00:03:14.189
אבל מה שלא יכולתי לעשות הוא להבין
מושגים, רעיונות או מערכות יחסים.

00:03:14.189 --> 00:03:17.476
כך שהרבה דברים היו מבלבלים.

00:03:17.476 --> 00:03:22.512
תהיתי איך ייתכן שדודתי
היא גם אחותה של אמי,

00:03:22.512 --> 00:03:27.809
ומהי באמת המשמעות
של השבר הזה, אחד מעל ארבע?

00:03:29.133 --> 00:03:32.255
כל מושג מופשט היה קשה בשבילי:

00:03:32.255 --> 00:03:35.663
אירוניה ובדיחות:
דברים בלתי-אפשריים.

00:03:35.663 --> 00:03:39.594
אז למדתי לצחוק כשאחרים צחקו.

00:03:40.287 --> 00:03:44.276
גורם ותוצאה?
אלה לא היו קיימים בעולמי.

00:03:44.923 --> 00:03:49.287
לא היו סיבות
להתרחשותם של דברים.

00:03:49.287 --> 00:03:55.972
עולמי היה סדרת פיסות ושברים
נטולי הקשרים.

00:03:55.972 --> 00:03:59.895
ובסופו של דבר,
ראייתי המקוטעת את העולם

00:03:59.895 --> 00:04:05.450
גרמה לי לתחושת עצמי
מקוטעת מאד.

00:04:06.020 --> 00:04:09.309
ולא רק זה,
אלא שכל צד שמאל של גופי

00:04:09.309 --> 00:04:13.370
הפך לישות זרה
שאינה מחוברת לשאר גופי.

00:04:13.370 --> 00:04:17.135
הייתי נתקלת ומתנגשת בדברים
בצד שמאל של גופי.

00:04:17.135 --> 00:04:21.000
כל מה שהרמתי ביד שמאל,
היה נופל לי.

00:04:21.000 --> 00:04:24.918
אם הנחתי את יד שמאל
על תנור חם, הייתי חשה כאב,

00:04:24.918 --> 00:04:27.749
אבל לא היה לי מושג
מה מקורו.

00:04:27.749 --> 00:04:31.287
באמת סיכנתי את עצמי.

00:04:31.287 --> 00:04:36.274
אמי? היא היתה משוכנעת
שעד גיל 5 אמות.

00:04:36.274 --> 00:04:40.093
וכאילו לא די בזה,
היו לי בעיות התמצאות במרחב:

00:04:40.093 --> 00:04:42.567
לא יכולתי לדמיין
מרחב תלת-מימדי.

00:04:42.567 --> 00:04:45.531
לא יכולתי לדמיין במוחי מפות.

00:04:45.531 --> 00:04:49.034
תמיד הלכתי לאיבוד,
אפילו בבתי חברים.

00:04:49.034 --> 00:04:52.537
חציה של רחוב
השרתה עלי אימה:

00:04:52.537 --> 00:04:56.040
לא יכולתי לקבוע
באיזה מרחק נמצאות המכוניות.

00:04:56.040 --> 00:04:58.537
לימודי הנדסת המישור
היו סיוט.

00:04:58.537 --> 00:05:01.582
חשתי בושה עמוקה

00:05:01.582 --> 00:05:05.665
הרגשתי שאני פגומה
באופן איום ונורא.

00:05:05.665 --> 00:05:08.944
ובמוח הילדותי שלי,
כששמעתי את האבחנה

00:05:08.944 --> 00:05:12.888
של "מחסום (בלוק) נפשי",

00:05:12.888 --> 00:05:16.762
חשבתי שיש לי בראש
קוביית עץ שמקשה עלי ללמוד.

00:05:16.762 --> 00:05:21.191
לא היתה לי קוביית עץ בראש,
אבל לא טעיתי בהרבה.

00:05:21.191 --> 00:05:24.813
היו לי חסימות,
כפי שאלמד לדעת מאוחר יותר,

00:05:24.813 --> 00:05:27.833
בחלקים קריטיים ביותר
של מוחי.

00:05:28.867 --> 00:05:31.556
כן. ניסיתי את כל הגישות המסורתיות.

00:05:31.572 --> 00:05:36.024
כולן עבדו על פיצוי,
על עקיפת הבעיה,

00:05:36.024 --> 00:05:38.530
על מציאת חוזקות כתמיכה לחולשות,

00:05:38.530 --> 00:05:44.120
הן לא ניסו להתייחס לשורש הבעיה,

00:05:44.120 --> 00:05:50.604
והן תבעו מאמצי-גבורה
שהניבו תוצאות מוגבלות למדי מבחינתי.

00:05:51.732 --> 00:05:55.498
ואז הגעתי לכיתה ח'.

00:05:55.498 --> 00:05:57.802
נקלעתי למבוי סתום.

00:05:57.802 --> 00:06:01.212
לא יכולתי להעלות בדעתי
איך אלך לתיכון

00:06:01.212 --> 00:06:05.204
ואתמודד עם תכנית לימודים
מורכבת יותר.

00:06:05.204 --> 00:06:09.465
האפשרות היחידה שיכולתי לראות
היתה לשים קץ לחיי.

00:06:09.465 --> 00:06:14.516
אז החלטתי להפסיק את הכאב.

00:06:14.516 --> 00:06:19.564
ובבוקר למחרת, כשהתעוררתי
מנסיון ההתאבדות הכושל שלי,

00:06:19.564 --> 00:06:24.696
גערתי בעצמי על שאפילו את זה
לא הצלחתי לעשות כמו שצריך.

00:06:24.696 --> 00:06:26.775
אז המשכתי הלאה באומץ.

00:06:26.775 --> 00:06:33.634
וחלק ממה שעזר לי להמשיך
היתה גישה מסוימת שלמדתי מאבי.

00:06:33.634 --> 00:06:37.969
הוא היה ממציא
שאהב מאד את התהליך היצירתי.

00:06:37.969 --> 00:06:43.357
והוא לימד אותי שכשיש בעיה,
ואין כל פתרון,

00:06:43.357 --> 00:06:46.294
עלייך ליצור פתרון בעצמך.

00:06:46.294 --> 00:06:49.980
ודבר נוסף
שהוא לימד אותי, היה,

00:06:49.980 --> 00:06:54.368
שלפני שאפשר לפתור בעיה,
צריך לזהות את טבעה.

00:06:54.368 --> 00:06:59.305
אז המשכתי במסע הציד שלי,
המשכתי ללימודי פסיכולוגיה,

00:06:59.305 --> 00:07:02.106
כדי להבין
מה לא בסדר אצלי,

00:07:02.106 --> 00:07:05.532
מהו מקור בעיותי.

00:07:05.532 --> 00:07:14.384
ואז, בקיץ 1977,
קרה משהו ששינה את חיי.

00:07:14.384 --> 00:07:17.596
פגשתי מוח דומה לשלי.

00:07:18.227 --> 00:07:24.022
חייל רוסי, ליובה סלצקי,
שההבדל היחיד בינינו היה,

00:07:24.022 --> 00:07:27.089
שמוחו עוצב ע"י קליע,

00:07:27.089 --> 00:07:31.250
ושלי היה כזה מלידה.

00:07:31.250 --> 00:07:35.663
את סלצקי פגשתי בין דפיו של ספר,
"האיש עם העולם המנופץ",

00:07:35.663 --> 00:07:39.767
מאת הפסיכולוג הרוסי המבריק
אלכסנדר לוריא.

00:07:39.767 --> 00:07:43.252
כשקראתי את סיפורו של סלצקי--

00:07:43.252 --> 00:07:47.501
הוא לא ידע לקרוא שעון,
הוא אמר שהוא חי בערפל סמיך,

00:07:47.501 --> 00:07:50.510
הוא קלט רק קטעים,
פיסות ורסיסים.

00:07:50.510 --> 00:07:54.493
האיש הזה חי את חיי.

00:07:54.493 --> 00:07:58.110
אז כעת, בגיל 25,
בשנת 1977,

00:07:58.110 --> 00:08:02.031
הבנתי מהו מקור הבעיה שלי.

00:08:02.031 --> 00:08:07.568
חלק ממוחי, במחצית השמאלית שלו,
לא פעל.


00:08:07.618 --> 00:08:12.535
ואז נתקלתי בעבודתו של מארק רוזנצווייג,
והוא הראה לי פתרון.

00:08:12.813 --> 00:08:14.705
רוזנצווייג עבד עם חולדות,

00:08:14.705 --> 00:08:18.667
והוא גילה שחולדות,
בסביבה עשירה ומלאת-גירויים,

00:08:18.667 --> 00:08:22.784
הוכיחו כושר למידה טוב יותר,
וכשהוא בדק את מוחותיהן,

00:08:22.784 --> 00:08:28.416
הם השתנו מבחינה פיזית
כדי לתמוך בלמידה זו.

00:08:29.247 --> 00:08:32.197
זאת היתה גמישות עצבית בפעולה.

00:08:32.197 --> 00:08:34.042
גמישות עצבית או נוירופלסטיות,
היא בלשון פשוטה

00:08:34.042 --> 00:08:40.737
יכולתו של המוח
להשתנות פיזית ותפקודית עקב גירוי.

00:08:40.737 --> 00:08:43.663
אז עכשיו היה לי ברור
מה עלי לעשות.

00:08:43.663 --> 00:08:48.127
היה עלי למצוא דרך להפעיל,
לתרגל את מוחי

00:08:48.127 --> 00:08:50.711
כדי לחזק את אותם
חלקים חלשים.

00:08:50.711 --> 00:08:56.256
וזו היתה התחלת ההשתנות שלי,
וגם התחלת מפעל חיי.

00:08:56.256 --> 00:09:01.589
והיה עלי לסמוך על כך
שלבני-אדם יש אותה גמישות עצבית,

00:09:01.589 --> 00:09:04.719
ואולי יותר מאשר חולדות.

00:09:04.719 --> 00:09:08.083
אז התחלתי ליצור
את התרגיל הראשון שלי,

00:09:08.083 --> 00:09:12.158
והשתמשתי בשעונים, כי שעון
הוא סוג של מערכת יחסים,

00:09:12.158 --> 00:09:14.288
ואני מעולם לא הצלחתי
לקרוא שעון,

00:09:14.288 --> 00:09:16.164
אז התחלתי עם שעון
בעל שני מחוגים,

00:09:16.164 --> 00:09:19.543
כדי לאלץ את מוחי
לעבד מערכת יחסים,

00:09:19.543 --> 00:09:22.461
ואחר הוספתי מחוג שלישי
ומחוג רביעי,

00:09:22.461 --> 00:09:26.525
כי רציתי לאלץ את מוחי
לעבוד יותר ויותר קשה

00:09:26.525 --> 00:09:30.539
כדי שיאסוף ויחבר מושגים,
ויבין את הקשרים ביניהם.

00:09:30.539 --> 00:09:33.180
אחרי 3 או 4 חודשים,

00:09:33.180 --> 00:09:37.662
ידעתי שמשהו משמעותי השתנה.

00:09:37.662 --> 00:09:42.864
תמיד רציתי לקרוא פילוסופיה,
ומעולם לא הצלחתי להבינה.

00:09:42.864 --> 00:09:47.162
ובמקרה יש לי גישה
לספריית פילוסופיה.

00:09:47.162 --> 00:09:49.913
נכנסתי, הורדתי את הספר
מן המדף,

00:09:49.913 --> 00:09:51.997
ופתחתי אותו בעמוד אקראי,

00:09:51.997 --> 00:09:56.710
וקראתי את העמוד ההוא,
והבנתי אותו תוך כדי קריאה.

00:09:56.710 --> 00:10:00.787
זה מעולם לא קרה לי
כל חיי.

00:10:00.787 --> 00:10:03.527
ואז חשבתי: "אולי זה מקרה.
אולי זה היה ספר קל."

00:10:03.527 --> 00:10:07.952
אז לקחתי ספר נוסף מן המדף,
פתחתי אותו, קראתי והבנתי.

00:10:07.952 --> 00:10:12.481
וכשסיימתי, הייתי מוקפת בערימה
של מאה ספרים,

00:10:12.481 --> 00:10:17.108
ויכולתי לקרוא ולהבין
כל עמוד ועמוד.

00:10:17.108 --> 00:10:20.722
אז ידעתי לבטח שמשהו השתנה.

00:10:20.722 --> 00:10:25.356
[מחיאות כפיים]

00:10:25.356 --> 00:10:28.272
תודה.
הניסוי שלי הצליח.

00:10:28.300 --> 00:10:30.722
המוח האנושי אכן מסוגל להשתנות.

00:10:30.722 --> 00:10:34.435
ואז החלטתי ליצור ניסוי
עבור החלק הזר בגופי,

00:10:34.435 --> 00:10:38.776
ולשם כך ידעתי שעלי לעבוד
על אזור במחצית המוח הימנית,

00:10:38.776 --> 00:10:41.964
קליפת המוח התחושתית,
שרושמת תחושות.

00:10:41.964 --> 00:10:46.798
יצרתי עבורה תרגיל,
ואני כבר לא מסכנת את עצמי.

00:10:46.798 --> 00:10:49.883
ואחר החלטתי לטפל בבעיה המרחבית

00:10:49.883 --> 00:10:52.217
כי כבר נמאס לי ללכת לאיבוד.

00:10:52.217 --> 00:10:54.930
אז פיתחתי תרגיל אחר
בשביל זה,

00:10:54.930 --> 00:10:58.077
ואני כבר לא הולכת לאיבוד,
אני יודעת לקרוא מפה.

00:10:58.077 --> 00:10:59.319
אני לא אוהבת
מכשירי איכון לווייני,


00:10:59.319 --> 00:11:01.667
כי כעת אני אוהבת לקרוא מפות,
משום שאני יכולה.

00:11:03.837 --> 00:11:06.961
עכשיו כבר ידעתי
שהמוח מסוגל להשתנות.

00:11:06.961 --> 00:11:10.919
הייתי הוכחה חיה
לגמישות העצבית האנושית.

00:11:11.899 --> 00:11:16.425
ומה שממש שובר לי את הלב,


00:11:16.535 --> 00:11:21.435
הוא שאני עדיין פוגשת
אנשים וילדים

00:11:21.435 --> 00:11:25.330
שנאבקים בבעיות למידה,

00:11:25.330 --> 00:11:29.850
ועדיין ממשיכים לומר להם
את מה שאמרו לי ב-1957,

00:11:29.850 --> 00:11:33.666
שעליהם ללמוד לחיות
עם המגבלה שלהם.

00:11:33.666 --> 00:11:36.069
הם לא מעזים לחלום.

00:11:36.069 --> 00:11:43.812
ומה שאני למדתי מאז 1977,
כשפגשתי את סלצקי, לוריא ורוזנצווייג,


00:11:44.092 --> 00:11:47.147
הוא שמוחנו אכן מעצב אותנו,

00:11:47.147 --> 00:11:52.680
הוא משפיע על מעורבותנו,
השתתפותנו ומקומנו בעולם.

00:11:52.680 --> 00:11:59.377
ושלכל אחד ואחת מאיתנו
יש פרופיל ייחודי של חוזקות וחולשות.

00:11:59.377 --> 00:12:05.151
ושאם יש מגבלה, איננו בהכרח
חייבים לחיות עימה.

00:12:05.151 --> 00:12:08.825
היום ידוע לנו על הגמישות העצבית.

00:12:08.825 --> 00:12:13.860
ואנו יכולים לרתום
את תכונת ההשתנות של המוח

00:12:13.860 --> 00:12:20.119
וליצור תכניות לחיזוק, גירוי
ושינוי המוח.

00:12:20.119 --> 00:12:26.785
וב-1966, רוזנצווייג זרק לנו כפפה;

00:12:26.785 --> 00:12:31.402
הוא אמר, האתגר שהוא הציב היה,
שניקח את מה שהוא למד בעזרת החולדות

00:12:31.402 --> 00:12:33.709
וניישם זאת ללמידה האנושית.

00:12:33.709 --> 00:12:38.558
ואנו חייבים לאמץ את האתגר הזה.

00:12:38.558 --> 00:12:42.374
אנו צריכים גם לקרוא תיגר
על שיטות עכשוויות,

00:12:42.374 --> 00:12:44.700
שעדיין פועלות על יסוד
תבנית החשיבה

00:12:44.700 --> 00:12:47.032
של המוח שאינו ניתן לשינוי.

00:12:47.632 --> 00:12:49.258
עלינו לעבוד ביחד,

00:12:49.258 --> 00:12:52.829
לקחת את מה שידוע לנו כעת
על הגמישות העצבית

00:12:52.829 --> 00:12:56.491
ולפתח תכניות שמעצבות את המוח,

00:12:56.491 --> 00:12:59.553
כדי לשנות את עתיד הלמידה.

00:12:59.843 --> 00:13:03.586
החזון שלי הוא של עולם
שניצור אנחנו,

00:13:03.586 --> 00:13:09.545
ושבו אף ילד לא ייאלץ לחיות
עם המאבק והכאב המתמשכים

00:13:09.545 --> 00:13:11.641
של נכות למידה.

00:13:11.641 --> 00:13:15.480
החזון שלי הוא שהתרגול הקוגניטיבי

00:13:15.500 --> 00:13:18.539
יהפוך לחלק רגיל בתכניות הלימודים.

00:13:18.539 --> 00:13:25.180
החזון שלי הוא שביה"ס יהפוך למקום
שאליו אנו הולכים כדי לחזק את מוחנו,

00:13:25.250 --> 00:13:31.089
כדי להפוך ללומדים יעילים ומשפיעים
המעורבים בתהליך הלמידה.

00:13:31.209 --> 00:13:36.331
ושבתור לומדים, לא רק נעז לחלום,

00:13:36.331 --> 00:13:39.759
אלא נוכל גם להגשים
את חלומותינו.

00:13:39.759 --> 00:13:44.724
ועבורי, אלה הנישואין המושלמים
בין מדעי המוח לחינוך.

00:13:44.824 --> 00:13:46.539
תודה לכם.

00:13:46.539 --> 00:13:54.206
[מחיאות כפיים]